1. בפני ערעורו של מר אברהם לוי על החלטתו של המשיב 1 עו"ד (להלן: "המשיב"), אשר שימש כמפרק המשיבה 2 (להלן: "החברה"), אשר כאמור פורקה בהליכים של פירוק מרצון. 2. במסגרת הליכי הפירוק הגיש המערער תביעת חוב בסכום של 621,208 ₪ המתייחסים לרכיבים הבאים: א. תשלום שכר עבודה בגין שנת 2003 בסך 181,040 ₪ ב. פיצויי פיטורים בסך 101,457 ₪ ג. הפרשות לביטוח מנהלים בסך 47,429 ₪ ד. הפקדות לקרן השתלמות בסך 25,127 ₪ ה. תשלום עלות מעביד בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 20,296 ₪ ו. תשלום בגין הודעה מוקדמת מוארכת בסך 158,953 ₪ ז. החזר ניכוי בגין הלוואה בשנת 2004 בסך 9,632 ₪ ח. בונוס לשנת 2008 בסך 48,251 ₪ ט. החזר תשלומי טלפון בסך 6,000 ₪ י. החזר הוצאות בסך 4,000 ₪ יא. פדיון ימי הבראה בסך 2,791 ₪ יב. הפרשי שכר עבור חודש פברואר 2009 בסך 6,727 ₪ 3. במסגרת הכרעתו קיבל המפרק חלק מתביעת החוב כדלקמן: א. תשלום עלות מעביד בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 18,321 ₪ ב. החזר ניכוי הלוואה בסך 6,816 ₪ ג. בונוס שנתי בסך 22,000 ₪ ד. דמי הבראה בסך 248.25 ₪ לכל הסכומים האמורים הורה המפרק להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/09 ואילך. 4. את יתר רכיבי התביעה דחה המפרק מהטעמים הבאים: א. תשלום שכר עבודה לשנת 2003 בסך 181,040 ₪: המפרק דחה דרישה זו מהטעם שהמערער ששימש כמנכ"ל החברה לא העלה דרישה זו במהלך כל שנות עבודתו בה, וכי נמצאו מסמכים המעידים על כך שהמערער קיבל תשלום בגין עבודתו בתקופה האמורה באמצעות תשלום לחברה אחרת וזאת בגין חודשי עבודתו הראשונים בחברה, כאשר הסדר זה של תשלום באמצעות חברה אחרת, מוסדר בהסכם העסקתו של המערער. ב. פיצויי פיטורים בסך 101,457 ₪, הפרשות לביטוח מנהלים בסך 47,492 ₪ והפקדות לקרן השתלמות בסך 25,127 ₪: המפרק, לאחר שעיין בתלושי השכר של המערער הגיע למסקנה כי לא רק ששולמו למערער מלוא הסכומים, אלא שבנוסף לכך אף שולם לו לפנים משורת הדין ביטוח אובדן כושר עבודה בסכום של 2.5% משכרו ועל כן אין היא חבה לו דבר בהקשר זה. ג. תשלום בגין הודעה מוקדמת מוארכת בסך 158,953 ₪: המפרק דחה את דרישת המערער כי ישולמו לו חודשיים נוספים בגין תקופת הודעה מוקדמת, וזאת בנוסף ל-3 חודשי הודעה מוקדמת ו-6 חודשי הסתגלות ששולמו לו, תוך שנקבע על ידיו כי למערער לא הובטחה הארכה של תקופת ההודעה המוקדמת, אלא שהוא התבקש לסייע בחברה, ככל שיידרש, ואולם משלא נזקקה החברה לעזרתו, הסתיימה העסקתו ביום 22/2/09. ד. החזר תשלומי טלפון והחזר הוצאות - סה"כ 10,000 ₪: המפרק מציין כי דרישת התובע שעיקרה החזר הוצאות טלפון ורכב בגין חודשים 1-3/09, לא נתמכה באסמכתאות כלשהן, וכי החברה שילמה את כל הוצאות הטלפון של התובע לחודשים 1-2/09 והשיבה לו את כל ההוצאות שאושרו על ידיה מראש. המפרק מציין כי בחודש 3/09 כבר נותקו יחסי עובד מעביד בין המערער לחברה ועל כן אין בסיס לתביעתו בהקשר זה. ה. הפרשי שכר חודש 2/09 בסך 6,727 ₪: המפרק קובע כי המערער קיבל שכר חודשי