בקשה לעיכוב ביצוע מימוש נכס

בקשה לעיכוב ביצוע מימוש נכס
1. מהות הבקשה
הבקשה שבפניי הינה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אשר ניתן ביום 26.5.11, במסגרתו ניתן צו למימוש נכס הידוע כמלון סאנרייז (להלן: "המלון") עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.
בבקשה נאמר כי המלון מנוהל מזה עשור שנים על ידי חברת ניהול אשר נבחרה על ידי הבנק. התקבולים מועברים לבנק במישרין כאשר נכון ליום הגשת הבקשה הועברו לבנק כספים בסכום העולה על 100 מיליון ₪.
עיכוב ביצוע פסק הדין לגבי מימוש המלון לא רק שלא יגרום לבנק נזק של ממש, אלא שיהיה בו כדי להגדיל את היקף הכספים שהבנק יקבל לידיו.
מימוש הבטוחה יגרום לכך שזכות המבקשת לקיים דיון בערעור תסוכל והדבר יגרום לקריסת החברה כך שמפעל חיים של בעלי המניות ירד לטמיון.
סיכויי הערעור טובים ולכן מן הראוי לעכב את ביצוע פסק הדין.
באשר למאזן הנוחות – נטען כי מדובר בנכס מקרקעין מניב ומצליח המהווה מפעל חיים של בעלי המניות וכי מימוש הנכס יגרום למצב בלתי הפיך.
עוד נאמר כי מר יצחק דיין (להלן: "דיין") שהוא דירקטור בחברה ובעלים של קבוצת דיין המחזיקה מחצית מהון המניות של החברה, נכנס לביצוע העיסקה תוך השקעה של סכומים ניכרים והביא בחשבון שהנכס יעמוד לו ולבני משפחתו לדורות ארוכים.
נכס מקרקעין איננו נכס מתכלה ובמיוחד כאשר מדובר בנכס מצליח אשר מניב מיליוני ₪ מידי שנה המועברים לקופתו של הבנק.
לבנק יש שליטה מלאה על ניהול המלון ועל התקבולים.
כאמור, נכון למחצית שנת 2008 הועבר לקופת הבנק סכום של כ- 90 מיליון ₪.
גם כיום ממשיך המלון להניב כספים ורווחים עצומים אשר כולם מועברים לידי הבנק, לפחות בסכום של כ- 8 מיליון ₪ לשנה.
היה ולא יתקיימו תנאים של ניהול מיוחד עולה כושר ההחזר של המלון לפחות במיליון ₪ לשנה.
גם אם יידחה הערעור, הרי תוצאת עיכוב ביצוע פסק הדין, בנוסף לשווי הבטוחה, תהיה תשלום של סכומי עתק לבנק הודות לתזרים המלון בזמן עיכוב הביצוע.
על פי הערכת בית המשפט במסגרת פסק הדין, עומד שווי המלון על סכום של בין 100 ל- 120 מיליון ₪ וזאת על פי הערכתו של המנהל המיוחד של החברה רו"ח קנה.
עוד יש לקחת בחשבון כי שווי למימוש מהיר אינו זהה לשווי השוק ולכיסו של הבנק לא יכנס סכום העולה על 80 מיליון ₪ כתוצאה ממימוש המלון.
בנסיבות אלה, מאזן הנוחות נוטה לטובת החברה.
המשיבים הפורמאליים (להלן: "המבקשים") היפנו לפסק הדין בע"א 6842/05 מנד בע"מ נ' בנק לאומי, במסגרתו הורה בית המשפט העליון על עיכוב ביצוע של מימוש נכס מקרקעין.
המבקשים ציינו את העובדה כי למרות בקשתו של הבנק ולמרות שניתן לו סעד של רישום נכסים במסגרת בש"א 18303/01, התעלם הבנק מהחלטת בית המשפט ולא טרח לבצע את הרישום עד עצם היום הזה.
בנסיבות אלה, אין גם מקום לקבוע הפקדת ערבויות לצורך עיכוב הביצוע.
עוד התייחסו המבקשים לעניין מעמדם בבקשה לעיכוב הביצוע ובמסגרת הגשת הערעור.
המבקשים, דיין וקבוצת דיין, ביקשו להתיר להם למצות את זכות הערעור של החברה על דרך של הגנה נגזרת או תביעה נגזרת.
לדבריהם לא נמצאה בפסיקה התייחסות לאופן בו תוגש הודעת ערעור במקרה מעין זה. אולם, יש לראות בבקשה לעיכוב הביצוע בקשה שהוגשה לערכאת הערעור - כחלק מהערעור וכחלק מבקשת עיכוב הביצוע.
דיין משמש כאמור דירקטור בחברה וקבוצת דיין היא בעלים של 50% מהון המניות של החברה והיא שהשקיעה את כל ההון העצמי בפרוייקט. קבוצת דיין אף נתבעת על ידי הבנק בסכום של 25 מיליון ש"ח בגין טענת הבנק לערבות אישית אותה חבה הקבוצה לפרעון חוב הליווי.
התובענה נשוא הליך הערעור בת.א 2194/01 הוגשה כתובענה נגזרת על ידי קבוצת דיין, אשר אף הגישה תגובה לבקשות למתן צו הכינוס במסגרת תיק פש"ר 1764/01 כאשר שני התיקים נדונו במאוחד.
קבוצת דיין היתה חלק מהדיונים אשר התנהלו בהליכים השונים במשך שנים.
זכות ההגנה והתובענה הנגזרת לא נבחנה לגופה, שכן החברה שלחה הודעת הצטרפות להליך ואף אימצה את ההליכים בהם נקטה קבוצת דיין.
בית המשפט, כב' השופטת אליעז, קבעה אומנם בשנת 2004 כי אין צורך בצירופה של קבוצת דיין לאחר משלוח ההודעה על ידי החברה. אולם, עוד נקבע כי אין לשלול דרך זו על הסף ובקשת בעלי המניות להצטרף לתביעה תשמע אם יתברר בעתיד שיש צורך בכך.
עתה הגיע המועד לצירוף זה. החברה הפסיקה את ניהול ההגנה המשפטית באופן המקים לקבוצת דיין זכות להצטרף להליך, להגיש את הבקשה ואף להגיש את הערעור הנגזר.
דיין פנה מיד לאחר מתן פסק הדין לעורכי הדין אשר ייצגו את החברה וביקש מהם לטפל בהכנת הערעור.
ב"כ החברה פנה מיידית לחברה ולקיבוץ איילות אשר מחזיק ביתר המניות של החברה. בסופו של דבר, אין הקיבוץ מוכן לבחון החלטה כה גורלית כגון הגשת הערעור.
הקיבוץ כדירקטור חב חובת אמונים לחברה. עליו לשקול את עמדתו בנוגע להגשת הערעור ומשלא עשה כך, שהרי לאור דחיפות העניין אין לדקדק בנושאים פרוצדוראליים.
בית המשפט אף קבע כי החברה נמצאת במצב של "דד לוק" ולכן קמה זכות הגנה נגזרת.
הזכויות בחברה נחלקות בין בעלי המניות באופן שווה, כאשר ללא הקיבוץ לא ניתן לקבל כל החלטה בדירקטוריון.
יש לכן לראות במבקשים כמי שיש להם מעמד במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע והערעור.

