אי ציון הרשאה בתצהיר תמיכה בקבלת רשות להתגונן

המשיבה טוענת כי הבקשה לקבלת רשות להתגונן אינה נתמכת בתצהיר על פי הוראות הדין, שכן המצהירה לא הוסמכה על ידי המבקשת לתת תצהיר ומטעם זה יש לדחותה. המבקשת טוענת כי התביעה נסמכת על הסכם עליו חתומה המצהירה בשם המבקשת, וטענה כנגד כשירותה לחתום על התצהיר חותרת תחת סמכותה לחתום על ההסכם המשמש בסיס לתביעה. בית המשפט ציין כי אין בכשירותה של המצהירה לחתום על הסכמים מטעם המבקשת, ראיה לעניין הרשאתה ליתן תצהיר התומך בבקשה, כדרישת תקנה 30 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אולם אין פגם זה של אי ציון הרשאתה בתצהיר, תוקן בהצהרתו של ב"כ המבקשת: "אני כעו"ד של החברה טוען שהיא מוסמכת ליתן את התצהיר" (עמ' 2 ש' 3 לפרוט') ודי בו. להלן החלטה בנושא אי ציון הרשאה בתצהיר: החלטה 1. בפניי בקשת רשות להתגונן. המבקשת הינה יצרנית ויצואנית של מוצרי פלסטיק. המשיבה הינה חברה העוסקת במתן שירותי אחסנה, המכלה ושינוע מכולות. בין שני הצדדים נחתם באוגוסט 2001 חוזה לחמש שנים, לפיו תפעיל המשיבה מסוף למכולות ריקות ומלאות עבור המבקשת, בסמוך לנמל חיפה באזור "חוף שמן" ותיתן לה שירותי אחסנה ושינוע. על פי ההסכם התחייבה המבקשת לשלם דמי טיפול חודשיים בסך 65,000 $ בתוספת 2.5% לשנה, בגין הפעלת המסוף על בסיס תנועה של עד 5,000 מכולות בחודש. כמו כן הוסכם בסעיף 7 להסכם, כי אם לאחר סיום ההסכם תישארנה מכולות במסוף, מתחייבת המבקשת לפנותן או לחלופין, "לשלם דמי אחסנה ושינוע כמקובל בנמל חיפה". בתחילת שנת 2004 בקשו הצדדים להביא לכלל סיום את ההתקשרות ביניהם, באמצעות הסכם סיום התקשרות. על פי ההסכם יפוג תוקף חוזה ההתקשרות בתאריך 31.3.04. הצדדים הסכימו גם על אפשרות להמשיך קיומו עד 30.6.04, בכפוף לתנאי שני ההסכמים. עוד נקבע בסעיף 4 להסכם הסיום, כי המבקשת תשלם את התמורה שנקבעה בהסכם ההתקשרות, סך 70,000 $ לחודש, בכפוף למתן שרות ותפעול המסוף בצורה יעילה ומקצועית. 2. בכתב התביעה טענה המשיבה כי המבקשת המשיכה לעשות שימוש במסוף אף לאחר תאריך ההארכה, 30.6.04, וסיימה את השימוש בו רק בסוף חודש נובמבר. המשיבה טוענת כי פנתה למבקשת לקבלת תשלום בגין השימוש (דמי טיפול) אך המבקשת לא עשתה כן ואף לא ענתה לפניותיה. החוב שנותר לתשלום לטענתה, כולל את דמי הטיפול שנקבעו בהסכם עבור החודשים מאי-נובמבר 2004 לפי 68,290.6 $ לחודש + מע"מ, סך הכל 636,468.4 $. סכום זה בשקלים, נכון ליום הגשת התביעה הינו 2,987,583 ₪. לחלופין היא טוענת, כי מגיע לה עבור התקופה הנוספת, תשלום המבוסס על דמי טיפול, לפי תעריפי נמל חיפה בצירוף מע"מ ריבית והצמדה, אשר ערכם ליום הגשת התביעה הינו 1,914,824 ₪. טענות המבקשת 3. המבקשת טוענת כי בהתאם לסעיף 7 להסכם ההתקשרות נקבע כי אם תשארנה מכולות