פיטורים עקב החתמת כרטיס נוכחות בעבודה

האם פוטרה או התפטרה התובעת בשל סירובה לחתום על כרטיס נוכחות בהגיעה ובצאתה את מקום עבודתה - זוהי הסוגיה העיקרית העומדת להכרעתי. בפני תביעה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ושאר זכויות סוציאליות. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: הנתבעת הינה חברה העוסקת בייבוא, שיווק ומכירה של רהיטים. התובעת עבדה בנתבעת (כפי שנכתב בהסכם העבודה) מיום 20.8.06 ועד ליום 24.12.07 כמנהלת פרסום. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה (נספח א' לכתב התביעה). בחודש 8/07 או 10/07 הוטל על התובעת להקים את מערך הטלמרקטינג והיא שימשה כמנהלת מחלקת הטלמרקטינג. מחודש 12/06 הועלה שכר היסוד של התובעת מסך של 6,000 ₪ ברוטו ל- 9,000 ₪ ברוטו. הנתבעת הייתה שבעת רצון מעבודת התובעת. שכרה של התובעת נקבע על פי שכר יסוד ועל פי הלקוחות שהתייצבו לאחד מסניפי הרשת. כל עובד בנתבעת מחויב בהחתמת כרטיס נוכחות בהגיעו למקום העבודה וביציאתו את מקום העבודה. התובעת נהגה שלא להדפיס כרטיס נוכחות וסירבה לעשות כן. ביום 24.12.07 נערכה שיחה בין התובעת למר אילן זהבי, ומר אילן זהבי ביקש מהתובעת למלא אחר ההוראה בדבר החתמת כרטיס נוכחות. התובעת סירבה ועזבה את משרדי הנתבעת. ביום 24.12.07 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת בזו הלשון (נספח ב' לכתב התביעה) (להלן: "המכתב הראשון"): "הנדון: עזיבתך את מקום העבודה ללא התרעה הריני להסב את תשומת ליבך לנוהלי החברה בדיבאני סנטר, כל עובד מחוייב בכניסתו למקום העבודה ויציאתו ממקום העבודה להחתים בשעון הנוכחות. פעולה זו אינה בגדר המלצה אלא פעולת חובה על כל עובד דיבאני סנטר ללא הפעלת שיקול דעת!!! במידה ודבר זה לא התבצע יחשב הדבר כעבירה על תקנון המשמעת עם כל המשמעות הכרוכה בכך. במידה וברצונך לעזוב את מקום העבודה בגלל תקנה זו כפי שהצהרת, אבקשך לעשות זאת בצורה מסודרת ומכובדת שנבטיח את זכויותיך כעובדת ואת זכויות דיבאני סנטר כמעביד." המכתב נשלח לתובעת לכתובת רח' הכרם 7 רמות השבים. ביום 31.12.07 נשלח מכתב נוסף לתובעת לכתובת רח' הבנים 17 רמות השבים (נספח ב' לכתב התביעה) (להלן: "המכתב השני"): "הנדון: המשך למכתבנו מיום 24/12/07 הריני פונה אלייך שנית ומבקש להודיעני בכתב על כוונותייך העתידיות לגבי המשך עבודתך. עד היום לא התקבל במשרדנו שום הסבר המסביר את העדרותך ממקום העבודה. אבקשך להתייחס למכתב זה ולתת את תשובתך בהקדם על מנת שנוכל לשמור זכויותנו ההדדיות." ביום 9.1.08 שלחה הנתבעת מכתב נוסף (להלן: "המכתב השלישי"). במהלך חודש 1/08 הגיעה התובעת למשרדי הנתבעת ולא הורשתה להיכנס למשרדי הנתבעת ובחודש 2/08 פנתה התובעת לנתבעת וביקשה לחזור לעבודתה בנתבעת. הנתבעת סירבה (נספח ה' לכתב התביעה). במשכורת חודש 12/07 שולם