2. תגובת הבנק
הבנק הבהיר כי ההליכים בתיק המאוחד נפתחו בנפרד ואוחדו ביוזמתה של החברה.
במסגרת תיק הפש"ר ביקש הבנק אכיפת אג"ח להבטחת חוב לבנק אשר עמד על סך של 156 מיליון ₪ במועד הגשת בקשת הכינוס בשנת 2001.
התיק השני הוא תביעת החברה, במסגרתה ביקשה החברה לקזז חובות כאשר גם לגישת החברה החוב המובטח לבנק באותו מועד עמד על למעלה מ- 100 מיליון ₪.
הנכס היחיד של החברה שהוא בעל מימוש הוא המלון. המלון שועבד להבטחת חובות החברה לבנק.
במסגרת פסק הדין הורה בית משפט על מינוי כונס נכסים קבוע לחברה, על מנת לאפשר לבנק להיפרע את חובו באופן יעיל.
במסגרת פסק הדין דחה בית המשפט את טענות החברה לגבי נזקים שנגרמו לה והורה על דרך חישוב גובה החוב.
בית המשפט חתם על פסיקתא אליה צורפו חישובים מתאימים לעניין גובה חוב החברה לבנק במועד מתן פסק הדין, ואישור של רו"ח קנה אשר שימש כמנהל מיוחד של החברה מאז יולי 2003.
החוב עמד על סכום של כ- 341 מיליון ₪.
לפני שחתם בית המשפט על הפסיקתא ניתנה לחברה זכות להגיב אולם החברה בחרה שלא להגיב.
שווי המלון הוערך על ידי המנהל המיוחד במהלך הדיון בסכום של בין 100 ל- 120 מיליון ₪.
אם היה הבנק ממש את המלון סמוך למועד הגשת בקשת הכינוס, היה כבר אז נגרם הפסד של כ- 30 מיליון ₪.
ההפסד אשר ייגרם לבנק עתה לאחר מתן פסק הדין הוא כ- 220 מיליון ₪.
לנוכח התמשכות הליכי הדיון בתיק המאוחד, נגרם לבנק נזק בסכום של 220 מיליון ₪, מאחר שהחזרי החוב שמייצרת הפעילות המלונאית אינם מספיקים לשרת את הריבית על החוב העצום. לכן, ככל שמימוש המלון יתעכב יאמיר החוב ויגדל הנזק לבנק.
רק במקרים חריגים, כאשר סיכויי הערעור טובים וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, יעוכב פסק הדין כאשר נטל השכנוע כי קיים נימוק אשר יצדיק הענות לבקשה מוטל על המבקש.
כאשר מדובר בפסק דין שעניינו מימוש נכס אשר שועבד להבטחת חוב כספי, אין לומר כי המימוש יגרום למבקש נזק בלתי הפיך שכן ניתן יהיה להשיב לו את הכספים.
עוד נקבע כי מי שהעמיד נכס עיסקי שלו כבטוחה, יקשה עליו להישמע בטענה כי מימוש הבטוחה עלול להסב לו נזק חסר תקנה.
טענה זו חותרת תחת מהות הבטוחה, מהות השעבוד ומהות ההסכמה בין החייב לבין הנושה במועד חתימת החייב על איגרת החוב.
במקרים מעין אלה על המבקש גם להוכיח כי אין בעיכוב מימוש הבטוחה משום פגיעה של ממש בזוכה.
מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו של הבנק.
אין כל חשש כי אם תזכה החברה בערעור ייקשה לפצות אותה בפיצוי כספי. לא ניתן גם לקבל את טענת החברה בדבר נזק בלתי הפיך, שכן החברה היא זו שהעמידה את המלון, שהיה הנכס העיסקי היחידי בבעלותה, כבטוחה להבטחת חובות החברה כלפי הבנק.
הבנק נאלץ להמתין תקופה של 10 שנים מאז הגשת בקשת הכינוס ועד למתן פסק הדין, במהלכן טפח החוב של החברה לבנק ונגרם לו נזק של עשרות רבות של מיליוני ₪.
אין לכן מקום להמתנה נוספת.
המבקשים אינם מציעים ערבות בנקאית בגובה של עשרות מיליוני ₪ כבטוחה לנזקים שייגרמו אם יעוכב הביצוע.
הבטוחה המוצעת הם רווחי המלון שאין בהם, כאמור, אפילו להחזיר את תשלומי הריבית.
הליך הכינוס החל ואין הצדקה כלשהי לעצור אותה.
באשר לסיכויי הערעור – מדובר בעיקר בשאלות עובדתיות הנוגעות למסמכים ומהימנות העדים.
כמו כן, נטען כי המבקשים חסרים כל מעמד להגיש את הבקשה לעיכוב הביצוע ואין הדין מכיר בהליך של ערעור נגזר או בקשה נגזרת לעיכוב ביצוע.
במקרה הנוכחי, לא נדרש בית המשפט להכריע בבקשה לאישור התביעה הנגזרת, שכן החברה אימצה את התביעה והפכה אותה לתביעה שלה לכל דבר ועניין.
הליך התביעה הנגזרת הפך אם כן לבלתי רלוונטי.
באשר לבקשת הכינוס – כבר מראשיתו של הליך זה היתה החברה בעלת הדין ולא נדרש שהחברה תתגונן באמצעות הגנה נגזרת.
עוד נאמר כי המבקשים מנסים להעלים מבית משפט את מכתבו של הקיבוץ לב"כ החברה, במסגרתו נשאלו שאלות נוקבות באשר להגשת הערעור.
דיין לא טרח לבוא בדברים עם הקיבוץ. לכן, אין לראות במקרה הנוכחי כמקרה המתאים להכרה בערעור נגזר או בקשה נגזרת לעיכוב ביצוע. לא התקיים התנאי הבסיסי של פנייה מוקדמת לחברה למיצוי זכויותיה כאמור בסעיף 194 (ב) לחוק החברות.
הטענה בדבר "דד לוק" - איננה עולה בקנה אחד עם עמדת הקיבוץ, אשר לא שלל על הסף את הגשת הערעור, אלא ביקש לקבל תשובות והבהרות.
הבנק היפנה לפסיקה בעניין עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו מימוש בטוחה בידי הזוכה.
מדובר כאמור בנכס עיסקי של חברה מסחרית אשר שועבד לטובת הבנק שהעמיד את כל המימון אשר נדרש להקמתו.
הנכס איננו שייך לדיין או למשפחתו אלא לחברה, שגם היא איננה בבעלות דיין אלא בבעלות חלקית של חברות בשליטתו ושל קיבוץ איילות.
דיין ובני משפחתו אינם מתגוררים בנכס ואינם נמצאים בסכנת פינוי מביתם, בעקבות מימוש המלון.
אין כל נימוק של ממש לטענת הנזק הבלתי הפיך.

