התפטרות בדין מפוטר הרעת תנאים

תביעה זו עניינה תשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה והפרשות לקרן פנסיה. הרקע העובדתי: 1. הנתבעת הינה בעלים של עסק הקרוי "חיטים נוי" ובתקופה הרלוונטית עסקה בהקמה ובאחזקת גנים. 2. בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד-מעביד החל מיום 08/01/07 ועד ליום 18/04/10, מועד בו סיים את עבודתו בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. 3. בתקופה שמחודש 1/07 ועד חודש 4/09, בהיותו חייל בשירות סדיר, עבד התובע בהיקף משרה חלקית; החל מחודש 5/09 ועד תום עבודתו (למעט חודשים 7/09 - 9/09), עבד התובע בהיקף משרה מלאה. 4. כ-6 חודשים לפני סיום עבודתו שימש התובע כראש צוות עובדים. 5. התובע טוען בתביעתו, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, כמו כן תובע זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו בנתבעת. לטענת התובע, הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים ובעקבות כך תובע פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל. 6. הנתבעת טוענת, כי התובע התפטר מעבודתו ולפיכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים. לטענתה, הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות אינן חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים וטוענת, כי יש לדחות כל תביעותיו לזכויות הנוספות שתבע. 7. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, הנתבעת הגישה תצהיר עדות של מנהל הנתבעת, מר עצמון חג'ג'. המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכום טענות בכתב. גדר המחלוקת 8. המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלות הבאות - (א). נסיבות הפסקת העבודה וזכאות התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. (ב). האם על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות. (ג). זכאות התובע להפרשות לקרן פנסיה. (ד). זכאות התובע לפדיון חופשה. (ה). זכאות התובע לדמי הבראה. 9. נדון במחלוקות אחת לאחת. נסיבות הפסקת העבודה 10. השאלות שעומדות לפנינו הן - האם פוטר התובע מעבודתו או התפטר כתוצאה מהרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כגרסאותיו המתחלפות או שמא כטענת הנתבעת, זנח את העבודה והתפטר מרצונו ומשיקוליו. 11. נקדים ונאמר, כי לאור כלל החומר שהונח לפנינו, ולאחר ששמענו את העדים והתרשמנו מהם - אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע, ומסקנתנו היא שהתובע התפטר מעבודתו בנסיבות שאינן מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. 12. התובע בכתב תביעתו טען שתי טענות חלופיות, אשר אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. מחד גיסא - טען התובע בתביעתו, כי פוטר מעבודתו (ראה: סעיפים 3, 13, 22, 23 ו-37 לכתב התביעה); ומאידך גיסא - טען התובע בתביעתו כי התפטר מעבודתו בנתבעת על רקע הרעה מוחשית בתנאי העבודה (ראה: סעיפים 14 ו-15 לכתב התביעה). 13. מושכלות ראשונים הן, כי: "עורך דין המעלה בכתב טענה פוזיטיבית של פיטורים, ולחילופין - טענת התפטרות (עקב נסיבה המצדיקה תשלום פיצויי פיטורים) מציב במו ידיו מכשול בדרכו של מרשהו, מכשול שספק אם ניתן לסלקו" (דב"ע לג/8-3 טוטנאור בע"מ - אליהו לפידות, פד"ע ד' 321. דב"ע מז/108-3 עבד אליאס אלדויק - עיזבון חג'וג' ראשיד אל שוויקי פד"ע יט' 382). 