להלן החלטה בנושא בקשה למתן רשות להגן: החלטה לפני בקשה למתן רשות להגן. המשיבה, חב' סיאט כרמל יבוא ויצוא בע"מ (להלן - "המשיבה") השכירה למבקשת חלק מקומת הקרקע של מבנה אשר הוקם על מקרקעין הידועים כחלקות 46 ו-47 בגוש 11588 (להלן - "הנכס"). ביום 9.2.00 נחתם כאמור, בין הצדדים הסכם שכירות (להלן - "הסכם השכירות"). תקופת השכירות על פי הסכם השכירות הינה לשנה אחת עם אופציה להאריך את תקופת השכירות לתקופה נוספת של שלוש שנים. בפועל, תקופת השכירות הוארכה על פי הסכם השכירות וביום 31.1.04 הועברו זכויות הבעלות בנכס לידי צד ג'. לטענת המשיבה, המבקשת שילמה את דמי השכירות כאמור בחוזה השכירות עד ליום 14.8.01, החל מיום זה נמנעה המבקשת לפרוע את תשלומי השכירות והן את תשלומי החשמל. בסעיף 5 לכתב התביעה פרטה המשיבה את סכומי החוב ביחס לכל אחד מתקופות השכירות עד למועד העברת זכויות הבעלות לצד ג', עד ליום 31.1.04. טענות המבקשת: 1. המבקשת טוענת כי שכרה את הנכס למטרת ניהול עסק לסלון כלות, אך בשל התנהלות המשיבה נאלצה לפנות את הנכס עוד בטרם הסתיימה תקופת השכירות. 2. שילמה למשיבה את דמי השכירות אחת למספר חודשים, עת ערכו הצדדים חישובים בגין חובות עבר וחישובים מעותדים, ועל כן, אינה חייבת דבר למשיבה. 3. אינה חייבת למשיבה כספים בגין תשלומי החשמל. 4. ביום 20.2.04 מסרה את המפתח לצד ג' אשר רכש את הזכויות בנכס מידי המשיבה (נספח ו' לתצהיר). 5. צירפה לתצהירה קבלות וחשבוניות נספחים ה' 1 - ה' 12 המעידים על ביצוע התשלומים בגין דמי השכירות. 6. העברת הזכויות בנכס לצד ג' הסבו לה נזקים כבדים. 7. דמי השכירות נקבעו על פי הסכמת הצדדים לתקופת האופציה, שלא על פי הסכם השכירות, והועמדו על סך של 1,200 דולר לחודש כפי שהיו בשנה הראשונה לשכירות. דיון: במהלך הדיון התברר בפני בית המשפט כי בין הצדדים התקיימו הליכים נוספים בגין חובות דמי השכירות וחוב לחברת החשמל. דיונים אלו התקיימו בפני כב' הרשמת פומרנץ וניתנו בהם החלטות, מוצגים מש/1 ומש/2. המבקשת הודתה בעדותה כי שהתה במושכר מחודש מרץ 2000 ועד לחודש פברואר 2004. אומר כבר עתה, כי בניגוד לטענת המבקשת כי עמדה בכל תשלומי דמי השכירות, הרי הנספחים שצורפו על ידה, נספחים ה' 1 - ה' 12, מצביעים כי דמי השכירות שולמו לשנת השכירות הראשונה, קרי מחודש מרץ 2000 ועד למרץ 2001, לחודש אפריל 2001 עד מאי 2001, אפריל 2002 עד יוני 2002. למותר לציין, שלמעט התקופה הנ"ל מאפריל 2002 ועד יוני 2002, הרי שיתר התקופות המכוסות על ידי נספחים ה' 1 - ה' 12 אינם נכללים בתביעה שלפני ואין בגינם תביעה. (ראה סעיף 5 לכתב התביעה). בעדותה, התייחסה המבקשת לתשלומים בגין דמי השכירות, בשל קשיים כלכליים לא עמדה בתשלומי השכירות לשנת 2002 באופן שוטף, ועל כן, סכמה לגירסתה, עם מנהל המשיבה כי החוב בגין דמי השכירות לשנת 2002 יעמוד על סך של 40,000 ש"ח. סכום זה שולם ואמור לכסות את החוב עבור שנת 2002. המבקשת העידה כי שהתה במושכר עד חודש פברואר 2004, אולם כעולה מעדותה, דמי השכירות שולמו לכאורה רק עד לסוף שנת 2002. על כן, כבר