3. הדיון במעמד הצדדים
במהלך הדיון אשר נקבע במעמד הצדדים ויתרו ב"כ הצדדים על חקירת המצהירים.
ב"כ הצדדים הפורמאליים הדגיש את העובדה כי 50% מבעלי החברה, כלומר הקיבוץ, העבירו לבנק התכתבות עם עוה"ד שלהם אשר מייצג את החברה.
רק מסיבה זו יש להכיר במעמדם של המשיבים הפורמאליים להגיש הגנה נגזרת גם בדרך של ערעור.
עוד נאמר כי בתגובת הבנק נפלה טעות רצינית: -
הערכה של הנזק ביחס לתוצאה של עיכוב הביצוע היא לא הנזק התיאורטי לגביו הציג הבנק חישובים שונים.
יש לבדוק את הנזק ביחס לנכס ולהערכת השווי שלו בפסק הדין. בפועל ישנה הצעה יחידה לרכוש את הנכס שהיא נמוכה בהרבה מאותה הערכת שווי אליה התייחס בית המשפט במסגרת פסק הדין.
הבנק מקבל כסף כל שנה והנזק שייגרם לחברה הוא נזק קיצוני אשר ייתר את הערעור.
מדובר בנכס אשר אמור להיות "נכס לדורות פרח במדבר".

