התובעת הועסקה כמורה לאנגלית במשרה חלקית מיום 1.9.02 עד 31.8.08. לאחר סיום עבודתה הגישה התובעת תביעה זו בה היא עותרת לסעדים שונים הנובעים מתקופת עבודתה וסיומה, לרבות סעדים הנובעים מטענתה בדבר פיטוריה בהריון בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954. העובדות הנתבעת הינה רשת של בתי ספר הפועלת במסגרת החינוך המוכר שאינו רשמי (להלן: "הרשת"). התובעת, גב' מרים הרוש, הועסקה על ידי הנתבעת כמורה לאנגלית במשרה חלקית, מיום 1.9.02 עד ליום 31.8.08. בשנות הלימודים תשס"ב - תשס"ו הועסקה התובעת בבתי ספר של הרשת בירושלים ובשנות הלימודים תשס"ז ותשס"ח הועסקה בבית ספר רשב"י בעיר לוד. במועד הגשת התביעה והגשת תצהיר עדותה הראשית, היתה התובעת אם לארבעה ילדים, אשר נולדו כולם בעת שהיתה עובדת בנתבעת. ילדה הרביעי נולד ביום 3.8.08. פיטוריה של התובעת היו על פי מכתב פיטורים מיום 11.5.08, על פיו עבודתה של התובעת תסתיים ביום 30.8.08. במועד משלוח מכתב הפיטורים התובעת היתה בהריון ובמועד סיום עבודתה - היא היתה בחופשת לידה. בתחילת שנת הלימודים תשס"ח (שהחלה ביום 1.9.07) שובצה התובעת ל-10 שעות הוראה שבועיות באגף בנים בבית ספר רשב"י, כאשר מערכת השעות של התובעת כללה לימוד יומיים בשבוע משעה 10:00 עד שעה 15:00. לאחר תחילת שנת הלימודים תשס"ח התבקשה התובעת לעבוד, החל מחודש נובמבר, מספר שעות שבועיות נוספות, אך לא יותר מ-13 שעות (מכתבו של תלמוד תורה רשב"י מיום כח' טבת תשס"ח - נספח 1 לכתב התביעה). התובעת עבדה למשך שבוע אחד בהיקף משרה של 13 שעות, שבועיים בהיקף משרה של 12 שעות ובשבוע האחרון של נובמבר 2007 - עבדה 10 שעות. החל מחודש דצמבר 2007 התובעת עבדה 8 שעות שבועיות בלבד. אין חולק כי לפני שהחלה לעבוד רק 8 שעות עבודה שבועיות - התובעת ביקשה מהנהלת בית ספר לפטור אותה מחובת הוראה לאחר השעה 13:30 ונימקה זאת בקושי להישאר לאחר שעה זו בשל הריונה. בקשת התובעת לפטור אותה מהוראה לאחר 13:30 לא נתמכה על ידה, באותו מועד, באישורים רפואיים הקובעים שהתובעת מוגבלת בעבודתה לאחר שעה 13:30, והבקשה נדחתה על ידי הנהלת בית הספר. חרף דחיית בקשתה, התובעת עשתה דין לעצמה ועזבה את בית הספר בשעה 13:30, ללא אישור. רק בשלב מאוחר יותר המציאה התובעת אישורים רפואיים המציינים שהיא סובלת מאנמיה הריונית. אישורים אלה לא כללו כל התייחסות לשאלת ההצדקה הרפואית לסיום עבודת התובעת בשעה 13:30. כאמור, התובעת קיבלה מכתב פיטורים מיום 11.5.08 על פיו עבודתה תסתיים ביום 30.8.08. במכתב הפיטורים, שנשלח על ידי גב' רחל צדוק, רכזת אגף כוח אדם בהוראה בנתבעת, נאמר: "בהתחשב בוותק ב"מרכז מעיין החינוך התורני", אנו רואים לנכון לאפשר לך לערער על ההחלטה להפסקת עבודתך. הינך מתבקשת להגיש ערעור מנומק בכתב ולהעבירו לח"מ לא יאוחר מיום 12.6.08 אשר יובא לדיון בפני וועדת שימוע". אין חולק כי הנתבעת, באמצעות אגף כוח אדם שלה, שולחת מדי שנה, לקראת סוף שנת