14. הנה כי כן, תובע המציג - באמצעות באת כוחו - שתי גרסאות לניתוק יחסי עבודה, שאינן מתיישבות האחת עם רעותה, מעלה תמיהות באשר לאמינותו בכלל, ושל תביעתו, בפרט. 15. לדידנו, בחינה לגופן של החלופות שהציג לפנינו התובע תביאנו, בסופו של יום, להכרעה זהה, לאמור - שהוא זה שהביא את יחסי העבודה לידי סיום ללא שהוכחו הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, או נסיבות אחרות, המצדיקות התפטרות "בדין מפוטר". על מנת שלא יהיה סיפק בלב התובע, כי מוצה יומו בבית הדין, נדון בשתי גרסאותיו לניתוק יחסי העבודה, שנקשרו בינו לבין הנתבעת, אחת לאחת. 16. בעת הכרעה בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר יש לתת את הדעת לתמונה כולה, במכלול העובדות הרלוונטיות, ומהן להסיק את המסקנה, ויש ליתן את הדעת גם לשאלת הרצון, קרי, לאיזה צד היה רצון לסיים את ההתקשרות. יסוד ההתנהגות, המביאה את היחסים לידי סיום, בין בפיטורים ובין בהתפטרות, מחייב שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי עובד מעביד, הקיימים בין הצדדים, לידי גמר (ראו: דב"ע ל/1-3 זמל הרמן - דואיב גילה, פד"ע א' 18; דב"ע שם/116-3 שלום סלמה - מ.י. פד"ע יב' 375; דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין פד"ע כב' 271, 283). 17. הביטוי לא חייב להיות פורמאלי, אלא, יכול להיות גם במעשה שיש בו כדי ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום (דב"ע לה/85-3 עירית כפר סבא - יעקב כהן, פד"ע ז', 175). 18. כאן המקום לציין כי, רק בתום חקירתו הנגדית של התובע, בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 12/4/11, חשפה בפנינו לראשונה ב"כ התובע מכתב מיום 18/04/10 (סומן ת/1). במכתב זה מעלה מנהל הנתבעת, בזמן אמת, אופן התנהלות התובע, ונסיבות סיום הפסקת עבודתו, כדלקמן: "אני רואה בחומרה רבה את התפטרותך מעכשיו לעכשיו, ללא הודעה מראש, ללא חפיפה למחליף. כל זה על עניין של שימוש ברכב החברה לצורכי הסעת עובדים. המהלך החד צדדי שלך אינו מקובל". 19. גרסת הנתבעת, כפי שעולה מתצהירו ומחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, הייתה כי האירוע נשוא התפטרות התובע ביום 18/04/10, קשור לעובדה שבאותו היום ביקש מנהל הנתבעת מהתובע שלאחר שהוא מפזר את העובדים, יעביר את רכב החברה לעובד חדש של החברה, מכיוון שהעובד גר מרחק של כ-30 קילומטר מהתובע. מנהל הנתבעת הבהיר כי דובר אז על פיתרון זמני, כאשר בקשת מנהל הנתבעת נעשתה משיקולים של צרכי הסעה בחברה ופיזור העובדים. ובלשונו של מנהל הנתבעת: "...התובע גר במרחק מסויים מהמחסן, הבחור החדש שהגיע גר 30 ק"מ דרומית מהתובע, זאת אומרת שהמרחק הוא עוד יותר גדול. כל שביקשתי בתור בעל החברה, להשתמש ברכב של החברה להסיע עובד חדש שהתובע יתן לו בסוף ההסעה את הרכב, הבחור יסע הביתה, בבוקר יאסוף את התובע, התובע חוזר למושב הנהג ולמושב ראש הצוות ובתפקיד שלו ועושה את האיסוף של העובדים, כך פתרתי את בעיית האיסוף של העובד החדש. בסיטואציה הזאת התובע העמיד בפני אולטימאטום, "אם אתה לוקח לי את הרכב אני לא מגיע מחר", הוא הניח המפתחות באופן הפגנתי מול כולם, לא נראה לי שרכב המשמש כהסעה לא יכול לשמש אותי כמנכ"ל החברה ובעל החברה כדי להסיע עובד, הרי כתב התובע בעצמו במכתב שהרכב משמש להסעה". (ראה: פרוטוקול מיום 12/4/11, עמ' 16, ש' 24-32). אנו סבורים, כי תוצאות הוויכוח, כפי שתוארו לעיל - וכפי שידונו להלן - מעידות על כוונתו של התובע דווקא לסיים את התקשרותו עם הנתבעת, כפי שעולה באופן ברור גם מהמכתב שהוציא מנהל הנתבעת לתובע בזמן אמת באותו היום (18/04/10). 