בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה - תאונת עבודה

1. האם אירעה לפלוני ("התובע"), ביום 18.03.07 (להלן: "יום האירוע"), תאונה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). תביעה שהגיש פלוני למוסד לביטוח לאומי ("הנתבע"), נדחתה, ומכאן התביעה שבפנינו. 2. הצדדים המציאו את רשימת העובדות הבאות, המוסכמות בניהם: "א. התובע יליד 1968. ב. התובע עורך דין במקצועו. ג. בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה שימש התובע כעורך דין עצמאי בעל משרד עריכת דין ב....... ד. כעורך דין עצמאי שאף התובע להצלחה, ועבד בעומס ובלחץ רב לניהול והצלחת המשרד. ה. התובע התייצב בחלק הארי של כל הדיונים בבית המשפט ואילו עורכי הדין האחרים במשרד הכינו את התיקים לדיונים וכמעט שלא הופיעו לדיונים. ו. בשלהי שנת 2006 - ב-04.11.06 יצאה עורכת דין מובילה במשרדו לחופשת לידה מוקדמת וזאת עד 22.02.07, דבר שהגביר את העומס במשרד על התובע, משנאלץ למלא את מקומה של אותה עורכת דין בכירה במשרד בהכנת התיקים וכן את מקומן של שתי עורכות דין מחליפות אחרות שהביא אשר עבודתן הופסקה על ידו כאחת, משום שלא עמדו בסטנדרטים שהציב והעמיד בפניהן כבעל המשרד. ז. יצוין כי בין קיץ 2005 ועד ינואר 2007 ובמקביל לעבודתו הלחוצה של התובע לניהול המשרד, למד התובע והשלים לימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן. ח. ביום 18.03.07 במהלך דיון הוכחות שניהל התובע כעורך דין של לקוחה בבית משפט השלום בחיפה, עמד התובע מול ב"כ הצד היריב ונאלץ להתמודד מול עורכת הדין של הצד היריב בעימות אשר גלש לעימות פיזי. ט. לטענת התובע עמיתתו למקצוע ב"כ הצד היריב, חטפה מידו במהלך הדיון חומר ראיות שלא חפץ שיוצג לבית המשפט. כתגובה קפץ התובע על ב"כ היריב בברוטאליות, חטף מידיה את הראיות חזרה, צעק עליה והשתולל ממש מעצם אותו אקט של אותה עורכת דין כטענתו. י. לטעת התובע הוא ניצל את גובהו היחסי 186 ס"מ לעומת גובהה של אותה ב"כ שהינו כ-160 ס"מ, התייצב מאחוריה כשהיא לא מבחינה בו, הרים את ידו מעל ראשה, כיוון ידיו אל חזית גופה של ב"כ היריב ותלש את הראיות מידיה. יא. ב"כ הצד היריב פרצה עקב כך בבכי נוראי, הדיון הופסק. כל הצדדים הוצאו מהאולם להירגע, כולל הנוכחים באולם. 3 פרקליטים ועדים "טיפלו" בב"כ היריב וכולם הביטו בתובע בצורה נוראית כטענתו והפנו אליו מלים כגון "עולם תחתון", "גנגסטר", "לא ראיתי דבר כזה", "מה זה", "אני לא מאמינה". יב. התובע חש ששמו וכבודו נרמסו וביקש מהשופטת להתפטר מהייצוג בתיק ועזב את האולם. יג. בסמוך לאחר אירוע זה מכר התובע את משרדו, העביר את הטיפול בתיקים לידי הקונה. בהמשך החליף כתובת, מספרי טלפון וכתובת דואר אלקטרוני כדי שלא יצטרך לעמוד מול לקוחות ועמיתים לשעבר. יד. על מצבו הרפואי של התובע עובר ולאחר תאריך האירוע הנ"ל ניתן ללמוד מכרטיסיו הרפואיים שהוזמנו ע"י הנתבע וכן מהמסמכים הרפואיים המצורפים להלן". 3. על יסוד העובדות האמורות, והחומר הרפואי שהומצא לבית הדין, ביקשו הצדדים שבית הדין ימנה מומחה יועץ רפואי ("המומחה") לצורך מתן חוות דעת בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירועים בעבודת התובע ביום האירוע לבין מחלתו. 