מבוא 1. ביום 2/10/08 הורשע הנתבע, מר עובדיה כהן עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט המחוזי בת"א (ת.פ. 40139/08) בעבירות שונות, ובהן גניבת סכום של כ-10,000,000 ₪ ממעסיקתו התובעת, וכן בהלבנת הון בסכום זה. 2. בית המשפט המחוזי מפי כב' הש' דוד רוזן, אימץ את הסדר הטיעון "גם אם ההסדר נוטה לטובת הנאשם", וגזר עליו את העונשים שהוסכמו, היינו - "1. עונש מאסר של 4 שנים ו-8 חודשים מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 2.1.07 ועד ליום 16.1.07.  2. 24 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע במשך 3 שנים מתום תקופת מאסרו. 3. חילוט הכספים שנתפסו אצל הנאשם, התפוסים מכוח החלטת בית המשפט המחוזי בת"א (ב"ש 92132/08) על סך 69,193.38 ₪, והשבתם לקופת הע"ל". 3. ראוי להביא את דבריו של כב' הש' רוזן ביחס לחומרת העבירות בהן הורשע הנתבע. "חומרת מעשיו של הנאשם בולטת למרחוק. מעשים אלה צריכים היו להובילו אל מאחורי חומות הכלא לשנים ארוכות וממושכות. בתי המשפט חזרו ושנו, כי עבריינים העושקים וחומסים את הקופה הציבורית, ראויים לעונשי מאסר ממושכים. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר מדובר בבני אדם, שביצעו מעשי הגניבה, בדרך מתוחכמת לאורך שנים, בהיקפים רחבים הנמדדים בסכומי עתק של מיליוני שקלים, כשהם מנצלים את תפקידם הרם למימוש זממם, "שאיבת" מיליוני שקלים מהקופה הציבורית לטובת פרטים מושחתים כמותם". 4. לנתבע, משולמת פנסיה תקציבית מקופת התובעת בסכום חודשי של למעלה מ-26,000 ₪. על סכום זה הוטל עיקול זמני במסגרת תביעה אזרחית אותה מנהלת התובעת כנגד הנתבע בבית המשפט המחוזי בסכום שהועמד לצרכי אגרה על סך של 6.5 מליון ₪. התביעה 5. כעולה מכתב התביעה המתוקן, עניינה של תביעה זו מתמקד בנושאי עבודה מובהקים המורכבים מדרישות התובעת: א. להצהיר כי בנסיבות עבודתו ולאור הודעתו של הנתבע - אין הוא זכאי לתשלום הפנסיה התקציבית. ב. להורות על השבת הסכום ששולם לנתבע בפנסיה תקציבית ממועד פרישתו ועד להגשת התביעה בסך 1,643,418 ₪. כן להורות על השבתם של כספי הגמלה ששולמו ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (14/7/09). לחילופין, עותרת התובעת להפחתת הקצבה המשולמת לנתבע לסכום המינימאלי בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1968. לחילופי חילופין, מתבקש ליתן צו המורה על שלילת קצבתו החודשית של הנתבע, במהלך התקופה בה מרצה הנתבע את עונש המאסר. ג. לחייב את הנתבע להשיב לה את פיצויי הפיטורים ששולמו לו בגין השנים העודפות של 35 שנות עבודתו (89 חודשים) בסך של 264,330 ₪. ד. לחייב הנתבע להשיב לתובעת את דמי ההודעה המוקדמת וההסתגלות ששולמו לו בסכום של 213,744 ₪. 6. לטענת התובעת, עובדים שהחלו לעבוד בשורותיה לפני 1/4/73 היו רשאים עם פרישתם לבחור בין קבלת פיצויי פיטורים, לבין קבלת פנסיה תקציבית מקופתה - וזאת בהתאם לעקרונות לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל - 1970 (להלן "חוק הגמלאות"). 7. לטענת התובעת כמתחייב מהוראות סע' 15 לחוק הגמלאות יש לשלול את זכאותו של הנתבע לגמלה. 8. באשר לשלילת פיצויי הפיטורים והשבת הסכומים ששולמו לנתבע, מסתמכת התובעת על הוראות חוקת העבודה הנוהגים במוסדותיה והן על הוראות חוק פיצויי פיטורים. 9. כן סבורה התובעת שעל הנתבע להשיב לה את כספי ההודעה המוקדמת וההסתגלות ששולמו לו עם פרישתו, הן מכוח חוקת העבודה והן מכוח הוראת סעיף 10 (2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, (תשס"א - 2001). ההגנה 10. טענתו הראשונה של הנתבע היא להתיישנות שכן, הפעולות המיוחסות לו התרחשו לפני יום 16/7/02, מה גם שהתובעת על מוסדותיה ובעלי תפקידים בכירים בה ידעו היטב על פעולותיו, ואף יזמו אותן ולחילופין, עצמו עיניהם מלראותם. 