20. חיזוקים לגרסת הנתבעת בדבר התפטרותו של התובע על רקע הבקשה להעביר את רכב החברה לעובד אחר מצאנו הן במסגרת מסמכים שכתב התובע בזמן אמת והן במסגרת עדותו בפני בית הדין. (א). במכתב שכתב התובע בזמן אמת, מכתב מיום 19/4/10 (נספח "א" לתביעה); מודה התובע שהוא "מודע" להתנהגותו ומודה שהתפטר על רקע "ההודעה על מעבר האוטו לעובד אחר". (ב). במסגרת חקירתו הנגדית הודה התובע מפורשות שהוא זה שהתפטר מעבודתו. וכך העיד: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 21 לתצהירך, אתה רושם "הודעתי על סיום עבודתי", אתה הודעת על סיום עבודתך? ת. כן. ש. באיזה הודעה הודעת? ת. הודעתי בעל פה ואחר כך הודעתי גם בכתב. ש. איזה הודעה בעל פה הודעת? ת. אמרתי אני עוזב את העבודה". (פרוטוקול מיום 12/04/11, עמ' 4, ש' 18-24). בהמשך, כשנשאל התובע אודות הנסיבות והרקע לעזיבתו, הסביר התובע כי עניין הרכב היה ביסוד המוטיבציה שלו להתפטר; ובלשונו: "ברור. זה מה שהפריע לי, האוטו הפריע לי". (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 13). 21. הנה כי כן, מבין שתי גרסאותיו של התובע בכתב התביעה, בחר לבסוף התובע בגרסה כי התפטר מעבודתו, ולא טען למעשה פיטורים מצד הנתבעת. 22. התובע הגדיש את הסאה שעה שבסיכומיו העלתה ב"כ התובע לראשונה טענה חלופית נוספת על פיה, אם ייקבע כי התובע התפטר, הרי שיש לראות בהתפטרותו התפטרות בעידנא דריתחא (סעיפים 23-27 לסיכומי התובע). הנתבעת בסיכומיה מתנגדת להעלאת טענה זו בשלב בו הועלתה, משום הרחבת חזית. עוד טוענת הנתבעת, כי מדובר בטענה עובדתית חלופית נוספת שאין לה מקום, שכן התובע טען שמדובר בהתפטרות על רקע הרעת תנאים לכאורה, כך שאינו יכול לצדד בגרסה זו כעת. (עמ' 4, סעיף 11 לסיכומי הנתבעת). טענה זו דינה להידחות על הסף. ראשית, משלא נטענה כלל על ידי התובע והועלתה לראשונה רק בסיכומיו. עילת הזכאות לפיצויי פיטורים הושתתה לאורך כל התביעה על פיטוריו של התובע או לחלופין על התפטרות על רקע הרעת תנאים לכאורה. יתכן, ואם מבוססת הייתה התביעה על זכאותו של התובע לפיצויים עקב התפטרותו בעידנא דריתחא, מובאות היו מצד הנתבעת ראיות נוספות בעניין זה כגון האם התקיימה תשתית עובדתית להתפטרות בעידנא דריתחא. למעלה מן הדרוש נציין, כי אין המדובר בהתפטרות בעידנא דריתחא, אלא נהפוך הוא הנכון, המדובר בהתנהלות מחושבת של התובע. התנהלות התובע מלמדת שהתובע דבק בהתפטרותו ולא שב בפועל לעבודה והציב תנאים בפני הנתבעת לחזרתו לעבודה. מהמכתבים שצורפו לכתב התביעה (נספחים א'-ד' לכתב התביעה) עולה כי מנהל הנתבעת הסכים לקבל את התובע חזרה לעבודה באופן ששכרו לא יפגע (ראה: מכתבים מיום 22/04/10 ומיום 26/04/10); אולם התובע לא חזר בו מהתפטרותו, אלא הציב תנאים לחזרתו לעבודה. היטיב להסביר זאת מנהל הנתבעת בעדותו: "יש את המכתב מיום 18/4/10 שהגשת אותו לתיק, לאחר המכתב שלי התובע הרים טלפון והתנא תנאים לחזרה, את הרכב, הפלאפון, והתפיקד (והתפקיד, י.כ.) בסיטואציה בה הוא זרק את המפתחות והתפטר בנוכחות עובדים אחרים, וראשי צוותים אחרים, התשובה שלי היתה שהוא יכול לחזור לעבודה לפי צרכי העבודה, ובאותה משכורת, אם הוא היה מבין את הדברים, אני פתחתי לו דלת שמן הראוי היה שיתייצב לעבודה ויתחיל לעבוד, לחזור בו מההתנהגות הנסערת. הוא התעקש על זוטות, מה שהיה חשוב לו זה הרכב, הפלאפון וזה במקום לחזור לעבודה, לא היה איכפת לו שבבוקר אין צוות לשלוח לבצע את העבודה, ואני באופן אישי נאלצתי להיצמד לעובדים וללקוחות שלו". (פרוטוקול מיום 12/04/11, עמ' 16, ש' 5-12). 