רקע 1. פסק-דין חלקי זה, עניינו הכרעה בשאלת חבות הנתבעות לפיצוי התובעת בגין נזקי גוף תוצאת תאונת עבודה שארעה לה כפי הנטען ביום 29.12.05, עת עבדה במפעל הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת"), זאת לאחר שניסיוני להבאת הצדדים לידי הסדר, לא צלח. הנתבעות כופרות הן בעצם התרחשותו של אירוע תאונתי כלשהו, והן בקיומה של אחריות הנתבעת לאירוע כאמור, אף לו היה מוכח, ומכאן כאמור הצורך בהכרעה. 2. גרסת התובעת לנסיבות התרחשות התאונה הינה כדלהלן: עובר לתאונה היתה התובעת עובדת חדשה וזמנית במפעל הנתבעת, ועבדה במחלקת אריזת מנות אבקות מרק. ביום 29.12.05, יום ה' בשבוע, לקראת סיום משמרתה של התובעת, ארעה תקלה רצינית במכונה עליה עבדה, מכונה הממלאה ואורזת שקיות אבקת מרק במשקל 1 ק"ג כל אחת, תקלה שגרמה ל-40 שקיות אבקת מרק לצאת כשהן ארוזות במשקל שונה מהמצוין על גבן. כתוצאה מכך, נזף אחראי המשמרת במפעיל המכונה עימו עבדה התובעת, מר ליכטמן לדיסלב, שכן היתה זו תקלה שניה במהלך משמרת זו, ודחק בו לתקנה לאלתר על מנת שלא לפגוע בקבלת פרמיית ההספק הנהוגה בנתבעת. לפיכך, הורה ליכטמן לתובעת לרוקן במהירות יחד עימו את 40 השקיות בעלות המשקל הבלתי תקין לתוך שק המיועד לכך, ולאחר מכן, לרוקן את השק לתוך פתח הריקון הידני של המכונה, על מנת שזו תארוז את האבקה מחדש, בעוד הוא יכייל את המכונה מחדש. בהתאם להוראה שניתנה לה כאמור, נפנתה התובעת במהירות לביצוע פעולת ריקון השק. לשם כך נאלצה התובעת לסחוב את השק, שמשקלו הכולל כ-40 ק"ג, בקושי רב מעמדת הריקון אל פתח הריקון, אשר הגישה אליו היא באמצעות עלייה בגרם מדרגות, להניפו בידיה גבוה מעל ראשה, תוך תמיכת רגלה הימנית, ולרוקן את תכולתו לתוך פתח הריקון הממוקם בחלקה העליון של המכונה. מייד לאחר שרוקנה את השק חשה התובעת בכאב חד בגב. מאחר והיתה עובדת חדשה חששה התובעת למקום עבודתה ולפיכך החליטה לסיים את המשמרת בישיבה, מתוך תקווה שהכאבים יחלפו לאחר מנוחת סוף השבוע (שישי ושבת). אף לאחר ניסיון לנוח במהלך סוף השבוע, ועל אף נטילת משככי כאבים, לא חלפו הכאבים שחשה התובעת, אולם בהחלטה משותפת עם בעלה, אשר נבעה מהחשש לאבד את מקום העבודה נוכח מצוקה כלכלית, התיצבה ביום א', 2.1.06, לעבודה ועבדה בקושי רב ובישיבה על כסא, עד לסיום המשמרת. בתום יום העבודה כאמור, משהגיעה לביתה, החלה התובעת לחוש כי רגלה השמאלית נרדמת. בעקבות הרעה זו במצבה פנתה התובעת לקבלת סיוע רפואי, ובאותה עת הבינה את חומרת הפגיעה. תמצית טיעוני הצדדים התובעת טוענת כי יש לקבל את גרסתה להתרחשות התאונה, לקבוע כי הינה תוצאת התרשלות הנתבעת ולהימנע מהטלת אשם תורם בשיעור כלשהו. להלן תמצית טיעוניה: גרסתה עקבית ואמינה, נתמכת בראיות ולא נסתרה. נסיבות התרחשות התאונה הוכחו בראיות ואין כל צורך בחוו"ד מומחה בטיחות להוכחת משקלו של השק. הנתבעות כשלו מהוכחת טענותיהן, משלא תמכו אותן בראיות ואף נמנעו מהבאת ראיות ועדויות רלבנטיות, באופן הפועל כנגדן. כך בנוגע לנהלים ולתדריכי הבטיחות בנושא נשיאת משקל, שינוע חומרים והזנת מכונות, בנוגע לזהות מפעיל המכונה ביום התאונה ולעדות הנדרשת של מנהל המשמרת. העדויות שהובאו מטעם הנתבעות, ישי וליכטמן, הינן בעלות ערך ראייתי נמוך הן בשל היותם בעלי נגיעה אישית, הן בשל היות עדותם בלתי רלבנטית והן בשל העדר מהימנות בהיות עדותם סתורה ולא עקבית. תחקיר של האירוע, ככל שנעשה ע"י הנתבעות, נעשה באופן תמוה ולא מקצועי ומכל מקום לא הוצגה כל אסמכתא לקיומו. 