הודעת צד ג' בהליך ערר ועדה מקומית

השאלה שעומדת על הפרק יסודה בסמכות לשלוח הודעת לצד ג', במסגרת הליך ערר ביוב: להלן החלטה בנושא הודעת צד ג' בהליך ערר ועדה מקומית: החלטה 1. ענייננו בערר אשר הגישה העוררת כנגד המשיבה, שהינה רשות מקומית, אשר גבתה סכומים שונים בגין היטלי ביוב, וכנגד חיובים אלה הוגש הערר, ובמסגרת ערר זה - מבקשת המשיבה להגיש הודעה כנגד צד ג' - מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון. סמכותה של ועד הערר לדון במחלוקת שבין העורר לבין המשיבה יסודה בסעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הביוב") הקובע, לאמור: "בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת תשלום לפי סעיף 28, רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו הדרישה, לערור עליה לפני ועדת הערר, והועדה רשאית לאשר את דרישת התשלום, בשינויים או בלי שינויים, או לבטלה . . .". 2. השאלה שעומדת על הפרק יסודה בסמכותה של המשיבה, לשלוח הודעת לצד ג', במסגרת הליך זה. הליך של הודעה לצד שלישי מוכר לנו מתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וראה שם תקנה 216, הקובעת:- "בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה: (1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה; (2) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע; (3) כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי". למותר לציין, כי לשיטתה של המדינה תקנות סדר הדין האזרחי חלות על הליכים אזרחיים בלבד ואין להן תחולה בדיונים שבפני בתי דין מנהליים - בכלל ובפני ועד הערר - בפרט. 3. המשיבה וצד ג', נתנו סיכומיהם לעניין שאלת הסמכות, ואכן - אחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתגובת צד ג', היא מדינת ישראל, מצאתי לקבל את עמדת המדינה ולקבוע שאין מקום לאפשר למשיבה לשלוח הודעה לצד ג' - במסגרת ההליך זה. 4. אין חולק כי וועדת הערר מוסמך לדון אך ורק בסכסוכים שבין הרשות המקומית לבין הנישום, בענייני ביוב הנובעים משומה ו/או דרישת תשלום אותה ערכה הרשות המקומית - ואין וועדת הערר מוסמכת לדון בטענות כנגד צד ג', שאינם צד ישיר לשומה. סבורני, כי הרשות המקומית אינה מוסמכת כלל לעתור לוועדת הערר בעתירה מעין זו שהוגשה כאן, וכי זכות הערר ניתנה לנישום בלבד, וכי חזקה על הרשות כי היה בידיה כל המידע הרלבנטי עובר להוצאת דרישת התשלום למי שהיא סברה כי הוא ה"חייב" בתשלום. 5. אוסיף ואציין כי מקובלת עלי הטענה לפיה תקנות סדר הדין האזרחי, חלות על הליכים אזרחיים בלבד, המתנהלים בבתי המשפט, עליהם חל חוק בתי המשפט, ולא על ההליכים המתנהלים בפני ועדת הערר. בענייננו חלות תקנות סדרי הדין המיוחדות, שהן לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק") והן לפי חוק בתי דין מינהליים - שאין בהן הסדר של הודעה לצד שלישי, ולא בכדי. אכן עפ"י הוראות סעיף 20 לחוק בתי דין מינהלים מוקנית לבית הדין סמכות לנהוג בעניינים בלתי מוסדרים של סדרי דין בדרך הנראית לו צודקת, אך לגוף העניין - אני סבור כי הליך כזה אין לו מקום בענייננו כאן. תפקידה של וועדת הערר הוא לברר את טענותיו של הנישום כנגד דרישת התשלום. אם תוצאת הבירור תהא כזו - שהרשות המקומית, המשיבה, מבקשת להעלות עילת תביעה כנגד המדינה, אזי מדובר בעניין שבין רשויות, שאינו בתחום סמכותה של ועדת הערר. בכל מקרה, יאמר כבר עתה כי וועדת הערר, כבית דין מינהלי, אינו המקום המתאים והמוסמך להכריע במחלוקת שבין הרשות המקומית, היא המשיבה לבין מדינת ישראל - נגדה הוגשה הודעת צד ג'. פתרון סכסוכים שבין הרשות המקומית לבין מדינת ישראל אינו כלול במנדט שנמסר לוועדה זו ובכל מקרה, הועדה, כבית דין מנהלי, איננו הפורום המתאים להכריע במחלוקות שכאלה. גם אם קיימת סמכות לוועד הערר לדון בהודעה לצד ג', מכוח סעיף 20 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב - 1992 סבורני, כי המחלוקת שעולה בהודעה לצד ג' איננה דרושה לבירור הערר, בהיבט הענייני שכן ממילא סמכותה העיקרית של הועדה "לאשר את דרישת התשלום, בשינויים או בלי שינויים, או לבטלה" (סעיף 30 לחוק הביוב). מכאן שניתן לקבוע שלא יעשה, במסגרת הליך זה, דיון בהודעה לצד ג' גם לאור סמכותה של הועדה לנהוג בדרך הנראית לה טובה ביותר לעשיית צדק (סעיף 20 לחוק בתי דין מנהליים). 6. תקנות הביוב תוקנו על מנת לקדם ענייניהם של העוררים בצורה יעילה ומהירה וראה דברי ההסבר לחוק בתי הדין המנהליים (הצעות חוק תשנ"א; 2073 עמ' 335) שם נאמר:- "אחד הנימוקים החשובים להקמת בתי דין היא לאפשר לקיים דיון יעיל, מהיר וגמיש, מבלי שיחולו עליו דיני הראיות וסדרי הדין המקובלים בבית המשפט. הוראות השחרור מידני ראיות (למעט ראיות חסויות) ומסדרי הדין, משקפות את הפסיקה שקבעה כי דיני הראיות וסדרי הדין אינם חלים על בית דין אם החוק לא החיל אותם במפורש. לגבי בתי דין אשר בהם אין מקום לסטות מדיני הראיות, כולם או חלקם, ניתן לקבוע הוראות מתאימות בחוק המקים את בית הדין..." עוד אפנה להחלטה שניתנה בו"ע 2912/02 וועדת הערר לענייני ביוב בת"א יפו בהליכים שבין חברת א.ר.א חברה לעבודות הנדסה ובניין בע"מ נ. עירית אשדוד - שם הוגשה בקשה דומה לענייננו כאן, היינו להגיש הודעת צד ג' כנגד המדינה - אשר נדחתה. 7. אשר על כן ומכל המקובץ לעיל, וכפי שהוברר מדובר בערר שהוגש סביב תשלומים בהם חוייבה העוררת על ידי המשיבה בכפוף לחוק הביוב, ומאחר והעוררת מימשה את זכויותיה לפי חוק הביוב והגישה הערר, והיות והמדובר בהליך מהיר ומצומצם, ומאחר ותקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות על ערר מעין זה - אני דוחה את הבקשה למשלוח הודעה לצד ג' כנגד מדינת ישראל. 8. בשולי הדברים ייאמר, כי אין מקום להתיר דיון בהודעה לצד ג' גם בשל כך שהמשיבה לא הקדימה לבקש רשות ליתן הודעה לצד שלישי והגישה את ההודעה כאמור - ללא מתן רשות. 9. בשל התוצאה אליה הגעתי, ומאחר וצד ג' - מדינת ישראל - נאלצה להגיש תגובה לבקשה - אני מחייב את המשיבה לשלם הוצאות לטובת צד ג' בסך של 2,000 ₪. הודעה לצד שלישיבניהעררועדה מקומית לתכנון ובניה