23. משזו הייתה התנהלות התובע, נשאלת השאלה האם בנסיבות המקרה שבפנינו חזר בו התובע מהתפטרותו באופן שההתפטרות בוטלה. אנו סבורים שלא היתה כאן חזרה של התובע מהתפטרותו מיום 18/04/10, אלא שהתובע הציב "אולטימטום" בפני הנתבעת לחזרתו לעבודה, והמשיך לדבוק בדרישתו האולטימטיבית לקבל את רכב ההסעות והפלאפון, כתנאי לחזרתו לעבודה. בנסיבות העניין שוכנענו כי לתובע לא היתה כוונה אמיתית לחזור לעבודה. במקום שהתובע ינצל את ההזדמנות שנפלה בחיקו, להחזיר לנתבעת את אמונה בו, ולחזור לעבודה, החל להציב אולטימטום לחזרתו לעבודה. 24. הכלל הוא, שעובד המתפטר מיוזמתו אינו זכאי לפיצויי פיטורים. חריג לכלל היא התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ואז יזכה המתפטר בפיצויי פיטורים "כמפוטר". הרעה מוחשית תחשב כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא ישאיר בידיו כל ברירה מלבד נטישת העבודה והתפטרות. השאלה אם תנאי העבודה הורעו בצורה מוחשית אינה סובייקטיבית, אלא, אובייקטיבית [ראו למשל: ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים - אברהם ואח', פד"ע ל"ט 587, 607]. 25. בסיכומי התובע נטען [סעיפים 11-17], כי הרכב ומכשיר הפלאפון היו חלק מתנאי עבודתו המשופרים, ומשהודיעו מנהל הנתבעת כי הגיע עובד חדש אשר יחליפו ויקבל לחזקתו את הרכב ואת מכשיר הפלאפון, יש לראות בכך הרעה מוחשית בתנאי ההעסקה של התובע ומשכך יש לראות בהתפטרותו כמזכה בתשלום פיצויי פיטורים. לטענה זו, אין תימוכין בכתובים, היינו במסמכים שנכתבו ונערכו בזמן אמת על ידי התובע. בפסיקה נקבע, לא אחת, כי כשמדובר בהתפטרות על רקע נסיבות, שבידי המעביד לשנותן, חובה על העובד, העומד להתפטר בגינן, להעמיד את המעביד על כוונתו לעשות כן, על מנת שתהיה לו הזדמנות לעשות לשינוי הסיבה, ורק אם לא יעשה המעביד לסילוקה יתקיים האמור בחוק פיצויי פיטורים [ראה לדוגמא: דב"ע לה/3-15 בן צור דרויאנוב בע"מ - רוסקיס, עבודה ארצי]. בענייננו - התובע לא העמיד את הנתבעת, מראש, על נסיבות כלשהן שבגינן יתפטר, אם לא יתוקנו. 26. כפי שעולה ממכתב מנהל הנתבעת מיום 18/4/10 (ת/1) וכפי שעולה גם ממכתבי התובע שהוצאו בזמן אמת, הסיבה להתפטרות התובע, היתה מלכתחילה על עניין שימוש ברכב החברה. במכתבו מיום 19/04/10 (נספח "א" לתביעה), מציין התובע כי ההרעה הנטענת הינה בשל "ההודעה על מעבר האוטו לעובד אחר". עינינו הרואות, כי התובע לא ציין ואף לא ברמז כי היה בכוונת הנתבעת להחליפו בעובד אחר קודם להתפטרותו, ואף לא ציין דבר לגבי מכשיר הפלאפון. יודגש, כי מכתב זה נשלח לנתבעת לאחר מעשה ההתפטרות ולאחר שהנתבעת מסרה לתובע המכתב מיום 18/4/10 (ת/1). תשובות התובע בחקירתו הנגדית לא שכנעו את בית הדין ולא היה בהם כדי להסביר מדוע בזמן אמת לא העלה טענותיו להרעת תנאים בפני הנתבעת. משכך הם פני הדברים, אנו סבורים כי גרסת התובע הינה גרסה בדיעבד, לאחר מעשה, בניסיון להצדיק את התפטרותו מעכשיו לעכשיו ואת התנהלותו הנחפזת. 27. עדותו של מנהל הנתבעת באשר לנסיבות הפסקת העבודה, להבדיל מעדותו הבלתי עקבית של התובע, עשתה עלינו רושם מהימן ולנוכח כלל הראיות, מקבלים אנו את גרסת הנתבעת בדבר התפטרותו של התובע מעבודתו ביום 18/4/10. כל שביקש מנהל הנתבעת מהתובע באותו היום הוא שלאחר שהתובע מפזר את העובדים, יעביר את רכב החברה לעובד חדש של החברה, מכיוון שהעובד גר מרחק של כ-30 ק"מ מהתובע. מנהל הנתבעת הבהיר, ואנו מאמינים לגרסתו, כי דובר אז על פתרון זמני, כאשר בקשת מנהל הנתבעת נעשתה משיקולים של צרכי הסעה בחברה ופיזור העובדים. גרסה זו אף נתמכת במסמכים אותנטיים שהוצאו בזמן אמת ולא בדיעבד. 