הרקע 1. התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתה בנתבעת, וסיומה. 2. מדובר בתובעת שהועסקה מטעם הנתבעת בעבודות ניקיון בקניון "חוצות אשקלון" מיום 7.9.98 והפסיקה עבודתה בנתבעת ב - 30/10/09 בעקבות הפסד הנתבעת במכרז למתן שירותי ניקיון בקניון (להלן:"הקניון"). 3. שכרה של התובעת שולם על פי שעות עבודתה בהמחאה לפקודתה. לגרסתה המירה את ההמחאה למזומן בבנק הנמשך מידי חודש. 4. על יחסי עבודה שבין הצדדים חל הסכם העבודה הקיבוצי הכללי בענף האחזקה והניקיון לרבות צו ההרחבה בענף. הנתבעת לא הכחישה טענת התובעת - סעיף 5 לכתב ההגנה. 5. התובעת טוענת כי עבדה ברציפות מ- 7/9/98 עד 30/10/09 ועבודתה הופסקה בעקבות הפסד הנתבעת במכרז. נטען מפי התובעת כי מעולם לא שולמו לה זכויותיה ולפיכך התפטרה מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתה. עוד ולחילופין נטען על ידה כי פוטרה מעבודתה ולא הוצעה לה עבודה אחרת, ולחילופין, אף אם הוצעה לה עבודה אחרת, אין מדובר בעבודה מתאימה ולפיכך תובעת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. 6. הנתבעת חולקת על גרסת התובעת, וטוענת כי התובעת לא עבדה ברציפות במשך כל התקופה שציינה בתביעתה. לגרסת הנתבעת, התובעת לא עבדה בנתבעת מ - 7/2002 עד 8/2005, ובגין תקופה זו גם לא הונפקו תלושי שכר לתובעת. כמו כן, נטען כי התובעת נעדרה תקופות קצרות במהלך עבודתה, אולם מאחר והיתה עובדת טובה וחרוצה התקבלה מחדש לעבודה ואין בתקופות אלה כדי לנתק הרציפות בעבודתה. 7. עוד נטען מפי הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים לרבות הודעה מוקדמת, שכן עזבה מרצונה את העבודה למרות שהוצע לה תפקיד מתאים בעקבות הפסד הנתבעת במכרז והיא סירבה לקבלו. 8. באשר לזכויות הסוציאליות שתבעה, הנתבעת מודה בזכאות התובעת באשר לחלק מהזכויות ובכפוף לתקופת ההתיישנות טוענת כי מדובר בזכאות לתקופת העבודה מ- 8/05 בלבד ובגין כל חודשי עבודתה בפועל. 9. ביום 1.11.2009, פנה ב"כ התובעת לנתבעת בדרישה לשלם לתובעת זכויותיה, בגין כל תקופת עבודתה הרצופה מ-7/9/98 עד 31/10/09, וטען בין היתר כי התובעת התפטרה בדין מפוטר שכן לא שולמו לו זכויותיה במהלך עבודתה ובסיומה (נספח 8 לתביעה). 10. ביום 10.11.2001, דחה ב"כ הנתבעת את דרישות התובעת במכתב הנ"ל. 11. התובעת תובעת בתביעתה הנוכחית פיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר, הלנת שכר, דמי חגים, החזר שעות עבודה, פנסיה, תוספת וותק, חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה, אובדן הכנסה וחופשת לידה. תביעתה מסתכמת בסך של 190,703.44 ₪ למועד הגשתה. הראיות 12. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן תצהיר של בנה דרגה מלסה. כמו כן העידה מטעמה מרגלית שוואט, שהייתה אחראית על התחזוקה בנתבעת ועבדה בתקופת עבודתה של הנתבעת. מטעם הנתבעת הוגשה תצהירו של מזרחי שרון סמנכ"ל הנתבעת ושל שלומי מרציאנו מנהל התפעול בנתבעת. המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. המחלוקות 13. א. המחלוקת העיקרית ביו הצדדים הינה באשר לתקופת עבודתה הרצופה של התובעת לצורך חישוב זכויותיה. ב. כמו כן, יש לדון בשאלה האם זכאית התובעת לקבלת פיצויי פיטורים בגין ניתוק יחסי עובד ומעביד בינה ובין הנתבעת ב 31.10.2009. היינו, האם מדובר בהתפטרות בדין פיטורים או פיטורי התובעת. ג. האם זכאית התובעת לזכויות הכספיות שתבעה ואם כן מה הוא שיעורן. 14. נדון בתביעות אחת לאחת תוך פירוט טענות הצדדים בגין כל רכיב ורכיב. דיון והכרעה תקופת עבודתה של התובעת 15. הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדה כי התובעת החלה עבודתה ביולי 1998. עובדה זו עולה מכתבי טענות הנתבעת, המצהירים מטעמה, וכן מהצהרת בא כוחה במהלך הדיון מיום 20.9.2011 (עמ' 22 לפרוטוקול). 16. כמו כן, הצדדים אינם חלוקים באשר לעובדה כי יחסי העבודה בין הצדדים נותקו ביום 30.10.2009 ואכן הוצא תלוש שכר אחרון לחודש זה. 17. המחלוקת הינה בשאלה אם התובעת עבדה ברציפות במשך כל התקופה מ-7/9/98 עד 30/10/09. 18. התובעת העידה על עצמה כי עלתה מאתיופיה בשנת 1991, אינה יודעת קרוא וכתוב והשפה העברית אינה שגורה בפיה, והינה אם ל - 8 ילדים. לטענתה, עבדה ברציפות כ-12 שנים בנתבעת ואין להסיק מהעובדה כי לא הוצגו תלושי שכר מטעמה לתקופת העבודה מיום 7/2002 עד יום 8/2005 כדי לקבוע כי בתקופה זו לא עבדה. התובעת טענה כי אין ליתן אמון בתלושי השכר שהינם פיקטיביים. התובעת טענה כי חלק מתלושי השכר נרשמו על שם ילדיה שכלל לא עבדו בנתבעת. התובעת מפנה לתלוש שכר לחודש 4/99 ע"ש אביבה, לתלוש שכר לחודש 3/2001 ע"ש בנה דרגה, ולתלושי שכר מיום 7/2002 עד 12/2002 ע"ש בתה מרטה (תלושי השכר צורפו לתביעתה ופורטו בסעיף 6 לתצהירה במקום עדות ראשית). 