11. הנתבע גם מסתמך על החלטתה של חברתי כב' הש' (בדמי') ורדה סאמט אשר דחתה את בקשת התובעת לסעד זמני שאפשר לה את שלילת הגמלה, חילוטה או עיכובה. 12. בהקשר זה, מוסיף הנתבע כי שעה שתבעה אותו בבית המשפט המחוזי ובקשה לעקל את גמלתו שם - עולה כי זנחה למעשה את תביעתה ולפיה פקעה זכותו של הנתבע לגמלה. 13. בהתייחסו להליך הפלילי בו הורשע, טוען הנתבע כי המדינה עת הציגה את הסדר הטיעון, הראתה נקודות זכות רבות בעניינו ובהן - א. כי לא התעשר ממעשיו. ב. כי ישנם בכירים רבים נוספים שהיו מעורבים בדבר שלקחו לכיסיהם סכומים גבוהים מאלו שנטל הנתבע. ג. הנתבע סייע רבות בחקירת המעילות בנתבעת. ד. הנתבע הודה במעשיו והפגין חרטה למעשיו ואף המשיך לשתף פעולה עם החוקרים חרף הסירוב לחתום עמו על הסכם "עד מדינה". 14. ב"כ המלומד של הנתבע מסכם טענותיו באומרו: "עולה בבירור כי לכיסו נטל הנתבע סכומים שוליים ובנסיבות שניתן להצדיקן ("כספי חגים" + "כספי נסיעות"), וכי סכומים אלו בטלים בשישים מהסכומים שנטלו לכיסם שאר הנאשמים בפרשה". (סע' 13 לכתב ההגנה) 15. כן מעלה הנתבע טענה של "רשלנות תורמת". 16. הנתבע סבור ביחס לתביעה נגדו כי - א. אין בהסדר הפנסיה התקציבית הסדר המאמץ את עקרונות חוק הגמלאות. ב. אין זכות בדין לשלול את פיצויי הפיטורים ששולמו לו, וניתן לעשות כן אך ורק מטעמים הקבועים בדין. ג. לתובעת אין זכות לדרוש ממנו את השבת דמי ההודעה המוקדמת וההסתגלות ששולמו לו במועד פרישתו. 17. יצוין כי רעייתו של הנתבע, גב' שושנה כהן, ביקשה להצטרף כצד מעוניין להליך, וזאת על רקע טענתה כי - "יש לי זכויות העומדות בפני עצמן בפנסיה המשולמת למשיב הפורמלי (הנתבע - מ.ש.), וזאת מכוח חזקת השיתוף". הבקשה האמורה נדחתה ע"י כב' הש' סאמט בהחלטתה מיום 10/10/10. בשל פרישתה הצפויה (באותה עת) של כב' הש' סאמט - הועבר התיק לטיפולי, וביום 12/10/10 ומבלי שהייתי מודע להחלטתה הקודמת בבקשה - ניתנה על ידי החלטה זהה - הדוחה אף היא את בקשת גב' כהן להצטרף להליך. בקשת רשות ערעור שהוגשה על שתי ההחלטות (בר"ע 2657-11-10) נדחתה ע"י בית הדין הארצי מפי כב' הש' דוידוב-מוטולה. 18. היועץ המשפטי לממשלה הגיש עמדתו לתיק מכוח הוראות סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, ולפיה: "עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי חיוב ההסתדרות בתשלום פנסיה תקציבית בהיקף מלא לעובד שגנב ממנה סכומים כה גבוהים, תוך הפרת חובות אמון באופן כה בוטה וקיצוני, אינה עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור ועם עקרון תום הלב. מר כהן הורשע בעבירות פליליות חמורות, ובכלל זה גניבה מההסתדרות שהיא מעבידתו. המדובר בעבירה המעקרת את הבסיס החוזי ליחסי העבודה בין העובד לבין המעסיק, וכל שכן שהדברים יפים שעה שהמעביד הוא ארגון עובדים שהינו על פי אופיו המשפטי "גוף דו מהותי" ...". 19. במהלך הדיון המוקדם שקיימנו ביום 19/1/11, נחלקו התובעת, המדינה והנתבע בשאלה אם יש צורך בשמיעת ראיות בתיק. לטענת ב"כ הנתבע - היה מקום לשמיעת ראיות. ב"כ הנתבע הבהיר - "כשאני מתבקש לומר לבית הדין אלו הוכחות יש לשמוע בתיק זה, לצד ההודאה באשמה של הנתבע יש מקום לבחון גם את ההיסטוריה של אותו עובד, גם את הנסיבות שהובילו במקום העבודה למעשה הזה, גם המעורבות שלו בחשיפת האירוע, גם מידת ההנאה שלו מהסכומים לעומת סכומים אחרים שקיבלו. כמו כן, יש לבדוק את מידת השיפוי והפיצוי שהתובעת קיבלה מהנאשמים האחרים בפרשה ומידת הנזק הממשי שלה. מידת תום הלב ואת מידת הזכויות בנסיבות האלה שקמות, ככל שקמות, לבת הזוג שבכל השנים האלה לא עבדה ותמכה ונתבע והסתמכה לגיל הפרישה על פנסיה שהיא תזכה ותוכל להינות ממנה בין בחיי הנתבע ובין במותו מהתובעת". 