לתובעת שכר יסוד (יחסית לתקופה שבה עבדה, קרי עד 24.12.07), פדיון חופשה ודמי הבראה וקוזזו דמי ההודעה המוקדמת. הנתבעת מינתה עובד אחר לבצע את עבודת התובעת. טענות הצדדים: הצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיום עבודתה של התובעת. לטענת התובעת, פוטרה התובעת ע"י מר אילן זהבי בשיחה שהתקיימה ביניהם ביום 24.12.07. לטענת הנתבעת, התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת ללא מתן הודעה מוקדמת. התובעת הודיעה לנתבעת כי איננה מוכנה להמשיך בעבודתה אצל הנתבעת נוכח דרישתה של הנתבעת המחייבת אותה להדפיס כרטיס נוכחות. עדויות: שמעתי את עדות התובעת ומטעם הנתבעת נשמעו עדויותיהם של מר אילן זהבי, מנכ"ל הנתבעת ומר זאב דרשמן, סמנכ"ל הנתבעת. הכרעה: לאחר ששמעתי את העדויות בתיק, בחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה. לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדויותיהם של שני הצדדים, כפי שיפורט בהמשך. אשר על כן ההכרעה בתיק דנן תיעשה ברובה על יסוד המסמכים המצויים בתיק בית הדין. פיצויי פיטורים כעולה מתלושי השכר, שכרה של התובעת הועלה במהלך תקופת העבודה והצדדים לא חלוקים ביניהם כי אומנם הנתבעת הייתה מרוצה מעבודתה של התובעת ולכן סבורים אנו כי הנתבעת לא ביקשה ולא רצתה לפטר את התובעת. בעדותה של התובעת בפני, הודתה התובעת כי אומנם נדרשה להחתים כרטיס נוכחות והיא סירבה: "הוא שאל אותי אם אני מחתימה את הכרטיס אמרתי לו שאני לא רגילה להחתים" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 5/8/09 שורות 13-12). התובעת סברה כי לא לכבודה להחתים כרטיס נוכחות. השיחה שהתקיימה ביום 24.12.07 התנהלה בצעקות מצידו של מר זהבי. התנהגות זו לא יאה ביחסים בכלל וביחסי עבודה בפרט. אולם לא הוכח על ידי התובעת כי פוטרה בשיחה זו. דרישתו של זהבי הייתה באשר להחתמת הכרטיס, שהינה דרישה לגיטימית, אולם ברי כי היא נעשתה שלא בדרך-ארץ. התובעת בחקירתה בפני הודתה כי הוויכוח נסב על החתמת כרטיס הנוכחות ע"י התובעת: "ש.       באותה שיחה שהתקיימה ביניכם האם נכון שאילן אמר שאם לא תחתימי כרטיס הוא לא ישלם שכר ? ת.        עד כמה שאני זוכרת בשיחה נאמר לי שמה שלא הוחתם שעות שעבדתי הוא הולך להחשיב אותם כאילו לא עבדתי. ש.        האם נכון שלאחר שהוא אמר לך את זה טרקת את הטלפון ואמרת שאת לא מוכנה לעבוד יותר ? ת.        אני לא טרקתי טלפון. אילן צעק עליי. ואמרתי שאלה שעות שעבדתי איך אפשר לומר שלא עבדתי. זה לא היה משהו שעשיתי בכוונה." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 27-20). מאז אותה שיחה טלפונית נעלמה התובעת ולא שבה לעבודתה. השתכנעתי כי אומנם לאחר ה- 24.12.07 ניסתה הנתבעת להשיג את התובעת בטלפון ואף שלחה לה מסרון, אולם התובעת התעלמה מכך. בחקירתה הנגדית הכחישה שקיבלה מסרון מאת הנתבעת: ש.        