ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי לנוער א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה (השופטת קינן) מיום 25.1.11 בתיק ת"פ 5028-11-09, במסגרתו הושתו על המערער, יליד 30.7.93, בין היתר, 50 חודשי מאסר בפועל. עניינו של התיק תאונת דרכים קשה שגרם המערער בעודו נוהג ללא רישיון, אשר במסגרתה נהרגה אשה ונפצעו שתיים נוספות. רקע והליכים קודמים ב. המערער, הורשע על-פי הודאתו ביום 25.1.11 בעבירות של הריגה, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רשיון נהיגה, הפקרה, סטיה מנתיב נסיעה, חבלה חמורה וגרימת חבלה של ממש. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 2.2.09 נהג המערער - באותה עת קטין כבן חמש עשרה וחצי שנים - ברכב השייך לדודו, מבלי שהחזיק מעודו (ולפי גילו לא יכול היה להחזיק) ברשיון נהיגה ומבלי שניתנה רשותו של הדוד. באותה עת, הלכו על המדרכה הצמודה לכביש שלוש נשים (להלן הולכות הרגל או הנפגעות) - המנוחה אמירה זידאן עליה השלום, אבתהאל דראג'מה ומהא זידאן אשר החזיקה את בנה התינוק. בנוסף, הלכו על המדרכה שני ילדיה של המנוחה, בגילאי 3 ו-6. המערער, אשר נסע במהירות גבוהה, סטה מנתיב נסיעתו, עלה על המדרכה ופגע בהולכות הרגל, באופן שהעיף את המנוחה ואבתהאל למרחק והפיל את מהא למדרכה. כתוצאה מן הפגיעה נפטרה המנוחה לאחר 10 ימים; אבתהאל נחבלה, בין היתר, בגבה, בראשה ובפניה; מהא נחבלה בצווארה, בכתפה ובגבה. לאחר שפגע המערער בהולכות הרגל כמתואר, לא עצר את רכבו לשם הגשת סיוע אלא המשיך בנסיעה אל ביתו, שם עצר ונטש את הרכב.   ג. לתיק זה צורפו, לבקשת המערער, כתבי אישום נוספים, מן התקופה שלאחר האירוע הקשה, בהם הורשע על-פי הודאתו. לפי כתב האישום הראשון, החזיק המערער ביום 3.4.09 סכין למטרה לא כשרה. לפי כתב האישום השני, ביום 27.11.09 נהג המערער באופנוע ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח. ד. טרם נגזר דינו של המערער, הוגש בעניינו תסקיר שערך שירות המבחן לנוער. בתסקיר מיום 15.9.10 מתואר, כי לאחר העבירות נשוא תיק זה נשר המערער מבית הספר והסתגר בביתו. באוגוסט 2009 רכש המערער אופנוע והחביא אותו אצל בן דודו; כשלושה חודשים לאחר מכן, בעודו נוהג באופנוע, שוב ללא רישיון, היה מעורב בתאונת דרכים קשה שגרמה לו לפציעות חמורות, היא התאונה נשוא כתב האישום השני שצורף, כנזכר מעלה. השירות תיאר, כי המערער אמנם מודה בעבירות נשוא ענייננו, אולם מסרב להפנים את השלכות מעשיו, ובוחר להאשים את המזל והגורל שלא היטיבו עימו. אשר לטיפול במסגרת שירות המבחן צוין, כי חודש וחצי לאחר תחילת הטיפול החל המערער להיעדר מהפגישות, אולם לאחר שיחת הבהרה חזר להשתתף בטיפול באופן תקין. לסיכום, הומלץ על צו אבחון והסתכלות במעון נעול למשך 70 ימים, תוך שצוין כי נוכח מצבו הנפשי והפיסי של המערער, כליאתו מאחורי סורג ובריח עלולה להביא להחמרה במצבו. ה. בגזר דינו המפורט, נתן בית המשפט דעתו למכלול השיקולים בעניינו של המערער. נקבע, כי הנסיבות שבהן בוצעו העבירות החמורות לכשעצמן מחייבות ענישה מרתיעה, וזאת הן נוכח נהיגת המערער ברכב מבלי שקיבל מעודו רישיון, והן נוכח הפקרת הולכות הרגל לאחר התאונה, מבלי להגיש עזרה ותוך ניסיון להתחמק מאחריות. כן נקבע, כי רכישת האופנוע על-ידי המערער לאחר התאונה ונהיגתו בו ללא רישיון תוך גרימת תאונת דרכים קשה  - וכל זאת בעודו משוחרר ממעצר בתנאים מגבילים - אך ממחישות שלא הפנים את חומרת העבירות בהן הורשע. בנוסף ציין בית המשפט, כי עברו הפלילי של המערער כולל גזר דין ללא הרשעה מיום 26.5.08, בגין עבירות פציעה כשהעבריין מזויין וכן החזקת סכין. ו. מנגד, נתן בית המשפט דעתו לגילו הצעיר של המערער, למצבו הפיסי והנפשי הקשה ולהודאתו במיוחס לו. כן שקל בית המשפט לקולה את חלוף הזמן מאז אירעה התאונה ואת השתלבותו של המערער, ככל הנראה, במסגרת תעסוקתית. בנוסף ציין בית המשפט את חוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה מטעם המערער, לפיה רמת משכלו "גבולית עד נורמאלית נמוכה", וכי כושר שיפוטו לקוי. בסיכומם של אלה, גזר בית המשפט על המערער 50 חודשי מאסר בפועל; 14 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של הריגה, הפקרה או עבירת אלימות מסוג פשע; 10 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה בפסילה והחזקת סכין; ו-15 שנות פסילה לנהיגה. הערעור ז. נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את המלצת שירות המבחן להצבת המערער במעון נעול לשם ריצוי מאסרו חלף מאסר מאחורי סורג ובריח, וזאת  בעיקר נוכח קטינותו בעת ביצוע העבירה ומצבו הפיסי והנפשי. נטען לעניין זה, כי עלה מן התסקיר ששליחת המערער למאסר בפועל תביא להידרדרות במצבו ולהחמרה בדפוסי התנהגותו העברייניים. עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספק להודאת המערער במיוחס לו, וכי העונש שהושת עליו חורג לחומרה אף ביחס לבגירים שהורשעו בעבירות דומות. ח. טרם הדיון בפנינו הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן לנוער. בתסקיר מיום 16.2.12 צוין, כי שלא כמו לפני שנה, המערער מפנים את הסבל שגרם לנפגעות, והמחשבות עליהן ועל הנזק שהסב למשפחותיהן מטרידות אותו ומקשות עליו לישון בלילות. כן צוין, כי המערער מתקשה להסתגל לתנאי המאסר, ולטענתו מצבו הבריאותי הולך ומידרדר. הומלץ על הפחתה מסוימת בשל המצב הרפואי. הדיון ט. בא כוח המערער טען לפנינו כל האפשר, ובין השאר כי לא ניתן בבית המשפט קמא משקל מספק לנסיבותיו האישיות של המערער, ובאלה גילו הצעיר, מצבו הרפואי הקשה וההליך השיקומי שהוא עובר. כן הוגשו תעודות המצביעות על השתלבותו הטובה במרכז החינוך בבית הסוהר לנוער "אופק" והשתתפותו בלימודים; כיום הוא מצוי בבית הסוהר "צלמון". י. באת כוח המשיבה טענה, כי הנסיבות החריגות של העבירות מחייבות ענישה מחמירה, וכי אלמלא היה מדובר בקטין יכול היה העונש להיות חמור בהרבה; בין השאר הדגישה את החומרה שבעצם הנהיגה באופנוע ללא רישיון לאחר האירוע וגרימתה שוב של תאונת דרכים קשה; מאלה עולה כי לא הפנים את חומרת העבירות נשוא הליך זה. הכרעה יא. לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור. אכן, מדובר במי שהיה קטין צעיר - חמש עשרה וחצי - בשעת המעשה הראשון, וקטינות מהוה שיקול משמעותי מאוד באשר לענישה, על פי קביעת המחוקק ופרשנות הפסיקה; ראו ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני מפי השופט דנציגר; ע"פ 7113/08 פלוני נ' מדינת ישראל מפי השופטת ארבל. ואולם, אין קטינות מקנה חסינות, וכך לגבי המערער. עוצמת הנסיבות המחמירות במקרה דנא מטה את הכף לחובתו. אילו היתה בפנינו עבירת ההריגה - דיינו לענישה מחמירה, גם אם לא בסדרי הגודל שעל פי מגמת הפסיקה היו מושתים על בגיר. על אחת כמה וכמה משנצטרפה אליה ולעבירות החבלה ההפקרה, עבירה חמורה כשלעצמה, והכל תוך נהיגה ללא רישיון וביטוח. הוסף חטא על פשע בעבירות הבאות, קרי, החזקת הסכין, ובעיקר - לענייננו - שוב נהיגה ללא רישיון ובלא ביטוח. על המערער לשאת בתוצאות, וענישתו כפי שהושתה פחותה משמעותית מאשר היתה אילולא היה קטין. יב. על כולנה עלתה כמובן ההריגה. אכן, מנעד הענישה בעבירה זו, בודאי כל עוד לא נשתנה החוק לעניין סיווג עבירות ההמתה, הוא רחב (ראו ע"פ 865/09 חמאד נ' מדינת ישראל מפי השופט הנדל); כך - בין מצבי עבירה שאינם רחוקים מן הרצח לבין מעשי עבירה - בתאונות למיניהן - שלעתים אינם רחוקים מאוד מגרימת מוות ברשלנות. סדרי הגודל בענישה אף לקטינים, בהריגה כתוצאה מקטטה, נעים בין 7-6 שנות מאסר ל-12-10 שנות מאסר (ראו ע"פ 6508/05 פלוני נ' מדינת ישראל; ע"פ 10365/05 אבומדיעם נ' מדינת ישראל; ע"פ 3724/08 פלוני נ' מדינת ישראל; ע"פ 7002/09 פלוני נ' מדינת ישראל; אשר לעבירות הריגה בגדרי נהיגה ראו מן השנים האחרונות ת"פ (מרכז) 15012-03-09 פלונית נ' מדינת ישראל שם הושתו ארבע שנות מאסר על הריגה, חבלה חמורה ונהיגה בשכרות. נזכיר כי המגמה השיפוטית בכגון דא בעבירות הריגה בתאונות דרכים ככלל היא של החמרה, והכל כדי לתרום למאבק בנגע תאונות הדרכים, וכמובן כל מקרה לגופו, ולנסיבותיו כגון קטינות. במקרה דנא נתלוו לעבירת ההריגה עבירות חבלה הנוגעות לנפגעות (שתודה לאל לא נהרגו), ואף זאת יש לשקלל. יג. להריגה הצטרפה ההפקרה. גם בזכרנו כי המדובר היה בקטין לא קרוב לבגרות, בן חמש עשרה וחצי שנים, עדיין נודעת לעבירה זו משמעות מוסרית של שפל מדרגה, וגם לחומרה שבכך ניתן ביטוי בפסיקה, לרבות לאחרונה (ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל; ע"פ 4628/09 שרעבי נ' מדינת ישראל). יד. נזכיר עוד כי נהיגה בלא רישיון ובלא ביטוח יש בה כשלעצמה, אף בלא תאונה, חומרה - כל שכן לגבי מי שמעולם לא היה לו רישיון. היא מעמידה בסכנה את חיי הזולת ואת חיי הנוהג (ובענייננו אכן למרבה הצער קופחו חיי המנוחה ונפצעו חברותיה במקרה הראשון, ונפצע קשה המערער עצמו במקרה השני). ועוד, הנוהג בלא רישיון ובלא ביטוח מטיל את תשלום הפיצויים על קופת הציבור; ברע"פ 7072/05 צרפתי נ' מדינת ישראל נאמר: "נהיגה בעת פסילה וללא ביטוח הן עבירות הראויה ללא ספק למאסר (רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל). לכך טעם ערכי ומעשי כאחת: הנוהג בעת פסילה, שעה שבתיק קודם נפסל לנהוג, הריהו כמפקיר את חיי הזולת, את חייהם של נוסעי הכביש והולכי הכביש. חמור מכל חמור הוא כי הנהיגה נעשתה בעת שכרות, לאחר שהמבקש נפסל קודם לכן לנהיגה בעקבות זאת, שבאותן נסיבות של נהיגה בשכרות הורשע בהריגת ילד, והריהו בחינת 'שור מועד' שפגיעתו רעה. העדר הביטוח משמעו גם שבקרות תאונה, חלילה, תהא מעמסת התשלום על קופת הציבור. הפקרות כזו ראויה ליחס מחמיר מצד בתי המשפט, למען יראו וייראו, וצריך שהדבר ייחרת בתודעתם של נהגים בכל דרך, תרתי משמע". ולבסוף, אחזקת סכין למטרה לא כשרה משמיעה עבריינות מסוג אחר, ולמרבה המזל לא נשלפה הסכין. טו. נתנו דעתנו לתסקיר העדכני המפורט של שירות המבחן לנוער, למצבו הרפואי של המערער בעקבות התאונה ולהתנהגותו הטובה במאסרו, אף כי עודו מצוי רק בראשית הדרך במישור הטיפולי-סוציאלי. רשמנו לפנינו את החשיבה שמקדיש המערער כמדווח לתוצאות הקשים של מעשיו, תוך אמפטיה לקרבנות. אכן, שירות המבחן המליץ - כאמור - על הפחתה מסוימת בעונש, בהידרשו במיוחד למצב הרפואי, אך אנו יוצאים מן ההנחה כי המערער מקבל את כל הטיפול הרפואי הדרוש לו בגדרי המאסר; לעניין זה נבקש כי פסק דיננו יועבר על-ידי הפרקליטות לידיעת שירות בתי הסוהר. ואולם, בסופו של יום איננו רואים מקום להתערבותנו. העונש שהושת אינו מועט לגבי קטינים, אך הוא מידתי ולא חמור בהשוואה לענישה מקובלת וראויה בשילוב עבירות כגון דא לבגירים. נוכל רק להביע את התקוה, כי אכן כעולה מן התסקיר ימשיך המערער במגמה חיובית במאסר, והדעת נותנת - בלא שכמובן ניטע מסמרות - כי הדבר יעמוד לזכותו בעתיד. טז. איננו נעתרים איפוא לערעור. משפט פליליערעור