4. בהחלטה מיום 15.03.10, מונה פרופ' שאול סוקניק, כמומחה-יועץ רפואי לבית הדין, והוא נתבקש להשיב לשאלות הבאות: "א. מהי המחלה שאובחנה בתובע סמוך לאחר האירוע המתואר בעובדות? ב. הקיימים בתובע נתונים מוכחים המצביעים על כך שהיה בו לפני קרות האירוע בעבודה סיכון מיוחד לחלות במחלה שבה לקה? ג. הקיים קשר סיבתי כלשהו בין האירועים בעבודה לבין עבודת התובע, כמתואר בעובדות, לבין הופעת המחלה? ד. אם ישיב כב' המומחה כי קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודה לבין הופעת המחלה, ההייתה השפעת האירוע בעבודה פחותה מהשפעת מצב בריאותו של התובע (הסיכון שקינן בו - אם היה כזה) - על הופעת המחלה במועד בו הופיעה?" 5. בחוות דעתו, מיום 28.03.10, ("חוות הדעת הראשונה") סקר המומחה את העובדות ועיקר החומר הרפואי שהיה בפניו והשיב לשאלות בית הדין: "תשובותיי לשאלות שנשאלתי: אתייחס רק למחלות שהן בתחום הרפואה הפנימית או הריאומטולוגיה. שאלה א - מהי המחלה שאובחנה סמוך לאחר האירוע המתואר בעובדות? מעיון בתיק מתברר כי הועלו מספר אבחנות אפשריות אבל אף לא אחת הינה אבחנה וודאית. * האבחנה הראשונה שהועלתה הינה דלקת מפרקים תגובתית Reactive arthritis - (תסמונת שכונתה בעבר התסמונת על שם רייטר). דלקת המפרקים בתסמונת זאת מופיעה כתגובה לזיהום חיידקי בדרכי השתן ובעיקר על ידי חיידק הקלמידיה. ובאה לידי ביטוי בדלקת מפרקים. עיון מדוקדק מראה כי התובע סבל מדלקת בדרכי השתן עוד לפני האירוע המתואר ולכן אין כל קשר בין אבחנה זאת לבין עבודתו והאירוע הספציפי המתואר. * מחלה אוטואימונית מסוג של זאבת אדמנתית מערכתית (systemic lupus erythematosus) או אחרת. חשד זה הועלה על סמך שתי בדיקות מעבדה לא תקינות אך אבחנה זאת לא אושרה ולכן להערכתי ניתן לשלול אותה. * פיברומיאלגיה - זאת אבחנה המועלת כאפשרית על ידי מספר רופאים בתיק הרפואי. פיברומיאלגיה הינה תסמונת מאתיולוגיה לא ברורה שביטוייה העיקריים הם כאבים מפושטים בגוף הנמשכים למעלה משלשה חודשים מלווים בעייפות, הפרעות בשינה ותסמינים קליניים רבים אחרים. בנוסף קיימות 18 נקודות אופייניות בגוף שלחץ מתון עליהן גורם לכאב. על מנת לאבחן את התסמונת בוודאות חייבות להימצא בבדיקה לפחות 11 נקודות כאב מתוך 18 הנקודות הללו. למרות טענות החולים הסובלים מתסמונת זאת על כאבים במפרקים ובשרירים בבדיקה גופנית לא מוצאים כל ממצא חולני במפרקים ובשרירים ובנוסף גם כל בדיקות ההדמיה ובדיקות הדם לגילוי דלקות מפרקים הינן תקינות. התסמונת שכיחה יותר (בערך פי 7) בנשים מאשר בגברים. כאמור האתיולוגיה של התסמונת לא ברורה. טראומה גופנית (כגון תאונת דרכים או תאונות אחרות) נחשבת כגורם היכול להשפיע על הופעת המחלה או לגרום להחמרתה במידה והייתה קיימת כבר לפני התאונה. טראומה גופנית קודמת להופעת התסמונת אצל 25% עד 50% מהחולים. ישנם חוקרים הסבורים כי גם טראומה נפשית עלולה להביא לפריצת התסמונת. אם כי הקשר במקרה של טראומה נפשית פחות שכיח ופחות בולט. פרופ' קרסו שהינו נוירולוג, איבחן את התובע כסובל מפיברומיאלגיה (לפי רישומי רופא המשפחה). עם זאת עלי לציין כי פרופ' קרסו אינו ריאומטולוג ומחלה זאת אינה נחשבת לחלה נוירולוגית. אין כל מסמך בחומר הרפואי על ממצאי הבדיקה של פרופ' קרסו שלפיה איבחן את תסמונת הפיברומיאלגיה. לפי רישומו של רופא המשפחה ד"ר גברילוב ויטאלי מתאריך 3/6/2008 ד"ר גדז' דניאלה שהינה ראומטולוגית מומחה אבחנה גם היא את התובע כסובל מפיברומיאלגיה. גם כאן אין בתיק הרפואי דווח על סמך אילו ממצאים נקבעה האבחנה. פרופ' דן בוסקילה שבדק את החולה