הלימודים, מכתבי פיטורים "סיטוניים" לרבים מן המורים המועסקים בה. רוב מכתבי הפיטורים נשלחים בשל סיבות תקציביות, קרי: היעדר וודאות בדבר גודל התקציב של הרשת בשנת הלימודים הבאה וכתוצאה מכך היעדר ביטחון בדבר אפשרות כלכלית להעסיק את המורים. במכתבים אלה מצויינת זכותם של העובדים לערער על פיטוריהם ובאופן שגרתי כאשר עובדת בהריון שמקבלת מכתב פיטורים ומתנגדת לפיטוריה בשל כך, היא מערערת על פיטוריה בנימוק שהיא בהריון. או אז הנתבעת מחליטה על ביטול הפיטורים או לחילופין, כאשר הפיטורים הם מטעמים פדגוגיים, שוקלת הנתבעת אם לבקש היתר לפיטורי העובדת. התובעת לא הגישה ערעור על ההחלטה לפטרה. מספר ימים לפני שילדה ביום 3.8.08, התקשרה אליה מזכירת בית ספר רשב"י והודיעה לה, בשם מנהל בית הספר, כי התובעת מתבקשת שלא להופיע לבית הספר בתחילת שנת הלימודים תשס"ט. לעניין זה מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי הודעת מזכירת בית הספר לא היתה הודעת פיטורים, אלא לכל היותר הודעה של מזכירות בית הספר כי התובעת אינה משובצת להוראה בבית הספר בשנת הלימודים תשס"ט. סמוך לפני תום זכאותה של התובעת לדמי לידה הגישה התובעת תביעה לדמי אבטלה ופנתה לנתבעת בבקשה לחתום על התביעה כמעסיקה האחרונה. תביעות התובעת להלן תביעות התובעת בתובענה זו: התובעת טוענת כי הפחתת שיעור משרתה ל-8 שעות שבועיות, החל מחודש דצמבר 2007, ביחס ל-10 שעות שבועיות שהוגדרו לה בתחילת שנת הלימודים - היוותה צעד עונשי של מנהל בית ספר רשב"י, אשר ננקט בעקבות סירובה של התובעת לעבוד לאחר שעה 13:30. לטענת התובעת, הפחתה זו בשיעור משרתה הינה פגיעה אסורה בהיקף משרתה של התובעת בניגוד להוראת סעיף 9א לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954. אשר על כן תבעה התובע פיצוי בגין הפחתה שלא כדין של שתי שעות שבועיות מיום 1.12.07 עד ליום 15.12.08 - מועד סיום חופשת הלידה שלה. התובעת כימתה תביעה זו לסך 4,067.28 ₪. התובעת טוענת שפיטוריה נעשו ללא שימוע וללא היתר לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, ובגין זאת היא מבקשת פיצוי בסך 50,000 ₪. כמו כן מבקשת התובעת פיצוי נוסף בסך 50,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. כמו כן התובעת מבקשת פיצוי בגין אבדן השתכרות בגין התקופה שמתום חופשת הלידה שלה עד לסיום שנת תשס"ט (31.8.09) לפי 12 שעות שבועיות, בסך 19,125 ₪. התובעת תובעת הפרשי דמי הבראה בסך 1,674 ₪ בגין התקופה בגינה היא תובעת השלמת שכר. התובעת תובעת העברת הפשרות מעביד לקרן השתלמות ולפנסיה בגין התקופה בגינה היא תובעת השלמת שכר. עמדת הנתבע בנוגע לתביעות התובעת היא כדלקמן: ביחס לתביעת התובעת לפיצוי בגין הפחתת היקף משרתה - מנהל בית הספר העיד בתצהירו כי הפחתה זו היתה בהסכמת התובעת ולבקשתה. ביחס לתביעת התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא בתום לב, ללא שימוע ובניגוד להוראות חוק עבודת נשים ותביעותיה הנובעות מסעד זה - הנתבעת טוענת שמדובר בתביעה המוגשת בחוסר תום לב שכן התובעת למעשה לא התנגדה לפיטוריה וניצלה את מכתב הפיטורים כדי לקבל פיצויי פיטורים, דמי אבטלה מתוך שהחליטה, לאחר לידת ילדה הרביעי, שלא לעבוד בשנת הלימודים תשס"ט. כן טוענת הנתבעת כי התובעת לא יכולה לתבוע פיצוי פעמיים - פעם בגין הפרת חוק עבודת נשים ופעם בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. מכל מקום, הנתבעת טוענת שמכלול תביעותיה הכספיות של התובעת כלל לא הוכחו בהיבט הכימות שלהן, וזאת מאחר שהתובעת כלל לא צירפה לראיותיה תלושי שכר כלשהם. דיון והכרעה אשר למחלוקת בין הצדדים בשאלת הפחתת היקף משרתה של התובעת - אנו מעדיפים את עמדת הנתבעת. מטעם הנתבעת העיד מנהל בית הספר, הרב ניסים בריח. בתצהירו הכחיש הרב בריח את טענת התובעת כאילו הוא החליט להעניש את התובעת בהפחתת שעות עבודתה של התובעת מ-10 שעות ל-8 שעות וטען שהקטנת היקף המשרה נעשתה לבקשת התובעת ובהסכמתה. עדותו של הרב בריח סבירה יותר בעניניו מעדות התובעת, שכן בנסיבות בהן התובעת עשתה דין לעצמה ונעדרה מעבודתה לאחר השעה 13:30, ללא אישור וללא תימוכין רפואיים לבקשתה, רשאית היתה הנתבעת לשלם לתובעת שכר עבודה על פי עבודתה בפועל, אשר הצטמצמה כתוצאה מהיעדרותה של התובעת ללא אישור. תמיכה לעמדתנו אנו מוצאים במכתבו של בית ספר רשב"י למנהלת אגף כוח אדם בהוראה בנתבעת מיום כח' טבת תשס"ח, שהעתקה נשלח לתובעת, בו דווח כי התובעת מועסקת למשך 8 שעות שבועיות, ובמכתבו של הרב בריח לתובעת מיום כט' שבט בו הודיע לתובעת כי היעדרותה מן השעה 13:30 עד 15:00 נעשית ללא אישור תוך השארת תלמידים ללא השגחת מורה בכיתות וכי בכך היא מפרה את ההסכמות עם בית הספר. \ אמנם התובעת הציגה מכתב שכתבה ליועץ המשפטי של הנתבעת מיום כב' שבט תשס"ח בו טענה כי נאמר לה שהפחתת שעות עבודתה ל-8 שעות "...זה עונש בגלל שביקשת לא לעבוד אחרי השעה 13:30", אך בסופו של דבר, התובעת ידעה שהיא מדווחת אצל הנהלת הנתבעת כעובדת 8 שעות שבועיות ואין ראיה לכך שלאחר מכתבה ליועץ המשפטי של הנתבעת מיום כב' שבט התובעת פנתה לגורם רלוונטי בנתבעת - כגון אגף כוח אדם בהוראה - בטענה כי הפחתת שעות עבודתה נעשתה שלא בהסכמתה. אדרבא, בדו"ח פיקוח שנערך לתובעת ביום יא' באדר ב' תשס"ח העירה המפקחת, גב' הילדה כהן, כי הוראת 8 שעות שבועיות במקום 12 שעות שאושרו לתובעת מהווה ביטוי למשמעת לקויה של התובעת, ולא מצינו שהתובעת ערערה על טענה זו. מכל מקום, לדעתנו, משקבעה התובעת באופן חד צדדי עובדות מוגמרות ביחס לשעות עבודתה, בכך שעזבה את בית הספר ללא אישור בשעה 13:30, מבלי שתמכה את היעדרויותיה באישורים רפואיים, הפרה התובעת את הסכם העבודה שהיה לה עם הנתבעת. בנסיבות אלה היתה רשאית הנתבעת לקבוע לתובעת את היקף עבודתה של התובעת בשיעור 8 שעות שבועיות בהתחשב בעובדות המוגמרות שהתובעת קבעה, וקביעה זו, אף אם תוצאתה היתה הפחתת שעות עבודתה של התובעת מ-10 שעות שהיו מתוכננות בתחילת שנת הלימודים ל-8 שעות, אינה בגדר "פגיעה בהיקף משרה" כאמור בסעיף 9א לחוק עבודת נשים, הואיל והיא נעשתה על רקע הפרת חוזה העבודה על ידי התובעת. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעת התובעת לתשלום שכר בגין שתי שעות עבודה החל מחודש 12/07. תביעות התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ללא שימוע ובניגוד לחוק עבודת נשים לאחר שעיינו בראיות ובטענות הצדדים החלטנו לדחות את תביעת התובעת לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ללא שימוע ובניגוד לחוק עבודת נשים. להלן טעמינו. מקובלת על בית הדין טענת הנתבעת כי תביעת התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ללא שימוע וללא היתר לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים - הוגשה בחוסר תום לב. במה דברים אמורים? אמנם נכון הוא שהתובעת היתה בהריון בעת שקיבלה את מכתב הפיטורים מיום 11.5.08 והיתה בחופשת לידה ביום 30.8.08, מועד פיטוריה על פי מכתב הפיטורים. אף אין כל מחלוקת כי פיטורי התובעת נעשו מבלי שהנתבעת קיבלה היתר לפיטורי התובעת לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. אלא מאי? מכלל הראיות עולה כי בזמן אמת, התובעת הסכימה לפיטוריה משום שהחליטה שלא להמשיך לעבוד בנתבעת בשנת הלימודים תשס"ט, מסיבותיה האישיות. התובעת העדיפה, משיקולי כדאיות שלה, לקבל פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה בנתבעת, לקבל דמי אבטלה לאחר סיום תקופת חופשת הלידה ולאחר תקופת האבטלה - לא לחזור לעבוד בנתבעת. אנו מבססים את קביעתנו על כך שהתובעת לא פנתה בערעור על מכתב הפיטורים לגורם כלשהו בנתבעת, למרות שידעה שבשל כך שהיא בהריון, היא היתה יכולה להודיע על כך לנתבעת ומכתב הפיטורים היה מבוטל, או לחילופין - הפיטורים לא היו יוצאים אל הפועל ללא היתר לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. התובעת עצמה טוענת בהליך זה שהנתבעת מפטרת עובדי הוראה ב"פיטורים סיטוניים" לקראת סוף כל שנת לימודים, וכי מכתב הפיטורים שקיבלה מיום 11.5.08 לא היה שונה ממכתבי פיטורים שהיא קבלה בשנים קודמות. מן הראיות עולה שהתובעת היתה מודעת לתהליך ולנוהל שקיימים בנתבעת, לפיהם נשים המתנגדות לפיטוריהן בשל היותן בהריון רשאיות לערער על מכתב הפיטורים בנימוק זה ובעקבות ערעור כזה הנתבעת מבטלת את הפיטורים או שפונה לבקש היתר לפי חוק עבודת נשים. בנסיבות אלה, אי הגשת ערעור על מכתב הפיטורים מהווה ראיה להסכמת התובעת עם פיטוריה. בהקשר זה מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי לתובעת לא היה כל קושי אישי להעלות טענות כלשהן כלפי הנתבע כאשר סברה שפוגעים בזכויותיה, כמוכח מפניותיה של התובעת לגורמים שונים בנתבעת בענייניה, לרבות ליועץ המשפטי של הנתבעת. הסכמת התובעת לפיטוריה התיישבה עם רצונה לקבל פיצויים פיטורים