4. הנתבעות טוענות כי לא הוכחה מעורבות התובעת באירוע תאונתי כלשהו, לחילופין טוענות הן כי יש לדחות את תביעת התובעת לאחר שלא הוכחו רכיבי ההתרשלות הנטענת, ובכל מקרה כי יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 100%, או בשיעור דומה, ולהלן תמצית נימוקיהן: בהעדר חוו"ד מומחה בטיחות לא הוכח משקל השק. אין ליתן אמון בעדות התובעת ובגרסתה התמוהה, בין היתר בשל העדר מהימנות, היות הגרסה בלתי הגיונית ולאור הגרסה האותנטית במסמכי המל"ל. התנהלות התובעת, לרבות הדיווח המאוחר למעביד והפנייה המאוחרת לקבלת טיפול רפואי, מלמדת כי גרסתה נולדה לצרכי משפט. הנתבעת 1 פעלה כמעסיקה סבירה בנסיבות העניין, לרבות מאחר ונתנה תדריכי בטיחות כנדרש, ולא צריכה היתה לצפות שהתובעת תחרוג מתפקידה ותרים עצמאית שק כבד. הוכח כי מפעיל המכונה, מר ליכטמן, לא הורה לתובעת להרים את השק, שכן הוא כלל אינו מכיר אותה. יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 100% או בשיעור דומה, מחמת שעשתה דין לעצמה מבלי שנדרשה והרימה שק כבד, על אף שהיה עליה להותיר פעולה זו לביצוע ע"י עובדי השינוע המועסקים ע"י הנתבעת 1, וחרף הימצאותם של אמצעי שינוע (כלים ומעליות) בהם יכולה היתה להיעזר. הראיות 5. מטעם התובעת העידו התובעת ובעלה מר גיא אדאף. מטעם הנתבעות העידו מר אלי ישי מנהל מחלקת ייצור ואריזה קולינרית בנתבעת, ומר ליכטמן לדיסלב. כן, הוגש תיעוד הנוגע לתובעת ודיסק D.V.D המתעד את מקום התאונה ואת המכונה נשוא התובענה. דיון לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שבאו בפני, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין מוטלת על הנתבעות חבות לפיצוי התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה נשוא התובענה. להלן נימוקי. נסיבות התאונה 7. אפתח ואומר, כי אמנם, ער אני לרושם המתלווה לעדותה של התובעת בדבר ניסיון להאדרת סבלה, אלא שעל אף האמור יש להבחין ולהדגיש כי האדרת הסבל קשורה אך עם נזקה הפיזי-רפואי של התובעת, בעוד עדותה באשר לעובדות התרחשות התאונה הינה עדות ברורה עקבית וקוהרנטית, נטולת בקיעים, הנתמכת אף ביתר הראיות והנסיבות, ולפיכך לא מצאתי האדרה הנוגעת לנסיבות התאונה או קיומה של השפעה על אמיתות גרסת התובעת בנוגע לאירוע גופו. זאת ועוד, ערכה של עדות הבאה בפני בית המשפט, כשלעצמה, נשקלת ומוכרעת על יסוד משקלם המצטבר של כלל הנתונים הצריכים לעניין, באופן שיהא בו כדי להביא לידי מסקנה בדבר הגרסה הנכונה. במובן זה, ניתן להתייחס באמון לגרסת עד על אף שנמצאו בה ליקויים, כאשר הבחינה הכוללת של העדות והנסיבות מביאה להכרה, כי לאותו עניין גופו העומד לדיון ניתן לסמוך על העדות. (ר' לעניין זה, י' קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, מהד' תש"ע-2009, בעמ' 1827-1828). 8. כידוע, מידת חובת ההוכחה במשפט אזרחי הינה בגבולות הטיית מאזן ההסתברויות לזכותו של הנושא בנטל - באופן שבסופו של יום תתקבל הגרסה המסתברת יותר. כך, בעל דין עשוי לעמוד בנטל השכנוע אף אם חומר הראיות מותיר חללים או עניינים סתומים, ודי לה לגרסתו שתהיה סבירה יותר מגרסת היריב ועל כן קרובה יותר לאמת. נוסחה זו מותירה מקום נרחב לספקות "סבירים", המשתרע באופן ציורי עד למרחב של 49%. הקביעה בדבר הגרסה המסתברת יותר מוסקת אם כן מתוך כלל הראיות והנסיבות. בענייננו, הנתבעות לא רק שלא הציגו גרסה הסותרת את גרסת התובעת, אלא, הראיות שהובאו מטעמן ואלה שלא הובאו, מהוות חיזוק ותמיכה בגרסת התובעת באופן המטה את מאזן ההסתברויות לטובתה. 