20. בהחלטה מיום 23/1/11 נקבע שאין מקום לשמיעת ראיות בתיק והצדדים הגישו סיכומיהם. 21. על רקע החלטה זו, קבלנו כמוכחות את טענות הנתבע בסיכומיו ולפיהם: "2. הנתבע עבד בתובעת למעלה מ-40 שנה החל מיום 1.7.61 ועד ליום 30.11.03 עת פרש בפרישה מוקדמת לפנסיה. 3. בשנים האחרונות לעבודתו בתובעת שימש בה כמנהל אגף הכספים. 4. בחודש נובמבר 2003 פרש לפנסיה מוקדמת על רקע רצונו להתנתק מהפעולות שנכפו עליו, נשוא התיק פלילי בו הורשע. 5. הנתבע החל לקבל גמלת פנסיה מהתובעת החל מחודש דצמבר 2003. 6. בכל השנים בהן הועסק בתובעת, ועד למינוי של אברהם הירשזון (להלן - הירשזון) לתפקיד יו"ר הע"ל מילא הנתבע את תפקידיו השונים ללא כל פגם. 7. הפעולות בהן הודה הנתבע נעשו בעידוד בעל התפקיד הבכיר ביותר בתובעת ועבורו וכן עבור, בידיעה, ובעידוד ואישור של אחרים - האנשים הבכירים ביותר בתובעת. 8. הנתבע היה כפוף להוראותיו של אברהם הירשזון ששימש כיו"ר התובעת 1. במהלך התקופה הרלוונטית נבחר הירשזון לשמש כחבר כנסת ובמהלך שנת 2003 אף התמנה לשמש כיו"ר ועדת כספים של הכנסת. 9. הפעולות נשוא ההליכים הפליליים המשיכו והתקיימו שנתיים ימים ויותר לאחר שהנתבע סיים את עבודתו בהע"ל ועד לאחר שהירשזון התפטר מתפקידו כיו"ר הע"ל. 10. ביום 4.6.08 הוגש נגד הנתבע ביחד עם האחרים, כתב אישום בקשר לחלקו הפרשה המכונה "פרשת הירשזון". 11. בהתאם להסדר טיעון שהושג בין הצדדים לתיק הורשע הנתבע ונגזרו עליו ארבע שנים ושמונה חודשי מאסר וכן חולטו כספי חסכונותיו בגובה של כ-70,000 ₪. הנתבע הוטעה לחשוב, עת הוצגה לו עסקת הטיעון כי עם הסכמתו לכך שיוטל עליו עונש מאסר בפועל ממושך הוא ישלם בכך את מלוא חובו לחברה ולרבות לתובעת. הנתבע לא היה ער לכך ואיש לא הזהיר אותו שעם הודאתו בגניבה של 10 מליון ₪ הוא מזמין נגדו תובענות מעין אלו שהתובעת הגישה נגדו ואף קושר את יידו ביכולת ההתגוננות שלו נגדו. 12. הנתבע הורשע ונענש ובדין. יחד עם זאת ראוי לציין את חלקו הקטן מוסרית של הנתבע בפרשה, והגדול בפענוח שלה: בטיעונים שטענה המדינה בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 26.10.08 לעניין העונש, עולה בבירור שמחד הנתבע לא התעשר ממעשיו ומאידך שלצד האשמה הרובצת על כתפיו היה הנתבע אחד הגורמים החשובים בפענוח הפרשיה במלואה". הכרעה 22. נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה - כי דין התביעה להתקבל כמעט במלואה. 23. המקרה שבפנינו הוא אחד מהחמורים והקשים של גניבה, שיטתית ומאורגנת לאורך שנים ממעסיק. 24. עוד ראוי לומר כבר בשלב זה - שהנתבע בטענתו נתפס לכלל טעות יסודית - בהביאו טענות שמקורן בעילה הנזיקית של השבת כספי הגניבה, לעילות שמקורן משפט העבודה, והעוסקות בשלילה של זכויות פרישה - בנסיבות בהן הורשע בגניבת 10,000,000 ₪ שבעטיין נשלח קרוב ל-5 שנות מאסר, ואף זאת במסגרת הסדר הטיעון. בהקשר זה ראוי להביא את דבריו של כב' השופט שמואל ברוך ז"ל במסגרת בש"א 9488/09: "העובדה שהמשיב שימש (לטענתו) ככלי בידיו של אותו הירשזון, לגניבת כספים בסכומי עתק, ולא קיבל טובות הנאה מתוך אותם סכומים שגנב, אינה מעלה ואינה מורידה. בפועל, גנב המשיב כ-10 מליון ₪, כך הודאתו שלו בבית המשפט, דהיינו הוא הזיק ישירות למבקשות באותם סכומים שגנב והשימוש שעשה בכספי הגניבה, אינו יכול להוות כל טענת הגנה שהיא". טענות בדבר מידת הנאתו מהכספים שנגנבו, כמו גם הדרישה