בתאריך 20/1/2008 שלל את האבחנה של פיברומיאלגיה ובעיקר לאור העדר ממצאים של כאבים בנקודות האופייניות לתסמונת זאת. מסקנתו הייתה כי במקרה זה לא נתמלאו הקריטריונים המקובלים לאבחון וודאי של התסמונת. מבין שלשת הרופאים הללו (פרופסור קרסו, ד"ר גדז' ופרופסור בוסקילה אין ספק שפרופסור בוסקילה הינו רופא בעל הניסיון המוניטין והידע הרב ביותר בנושא תסמונת הפיברומיאלגיה. קשה לי מאד מבלי לבדוק בעצמי את התובע לקבוע בוודאות באם הינו סובל מפיברומיאלגיה בשלב הנוכחי ומבלי לבדוק את התובע נראה לי יותר כי בעייתו של התובע משתייכת יותר לתחום הפסיכיאטריה מאשר לתחום הריאומטולוגיה ובתחום זה כמובן שאני לא אביע את דעתי ורצוי להיוועץ עם פסיכיאטר. שאלה ב - הקיימים בתובע נתונים מוכחים המצביעים על כך שהיה בו לפני קרות האירוע בעבודה סיכון מיוחד לחלות במחלה שבה לקה? להערכתי התיק הרפואי מהתקופה שקדמה לתאונה אינו שלם וחסרים בו מסמכים. למשל, ידוע כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים חוזרות בשנים 2002, 2001, 97, 87 (לפי מכתבה של ד"ר גנינה מהמוסד לביטוח לאומי מתאריך 2/12/2007). אין גם כל רישומים על ביקורים אצל מומחים או אצל רופא המשפחה מהשנים שקדמו לאירוע המדובר. שאלות ג, ד לא רלוונטי מאחר והאבחנה וקרוב לוודאי שהאבחנה במקרה זה משתייכת לתחום הפסיכיאטרי". 6. לצדדים ניתנה אפשרות להגיש בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה (ראו החלטה מיום 18.04.10). לאחר שהוגשו בקשות מטעם התובע ומטעם הנתבע, ניתנה ביום 19.07.10 החלטה המורה למומחה לזמן את התובע לבדיקה רפואית ולהשלים את חוות דעתו הרפואית, בהסתמך על הבדיקה הקלינית שיערוך לתובע וחומר רפואי נוסף שהועבר אליו יחד עם החלטה זו. 7. בחוות דעתו, מיום 25.08.10 ("חוות הדעת השנייה"), השלים המומחה את חוות דעתו כך: "שאלה א לאחר שמיעת תלונות החולה והבדיקה הגופנית שערכתי לתובע במשרדי בתאריך 25/8/2010 אני קובע כי מר ..... סובל כיום מפיברומיאלגיה. אבחנתי זאת מבוססת על סמך התסמינים מהם סובל כיום והממצאים האופייניים בבדיקה הגופנית של 14/18 נקודות כאב האופייניות לתסמונת זאת. פרט לנקודות הכאב האופייניות לתסמונת הפיברומיאלגיה לא נמצאו ממצאים גופניים חריגים אחרים. לא אובחנה כל פתולוגיה אחרת במערכת השרירים והשלד. התובע אינו סובל מהמחלות הראומטיות האחרות שהוזכרו בתיקו הרפואי כגון דלקת מפרקים תגובתית (reactive arthiritis) או זאבת אדמנתית מערכתית (systemic lupus erythematosus). עם זאת ראוי להזכיר כי לפני שנים רבות בעת היותו חיל בשירות חובה סבל קרוב לוודאי מדלקת מפרקים תגובתית שגרמה לנפיחות והופעת נוזל בשתי הברכיים. שאלה ב תלונותיו העיקריות של מר ..... כיום כפי שהועלו על ידו בשיחה עמי הן: * כאבים בברכיים, מפסעות, גב תחתון, גב אמצעי, מרפקים, שכמות ועמוד השדרה הצווארי. * הרגשה שרגל שמאל כאילו 'נתלשת ממקומה' (ימין פחות), הרגשת נימלול ביד שמאל, הרדמות של אצבע 4,5 ביד שמאל, ולעיתים אפילו הראש כאילו נרדם. * בגלל הגבלה קשה בתנועותיה הצוואר מתקשה בנהיגה, ולכן נמנע מנהיגות ארוכות ומצליח לנהוג בעזרת מערכת מראות המונעות ממנו את הצורך להטות את הצוואר לצדדים, תנועות שהוא כאמור מוגבל בהן. * הרגשה של קושי בנשימה המלווה בפחד ונשימות מהירות (היפרונטילציה) * מצליח להירדם רק בעזרת כדור שינה. ישן מספר שעות, מתעורר ולאחר מכן מתקשה להירדם