במסוף, לאחר סיום ההסכם, תשלם המבקשת דמי אחסנה ושינוע כמקובל בנמל חיפה. לטענתה השכר המגיע למשיבה אם בכלל, הינו שכר ראוי "כמקובל בנמל חיפה". מכיוון שלכתב התביעה לא צורפה כל ראיה המצביעה על "השכר הראוי", חייבת המשיבה בהוכחתו. המבקשת טוענת על כן כי יש לתת לה רשות להגן שכן "שכר ראוי אינו בר תביעה בסדר דין מקוצר". עוד היא טוענת כי בסעיף 13 לכתב התביעה אמנם נטען הדבר "לחלופין", אולם אין בכך לשנות את העובדה ש"שכר ראוי" אינו בר תביעה בסדר דין מקוצר. לגופה של הבקשה טוענת המבקשת כי יש לה טענות הגנה טובות. היא טוענת כי החוזה הסתיים ביום 30.6.04. לאחר מועד זה נשארה כמות קטנה, כ-7%, של מכולות שבורות במסוף שאינן מהוות "המשך קיומו של ההסכם", שכן מדובר בשברי כלים שנגרמו באשמת המשיבה. המבקשת טוענת כי המשיבה לא פנתה אליה בבקשה להסדיר את החוב, וכי השארת המכולות הפגומות היתה בהסכמת נציגת המשיבה בפגישה מיום 31.3.04. המבקשת טוענת כי הנזק למכולות התגלה "רק ביום הפינוי כי הן היו חבויות בין מאות מכולות אחרות". לעניין חשבונות הפרפורמה, המבקשת טוענת שמדובר במסמך פנימי, שהינו "חשבון למראית עין"; אין ראיה שנשלח למבקשת ואין בו כדי לרפא את הפגם של אי הצגת חשבוניות במצורף לכתב התביעה. תשובת המשיבה 4. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להדחות מהטעם שהיא נתמכת בתצהיר של גב' ג'וזיאן רוזנבאום שאיננה מנהלת במבקשת והמבקשת לא צרפה כל ראיה לכך שהוסמכה על ידי המבקשת לעשות תצהיר מטעמה. המשיבה טוענת כי טענות המבקשת הן הגנת בדים שאינן מקנות לה רשות להתגונן. המשיבה טוענת כי המבקשת ידעה על קיום מכולות פגומות, שלא ניתן היה לפנותן עוד טרם חתימת הסכם הסיום, ובכל זאת לא מוזכר עניין זה בהסכם הסיום והוראותיו אינן מחריגות מכולות פגומות. עוד היא טוענת כי המבקשת גם לא צרפה תכתובת או צילומים התומכים בטענתה לפגמים במכולות וממילא, "המבקשת בעצמה פינתה את מכולותיה לאורך תקופה שלאחר יום 31.3.04 ועד לפינוי מוחלט של המסוף". המשיבה טוענת עוד כי בניגוד לטענת המבקשת שלא קיבלה דרישה לתשלום החוב, אישרה המצהירה בעדותה כי קיבלה חשבון פרופורמה מיום 24.5.04 ובו חיוב לחודש אפריל. רק לאחר מכן שינתה המצהירה תשובותיה בדבר קבלת שאר החשבונות. ממסמכי המבקשת עולה שהיא המשיכה לאחסן מכולות במסוף גם לאחר מועד הסיום, 31.3.04, ללא קשר עם מכולות פגועות כביכול והיא חבה על כן בתשלום דמי אחסנה בגין המכולות שהשאירה במסוף. לעניין טענת היות הסכום בלתי קצוב, טוענת המשיבה כי "על פי ההסכם, מחויבת המבקשת בתשלום של סכום חודשי קבוע", שאינו מותנה בכמות המכולות המאוחסנות במסוף. לטעמה, "טענת המבקשת בדבר כמות המכולות שהושארו על ידה במסוף בתקופה הנוספת אין כל נפקות או משקל כלשהו". באשר למכולות הפגומות, אלה מקימות לכל היותר