גלובלי, ועל כן אין מקום לקבל את דרישתו לערוך חישוב יחסי ביחס לחודש 2/09, ולכן דחה את תביעתו להפרשי שכר. ו. הפרשי שכר 1/08 בסך 10,455 ₪: לטענת המערער הובטחה לו העלאת שכר החל מחודש זה, אולם המפרק דחה תביעה זו וקבע כי ההבטחה שניתנה למערער הייתה כי שכרו יועלה החל מחודש 2/08, היינו החל ממשכורת מרס. 5. הערעור הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב והועבר לבית דין זה מכוח החלטתה של כב' ס.נ. השופטת אלשייך מיום 19/10/10. 6. בישיבת קדם המשפט שקיימנו ביום 28/2/11 לובנו השאלות השנויות במחלוקת ובהמשך נדחתה בקשת המערער לשמוע ראיות בערעור, ומשטענות הצדדים כבר היו בפני, הגיעה העת להכריע בערעור לגופו. 7. עוד יש לציין כי המערער הגיש את הוכחת החוב שלו למפרק ביום 19/10/09, ולאחר מכן, ביום 16/11/09 הגיש תובענה לבית דין זה בעילות זהות להוכחת החוב תיק עב' 11334/09, וביום 8/4/10 הורה בית הדין מפי חברתי כב' הש' שרה מאירי (בש"א 1120/10), כי שעה שבחר נושה להגיש תביעה למפרק, הרי שאין הוא יכול לאחר הגשת התביעה למפרק לחזור בו ולהגיש תביעות לבית המשפט (וראו בהקשר זה ע"א 135/50 עיזבון המנוח זיברט נ' בית ונחלה בע"מ (בפירוק) פד"ע ח' עמ' 958, 968, שמובא בהחלטה האמורה). הכרעה 8. נקדים ונאמר כי לאחר עיון במכלול הטענות שבפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן נבאר טעמינו ביחס לכל אחד מרכיבי הערעור. ניגוד עניינים של המפרק: 9. לטענת המערער נגוע עו"ד דובב בניגוד עניינים, שכן המפרק ייצג את החברה קודם לפירוקה ובהליכים נגד המערער באותו עניין, קודם שמונה למפרק החברה. לפי הנטען, עו"ד דובב הגיש תצהיר ביום 20/1/10 שניתן בתמיכה לתשובת החברה לבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה על ידה במסגרת התובענה בבית דין זה. 10. אין בידינו לקבל טענה זו של המערער שכן מעיון בתצהירו של עו"ד דובב עולה בבירור כי התצהיר הוגש מתוקף תפקידו כמפרק החברה, במסגרת הליך הפירוק בתמיכה לבקשה לעיכוב הליכים, ונראה כי חובתו כמפרק הייתה לפעול בכיוון זה על מנת לרכז את הטיפול בכל נושי החברה תחת ידיו. 11. הצדק עם המשיבה בטענותיה בנושא זה שכן המפרק מונה לתפקידו ביום 18/9/09 ורק שבועיים לאחר מכן יצר קשר עם רואה חשבון גיא בלייר המייצג את המערער ואשר חוות דעת תחשיבית מטעמו צורפה לתביעת החוב ולתביעה שהגיש המערער. 12. לכך יש להוסיף כי אכן בפירוק מרצון החברה רשאית למנות כל אדם כמפרק כאמור בסעיף 330 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג - 1983, והטעם לכך ברור, שכן מדובר בהליך וולנטרי שהחברה היא זו שיוזמת. 