האם ניתוק קשר של עובד עם מקום העבודה מהווה התפטרות ?

1. לפנינו תביעה, בה עותר התובע למספר סעדים כספיים, לאחר שלטענתו פוטר מעבודתו ע"י הנתבעת. תמצית טענות התובע 2. לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו ע"י הנתבעת. לחילופין, טוען התובע כי יש לקבוע כי הוא התפטר בדין מפוטר, לאור מצבו הבריאותי. התובע טוען כי הוא זכאי לקבלת הרכיבים הכספיים הבאים: פיצויי פיטורים , חלף הודעה מוקדמת, דמי חגים, גמול שעות נוספות ופדיון חופשה שנתית. יצויין כי בכתב התביעה עתר התובע לשלושה סעדים כספיים נוספים, אשר נזנחו בסיכומיו, והם: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה ופיצוי בגין זיכוי מס. לפיכך, לא נדון בפסק דין זה בסעדים שנזנחו ע"י התובע. תמצית טענות הנתבעת 3. לטענת הנתבעת, התובע לא פוטר מעבודתו, אלא זנח את מקום העבודה וניתק קשר עם הנתבעת. בנוסף, התובע לא המציא כל מסמך רפואי אשר יש בו כדי ללמד על מצבו הרפואי בכלל ועל מגבלה רפואית בפרט. בכל מקרה, לו היה מציג מסמך כזה, היתה יכולה הנתבעת לשבץ אותו לתפקיד מתאים. באשר ליתר הסעדים הכספיים הנתבעים, טענה הנתבעת כי לתובע שולמו כל זכויותיו כדין. דיון והכרעה 4. בתיק זה התקיימה מסכת ראיות, לאחר שכל צד הגיש תצהיר מטעמו, והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. מצד התובע העיד התובע בעצמו, ומצד הנתבעת העיד חשב השכר של הנתבעת. בתום מסכת הראיות הגישו הצדדים סיכומים בכתב . 5. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התביעה להתקבל חלקית בלבד, וזאת בנוגע לגמול שעות נוספות ולדמי חגים, ודין יתר הרכיבים להדחות. נדון להלן ברכיבי התביעה אחד לאחד, אולם עובר לכך נקבע את המסכת העובדתית באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע בנתבעת. נסיבות סיום העסקתו של התובע 6. בין הצדדים שררה מחלוקת עובדתית בכל הנוגע לאופן סיום העסקת התובע אצל הנתבעת. כפי שפורט לעיל, התובע טען כי הוא פוטר מעבודתו, ולחילופין טען כי יש לראות בו כמתפטר בדין מפוטר. מן העבר השני, טענה הנתבעת כי התובע נטש את מקום עבודתו וניתק קשר עם הנתבעת. לאחר שמיעת העדויות, אנו קובעים כי גירסת הנתבעת היא הנכונה. להלן נפרט את המסכת העובדתית אשר עלתה מן העדויות. 7. כפי שפורט לעיל, שמענו שני עדים; התובע מחד וחשב הנתבעת מאידך. אנו מקבלים במלואה את עדותו של עד הנתבעת, מר אפרים משה לובל, שהיא עדות מהימנה. מר לובל, חשב הנתבעת, העיד בפנינו באופן כן ואמיתי, ותיאר דברים כפי שהתרחשו בפועל, גם אם לעיתים הדברים לא היו לטובת הנתבעת. מנגד, התרשמנו כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדותו של התובע. עדות התובע היתה רוויית סתירות, הוא הציג גירסאות סותרות, ופעמים רבות סתר גם את המסמכים שהוא עצמו הציג. התובע ניסה להסתיר מאתנו עובדות רבות, והתרשמנו כי הוא טען טענות עובדתיות הגם שידע כי אינן נכונות. בנוסף, התובע התחמק מלהשיב על שאלות בחקירתו הנגדית, ובית הדין נאלץ להעיר לו על כך ולהנחות אותו להשיב על השאלות שנשאל, וזאת ללא הועיל. התנהלות זו של התובע הפריעה לחקר האמת, וכן גרמה להתמשכות ההליך שלא לצורך. 