שנית. בגלל חוסר שינה לעיתים מופיעים סימנים שחורים מתחת לעיניים. * כאבי בטן, 'הבטן מקרקרת', בחילה יציאות רכות אבל אין ממש שלשול. מתקשה לעיתים לבלוע את המזון ומרגיש מעין חנק אפילו לאחר שתית מים ולא רק לאחר אכילת מזון מוצק... * הרגשה כאילו הגוף שלו חם מהרגיל. אינו מסוגל לשהות בשמש. * הרגשת פחד. מטופל בכדורי ציפרמיל. * מפהק הרבה, עייף. שיניו נשחקו עקב גריסת שיניים שאין לו שליטה עליה. ירד במשקל בשנה האחרונה כ-10 ק"ג. לדבריו כל התופעות הללו החלו לאחר האירוע בבית המשפט בתאריך 18/03/2007. למרות תלונותיו אלו הולך כ-5 קילומטר על חוף הים 5 פעמים בשבוע. עושה מדיטציה וכיום לומד רפואה אלטרנטיבית. מצליח לעבוד כעורך דין או נוטריון רק שעות ספורות בחודש. מעיון בתיקו הרפואי ניתן לראות כי חלק מתלונותיו הנוכחיות, שהופיעו כאמור לדבריו לאחר האירוע, היו קיימות כבר קודם להתרחשותו למשל: בתאריך 11/11/99 מצוין כי סבל מחולשה, סחרחורת, עייפות וכאבים במותנים. בתאריך 16/1/2000 - כאבי ראש, כאבי גב תחתון, צריבה והרגשת לחץ בבטן עליונה... בתאריך 30/12/2002 נפגע בתאונת דרכים כאשר רכב פגע ברכבו מאחור (במנגנון פגיעה של צליפת שוט). התלונן לאחר מכן על כאבי צוואר, כאבי גב, כאבי ראש. 13/3/2003 מצוין כי מזה מספר שבועות מרגיש שאינו אותו האדם, תחושת חוסר אוויר, לחץ בעיניים, נפיחות ברגלים, עם נימול, עייפות, פלפיטציות (דפיקות לב)... ישן 4-5 שעות בלילה מתעורר מספר פעמים... יציאות מימיות עם מעט כאבי בטן. מצב רוח טוב אך לחוץ. עייפות. עוד מצוין כי אירוע דומה היה לפני שנה 4/12/2003 עייפות ניכרת במשך היום, נוטה להירדם בפעילויות פאסיביות, לעיתים הרגשת מחנק ולחץ שחור בעיניים וכמעט עילפון... מתעורר משנתו כ-10 פעמים במשך הלילה. 15/4/2005 עייפות ירידה בכושר... יובש בפה, הרגשת חנק... 26/2/2006 הרגשה שכל הגוף מתמוטט, כאבים בכול הגוף כאבים בחזה, כאבי בטן. עורך דין במקצועו ומאוד לחוץ. בסטרס נוראי בזמן האחרון. 28/8/2006 כאבים דיפוזיים בגב תחתון וגב עליון, בכף הרגל ובמפרקי האצבעות. 9/3/2007 בגלל דלקת של הערמונית עקב זיהום בחיידק האוריאהפלזמה קיבל טיפול אנטיביוטי ממושך. לסיכום: רוב התלונות המאפיינות פיברומיאלגיה היו קיימות עוד לפני האירוע הנדון. שאלה ג בספרי הלימוד המובילים בתחום הריאומטולוגיה מצוין כי חבלה גופנית או סטרס נפשי יכולים לגרום להופעת תסמונת הפיברומיאלגיה או להחמרת תסמיניה. במקרה של מר ......... לא מדובר על טראומה גופנית (אם כי כפי שציינתי היה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2002 עם חבלה בצורת צליפת שוט שיכולה הייתה אף היא לגרום להחמרת המצב או אפילו להופעה של תסמונת הפיברומיאלגיה). כאשר מדובר בסטרס נפשי הרי שבדרך כלל מדובר על אירוע חריג כגון מחלה קשה של בן זוג, או מות פתאומי או בלתי צפוי במשפחה פיטורין בלתי צפויים מעבודה, וכדומה. לכן להערכתי לא סביר שהאירוע הנדון במקרה זה של ריב בבית המשפט הוא זה שגרם לתסמונת הפיברומיאלגיה מה גם שרוב התסמינים, כפי שציינתי קודם לכן, היו קיימים כבר קודם לכן. להערכתי לכל היותר האירוע הנדון גרם להחמרה זמנית במצבו אבל לא להופעת התסמונת. שאלה ד להערכתי חשיבות האירוע הנדון כגורם להופעת התסמונת היא פחותה בהרבה בהשוואה למצב בריאותו ותלונותיו של התובע מהתקופה שקדמה לאירוע". 