בשלב זה יש לדחות את טענות המבקשת ביחס לשנת 2003 ועד ל-31.1.04. ההליכים הנוספים בין הצדדים ומשמעותם לענייננו: בין המבקשת למשיבה התנהלו בבית משפט זה שני תיקים נוספים אשר המסכת העובדתית בהן זהה למקרה דנן (ראה סעיף 3 לסיכומי המבקשת). א. בש"א 9485/04 - התנגדות לביצוע שטר בגין שיק המשוך מחשבונה של המבקשת לפקודת המשיבה ליום 10.9.01. ב. בש"א 10105/04 - התנגדות לביצוע שטר חוב שהמשיבה הגישה לביצוע. שתי ההתנגדויות נשמעו בפני כב' הרשמת פומרנץ ושתיהן נדחו. המבקשת לא ציינה בבקשת רשות להגן, כי התקיימו הליכים נוספים בין הצדדים ונושא זה עלה רק בעת החקירה הנגדית, בפרוטוקול הדיון שהתנהל בפני כב' הרשמת פומרנץ ובהחלטותיה בהתנגדויות הנ"ל יש כדי להוות השתק פלוגתא ביחס לטענות המבקשת בפני. למעשה החלטת כב' הרשמת פומרנץ בבש"א 10105/04 ובבש"א 9485/04 יש בהן כדי למוטט את גירסת המבקשת כי עמדה בתשלומי שכר הדירה למועדים הנתבעים בכתב התביעה. לא הובא לידיעתי, כי הוגש ערעור מטעם המבקשת על החלטות אלו ועל כן, כפי שאפרט להלן, החלטות אלו מהוות השתק פלוגתא ביחס לטענת המבקשת כי עמדה בתשלומי שכר הדירה. כפי שציינתי לעיל, המבקשת טענה כי סיכמה עם מנהל המשיבה כי חוב דמי השכירות לשנת 2002 יעמוד על סך כולל של 40,000 ש"ח, סכום זה שולם ועל כן אין היא חייבת בגין דמי השכירות לשנת 2002. בהחלטת כב' הרשמת פומרנץ מיום 18.4.05 בבש"א 10105/04 נקבע - "מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה כי התשלום בסך 40,000 ש"ח מיום 7.4.02 כפי שטענה המבקשת בבש"א 9485/04. על פי הכרטסת, סילק תשלום זה את החוב עד לחודש 7/01 בלבד - כמופיע בכרטסת". בהחלטת כב' הרשמת פומרנץ בבש"א 9485/04 נקבע - "המבקשת לא הצטיידה בכרטיס הנהלת חשבונות מטעמה, ולא הציגה כל חשבונית בגין התקופה מחודש 8/01 ובהעדר גירסה חשבונית נוגדת, הרי שהמבקשת חייבת למשיבה דמי שכירות על פי הכרטסת מש/1, החל מחודש 8/01 ועד לסיום השכירות 2/04". בנוסף, אציין כי בניגוד לטענת המבקשת בפני, כי הסך של 40,000 ש"ח נועד לכסות חוב דמי שכירות לכל שנת 2002, הרי בדיונים המוקדמים בפני כב' הרשמת פומרנץ טענה שסכום זה נועד לכסות חוב דמי שכירות עד לחודש 4/02. עוד אוסיף, כי גם בדיון בפני העידה המבקשת כי החל משנת השכירות השלישית והרביעית, "בעלה הוא זה שניהל את העניינים" (עמ' 3 לפרוטוקול). בענין זה כבר קבעה כב' הרשמת פומרנץ, כי - "המבקשת לא המציאה כרטסת הנה"ח מטעמה, ועל כן כרטסת המשיבה לא נסתרה. המבקשת נמנעה מלהגיש תצהירים מטעם בעלה או רואה החשבון שלה, וזאת למרות שאמרה בחקירתה הנגדית בבש"א 9485/04 כי רואה החשבון ובעלה התעסקו בכל הניירת הקשורה לעסק: חשבוניות, קבלות כרטסות וכד'". והנה על אף החלטת כב' הרשמת פומרנץ מיום 18.4.05, המבקשת לא מצאה לנכון לצרף לבקשה למתן רשות להגן תצהיר משלים של בעלה או של רואה החשבון כפי שלא מצאה לנכון להביא את כרטסת הנהלת החשבונות שלה. למותר לציין שכבר בעדותה בפני כב' הרשמת פומרנץ בנובמבר 2004, העידה המבקשת, כי לא התעסקה עם הניירת - הנהלת החשבונות