13. עוד נוסיף כי הטענות ביחס לניגוד העניינים של המפרק עלו על ידי המערער רק לאחר שניתנה החלטת החוב, ואילו שעה שהוגשה תביעת החוב במכתבו של ב"כ המערער מיום 19/10/09, אין אמירה או טענה כלשהי כלפי עו"ד דובב. 14. בית המשפט המחוזי בחיפה מפי כב' הנשיאה גילאור בתביעתו של מר שי ברנר נגד עו"ד דובב בתיק פר"ק 18720-05-10 קובע כי: "הליכים של פירוק מרצון אינם מונעים אוטומטית הגשת תביעות כנגד החברה בפירוק ואף לא נדרש אישור לעצם הגשתן. נושה דוגמת המערער יכול לבחור באחת משתי דרכים: הוכחת חובו בפני המפרק או הגשת תביעה נגד החברה בפירוק מרצון לבית המשפט המתאים. ואולם, משבחר הנושה לתבוע חובו מהמפרק לא עומדת לו עוד עילת התביעה העצמאית. הוא אינו רשאי להתעלם מהחלטת המפרק בעניינו והדרך היחידה הפתוחה בפניו לשנותה היא הגשת ערעור לבית המשפט המוסמך". (סעיף 20 להחלטה) 15. המערער כאמור בחר בהגשת הוכחת חוב למפרק, ללא כל טענות כלפי זהותו, תוך שהיה מודע לאפשרות להגיש תובענה לבית הדין לעבודה וראיה לכך מוצאים אנו בעובדה כי צרף את טיוטת תביעתו לבית דין זה לתביעת החוב שנשלחה למפרק. 16. לפיכך אנו דוחים טענה זו, וכאמור המפרק פעל גם בבית הדין אך ורק במסגרת תפקידו כמפרק, ותצהירו בבקשה לעיכוב הליכים אין בה דבר וחצי דבר כדי ליצור ניגוד עניינים בפעילותו, וטענה זו נדחית. תשלום שכר עבודה לשנת 2003: 17. המפרק דחה כזכור דרישה זו ויש לזכור כי המערער שימש כמנכ"ל החברה, וקשה מאוד להעלות על הדעת כי כמנכ"ל השהה המערער דרישתו לתשלום השכר בגין 2003 עד לאחר פירוק החברה, ולא העלה דרישה בנושא זה, לאורך כל תקופת פעילותו ובמיוחד לא בעת חילופי המנהלים בשנת 2006. לכן אין בידינו לקבל את הסתמכותו של התובע כבסיס לתביעתו על טופס 106 שהוצא לו על ידי החברה בגין שנת 2003, שכן בכך מתעלם הוא מהטענה, אותה קיבל המפרק, שהשכר בגין תחילת שנת 2003 שולם לו באמצעות חברה בשם "גלובסקום", כנגד חשבוניות והדבר עולה בבירור מסעיף 5.2 להסכם העבודה שבין החברה לבין המערער. מכאן, שאין שום משמעות לטופס 106 עליו מסתמך המערער, שכן זה הוצא על ידי החברה בעוד שהשכר שולם לו באמצעות חברה אחרת, כך וודאי שלא יכול היה הדבר להשתקף בתשלומי החברה כלפיו. 18. לכך יש להוסיף כי המערער הוא זה שחתום מטעם החברה על הסכם הרכישה של החברה על ידי חברת stryker corporation, הסכם הכולל בין היתר הצהרה כי בשנתיים שקדמו לחתימת ההסכם לא הוגשה תביעה או דרישה כלשהי על ידי מי מעובדיה. חזקה כי אילו הייתה טענה כלשהי בפי המערער כלפי החברה שלא שילמה לו שכר בחודשים הראשונים לעבודתו בשנת 2003, הרי שוודאי לא היה חותם על אמירה מסוג זה, מבלי לוודא שהשכר הנדרש על ידיו, בסכום לא מבוטל של כ-180 אלף ₪ ישולם לו קודם לכן. 19. אשר על כן הערעור ברכיב זה - נדחה. פיצויי פיטורים בסך 101,457 ₪, הפרשות לביטוח מנהלים בסך 47,492 ₪ והפקדות לקרן השתלמות בסך 25,127 ₪: 20. כזכור, המפרק הגיע למסקנה מתוך עיון בתלושי השכר כי לא רק ששולמו למערער מלוא הסכומים, אלא שבנוסף לכך אף שולם לו לפנים משורת הדין ביטוח אובדן כושר עבודה בסכום של 2.5% משכרו. המערער טוען כי תחשיב מפורט של רו"ח גיא בלייר המבוסס על תלושי השכר, טפסי 106 ו-161, חוזה העבודה ופירוט ההפקדות, מעלה כי דרך תחשיבו של המפרק שגויה. כמו כן טען כי הנמקתו של המפרק היתה סתמית. 