שקבלת אס אם אס ? ת.        לא קבלתי אס אם אס. (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 13-12). מעדותו של אילן זהבי התברר שאומנם נשלח מסרון לתובעת על ידי הנתבעת: "ש. יש לך את המסרון ששלחת לה. סעיף 18. ת. מראה לך בשעה 19:10 ב 24/12/2007." (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 16, 22). יצויין כי התובעת התנגדה להגשת ראיה זו. הנתבעת לא אמרה נואש וניסתה להשיג את התובעת באמצעות שליחת מכתבים אל התובעת. המכתב הראשון נשלח ביום 24.12.07. הנתבעת שלחה את המכתב הראשון לכתובת שהייתה רשומה בטופס 101 ובתלושי השכר: הכרם 7 רמות השבים. בכל מסמכי הנתבעת (תלושי שכר, טופס 101) מופיעה כתובת זו. ברם, מהעדויות עלה כי במהלך חודש 12/07 או בסמוך לכך העתיקה התובעת את כתובת מגוריה (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 19-18). לטענת התובעת, היא הודיעה על כתובתה החדשה לנתבעת אולם לא הוכיחה גרסתה זו. זאת ועוד, גרסה זו הועלתה על ידי התובעת בחקירתה וזכרה לא בא בתצהירה. לא ברור אם המכתב הראשון הגיע ליעדו אם לאו. אולם ברי כי הנתבעת ניסתה ליצור קשר עם התובעת ולכן ניסתה הנתבעת לברר את כתובתה של התובעת באמצעות עובד אשר עזר לתובעת בהעברת חפציה למקום מגוריה החדש (סעיף 30 לתצהיר זהבי). אותו עובד, איברהים, מסר לנתבעת כי התובעת מתגוררת ברח' הבנים 17 רמות השבים ולכן שלחה התובעת שני מכתבים נוספים לכתובת הבנים 17 רמות השבים, האחד ביום 31.12.07 והשני ביום 9.1.08 (המכתב השני והמכתב השלישי). גרסתה של התובעת מעורפלת באשר לקבלת המכתבים שנשלחו על ידי הנתבעת. מחד גיסא, בעדותה בפני טענה התובעת כי את שלושת המכתבים קיבלה במשרדי הנתבעת כאשר הגיעה לשם בחודש 1/08: ש.        מפנה אותך לאותה מעטפה. נשלחו שלושה מכתבים אחרון בדואר רשום ונשלח לרחוב הבנים. אותו קבלת. ת.        קבלתי את זה במשרד. כשהגעתי למשרד הביאו לי מכתבים ליד. (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 7-3) מאידך גיסא, בסעיף 17 לתצהירה מצהירה התובעת: "אוסיף ואטען, כי ביום 14.01.2008, למחרת היום בו קיבלתי לראשונה את מכתבי (בלשון רבים - הערה לא במקור - א.ג.כ.) מר זהבי, ולאור הכתוב בהם כי לא פוטרתי מהנתבעת, התייצבתי בעבודתי. ..." כשנשאלה התובעת על כך על ידי ב"כ הנתבעת, השיבה כי "יש כאן טעות הקלדה" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 5-4). ואם לא די בשתי גרסאות אלה, הוסיפה התובעת גרסה נוספת ולפיה נתקבל אצלה מכתב אחד בלבד בדואר רשום: "ת.     אני חושבת שקבלתי ברשום. ש.       את צרפת מעטפה אחת בלבד. היא לרחוב הבנים 17 רמות השבים ואותו קבלת. ת.       