הבנק השיב והיפנה לדברים שנאמרו בתגובה לעניין מעמדם של המבקשים.
עוד טען כי ברור שבעל 50% מהחברה מתנגד להגשת הערעור או להגשת הבקשה לעיכוב ביצוע.
אין הליך של ערעור נגזר, קל וחומר בקשה לעיכוב ביצוע באופן נגזר. זאת במיוחד כאשר לא ננקטו ההליכים הקבועים בחוק בקשר להגשת בקשה נגזרת, כלומר פנייה להנהלת החברה.
גם אם ניתן יהיה להגיש ערעור בדרך שביקשה קבוצת דיין לעשות, יש להניח כי הדיון בערעור ימשך כשלוש שנים.
אם נחשב את הריבית על פי פסק הדין, הרי גם במצב בו קיים החזר שנתי של כ- 6.4 מיליון ₪ לבנק, ייגרם לבנק נזק נוסף של 80 מיליון ₪.
עוד נאמר כי התקבלה שמאות למלון ושמאות זו מצביעה על תמונה פסימית יותר שכן השווי הוא בסכום של 87 עד 90 מיליון ₪.
המבקשים לא התייחסו לנזקים שעשויים בוודאות להיגרם לבנק ואף לא הוצעו בטוחות.
עיכוב במימוש הבטוחה יגרום לנזקים אשר לא ניתן להחזיר אותם לבנק, ואין מקום להמשיך את דרך הפעולה אשר נעשתה עד למתן פסק הדין.


4. דיון והחלטה
א. מעמד דיין וקבוצת דיין
בכותרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נאמר כי "הערעור והבקשה מוגשים כערעור נגזר מכח הוראות חוק החברות תשנ"ט – 1999 לעניין תביעה והגנה נגזרת"
במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע ציינו המשיבים הפורמאליים, בפרק ג', כי פרטו בפני ערכאת הערעור את הזכות להגיש ערעור ולנהלו על דרך ההגנה הנגזרת והתובענה הנגזרת.
ואכן, בסעיף 593 ואילך להודעת הערעור התבקש בית המשפט העליון להתיר למשיבים הפורמאליים, במסגרת ערעור מטעם החברה, למצות את זכות הערעור של החברה על דרך של הגנה נגזרת ותביעה נגזרת. לחלופין, התבקש בית המשפט העליון להתיר את צירופה של קבוצת דיין כצד לערעור ולהתיר את שמיעת הערעור בהיות לקבוצה זכות עמידה בפני בית המשפט העליון.
לטענתם, טענות אלה יפה כוחן גם לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע.
הבנק טען כאמור טענות שונות כנגד מעמדם של המשיבים הפורמאליים במסגרת הבקשה הנוכחית. בין היתר נטען כי לא מתקיימות הנסיבות המתאימות ולא התקיים התנאי הבסיסי של פנייה מוקדמת לחברה למיצויי זכויותיה. אין גם מקום לקבל את ניסיונה של קבוצת דיין להצדיק את ההליך הנגזר בחוסר תקשורת עם
הקיבוץ ו"בדד לוק". טענה זו איננה מתיישבת עם העובדה כי ב"כ החברה פנה לקיבוץ לקבל את עמדתו בעניין הגשת הערעור, והקיבוץ לא שלל את הגשת הערעור על הסף אלא ביקש תשובות והבהרות.