להשוות בין הפיצוי להם זכתה התובעת משותפים אחרים למעשה המעילה - אין עניינם להליך זה שכל תכליתו היא לבחון, האם בנסיבות המוכחות של הרשעתו בגניבת 10 מליון ₪, זכאי הנתבע לתנאים כלשהם הנגזרים מסיום עבודתו - ולשאלה זו, תשובתנו שלילית. התובע אינו זכאי למאומה. ודוק: שלילת זכאותו של התובע לגמלה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת והסתגלות - מאיינת את זכותו לקבל סכומים אלו מלכתחילה, ואין מדובר בקיזוז של הסכומים הנתבעים מסכומי המעילה. התיישנות 25. נסיר מדרכנו את טענת ההתיישנות שאין בה ולא כלום. סעיף 7 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958, קובע: "היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או אונאה." 26. אין חולק כי מעשי הגניבה והמרמה של הנתבע, ששימש כמנהל אגף הכספים בתובעת, התגלו רק בשנת 2006, וזאת כ-3 שנים לאחר פרישתו ב-2003, והצדק עם התובעת שלא רק שאין בסיס לטענת ההתיישנות, אלא ש"לא יעלה על הדעת כי עובד אשר ביצע מעשיו במחשכים וגנב סכומי עתק, יעלה כיום טענה של התיישנות לאור העובדה שהוא ומרעיו לא "נתפסו על חם" בשעת המעשה. לכך בדיוק נועד סעיף 7 לחוק ההתיישנות". 27. בית הדין הארצי נדרש בהקשר אחר להוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות וזאת בעניין שלמה שלום נ' אלה קוזמינוב (ע"ע 346/05). באותו עניין מנתח בית הדין הארצי את הפירוש שיש ליתן להוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות הקובעת: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות." באותו עניין, נפסק בדעת רוב כי - "הדרישה העיקרית שמציב סעיף 9 לחוק התיישנות לשם חידוש מירוץ ההתיישנות היא, שהודאת הנתבע תכיר "בקיום זכות התובע". ההלכה המנחה בעניין פירוש דרישה זו, נקבעה מפי השופט זמיר בפסק הדין בעניין פסח משה שם נקבע, בין היתר, כי ההודאה חייבת לבוא מצד הנתבע וכי צורת המסמך המכיל לכאורה את ההודאה צריכה להעיד על היותו של המסמך בגדר "הודאה". כן נקבע, כי תוכן המסמך צריך ללמד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט, לכל הפחות, כך נפסק, על המסמך להעיד על כך, שהנתבע מודה בכל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות אלא גם בקיום הזכות". אין לך הודאה ברורה וחד משמעית מזו הניתנת ע"י נאשם המודה בעבירות המיוחסות לו, תוך ציון סכום הגניבה המדויק. 28. אשר על כן - דין טענת ההתיישנות להדחות. זכאות רעיית הנתבע לגמלה 29. כזכור, בקשת רעייתו של הנתבע להצטרף כצד מעוניין להליך מכוח הלכת השיתוף נדחתה בשתי החלטות של בית דין זה, וניסיון לערער עליהן לבית הדין הארצי - נדחה. מכאן שאין מקום להידרש לטענות הנתבע בהקשר זה, ודי נימוקים שפורטו בהחלטתה של חברתי הש' (בדימוס) סאמט, ובהחלטתי, כדי לייתר עיסוק מחודש בשאלה זו. עם זאת, נשוב ונזכיר את דבריו של בית המשפט המחוזי בת"א - אשר הורה על ביטול הסכם יחסי ממון בין הנתבע לרעייתו (ה"פ 1662/09) ואשר קבע כדלקמן: "8. במסגרת תביעה אזרחית שהגישה ההסתדרות נגד הנתבע, הוטלו עיקולים זמניים בין היתר על הגמלה המשולמת לו (למעט הסכום המוגן מעיקול). במהלך הדיון בבקשת העיקול הציג הנתבע הסכם ממון בינו לבין רעייתו, אשר קיבל תוקף בבית משפט לענייני משפחה, ואמנם בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 11/4/10 (הפ 1662/90) קבע כי המבקשת "נטלה חלק פעיל בקנוניה, שמטרתה היחידה היתה להציג (בהסכם הממון - מ.ש.) מצג בפני כולי עלמא כי הזכויות בדירה מוקנות לה בלבד בתמורה לויתור על תשלום מזונותיה…", וכי מדובר בהסכם למראית עין שמטרתו לאפשר לנתבע להימנע מתשלום חובותיו לנושים, לרבות התובעת". 