21. המפרק טען כי המערער מושתק מלטעון כאמור לכל הפחות עד לשנת 2006, בשים לב להתחייבות המערער בשם החברה כי עד למועד הרכישה בשנת 2006 העבירה החברה לפוליסות הביטוח הפנסיוני וקרנות ההשתלמות את כל ההפרשות בגין כל עובדיה. כן טען המפרק כי המערער היה מודע לגובה ההפרשות בזמן אמת ולא העלה כל טענה בעניין. לגוף העניין נטען כי החברה הפרישה את מלוא ההפרשות ואף מעבר לכך וכי דו"ח ההפרשות שצורף להודעת הערעור אינו מגלה את התמונה המלאה כיוון שהשכר שהשתלם למערער היה גבוה מתקרת המס ולפיכך חלק מהפרשות המעביד הועבר ישירות למערער, דרך התלוש. 22. אנו סבורים כי דין הערעור ברכיב זה להידחות. בין הצדדים אין מחלוקת של ממש על גובה ההפרשות שצריכות היו להשתלם. המחלוקת בין הצדדים נעוצה רק בשאלה אם אמנם הופרשו אם לאו השיעורים המוסכמים. המפרק ציין בהחלטתו וגם בסיכומי הטענות שבפנינו כי עבר על התלושים והחומר ומצא כי החברה הפרישה את כל שהיתה צריכה להפריש. להמחשה, הוצגו בכתבי טענותיו נתונים הנוגעים לחודש דצמבר 2008 מהם עולה כי ההפקדות, בצירוף תשלומי הפרשי ההפרשות סוציאליות ששולמו למערער במשכורתו, משלימים את שיעורי ההפקדות שצריכים להשתלם על חשבון העובד (כאן המקום להעיר כי רו"ח בלייר אמנם לקח את התשלומי ע"ח הפרשות ששולמו במשכורת המערער, שלא כאמור בכתב התשובה של המפרק). אנחנו נעיר כי גם מתחשיב רו"ח בלייר עולה כי לא היה הפרש בחודש זה. יחד עם זאת, תחשיב רו"ח בלייר לוקה בליקויים אחדים בהיותו נסמך על גירסת התובע בלבד: כך, נלקחה בחשבון פוליסת אובדן כושר עבודה בסך 2.5% כאשר החברה התחייבה בחוזה העבודה לשלם רק "עד 2.5%"; כך נלקח בחשבון תחשיב ההפרשות גם עדכון העלאה בשכר ינואר 2008 - רכיב אותו דחה המפרק וגם אנו דוחים כפי שיובהר בהמשך; כך נלקחו בחשבון גם הפרשות לחודש 3/09 - ואף כאן לא היה מקום לחשבן שכן יחסי העבודה נסתיימו ב-22/2/09. כל אלה לא מאפשרים הסתמכות על תחשיב רו"ח בלייר. מנגד, עיון בדו"ח ההפקדות שצירף המערער לתביעת החוב ובתלושי השכר ונתוניו, אינו מעלה על פניו כי נפל פגם באופן תחשיבו של רו"ח בלייר. 23. אשר לפיצויי הפיטורים - המפרק קבע כי חל ההסדר שבסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 ואנו לא מצאנו יסוד להתערב בהחלטה זו. 24. לבסוף נעיר כי צודק המשיב כי תכתובת הדוא"ל עם נציג החברה האמריקאית שרכשה את החברה, מר מייק פיילוט (נספח ג' לתביעת החוב, צורפה כנספח 2 לערעור על החלטת המפרק), אינה יכולה לסייע למערער או להקים לו זכאות, היות שהיא נסמכת על החומר שהעביר המערער. זאת ועוד, מר פיילוט אכן תיקן הודעתו בהמשך, והפנה את המערער ואת רו"ח בלייר אשר פנה אליו מטעם המערער אל המפרק. 25. מכל האמור, נדחה הערעור על החלטת המפרק ברכיב ההפרשות ופיצויי הפיטורים. הארכת ההודעה המוקדמת: 26. המפרק, כאמור, דחה את דרישת המערער כי ישולמו לו חודשיים נוספים בגין תקופת הודעה מוקדמת, וזאת בנוסף ל-3 חודשי הודעה מוקדמת ו-6 חודשי הסתגלות ששולמו לו, תוך שנקבע על ידיו כי למערער לא הובטחה הארכה של תקופת ההודעה המוקדמת, אלא שהוא התבקש לסייע בחברה, ככל שיידרש, ואולם משלא נזקקה החברה לעזרתו, הסתיימה העסקתו ביום 22/2/09. 