מהנתבעת, לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי ולטפל בארבעת ילדיה הקטנים בשנת הלימודים תשס"ט, במקום לצאת לעבודה באותה שנה. התובעת טוענת שאין ללמוד דבר לחובתה מכך שלא פנתה בערעור על פיטוריה, כפי שהוזמנה לעשות במכתב הפיטורים. לעניין זה מפנה התובעת לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר נ. עדה פלדמן (ניתן ביום 28.12.2010) בו נקבע כי "אין כל דרישה בחוק, מעובדת שפוטרה בניגוד לסעיף 9, לפעול באופן אקטיבי לצורך חזרה בפועל למקום העבודה..". איננו סבורים שפסק הדין בעע 285/09 מתאים לעובדות שקבענו בעניינה של התובעת. בעניין שנדון בעע 285/09 העובדת שפוטרה בניגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים דרשה מהמעסיק לבטל את פיטוריה בשל הריונה ואף פנתה בתלונה לממונה על עבודת נשים בגין פיטוריה. בענייננו, התובעת גילתה, בכלל התנהגותה, כי היא השלימה עם פיטוריה ולא התנגדה להם. טענותיה של התובעת להפרת סעיף 9 לחוק עבודת נשים הועלו לראשונה במכתב בא כוחה מיום 7.7.09, לאחר שהיא כבר גילתה את דעתה כי היא מקבלת את פיטוריה ואינה מתנגדת להם. בעע 285/09 הנ"ל, בית הדין הארצי ציין את ה"עמידות" של ההלכה בדבר בטלות פיטורים שנעשו בניגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים, גם בפני הדוקטרינה של הבטלות היחסית. איננו סבורים ש"עמידות" זו חזקה דיה כך שתעמוד גם במקרה כבענייננו, בו עובדת שפוטרה בהריון ללא היתר כחוק גילתה בהתנהגותה שהיא מקבלת את פיטוריה ומסכימה להם, חרף הפגם בהם הם נגועים, באשר הפסקת עבודתה כתוצאה מפיטוריה מתיישבת עם תוכניותיה ורצונותיה. לכך יש להוסיף את העובדה שלהנהלת הנתבעת לא היתה ידיעה ממשית בדבר הריונה של התובעת בעת משלוח מכתב הפיטורים. נבאר: מן הראיות עולה כי מכתב הפיטורים נשלח לתובעת במסגרת מכתבי הפיטורים ה"סיטוניים" שמוציאה הנתבעת בסוף כל שנת לימודים. כך טענה התובעת לאורך כל ההליך. אמנם בראשית ההליך טענה הנתבעת כי פיטורי התובעת היו פדגוגיים, אך בסיכומיה שוב אין הנתבעת חולקת על טענת התובעת שמכתב הפיטורים היה במסגרת מכתבי הפיטורים ה"אוטומטיים" שמוציא אגף כוח אדם בהוראה של הנתבעת. מעובדה זו אנו למדים שהוצאת מכתב הפיטורים על ידי אגף כוח אדם בהוראה לא לוותה בידיעה ממשית שהתובעת בהריון. אין כלל מחלוקת שהרב בריח, כמו גם המפקחות המקצועיות גב' אסתר עסיס והילדה כהן, אשר ערכו ביקורי פיקוח לתובעת, ידעו על הריונה של התובעת. אך מנהל בית הספר רשב"י והמפקחת אינם הגורמים המוסמכים בנתבעת לעניין ההחלטה על המשך העסקתה של התובעת או פיטוריה בשנת לימודים נתונה. למרות טענת התובעת כי גם הנהלת הנתבעת ידעה על הריונה מכוח מכתבה ליועץ המשפטי של הנתבעת, אין בסיס לקביעה שהוצאת מכתב הפיטורים לתובעת היתה מלווה בידיעה ממשית של גב' צדוק, מנהלת אגף כוח אדם בהוראה בנתבעת, בדבר הריונה של התובעת. אמנם ידיעת המעביד כלל אינה רלוונטית לשאלת הצורך בהיתר לפיטורים לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, אך כלל אין חולק בענייננו על הצורך בהיתר לפיטורי התובעת, אלא בשאלה אם חרף הצורך בהיתר והיעדרו, ראוי לחסום את התובעת מהעלאת טענה לפיטורים בניגוד לסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, נוכח חוסר תום הלב של התובעת בהעלאת הטענה, לאור העובדה שהיא גילתה בהתנהגותה ב"זמן אמת" שהיא מסכימה לפיטוריה. כידוע, התוצאות של חוסר תום לב הן רבות ומגוונות, והתוצאה של העלאת טענה בחוסר תום לב עשויה להיות שבית המשפט לא ישעה לטענה, אף אם היא מוצדקת לגופה (בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ. בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 4.9.1980). העובדה שלהנהלת הנתבעת לא היתה ידיעה ממשית על הריונה של התובעת (הואיל ומכתב הפיטורים היה אחד ממכתבי הפיטורים הסיטוניים שנשלחו בסוף כל שנה לעובדי הוראה בנתבעת), שוקלת אף היא במסגרת השיקולים בדבר תוצאת היעדרו של היתר לפיטורי התובעת. סיכומו של דבר, מקובלת עלינו טענת הנתבעת שתביעת התובעת לפיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים ובהעדר שימוע - היא תביעה שלא בתום לב, ודינה להידחות. הוא הדין בתביעה לפיצוי לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, מאותם טעמים. אף דינה של תביעת התובעת לשכר עבודה מתום תקופת חופשת הלידה והאבטלה עד לסוף שנת הלימודים תשס"ט בגין פיטוריה שלא כדין - להידחות מאותם טעמים. תביעת התובעת להפרשי דמי הבראה לא הוכחה ומכל מקום, הואיל והיא מבוססת על תקופת עבודה מעבר ל-31.8.08 - דינה להידחות מהטעמים כאמור לעיל. תביעת התובעת לפיצויי פיטורים דינה להידחות. פיצויי פיטורים שולמו לתובעת לאחר הגשת התביעה באמצעות שחרור כספים בקופת גמל ביום 26.11.09 ותשלום הפרש בסך 1,094 ₪ ששולם בחודש 12/09. לאור דחיית תביעת התובעת להשלמת שכר עבודה בשנת תשס"ח ל-10 שעות שבועיות החל מ-12/07, אף אין בסיס לתביעת התובעת להפרשי פיצויי פיטורים המבוססים על משכורת קובעת המחושבת לפי עבודה בהיקף משרה של 10 שעות שבועיות בשנת תשס"ח. התובעת ביקשה בסיכומיה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין האיחור בשחרור הכספים והתשלום המשלים האמור, אך דין תביעה זו להידחות מאחר שהתובעת לא תבעה סעד זה בכתב התביעה ולא ביקשה להוסיף לכתב התביעה סכום תביעה מתוקן בגין הלנת פיצויי פיטורים, אף לא בבקשתה לתיקון כתב התביעה שהוגשה בעת הגשת תצהיר עדותה הראשית (בה ביקשה אך להוסיף טיעון עובדתי לכתב התביעה לעניין תביעה אפשרית לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ללא בקשת סעד נוסף). סוף דבר - התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ב, 13 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. "ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נציג ציבור אברהם ליבנה נציג ציבור תמיר ברשד דניאל גולדברג, שופט משרהשינוי היקף משרה