8. הקביעות העובדתיות שקבענו מסתמכות על עדותו של חשב הנתבעת, בשילוב עם מסמכים שהוגשו. ראשית נציין, כי עסקינן בתקופת עבודה אחת, ולא בשתי תקופות כפי שטען התובע. בכתב התביעה טען התובע, כי ביום 13.4.09 הודיעה לו הנתבעת על פיטוריו, אולם בפועל המשיכה להעסיק אותו עוד כ - 12 חודשים. כבר מהצגת דברים זו עולה, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה הראשונה הנטענת. התובע המשיך לעבוד בפועל, כפי שטען, והדבר עולה בבירור מן העדויות, לרבות מעדות התובע עצמו. מן העדויות עולה, כי למעשה התובע המשיך לעבוד ברצף בחודש אפריל 2009, ולא חלה הפסקה בעבודתו. לפיכך, התובע אינו יכול לטעון כי פוטר מעבודתו באותה עת, וממילא אינו יכול לטעון כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין התקופה שעד יום 13.4.09. 9. כאמור לעיל, התובע לא פוטר בחודש אפריל 2009, והוא המשיך לעבוד ברציפות עד שנת 2010. לטענת התובע, הוא פוטר שוב ע"י הנתבעת בחודש אפריל 2010. על התרחשות הדברים בשנת 2010 ישנה מחלוקת עובדתית בין הצדדים, וגם בנושא זה אנו מקבלים את גירסת הנתבעת, בהסתמך על העדויות ששמענו. 10. בכתב התביעה טען התובע, כי בחודש פברואר 2010 ביקש מהנתבעת לפטר אותו עקב מצבו הבריאותי, ולטענתו הנתבעת הסכימה לכך בתחילה, אך ביקשה כי יכתוב את הדברים, ולאחר שכתב את הדברים, חזרה בה הנתבעת מהסכמתה. באותה עת, לטענת התובע, הוא הודיע כי הוא מעוניין להמשיך בעבודה, ואף כתב כך לנתבעת. מן העדויות והראיות עולה, כי הדברים לא התרחשו כפי שטוען התובע. אנו מקבלים את עדותו של מר לובל, הנתמכת במסמכים, ממנה עולה כי התובע פנה אל הנתבעת במכתב מיום 24.2.10 וביקש לסיים את עבודתו, לאור מצבו הבריאותי כביכול. הנתבעת דרשה כי ימציא אישור מתאים, אולם התובע לא עשה כן. הנתבעת הודיעה לתובע כי היא רואה את בקשתו כרצון לסיים את עבודתו בחברה. בתגובה, ביום 14.3.10 כתב התובע לנתבעת כי הוא ביקש להיות מפוטר "בשל הנסיבות אליהן נקלעתי", ומאחר ובקשה זו לא נענתה "אני לא מוותר על מקום עבודתי, ובסיום חופשת המחלה אתייצב כמתחייב לעבודתי כרגיל". דא עקא, שהתובע לא חזר לעבודתו, אלא ניתק כל מגע עם הנתבעת. ויותר מכך; התובע טוען כי שהה בחופשת מחלה מיום 24.2.10 למשך כחודשיים ימים, אולם הוא לא המציא לנתבעת כל אישור בנושא, והתרשמנו כי למעשה לא אושרה לו חופשת מחלה ע"י גורם רפואי, אלא שהתובע החליט על דעת עצמו לא להגיע לעבודתו. עוד עולה, כי ביום 24.2.10, בעת שפנה התובע אל הנתבעת וביקש כי זו תפטר אותו עקב מצבו הבריאותי, לא היה לתובע אישור רפואי אודות מצבו הבריאותי. הנתבעת כתבה לו מכתב תשובה, בו צויין כי לא המציא כל מידע על בעיותיו הרפואיות, והתובע השיב למכתב תוך שהוא מודיע כי הוא מתכוון לחזור לעבודתו. היינו, גם אל מול מכתבה של הנתבעת, לפיו לא הומצא כל אישור רפואי מהתובע, לא השיב התובע כי יש לו אישור כזה, ונהפוך הוא, התובע השיב כי יחזור לעבודתו. אנו מקבלים את גירסת הנתבעת, לפיה התובע לא המציא לה כל אישור רפואי, וכי את האישורים שצורפו לכתב התביעה ראתה לראשונה רק בעת שהוגשה התביעה. 