אין ספק כי שאלות אלה - הן בנושא הדרישה המוקדמת לחברה; הן בעניין תחולת החריגים אשר הוספו בסעיף 194 (ד) לחוק בתיקון מס' 16 על המקרה שבפניי והן בחינת השאלות העובדתיות בעניין הפניה לקיבוץ והתשובות שהתבקשו על ידו- הן שאלות עקרוניות אותן יש לבחון במסגרת בקשת המשיבים הפורמאליים בבית המשפט העליון, כאמור לעיל.
עם זאת, אינני סבורה כי יש מקום להכריע בשאלות אלה, המהוות כאמור חלק מהודעת הערעור בפני בית המשפט העליון, בשלב הבקשה שבפניי.
כפי שמבהיר א. גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית ) עמ' 621,
בית משפט שנתן את ההחלטה רשאי להורות על עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור או לתקופה קצרה מזו.
צד שנפגע, לדעתו, מתוצאות פסק דין ומבקש לעכבו חייב לפנות תחילה לערכאה הראשונה שהוציאה תחת ידה את פסק הדין. רק לאחר שהמבקש נענה בסירוב, רשאי הוא לפנות בבקשה לבית משפט של ערעור על פי תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי.
מדובר אם כן בהליך ביניים.
לאור זאת, אינני סבורה כי על בית המשפט אשר מתבקש לעכב את הביצוע, להידרש לאותה סוגיה המהווה למעשה שאלה עקרונית המובאת לפתחו של בית המשפט העליון.
נראה כי בנסיבות המקרה שבפניי ישנה הצדקה לבחון לגופה את הבקשה, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין עיכוב ביצוע.
המשיבים הפורמאליים, המחזיקים ב- 50% מהון המניות של החברה, יזמו אכן בעבר את התביעה כנגד הבנק במסגרת בקשה להגשת תביעה נגזרת.
שאלה זו לא נדונה לגופה לאור הודעת ההצטרפות שנשלחה על ידי החברה. תביעת החברה נדונה במאוחד עם הבקשה לאכיפת השעבוד.
כפי שנקבע על ידי בפסק הדין, קיים אכן נתק של ממש בין בעלי מניות אלה לבין הקיבוץ האוחז ב- 50% הנותרים של מניות החברה.
בבקשה לעיכוב ביצוע, די בעובדות אלה כדי לאפשר דיון בבקשה במיוחד כדי לאפשר דיון בשאלת מאזן הנוחות ביחסים שבין החברה, ולא בין בעלי המניות עצמם, לבין הבנק.
אין בכך כדי להשליך בדרך כלשהי על שאלת מעמד המשיבים הפורמאליים במסגרת הערעור.
עם זאת, לאור כל האמור לעיל, הרי שאם יימצא בית משפט זה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת החברה בבקשה לעיכוב ביצוע, לא יינתן הצו עד להכרעה בערעור אלא לתקופה קצרה יותר, עד להכרעת בית המשפט העליון בשאלת הזכות להגשת ערעור נגזר.
נראה כי בדרך זו ניתן יהיה למנוע, במקרים הראויים, את הפיכת ההליך בפני בית המשפט העליון, כולל הבקשה להכרה בזכות להגשת ערעור נגזר, להליך תיאורטי ומיותר.
לאור זאת, אדון בבקשה לגופה.

ב. האם יש מקום לעיכוב הביצוע
התיק שבפניי נידון כאמור במסגרת תיק מאוחד, הן בבקשתו של הבנק ליתן צו כינוס כנגד החברה והן בתביעתה של החברה כנגד הבנק - בה הועלו טענות קיזוז בסכום של עשרות מיליוני ₪ כנגד החוב הנטען כלפי הבנק.
ההליכים אשר התקיימו במסגרת התיק המאוחד, בשנים שקדמו לקביעת התיק לשמיעת ראיות בפניי, תוארו במסגרת פסק-הדין.
בסופו של דבר התנהלו אכן הליכים במשך 10 שנים. במהלך התקופה נוהלה החברה על ידי מנהל מיוחד, אשר מונה על ידי כב' השופטת שטנרברג אליעז ביולי 2003.
במסגרת פסק הדין נדחו טענותיה של החברה בכל הנוגע לזכאותה לקזז נזקים והוצאות שונות.
עם זאת, נעשתה במסגרת פסק הדין הפחתה של ריבית משנת 2003 ואילך. למרות הפחתה זו ולמרות גביית כ- 90 מיליון ₪ מתפעולו של המלון במהלך השנים, הרי שגם במועד מתן פסק הדין, מאי 2011, קיים חוב גבוה ביותר של החברה כלפי הבנק.
המנהל המיוחד העריך במסגרת חוות דעתו את יכולת ההחזר של המלון, נכון לשנת 2003, בסכום של כעשרה מיליון ₪ לשנה בשנים הקרובות למתן חוות הדעת.
בחקירתו הנגדית בשנת 2007, במסגרת הדיון שבפניי, העיד המנהל המיוחד רו"ח קנה כי נכון לאותו מועד כושר ההחזר של המלון הוא כ-8 מיליון ₪ אולי 8.5 מיליון ₪, במסגרת הניהול המיוחד.
המלון הוערך על ידו בהערכה גסה בשווי של בין 100 ל- 120 מיליון ₪.
לאור זאת, נקבע על ידי בפסק הדין בעמ' 94, כי בנסיבות בהן שווי הנכס במימוש גבוה משמעותית מכושר ההחזר המצטבר של המלון, וכושר ההחזר המשוער אינו גבוה אף אם לא יהיה ניהול מיוחד (במקרה כזה העריך רו"ח קנה תוספת של כמיליון ₪ - ד.ק.) – אין מקום לכפות על הבנק את המשך אופן השבת החוב באופן שנעשה עד כה.
לאור זאת מונה על ידי כונס נכסים קבוע כדי לאפשר לבנק להיפרע את חובו באופן היעיל ביותר.
קביעה זו רלוונטית וישימה גם לעניין הנזק שייגרם לבנק במקרה של עיכוב ביצוע אשר אף אם לא יהיה לצמיתות - בוודאי שיהיה למספר שנים נוספות מעבר לשנים בהן המתין הבנק לתשלום חובו.