8. בהחלטה מיום 01.09.10 שוב ניתנה לצדדים האפשרות להגיש בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה. הצדדים, לאחר שהגישו בקשת ארכה להגשת בקשותיהם להעברת שאלות הבהרה למומחה, הגישו בקשותיהם. ביום 09.02.11 ניתנה החלטת בית הדין, בה נתבקש המומחה להשיב על שאלות הבאות: "א. הניתן לקבוע כיצד האירוע מיום 18.03.2007, כפי שמתואר בסעיף 3 להחלטה מיום 21.03.10, השפיע על מצבו הבריאותי של התובע (הנזק שנגרם לו, אם בכלל, כתוצאה מהאירוע)? ב. על אלו רישומים רפואיים מתבססת הערכתך כי האירוע ביום 18.03.2007 גרם לכל היותר להחמרה זמנית במצבו של התובע אך לא להופעת תסמונת הפיברומיאלגיה? ג. הקיימים מסמכים רפואיים המצביעים על החמרה כלשהי במצבו הרפואי של התובע לאחר האירוע מיום 18.03.2007?". 9. בחוות דעתו, מיום 16.02.11 ("חוות הדעת השלישית"), השיב המומחה לשאלות ההבהרה, כך: "א. לא ניתן לקבוע בברור כיצד ועד כמה האירוע מתאריך 18/3/2007 השפיע על מצב בריאותו של התובע. כפי שכבר ציינתי בחוות דעתי הקודמת סטרס נפשי יכול לגרום להופעת תסמונת הפיברומיאלגיה או להחמיר את תסמונת הפיברומיאלגיה באם הייתה כבר קיימת קודם להופעת הסטרס. עם זאת חשוב להדגיש כי ברוב המקרים מדובר על סטרס נפשי יוצא דופן כגון מוות פתאומי ולא צפוי של בן משפחה קרוב, קבלת בשורה קשה ובלתי צפויה, הקלעות או צפייה באירוע קשה כגון תאונת דרכים או אירוע חבלני וכדומה. במקרה של התובע האירוע המדובר להערכתי לא היה בעל השפעה מכרעת על תסמונת הפיברומיאלגיה שתסמיניה היו כבר קיימים כבר קודם לתאונה כפי שציינתי בחוות דעתי הקודמת כי קיימת חפיפה בין תסמונת הפיברומיאלגיה לתסמונת אחרת כגון מחלת ה'יאפים', דיכאון ותסמונות פסיכיאטריות אחרות, ולכן כאשר האבחון מבוסס על מדדים מוסכמים וקבועים ניתן לאבחן את אותו החולה הסובל מתסמונת פסיכיאטרית כסובל גם מפיברומיאלגיה ולהיפך. שאלה ב כפי שציינתי בחוות דעתי הקודמת מתאריך 25/8/2011 (צ"ל 2010 - ר.כ.) בתשובה לשאלה ב' אני מפרט את התסמינים האופייניים לתסמונת הפיברומיאלגיה מהם סבל התובע עוד לפני האירוע המדובר. לפיכך אני סבור כי האירוע לא גרם להופעת התסמונת אלא להחמרה זמנית בלבד. שאלה ג בשיחה שקיימתי עם התובע התרשמתי כי התסמינים אכן הוחמרו לאחר האירוע המדובר. עם זאת עלי לציין כי לא התרשמתי כי אופי התלונות ותדירות הביקורים והרשומים בתיקו הרפואי לא היו שונים באופן מהותי בהשוואה לתקופה שקדמה לאירוע". 10. ביום 20.02.11 ניתנה החלטה המורה לצדדים להגיש את סיכומיהם, לכל צד 21 ימים. 11. ביום 17.03.11 הוגשה בקשת התובע למנות - בנוסף למומחה הראשון - מומחה בתחום הפסיכיאטרי. ביום 21.03.11, ניתנה החלטה על מינוי מומחה יועץ רפואי בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' מירצה סיגל, אשר נתבקש להשיב על השאלות הבאות ("המומחה השני"): "א. מהי המחלה (ככל שאובחנה מחלה בתחום הפסיכיאטרי) שאובחנה בתובע סמוך לאחר האירוע המתואר בעובדות? (להלן ובהמשך התייחסות המומחה רק לפגימות בתחום הפסיכיאטריה) (ההדגשה במקור - ר.כ.). ב. הקיימים בתובע נתונים מוכחים המצביעים על כך שהיה בו לפני קרות האירוע בעבודה סיכון מיוחד לחלות במחלה שבה לקה? ג. הקיים קשר סיבתי כלשהו בין האירועים בעבודה לבין עבודת התובע, כמתואר בעובדות, לבין הופעת המחלה? ד. אם ישיב כב' המומחה שקיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודה לבין הופעת המחלה - ההייתה השפעת האירוע בעבודה פחותה מהשפעת מצב בריאותו של התובע (הסיכון שקינן בו - אם היה כזה) - על הופעת המחלה במועד בו הופיעה?" 