9. כאמור, כלל הראיות והנסיבות הובילוני למסקנה כי יש לקבל עמדתה של התובעת, אולם תחילה אסיר מעל דרכי את טענתן הראשונית של הנתבעות לפיה בהעדר חוו"ד מומחה בטיחות לא הוכח ולא ניתן היה להוכיח את משקלו של השק, באופן שיש בו לשיטתן כדי למנוע קביעה כממצא כי התובעת אמנם הרימה ביום התאונה שק במשקל של כ-40 ק"ג, כטענתה. דיני הראיות עורכים הבחנה ברורה בין עדות בדבר "עובדות" לבין "הסקת מסקנות" מאותן עובדות לגביהן ניתנה עדות כאמור. לשם הוכחת "עובדות" מעיד בבית המשפט עד אשר קלט אותן בחוש מחושיו, ואילו מטרת עדותו של מומחה הינה הסקת מסקנות רלוונטיות מן העובדות, בדבר שבמומחיות. זו הסיבה גם לכך שעדות מומחה נדחית בד"כ מפני עדות ישירה, שכן לעולם נשארת היא עדות סברה. יתר על כן, כמובן שמסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט, ומלאכת הסקת המסקנות, המכריעות בשאלות השנויות במחלוקת, מופקדת לבסוף בידי בית המשפט, אשר קובע אותן עפ"י העובדות. (ר' י' קדמי, "על הראיות", חלק שני, מהד' תש"ע-2009, מעמ' 754). בשאלת קיומו או העדרו של הכרח בחוות דעת מומחה בטיחות להוכחת פרטי ההתרשלות הנטענים בתובענה מהסוג הנדון יש להכריע בכל מקרה לפי נסיבותיו. בענייננו, משקלו של השק (המורכב מסך משקלן של 40 השקיות שרוקנו לתוכו כנטען) אינו עניין להסקת מסקנה הכרוכה במומחיות או בהכשרה מקצועית, אין המדובר בידע השמור רק למומחה ואשר אינו יכול להיות מסור לאדם הרגיל, ולמעשה מדובר בשאלה עובדתית במובהק. שני הצדדים העידו הן באשר לתכולת השק ולמשקלו, והן באשר למשקלה של כל שקית ושקית אשר רוקנה לתוכו, ואשר צירוף סך משקלן מהווה את כלל משקלו של השק (40 שקיות במשקל כ-1 ק"ג כל אחת). העיד על כך ליכטמן בעמ' 36 לפרוט' ש' 26-28 ובהמשך בעמ' 37 ש' 1-3: "ש. מה זו המכונה הזו? ת. רורה - כך שמה, כמו ששמי ליכטמן. ש. מה היא עושה? ת. אורזת מרקים. ש. באיזה משקל? ת. קילו בערך...". העידה על כך גם התובעת בעמ' 8 לפרוט' ש' 2-5: "ש. כמה שקיות קטנות רוקנת לאותו שק? ת. בערך כ-40. ש. מה משקלה של כל שקית? ת. 1 ק"ג." 10. מעדותו של ישי עולה כי הטענה בדבר המגבלה בקיבולת השק באופן שאינו יכול להכיל 40 קילו אבקה, אינה אלא טענה בעלמא. ר' עדותו בעניין זה בעמ' 30 לפרוט' מש' 10: "ש. אז למה ממלאים ב-15-20 קילו בלבד? ת. מספר סיבות - ראשית מדובר בשקית ניילון ולא רוצים שתיקרע. שנית, גם הגברים שבגלריה אנו לא רוצים שירימו מעל 20 קילו. אין קיבולת של 40 קילו. השק יכול להכיל 40 קילו אם אתה ממלא אותו עד הסוף, אבל צריך לקשור ולגלגל אותו לחצי כדי שלא יישאר פתוח ויהיה לו מגע עם אויר ולכן לא ניתן למלא 40 קילו. ... ש. למה לא רשמת שניתן למלא 15 עד 20 ק"ג? ת. כי אנחנו לא קובעים הוראת עבודה לעניין זה. ש. יכול להיות שיש שם 30 ק"ג? ת. אני מניח שמפעיל שצריך לשים את זה על המשטח, יחשוב לעצמו לא לעשות כן, באופן עקרוני, ניתן לעשות את זה. ש. ו-40 ק"ג? ת. לא בדקתי. ש. למה אמרת לפני כמה דקות שאי אפשר למלא 40 ק"ג? ת. אני לא מדדתי, אבל אני חושב שהשקית הזו לא תכיל 40 ק"ג. ש. זאת אומרת שאת כל הכמות שאפשר להכיל בתוכה את (צ"ל:"בתוך") השק, זו השערה שלך? ת. נכון." אף היתכנות האפשרות המתוארת ע"י התובעת לפיה אכן ארעה תקלה ב-40 שקיות במשקל קילו לערך כל אחת, כשלעצמה, והטיפול בתקלה באמצעות ריקון השקיות לתוך שק המיועד לכך, מתוארים במפורש בעדותו של ישי, בעמ' 29-30 לפרוט': "ש. אם מכונה יוצאת מאיפוס ומוציאה כמה שקיות לא במשקל הנכון או שהם יוצאות לא סגורות לחלוטין, האם זה יכול לקרות? ת. כן, זה לא אירוע חריג. ש. זאת אומרת שכל סיפור המעשה עד הפציעה הוא לא אירוע חריג. ת. אם שקית לא מגיעה למשקל הרצוי יש בודק משקל שפולט אותה ושקית זאת מטופלת. ש. איך תקלה של 40 שקיות של קילו מטופלת? ת. יש מתקן מיוחד שנמצא ליד המכונה שפותחים איתו את השקיות ומרוקנים אותם לתוך שק שבתוכו יש את כל החומר." (כל ההדגשות אינן במקור - י.