טענת זיוף יפוי כח בלתי חוזר - תביעה לפסק דין הצהרתי

עניינו של ההליך בתביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו ייפוי כח נוטריוני מיום 20/4/1988 (נספח א' לכתב התביעה), עליו חתום אבי התובעים (להלן: "המנוח") והמתיימר להעביר את זכויותיו במספר חלקות קרקע ביישוב טירה לנתבע, הינו בטל ומבוטל וכך גם כל הפעולות שבוצעו במקרקעין באמצעותו. ההליך נפתח בדרך של המרצת פתיחה, אולם לאור טענת הזיוף שהעלו התובעים ולאור כוונתם להסתייע בעדות מומחה להוכחת תביעתם, החליט כב' השופט זפט, ביום 15/10/2006, על הסבת ההליך לתובענה רגילה שמספרה לעיל. טענות התובעים ביום 20/4/1988, חתם המנוח בפני הנוטריון עו"ד חוסני עראקי על יפוי כח בלתי חוזר, לפיו העביר המנוח 3/88 חלקים מחלקה 33/7767 לנתבע (נספח ג' לתצהיר התובע 1, להלן: "יפוי הכח המקורי"). לטענת התובעים, במועד כלשהו בסמוך לחודש מאי 2003, זייף הנתבע את ייפוי הכח והוסיף בשורה השניה את המשפט "ובהיותי הבן היחיד להורי" וכן את המשפט "וכמו כן דונם אחד ומאתיים ושמונים מטר מרובע בגוש 7771 חלקה 25 וכן כל זכויותי בגוש 7762 חלקה 9" (נספח א' לתצהיר התובע, להלן: "יפוי הכח המתוקן"). לטענת התובעים, הנתבע עשה שימוש בייפוי הכח המתוקן ורשם הערת אזהרה לטובתו על חלקות המקרקעין. טענות הנתבע בכתב הגנתו ביאר הנתבע, כי את הקרקעות המצויינות בייפוי הכח המתוקן, הוא קיבל מהמנוח, בן דודו (סב התובעים הוא אחיו של אב הנתבע), כדין, וזאת במסגרת חילופי קרקעות שהתקבלו בירושה במשפחתם. לטענתו, הוסכם, כי כל משפחה תקבל לבעלותה את חלקות הקרקע בהן היא משתמשת בפועל. בהתאם למוסכם, הוחלפו בין בני המשפחה ייפויי כח בלתי חוזרים, אשר נועדו להוציא את המוסכם מן הכח אל הפועל. ייפוי הכח העומד במרכזו של הליך זה הוא אחד מאותם ייפוי כח, שהוחלפו בין בני המשפחה. הנתבע טען, כי תחילה נחתם ייפוי כח בנוגע לחלק מחלקה 33 בגוש 7767, ולאחר מכן תוקן והוספו גם חלקה 9 בגוש 7762 וחלקה 25 בגוש 7771. לטענתו, כל התיקונים נעשו על ידי הנוטריון עראקי ונחתמו על ידי המנוח. במקביל לייפוי הכח האמור ובהתאם למוסכם, קיבל המנוח מאבי הנתבע ייפוי כח, המעביר לבעלותו את חלקו של הנ"ל בחלקה 35 בגוש 7769. הנתבע דוחה מכל וכל את טענת הזיוף. לטענתו, המשטרה סגרה את תלונת התובעים על זיוף מחוסר ראיות, ואף בוחן הטאבו, אשר בדק ובחן את ייפוי הכח, אישר את רישום הערת האזהרה על בסיסו. גדר המחלוקת בישיבת קדם משפט מיום 28/2/2010, הודיע ב"כ התובעים, כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לייפוי הכח המקורי, שהתייחס לחלק מחלקה 33 בגוש 7767. המחלוקת נסובה סביב הוספת שתי החלקות האחרות (חלקה 9 וחלקה 25), אשר לטענתו הוספו בשלב מאוחר יותר, כאשר המנוח כלל לא חתם על התיקון האמור. עוד טען ב"כ התובעים, כי התוספת נעשתה רק על עותק אחד מבין שלושה עותקים של ייפוי הכח. ב"כ הנתבע טענה, כי הנוטריון עראקי הוא זה שהוסיף את שתי החלקות לייפוי הכח, וזאת על בסיס רצונו והסכמתו של המנוח, כחלק מהסכם החלפת