19. בנה של התובעת דרגה מלסה הגיש תצהיר מטעמו כי מעולם לא עבד בנתבעת. בעדותו בפנינו חזר על גרסתו והוסיף כי מעולם לא ראה תלוש שכר על שמו, וכי בשנת 2001, היה בכיתה יא' (עמ' 13 לפרוטוקול). העד טען כלפי ב"כ הנתבעת כי הוציאו תלושי שכר כפולים עבור אותה תקופת עבודה, היינו, תלוש שכר על שמו ועל שם אימו התובעת. 20. התובעת טוענת כי עבדה בפועל במשך כל התקופה ברציפות גם בתקופה שלא הונפקו על שמה תלושי שכר ומפנה לחודשים מדי שנה בהם לא הונפקו על שמה תלושי שכר ולא נטען כלפיה כי לא עבדה. 21. נטען כי מדובר בשיטה של הנתבעת שלא להנפיק תלושי שכר מספר חודשים מידי שנה מטעמים השמורים עימה למרות שהתובעת וכן עובדים אחרים עבדו בפועל באותה תקופה. 22. לתמיכה בגרסתה התובעת מפנה להמחאה שקיבלה מאת הנתבעת לחודש 10/2007, (נספח 4 לכתב התביעה) אף כי לפי האמור בטפסי 106 התובעת לא עבדה באותו חודש וליתר דיוק לא עבדה מ- 8/07 עד 11/07. לגרסתה, עובדה זו תומכת בטענתה כי עבדה ללא תלוש ובלשונה : "שנתיים הוא עשה לי בלי תלוש" (עמ' 10 לפרוטוקול). 23. התובעת אישרה בעדותה כי לא היו הפסקות בעבודתה וכי עבדה בפועל בעבודות ניקיון באותו מקום עבודה כ- 12 שנה. 24. התובעת טענה כי נעדרה מעבודתה רק בגין לידת הבת בת-אל ביום 29.1.2004 אולם לא קיבלה דמי לידה. לטענתה, שלומי (מרציאנו) עזר לה למלא הטפסים למוסד לביטוח לאומי, אולם אמר לה שיש בעיה עם התלושים וכי אין מה לעשות. לכן, חזרה לעבוד כעבור חודשיים מיום הלידה, בטענה כי הייתה זקוקה לפרנסתה (סעיף 7 לתצהיר ועמוד 12 לפרוטוקול). הנתבעת בתגובה טענה כי התובעת לא עבדה בתקופה זו, ושלומי מרציאנו לא זכר בעדותו את המקרה (עמ' 21 לפרוטוקול). 25. התובעת מפנה לסתירה בפרטים שפורטו בתלושי השכר באשר לוותק ומועד תחילת עבודתה בנתבעת וטענה כי מדובר בתלושים פיקטיביים וכי אין לתת לאמור בהם כל משקל (סעיף 18 לסיכום טענות התובעת והדוגמאות שפורטו שם). כמו כן, טענה כי עדי הנתבעת שהעידו לא ידעו במדויק מתי לא עבדה, אלא סמכו על האמור בתלושי השכר בלבד, והצהרתם הכללית אין בה די כדי לדחות גרסתה בדבר רציפות בעבודתה. 26. מטעם התובעת העידה מרגלית שוואט (להלן: "מרגלית"), שהייתה אחראית על התחזוקה בנתבעת ועבדה תקופות שונות: מספטמבר 97 עד יולי 98 פוטרה והוחזרה לעבודה כעבור 10 חודשים, היינו בשנת 1999 ועבדה עד שנת 2003. לגרסתה בשנת 2003 עזבה מיוזמתה ושהתה בחו"ל ושבה לעבודה ביום 15.3.2004, ועבדה עד שנת 2009 מועד בו הפסידה הנתבעת את המכרז למתן שירותי ניקיון בקניון. (עמ' 14 לפרוטוקול). מרגלית העידה כי במשך כל התקופה הנ"ל הכירה את התובעת. כן ציינה כי במהלך שנת 2003, עד ששבה לעבודה משהותה בחו"ל נהגה לבקר מידי חודשיים בקניון וראתה את התובעת עובדת. ביום 15.3.2004, כששבה לעבודה אישרה כי התובעת עבדה. כן הדגישה כי התובעת עבדה כל תקופת ההיריון שבסופו ילדה בסוף ינואר 2004, והתריעה בפני התובעת ביום 15.3.2004, ואמרה לה : "מלסה אבל את אחרי לידה לא עברו 3 חודשים, אם ביטוח לאומי יתפוס אותך תהיה לך בעיה". בתגובה, העידה מרגלית כי התובעת השיבה לה כי אינה מקבלת כספים מביטוח לאומי, ולא רצתה להישאר בלי עבודה. (עמ' 15 לפרוטוקול). בתשובה לשאלת בית הדין שהפנה את תשומת לב העדה, כי לתובעת אין תלושי שכר מיום 7/2002 עד 8/2005 הסבירה העדה כי השיטה של הנתבעת היתה לעבוד 9 חודשים עם תלוש שכר ו 3 עד 4 חודשים ללא תלוש. העובדים הסכימו בלית ברירה, כדי לא להפסיד שכר ומקום עבודה. כמו כן, העידה כי היא עצמה עבדה לעיתים ללא תלוש, אולם נאלצה להסכים למרות שידעה כי מדובר בעבירה על החוק (עמ' 16 לפרוטוקול). באשר לתובעת, העידה כי התובעת עבדה מ - 98 ולא עזבה את עבודתה אלא רק ביום שילדה את בתה בינואר 2004 וחזרה במרץ 2004. בחקירתה הנגדית העידה מרגלית כי לא ידעה כי התובעת קיבלה הבטחת הכנסה (עמ' 17 לפרוטוקול). כאשר נשאלה האם היה מקרה שעובד לא קיבל תלושים לאורך 3 שנים, השיבה: "לא. שלושה, ארבעה חודשים או שנים, זה אותו הדבר". (עמ' 18 לפרוטוקול). מחקירתה עולה כי תבעה בעבר את הנתבעת בגין פיטוריה ולגרסתה הושפלה קשות על ידי מר שרון (עמ' 18 לפרוטוקול) אך קיבלה בסופו של יום את כל זכויותיה. 