28. לאורך כל התכתובות שבין התובע לנתבעת, וחרף התנהלותו של התובע, כיוונה הנתבעת לכך שמערכת יחסי העבודה תחזור למסלולה התקין והסכימה לקבל את התובע חזרה לעבודה מבלי ששכרו ייפגע, אולם התובע הגדיל לעשות והציב תנאים לחזרתו לעבודה. 29. מעבר לכך, לא שוכנענו והתובע לא הביא כל ראיה מוחשית לכך, שפנה אל הנתבעת לפני התפטרותו והעמיד את הנתבעת על כוונתו לעשות כן, על מנת שלנתבעת תהיה ההזדמנות לעשות לשינוי הסיבה. טענות אלה הועלו כאמור בדיעבד, ולאחר מעשה. משכך הם פני הדברים, הרי שנעדר מעינינו יסוד הקשר הסיבתי שבין הנסיבות לעיל לבין המניע שפעל למעשה והביא להתפטרות, בבחינת הרעה מוחשית שחלה בתנאי העבודה של התובע. חיזוקין למסקנה זו מצאנו במכתב התובע מיום 19/4/10, ממנו עולה התנצלותו על הדרך שבה התפטר. לאור הצטרפותן של נסיבות אלו לרושם הכללי שהותיר עלינו התובע, ונטייתו עליה עמדנו לעיל להציב אולטימאטום בפני הנתבעת, וליצור יש מאין בבחינת חוכמה שלאחר מעשה, אין לנו אלא להעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע באשר לעילה האמיתית להתפטרותו של התובע. לעניין זה, סיכם מנהל הנתבעת את הפרשה, בחקירתו הנגדית בפנינו, באלו המילים: "...התשובה שלי היתה שהוא יכול לחזור לעבודה לפי צרכי העבודה, ובאותה משכורת, אם הוא היה מבין את הדברים, אני פתחתי לו דלת שמן הראוי היה שיתייצב לעבודה ויתחיל לעבוד, לחזור בו מההתנהגות הנסערת. הוא התעקש על זוטות, מה שהיה חשוב לו זה הרכב, הפלאפון וזה במקום לחזור לעבודה, לא היה איכפת לו שבבוקר אין צוות לשלוח לבצע את העבודה, ואני באופן אישי נאלצתי להיצמד לעובדים וללקוחות שלו" (ראה עדותו: בעמ' 16 לפרוטוקול, ש' 7-12). אמירה זו אשר נאמרה תוך כדי חקירה נגדית ממושכת, משקפת לטעמנו את תמציתם של הדברים, ולאור שאר הראיות שבתיק זה אין לנו אלא לסמוך ידינו עליה. 30. לא זו אף זו, השתכנענו כי רכב החברה, שהיווה בסופו של יום יסוד להתפטרותו של התובע, אינו תנאי מתנאי העבודה של התובע, כי אם כלי עבודה. אין המדובר בהטבה נוספת אשר נובעת מחובה חוקית או חוזית המוטלת על הנתבעת, אלא מדובר בכלי עבודה המשמש את העובדים לביצוע עבודות הגינון שעל הנתבעת לבצע, וכן לצורך הסעה ופיזור עובדים ממקום מגוריהם לעבודה ולהיפך. בית הדין התרשם כי אין המדובר ברכב שנועד לשימושם הפרטי של ראשי הצוותים, אלא מדובר בכלי עבודה שבאמצעותו ראש הצוות אוסף את העובדים ומפזר את העובדים, ובתום יום העבודה רכב החברה נשאר אצל ראש הצוות. תימוכין לכך מצאנו בעדות התובע. התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי אם היה ראש צוות שלקח חופשה, הרכב היה "עובר למישהו אחר", בזמן אותה חופשה (עמ' 6, ש' 21-22, 31-32). מעדות התובע אנו למדים כי מדובר ברכב שאינו תנאי מתנאי העובדה, אלא מהווה כלי עבודה, שכן אם הרכב היה תנאי עבודה או הטבה לעובד, אזי העובד היה רשאי להשתמש ברכב גם במהלך חופשתו. יתרה מזו, במכתב התובע למנהל הנתבעת מיום 25/4/10 (נספח ג' לתביעה), מציין התובע, כי הרכב הינו "רכב לצורכי הסעה". גם לגבי הפלאפון, התובע לא הצביע ולא הוכיח כי מדובר על זכות חוקית או חוזית המהווה תנאי מתנאי העבודה המחייבת את הנתבעת. אנו מקבלים כמהימנה את עדות מנהל הנתבעת, לפיה ביום התפטרותו, זרק התובע את מפתחות הרכב באופן הפגנתי והשאיר גם את פלאפון החברה שנמסר לו, במשרדי החברה (ראה סעיף 9 לתצהיר מנהל הנתבעת), גרסה אשר לא נסתרה על ידי התובע, אלא אפילו מקבלת חיזוק במכתב ההתנצלות של התובע מיום 19/4/10, בו נכתב על ידיו כי "הדברים נעשו ויצאו מכלל שליטה". יודגש, כי במכתב התובע מיום 19/4/10 אין כל רמז לנושא הפלאפון או החלפתו על ידי עובד חדש, והדבר אומר דרשני. 