בבש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים (להלן: "פסק דין כובשי") דן בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין, במסגרתו מונה כונס נכסים למכור אוטובוסים אשר שעבדה החברה לטובת הבנק. בשלב ראשון קבע בית משפט כי הכלל הדיוני הוא שאין לעכב ביצוע פסק דין הקובע חיוב כספי גרידא, אלא אם יש בידי המבקש כדי להצביע על כך שאם יתקבל הערעור לא יוכל לחזור ולהיפרע מהמשיב.
כאשר המשיב הוא בנק הרי שחשש מעין זה איננו מתעורר כלל.
כך גם במקרה שבפניי.
באותו מקרה הודו המבקשים כי אין הם יכולים לסלק את חיובי פסק הדין מאמצעים נזילים.
עוד נטען כי מימוש החיוב על דרך מכירת האוטובוסים יוביל לחיסול עיסקה של המבקשת והמצב שיתהווה בעקבות פסק הדין יהיה בלתי הפיך.
אף טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון, אשר קבע כי מקום שאין בידי הנתבע להוכיח קיום עילה מוצדקת לעיכוב ביצוע של פסק דין - אין גם בדרך כלל בקיום בטוחה לפרעון החוב הפסוק כדי לשנות את פני הדברים.
"הלוא בידי כל זוכה לפי פסק דין לרדת לנכסי החייב ולגבות מהם את חובות; ואין הדעת נותנת, שמזוכה בעל בטוחה ימנע מלעשות כן דווקא ביחס לנכס שהחייב העמיד לו כבטוחה. גם המקרה בו שעבד החייב נכס עיסקי אינו יוצא מכלל זה, שכן, משהעמיד החייב נכס עסקי שלו כבטוחה, יקשה עליו להישמע בטענה שמימוש הבטוחה עלול להסב לו נזק חסר תקנה".
בית המשפט הבהיר כי כדי שבית משפט יענה לבקשת עיכוב ביצוע מצד החייב, לא די כי בית משפט ישתכנע כי מימוש הבטוחה לאלתר יגרום לחייב נזק גדול או בלתי הפיך. על בית המשפט להשתכנע גם בכך שמימוש הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא ייגרע מסיכויו להיפרע מהבטוחה באותה מידה גם אם יושהה המימוש. על מנת לשכנע את בית המשפט בקיומו של תנאי זה על המבקש להראות כי לנכס המשועבד שווי יציב וכי מאז השעבוד נשמר ערכו ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב אשר להבטחתו שועבד.
תנאי זה בוודאי שאיננו מתקיים במקרה שבפניי. בעוד שעל פי ההערכה הגסה אותה העריך רו"ח קנה את שווי המלון בשנת 2007, היה שוויו כ- 120 מיליון ₪, הרי שלפי הערכה העדכנית אותה קיבל הבנק, עליה הצהיר במהלך הדיון, מדובר בשווי של כ- 89 מיליון ₪. הערכה זו דומה להערכה אשר ניתנה על ידי המבקשים עצמם במסגרת הבקשה לפיה יישאר בידי הבנק במימוש כיום סכום של כ- 80 מיליון ₪.
יש לזכור כי החוב כלפי הבנק במועד פסק הדין היה מעל 300 מיליון ₪. אין בכספי התפעול השוטפים לא כדי להבטיח את ירידת שווי הנכס - ואף לא להוות בגדר תשלום הריבית הנצברת על סכום החוב, אותה רשאי הבנק להמשיך ולגבות על פי פסק הדין.

בהקשר זה יש גם לקבל את טענת הבנק כי כדי להותיר את הכנסות המלון ברמתן הגבוהה, יש לבצע השקעות בתחזוקה ובשיפוץ המלון אשר נפתח לקהל עוד בשנת 99'. גם בהשקעות אלה יהיה כדי לפגוע בכושר ההחזר של המלון.
כל האמור לעיל, יחד עם העובדה כי אין כל מקום להמשיך ולעכב את מימוש הנכס לאחר שנים כה רבות, מצביעים על כך כי אין מקום לקביעה על פיה עיכוב המימוש לא יגרום נזק לזוכה, ולא יגרע מסיכויו להיפרע מהבטוחה באותה מידה גם אם יושהה המימוש.