ש.) עולה אם כן מעדותו של ישי כי מילוי חלקי בלבד של השק נובע מהצורך לאטום אותו למגע אויר, במטרה לאחסנו, אולם, ככל שהמטרה היתה שינוע האבקה בתוך השק אל המכונה לשם ריקונו ברי כי לא היה לאורזת ולמפעיל כל עניין כאמור באיטום השק, ואף להיפך, מטרתם היתה להזין את המכונה באבקה מהר ככל האפשר, ללא מכשולים דוגמת שק אבקה מגולגל וסגור. 11. טענת הנתבעות כי התובעת לא עשתה כל מאמץ על מנת לזמן עדים לנסיבות התרחשות התאונה, אף היא אינה יכולה לעמוד, שכן לגרסת התובעת כלל לא היו עדים לאירוע התאונה מלבד ליכטמן, אשר כפי הנראה אכן נתבקש ליתן עדות מטעמה. התובעת מעידה בעדות עקבית כי בזמן ההתרחשויות הסובבות את האירוע התאונתי נכחו במקום היא וליכטמן בלבד. ר' בעמ' 14 לפרוט' מש' 12, ובמיוחד ש' 24-26: "ש. ידעו על האירוע שלך. סיפרת על מה שקרה ומילאת טופס ביטוח לאומי. למה לא הבאת היום לעדות מישהו מהעובדים? ת. אף אחד לא היה שם. אני הודעתי לאחת העובדות." לאחר מכן, לשאלה חוזרת מדוע לא הביאה איש מהעובדים למתן עדות, השיבה התובעת כי הסיבה נעוצה בחששם להעיד נגד מקום עבודתם, אולם מן הדברים עולה בבירור כי אין הם מיוחסים לעדי ראייה ישירים, כי אם לכאלה ששהו במפעל באותה עת או למי שהודע לו דבר האירוע בדיעבד. יש לזכור, כי האופן בו נפגעה התובעת בתאונה ותוצאות הפגיעה (כאבי גב המזכירים היתפסות של הגב), אינם מהסוג ה"מכה גלים" בקרב יתר עובדי המפעל כפציעות הכרוכות בדימום רב או באובדן הכרה ממושך, אלא מאפיינים "פגיעה שקטה", כפי שאף העידה התובעת אשר סברה תחילה כי המדובר בכאבים בני חלוף, ואף מכאן ההסבר להעדר מעורבותם של עובדים אחרים באירוע התאונתי וסמוך לאחריו. 12. למעשה, אין בידי הנתבעות גרסת נגד לגרסתה של התובעת, שכן עמדתו של העד הרלבנטי היחיד מטעמה, ליכטמן, אינה עדות ישירה הנוגדת את השתלשלות האירועים המתוארת ע"י התובעת (בבחינת אכן הייתי במקום האירוע, הפעלתי את המכונה, אולם תיאור התרחשות כזו המסופרת ע"י התובעת לא התרחשה מעולם), אלא, כל שטוען ליכטמן הוא כי לא עבד עם התובעת על המכונה נשוא התובענה, לא ביום התאונה ולא מעולם, שכן כלל איננו מורשה להפעלת מכונה זו, ולפיכך כלל לא נכח אף לא בקרבת התובעת באותו מועד. זאת, כאשר לגבי עצם העובדה כי התובעת עבדה ביום התאונה במפעל הנתבעת 1, אין מחלוקת (ר' עדותו של ישי בעמ' 21 ש' 21-22). כאן המקום לציין, כי לשאלה ישירה על איזו מכונה כן עבד באותו יום השיב ליכטמן כי כלל אינו יכול לזכור: "ש. ביום 29.12.2005 (יום התאונה - י.ש.), על איזו מכונה עבדת? ת. אני לא יודע מה היה לפני חודש, איך אזכור מה היה באותו יום." כפי שצוין לעיל, ליכטמן הינו העד הרלבנטי היחידי מטעם הנתבעות, שכן ישי וודאי לא נכח במקום התאונה בעת שהתרחשה, וכלל לא ברור אם נכח במפעל באותו יום (ר' עדותו בעמ' 24 לפרוט'). ממניע עלום כלשהו נמנעו הנתבעות מהצגת תיעוד בדבר הפעלת המכונה בזמן הנטען להתרחשות האירוע ובדבר הסמכתו של ליכטמן, תיעוד המצוי ברשות הנתבעת 1 לפי עדויותיהם המפורשות של ישי וליכטמן, ואשר בהצגתו עשויות היו לאיין ולשים קץ לכאורה לכל טענה הסותרת את תוכנו. ר' עדותו של ישי בעמ' 33 לפרוט' מש' 5: "ש. במפעל הטכנולוגי שלכם, אין איזה