טענת קיזוז, אולם זו לא פורטה כנדרש. דיון ומסקנות 5. המשיבה טוענת כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר על פי הוראות הדין, שכן המצהירה לא הוסמכה על ידי המבקשת לתת תצהיר ומטעם זה יש לדחותה. המבקשת טוענת כי התביעה נסמכת על הסכם עליו חתומה המצהירה בשם המבקשת, וטענה כנגד כשירותה לחתום על התצהיר חותרת תחת סמכותה לחתום על ההסכם המשמש בסיס לתביעה. אין בכשירותה של המצהירה לחתום על הסכמים מטעם המבקשת, ראיה לעניין הרשאתה ליתן תצהיר התומך בבקשה, כדרישת תקנה 30 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אולם אני סבורה שפגם זה של אי ציון הרשאתה בתצהיר, תוקן בהצהרתו של ב"כ המבקשת: "אני כעו"ד של החברה טוען שהיא מוסמכת ליתן את התצהיר" (עמ' 2 ש' 3 לפרוט') ודי בו. לגופה של הבקשה 6. כלל הוא כי בבקשת רשות להתגונן, די אם המבקש מראה הגנה לכאורה, ללא צורך בשקילת טיב הראיות, הממצאים ו/או מהימנות טענותיו. 7. בתצהיר גב' רוזנבאום מטעם המבקשת, נטען כי המבקשת לא הביעה כל רצון להמשיך את ההתקשרות בין הצדדים מעבר לאמור בהסכם הסיום. בס' 24 לתצהיר, נטען כי לאחר סיום ההסכם נותרו במסוף "כ 70 לערך, מתוך 1000 מכולות שהיו במסוף בזמנים הרלוונטים להסכם". מכולות אלה היו פגומות, באשמתה של המשיבה ועל כן לא היה ניתן לפנותן. תצהירה של גב' רוזנבאום, לגבי כמות המכולות שנשארה במסוף, לא נסתר בחקירתה הנגדית וגם שם העידה כי במועד סיום ההסכם פונו המכולות ונותרו רק מכולות פגומות במסוף, עליהן הוחלט בסיור שנערך עם נציגת המשיבה ונציג מטעם "צים". 8. המשיבה העלתה טענות הגנה הראויות להתברר. ראשית, טענתה כי החוזה הסתיים בפועל ביום 30.6.04 וכי הישארות של כ- 7% מהמכולות בנמל, שהיו שבורות באשמה של המשיבה, אינה מהווה המשך קיומו של ההסכם, המזכה בתשלום דמי טיפול כלשהם ובכל מקרה, לא דמי הטיפול המוסכמים לתקופת ההסכם עצמו. כנגד טענות המשיבה כי עובדת קיומן של מכולות שבורות היתה ידועה עובר להסכם הסיום, והראיה שלא נכלל תנאי כלשהו בהסכם הסיום באשר להן, עומדות טענות המבקשת כי הנזק למכולות התברר רק ביום הפינוי, כי השארת המכולות הפגומות נעשתה בהסכמת נציגת המשיבה, כי הפגמים נוצרו עקב מעשי המבקשת וכי לא קיבלה דרישות תשלום ובקשה להסדיר את החוב הנטען. כל אלו הינן טענות עובדתיות המבססות הגנה הראויה להתברר. 9. שנית, טענת המבקשת כי לאחר תקופת סיום ההסכם ביום 30.6.04, לכל היותר זכאית המשיבה לשכר ראוי וכי "שכר ראוי" לא הוכח. גם אם מדובר ב"שכר ראוי" בהתאם לתעריף המקובל בנמל חיפה, כפי שנקבע בהסכם ההתקשרות, לא הובא שום מסמך המבסס תעריף כזה. 10. אשר על כן, ניתנת למבקשת רשות להתגונן. התצהיר ישמש ככתב הגנה. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. בקשת רשות להתגונןתצהיר תמיכהמסמכים