30. עם זאת, לא למותר לציין כי, ככל שיתרחש "אירוע פנסיוני", אשר לדעת רעית הנתבע יש בו כדי להקים זכות משלה לגמלה, רשאית היא, בבוא העת, להעלות את דרישותיה. שלילת הגמלה אימוץ עקרונות חוק הגמלאות 31. לטענת התובעת, הזכאות לגמלה המשולמת לנתבע מבוססת על עקרונות חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) התש"ל - 1970 (להלן "חוק הגמלאות"). 32. הבסיס לטענה זו - מקורה בהסכמים קיבוציים הקובעים כי עובדי התובעת שהחלו בעבודתם לאחר יום 1/4/73, יבוטחו בפנסיה צוברת, בקרן ביטוח לעובדים ובקרן פנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בא"י (נספחים י"ז ו-י"ח לכתב התביעה המתוקן). 33. באשר לעובדים, כדוגמת הנתבע, שהחלו בעבודתם קודם ליום 1/4/73, טוענת התובעת להסדר של פנסיה תקציבית הנסמכת על עקרונות חוק הגמלאות. בהקשר זה מציינת התובעת כי לעובדים בקבוצה זו ניתנה אפשרות בחירה בין קבלת פיצויי הפיטורים, עפ"י חוק פיצויי פיטורים, או קבלת גמלה לפי עקרונות חוק הגמלאות. 34. התובעת מפנה לטופס עליו התבקשו העובדים הותיקים לחתום, ולבחור בין פיצויי פיטורים לפנסיה, שזה נוסחו: "הואיל: וקופ"ח לאומית/הסתדרות העובדים הלאומית נתנה בידי העובד או שאיר את הבחירה בין הזכות לקבלת פנסיה לפי העקרונות של חוק שרות המדינה (גמל נוסח משולב של 1970 (להלן: חוק הגמלאות) ובין הזכות לקבלת פיצויי-פיטורין לפי חוק פיצויי-פיטורין תשכ"ג-1963 (להלן: חוק הפיצויים). והואיל: ועם הבחירה בין הזכות לפנסיה ולבין הזכות לפיצויי-פיטורין על התובע לוותר על הזכות שלא נבחרה על ידו. והואיל: והתובע מבקש בזה לבחור בין שתי הזכויות (מחק את הסעיף המיותר): 1) לפיכך מצהיר בזה התובע כי הוא בוחר בזכות לקבלת פנסיה ומוותר בזה במפורש על הזכות לקבלת פיצויי-פיטורים. התובע מצהיר בזה כי רק על סמך הצהרתו וויתורו הנ"ל הסכימה קופ"ח/ה.ע.ל. לאשר לו את בחירתו כאמור". 35. התובעת מאשרת כי אין בידה טופס שנחתם בידי הנתבע עצמו, אלא שהיא תומכת יתדותיה בדברים הבאים: א. עם פרישתו, וכעולה מנספח י' לכתב התביעה המתוקן, נערך לנתבע תחשיב זכויות הפרישה ממנו עולה כי העקרונות לפיהם נערך התחשיב, חופפים לאלו של חוק הגמלאות. היינו תשלום גמלה בגין 35 שנות עבודה (420 חודשים) וכן תשלום פיצויי פיטורים בגין התקופה העודפת - 7.42 שנים (89 חודשים). (כן ראו הודעת מעסיק על תשלום מענק עקב פרישה - נספח יא' לתביעה המתוקנת). ב. אין בפי הנתבע טענה כלשהי ביחס למקור הזכות שבעטייה שולמה לו פנסיה תקציבית. 36. ואכן, עיון בטענת הנתבע מעלה כי אין בפיו הסבר למקור הזכות לתשלום הפנסיה התקציבית. כל הטענות המועלות על ידיו, עניינן בזכותה של התובעת לשלול ממנו את הפנסיה המשולמת לו - ולטענות אלו נתייחס בנפרד. 37. עינינו הרואות אם כך, כי הכף נוטה בבירור לקבל את טענת התובעת כי הפנסיה התקציבית לה זכאים העובדים הותיקים, בנויה על העקרונות הקבועים בחוק הגמלאות. 38. לכך נוסיף, כי דווקא מהנתבע ששימש כמנהל אגף הכספים בתובעת, ניתן היה לצפות שיצביע על מקור חוקי או הסכמי לזכאותם של עובדים ותיקים לפנסיה תקציבית, אלא שאין בפיו מענה לדבר ואין רבותא בכך שלא נמצא בתיקו האישי אותו מסמך עליו חתמו עובדים אחרים בנושא הבחירה בפנסיה, שהרי נוכחנו, שהנתבע עשה בתובעת כבתוך שלו. 39. אין ספק כי זהו המקרה הטיפוסי שבו יש להחיל את העקרונות שבסעיף 15(5) לחוק הגמלאות, המתיר "...שלילה מוחלטת של הזכות לקצבת פרישה בנסיבות חמורות במיוחד ומנימוקים שיפורשו בהחלטתו". 