והתעסקו בכך בעלה ורואה החשבון (מוצג מש/3). מן המקובץ, מצאתי כי על פי החלטות הרשמת פומרנץ, חייבת המבקשת דמי שכירות למשיבה בגין התקופה שמחודש אוגוסט 2001 ועד ל-31.1.04. גובה דמי השכירות: הסכם השכירות שבין הצדדים קובע את דמי השכירות לשנה הראשונה ולתקופת האופציה, על פי סעיף 5 להסכם השכירות, על כל סעיפי המשנה שבו, דמי השכירות בתוך תקופת האופציה משתנים אף הם: א. סך של 1,400 דולר לחודש עבור השנה הראשונה בתקופת האופציה. ב. סך של 1,600 דולר עבור השנה השניה וסך של 2,000 דולר לחודש בשנה השלישית. כאמור, טענה המבקשת בתצהירה כי דמי השכירות לכל התקופה נקבעו על פי שעורם לשנה הראשונה של תקופת השכירות, קרי סך של 1,200 דולר לחודש. סכום זה אושר לה על ידי מנהל המשיבה. בחקירתה חזרה על האמור בתצהירה: "בתום השנה הראשונה נגשתי אליו ואמרתי לו שאני בקשיים ואני לא יכולה לשלם את דמי השכירות הגבוהים. אז אמר לי שנשאיר את חוזה השכירות ב-1,200 דולר ואם יש קשיים נראה איך לפתור אותם. הסכמתי והמשכתי את השנה השניה... (פ' עמ' 2). לסכום זה אין אישור בכתב. טענה זו הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. אין חולק שהמבקשת נקלעה לקשיים כלכליים, הדבר עולה הן מעדותה והן, מהעדר יכולתה לעמוד בתשלומים השוטפים של דמי השכירות על פי הסכם השכירות. הטענה כי הצדדים ערכו לפחות בחודש אפריל 2002 התחשבנות, עולה מחומר הראיות. בנסיבות אלו, טענת המבקשת כי היתה קיימת הסכמה שבעל פה להפחתת דמי השכירות, לא נסתרה ולפיכך, לא ניתן בשלב זה לשלול קיומה של הסכמה זו, הגם שהמבקשת נמנעה מלהביא ראיות שיש בהן להצביע על כך שהמשיבה ויתרה על דמי השכירות בשיעור ניכר מדי חודש בחודשו. חוב לחברת החשמל: בענין זה, לא נשאלה המבקשת אף לא שאלה אחת ולפיכך תצהירה בענין החוב לחב' חשמל לא נסתר. סיכום: מן המקובץ, למבקשת אין כל טענת הגנה לחוב דמי השכירות בגין החודשים אוגוסט 2001 ועד ל-31.1.04. יחד עם זאת, טענתה כי סוכם עם מנהל המשיבה כי דמי השכירות יעמדו על סך של 1,200 דולר לחודש הינה טענה בעל פה שלא נסתרה, ולפיכך, אני דוחה את הבקשה למתן רשות להגן עד לגובה דמי השכירות המתקבלים ממכפלת החודשים כמפורט בסעיף 5.1 לכתב התביעה ב-1,200 דולר, לא כולל מע"מ ובהתאם לחישוב שער הדולר על פי סעיף 6.1 להסכם השכירות דהיינו הבקשה למתן רשות להגן נדחית עד לסך של 35,400 דולר בצירוף מע"מ כחוק, על פי שער הדולר היציג בכל אחד מהתקופות המנויות בסעיף 5.1 לכתב התביעה. באשר ליתרת החוב, דהיינו הפרש החוב הנובע מגובה דמי השכירות השנוי במחלוקת לתקופת האופציה ומתשלום החוב לחברת החשמל, ניתנת למבקשת רשות להגן. תצהירה של המבקשת לענין זה בלבד של גובה דמי השכירות לתקופת האופציה השנוי במחלוקת והחוב בגין שימוש בחשמל, ישמש כתב הגנה. המשיבה תגיש פסיקתא חלקית כאמור לעיל, בצירוף דף שערוך החוב כאמור בסעיף 6.1 להסכם השכירות תוך 20 יום מהיום. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ההליך שבפני בסך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות להתגונן