אני העברתי את כל החומר לעורכת הדין. מה צורף לנושא תצהיר העדות שלי אני לא יודעת אם כל מה שאני נתתי צורף. בוודאות לא קבלתי את הבנים 17." (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 26-22) נוכח גרסאותיה המרובות של התובעת ומשאין חולק כי נשלחו מכתבים על ידי הנתבעת, מסקנתי היא אפוא שהתובעת קיבלה לפחות אחד מהמכתבים ואם לא את המכתב הראשון, אז ודאי את המכתב השני והשלישי בסוף חודש דצמבר 2007 או בתחילת ינואר 2008. התובעת בחרה להתעלם ממכתבים אלה ולא התייצבה אצל הנתבעת בסמוך לקבלתם. שלל גרסאותיה של התובעת לא נסתיים באשר לקבלת המכתבים שנשלחו אליה. בתצהירה העידה התובעת כי הגיעה למשרדי הנתבעת ביום 14.1.08 אולם במכתב מאת ב"כ דאז של התובעת שהיה סמוך יותר לאירועי התיק, נכתב שהתובעת הגיעה ביום 9.1.08. "ש.     מפנה לסעיף 17. ת.       בהחלט הייתי ב 14/1 במשרד. ש.       מפנה אותך לנספח ה' לתצהיר שלך. לפי המכתב הזה פנית ב 9/1 ולא ב14/1. מה הוא המועד הנכון לגרסתך משני המועדים. סעיף 4. ת.       (העדה מעיינת במכתב). מאחר ומדובר במספר ימים אני צריכה לזכור בדיוק את התאריך. אני רוצה לראות על מה מדובר. אני רואה את אי הדיוק. אני לא בודה מהזיכרון. הייתי במשרד. אני לא בטוחה אני חושבת זה היה יום שני. ש.       מה נכון 9 או 14. ת.       לא זוכרת." (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 10-4) זאת ועוד, התובעת ניסתה לטעון כי התייצבה אצל הנתבעת למחרת קבלת המכתב השני אולם המכתב השני נשלח ביום 31.12.07 ואף אם חלפו מספר ימים עד להגעת המכתב לביתה של התובעת, כיצד זה טוענת התובעת כי התייצבה למחרת ? בסיכומיה העלתה התובעת גרסה חדשה, כי המכתב הראשון נמסר לה ביום התייצבותה אצל הנתבעת. תחילה כאמור טענה שהתייצבה ביום 14.1.08 אולם לאחר מכן העידה כי התייצבה ביום 9.1.08 (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 10-2) ובסיכומיה חזרה לגרסתה הראשונה ולפיה התייצבה ביום 14.1.08. מכתב נוסף (רביעי) שנשלח לתובעת ביום 5.2.08 זכה למענה מאת התובעת רק ביום 13.3.08 (!). בסיכומיה בחרה התובעת להתעלם אף מעובדה זו. התובעת בתצהירה טענה כי היא פוטרה במהלך שיחת טלפון על ידי זהבי. התובעת לא הוכיחה כי אומנם פוטרה בשיחת הטלפון. כל שהתברר הוא כי היה ויכוח קולני בינה לבין מר זהבי באשר להחתמת כרטיס הנוכחות של התובעת. זאת ועוד, התברר כי למרות שהנתבעת ניסתה בכל דרך לפנות אל התובעת, התובעת נמנעה מלהשיב לנתבעת. עסקינן בשתי גירסאות עובדתיות סותרות ומנוגדות. במצב משפטי זה, כאשר לכאורה כפות המאזניים מעויינות, קיימת חשיבות רבה לראיות נוספות המוצגות לתיק ביה"ד. המסמכים שהוצגו בפני ביה"ד ובכלל זה המכתבים שנשלחו אל התובעת וכך גם המסרון שנשלח על ידי הנתבעת, מעידים על כך שהנתבעת עשתה פעולות רבות על מנת לאתר את התובעת ולברר מדוע נעדרת היא ממקום עבודתה. התובעת בחרה שלא להשיב לנתבעת. אשר על כן משהתובעת לא הרימה את הנטל כי אומנם פוטרה, דין רכיב