27. המערער טוען כי בפגישה רבת משתתפים מיום 18/12/09 הובטחה לו הארכת ההודעה המוקדמת - ולראיה, הבטחה שהובטחה באותו מעמד לשתי עובדות נוספות בחברה, גב' סיגל וולף וגב' לילך בראל, קויימה. 28. המשיב טוען כי מבדיקה שערך עם הנוכחים בפגישה - אנשי החברה ואנשי החברה האמריקאית - עלה כי כל שנאמר בפגישה הוא שככל שיתבקש מי מהעובדים הבכירים שנכחו בה להמשיך ולסייע בפועל בהליך סגירת החברה ופירוקה, יהיה העובד זכאי לתשלום בגין תקופה זו וכי מסקנתו היתה שהאמור היה מותנה בעבודה בפועל, אשר המערער לא נדרש לה. 29. למעשה, המערער לא הצביע על כל פגם ממין שהוא אשר נפל בהחלטת המפרק ועל ראיה זו או אחרת שיש בה כדי לשכנענו לסטות מהחלטת המפרק. הובהר בפנינו כי המפרק פנה למערער בבקשה כי ימציא לו ראיות, בין היתר בעניין זה, אולם המערער לא עשה כן. לפיכך, אין להתערב במסקנתו העובדתית של המפרק. באמרת אגב נעיר כי אכן, בשבתו של בית המשפט - בית הדין במקרה דנן - כערכאת ערעור על החלטת המפרק, בפרט מפרק מרצון, נתונה לו גם הסמכות הרחבה להכריע בשאלות שבעובדה אך זאת הוא עושה "על-פי שיקול-דעתו ותוך התחשבות באופי השאלות השנויות במחלוקת וכלל נסיבותיו של העניין" (רע"א 6833/96 יוחנן וינגרטן נ' יצחק מולכו נאמן על נכסי אבי פרומר, לא פורסם 17.12.1997). בעניננו, לא הצביע התובע על כל פרט או ראיה שיש בהן כדי לשנות מהחלטת המפרק ולהוות נסיבות שיש בהן נימוק להכרעה שונה מזו אליה הגיע המפרק. אף ביחס לעובדה כי שתי עובדות נוספות קיבלו תשלום הודעה מוקדמת מוארך, הובהר כי מדובר בעובדות אשר סייעו בחודשים אלו לחברה ולפיכך, יש טעם לאבחנה בינן לבין המערער. 30. מכל האמור, יש טעם להורות על דחיית רכיב זה של הערעור. פדיון ימי הבראה: 31. המפרק קיבל חלק מתביעת החוב ברכיב זה בסך 248.25 ₪, שהם 0.75 ימי הבראה ששולמו בחסר בתשלום בשנת 2009 ואת יתר התביעה דחה בציינו כי דמי ההבראה שולמו כדין. 32. המערער טוען כי תחשיב שערך רו"ח בלייר מעלה כי לא שולמו לו דמי הבראה לתקופה שבין 7/07 ל- 6/08. 33. המשיב טוען כי שולמו דמי הבראה בשיעור מלא, וכי מן התחשיב שערך המערער נשמט התשלום שבוצע בחודש יולי 2005. 34. עולה כי המחלוקת נעוצה בעיקרה בשאלה אם בוצע תשלום בחודש יולי 2005 אם לאו. בפני המפרק עמדו תלושי השכר שהמציא המערער (צורפו כנספח ה' לתביעת החוב, צורפה כנספח 2 לערעור על החלטת המפרק) אשר נשמט מהם תלוש חודש יולי 2005. מנגד, העתק תלוש השכר שהופק מן החברה וצורף כנספח 9 לתשובת המשיב לערעור צורף על ידי המפרק ומופיע בו תשלום 6 ימי הבראה כדין. 35. במצב דברים זה דין הערעור ברכיב זה - להידחות. הפרשי שכר חודש 2/09: 36. המערער תוקף את תחשיב השכר של החברה שאושרר על ידי המפרק. אלו חילקו את שכרו החודשי הגלובלי ל-22 ימי עבודה, וכך חישבו את השכר היומי. את התוצאה הכפילו במניין ימי העבודה בפועל שעבד המערער - 16 ימי עבודה. לטענת המערער, בחודש פברואר היו רק 20 ימי עבודה ואת השכר היומי יש לגזור מחלוקת השכר הגלובלי לימי העבודה בפועל. 37. המשיב טוען כי המערער קיבל שכר חודשי גלובאלי ולא הועסק כעובד יומי, לפיכך משכורתו לא השתנתה לפי מספר ימי העבודה באותו חודש ומשכך יש לחשב את ערך יום עבודתו לפי ממוצע ימי עבודה בחודשי השנה - 22 ימי עבודה. נטען כי המסקנה עולה בקנה אחד עם ציון תעריף יום עבודה בתלושי השכר של המערער העומד על סך 3,409.09 ₪ (שכאשר הוא מוכפל ב-22, מתקבל שכר היסוד החודשי של התובע). בהחלטת החוב קבע הנושה כי כפי שהנושה לא היה ניזוק לו היה מסיים העסקתו במהלך חודש אוגוסט, כך לא יתעשר כיוון שסיים העסקתו בחודש פברואר. 38. לא מצאנו באופן עריכת התחשיב שבוצע על ידי המפרק פגם המצדיק התערבותנו ולפיכך, דינו של הערעור להידחות גם ברכיב זה. הפרשי שכר חודש 1/08: 39. בהקשר לינואר 2008 טען המערער כי הובטחה לו העלאת שכר החלה מחודש זה, אך היא נכנסה לתוקף בפועל רק מפברואר אותה שנה. המפרק דחה רכיב תביעה זה בנימוק שההבטחה למערער הייתה כי שכרו יועלה החל מחודש 2/08, היינו החל ממשכורת מרס. 40. המערער תקף הסתמכות התובע על "מסמכים הקיימים בחברה" וטען כי מדובר בהנמקה סתומה. 41. המשיב הפנה לתכתובת דואר אלקטרוני בין גב' סיגל וולף לבין מר צ'אד קרוסדייל מיום 4/9/08 בה התייחסה גב' וולף לתשלום רטרואקטיבי לתובע בציינה כי היא מבקשת לאשר ששכרו החדש של המערער ינתן בדיעבד, החל מ-1.2.08. מר קרוסדייל משיב לה: “Approved. What I mean is that for work performed as of Feb. 1, this is the new salary. Whenever the payment for work performed in February is made, that check should reflect the new salary. Does that make sense? Chad” (ההדגשה שלי - מ.ש) . 42. מצאנו כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב, הנסמכת על אותן הודעות דוא"ל שצורפו המעידות כי אף אם התבקש אישור להעלאה ממועד מוקדם יותר, הרי שההעלאה שאושרה הינה העלאה החל מחודש 2/08 ולא קודם לכן. לפיכך, אין מקום לקבלת הערעור. החזר הוצאות ותשלומי טלפון: 43. המפרק מציין כי דרישת התובע שעיקרה החזר הוצאות טלפון ורכב בגין חודשים 1-3/09, לא נתמכה באסמכתאות כלשהן או בחשבוניות או קבלות, וכי החברה שילמה את כל הוצאות הטלפון של התובע לחודשים 1-2/09 והשיבה לו את כל ההוצאות שאושרו על ידה מראש. המפרק מציין כי בחודש 3/09 כבר נותקו יחסי עובד מעביד בין המערער לחברה ועל כן אין בסיס לתביעתו בהקשר זה. 44. המערער טוען כי לאורך כל תקופת העסקתו קיבל החזר הוצאות כנגד חשבוניות שהמציא לחברה. כך, המציא לחברה חשבוניות בגין החזר הוצאות בסך 4,500 ₪ לערך גם ב-2/09 ואין לדרוש ממנו להציג למפרק כעת את החשבוניות שנמסרו כבר לחברה. נטען כי הטענה שהמערער הוציא הוצאות על דעתו ללא אישור החברה חסרת שחר, שכן הוא שימש כמנכ"ל החברה ומתוקף תפקידו היה מאשר החזרי הוצאות לעובדים. עוד נטען כי בתקופת ההודעה המוקדמת היה המערער זכאי לכל התנאים והזכויות המגיעות לו לרבות החזר הוצאות טלפון. התובע טען כי הטענה לפיה במרס 2009 לא היה זכאי המערער להחזר הוצאות אינה מתיישבת עם העובדה שהחברה שילמה למערער חלקית הוצאות דלק עבור רכב שהעמידה לרשותו באותו חודש. 45. משלא מתקבלת טענתו של המערער להודעה מוקדמת מוארכת (כפי שהובהר לעיל) הרי שאין מקום לפסוק הוצאות בגין חודש 3/09 ולא נפל פגם בהחלטת המפרק לעניין זה. אשר לחודש 2/09, הרי שמשקבע המפרק כי לא הורם הנטל להראות כי ההוצאות הוצאו, אין מקום להתערב בהחלטתו. ודוק: המערער כלל לא פירט את הוצאותיו בתביעת החוב והסתפק בציון כי מדובר בסך "4,500 ₪ לערך" וכן "2,500 ₪ לערך" בגין הוצאות דלק כאשר יעדי הנסיעה לא פורטו. בכך אין ולו ראשית ראיה שיכולה היתה להצדיק מתן תשלום לתובע. נעיר כי אף אם אין בידיו חשבוניות (שלטענתו נמסרו כבר לחברה), הרי יכול היה המערער לכל הפחות לפרט את החשבוניות או את ההוצאות בתביעת החוב - ולא עשה זאת. נעיר כי אין בתשלום הוצאות דלק בסך 1,000 ₪ על ידי החברה בחודש 3/09 כדי לשנות מהחלטתנו שכן אף אם היטיבה החברה עם העובד והלה הוסיף להחזיק ברכב ולקבל תשלום הוצאות חלקי אף בשעה שנסתיימו יחסי העבודה בינו לבין החברה, אין משמעות הדבר כי העובד זכאי להחזר הוצאות. זאת בפרט כאשר ברי כי הוצאות חודש מרס לא היו עקב עבודת המערער. הודעה מוקדמת: 46. המפרק אישר בגין רכיב זה סך 18,321 ₪ מתוך 19,153 ₪ שתבע המערער. המערער טוען כי תחשיבו של רו"ח בלייר מעיד כי הוא זכאי להפרש, בעוד המפרק לא הציג כל תחשיב. 47. המפרק טען כי שכר והזכויות הסוציאליות שולמו במלואם והועברו למערער בעקבות הכרעת החוב וכי המערער לא הציג כל חישוב בנוגע לדרישתו האמורה. 48. בתביעת החוב אכן צורף תחשיב של רו"ח בלייר הקובע כי עלות שכרו החודשית של המערער הקובעת להודעה המוקדמת הינה 94,153 ₪, כאשר יש לקחת בחשבון את עלות המעסיק ובכלל זה רכיבי ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, חופשה והבראה. זאת בהתאם לסעיף 2.2 לחוזה העבודה (נספח א' לתביעת החוב, צורפה כנספח 2 לערעור על החלטת המפרק) הקובע כי החברה רשאית לוותר על תקופת ההודעה המוקדמת תוך תשלום פדיונה על פי "עלויות מעסיק". 49. עיון בהכרעת המפרק מעלה כי קיבל את תביעת החוב, ומשרו"ח בלייר לא כלל את פירוט התחשיב, ביצע בעצמו את התחשיב - ובכלל זה 13.3% הפרשות לביטוח מנהלים (בגין פנסיה ופיצויי פיטורים) 7.5% הפרשות מעביד לקרן השתלמות ו-2.5% הפרשות לפוליסת אובדן כושר עבודה, וכן חלק יחסי של חופשה והבראה עבוד חודש זה. 50. לא מצאנו כי נפל כל פגם בהכרעת המפרק בהקשר זה, אשר ניתנה בהתאם להסכמה החוזית שבין הצדדים. אף עיון בתחשיב מעלה כי אין בו כל טעות. סוף דבר: 51. מכל האמור, הערעור נדחה על כל רכיביו. 52. בנסיבות העניין החלטנו שלא לחייב את המערער בהוצאות. 53. פסק דין זה ניתן במותב חסר בשל פטירתה של נציגת הציבור, ד"ר לילי ניר ז"ל ולאחר שהתקבלה הסכמת הצדדים לכך, תוך הצהרה כי לא תהיה להם טענה בנושא זה. 54. המזכירות מתבקשת לקשור את פסק הדין לשני התיקים שבכותרת ותסגור את שני התיקים. ניתנה היום, כה' כסלו תשע"ב, 21 בדצמבר 2011, בהעדר הצדדים. נציג עובדיםמר אריה המר מיכאל שפיצר, שופטנשיא פירוק מרצוןתביעת חובחוב