הקרקעות המשפחתיות. בהחלטה מאותה ישיבה קבעתי, כי לאור עמדות הצדדים, השאלה היחידה הטעונה הכרעה היא - האם הוספת חלקות 9,25 לייפוי הכח נעשתה על פי רצונו של המנוח, באמצעות עו"ד עיראקי, כטענת הנתבע, או שמא מדובר בתוספות מאוחרות, שנעשו ללא הרשאה ועל כן דינן בטלות. עוד קבעתי, כי לאור טענת הנתבע, לפיה מדובר בתוספת שנעשתה על פי רצונו והסכמתו של המנוח, הרי שמדובר בטענת הגנה מסוג "הודאה והדחה" ולכן הנטל להוכיחה הוא על הטוען אותה - הנתבע. לפיכך, התהפך סדר הבאת הראיות באופן שתחילה נשמעו עדויות מטעם הנתבע ולאחריהן העדויות מטעם התובעים וכך גם ביחס לסיכומי הצדדים (ראה גם אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית בעמ' 82-82). עתה הגיעה עת ההכרעה. הקדמת מילין בטרם ניגש להכרעה מן הראוי להדגיש מספר נקודות: ראשית, למרבה הצער, בעת שמיעת העדויות הוברר, כי חלק מבעלי דין ועדים רלוונטיים אינם בין החיים. הכוונה היא למנוח, אבי התובעים, אשר קרקעותיו הועברו לכאורה לנתבע ואחר כוונתו והסכמתו ננסה להתחקות; ולעו"ד חוסני עראקי, הנוטריון שערך את ייפוי הכח האמור על שלל גרסאותיו. העדרם של עדים אלו הקשה על בירור התביעה. הנתבע, שהיה עד לחלק מההתרחשויות מסר גרסה, שאותה יש לבדוק בזהירות, בשל היותו בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך. הנתבע הודה שכלל לא ראה את המנוח או את עו"ד עראקי חותמים על ייפוי הכח, אלא הם באו אל אביו ואליו כאשר ייפוי הכח כבר היה חתום ומוכן (עמ' 7 שורות 17-18 לפרוטוקול מיום 9/6/2010). כך אירע, שההכרעה ניתנת על סמך עדותו של הנתבע באשר להתרחשויות סביב חתימת הגרסאות של ייפוי הכח, ועדותו של התובע 1 מטעם התובעים, אשר למרבה הצער הלך אף הוא לעולמו סמוך לאחר סיום עדותו, וכן העתקים של מסמכים שונים, שהמרכזיים מביניהם הם ייפויי הכח. ניתוח גרסת הנתבע בעדותו עמד הנתבע על השתלשלות העניינים כדלקמן: המנוח יחד עם רביח סמארה ועו"ד עראקי באו לביתו של הנתבע. המנוח פנה לאביו וביקש ממנו לוותר על בעלותו בחלקה 35, המשמשת את המנוח. "איסמעיל אמר לאבא שלי שהוא דוד שלו, אמר שיש חלוקת אדמה שלכם שחולקו ורוצים שתוציא אתה שם שלך מהחלקה שלנו שהיא בגוש 35 שקוראים לה אלמקשיה. אבי פנה אלי, הוא עבר את גיל 90 ושוכב על המיטה. אמר לי מה אני אומר, שאל אותי ואמרתי לו שבסדר, אם הוא יחתום יש את שמו של אביו המופיע על החלקות שלנו, שיוציא את שם אביו ואנו נוציא את השם שלנו. בזה אנו עוזרים אחד לשני" (ע' 6 ש' 29). הנתבע המליץ לאביו לבצע את החילופין בחלקות וכך הוסכם. לאחר ששתו קפה עזבו שלושת האורחים את המקום. זמן קצר לאחר מכן, שבו למקום המנוח ועו"ד עראקי עם ייפוי כח, עליו צויינו גם שמות אחיותיו של המנוח, אשר לא חתמו על המסמך. המנוח הסביר שרק הוא חתם על המסמכים "שאצלם הבנות לא חותמות..." (ע' 7 ש' 5). הנתבע סירב לאפשר לאביו לחתום על המסמך "כי זה לא מספק אותי" (ע' 7 ש' 8). המנוח עזב את המקום יחד עם עורך הדין והם שבו לבית תוך זמן קצר עם מסמך חדש, שבו כבר לא צויינו אחיותיו של המנוח. אלא שגם הפעם סירב הנתבע לאפשר לאביו לחתום על המסמך, בטענה שהחלקה עליה ויתר המנוח אינה מספיקה ודרש עוד שתי חלקות נוספות. המנוח ועורך הדין שוב עזבו את המקום ושבו לאחר זמן קצר. בפעם זו נוספו למסמך שתי החלקות הנוספות (חלקה 25 וחלקה 9). הנתבע התרצה ואפשר לאביו לחתום "הסכמתי ולא ביקשתי עוד תוספות" (עמ' 7 ש' 14). כאמור, טענתו הראשונה של הנתבע הינה, שהתוספת לייפוי הכח נעשתה על פי רצונו ובהסכמתו של המנוח, אשר גם חתם על השינוי המדובר. אלא שעיון בייפוי הכח מעלה, שהדברים אינם כנטען על ידי הנתבע. נספח ג' לתצהיר מטעם התובעים הינו ייפוי הכח המקורי, ללא התוספות המאוחרות. עותק נוסף של יפוי הכח המקורי הוא נספח ט' לתצהיר התובע, אף הוא ללא תוספות ושינויים. אין חולק כי המנוח חתם על מסמך זה. את חתימת המנוח ניתן לראות בחלקו התחתון של המסמך. החתימה נמצאת מימין למשפט "ולראיה באתי/נו על החתום:" המופיע תחת המילים "יפוי כח זה ישאר בתוקף..." שבסעיף 7 למסמך. נספח א' לתצהיר הנ"ל הוא ייפוי הכח המתוקן, שעליו הוספו התוספות המתייחסות להיותו של המנוח הבן היחידי להוריו, וכן לחלקה 25 ולחלקה 9. עיון בחתימת המנוח, גם על ידי מי שאינו מומחה לכתבי יד מעלה, כי מדובר באותה חתימה בודדת, המופיעה בנספח ג' או ט' - הן בצורתה והן במיקומה. בניגוד לנטען על ידי הנתבע, לא ניתן לאתר חתימה נוספת של המנוח על יד כל אחד מהתיקונים המאוחרים, שהוכנסו בייפוי הכח. כל שיש בייפוי הכח המתוקן (נספח א') מעבר למצוי בייפוי הכח המקורי, הן שתי חותמות נוספות של הנוטריון עראקי, המצויות מעל התיקון הנוגע להוספת החלקות. הנה כי כן, בניגוד לטענת הנתבע, המנוח כלל לא חתם ליד השינויים שהוכנסו בייפוי הכח. מי שחתם ליד חלק מהשינויים הוא דווקא עו"ד עראקי, אשר לא ברור מה ביקש להשיג בהוספת חותמותיו, שכן הוא אינו בעל הקרקע ובודאי שאינו יכול להתחייב בהעברתם במקומו של המנוח. חזקה על עו"ד עראקי שלא ניסה, בחותמותיו, להתחייב בשם המנוח ובמקומו. משכך, לא ניתן ללמוד מעניין זה לגבי הסכמה חיובית של המנוח לשינויים בייפוי הכח. טענתו של ב"כ הנתבע, כי לו היה עו"ד עראקי רוצה לזייף את יפוי הכח, היה מבצע בו תיקונים וחותם את חתימת המנוח לידם, היא טענה תמוהה, שלא לומר בלתי הגיונית. לא מעשיו ורצונותיו של עו"ד עראקי הם העומדים למבחן, אלא מעשיו ורצונותיו של המנוח, שלא באו לידי ביטוי בחתימתו על שינויים, אשר אליבא דכולי עלמא הוכנסו לאחר שחתם על יפוי הכח המקורי. מדובר בייפוי כח בלתי חוזר, אשר תוכנו ומשמעותו הם כבדי משקל. לא ברור מדוע ואם בכלל ניאות עו"ד עראקי לצאת ולתקן את ייפוי הכח שלוש פעמים, כדרישת הנתבע, במקום להכין יפוי כח חדש, שאינו מצריך עבודה מרובה. תמיהה נוספת ניתן להעלות ביחס לעובדה שעו"ד עראקי, על פי הנטען, טרח לתקן רק עותק אחד מבין שלושה העתקים של ייפוי הכח המקורי. ניתן להניח, כי עו"ד עראקי הכיר במשמעותו ובחשיבותו של המסמך המשפטי שהוכן על ידו וחזקה עליו, כנוטריון מוסמך, שאם ביצע שינויים באחד מייפויי הכח, על פי דרישת המתחייב, היה מכניס תיקונים אלו גם ביתר ההעתקים של המסמך. זאת ועוד. הנתבע טען שייפוי הכח נשוא כתב התביעה ניתן בהתאם להסכמה משפחתית בנוגע להחלפת קרקעות. עוד טען הנתבע, כי מאוחר יותר ניתן למנוח ייפוי כח ביחס לחלקה 35 בגוש 7769. הנתבע לא הפנה לייפוי כח ספציפי שבמסגרתו כביכול קיבל המנוח את חלקה 35 מאביו. כל שניתן לדלות מראיות הנתבע הוא נספח ו' לתצהירו - חוו"ד של מומחה מטעמו, אשר אחד מנספחיה הוא ייפוי כח בלתי חוזר מיום 6/12/1991. בייפוי כח זה מעבירים יורשי המנוחה סעדיה אלולויל, סבתו של הנתבע, למנוח, את כל זכויותיהם בחלקה 35 בגוש 7769. הנתבע לא טרח להבהיר - האם אביו הוא אחד היורשים שהעבירו את זכויותיהם בחלקה 35 למנוח. זאת ועוד. עיון במועדים בהם ניתנו ייפויי הכח האמורים מעלה, כי מדובר בהפרש של שלוש שנים וחצי, בין המועד בו חתם המנוח על ייפוי הכח המקורי לטובתו של הנתבע (20/4/1988) לבין המועד בו נחתם ייפוי הכח לטובתו (6/12/1991). בנסיבות אלו, לא ניתן לראות קשר בין ההעברות האמורות ובודאי לא כזה הקושר את העברת זכויותיו של המנוח, כאמור בייפוי הכח נספח א', כתמורה לקבלת חלקה 35, כנטען על ידי הנתבע. פרכות נוספות בגרסת הנתבע ניתן למצוא בעובדות הבאות: ראשית, חרף העובדה שייפוי הכח המקורי נחתם על ידי המנוח כבר בשנת 1988, לא אצה הדרך לנתבע לעשות שימוש בייפוי הכח ולהעביר את המקרקעין על שמו במרשם המקרקעין. עיון בנספח ה' ובנספח ו' לכתב התביעה מעלה, כי רק בשנת 2003, כ-15 שנים לאחר חתימת ייפוי הכח, רשם הנתבע הערת אזהרה על זכותו במקרקעין, מכוחו של ייפוי הכח, וגם זאת רק לגבי חלקות 9,25. שנית, הנתבע הודה, כי בשנת 2003 עשה שימוש בייפוי הכח המקורי, זה המתייחס רק לחלק מחלקה 33, לשם הגשתו לחברת כביש חוצה ישראל. הנתבע הסביר, כי עורך דינו בחר להשתמש דווקא בייפוי כח זה, שהינו הנקי והפחות מקושקש מכל ייפויי הכח שהעביר לו הנתבע. הנתבע גם הסביר, כי לצורך הגשת המסמך לחוצה ישראל, די היה בציון חלקה 33 ולא נדרשה התייחסות גם לחלקות האחרות (עמ' 11 שורות 2-15 לפרוטוקול ). הסברים קלושים אלו אינם עונים על השאלה, מדוע השתמש הנתבע בייפוי הכח המקורי, אשר הוא עצמו לא היה מרוצה ממנו ותחתיו התקבל ייפוי כח אחד ושלם יותר לבקשתו. לנתבע הפתרונים. חוסר ההיגיון והפרכות בגרסת הנתבע מתעצמים לנוכח גרסת התובע. ניתוח גרסת התובע התובע טוען, כי התוספת בוצעה רק בעותק אחד של יפוי הכח המקורי. עותק שני נשאר בידי המנוח, אבי התובעים, ולאחר מכן עבר לבניו (נספח ט'). עותק שלישי נשאר בידי הנתבע, ללא שינויים והוגש לחברת כביש חוצה ישראל. התובע אישר, כי בעת שנחתם יפוי הכח המקורי הוא לא היה נוכח (ע' 24 ש' 21), ולא ידוע לו מה דובר ומה סוכם לגבי החלקות, אלא מתוך עיון ביפוי הכח עצמו (ע' 24 ש' 24). התובע העיד, כי החתימה על גבי יפוי הכח המתוקן (נספח א' לתצהירו) היא חתימתו של אביו, אך הוסיף "אני אומר שהתוספת ליפוי הכח היא זיוף" (ע' 26 ש' 15). העובדה שהן הנתבע והן התובע לא היו נוכחים בעת שנחתמו יפויי הכח המקורי והמתוקן, מחייבת אותנו לתור אחר חיזוק לגרסאות הסותרות שנשמעו מפיהם. אי העדת עד ואי הבאת ראיות הנתבע, מטעמיו, נמנע מלזמן לעדות את מר רביח סמארה, אשר כאמור בעדותו לעיל הגיע עם המנוח ועו"ד עראקי לביתו, והיה נוכח בשלב הראשון שבו סוכם עניין החלפת הקרקעות בין המנוח לאבי הנתבע. עד זה הוא היחיד מלבד הנתבע, אשר יכול היה לשפוך אור על חילופי הדברים שהיו בביתו של הנתבע בין כל המעורבים, שרובם ככולם אינם בין החיים. הנתבע ובאת-כוחו לא מצאו לנכון להבהיר, מדוע לא זומן עד כה מהותי לבית המשפט. הלכה היא, כי "אי הבאת עד שהינו חיוני לצורך תמיכה בטענות המערערת ושיש בו כדי לשפוך אור על הסכסוך, יש בה משום חיזוק משקלו ומהימנותו של גרסת היריב, קרי - המשיבים בהליך זה" [ע"א 8569/08 חוזיימה נמר תיתי נ' עזבון המנוחה תמאת דיאב תיתי (מיום 29/4/2010, פורסם באתר "נבו"); ראה גם ע"א 456/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, 658-659; ע"א 498/81 זמיר קבלנות כללית בע"מ נ' שא"ז חברה לשרותים בע"מ (מיום 3/10/1985, פורסם באתר "נבו");  ע"א 635/76 טייבר ואח' נ. טייבר ואח', פ"ד ל"א (743 ,737) (1977)]. בנוסף, נטען על ידי הנתבע, כי החלפת הבעלות בקרקעות בוצעה על בסיס תיקון הרישום ורישום הבעלות על פי השימוש בפועל בחלקות. אלא שגם בעניין זה, לא טרח הנתבע להביא עדויות או ראיות, שהחלקות הנוספות בייפוי הכח הן חלקות שהיו בשימושם של בני משפחתו ולא של המנוח ומשפחתו. אחרית דבר טענת ההגנה של הנתבע היא מסוג "הודאה והדחה". לפיכך, חל היפוך בנטל הבאת הראיות ובנטל השכנוע. על הנתבע היה לשכנע את בית המשפט באמיתות העובדה "המדיחה", קרי, שהתוספות המאוחרות לייפוי הכח הוספו בידיעתו של המנוח ובהסכמתו. סבורני, כי בנטל זה לא עמד הנתבע. חרף העובדה שעדים רלוונטיים אינם כבר בין החיים, הנתבע בחר שלא להביא עדים אחרים, שיכולים היו לשפוך אור על התנהלות הצדדים וההסכמות שהושגו ביניהם. אי מתן הסבר ביחס לשימוש המאוחר שעשה הנתבע בייפוי הכח, לשם רישום הערת האזהרה, יחד עם ההסבר הפתלתל בנוגע לשימוש בייפוי הכח המקורי, לשם הגשתו לחברת חוצה ישראל, מטילים צל כבד על גרסתו של הנתבע ועל מהימנותו. אין בידי לקבל את גרסתו ואת הסבריו לשינויים שהוכנסו ביפוי הכח ולהסכמת המנוח, כביכול, שלא נמצאו לה תימוכין בעדויות או בראיות כלשהן. לפיכך, התביעה מתקבלת. מוצהר בזאת, כי ייפוי הכח הנוטריוני מיום 20/4/1988, המסומן כנספח א' לכתב התביעה, הינו בטל ומבוטל וכך גם כל הפעולות שבוצעו באמצעותו, לרבות רישום הערות אזהרה מכוחו, בטלות ומבוטלות. אין בהצהרה דלעיל כדי לפגוע בתוקפו של ייפוי הכח המקורי, נספח ג' לכתב התביעה, אשר מוסכם על שני הצדדים שנחתם על ידי המנוח בהסכמה שלמה על תוכנו. הנתבע ישא בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורך דינם בסכום כולל של 25,000 ₪. ניתן היום, י' חשון תשע"ב, 07 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. ייפוי כוח בלתי חוזרזיוףייפוי כוחפסק דין הצהרתי