11. מעבר לאמור לעיל, מסתבר כי ביום 1.3.10 הוצא לתובע "סיכום ביקור" מאת רופא המשפחה, בו נכתב כי יש להפנותו לרופא תעסוקתי, מאחר ועליו להמנע מהרמת משאות כבדים. התובע לא צירף אישור זה למכתבו מיום 14.3.10, ואף לא פירט את תוכנו באותו מכתב. לאחר מכן, ביום 23.4.10 ניתן לתובע אישור מרופאה תעסוקתית, בו נכתב כי התובע "אינו מסוגל לחזור לעבודתו בתור אחראי מחלקת קפואים, במידה ואין עבודה לחילופין מומלץ על מיצוי זכויות סוציאליות". גם מכתב זה לא הומצא לנתבעת, והיא לא ידעה על קיומו עד להגשת התביעה. ממכתב זה, בשילוב עם האישור הרפואי הקודם, עולה כי לא נאסר על התובע לעבוד בכלל, אלא שרק הוגבלה עבודתו כך שלא יצטרך להרים משאות כבדים. היה ראוי כי התובע ימציא מכתב זה לנתבעת, ויבקש לשבץ אותו בתפקיד מתאים ביחס למגבלותיו הרפואיות. התובע לא עשה כן, והתרשמנו כי התובע רצה לסיים העסקתו בנתבעת ויהי מה. התובע לא רצה להמשיך לעבוד, וזו הסיבה כי לא המציא את האישורים הרפואיים לנתבעת. התובע ידע כי אם ימציא לנתבעת את האישורים, הרי שזו תוכל למצוא לו תפקיד מתאים, והדבר לא הלם את תוכניותיו של התובע. שמענו את עדותו של חשב הנתבעת, והתרשמנו כי לנתבעת יש מגוון תפקידים, וכי היא יכלה למצוא לתובע תפקיד הולם, לו היה ממציא לה את האישורים הרפואיים. עוד התרשמנו, כי הנתבעת היתה מוכנה לקבל חזרה את התובע לעבודה, ולמצוא לו תפקיד הולם, וזאת גם לאחר שהתובע התנהל כפי שהתנהל. בהקשר זה ניסה התובע לטעון, כי הוא התייצב במקום העבודה בשלב מסויים; אולם איננו מקבלים טענה זו, ואנו קובעים כי למעשה התובע ניתק כל קשר עם הנתבעת, וגם לאחר מכתבו האחרון לא התייצב במקום העבודה ולא יצר קשר בדרך אחרת. עוד התרשמנו מעדותו של חשב הנתבעת, כי בשיחה טלפונית שנערכה הוא ביקש מהתובע להמציא אישור רפואי, אולם התובע לא עשה כן. ועוד התרשמנו מעדות החשב, כי בכל שלב היתה מוכנה הנתבעת לקבל את התובע חזרה לעבודה, למרות התנהלותו; וגם אם מתוך אילוץ קיבלה עובד אחר לאחר מספר שבועות, אין בכך כדי ללמד אחרת. שהרי, לא ניתן להותיר את התפקיד בלתי מאוייש, בעת שהתובע מנתק מגע, ושוהה בביתו על דעת עצמו במשך מספר שבועות, ללא אישורי מחלה וללא הצגת שום מסמך רפואי. ויותר מכך; גם במועד מאוחר יותר, לו ביקש התובע לחזור לעבודתו, היתה הנתבעת מקבלת אותו לעבודה, הגם שבינתיים קיבלה עובד מחליף. פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת 12. לאור כל האמור לעיל, משעולה כי התובע הוא זה שנטש את מקום עבודתו, אין לראות אותו כמפוטר. בנוסף, לא ניתן לראות את התובע כמתפטר בדין מפוטר, באשר לא פנה אל הנתבעת בבקשה למצוא לו תפקיד מתאים למגבלותיו הרפואיות הנטענות, ולא הציג בפניה כל מסמך רפואי. ונזכיר כי התרשמנו כי לו פנה התובע לנתבעת, היתה זאת מוצאת לו תפקיד המתאים למגבלות הרפואיות להן טען. 13. לפיכך, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, וכן אינו זכאי לדמי הודעה מוקדמת. ויותר מכך; מאחר והתובע נטש את מקום עבודתו בלא שנתן לנתבעת הודעה מוקדמת, היה מקום לקבוע כי התובע צריך לשלם לנתבעת דמי הודעה מוקדמת. דא עקא, הנתבעת לא טענה לקיזוז בנושא זה, ולפיכך לא נורה על קיזוז כזה. דמי חגים 14. בכתב התביעה תבע התובע סך של 3,637 ₪ בגין דמי חגים, וזאת בעבור 9 ימי חג בשנה. התובע ציין, כי הנתבעת שילמה לו דמי חגים בתקופת עבודתו, אולם נותרה יתרה לתשלום בגובה הסכום הנ"ל . 15. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע קיבל את מלא התשלום בגין ימי חג. 16. לאחר שמיעת העדויות, התרשמנו כי התובע זכאי להפרש הנתבע בגין דמי חגים. התובע הציג תחשיב בנושא, והתחשיב לא נסתר ע"י הנתבעת. התובע עבד בשכר שעתי במשרה מלאה בקירוב, והנתבעת לא עמדה בנטל הרובץ עליה להוכיח כי התובע לא עבד יום לפני החג ויום אחרי החג. בהקשר זה התרשמנו, כי בסמוך לחגים נדרשה נוכחות התובע בעבודה, לאור תפקידו כמנהל מחלקת קפואים בנתבעת. 17. לאור האמור לעיל, זכאי התובע לסך של 3,637 ₪ בגין דמי חגים. גמול שעות נוספות 18. בכתב התביעה תבע התובע סך של 23,000 ₪ בגין רכיב זה, אולם בסיכומיו הפחית את הסכום הנתבע לסך של 13,319 ₪. התובע הציג בתצהירו תחשיב התומך בסכום של 13,319 ₪. 19. מנגד, הנתבעת אמנם הכחישה את זכותו של התובע לגמול שעות נוספות, אולם העד מטעמה, ברוב גילוי לב וכנות, הודה בעדותו בפנינו כי הנתבעת לא שילמה לתובע גמול שעות נוספות בגובה 150%. מעדות חשב הנתבעת עולה, כי הנתבעת שילמה לתובע גמול שעות נוספות בגובה 125% בלבד, גם בעת שהיה זכאי לגמול בגובה 150%, וזאת עקב תקלה. והנה, למרות שחשב הנתבעת הודה באמור לעיל, לא הציגה הנתבעת תחשיב נגדי לתחשיב של התובע. אמנם, חשב הנתבעת טען כי התובע יצא להפסקה בת 30 דקות בכל יום, אולם היה ראוי כי הדבר ייטען עוד בכתב ההגנה, ולא יעלה לראשונה במסגרת העדויות. בנוסף, אין באמירה זו לבדה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתחשיב התובע; מה גם שהתרשמנו כי הדבר אינו מצוי בידיעתו האישית של חשב הנתבעת, ולו רצתה הנתבעת לטעון טענה זו היה ראוי כי תזמן לעדות את האדם המתאים. 20. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות בגובה 13,319 ₪ . 21. התובע עתר לקבלת פיצויי הלנה בגין הסכום הנ"ל, והנתבעת טענה כי אינו זכאי לפיצויי הלנה. אנו קובעים כי לסכום הנ"ל לא יתווספו פיצויי הלנה, וזאת לאחר שהתרשמנו כי עסקינן במחלוקת כנה. התובע קיבל בכל חודש את תלוש המשכורת, והוא נהג לבדוק אם התשלום שקיבל בגין שעות נוספות תואם את מיכסת השעות הנוספות, שהיתה ידועה לו היטב. התובע לא פנה לנתבעת מעולם בנושא זה, והתרשמנו כי שני הצדדים סברו שהנתבעת משלמת לתובע את המגיע לו עפ"י דין במלואו. בהקשר זה אנו מקבלים את עדותו של חשב הנתבעת; לפיה ערכה הנתבעת בדיקה בה נתגלה כי היתה טעות מצד אחראית השכר בחברה, ועקב טעות זו לא קיבל התובע גמול שעות נוספות בגובה 150%, אלא רק בגובה 125%. אל מול זאת יש לציין, כי התובע למעשה נהנה מכך שהנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי, וזאת הגם שהתחשיב שהציג אינו נקי מספקות. בתצהירו ציין התובע, כי הוא מתעתד להגיש תצהיר משלים, לאחר שיקבל את דוחות הנוכחות בגין השנים 2004 - 2006. דא עקא, התובע לא הגיש תצהיר משלים כזה, ואף לא הסביר מדוע לא עשה כן. גם שיקול זה נלקח בחשבון במסגרת האמור לעיל. חופשה 22. בכתב התביעה תבע התובע בגין רכיב זה סך של 8,003 ₪. בסיכומיו העמיד התובע את תביעתו בגין רכיב זה ע"ס 4,553 ₪. 23. התובע טען בכתב התביעה ובתצהירו, כי לא יצא כלל לחופשה בפועל בכל תקופת עבודתו. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע יצא לחופשה בפועל, ואף הפנתה אל תלושי השכר כדי ללמד שהתובע אכן יצא לחופשה. 24. במסגרת חקירתו הנגדית על תצהירו, הודה התובע כי הוא יצא לחופשה בפועל, ולמעשה עדותו זו שומטת את הקרקע תחת טענתו הראשונית. בנוסף, בעדותו בפנינו אישר התובע את נכונות הרישום בתלושי השכר אודות ניצול ימי החופשה בפועל. הדברים תואמים את גירסת הנתבעת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה, בתצהיר מטעמה וכן בעדותו של העד מטעמה. מכאן, שיש לקבל את גירסת הנתבעת בנושא זה, ולדחות את התביעה לפדיון חופשה. אחרית דבר 25. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה, למעט שני הרכיבים דלהלן: גמול שעות נוספות ודמי חגים . לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: א. 13,319 ₪ - בגין גמול שעות נוספות. ב. 3,637 ₪ - בגין דמי חגים. סה"כ 16,956 ₪ . 26. הסכום הנ"ל ישא ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה, 14.9.10, ועד לתשלום בפועל. 27. באשר להוצאות משפט; התובע הגיש תביעה לסך של 72,959 ₪, לאחר מכן הפחית את הסכומים הנתבעים בגין חלק מהרכיבים, ואילו חלק מרכיבי התביעה זנח. וגם מתוך רכיבי התביעה שנותרו, נפסק לתובע סכום חלקי בלבד, כך שלמעשה התביעה נדחתה ברובה, והסכום שנפסק לתובע עומד על כ - 23% מן הסכום שתבע. בנוסף, כפי שפורט לעיל, התנהלות התובע הביאה להתמשכות ההליך שלא לצורך, וכן פירטנו לעיל את התרשמותנו מעדותו. התובע הגיש תביעתו תוך הסתרת חלק מהעובדות, ותוך הצגת טענות עובדתיות שהתבררו כחסרות בסיס. לאור האמור לעיל, היה מקום להשית על התובע הוצאות. עם זאת, לאחר שיקלול כל הנסיבות, לרבות העובדה שלא נפסקו לתובע פיצויי הלנה, החלטנו שלא להשית על התובע הוצאות. לפיכך, אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. 28. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 29. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מהמצאת פסק הדין. ניתן היום, י"ב חשון תשע"ב, 09 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נ. עובדים- שלום שגב נ.מעבידים -חיים נחשוני יוסף יוספי, שופט שאלות משפטיותהתפטרות