12. המומחה, בחוות דעתו מיום 25.04.11, השיב: "א. התובע סבל ממצב של דיכאון בתקופה שבין אביב 2007 וסתיו 2008 (Depressive Anxiety State). ב. לפני קרות האירוע סבל התובע מתופעות מחזוריות של מצבי רוח (Cyclothymic Disorder) עם ביטויים סומטיים. האירוע מ-18/3/07 התרחש בהיותו התובע במצב רוח רגזני ופעילות יתר. ג. אין קשר סיבתי בין האירוע החריג והופעת הפרעה הנפשית ממנה סובל התובע. הקשר הסיבתי הוא הפוך: האירוע התרחש עקב מצבו הנפשי של התובע. ד. כאמור, אין קשר סיבתי בין האירוע החריג ובין הופעת ההפרעה הנפשית ממנה סובל התובע". 13. בהחלטה מיום 02.05.11 ניתנה לצדדים האפשרות להגיש בקשה להציג למומחית השנייה שאלות הבהרה. משלא הוגשה בקשה כזו מטעם מי מהצדדים, ניתנה ביום 21.06.11, החלטה, המורה לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב, וכך עשו. 14. עיקר טענות התובע: א. בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי מחלת הפיברומיאלגיה ארעה כתוצאה ישירה מהאירוע בעבודה שחל ביום 18.03.07. האירוע בבית המשפט, כמפורט לעיל, בו היה מעורב במסגרת עבודתו כעו"ד מייצג בדיון משפטי שהתנהל באולם בית המשפט, הביא לשינוי דרסטי במהלך חייו של התובע. מיום האירוע החל מצבו הרפואי של התובע להתדרדר והוא סובל מחולשה בכל חלקי הגוף, נדודי שינה, מצב רוח ירוד, כאבי פרקים וכדומה. בנוסף, על פי המסמכים הרפואיים ותיקיו הרפואיים של התובע עובר ליום האירוע, לא סבל התובע ולא אובחן כחולה בפיברומיאלגיה. ב. לחילופין מבקש התובע לקבוע כי מחלת הפיברומיאלגיה הוחמרה כתוצאה מהאירוע ולפיכך יש להכיר בקשר הסיבתי בין ההחמרה במחלה לאירוע הנדון. זאת למד התובע מתשובותיו של המומחה בתחום הרפואה הפנימית וראומטולוגיה, פרופ' סוקניק לשאלות הבהרה מיום 16.02.11, שם השיב המומחה כי לא ניתן לקבוע בבירור את מידת השפעת האירוע על מצב בריאותו של התובע וכי משיחה שערך עם התובע התרשם כי התסמינים הוחמרו לאחר האירוע המדובר. ג. חיזוק לטענותיו מוצא התובע בחוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' מירצה סיגל, השולל קשר סיבתי בין האירוע הנדון והופעת ההפרעה הנפשית שאובחנה אצל התובע. לדידו, קביעה זו של המומחה מחזקת את המסקנה כי המחלה ממנה סובל התובע היא פיברומיאלגיה ולא הפרעה נפשית, אשר פרצה כתוצאה מהאירוע הנדון. 15. עיקר טענות הנתבע: א. הנתבע טוען כי לא מתקיים קשר סיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובל התובע לאירוע בעבודה. בטענתו זו מסתמך הנתבע על חוות הדעת מטעם המומחה הרפואי, פרופ' סוקניק, בהן קבע כי תסמיני המחלה כבר היו קיימים אצל התובע עובר ליום האירוע וכי השפעת אותו אירוע בעבודה על הופעת המחלה היא פחותה בהרבה ממצבו הרפואי של התובע עובר לאירוע. ב. בהתייחס לקביעתו של פרופ' סוקניק כי האירוע הנדון גרם להחמרה זמנית במחלה, טוען הנתבע כי הערכתו זו אינה מגובה במסמכים רפואיים אלא רק מהתרשמותו האישית מדברי התובע בשיחה שערך עמו. לכן אין להכיר במחלה זו גם על דרך ההחמרה כפגיעה בעבודה. ג. במישור הפסיכיאטרי, טוען הנתבע כי אין לייחס את הדיכאון ממנו סובל התובע לאירוע בעבודה, נוכח חוות דעתו של פרופ' סיגל השולל קשר סיבתי ביניהם. זאת ועוד, קביעתו של פרופ' סיגל כי התובע סובל מדיכאון תומכת בטענתו כי אין להכיר במחלת הפיברומיאלגיה כתאונת עבודה גם על דרך ההחמרה, שהרי בהתאם לחוות דעתו של פרופ' סוקניק כי קיימת חפיפה בין המחלה לתסמונות אחרות כגון דיכאון, אין לשלול כי מחלת הפיברומיאלגיה, ממנה סובל התובע, מקורה ותולדותיה במצבו הנפשי הפסיכיאטרי. הכרעה: 16. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק, כתאונה שארעה לעובד: "תאונת עבודה" - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו" (ההדגשות שלנו ועוד נחזור אליהן בהמשך - ר.כ.). כדי להכיר באירוע כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק, על התובע, המבוטח, מוטל הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין עבודתו. לצורך הכרעה בשאלת קשר סיבתי זה, נעזר בית הדין במומחים רפואיים אשר עליהם לבחון את הרקע הרפואי של מבוטח ואת העובדות המתארות את תנאי העבודה אשר נטען שהיו גורמים להתהוות הפגימה בגופו. 17. המומחה הראשון, פרופ' שאול סוקניק, מומחה בתחום הרפואה הפנימית וראומטולוגיה, בחוות דעתו השנייה, שנערכה לאחר שהגיעו לידיו מסמכים רפואיים נוספים ואף אושר לו לבצע בדיקה גופנית של התובע, שינה מחוות דעתו הראשונה וקבע על סמך הבדיקה הקלינית שערך לתובע באותו תאריך כי התובע סובל ממחלת הפיברומיאלגיה בעת ביצוע הבדיקה. יחד עם זאת הדגיש המומחה הראשון, כי על פי התיעוד הרפואי שהוגש לפניו התסמינים האופייניים למחלה זו הופיעו אצל התובע עובר האירוע הנדון (ההדגשה שלנו - ר.כ.). 18. עוד קבע, המומחה הראשון, בחוות דעתו שלחץ נפשי יכול לגרום להופעת המחלה או להחמרת תסמיניה, אולם לא סביר שעוצמת האירוע של ריב באולם בית המשפט הוא שיגרום על פי עוצמתו למחלת הפיברומיאלגיה (ההדגשה שלנו - ר.כ.). בכל מקרה, קבע המומחה הראשון, כי גם אם השפיע האירוע על הופעת המחלה, הרי שהשפעתו היא במידה פחותה בהרבה בהשוואה למצב בריאותו ותלונותיו של התובע מהתקופה שקדמה לאירוע. לכל היותר, קבע המומחה, האירוע גרם להחמרה זמנית במצבו של התובע ולא להופעת המחלה (ההדגשה שלנו - ר.כ.). 19. לאחר שפרופ' סוקניק ציין בחוות דעתו השלישית כי קיימת חפיפה בין מחלת הפיברומיאלגיה לתסמונות אחרות כגון דיכאון, כך שניתן לאבחן את אותו חולה הסובל מתסמונת פסיכיאטרית כסובל גם מפיברומיאלגיה ולהיפך, מונה המומחה השני, פרופ' מירצה סיגל, מומחה בתחום הפסיכיאטרי. הוא נתבקש לחווה דעתו בשאלה מאלו מחלות, בתחום מומחיותו, סבל התובע, והאם מחלה נפשית קשורה קשר סיבתי לאירוע. המומחה השני, בחוות דעתו מיום 25.04.11, קובע, שהתובע סבל מדיכאון בתקופה הרלוונטית לתביעה זו, אולם שללה כל קשר סיבתי בינה לבין האירוע בעבודה (ההדגשה שלנו - ר.כ.). יתרה מכך פרופ' סיגל קובע מפורשות ובאופן חד משמעי ש"אין קשר סיבתי בין האירוע החריג והופעת הפרעה הנפשית ממנה סובל התובע. הקשר הסיבתי הוא הפוך: האירוע התרחש עקב מצבו הנפשי של התובע." (ההדגשה שלנו - ר.כ.). 20. אם נסכם את העולה מחוות דעת המומחים נוכל לקבוע : א. שני המומחים כאחד קובעים שאין קשר סיבתי מחולל בין האירוע לבין מחלותיו של התובע, כך בתחום הראומטולוגי (ראה הדגשות מחוות דעת המומחה הראשון) וכך בתחום הנפשי (ראה הדגשות מחוות דעת המומחה השני). ב. יתרה מכך, המומחה השני, קובע שלא זו בלבד שהאירוע לא היה המחולל של מחלת נפש אצל התובע, אלא ההיפך, מחלתו הנפשית היא זו שחוללה את האירוע. במילים אחרות, אלמלא מחלת הנפש שקיננה בתובע האירוע כלל לא