40. אין צורך להכביד מילים על החומרה היתירה, שהדעת מתקשה להכיל, שיש במעשי הנתבע. סכום הגניבה, השיטתיות וההתמשכות של המעשים, והשותפות לחטא אליה הצטרף הנתבע יחד עם בכירי התובעת במטרה לחמוס את קופתה, ובהקשר זה ראוי להביא את דבריו של בית המשפט העליון בעמ"ש 3789/04 - "...עניין נוסף שיש להתחשב בו בעת שנשקל השימוש באמצעי הפסילה כסנקציה במישור הכלכלי הוא חומרת הנזק הממוני שגרם העובד לקופת הציבור. ככל שנזק זה יהא חמור יותר כך יהא מוצדק יותר להשתמש באמצעי הפסילה, וברור כי אם שלשל העובד לכיסו כספי ציבור יהא מוצדק לשלול ממנו את קיצבתו". 41. אלא, שגם אם לא היינו סבורים שהתובעת "אימצה" את הוראות חוק הגמלאות, הרי שחוק הגמלאות הוא כלי, לפיו ניתן לבחון זכויות בפרישה, מכוח תקנת הציבור וחובת תום הלב ובית הדין, שעה שחוקת העבודה "שותקת", רשאי, ואולי אף מחויב, ליישם את העקרונות שנקבעו בחוק גמלאות ביחס לעובדי ציבור, גם על עובדים בגופים ציבוריים. 42. אין חולק שהתובעת הינה גוף דו מהותי, וככזו חלות עליה הוראות והנחיות מתחום המשפט הציבורי ומכאן, שבנסיבות החמורות של המקרה דנן, תשלום גמלה לנתבע מנוגד לתקנת הציבור, וסעיף 15 (5) לחוק הגמלאות, הוא אמת מידה ראויה, בבואנו לבחון את השאלה האם יש לשלול מהנתבע את הזכות לגמלה - וכאמור, תשובתנו לכך, חד משמעית ונחרצת. 43. בהקשר זה, יש לדעתנו לתת משקל רב לעמדת המדינה בסיכומיה ולפיהם: "אין להשלים עם מצב, לפיו עובד שזכותו לגמלה באה לו, על פי הנטען, מכח עקרונות אימוץ חוק הגמלאות, יהיה זכאי לגמלה בעוד שעובד המדינה לא היה זכאי לגמלה כאמור. לפיכך, העקרונות המעוגנים בחוק הגמלאות ודרך יישומם מייצרים עוגן נורמטיבי שיש בו כדי להשליך על בחינת השאלה האם תוצאה כזו או אחרת נוגדת את תקנת הציבור". ולהלן: "דוקטרינת תום לב ותקנת הציבור מובילות לתוצאה, לפיה אין לאפשר לגמלאי אשר הורשע בגניבה לקבל גמלה בשיעור גבוה מכספי הציבור ממנו מעל. תוצאה זו אינה ראוייה ואינה צודקת והיא מנוגדת לעקרון לפיו חוטא לא יצא נשכר. ראה: ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133. הדברים נכונים אף אם מקור הזכאות לגמלה אינה נובעת מחוק שירות המדינה גמלאות." וכן: "אמות המידה להפעלת שיקול דעת בית הדין בשלילת גמלה יכולות להילמד הן מהעקרונות שהוותו בפסיקה לעניין פרשנות סעיפים 17-18 לחוק פיצויי פיטורין והן מעקרונות חוק הגמלאות ואופן ישומם". 44. נסכם נושא זה בדבריו של כב' הנשיא ברק בעניין ברק נ' ביה"ד הארצי לעבודה (בג"ץ 846/93) פ"ד נ"א (1) 3). באותו מקרה, נקבע כזכור, כי פוליסת ביטוח המנהלים תועבר לידיו של העותר עם סיום עבודתו "מכל סיבה שהיא". דא עקא שמר ברק פרש על רקע מעשי גניבה ומרמה שנעשו על ידיו בחברת רבלון, וטענתו כי תהא סיבת פרישתו אשר תהא, חובה על רבלון להעביר לבעלותו את הבעלות בפוליסה, נדחתה. להלן דברי הנשיא, כפי שהובאו בהודעת ההצטרפות של המדינה להליך. "בנסיבות העניין, לא נקבע ממצא ביחס לכוונתם הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים להסכם, ונראה כי כלל לא נתגבש אצלם "אומד דעת" (סובייקטיבי) בשאלה אם בנסיבות של ביצוע עבירה פלילית העותר יזכה בתגמולי ביטוח. על כן, פתרון הבעיה הפרשנית צריך להימצא בתכלית האובייקטיבית של החוזה ... כספי הביטוח הם כספי חיסכון וביטוח הקשורים ליחסי עובד ומעביד ונובעים מהם. הם באים, בין השאר, במקום פיצויי פיטורין, ובלבד שנתמלאו התנאים הקבועים לכך. על רקע ההקשר אשר במסגרתו נכרתו חוזי הביטוח, ובהתחשב במהותם של הנספחים ותכליתם העסקית, אין זה מתיישב עם המטרה העסקית של החוזה, כי תכליתו (האובייקטיבית) הינה להעניק לעובד הפורש דמי ביטוח מקום שפרישתו קשורה בביצוע עבירות חמורות, כגון גנבה והפרת אמונים, הפוגעות באינטרסים של המעביד. שום עובד סביר הפועל בתום-לב לא היה דורש את הגשמתה של תכלית זו; שום מעביד סביר הפועל בתום לב לא היה מסכים לה ... "הדיבור "מכל סיבה" אינו ברור כשלעצמו, ואינו מדבר מתוך עצמו. ככל דיבור אחר במסגרתו של טקסט, הוא מחייב פירוש על פי תכליתו. פירוש זה מוביל בענייננו למסקנה, כי פרישה "מכל סיבה" - המזכה לדמי הביטוח - אינה משתרעת על פרישה בעקבות ביצוע מעשי גניבה והפרת אמונים הגורמים נזק למעביד". 45. התוצאה הינה אפוא, שבין אם אומץ חוק הגמלאות מפורשות ע"י התובעת ובין אם ייעשה הדבר בדרך של היקש על ידי בית הדין, וגם אם נתעלם כליל מחוק הגמלאות ונבחן את זכאותו של הנתבע מתוך השתיקה של חוקת העבודה על רקע חובת תום הלב ותקנת הציבור, התוצאה תהא זהה - והיא - כי אין הנתבע זכאי לגמלה מיום פרישתו, וכי עליו להשיב לתובעת את מלוא הסכומים שקיבל ממנה. 46. אכן, גמלת זקנה נועדה להבטיח קיום בכבוד ושמירה על רמת חייו של העובד ומשפחתו ולהגן עליהם שעה שאין עוד מקורות הכנסה מעבודה ואנו ערים להשלכות הקשות שיש להחלטתנו על הנתבע, אשר לעת זקנה מוצא עצמו בלא גמלה ובהעדר יכולת להשתכר. משכך, חרף האמור לעיל, לפנים משורת הדין, ועל אף חומרת מעשיו והנזקים הכספיים והציבוריים שהסב הנתבע בהתנהגותו לתובעת, מצאנו מקום להקל עליו, ולהפחית את הקצבה המשולמת לו לסכום המינימאלי בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1968. בהחלטתנו זו נלקחו בחשבון גילו של הנתבע, המאסר הממושך שהוא מרצה והתביעה הכספית שהוגשה כנגדו להשבת הכספים שנטל. שלילת פיצויי פיטורים 47. בעוד שבנושא הגמלה, היה עלינו לפלס את דרכנו, הרי שביחס לפיצויי פיטורים הדברים ברורים ומוסדרים. סע' 1 לפרק 15 לחוקת העבודה, מונה את עילות הפיטורים, ובין היתר מונה ביצוע עבירה פלילית. אשר לפיצוי פיטורים, נקבע בסעיף 1 לפרק 17 לחוקת העבודה, כי שאלת הזכאות לפיצויי פיטורים ושיעורם, לעובד שפוטר בשל ביצוע עבירה פלילית, יוכרע ע"י ועדה פריטטית. 48. אין חולק שוועדה פריטטית לא נדרשה לעניינו של הנתבע, ולטענת התובעת, מאחר שבמועד בו התגלו מעשיו החמורים של הנתבע, הנתבע כבר לא עבד בהסתדרות, פנתה התובעת לבית דין זה על מנת שידון בסוגיית שלילת זכויותיו של הנתבע לאור חומרת מעשיו. 49. ב"כ הנתבע אכן מעלה עניין זה בסיכומיו, ואולם בכתב ההגנה המתוקן שהוגש על ידיו אין בפיו טענה כלשהי ביחס לעובדה שלא נוהל הליך כלשהו בפני ועדה פריטטית וטענותיו הן: "א. לתובעת אין זכות שבדין לתבוע מהתובע את פיצויי הפיטורין שקיבל במועד סיום עבודתו בה ושהיו חלק בלתי נפרד מהסדר הפרישה המוקדמת שנערך עימו; ב. לתובעת אף אין זכות שבדין לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורין ששילמה לו כדין במועד סיום עבודתו בה; ג. שלילת פיצויי הפיטורין תעשה אך ורק מטעמים הקבועים בדין; ד. על היחסים בין הצדדים חלים הוראות חוקת העבודה ומשאלה אינם מקימים לתובעת זכות לשלילת פיצויי הפיטורין אותם קיבל התובע ו/או את הזכות לתבעם הימנו לאחר ששולמו לידיו, אין לתובעת זכות שבדין לעשות כן". 50. דברי ב"כ הנתבע בהגנתו כי שלילת פיצויי פיטורים תיעשה אך ורק על פי הדין, מביאה למסקנה, כי על רקע מכלול רכיבי התביעה, הסכים הנתבע, כי השאלות כולן תובאנה להכרעתנו. העלאת הטענה בדבר אי קיומה של ועדה פריטטית, רק בשלב הסיכומים, נעשית באיחור בלתי סביר ומהווה שינוי חזית. 51. נבחן אפוא את שאלת פיצויי הפיטורים על פי הדין. להלן הוראות סעיף 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים: "16. לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד. 17. בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים." 52. פסיקה רבה וענפה של בית דין הארצי הורתה על שלילה מלאה של פיצויי פיטורים בנסיבות שחומרתן אינה מתקרבת לקרסוליה של חומרת מעשי הנתבע. ניצול מעמדו הבכיר בתובעת, התמשכות הגניבות והיקפן, והשלכותיהן על מקום העבודה, כל אלו מגמדות את הטענות היכולות להקל על הנתבע - ובהן - תקופת העבודה ואופן ביצועה, וכן עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו. (ראה ע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב). 53. במקרה שבפנינו חובתנו להעביר מסר אשר ירתיע עובדים ועובדים בכירים שנגישותם לקופת המעסיק קלה, בשל מעמדם והאמון הניתן בהם, כי לא ישלחו יד בכסף לא להם, וכי מעילה שבאה מתוך ניצול לרעה של מעמדם, אינה ברת מחילה. 54. אשר על כן, אנו מחייבים את הנתבע להשיב לתובעת את פיצויי הפיטורים ששולמו לו בגין השנים העוקפות של 35 שנות עבודתו (89 חודשים), בסך של 264,330 ₪. דמי הודעה מוקדמת וחודשי הסתגלות 55. כאמור לעיל, אין מחלוקת כי הנתבע הורשע בפלילים בנסיבות המהוות מעילה באמון ומעילה בתפקיד, לאחר שגנב סכומי עתק מקופת התובעת. 56. בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, נקבע: "הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו - (1) ... (2) על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי." 57. חוקת העבודה קובעת בסעיף 7 לפרק 16 כי פיטורי עובד מחמת הרשעה בפלילים, מעילה באמון, מעילה בתפקיד והוצאה מהע"ל, אינם מחייבים מתן הודעה מוקדמת כלשהי לעובד. 58. לא יעלה על הדעת כי במקרה דנן, בו העובד גנב סכומי עתק ממעסיקו, יישארו ברשותו סכומים ששולמו לו אך ורק מאחר שלא היה ידוע לתובעת בעת שפרש מעבודתו, אודות מעשי הגניבה של הנתבע והיקפם. אין ספק כי לו ידעה התובעת על מעשי הגניבה שביצע הנתבע במהלך עבודתו, לא היה זוכה הנתבע לתנאי הפרישה להם זכה והן שולמו לו טרם נודע לתובעת על מעשיו הנפשעים. 59. מעשיו של הנתבע עונים על התנאים הקבועים בחוקת העבודה לשלילת הודעה מוקדמת. אשר על כן, אנו מחייבי את הנתבע להשיב לתובעת את דמי ההודעה המוקדמת וההסתגלות ששולמו לו בסכום של 213,744 ₪. סוף דבר 60. לאור האמור לעיל ולפנים משורת הדין, אנו קובעים כי תופחת הקצבה המשולמת לנתבע לסכום המינימאלי בהתאם לשיעורים הקבועים בסעיף 8 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1968. 61. הנתבע ישיב את הסכומים אשר שולמו לו ממועד פרישתו ביום 30.11.03 ועד למועד הגשת כתב התביעה המתוקן, בניכוי הסכומים להם זכאי לאור הכרעתנו זו. כמו כן, הנתבע ישיב את כספי הגמלה ששולמו לו ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (14/7/09), בניכוי הסכומים להם זכאי לאור הכרעתנו זו. הסכומים יושבו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום ששולמו לנתבע ועד למועד השבתם בפועל. 62. הנתבע ישיב את כספי פיצויי הפיטורים ששולמו לו במועד פרישתו, בסך של 264,330 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום ששלומו לו ועד למועד השבתם בפועל. 63. הנתבע ישיב את כספי ההודעה המוקדמת וחודשי ההסתגלות, בסך של 231,744 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום ששולמו לו ועד למועד השבתם בפועל. 64. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, ישאו בהפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום זה ועד לפירעונם המלא בפועל. ניתן היום, יב' כסלו תשע"ב, 8 בדצמבר 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נציגת עובדיםגב' חלה לאה מיכאל שפיצר, שופטנשיא נציגת מעסיקים גב' תמי ברץ משפט פליליהרשעהפיטוריםעבירה פלילית של עובד