31. במכלול העובדות הרלוונטיות, יש ליתן את הדעת גם לשאלת הרצון - קרי, לאיזה צד היה רצון לסיים את ההתקשרות. לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, אנו בדעה כי לתובע היתה מוטיבציה לסיום ההתקשרות. התובע עשה כל שלאל ידו להביא למצב שבו ישולמו לו פיצויי פיטורים, חרף החלטתו לעזוב את הנתבעת ביום 18/4/10. הנתבעת גם הציגה בפנינו ראיות נסיבתיות התומכות בכך, כגון אישור המעסיק המופנה לשגרירות ארצות הברית מיום 18/4/10 (נספח ה' לתצהיר מנהל הנתבעת), ממנו עולה כי התובע ביקש לקבל ויזה לארה"ב, וכן חופשות שלקח התובע לצורך לימוד למבחן פסיכומטרי. 32. התובע לא הוכיח כל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו - על התובע היה לחזור לעבודתו ולהחזיר לנתבעת את אמונה בו, אולם שוכנענו כי לתובע לא היתה כוונה אמיתית לחזור לעבודה, הוא דבק בהתפטרותו והציב תנאים בפני הנתבעת לחזרתו לעבודה, התנהגות אשר הייתה שלא בתום לב וכל מטרתה לזכות בפיצויי פיטורים בכל מחיר. 33. סופו של יום ולאור כל האמור לעיל, אין בידינו לקבוע כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים בנסיבות המקרה שבנדון, ולפיכך דין תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים להידחות. התביעה לדמי הודעה מוקדמת 34. באשר לתביעה ככל שהיא מתייחסת לדמי הודעה מוקדמת, נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצורך, כי אף אם הייתה מתקבלת טענת התובע בדבר התפטרות מחמת הרעת תנאים, לא היה מקום לתביעה זו מלכתחילה, שכן על פי ההלכה הפסוקה, ככלל: "עובד המתפטר על אתר מחמת הרעת תנאים מוחשית, אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת, מאחר וסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים מעמיד התפטרות כזאת על בסיס פיטורים, לעניין פיצויי פיטורים בלבד". (ראה: דב"ע נו/3-288 רשת מעונות מרגלית - כהן עליזה, וכן דב"ע נה/3-223 עמותת אופק - יאיר בן ארי). 35. חוסר העקביות בגרסת התובע עולה גם ברכיב תביעה זה, שעה שבסעיף 21 לתצהיר עדותו הראשית, הצהיר התובע כדלקמן: "הודעתי על סיום עבודתי והמשכתי לעבוד בהתאם לחובתי...", ומאידך בסיכומיו טען לגרסה אחרת, לפיה: "התובע הודיע על סיום עבודתו וביקש בכתב ובשיחות טלפון לשוב לעבודתו לתקופת ההודעה המוקדמת..." (ראה סעיף 33 לסיכומי התובע). 36. משבחר התובע להתפטר בנסיבות כמפורט לעיל, אין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת, ולפיכך דין התביעה ברכיב זה להידחות. חלות צו ההרחבה בענף החקלאות 37. הצדדים חלוקים באשר לחלות צו ההרחבה על יחסי העבודה שביניהם. לטענת התובע, הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות חלות על יחסי עבודה בין הצדדים ובעקבות כך תבע פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה. לטענת הנתבעת, צו ההרחבה הנ"ל אינו חל על יחסי עבודה שבין הצדדים, שכן הנתבעת שייכת לתחום השירותים. 38. צו ההרחבה בענף החקלאות הרחיב את תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (7018/99) שבין התאחדות האיכרים בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האיגוד הארצי של הפועלים החקלאים מיום 27/12/1998. על מנת להכריע בשאלת חלות צו ההרחבה יש לבחון את הגדרת הצו עצמו לעניין חלותו, תכלית צווי ההרחבה וכללי הפרשנות החלים בסוגיה. במבוא לצו ההרחבה בענף החקלאות נקבע כי: "ההוראות האמורות יחולו על כל העובדים בישראל בענפי החקלאות והאריזה, הדרים, נשירים ופרחים, גננות נוי ומשתלות ומעבידיהם", למעט חריגים שאינם רלבנטיים למקרה שלפנינו. כך גם נאמר בסעיף 4 לצו ההרחבה. צווי ההרחבה בענף חלים על מעביד העוסק בענפי החקלאות לפי הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה. עבודות גינון ואחזקת גינות נכללים בענפי החקלאות המוגדרים במדריך הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 1993, מהדורה שניה, פרסום טכני מספר 63. 39. לאור כללי הפרשנות החלים על יישום צווי ההרחבה על ענפים או תחומי עיסוק שונים, המבחן המכריע לצורך חלות צו ההרחבה הוא מהות עיסוקו העיקרי של המעביד. יש לבדוק, אם כן, האם עיקר עיסוקה של הנתבעת חוסה תחת הגדרת משק או מקום עבודה העוסק בחקלאות לכל סוגיה, לרבות גננות. 40. עיון בחומר הראיות שהוצג בפנינו מלמד באופן ברור, כי הנתבעת הייתה בתקופה הרלוונטית בבחינת מעביד שעיקר עיסוקו במתן שירותי גננות ואחזקת גינות. מנהל הנתבעת מר עצמון העיד כי החברה עוסקת בגננות נוי (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 32-33). מעבר לאמור, גם שמה של הנתבעת ומכתבי החברה, כוללים בלוגו פירוט עיסוק החברה ומעידים על עיסוקה העיקרי. 41. התובע טען, כי בתחילת עבודתו הועסק על ידי הנתבעת כגנן (סעיף 4 לתצהיר התובע). התובע פרט את עיסוקו בנתבעת בתצהיר עדותו הראשית והדברים לא נסתרו על ידי הנתבעת. התובע הבהיר, כי הועסק בעבודות גינון, לרבות הקמת גינות ואחזקתן. לעומת זאת, הנתבעת טענה כי תחום עיסוקו של התובע הינו בתחום השירותים. טענה זו הועלתה ללא פירוט, בכלליות וללא כל ראיה. מעבר לאמור, כפי שכבר נקבע לעיל, עיסוקה העיקרי של הנתבעת היה בעבודות גינון ויש בכך כדי לחזק ולבסס את טענת התובע כי עבד בנתבעת בגננות. 42. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי צו ההרחבה בענף החקלאות חל על יחסי העבודה שבין התובע לבין הנתבעת. הפרשות לפנסיה. 43. התובע טען, כי הנתבעת לא הפרישה עבורו הפרשות לקרן פנסיה ועל כן הנתבעת חייבת בפיצוי בסך של 15,210 ₪ (390 ₪ * 39 חודשים). יצויין כי התובע לא לקח בחשבון את חלקיות המשרה שלו לאורך השנים והשוני בשכרו כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו. הנתבעת טענה כי הופרשו לתובע כל התגמולים המגיעים לפי דין, וצירפה לתצהיר מנהל הנתבעת מסמך מטעם "מנורה מבטחים" בדבר ערכי הפדיון הרשומים על שם התובע, ועל פיהם הופרשו לתגמולים סל של 2,955.71 ₪ (נספח ט' לתצהיר מנהל הנתבעת). 44. כפי שנקבע לעיל, על הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות שעל פיו חלה חובה על הנתבעת להפריש לתובע הפרשות לפנסיה בשיעור של 6% משכרו. 45. על פי תלושי השכר לשנים 2007 עד 2010 התובע השתכר שכר יסוד כולל בסך של 23,032 ₪ בשנת 2007, 23,060 ₪ בשנת 2008, 41,750 ₪ בשנת 2009 ו-22,750 ₪ בשנת 2010. סה"כ השתכר התובע 110,592 ₪. על כן, היה על הנתבעת להפריש לתובע סך של 6% מתוך 110,592 ₪, ובסה"כ - 6,636 ₪, בקיזוז הסכומים שהופרשו עבורו ל"מנורה מבטחים" (2,955.71 ₪). לאור האמור לעיל התובע זכאי לפיצוי מהנתבעת בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך של 3,680 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18/4/10 ועד התשלום בפועל. פדיון דמי חופשה 46. התובע טען בכתב תביעתו, כי על הנתבעת לשלם לו עבור שנת 2010, סך של 1,620 ₪, בגין 6 ימי חופשה, בהתאם לתלוש שכר חודש 3/2010; ובגין שנת 2009, טען התובע, כי הוא זכאי לעוד 2 ימי חופשה בסך של 540 ₪, ובסה"כ לסך של 2,160 ₪. הנתבעת טענה, כי בהתאם לתלושי השכר עולה כי מלוא ימי החופשה שולמו לתובע, וזאת לפי חישוב תקופת העסקתו, חישוב ימי החופש שניצל וחלקיות עבודתו לאורך השנים. הנתבעת מדגישה כי התובע תובע סכום של 1,620 ₪ בעבור פדיון ימי חופשה עד לחודש 3/2010, מבלי שהתובע לוקח בחשבון את תלוש שכר חודש אפריל 2010, ממנו עולה כי שולמו לתובע עבור ימי חופשה סך של 1,691 ₪. 47. בדב"ע נה/3-193 חנן זומרפלד - מלון זוהר, עבודה ארצי, כרך נט(1) 141, קבע בית הדין הארצי כי: "תלוש השכר מהווה ראשית ראיה בכתב לגרסת המעביד, היינו, מהו שיעור ימי החופשה המגיעים לעובד, כפי שהיו מקובלים על המעביד ובהסכמתו". 48. מעיון בתלוש השכר של חודש 4/2010, אליו לא התייחס התובע כלל, עולה כי הנתבעת פדתה ושילמה לתובע סך של 1,691 ₪, עבור 6 ימי חופשה. 49. התובע לא טען, ואף לא ברמז, כי הרישום בתלושי השכר לעניין ימי החופשה אינו אמיתי או אינו משקף את הרישום הנכון של ימי החופשה. 50. משהוצג רישום ימי החופשה בתלושי השכר וכן ניצול ימי החופשה ומשלא טען התובע כי אין להסתמך על תלושי השכר, ומעולם לא הלין על כך, הרי שיש להסתמך על רישום זה כמשקף נכונה את מספר ימי החופשה להם זכאי התובע. משהוצג רישום של 5 ימי חופשה בתלוש השכר של חודש מרץ 2010, ומששולם בתלוש השכר האחרון של חודש אפריל 2010 סך של 1,691 ₪ עבור 6 ימי חופשה, אזי דין התביעה ברכיב זה להידחות. דמי הבראה 51. התובע טען בתביעתו כי הוא זכאי לסך של 2,552 ₪ עבור דמי הבראה. הנתבעת מנגד טענה, כי שילמה לתובע את מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי. בהתאם לפסיקה, משהוכיח העובד כי עבד שנה לפחות אצל המעביד, על המעביד להוכיח כי שילם לו את דמי ההבראה (דב"ע נו/3-283 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - אחמד עומר; עבודה ארצי כרף כט(2) 319). יחד עם זאת, הוראות צו ההרחבה קובעות כי עם סיומם של יחסי עובד-מעביד, העובד יהא זכאי לימי הבראה עבור השנתיים האחרונות לעבודתו בלבד. כמו כן יש להבהיר כי בחישוב דמי ההבראה יש לקחת בחשבון את היקף משרתו של העובד. 52. בהתאם להיקף משרתו בשנתיים האחרונות לעבודתו, זכאי היה התובע ל-8 ימי הבראה ובסה"כ לסך של 2,720 ₪. כעולה מתלושי השכר, הנתבעת שילמה לתובע, על חשבון דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות, סך של 2,654 ₪. 53. לפיכך זכאי התובע ליתרת דמי הבראה בסך של 66 ₪. סוף דבר 54. תביעות התובע לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה - נדחות. תביעות התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה ודמי הבראה - מתקבלות באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א). סך של 3,680 ₪ בגין פיצוי אי הפרשה לקרן פנסיה, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18/4/10 ועד התשלום המלא בפועל. (ב). סך של 66 ₪ בגין דמי הבראה, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18/4/10 ועד התשלום המלא בפועל. 55. בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגענו - אין צו להוצאות. ניתן היום, ה' תשרי תשע"ב, 3 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ. פסה מרקוביץ נ.צ. ליאון מיוני יוחנן כהן, שופט הרעת תנאיםהתפטרות בדין מפוטרפיטוריםהתפטרות