היה בא לעולם. ג. מכאן, שהאירוע בעבודה התחולל לא עקב עבודתו של התובע, אלא עקב מחלה שקיננה בו עובר ולאירוע. הלכה היא ש"עקב" העבודה הוא יסוד עיקרי בהכרה בתאונה כתאונת עבודה וגורם הזמן במקרים כאלה (ה"תוך כדי" עבודה) אינו אלה תפל ונגרר. ד. משכך, משנקבע על ידי המומחה השני שהאירוע ארע עקב מחלתו של התובע ולא עקב האירועים בעבודתו כמתואר בעובדות המוסכמות, נשמטת מתחת תביעתו של התובע הנדבך המרכזי להכרה ב"תאונה בעבודה" כמוגדר בחוק. 21. הלכה היא, שחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו לעניין זה: עב"ל 579/06 מרדכי צמח - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 23.08.07); עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מרדכי בוארון (ניתן ביום 15.05.07); עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 06.06.05); דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר (ניתן ביום 26.02.97); דב"ע נה/0-79 קלמן סעדה - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 29.03.95)). "בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים, דרך כלל, ליחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה: דב"ע לו/ 64 - 0 המוסד לביטוח לאומי - שרף, פד"ע ז 461; דב"ע נא/ 191 - 0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד 89, 99; ס' אדלר" (ראה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 02.11.99)). 22. אם כך בכל מקרה, על אחת כמה וכמה במקרה דנן, בו ניתנה חוות דעת המומחה הראשון, לא רק לאחר עיון במסמכים הרפואיים אלא גם לאחר בדיקה קלינית שערך הוא עצמו לתובע. דהיינו מסקנתו המפורטת והבהירה של המומחה הראשון נסמכת על ממצאיו בבדיקה הקלינית יחד עם מלוא החומר הרפואי שהיה בפניו. ועוד. המומחה הראשון הפנה תשומת לב לכך שייתכן ודרושה הארה גם בשאלת מצבו הנפשי של התובע, כתוצאה מכך, הוארה גם אפשרות זאת על ידי מינוי המומחה השני. והנה זה קובע, על פי מיטב מומחיותו, שלדעתו מחלתו של התובע (בתחום הנפש) היא שגרמה להתחוללותו של האירוע. 23. נעיר כאן בעניין קביעתו של פרופ' סוקניק, כי האירוע הנדון גרם להחמרה זמנית במצבו של התובע: פרופ' סוקניק קבע מפורשות בתחילת חוות דעתו הראשונה כי "תשובותיי לשאלות שנשאלתי: אתייחס רק למחלות שהן בתחום הרפואה הפנימית או הריאומטולוגיה". כלומר, הנה לנו הבהרת המומחה שהתייחסותו לתובע, היא רק בתחום מומחיותו, הרפואה הפנימית והראומטולוגיה. ייתכן, אפוא, שאכן, כפי שקבע פרופ' סוקניק, שהאירוע הביא להחמרת המצב או אפילו להופעה של תסמונת הפיברומיאלגיה (ההדגשה שלנו - ר.כ.). אולם אין פרופ' סוקניק מתיימר לקבוע מה הביא לתחילתו או להתפרצות האירוע. זאת למדים אנו מחוות דעת פרופ' סיגל, המומחה בתחום הנפש, שקובע שמחלתו של התובע בתחום זה, היא שחוללה את האירוע. לכן להשפעת האירוע, על תסמונת הפיברומיאלגיה, אין כל רלוונטיות לעניינינו כיון שאין האירוע נובע עקב עבודתו של התובע. 24. משלא השכיל התובע להוכיח קשר סיבתי בין אירוע שאירע עקב עבודתו, ובין מחלותיו - אין מנוס אלא לדחות את תביעתו הנדחית בזה. אין צו להוצאות. 25. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, 25.12.11, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נציג ציבור רוני נין-נוןנציג ציבור ר. כהן - נשיא,אב"ד מומחהשאלות הבהרה למומחהתאונת עבודה