סימון כלשהו של מפעיל המכונה, באיזו מכונה הוא עבד? ת. בוודאי, כל מכונה שמתחילים לעבוד איתה, יוצא טופס מפעיל על שמו. זה כמו תעודת זהות. ... ש. בתוכו גם שם מפעיל המכונה? ת. כן. ש. ושם האורזת? ת. אין מחויבות לרשום את שם האורזת, אבל לפעמים זה נרשם בתחתית הדף. ש. ניסית באמצעות השיטה הזו, לאתר את המפעיל שעבד עם פאינה? ת. אני חוזר שוב על העניין שפאינה הבהירה שעבדה על (צ"ל: "עם") ליכטמן, ואין לי מה לבדוק. התשובה היא לא." ר' גם עדותו של ליכטמן בעמ' 38 מש' 26 ובעמ' 39 מש' 1: "ש. לכל מכונה שיש עליה מפעיל, יודעים מי הפעיל? ת. כן. ש. אין בעיה לחפש מי היה המפעיל של המכונה של פאינה ביום התאונה? ת. לכל מכונה יש טופס מפעיל, שם כתוב מי היה המפעיל ומי הייתה האורזת. ש. תמיד כתוב מי הייתה האורזת? ת. בכללי, אם היא עובדת מהבוקר עד הסוף, אז כן. אבל אם באמצע יש שינוי, אז לא. ש. אפשר למצוא את מי שהיה איתה במכונה הזאת? ת. אני חושב." כך הדבר גם בנוגע לחקירת התאונה ע"י הנתבעת 1, שתיעוד מהלכה או לכל הפחות תוצאותיה, לא הוצגו, ואשר מעדותו של ישי עולה כי היא רחוקה מרחק רב מהיות חקירה מקיפה. ר' למשל עדותו של ישי בעמ' 26 מש' 12: "ש. אני רוצה לדעת מי מפעיל המכונה. ת. אני לא יודע. היא אמרה שזה ליכטמן, וליכטמן לא מורשה בעבודה במכונה הזו. ש. אז מי היה מורשה במכונה הזו? ת. יש מספר מפעילים למכונה. אני לא בדקתי עם אף אחד כי היא אמרה שזה היה עם ליכטמן. אם היא הייתה אומרת שעבדה עם מישהו אחר, הייתי בודק איתו. ש. אתה מבקש שנאמין לך שכמנהל בכיר בחברה לא טרחת לבדוק עם מי עבדה פאינה במשמרת. ת. לא בדקתי." מקום שהמעביד, אשר הינו בעל השליטה על המידע הנדרש, כופר בטענות העובד, אך אינו מציג מידע פשוט, זמין ושאינו כרוך בעלות, העשוי לקעקע כליל את טענות העובד, מעלה הדבר תמיהות הפועלות נגדו ומוחזקות כמחזקות דווקא את גרסת העובד, במיוחד משלא ניתן כל הסבר להימנעות זו. 13. כאן המקום לציין כי עדותו של ליכטמן, המכוונת להרחקתו כליל מן האירוע, והשוללת הן את עצם היתכנותה של התקלה המתוארת ע"י התובעת והן הימצאותם של שקים ושקי חומרי גלם במחלקת אריזה, מנוגדת ניגוד מוחלט לעדותו של ישי באשר לעובדות אלה, ובכך יש כדי להחליש עוד את סבירות גרסת הנתבעות, ולחזק מנגד את גרסת התובעת. ר' עדות ליכטמן בס' 2 סיפא ובס' 8 לתצהירו: "הריני להצהיר בזאת כי מעולם במסגרת עבודתי לא ארעה התקלה הנטענת בתצהירה של התובעת, לפיה השקיות יצאו מהמכונה פגומות, או כי המכונה הפסיקה להיות מכויילת ומדובר למעשה בטענת סרק. ... אציין כי במחלקת האריזה אין כלל שקים ושקי חומר הגלם נמצאים מחוץ למחלקה...". ולהשוואה, ר' עדותו של ישי בעמ' 29 לפרוט' ש' 23-25: "ש. אם מכונה יוצאת מאיפוס ומוציאה כמה שקיות לא במשקל הנכון או שהם יוצאות לא סגורות לחלוטין, האם זה יכול לקרות? ת. כן, זה לא אירוע חריג." ובעמ' 30 מש' 2: "ת. יש מתקן מיוחד שנמצא ליד המכונה שפותחים איתו את השקיות ומרוקנים אותם לתוך שק שבתוכו יש את כל החומר. ש. מי מרוקן את זה? ת. האורזת פותחת את השקיות, זה יורד לתוך שק ויש שינוע..." (כל ההדגשות אינן במקור - י.ש.) וכן ר' המשך עדותו של ישי בנוגע לשק ולתכולתו, עדות המתייחסת לעצם קיומו של שק כאמור כאמצעי לטיפול בתקלה המתוארת, כדבר הברור מאליו. דומה כי הניסיון שנעשה במסגרת עדות זו לשלול את גרסת התובעת מכל וכל הרחיק לכת יתר על המידה עד אשר בא בעוכרי הנתבעות, באשר האמור מנוגד כליל לעדות ברורה של ישי בחקירתו הנגדית. 14. אשר לטענת הנתבעות כי מנגנון הפגיעה והשתלשלות העניינים הקשורה בה אינו אפשרי ואף נוגד את ההיגיון, מצאתי כשלעצמי, כי עדות התובעת בעניין הכאבים אותם ייחסה תחילה להיתפסות של הגב אינה דווקא תלושה מן המציאות או מנוגדת לכל שכל ישר. מכל מקום, לא תמכו הנתבעות טענותיהן בעניין זה בכל ראיה. הנתבעות לא הציגו כל תימוכין להעדר יכולת לכאורה של התובעת להרמת השק, ותאור אופן הרמת השק - סחיבתו בקושי רב והנפתו ע"י תמיכת רגלה הימנית - אינו בגדר בלתי אפשרי. טענותיהן של הנתבעות אינן נתמכות אף לא בחוו"ד המומחה הרפואי בתחום האורטופדי, ד"ר עמיר קורנגרין, ואף להיפך, המומחה קושר באופן פוזיטיבי את פגיעת הגב לאירוע התאונתי נשוא תובענה זו, כפי שהוא מתואר ע"י התובעת (ר' הפרק "תולדות המקרה" בעמ' 3 לחווה"ד). המומחה לא רק שאינו מסתייג ממנגנון הפגיעה, על אף שתוארה לו השתלשלות פנייתה המאוחרת של התובעת לקבלת סיוע רפואי, אלא הוא קובע קשר סיבתי ברור בין הפגימה שנותרה בתובעת לאירוע התאונה, תוך שהוא שולל קשר בין הנזק הרפואי לבין מעורבותה של התובעת בתאונת דרכים קודמת מיום 14.3.05. 15. בכל הנוגע למסמכים המופנים למל"ל (טופס תביעה לדמי פגיעה וטופס 250), אציין, כי לא מצאתי ליתן משקל רב לתיאור שנרשם בהם ואשר נטען ע"י הנתבעות להוות "גרסה ראשונית ואותנטית" לאירוע. המדובר במסמכים שמילויים הינו בשליטה מלאה של המעביד ובוודאי אין הנרשם בהם יכול להיות מיוחס לתובעת. ר' הנרשם בפרק ג' לטופס התביעה לדמי פגיעה, בחלק "תאור הפגיעה", ממנו עולה בבירור כי הרושם אינו התובעת: "לדברי העובדת חשה כאבים בגב, לאחר יממה החלו כאבי גב". האמור נכון ביתר שאת בנוגע לטופס 250, שם מצא לנכון ממונה הבטיחות בנתבעת 1 אף להביע עמדתו בנוגע לעיסוקה של התובעת בעבודה הכרוכה במאמצים פיזיים, זאת מלבד חובתו לרישום תאור התאונה לבדו: "לדברי העובדת, בלילה לאחר יום עבודה חשה כאבים בגבה למרות שלפי מיטב ידיעתי לא עסקה בשום עבודה הכרוכה במאמצים פיזיים." ודוק, המדובר בטופס אשר ניתן רק ביום 22.5.06, כחצי שנה לאחר אירוע התאונה, ומקום שאין חולק כי ממלא הטופס לא היה עד לתאונה. במאמר מוסגר יצוין כי טופס התביעה לדמי פגיעה נחתם ע"י פקידת שכר בנתבעת 1 ביום 3.1.2006, שהם 5 ימים לאחר אירוע התאונה, כאשר מצוין בו מפורשות כי תאריך מסירת ההודעה על האירוע למעביד הינו יום קודם לכן, 2.1.06, דהיינו, 4 ימים בלבד לאחר אירוע התאונה, ולא שבוע וחצי כנטען ע"י הנתבעות, מועד בו אמנם פנתה התובעת לקבלת סיוע רפואי לראשונה. אולם, המצוין לעיל הינו מעבר לנדרש, משנתקבל כמובהר מנגנון הפגיעה בתאונה כאפשרי. אחריות הנתבעת 16. חובתו של מעביד לנקוט בכל אמצעי הזהירות כלפי עובדו הינה חובה ידועה ואינה צריכה הבהרה. לאחר שנתקבלה גרסת התובעת לנסיבות אירוע התאונה, ומתוך מצרף הראיות והנסיבות, נלמדת אחריותה של הנתבעת 1 להתרחשותה. 17. כעולה מן העדויות אין מחלוקת בדבר קיומה של פרמיית הספק בזמנים הרלבנטים לאירוע נשוא התובענה, המהווה זרז מובן לסיום ביצוע העבודה בכל משמרת. ר' עדותו של ליכטמן בעמ' 39 לפרוט' ש' 14-15: "ש. הוא אמר לך שיש הרבה תקלות וצריך להזדרז? ת. זה המפעל וזה האינטרס של כולם, לקבל עוד פרמיה." ישי בעצמו מעיד כי אינו יכול לשלול בוודאות את האפשרות לפיה התובעת ומפעיל המכונה נלחצו לקראת סוף המשמרת מאחר ואינם עומדים ביעד ההספק ו"קיצרו תהליכים" ע"י הזנת המכונה באופן שנעשה, והוא אף לא שלל את האפשרות כי בתקלה של סוף המשמרת לא היה עובד שינוע פנוי להעברת השק כנדרש. ר' עדותו בעמ' 32 החל מש' 14, ובעמ' 33 החל מש' 1: "ש. יכול להיות שבתקלה של סוף משמרת, לא היה אף אחד פנוי להעביר את השק עם האבקה? ת. אני לא יכול להגיד את זה, אבל אין אפשרות להרים את זה ביד. ... ש. איזה חלק באחוזים מהשכר, מהווה הפרמיה? ת. 7% בערך. ש. יש פה בהחלט רצון של העובד לקבל את הפרמיה? ת. סביר מאוד. ש. יכולה להיות האפשרות שבסוף המשמרת פאינה וליכטמן או כל מפעיל אחר, נלחצו כי הם לא עומדים ביעד, וקיצרו הליכים, הזינו את זה בדרך לא מקובלת או אסורה? ת. אני לא חושב, כל עוד שלא ראיתי את האדם, הוא עדיין אמין ואני לא יכול לחשוד שהוא יעשה דבר כזה. ש. אתה יכול לשלול באופן ודאי את האפשרות הזו? ת. לא יכול להגיד לך. זה נותן לי פתח למחשבה שאני צריך לבדוק אותה." 18. שוב, נמנעו הנתבעות מצירוף אסמכתאות לאישוש טענותיהן בעניין קיום נהלים והדרכת בטיחות מתאימה, מסיבה שטיבה לא הוברר. כך, לא צירפו הנתבעות את תדריך הבטיחות הנטען ומעדותו של ישי עולה כי הדרכה לנשים בנושא הרמת משקלים ואיסור הרמת משקל כלל לא ניתנה (ר' בעמ' 31 לפרוט' ש' 19-20). למעשה, מודה ישי בחקירתו הנגדית כי לא קיימת הנחיית בטיחות בכל הנוגע להרמת שקי האבקה. ר' עדות ישי בעמ' 30 לפרוט' ש' 16-19: "ת. כתבתי בתצהיר שהשקים האלה מורמים במעלית לקומה שנייה ושם שופכים אותם למיכלי נירוסטה. ש. למה לא רשמת שניתן למלא 15 עד 20 ק"ג? ת. כי אנחנו לא קובעים הוראת עבודה לעניין זה." גם לעניין קיומו של פתח ריקון המאפשר מעשית ריקון של האבקה כפי שעשתה התובעת לא הוצג כל נוהל, על אף שנטען בפה מלא כי קיים כזה. עדותו של ליכטמן בעניין זה מלמדת כי אמנם ישנו פתח ריקון כאמור, דרכו ניתן לרוקן אבקה כפי שעשתה התובעת (דבר האסור לעמדתו), אף כי בסתירה לדבריו שלו טוען ליכטמן באותה נשימה כי "אי אפשר, יש מכסה סגור". ר' עדותו של ליכטמן בעניין זה בעמ' 37 מש' 20: "ש. איפה שהמדרגות, שם אפשר לשפוך אבקה? ת. כן, אבל אסור. קודם לא נהוג לעשות ככה. ש. מי אמר שאסור? ת. יש נוהל כתוב. אפילו אם אתה רוצה, אי אפשר, יש מכסה סגור." אכן, יש צדק בטענה כי הראיה לכך שניתן מבחינה מעשית לרוקן אבקה דרך פתח הריקון, כפי שעשתה התובעת, טמונה בעצם טענת הנתבעות כי קיים נוהל האוסר זאת. מכל מקום נוהל כאמור לא הוצג ומשנתתי אמון בעדות התובעת בעניין זה, טענת הנתבעות להעדר אפשרות ריקון ו/או להעדר פתח ריקון מעשי - נדחית. כאמור, לא הוצגו כל נהלים, לא הובא למתן עדות ממונה הבטיחות שנותן את תדריכי הבטיחות לעובדים, וכל שהוגש בעניין זה הינו אישור בדבר מתן תדריך כאמור, ללא פירוט תוכנו, ואשר עולה ממנו דווקא כי איננו כולל הדרכה בנושא של הרמת משקלים כבדים. העדר הדרכת בטיחות בנושא זה עולה גם מעדותו של ישי, אשר לשאלה מפורשת בדבר תוכנה של הדרכת הבטיחות בוחר להשיב על סיכונים שונים, אך נמנע מלהזכיר ולו ברמז הרמת משקלים או טיפול בתקלות (עמ' 31 לפרוט' ש' 8-13): "ש. מה זה הדרכות בטיחות כלליות? ת. כשעובד מתקבל לעבודה, אנחנו עושים קבלה לעבודה, עושים הדרכות בטיחות ואיכות. ש. מה כוללת הבטיחות? ת. מדברים איתו על סיכומים (צ"ל: "סיכונים") שיכולים להיות, על שיטת העבודה, הכנסת ידיים למכונה, אסור להפעיל מכונה אם אתה לא מוסמך, כשמכונה בתנועה צריך להפסיק מפסק ראשי." 19. אין ספק כי בנסיבות, כשמדובר בעובדת צעירה, חדשה ובלתי מנוסה, וכשמדובר בסכנה צפויה לאור קיומן של תקלות נשנות מהסוג שארעה ביום התאונה, ומשלא הוכח כי ניתנו הנחיות והדרכות בטיחות נדרשות למניעת הפגיעה שארעה, מוטלת על הנתבעת 1 האחריות לכך שבצוק העיתים, ולפי הוראת המפעיל המבוגר והמנוסה ממנה, פעלה התובעת כמתואר