27. הנתבעת כאמור עמדה על טענתה כי התובעת לא עבדה מ- 7/2002 עד 8/2005. טענתה העיקרית כי התובעת קיבלה בתקופה זו הבטחת הכנסה על פי אישורים מטעם המוסד לביטוח לאומי שהוצגו לתיק. הנתבעת טוענת כי תלושי השכר שהונפקו על שם ילדיה הונפקו בגין עבודתם בפועל. נטען כי התובעת לא הציגה ולו ראשית ראייה כי אכן עבדה בפועל בתקופה הנ"ל או קיבלה שכר או פדתה המחאה של הנתבעת. כמו כן, טענה הנתבעת כי עדותה של העדה מרגלית שוואט הייתה מגמתית. המצב המשפטי 28. כלל הוא כי "נטל ההוכחה מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד-התובע" (דב"ע נד/ 23-3 חיים פרינץ - נתי גפן ואח', פד"ע כו' 552). 29. באשר לנטל ההוכחה בעניין רציפות בעבודה, נקבע כי הרציפות בעבודה היא אחד התנאים הנדרשים על פי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג -1963, על מנת שתקום הזכות לפיצויי פיטורים. נטל השכנוע לעניין כל התנאים בסעיף זה ובכלל זה הרציפות, הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (דב"ע לג/ 85 - 3 האוניברסיטה העברית נ' בתיה מינטל, פד"ע ה (1) 65; וספציפית לעניין הרציפות - דב"ע לה/16 - 3 זיסו יוזיפוף נ' יעקב חנוני, פד"ע ז(1) 3). לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד בעניין הרציפות תידחה. עם זאת, כאשר מוכיח העובד את מועד תחילת העבודה ומועד סיום העבודה, בכך הוא מרים את חובת הראיה הראשונית ומראה לכאורה כי עבד בכל התקופה שבין שני מועדים אלה. בשלב זה, עוברת חובת הראיה למעביד, אשר עליו להביא ראיות להוכחת הפסקה בעבודה במהלך אותה תקופה, אם כמובן הוא טוען להפסקה כזו (דב"ע נא/ 7 - 3 מרים עדאוי נ' פ.א.ב שירותים בע"מ פד"ע כב (1) 325; דב"ע נו/269 -3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, ל(1) 57. 30. ולענייננו. אין מחלוקת בין הצדדים באשר למועד תחילת עבודתה של התובעת (7/98) ומועד סיומה (30/10/09) לפיכך ועל פי הפסיקה שצוטטה לעיל התובעת עמדה בנטל הראשוני להוכיח מועד תחילת עבודתה וסיומה ולפיכך עוברת חובת הראיה על הנתבעת להביא ראיות לסתור את גרסת התובעת ולהוכיח הפסקה ברציפות העבודה במהלך אותה תקופה. 31. לטעמנו, הנתבעת עמדה בנטל הנ"ל וזאת מכמה סיבות. הנתבעת טענה כי אין בחזקתה תלושי שכר לתקופת עבודתה של התובעת מ-7/2002 עד 8/2005. טענה זו נתמכה בהמצאת כל תלושי השכר של התובעת לתקופת עבודתה, לרבות טופסי 106. באשר לתוכנם של תלושי השכר, אין ספק כי מועדי הוותק בעבודה של התובעת שפורטו בחלק מתלושי השכר הנ"ל אין בינם לבין החודש בגינו ניתן תלוש השכר, קשר ישיר והגיוני. למשל, מעיון בתלושי השכר שצירפה הנתבעת, עולה כי: א. תלושי השכר מיום 1/2002 עד 6/2002 (תחילת עבודה 1.1.2002). ב. תלושי השכר מיום 9/2005 עד 12/2005 (תחילת עבודה 1.9.2005). ג. תלושי השכר מיום 1/2006 עד 12/2006 (תחילת עבודה 1.10.2006) ד. תלושי השכר מיום 1/2007 עד 12/2007 (תחילת עבודה 1.12.2007). 32. התובעת בסיכום טענותיה מפנה לאמור בתלוש השכר של 1/1999, בו רשום תחילת עבודה 6/1999 ואכן מדובר בתלוש שאינו הגיוני וסביר, ושרון מזרחי העיד כי מדובר בטעות (עמ' 25 לפרוטוקול). לאחר מכן הבהיר כי מדובר בטעויות שנעשו בשל העובדה כי הנהלת החשבונות של הנתבעת הייתה חיצונית. אין די בטענות אלה כדי להסביר את אי הדיוקים שבתלושי השכר שכן מחובתו של המעביד המנפיק את תלושי השכר, לדאוג לאמיתות הנתונים שבהם. לא ניתן כל הסבר למועדים שפורטו בתלושי השכר. 33. על פי הפסיקה "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/146-3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 19). על הטוען כי תלושי השכר אינם משקפים נאמנה את המציאות, לשאת בנטל ההוכחה לטענתו זו. 34. גרסת התובעת באשר לחוסר אמיתות הנתונים הנ"ל בתלושי השכר מקובלת עלינו. אולם, אין די באותם נתונים כדי לשמש ראיה מספקת לכך כי התובעת עבדה בפועל גם בתקופה מ-7/02 עד 8/05 ללא קבלת תלושי שכר. אין מדובר בתקופת עבודה של 3-4 חודשים בהם התובעת טוענת כי עבדה מידי שנה אך ללא קבלת תלושי שכר. מדובר בתקופה בלתי מבוטלת מבלי ליתן הסבר הגיוני לכך מטעם התובעת. 35. גם עדותה של מרגלית אין בה די כדי לקבוע כי התובעת עבדה כל התקופה ברציפות. מרגלית שכנעה את בית הדין כי עובדים בנתבעת לרבות התובעת עבדו תקופות מסוימות ללא קבלת תלושי שכר. אולם, לפי גרסתה מדובר בתקופת עבודה בת 3-4 חודשים ולא ידוע לה על תקופה של שנים. ואכן, מעיון בטופסי 106 עולה כי מידי שנה לא הונפקו לתובעת תלושי שכר למשך כ - 3 חודשים, אולם אין מדובר בהפסקה שיש בה כדי לנתק יחסי עובד ומעביד. 36. לא הוכחה גרסת התובעת כי בנה דרגה עבד במקביל לתקופת עבודתה בנתבעת. אין להסיק כך מטופסי 106. מעיון בתלושי השכר ובטופסי 106 שהוצגו לתיק, עולה כי התובעת לא עבדה מיום 1/3/2001, ולא הוצגו תלושי השכר לתקופה זו על שמה. לא הוכח כי הונפק תלוש שכר כפול ל - 3/2001, מועד בו הונפק על שם הבן. ככל שעולה מהמסמכים שצורפו לתיק, התובעת עבדה מיום 4/2001 עד 11/2001 וטופסי 106 תומכים בתקופת עבודתה זו. 37. ככל שעולה מהראיות שבפנינו, הונפקו תלושי שכר גם על שם ילדיה של התובעת. אין לשלול את העובדה כי תלושים אלה הונפקו על שם ילדיה של התובעת כאשר לא עבדו בפועל ולא הוכחה או נטענה כל סיבה מטעם התובעת מדוע נעשה הדבר. בשים לב למועד הלידה של הילדים על פי תעודת הזהות שצורפה על ידי התובעת לתביעתה, מדובר בילדים בגירים במועד הנפקת התלושים. בתה מלסה מלטה עבדה מ-7/2002 עד 12/2002 על פי האמור בתלושי השכר. לא הוכחה בפנינו בראיה חד משמעית כי התובעת אכן עבדה בתקופה זו. 38. גם אם הוכחה בפנינו שיטה פסולה של הנתבעת להעסיק עובדים בפועל ללא הנפקת תלושי שכר לתקופות של מספר חודשים נשאלת השאלה האם די בכך כדי לקבוע כי התובעת אכן עבדה בפועל גם בתקופה הארוכה 7/02 עד 8/05 ללא קבלת תלושי שכר. הוכח בפנינו כי בגין התקופה הנ"ל שלא הונפקו תלושי שכר לתובעת זוכתה משפחתה של התובעת בגמלת הבטחת הכנסה. במקרה שבפנינו, ניתן צו גילוי מסמכים על ידי כב' השופט סופר, לפיו הורה למוסד לביטוח לאומי להגיש מסמך בדבר מצבת התשלומים שהתובעת קיבלה בין השנים 2002 עד 2005, מהמוסד לביטוח לאומי (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 20.9.2010). מנתוני המוסד לביטוח לאומי עולה בבירור כי משפחת התובעת קיבלה הבטחת הכנסה מ- 1/2002 עד 3/2005. מדובר בגמלת הבטחת הכנסה שקיבלה התובעת כמשפחה, היינו לא קיבלה את הגמלה מכוח זכאותה האישית וכך צוין באישור של המוסד לביטוח לאומי מיום 25.10.2010. אין מחלוקת כי התובעת הינה אישה נשואה ולבני הזוג 8 ילדים ועל פי חוק הביטוח הלאומי הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה נבדקת בשים לב להכנסות המשפחה. אמנם הגמלה רשומה על שם בעלה של התובעת, אולם טופס התביעה לרבות כל הנתונים שהובאו בפני המוסד לביטוח לאומי שזיכה את משפחתה של התובעת בגמלת הבטחת הכנסה לא הוצג בפנינו. בנסיבות אלה אין לשלול את העובדה כי התובעת זוכתה בגמלת הבטחת הכנסה, בין היתר, בשל העובדה כי הצהירה או טענה כי לא עבדה בתקופה הנ"ל והראיה כי לא הונפקו לה תלושי שכר בגין אותה תקופה. אכן לא ניתן לשלול את העובדה כי התובעת עבדה בפועל ללא קבלת תלושי שכר גם בתקופה זו אולם במקרה הנוכחי לא ניתן לקבוע כך ולקבל את גרסת התובעת. הובאה בפני בית הדין מטעם התובעת ראיה המטילה ספק בגירסתה של התובעת כי אכן עבדה בפועל והיא העובדה כי לא הונפקו תלושי שכר ובמקביל לאותה תקופה משפחתה של התובעת זוכתה בגמלת הבטחת הכנסה. 39. התובעת לא הלינה על כך כי במשך כל תקופת עבודתה הנ"ל לא קיבלה תלושי שכר וליתר דיוק לא הלינה בתביעתה כי לא זכתה לקבל תלושי שכר במהלך כל תקופת עבודתה ואכן צירפה לכתב תביעתה תלושי שכר משנים עברו. כל טענתה כי אינה יודעת קרוא וכתוב ולפיכך לא היתה ערה לעובדה שחלק מתלושי השכר הונפקו על שם ילדיה. 40. זאת ועוד, התובעת נמנעה מלהביא בפני בית הדין ראיה מהותית נוספת לתמיכה בגרסתה היינו, אישור מאת בנק לאומי בו הפקידה את ההמחאות שלטענתה קיבלה מידי חודש בחודשו על חשבון שכרה, והמירה אותם למזומן בבנק הנ"ל, גם בגין התקופה בה לא הונפקו לה תלושי שכר. התובעת עשתה כן באשר לחודש 10/2007, אולם כאשר מדובר בתקופה של כמעט כ - 3 שנים, לא ניתן להסיק מהמחאה אחת, בתקופה בה אין מחלוקת בין הצדדים כי עבדה בפועל, על כלל השנים הנ"ל. 41. בשל כל האמור לעיל, ובמצטבר, לא השכילה התובעת להוכיח כי עבדה גם בתקופה מ- 7/2002 עד 8/2005. נטל זה עובר לכתפי התובעת לאחר שהנתבעת עמדה בנטל להוכיח הפסקה ברציפות עבודתה. העובדה כי בית הדין סבר או שיער כי יכול והייתה סיבה לאי הנפקת תלושי השכר למרות שעבדה בפועל אין בה די כדי לקבוע באופן פוזיטיבי כי עבדה בתקופה הנ"ל וכי תקופה זו מזכה אותה בזכויות נוספות. 42. לצורך חישוב זכויותיה שיפורטו בהמשך ובכפוף לטענת ההתיישנות שנטענה מפי הנתבעת, תילקח בחשבון כל תקופת עבודתה הרצופה מ- 8/05 עד 30/10/09. נדגיש כי לצורך חישוב זכויותיה יילקחו בחשבון גם כל החודשים בהם לא הונפקו תלושי שכר לתובעת היינו 3-4 חודשים מידי שנה שכן לא הוכח כי התובעת לא עבדה בחודשים אלה, לא פורטה כל סיבה מפי הנתבעת מדוע לא הונפקו תלושי שכר בחודשים אלה וטענת התובעת והעדה מטעמה כי הדבר נעשה מסיבות השמורות עם הנתבעת בלבד מקובלת עלינו. 43. לפיכך, לצורך חישוב זכויותיה אנו קובעים כי התובעת עבדה מ 9/2005 עד 30/10/2009 סה"כ 50 חודשים. המשכורת הקובעת 44. התובעת ערכה חישוביה על פי משכורת חודשית בשיעור 3,850 ₪. 45. אמנם מדובר בתובעת שעבדה בשכר שעתי ועל פי האמור בכתב התביעה, ממוצע שעות עבודתה עמד על 188 שעות לחודש (סעיף 36 לכתב התביעה), אך מאחר והנתבעת לא חלקה על שיעור השכר הקובע שצוין מפי התובעת, הננו קובעים כי השכר הקובע הינו בסך של 3,850 ₪. דמי לידה ופיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר 46. התובעת תובעת פיצוי בגין אי קבלת דמי לידה בסך של 11,250 ₪. 47. התובעת טוענת כי בשל העובדה שהנתבעת לא הנפיקה לה תלושי שכר, לא ניתן היה לזכותה בדמי לידה בגין לידת בתה בינואר 2004. 48. לאור האמור בפסק דין זה, לא הוכח כי התובעת הייתה זכאית לקבלת תלושי שכר סמוך למועד הלידה. יתרה מזו, התובעת לא הוכיחה כי הגישה תביעה לקבלת דמי לידה ומה הן הסיבות לדחיית תביעתה אם אכן תביעתה נדחתה. טופס התביעה לא הוגש מטעמה, ואין די בהעלאת הטענה על ידה כדי לחייב הנתבעת בתשלום דמי הלידה. 49. למותר לציין כי חובת תשלום דמי הלידה, חלה על המוסד לביטוח לאומי. 50. לפיכך, דין התביעה ברכיב זה, לרבות התביעה לפיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר - להידחות. דמי חגים 51. התובעת תבעה תשלום 63 ימי חג בגין כל תקופת עבודתה הרצופה לגרסתה. 52. הנתבעת לא הוכיחה כל טענה לגוף התביעה אלא טענה כי בתלושי השכר צוין כי התובעת זוכתה בדמי חג. (סעיף 19 לכתב ההגנה וסעיף 17.ד' לתצהירו של מזרחי שרון). 53. מעיון בתלושי השכר שצורפו מטעם הנתבעת - לא הוכח כי התובעת זוכתה בדמי חג ובכל מקרה הנתבעת לא הפנתה לחודש זה או אחר ממנו ניתן להסיק כי אכן שולמו לתובעת דמי חג, ומה הוא השיעור ששולם. 54. צו ההרחבה בענף האחזקה והניקיון קובע כי מחובת המעסיק לשלם לעובדים בעד 9 ימי חג בשנה, דמי חג, כאשר הוראה זו תחול על עובדים שעבדו ביום הסמוך לחג, לפניו ואחריו, או שלא עבדו כך מסיבה מוצדקת ומוסמכת. 55. התובעת מצטטת את הוראות סעיף 7.א. לצו הרחבה המתקן (בתחולה מתאריך 1.7.2000) בו צוין כי זכאות התובעת לקבלת דמי חגים הינה לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה (סעיף 35 לכתב התביעה). 56. במקרה הנוכחי, כאשר מדובר בתובעת שעבדה ברציפות ולו מ - 8/2005 ומידי חודש בחודשו נקבע בפסיקה כי, "חזקה על עובד, ועובד יומי בכלל זה, כי הוא מתייצב לעבודתו באופן סדיר, בכל אותם ימים שבהם עליו לעשות כן, אלא אם הייתה לו סיבה להיעדרות. על הטוען ליוצא מן הכלל - במקרה שבפנינו המעבידה - הנטל להוכיח, כי נעדר העובד מעבודתו סמוך ליום החג" (דב"א מג/3 - 91 נוהד - חברת אל וו בע"מ , פד"ע ט"ו 163, 168 (1984); וע"ע 778/06 מטיאשצ'וק - שלג לבן (1980) בע"מ, ס' 10 - 12 לפסה"ד (28.5.07 במאגר הממוחשב). 57. הזכאות לדמי חג הינה עבור 7 שנים ממועד הגשת התביעה. במקרה הנוכחי, בשים לב למועד הגשת התביעה ולמועדי עבודתה של התובעת בנתבעת, התובעת זכאית לקבלת דמי חג בגין תקופת עבודתה הרצופה מ- 8/05. 58. הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי התובעת קיבלה דמי חג במהלך תקופת עבודתה הנ"ל. לפיכך תביעת התובעת מתקבלת חלקית בשים לב לתקופת עבודתה הרצופה מ 8/05 ובעקבות כך, התובעת זכאית לפדיון 36 ימים X 154 ₪ שכר יומי = 5,544₪. החזר שעות עבודה 59. התובעת ציינה כי עבדה 6 ימים בשבוע , 47 שעות שבועיות. ממוצע שעות עבודתה החודשיות עמד על סך 188 שעות. בפועל הנתבעת שילמה רק עבור 170 שעות חודשיות, לפיכך תובעת גמול בגין הפרש של 18 שעות בממוצע בכל חודש, שהם 216 שעות בשנה, ובשווי כספי חודשי של 4,471.2 ₪ ובסה"כ עבור 11.5 שנות עבודתה תובעת 51,418 ₪ ברכיב זה. 60. הנתבעת אינה חולקת על העובדה כי מסגרת עבודתה של התובעת היתה 47 שעות שבועיות, אך חולקת על כך כי התובעת עבדה במהלך כל תקופת עבודתה השעות הנ"ל ומפנה לתלושי שכרה של התובעת וטוענת כי התובעת זוכתה בגין שעות עבודתה בפועל, ומעיון בתלושי שכרה ניתן לראות כי שכרה השתנה מעת לעת. 61. נטל הראיה מוטל על התובעת להוכיח כי אכן זכאית לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, ו/או שכר בגין שעות רגילות, מעבר לשכר ששולם לה בפועל. 62. התובעת לא עמדה בנטל הנ"ל שכן לא הוכיחה כי עבדה במשך כל תקופת עבודתה את השעות שציינה בכתב תביעתה. כמו כן, מעיון בתלושי השכר עולה כי התובעת לא עבדה כל העת 47 שעות שבועיות. 63. די בכך כדי לדחות את תביעתה ברכיב זה. קופת גמל 64. התובעת תובעת פיצוי בשיעור 6% מן השכר החודשי (חלק המעביד) בגין אי הפרשות לקרן פנסיה ובסך של 19,404 ₪. 65. הנתבעת אינה חולקת על זכאותה של התובעת לפיצוי הנ"ל ובכפוף לזכות ההתיישנות ולתקופת עבודתה. בכתב ההגנה נטען כי התובעת זכאית לפיצוי בגין 38 חודשי עבודתה, לפי החישוב שנערך בהתאם לטפסי 106. בתצהיר הנתבעת נטען כי יש לחשב את הפיצוי בשיעור 6% מספטמבר 2005 בלבד אך לא צוין מספר החודשים. (סעיף 17. ו' לתצהירו של מזרחי שרון). 66. התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרשות לקופת גמל בגין כל חודשי עבודתה מ-8/05 מבלי לקזז החודשים בגינם לא קיבלה תלושי שכר בתקופה זו (ראה סעיף 42 לפסק דין זה). 67. לאור האמור לעיל התובעת זכאית לפיצוי בשיעור של בסך 6% X 213 ₪ לחודש X 50 חודשי עבודתה = 10,650 ₪. תוספת ותק 68. התובעת תובעת תוספת ותק שהייתה זכאית לקבל מהשנה השנייה על פי רצף שנות עבודתה ותובעת סך של 6,800 ₪. 69. הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה תוספת ותק שכן במשך כל תקופת עבודתה עבדה בשכר מינימום ושכרה עודכן בהתאם. 70. התובעת סומכת טענתה על האמור בפרק ח' לצו ההרחבה בענף מפעלי הניקיון והתחזוקה (הסכמים קיבוציים/כרך שני, פרק 12.5.9). 71. הנתבעת לא הוכיחה כי אכן התובעת זוכתה בתוספת וותק. 72. בשים לב לטענת ההתיישנות, מועד הגשת התביעה, יש לזכות התובעת בתוספת ותק עבור תקופת עבודתה הרצופה מ 8/05 עד לסיומה על פי חישובי התובעת שלא נסתרו. 73. בנסיבות אלה, זכאית התובעת לתוספת בסך 4,048 ₪. פדיון חופשה 74. התובעת תובעת פדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתה הרצופה לטענתה, ובקיזוז סך 1,863 ₪ ששולם לה באוקטובר 2009. תביעתה מסתכמת ברכיב זה בסך של 21,083 ₪. 75. הנתבעת טוענת כי תביעת התובעת לפדיון חופשה כפופה לטענת ההתיישנות. נטען כי התביעה לפדיון חופשה מתיישנת לאחר 3 שנים ממועד ניתוק יחסי עובד ומעביד. הנתבעת מודה כי התובעת זכאית לפדיון 36 ימי חופשה בפועל ויש לקזז מהימים הנ"ל את הסכומים שקיבלה במהלך עבודתה. לגרסתה, במהלך עבודתה קיבלה 180 שעות חופשה השווים ל - 22.5 ימים. 76. על פי הפסיקה והוראת סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, ניתן לצבור חופשה לכל היותר בגין 3 שנים. לפיכך ובהתאם להוראת החוק, בעת שנסתיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, נצברו לזכות התובעת לכל היותר ימי חופשה שהיתה זכאית לקבל ב-3 השנים המלאות האחרונות להעסקתה בצירוף הימים שנצברו לזכותה בשנה השוטפת. (ע"ע 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה, וניתן ביום 8/10/07; תע"א 12119-08 יעקב מרד - חברת אפי אבטחה בע"מ, פס"ד מיום 15.11.11). 77. התובעת הפסיקה עבודתה ביום 31.10.2009. 78. לפיכך, זכאית לפדיון חופשה עבור תקופת עבודתה בגין 3 שנים ממועד ניתוק היחסים לרבות השנה השוטפת בקיזוז הסך 1,863 ₪ ששולם לה כפדיון חופשה ב - 12/09. 79. לאור הוראות צו ההרחבה ומספר ימי החופשה המפורטים בהם, לרבות הודעת הנתבעת, התובעת זכאית לפדיון 39 ימי חופשה X 154 שכר יומי = 6,006 ₪ בקיזוז 1863 ₪, סה"כ 4,143 ₪. פדיון דמי הבראה 80. התובעת תובעת פדיון דמי הבראה בגין כל תקופת עבודתה הרצופה לגרסתה ובגין 53 ימים בקיזוז סך 15,200 ₪ ששולם לה, היינו יתרה בסך של 17,000 ₪. 81. הנתבעת טוענת כי בכפוף לתקופת ההתיישנות התובעת אינה זכאית לפדיון מעבר ל-2 שנות עבודתה האחרונות. בחודש נובמבר 2009 קיבלה התובעת תשלום עבור 10 ימים ולפיכך יש לחשב זכאותה על פי הדין. 82. על פי הוראות צו ההרחבה ובהתאם לוותק של התובעת במקום העבודה. התובעת היתה זכאית ל-7 ימי הבראה בגין כל שנת עבודה היינו ל-14 יום. 83. הנתבעת מודה בתשלום 10 ימים ולפיכך זכאית התובעת לפדיון 4 ימי הבראה בסך של 4 x 340 ₪ = 1,360 ₪. התביעה לפיצויי פיטורים 86. התובעת טוענת כי התבקשה שלא להגיע לעבודה בקניון מסוף חודש אוקטובר 2009 והוצע לה על ידי נציג הנתבעת לעבוד במקום עבודה חילופי במשמרת ערב משעה 15:00 עד 24:00. התובעת ציינה בתביעתה כי לא יכולה היתה להיענות לבקשה שכן הינה אם שאינה צעירה ומטפלת ב-8 ילדים וביקשה לעבוד באותם תנאי העסקה בהם עבדה בקניון (סעיפים 11-13 לכתב התביעה). 87. ביום 1/11/09 נשלח כאמור מאת ב"כ התובעת מכתב דרישה לנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שלא שולמו לה במהלך עבודתה. נטען כי בעקבות הפסד המכרז על ידי הנתבעת הוצע לתובעת לעבוד בעבודה אחרת במשמרת לילה אך התובעת סרבה, בין היתר בשל בעיות תחבורה וסידור הסעה. נטען כי התובעת ישבה בביתה מאז נובמבר 2009 ללא תעסוקה וללא פרנסה וללא אפשרות לפנות למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה, שכן לא ניתן לה מכתב פיטורים. נטען כי בנסיבות אלה לרבות העובדה שמעולם לא שולמו לה זכויות סוציאליות וכי תלושי השכר הוצאו בחלקם על שם ילדיה שכלל לא עבדו, זכאית היא להתפטר בדין פיטורים. 88. מ- 1/11/09 עד 17/11/09 שהתה במחלה ולמרות זאת התייצבה לכל פגישה שנקבעה עימה לצורך הצעת עבודה חלופית (סעיף 16 לכתב התביעה). לטענתה לאחר שהובהר כי היא מיוצגת, ביום 13/11/09 שרון מזרחי הציע לה תשלום של 25,000 ₪ כפיצויי פיטורים בתמורה לסיום ההליכים נגד הנתבעת. בפגישה זו נכח גם בנה אלישע. 89. בפגישה נוספת שהתקיימה ביום 19/11/09 טענה התובעת כי הוצע לה לעבוד במשרה חלקית 70% בשופרסל אך התובעת עמדה על זכותה וביקשה להמשיך ולעבוד משרה מלאה. 90. ביום 22/11/09 בשעה 09:30 התייצבה במשרדי הנתבעת אך התעלמו ממנה, לא התייחסו אליה ולאחר שהמתינה שעות ארוכות חזרה לביתה. 91. התובעת טענה כי המתינה במשך חודשיים ללא אפשרות לעבוד במקום אחר מחשש לאבד זכויותיה וללא אפשרות לממש זכויותיה מול המוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה. 92. בתביעתה טענה כי פוטרה מעבודתה בטענה כי נאמר לה "להמתין" ללא שכר עד שיימצא עבורה מקום עבודה. לטענתה מדובר למעשה בפיטורים שכן הוצאה לחופשה כפויה ללא תשלום וללא מועד. לחילופין טענה להתפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתה. לטענתה הייתה זכאית להתפטר בדין פיטורים שכן לא הוצעה לה עבודה מתאימה אחרת היינו, עבודה זהה בהקפה ובתנאיה לעבודתה בקניון. כמן כן הפנתה לסירובה של הנתבעת לשלם לה זכויות סוציאליות על פי דרישתה באמצעות ב"כ ובנסיבות אלה לא ניתן לכפות עליה המשך העסקתה בנתבעת. עוד פרטה בתביעתה כי היתה זכאית להתפטר בדין פיטורים בשל חילופי המעבידים במקום עבודתה לאחר תקופה ארוכה של עבודה באותו מקום שכן על פי הפסיקה יש לראות בעצם החילופים הרעה מוחשית בתנאי העבודה ואין חובה על התובעת להסכים לחילופין. (ע"ע 1099/02 מרחב בע"מ נגד מתוקה דמארי ואח'). 93. הנתבעת טוענת כי הוצעה לתובעת עבודה חילופית בשכר זהה ואותם תנאים אך התובעת סירבה וביקשה לעבוד רק בקניון חוצות. מר שרון מזרחי הסביר לה שלא ניתן לעשות כן. נדחתה טענת התובעת כי הוצע לה לעבוד בשעות הלילה. הנתבעת טוענת כי מדובר בעובדת טובה וחרוצה ולפיכך השיבה אותה לעבודה בכל עת במהלך תקופת עבודתה וביקשה להמשיך ולהעסיקה גם לאחר שהפסידה במכרז אך התובעת סירבה ולפיכך אינה זכאית לפיצויי פיטורים. באשר לפיצוי בסך 25,000 ₪ שהוצע לתובעת נטען כי מדובר בפיצוי מאחר ולא הסכימה להמשיך ולעבוד בנתבעת ואין מדובר בפיצויי פיטורים אלא בפיצוי בגין אי תשלום זכויות סוציאליות המגיעות לה על פי חוק. 94. הנתבעת חולקת על טענת התובעת כי ביקשה ממנה לשהות בתקופת המתנה וגם לאחר שנשלח מכתב ההתראה על ידי ב"כ התובעת הגיעה למשרדי הנתבעת והסכימה להמשיך לעבוד באותם תנאים אך לאחר מספר ימים שינתה דעתה. 95. הסמנכ"ל מזרחי שרון ציין בתצהירו כי הוצעו לתובעת שני מקומות עבודה חלופיים האחד ברשת ויקטורי הזהה למשרה בקניון והתובעת אף נלקחה לסיור במקום על ידי שלומי מרציאנו. השני בשופרסל. הוצהר כי התובעת סירבה להצעות העבודה, ההצעות ניתנו במעמד בנה. נטען כי התובעת ביקשה להמשיך ולעבוד בקניון בלבד. 96. התובעת לא הכחישה בחקירתה בפנינו כי אכן הוצעו לה עבודות ובין היתר בסופר שלא ידעה את שמו. התובעת הלכה למקום אך נאמר לה שעליה לעבוד ביום שישי עד השעה 17:00 וטענה כי אינה יכולה לעבוד עד שעה זו בשל השבת וכי בקניון עבדה עד השעה 14:00 ביום ו' (עמ' 10-11 לפרוטוקול). כן אישרה התובעת בחקירתה כי הוצעה לה עבודה בשופרסל ל-5 שעות. אך טענה בניגוד לאמור בתצהירה כי לא הוצע לה לעבוד עד השעה 24:00 והעידה "אני לא כתבתי את זה" (תוך התייחסות לאמור בסעיף 9 לתצהירה - י.ה.). נטען על ידי התובעת כי לאחר מכתב הדרישה מאת ב"כ הוצע לה תשלום פיצוי על מנת שתבטל את פנייתה לב"כ ולאחר שסירבה הוצע לה מקום עבודה ב-70% משרה ועבודה נוספת במשמרות ערב וזאת לאחר תקופת המתנה של חודש וחצי ללא מקורות פרנסה וכל שביקשה התובעת לעבוד באותם תנאים ובעקבות כך נאמר לה ללכת להסתדרות כי לא תקבל כלום. התובעת נפגעה וחשה רע על פי תעודת המחלה שהציגה. 97. שרון מזרחי אישר בעדותו כי בספטמבר 2009 הנתבעת הפסידה את המכרז. העובדים ידעו על כך משמועה שרצה בקניון ובעקבות כך הגיעו למשרדי הנתבעת. בהזדמנות זו גם התובעת התייצבה והוצעו לה שני מקומות עבודה. ישנם עובדים שרצו להמשיך לעבוד דרך הקבלן שזכה (עמ' 26 לפרוטוקול). העד הבהיר כי ת/2 מתאר את התהליך שהתבצע מול התובעת במסגרת הצעת מקום עבודה חילופי (עמ' 26 לפרוטוקול). 98. לאחר עיון בטענות הצדדים ובעילות שפורטו על ידי התובעת לזכאותה לקבלת פיצויי פיטורים אנו בדעה כי במכלול נסיבות המקרה שבפנינו התובעת השכילה ללא ספק להוכיח זכאותה. 99. הוכח בפנינו כי העובדה שהנתבעת הפסידה המכרז למתן שרותי נקיון בספטמבר 2009 הובילה בסופו של יום לניתוק יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. ראשית נציין, כי התובעת הוכיחה כי נאלצה להתפטר שכן לא הוצעה לה עבודה חילופית מתאימה ולא שולמו לה זכויותיה בגין כל שנות עבודתה. הנתבעת לא חלקה על הטענה כי לא שילמה בגין התובעת זכויות סוציאליות במהלך עבודתה. התובעת דרשה זכויות אלה באמצעות בא כוחה. הוכח כי הנתבעת סרבה במכתב התגובה ולאחר מכן ביקשה להגיע להסדר חד פעמי והתובעת סרבה. התובעת היתה רשאית לסרב. די בעובדה שהנתבעת לא שילמה לתובעת זכויותיה במשך כל השנים שעבדה בנתבעת, כפי שעולה בברור מתלושי השכר כדי להצדיק התפטרות התובעת בדין פיטורים. התובעת פעלה בדרך זו, זו היתה טענתה ודרישתה במכתב הדרישה מיום 1/11/09 ולפיכך זכאית לקבלת פיצויי פיטורים. שנית. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים גם בשל חילופי המעבידים במקום עבודתה. התובעת עבדה באותו מקום עבודה משנת 1998 וגם אם היתה הפסקה ברציפות עבודה, התובעת שבה ב 8/05 לעבוד בנתבעת באותו מקום פיזי. אין מחלוקת כי הנתבעת הפסידה המכרז למתן שירותי נקיון בקניון,ולפיכך בהיותה של התובעת עובדת נקיון שהוראות ההסכם הקיבוצי בענף הנקיון והאחזקה לרבות צו ההרחבה חלים על יחסי העבודה בין הצדדים, נקבע כי ככל שלא עולה בידי הנתבעת להמשיך ולזכות במכרז הבא הרי החברות מתחלפות ובמקום בו מתחלפים קבלני נקיון, אחראי כל קבלן כלפי עובדיו לתשלום כל הזכויות לרבות פיצויי פיטורים לגבי התקופה בה הוא ספק את שירותי הנקיון במקום. בפועל על פי ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה, הזכות לשני שליש מפיצויי הפיטורים מובטחת בקרן הפנסיה ועם קרות הארוע המזכה, בפיצויי פיטורים זכאי העובד לקבל ממעסיקו את השליש הנותר מפיצויי הפיטורים הקבועים בחוק. דברים אלה נכונים גם מקום בו מדובר בעובדת הממשיכה לעבוד באותו מקום פיזי. ההלכה שצוטטה לעיל כי החלפת מעסיק בענף הנקיון מהווה פיטורים לצורך זכאות לקבלת פיצויי פיטורים מהמעביד שהפסיד במכרז, בין שהעובד המשיך לעבוד אצל המעביד החדש שזכה במכרז ובין אם לאו, מעוגנת היטב בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, תוך פרוט תכלית ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף האחזקה והנקיון. (עד"מ 1011/04 א. דינמיקה שרותים (1990)בע"מ - וורונין ואח' (פסק דין מיום 21.8.05); ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב - עמישב שרותים בע"מ (פסק דין מיום 27/3/06) וכן ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה,שמירה נקיון ושרותים בע"מ - מתוקה דמארי ואח' (פסק דין מיום 2/1/06). זאת ועוד. התובעת השכילה להוכיח כי הצעות העבודה שהוצעו לה היו הצעות שלא היו בבחינת "עבודה מתאימה". האחת, בשים לב לשעות העבודה בערבי שבת והשניה, מבחינת הקף המשרה . 100. די באמור מכל הסיבות שפורטו לעיל כדי לזכות התובעת בפיצויי פיטורים. שעור הפיצויים 101 השכר הקובע לצורך פיצויי הפיטורים הוא 3,850 ₪ כפול 50/12=16,043 ₪. תמורת הודעה מוקדמת 102. אמנם התובעת התפטרה בסופו של יום אך נאלצה לעשות זאת לאחר שלא הוצע לה מקום עבודה חילופי מתאים ולאחר שדרשה זכויותיה והנתבעת סרבה, למרות שהודתה כי לא שילמה הזכויות בגין התובעת. 103. הנתבעת הפסידה במכרז למתן שירותי נקיון וידעה זאת כבר חודש קודם, אולם לא דאגה להסדיר מקום עבודה חילופי במועד לתובעת. על הנתבעת החובה להסדיר המשך העסקת עובדיה ובמועד. נוסח המכתב שסומן ת/1 מיום 8/10/09 אינו עונה למחויבות זו אלא מטיל על התובעת לפעול. לפיכך בשל מחדלי הנתבעת יש לחייבה לשלם לתובעת גם תמורת הודעה מוקדמת ו/או הפסד הכנסה בגין חודש ימים ובסך של 3,850 ₪. סוף דבר 104. הננו מחייבים את התובעת לשלם לנתבעת תוך 30 יום את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך של 16,043 ₪ ב. תמורת הודעה מוקדמת / הפסד הכנסה 3,850 ₪. ג. דמי חגים סך של 5,544 ₪. ד. פיצוי בגין אי הפרשות לגמל סך של 10,650 ₪. ה. תוספת ותק 4,048 ₪ ו. פדיון חופשה 4,143 ₪. ז. פדיון דמי הבראה 1,360 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/11/09 עד לפרעון המלא בפועל. 105. כל יתר תביעות התובעת נדחות מחוסר עילה. 106. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ש"ח. 107 כל צד רשאי להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום ממועד פסק דין זה. 108 המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים בדואר רשום. ניתנה היום, א' כסלו תשע"ב, 27 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נציג עובדים-ציפי מימון נציג מעבידים -ראובן בצרתי יהודית הופמן, שופטתסגנית נשיאה מכרזהצעת עבודה חלופיתהתפטרות