בע"א 3333/07 אנ.די.סי יצרני תכשיטי בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים דן בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אשר קיבל את בקשת המשיב למינוי כונס נכסים לנכס אשר בבעלות אנ.די.סי.
הנכס הינו מגרש ומבנה המשמש לתעשייה ולמסחר בירושלים.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן על ידי במסגרת ההליך – נדחתה.
במסגרת טיעוני הצדדים בפני בית המשפט העליון נטען כי בקשתו של כונס הנכסים לאישור המכר בסך של כ- 8.6 מיליון דולר, תגרום למבקשים נזק בלתי הפיך.
הבנק טען כי עיכוב הביצוע יגרום לו נזק רב, שכן הבנק ממתין מזה שנים למימוש זכויותיו. הנזק הרב נובע בין השאר מהריבית המצטברת על חוב עתק ועל ירידה אפשרית בערך הנכס.
המבקשים צרפו חוות דעת שמאית אשר נערכה לנכס באוקטובר 2007 בה קיימת הערכה שיש יסוד סביר להניח ששווי הנכס יעלה.
בית המשפט מיקד את הדיון בבקשה בשאלה האם אי עיכוב הביצוע יגרור מצב בלתי הפיך.
תשובתו של בית המשפט העליון לשאלה זו היתה שלילית. הובהר כי לכאורה גוברת מידת הקושי להחזיר מצב לקדמותו, כאשר מדובר במכר נכס מקרקעין נוכח הקושי הכרוך בפינוי המחזיק בנכס.
באותו מקרה לא היתה מחלוקת כי המבקשים אינם מחזיקים בנכס מזה תקופה ארוכה.
גם כאשר מדובר בפינוי המבקש מהנכס, עשוי מאזן השיקולים לא להצדיק מתן עיכוב ביצוע. כך לא יעוכב הביצוע כאשר אין ידו של חייב משגת לשלם את החובות אף לא באמצעות מקור מימון חלופי.
בסעיף 12 להחלטה נאמר כי העיקר הוא שאין בית המשפט סבור שביצוע פסק הדין ומכירת הנכס עלולים להביא למצב בלתי הפיך. נקודת המוצא היא קביעת בית משפט המחוזי כי הבנק הוא בעל בטוחה.
כב' השופטת נאור היפנתה להלכה שנקבעה בפסק דין כובשי לעיל.
בית המשפט חזר וקבע כי על המבקש עיכוב ביצוע החלטה הנוגעת למימוש בטוחות, להוכיח בין היתר כי אין בעיכוב המימוש פגיעה בזוכה.
המבקשים טענו אומנם כי ערך הנכס צפוי להעלות ולכן הבנק לא צפוי להיפגע מעיכוב מכירת המכר. אולם, הבנק טען כי עיכוב הביצוע עלול להביא להתגבשות נזקים שלא ניתן לפצות בגינם עקב טפיחת החוב.
באיזון שיקולים אלה נוטה מאזן הנוחות לטובת הבנק "בהתחשב בפרק הזמן הארוך בו מתקיימים הליכי כינוס הנכסים... נראה כי עיכוב מימוש המשכנתא יפגע באופן משמעותי ביכולתו של הבנק להיפרע מהמשכנתא ובכך יש להכריע את הכף לרעת המבקשים".
קביעה זו חלה במשנה תוקף על המקרה שבפניי, בו לא רק שלא קיימת חוות דעת על פיה שווי הנכס יעלה אלא שבפועל שווי הנכס ירד, יש צורך בהשקעות על מנת להמשיך את תפעול המלון והכספים הצפויים מהמשך ההפעלה אינם מכסים את הריבית בגין חוב העולה על 300 מיליון ₪.

בע"א 6333/10 אחוזת בני אפרים מרקוביץ נ' בנק הפועלים דן בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, בו נדחתה תביעת המבקשת לקבוע כי לבנק אין זכות לממש משכנתא הרשומה לטובתו.
מדובר היה במגרשים אשר רכשה המבקשת יחד עם חברה אחרת.
כב' השופט דנציגר חזר וקבע כי עיכוב ביצוע של פסק דין יינתן אך ורק במקרים חריגים, כאשר סיכויי הערעור טובים וקיים חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
באשר למאזן הנוחות – נקבע כי מדובר בנכס עיסקי אשר שועבד לטובת הבטחת תשלום חוב כספי ולכן גם אם ימומש הנכס לא ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך.
המשיב הוא מוסד פיננסי מבוסס ומשכך אין סכנה כי המבקשת לא תוכל להיפרע אם וכאשר יוכרע הערעור לטובתה.
בית המשפט היפנה להחלטת כב' השופטת נאור בעניין אנ.די.סי לעיל וחזר על הקביעה כי "משהעמיד החייב נכס עיסקי שלו כבטוחה, ייקשה עליו להישמע בטענה, שמימוש הבטוחה עלול להסב לו נזק חסר תקנה".

בנוסף לכל האמור לעיל, יש להדגיש את העובדה כי מדובר אכן בנכס עיסקי השייך באופן שווה לקבוצת דיין שהן חברות בע"מ ולקיבוץ איילות.
אין מדובר במקרה בו מבקש כלשהו עשוי להיות מפונה מנכס מקרקעין.
כמו כן, מדובר בנכס אשר הועמד כבטוחה במסגרת הסכם עם הבנק על פיו נערכה איגרת החוב. מדובר בהליכים המתמשכים מזה שנים רבות ואין מקום להמשיך באותו הליך ובאותו הסדר ביניים, אשר נקבע על ידי בית המשפט עד אשר ייקבעו קביעות סופיות באשר לתביעות במסגרת התיק המאוחד, כפי שנעשה בפועל במסגרת פסק הדין.