פיצויי הפיטורים להידחות. לאחר שנדחה רכיב תביעה זה אין עוד כל צורך לדון בשאלת השכר הקובע וכן ברכיב ההודעה המוקדמת. הודעה מוקדמת: נוכח התפטרותה של התובעת מעבודתה בדין קיזזה הנתבעת חלף הודעה מוקדמת משכר חודש 12/07. יתרת שכר לחודש 12/07: אין מחלוקת שהתובעת לא עבדה חודש מלא בחודש 12/07 ולא ברור על סמך מה נתבע שכר לחודש זה על סך 32,883 ₪ ברוטו. מעיון בתלושי השכר של התובעת לאורך תקופת עבודתה אצל הנתבעת עולה כי מעולם לא שולמו לה סכומים בגובה כזה. כך לדוגמא, בחודשים האחרונים לעבודתה השתכרה התובעת כ- 17,000 ₪ ברוטו בממוצע (כולל בונוסים). התובעת הציגה טבלה (נספח ז' לכתב התביעה) שעל סמך הנתונים המופיעים בה תובעת היא הפרשי שכר לחודש 12/07, אולם על גבי הטבלה בצד שמאל למעלה מופיע תאריך 9.7.08, תאריך שהינו זמן רב לאחר סיום עבודתה אצל הנתבעת ומעיון בטבלה לא ברור כיצד הגיעה התובעת לסכום של 32,883 ₪. אשר על כן משהתובעת לא הוכיחה רכיב תביעה זה, דינו להידחות. פדיון ימי חופשה: בתלוש שכר לחודש 12/07 מופיעה יתרת ימי חופשה בסך 4.77 ימים. התובעת לא הזימה נתון זה ומעיון בתלושי שכר קודמים ניתן להבחין כי הנתבעת אומנם ערכה יתרה וזכות של ימי חופשה. כאמור לעיל, לא ברור כיצד חישבה התובעת את שכרה (שכר יסוד + בונוס) ומהו ממוצע גובה הבונוס השנתי. זאת ועוד, צודקת הנתבעת כי על פי הסכם העבודה התובעת עבדה 6 ימי עבודה בשבוע ולפיכך היה על התובעת לחלק את שכרה החודשי ב- 26 ימים ולא 22 ימים לצורך חישוב ערך יום פדיון חופשה שנתית. אשר על כן משהנתבעת שילמה לתובעת בתלוש שכר לחודש 12/07 5.77 ימי חופשה, לא נותרה הנתבעת חייבת לתובעת בגין חופשה שנתית. דמי הבראה: בחודש 8/07, שנה לאחר תחילת עבודתה של התובעת, שילמה הנתבעת לתובעת 5 ימי הבראה. אשר על כן התובעת הייתה זכאית ל- 2 ימי הבראה נוספים בעבור 4 חודשי העבודה האחרונים. בתלוש שכר לחודש 12/07 שולמו לתובעת 795 ₪ בגין הבראה. אי לכך לא נותרה הנתבעת חייבת לתובעת דמי הבראה. הלנת שכר: הנתבעת מודה כי במהלך עבודתה של התובעת חל עיכוב של יום אחד עד יומיים בתשלום השכר, ובכך פעלה הנתבעת בניגוד לחוק. יחד עם זאת, במקרה דנן בכתב התביעה ובתצהיר התובעת לא הוצגו הסכומים הנתבעים בגין רכיב זה. חישוב ההלנה הובא לראשונה בסיכומי התובעת (סעיף 24) ולנתבעת לא ניתנה האפשרות להציג גרסה חישובית נגדית. יצויין, על פי התקנות באותה תקופה רכיב תביעה בגין הלנת שכר מעל 39,400 ₪ מחוייב בתשלום אגרה. בכתב התביעה לא כימתה התובעת רכיב זה ולכן לא נדרשה לשלם אגרת בית משפט עבור תביעתה להלנת שכר. אי לכך דין רכיב תביעה זה להידחות. סוף דבר: התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. ניתן היום, ‏ד' תשרי תשע"ב, ‏02 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. כרטיס נוכחותפיטוריםשעות עבודה ומנוחה