על ידה. כאמור, אף ישי בעדותו אינו שולל מכל וכל כי ייתכן וכך קרה. אשם תורם 20. השאלה האם ראוי להטיל אשם תורם על עובד אשר מעבידו התרשל כלפיו והביא לנזקיו לובנה זה מכבר בפסיקה. אכן נכון הוא כי העמדה המקובלת בפסיקה גורסת נוטה שלא להטיל אשם תורם על העובד הנפגע, אלא במקרה שאשמו ברור ובולט, מקום שהעובד היה עצמאי דיו בפעולותיו ואלה איפשרו לו לעשות מעשה שימנע את התאונה, אך הוא נמנע מכך. בית המשפט העליון היטיב להבהיר את העקרונות המנחים בסוגיה זו עוד בע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים, פ"ד יט (3) 205: "עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זה ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה את הכל כדי להשמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בוודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדוקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי-המשפט גם בכך שכרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באוירה השקטה של אולם המשפטים". ר' גם האמור בע"א 4446/06 רוברט וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי - חיפה (ניתן ביום 23.12.09, לא פורסם): "נקודת המוצא לדיוננו היא כי על המעביד להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך ולפקח על אופן העבודה של עובדיו ולהזהירם מפני הסכנות הכרוכות בעבודתם. דברים אלו נכונים מקל וחומר מקום בו העובד אינו מנוסה בעבודה מסוג זה שנתבקש לבצע ... עוד יש להניח כי התנאים שבהם מועסק העובד אינם מאפשרים לו תמיד לעמוד על הסיכונים ב"זמן אמת" והוא עשוי למצוא את עצמו פועל תוך סיכון עצמי, שעליו לא חשב די הצורך בלהט עבודתו. כן יש להניח כי העובד עשוי גם לטעות." כן ר' ע"א 5435/07 מוחמד אבו ליל נ' א.ע. מהנדסים בע"מ (10.3.09, לא פורסם) שם נדחתה טענה לקיומו של אשם תורם, מן הנימוק שנוכח חוסר ניסיונו של העובד הנפגע וההדרכה הלקויה שקיבל, אין ראיה שידע על הסיכון הטמון בפעולה שביצע ואשר הביאה לפגיעתו. 21. מהנסיבות עולה בבירור כי התובעת לא היתה עצמאית בפעולותיה, במיוחד בהיותה עובדת צעירה, חדשה וחסרת ניסיון, אשר כעולה מן הראיות לא הודרכה בנושאי הבטיחות הרלבנטיים. התובעת נקלעה לסיטואציה המתוארת בשל תקלה נפוצה שארעה במכונה בה עבדה, ומשנדרשה ברגע האמת לבצע את חלקה בפתרון הבעיה, לא עמדה בפניה, בנסיבות ההן, ברירה של ממש, נוכח חששה בדבר התוצאות האפשריות של סירוב או עיכוב בביצוע משימת ריקון השק. במאמר מוסגר ייאמר כי לחששות שליוו את התובעת מפאת אבדן מקום עבודתה היה כפי הנראה בסיס, כעולה מהעובדה שמעבידתה, הנתבעת, אכן מצאה לנכון להפסיק את עבודתה בהודעה שנשלחה אליה 4 ימים בלבד לאחר שהודע לה על פגיעת התובעת בתאונה. לאור האמור, לא מצאתי מקום להטלת אשם תורם על התובעת, בשיעור כלשהו. סיכום 22. מכל המקובץ - אני קובע כי מוטלת על הנתבעות אחריות מלאה לאירוע התאונה נשוא התובענה ולתוצאותיה. 23. הנתבעות ישאו בהוצאות התובעת ובשכ"ט עורך דינה בסך כולל של 20,000 ₪. 24. לאור התוצאה המתקבלת ולפי ההליכים שנתקיימו בתיק זה בשאלת הנזק, מתבקשים הצדדים לבוא ביניהם בדברים ולהודיע בתוך 30 יום מהיום מבוקשם באשר להמשך ההליך. 25. המזכירות מתבקשת להמציא לב"כ הצדדים עותק מפסק הדין ולהביא את התיק בפני עם קבלת הודעתם או בחלוף המועד, לפי המוקדם, למתן החלטה משלימה באשר לאופי המשך ההליכים בתובענה. ניתן היום, ח' תשרי תשע"ב, 06 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. הרמת משקל