לשם שלימות הדיון יש לאבחן את המקרה שבפניי מעניין מנד אליו היפנו המבקשים. באותו מקרה קבע בית המשפט כי יש לעכב מינוי כונס נכסים לנכס מקרקעין.
אולם, בית המשפט קבע כי מדובר במקרקעין שהוא משאב פוטנציאלי כלכלי המקנה בטחון יחסי במימושו העיקרי.
עוד נקבע וכי סיכויי הערעור אינם זניחים שכן המבקשת הגישה בקשה להגנה נגזרת, במסגרתה הועלו טענות שונות כנגד הבנק, שהעיקרית בהן היתה שאין בכוונת הבנק לממש את השעבוד אלא לפתח ולהשביח את המקרקעין וליזום בהם פרוייקט נדל"ן ורק לאחר מכן לממש את השעבוד.
בית המשפט שם לא קיים בירור ממשי של הבקשה להגנה נגזרת והיא נדחתה.
באיזון שבין שני היסודות לעיל, קבע בית המשפט העליון כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.
במקרה שבפניי, אימצה החברה את התביעה אשר היוותה בסיס לבקשה לאישור התביעה כתביעה נגזרת, והטענות אשר הועלו על ידה נדונו לגופן במסגרת פסק הדין.
כמו כן, פורטו על ידי לעיל העובדות בעניין שווי המלון והנזק אשר ייגרם כתוצאה מעיכוב המימוש אל מול חובה של החברה.


אינני רואה לכן מקום בנסיבות העניין שבפניי להגיע למסקנות דומות לאלה אליהן הגיע בית המשפט בעניין מנד.


התוצאה מכל האמור לעיל היא כי דין הבקשה להדחות.


דיין וקבוצת דיין יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות הבנק בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ב, 16 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עיכוב ביצוע חלקי

  2. עיכוב ביצוע עונש

  3. עיכוב ביצוע מאסר

  4. עיכוב ביצוע צו פינוי

  5. עיכוב ביצוע צו הריסה

  6. עיכוב ביצוע עונש שלילה

  7. עיכוב ביצוע תשלום החוב

  8. עיכוב ביצוע פסילת רשיון

  9. עיכוב ביצוע הליכי פינוי

  10. עיכוב ביצוע הליכי גבייה

  11. עיכוב ביצוע פסק דין כספי

  12. עיכוב ביצוע פסק דין נהלי

  13. עיכוב ביצוע תשלום הוצאות

  14. בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין

  15. עיכוב ביצוע פסק דין אזרחי

  16. עיכוב ביצוע פסק דין מזונות

  17. עיכוב ביצוע פסק דין בערעור

  18. עיכוב ביצוע גזר דין תעבורה

  19. בקשה לעיכוב ביצוע מימוש נכס

  20. עיכוב ביצוע תשלום היטל ביוב

  21. עיכוב ביצוע קנס פסילת ספרים

  22. התנאים לעיכוב ביצוע פסק דין

  23. עיכוב ביצוע פסק דין ועדת ערר

  24. עיכוב ביצוע פסק דין אשם תורם

  25. עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי

  26. בקשה לעיכוב ביצוע מימוש מכרז

  27. עיכוב ביצוע צו סגירה תחנת דלק

  28. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי

  29. בקשה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד

  30. עיכוב ביצוע פסק דין בדיני עבודה

  31. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אזרחי

  32. עיכוב ביצוע גזר דין תאונה קטלנית

  33. עיכוב ביצוע פסק דין שניתן בהסכמה

  34. עיכוב ביצוע פסק דין רשלנות רפואית

  35. בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי

  36. עיכוב ביצוע פסק דין עקב מצב כספי רע

  37. האם ערעור עילה לעיכוב ביצוע פסק דין

  38. עיכוב ביצוע פסק דין בבית דין לעבודה

  39. בקשה לעיכוב ביצוע של גזר דין תעבורה

  40. בקשה לעיכוב ביצוע החלטה של בית משפט

  41. עיכוב ביצוע פסק דין עד להערכה בערעור

  42. עיכוב ביצוע תשלום הלנת פיצויי פיטורים

  43. תקנה 467 - בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

  44. עיכוב ביצוע פסק דין בעניין תאונת דרכים

  45. עיכוב ביצוע פסק דין בנושא זכויות יוצרים

  46. עיכוב ביצוע פסק דין רישיון קו שירות מוניות

  47. עיכוב ביצוע עד סיום כל התיקים בתביעה כספית

  48. האם הגשת ערעור מהווה עילה לעיכוב ביצוע פסק דין

  49. עיכוב ביצוע פסק דין בית המשפט לעניינים מינהליים

  50. בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בבית הדין להגבלים עסקיים

  51. עיכוב ביצוע צו סגירה בית המשפט לעניינים מקומיים

  52. בקשה לעיכוב ביצוע כניסתו לתוקף של צו איסור שימוש חורג במועדון גולף

  53. הגשת בקשה לעיכוב ביצוע בתכנון ובנייה לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה

  54. ד שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון