כתב הרשאה להפעלת מכון רישוי רכב

כתב הרשאה להפעלת מכון רישוי רכב 1. עניינה של העתירה בהחלטת משרד הרישוי להעביר מידי המשיב 3 כתב הרשאה להפעלת מכון רישוי כלי רכב בישוב אור עקיבא לידי המשיבה 4. בעתירה מבוקש להורות למשרד הרישוי לבטל את ההעברה הנ"ל ולהעניק את כתב ההרשאה לעותרת מס' 2. הצדדים 2. העותרת 1 הפעילה, לטענתה, עובר להגשת העתירה מכון רישוי באור עקיבא (להלן - "סלינג"). העותרת 2 היא הבעלים של העותרת 1 (להלן - "ט.ד"). העותר 3 הוא בעלים ובעל השליטה בסלינג (להלן - "דוד"). העותר 4 הינו מנהל מכון הרישוי מטעם העותרים 1-3 (להלן - "ערן"). המשיב 1 הינו משרד ממונה על מתן כתבי הרשאה למכוני רישוי (להלן - "משרד הרישוי"). המשיב 2 הינו מפקח על  אזור חיפה והצפון מטעם משרד התחבורה, ובמסגרת תפקידו ממונה על מכון הרישוי באור עקיבא (להלן - "המפקח המחוזי"). המשיב 3 היה בעל כתב הרשאה להפעלתו של המכון עד ליום 9.8.09 והוא בעל זכויות חכירה במקרקעין עליו מצוי המכון (להלן - "סלמן" להלן "המקרקעין"). המשיבה 4 רשומה החל מיום 9.8.09 כבעלת כתב ההרשאה ובעלת זכויות החזקה במקרקעין ובמכון הרישוי מכוח הסכם שכירות (להלן - "טסט פיקס"). רקע להבנת העתירה 3. בתקנה 273 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - "תקנות התעבורה"), נקבע כי תנאי למתן רישיון רכב או חידושו הוא בדיקת כלי הרכב על מנת שניתן יהיה לוודא כי כלי הרכב ראוי לשימוש ומתקיימים בו התנאים שנקבעו בתקנות התעבורה. משרד הרישוי הסמיך גופים פרטיים לבצע בדיקות תקופתיות לרכב כאמור בתקנה 273 לעיל, ולצורך כך הוא מעניק לאותם גופים 'כתב הרשאה' שתוקפו לתקופה קצובה (להלן - "כתב ההרשאה"). הפרטת בדיקת הרכבים לגופים הפרטיים לא הפקיעה את האחריות הכוללת לביצוע הבדיקות התקופתיות לרכבים ממשרד הרישוי והפיקוח נותר בידיו. מכוח סמכויותיו, הוצא צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב) תש"ל-1970 (להלן - "צו הפיקוח"), לפיו נקבעו תנאים לקבלת רישיון להפעלת מכון רישוי לרבות זכאות לקבלת כתב הרשאה להפעלת המכון על פי תקנות התעבורה. העובדות בקצרה 4. ביום 1.1.2006 העניק משרד התחבורה לסלמן כתב הרשאה להפעלת מכון הרישוי באור עקיבא הנמצא על המקרקעין (להלן - "מכון הרישוי" ). כתב ההרשאה חודש מידי שנה, ובפעם האחרונה ב- 1.1.2009. 5. ביום 6.7.09 הודיע סלמן למשרד התחבורה כי הוא מוותר על כל זכויותיו בכתב ההרשאה וכי הוא מבקש להעביר את הזכויות בכתב ההרשאה שבידו לטסט פיקס. בהתאם לנוהלי משרד התחבורה, נדרש סלמן למלא אחר הדרישות המנהלתיות לצורך העברת כתב ההרשאה ובין היתר נדרש הוא להמציא פרטים ומסמכים לרבות כתב ויתור בו הוא מצהיר כי הוא מוותר על כתב ההרשאה ואין לו התנגדות להעבירו לטסט פיקס. כן המציא סלמן חוזה מכר עם אדם בשם שבת ברכה (להלן - "ברכה") למכירת זכויותיו במכון ובמקרקעין בו מצוי המכון וכן חוזה שכירות בלתי מוגנת שנחתם בינו ומר ברכה מצד אחד לבין  טסט פיקס מצד שני כשוכרת המקרקעין והמכון המצוי עליו. 6. לאחר שנמצא כי סלמן וטסט פיקס כשירים לביצוע העברת כתב ההרשאה, וכי שניהם מילאו אחר התנאים שנקבעו בנוהלי משרד התחבורה להעברת כתב ההרשאה, הנפיק משרד התחבורה ביום 8.8.09 את כתב ההרשאה לטסט פיקס. ההחלטה על העברת כתב ההרשאה לטסט פיקס היא נשוא העתירה שלפנינו. 7. לצורך הבנת הרקע בלבד אספר עוד כי בין העותרים או מי מהם לבין סלמן נתגלע סכסוך עסקי שמשרד התחבורה אינו צד לו ואשר אינו נוגע לעתירה המינהלית, והוא מתברר בבית משפט המחוזי בחיפה במסגרת ת.א. 693/08 (להלן - "התביעה האזרחית"). עיקר המחלוקת בניהם בתביעה האזרחית היא כדלקמן: ט.ד. טוענת כי היא בעלת הזכויות במקרקעין החל מיום 11.2.07. לטענתה, במועד זה, נחתם הסכם בין סלמן לבינה שעניינו העברת זכויותיו של סלמן במקרקעין אליה (להלן - "הסכם העברת הזכויות"). הסכם זה נחתם בעקבות הלוואה שנטל סלמן ביחד עם אחר מט.ד. לצורך מימון בניית מכון הרישוי. להבטחת פירעונה של ההלוואה משכן סלמן את כל זכויותיו במקרקעין ובמכון הרישוי לטובת ט.ד. (משכון בדרגה שנייה לאחר שבנק הפועלים רשום כמשכון בעל דרגה ראשונה על המקרקעין). עוד נקבע בהסכם כי במידה והלווים לא יעמדו בתשלומים החודשיים שנקבעו בהסכם, תהיה ט.ד זכאית להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי ולממש את המשכון על ידי העברת זכויותיו של סלמן במקרקעין ובכתב ההרשאה על שמה. ביום 12.2.07 דיווחה ט.ד. למינהל מקרקעי ישראל על העסקה וביקשה להעביר את הזכויות במקרקעין ובמכון על שמה. בתגובה שלח לה המינהל מכתב מיום 12.2.2007 על פיו נדרשה ט.ד להמציא כתב ביטול התחייבות לרישום משכנתא לטובת בנק הפועלים וכן אישור משרד התמ"ת להעברת הזכויות. עוד נאמר במכתב כי רק לאחר שיומצאו למינהל כל האישורים לעיל, יוכל המינהל לדון בבקשה להעברת הזכויות. לאחר שחלף זמן, ולטענת העותרים סלמן לא מילא אחר הוראות ההסכם להעברת הזכויות, הגישו העותרים את התביעה האזרחית לאכיפת ההסכם. תביעה זו תלויה ועומדת, כאשר מעת לעת ניתנות על ידי בית המשפט הדן בתביעה החלטות ביניים אודות ניהול המכון. 8. עד כאן תיאור הסכסוך האזרחי שפרץ בין העותרים וסלמן. אציין כי אף שהעותרים האריכו בעתירתם בתיאור המחלוקות המתבררות במסגרת התביעה האזרחית והעלו טענות רבות בהקשר זה, אמנע מלדון במחלוקות אלה ואותירן להכרעת בית המשפט הדן בתביעה האזרחית. טענות הצדדים טענות העותרים 9. טענתם העיקרית של העותרים היא כי סלמן לא היה רשאי להעביר את זכויותיו במקרקעין ובמכון הרישוי לטסט פיקס שכן הוא אינו בעל הזכויות בהם לאחר שזכויותיו הועברו אליהם. לטענתם, כתב ההרשאה הועבר מסלמן לטסט פיקס תוך ביצוע קנוניה עם מפקח המחוז. עוד טוענים העותרים כי מאחר וסלמן העביר את הזכויות בכתב ההרשאה לט.ד, לא היה רשאי משרד התחבורה והמפקח המחוזי להעביר את הזכויות לטסט פיקס. במהלך הדיון בעתירה הוסיפו העותרים וטענו כי הובטח להם על ידי מי מטעם משרד התחבורה כי כתב ההרשאה לא יועבר לאחר עד להכרעה בתביעה האזרחית. ביום 10.7.2011 הודיעו העותרים לבית המשפט כי הגיע לידיהם מידע לפיו משרד התחבורה עומד לפטר, בכפוף לשימוע, את המפקח האזורי, על רקע מעורבותו בהעברת כתב ההרשאה מסלמן לטסט פיקס בניגוד לנהלים, עובדה המלמדת על הקנוניה הנטענת. טענות משרד הרישוי 10. משרד הרישוי טוען כי ההחלטה בדבר העברת כתב ההרשאה נכונה, ראויה ואינה חורגת ממתחם הסבירות. לטענתו, ההחלטה אינה נגועה בשיקולים זרים והעברת כתב ההרשאה מסלמן לטסט פיקס נעשתה כדין לאחר שכל הנוגעים בדבר מילאו אחר כל התנאים והדרישות לצורך ביצוע העברה. נטען כי סלמן הציג כתב ויתור כנדרש, וכן הוכח שטסט פיקס עומדת בכל התנאים הנדרשים על פי צו הפיקוח, ולרבות היותה בעלת הרשאה להחזיק בנכס הנדון מכוח חוזה מכר וחוזה שכירות שהוצג בפניו. משרד הרישוי חוזר ומדגיש כי אין לו עניין בתוצאות הסכסוך העסקי בין הצדדים  וכי עניינו בפתיחת המכון והפעלתו בידי גורם אשר עומד בתנאים הנדרשים על פי דין ואשר נותן מענה הולם לצורכי הציבור. בשולי תגובתו מציין משרד הרישוי כי העותרים כלל לא הגישו בקשה להעברת הרשאה לידיהם על פי  דרישות הדין ודי בכך כדי לדחות את העתירה. עוד לטענתם, לו הייתה מוגשת בקשה כזו היא הייתה נבחנת לגופה. טענות סלמן 11. סלמן טוען כי הבעלות במקרקעין הינה בידי המינהל וכי בשנת 2004 הוקצו לו המקרקעין לאחר שנחתם בינו לבין המינהל חוזה חכירה מהוון. אשר להשתלשלות העניינים בנוגע למחלוקות בינו לבין העותרים טוען סלמן כי לאחר שהתברר לו כי ט.ד פנתה למינהל בדרישה להעברת הזכויות במקרקעין על שמה, הוא הודיע למינהל כי מדובר בתרמית ובניסיון לבצע העברה כפויה של זכויותיו במקרקעין. בתגובה, כונסה ועדת תיאום עליונה של המינהל ועל פי החלטתה ניתן לסלמן ביום 4.6.09 אישור לבצע עסקה במקרקעין, לצורך פירעון ההלוואה לט.ד. בהתאם לאישור זה נחתמו הסכמים עם העותרים המסדירים את החזר ההלוואה וויתור על כל זכות כלשהיא בקשר עם המקרקעין והמכון (נספח ג'-2) . לטענת סלמן, לאחר שניתן אישור המינהל להעברת זכויותיו במקרקעין, ולאחר שהוסדר פירעון השעבודים עם בנק הפועלים ועם העותרים, הוא מכר את זכויותיו במקרקעין למר ברכה. העסקה הנ"ל דווחה למינהל ולרשויות המס, ואף נרשם בגינה משכון לטובת ברכה ברשם המשכונות. מר ברכה קיבל זכות שימוש מיידית בכל המקרקעין ובהתאם לכך השכיר את המקרקעין לטסט פיקס לצורך הפעלת מכון הרישוי המצוי על המקרקעין. מאחר והליך העברת הזכויות על שם ברכה טרם הסתיים, חתם גם סלמן כבעל הזכויות הרשום, על הסכם השכירות עם טסט פיקס. לעניין כתב ההרשאה טוען סלמן כי אין לו כל סמכות להעביר את הזכויות בכתב ההרשאה לצד ג' ולכל היותר הוא רשאי לוותר על זכויותיו הוא ולהחזירן למשרד התחבורה. לפיכך שעבוד זכויותיו בכתב ההרשאה למי מהעותרים ממילא אינו חוקי. סלמן טוען כי מאחר ואינו מחזיק עוד בכתב ההרשאה, אין מקום למתן הסעד של ביטול הויתור שלו על כתב ההרשאה. לטענתו, לא ניתן לאלץ אותו להחזיק בכתב ההרשאה. טענות טסט פיקס 12. טסט פיקס חוזרת על עיקרי הדברים שנטענו על ידי המשיבים האחרים ומוסיפה וטוענת כי פעולת הויתור של סלמן הינה בלתי הפיכה ואין הרשות המינהלית רשאית לכפות את כתב ההרשאה על סלמן שאינו חפץ בו. עוד טוענת טסט פיקס כי הסעד המבוקש להורות למשרד התחבורה להעביר את כתב ההרשאה מסלמן למי מהעותרים אינו ניתן לביצוע שכן סלמן כבר אינו בעל הזכויות בהרשאה, וכן כי לא ניתן להורות למשרד התחבורה להעניק כתב הרשאה בלא שהמקבל עומד בתנאים שנקבעו לכך על ידי משרד התחבורה, ומכל מקום, העותרים אינם זכאים לקבל את כתב ההרשאה. עוד נטען כי לא נפל כל פגם במתן כתב הרשאה לטסט פיקס ובהליך מתן כתב ההרשאה. טסט פיקס עמדה בכל הכללים והקריטריונים לקבלת הרשאה מאת משרד התחבורה כפי שהוכח למשרד התחבורה ולרבות קבלת זכות שימוש מיידית בכל המקרקעין ובמכון הרישוי מאת סלמן שהוא בעל הזכויות במקרקעין ובמכון. לטענתה, על פי כללי משרד התחבורה נדרש מקבל ההרשאה להציג זיקה למקרקעין ודי בהסכם שכירות לשלוש שנים שהוצג למשרד התחבורה על מנת לקבוע כי הוכחה הזיקה הנדרשת למקרקעין. טסט פיקס חוזרת ומדגישה כי הסכם השכירות שנחתם בין מר ברכה וסלמן מצד אחד לבינה מצד שני, נכרת כדין עם בעלי הזכויות במקרקעין לאחר שהתקבל אישור מוקדם של המינהל לביצוע העסקה ולאחר שנכרתו ונחתמו עם העותרים הסכמים מוקדמים לסילוק השעבודים. טסט פיקס מדגישה ומציינת כי העילה האמיתית של העתירה הינה הסכסוך הכספי בשאלת הזכויות במקרקעין, עילה שמתבררת בתביעה האזרחית ואין מקומה בעתירה מינהלית. תשובת העותרים 13. בתגובה לטענות המשיבים הוסיפו העותרים וטענו כי טסט פיקס אינה עומדת בתנאים הדרושים לקבלת כתב ההרשאה שכן היא אינה בעלת זכויות החזקה במקרקעין ובמכון הרישוי.  העותרים חוזרים וטוענים כי הם בעלי הזכויות הרשומות של המקרקעין וכל עסקה המתיימרת להעביר זכויות לטסט פיקס מחוסרת כל תוקף. עוד נטען כי המצגים שהונחו בפני משרד הרישוי לעניין זכויות סלמן במקרקעין היו מטעים וכי לו הוצגה בפניו התמונה הנכונה והאמיתית הוא לא היה מאשר את העברת כתב ההרשאה לידי טסט פיקס. לפיכך, לטענת העותרים, החלטת משרד הרישוי להעביר לטסט פיקס את הזכויות בכתב ההרשאה אינה מבוססת על תשתית ראייתית ראויה ודי בכך כדי לפסול את ההחלטה. דיון 14. החלטת המשיבים 1 ו-2 להעביר את כתב ההרשאה לטסט פיקס היא החלטה מינהלית ועל העותרים להוכיח כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות. אוסיף כי למשיבים עומדת חזקת תקינות ההחלטה המינהלית, ועל העותרים לסתור חזקה זו. אקדים ואומר כי העותרים לא עמדו בנטל זה. 15. על פי נהלי משרד התחבורה ובהתאם לצו הפיקוח, על מבקש כתב הרשאה להפעלת מכון רישוי להראות כי הוא בעל הרשאה להחזיק במקרקעין ובמכון הרישוי הבנוי עליו. על פי הוראות המפקח האזורי, המבקש להעביר הרשאה להפעיל מכון רישוי לידיו נדרש להמציא בין היתר "חוזה שכירות ל-36 ח' או רכישת הקרקע או כל הסכם בעלות אחר ל-36 ח'" (מכתבו של המפקח לסלמן מיום 20.7.09). 16. שוכנעתי כי טסט פיקס מילאה אחר תנאים אלה והראתה למשרד הרישוי כי היא בעלת הרשאה להחזיק במקרקעין ובמכון המצוי עליו וזאת בהתאם להסכם השכירות שנחתם בינה לבין סלמן ומר ברכה לתקופה של שלוש שנים. מאחר ונכון למועד מתן ההחלטה נשוא העתירה, סלמן היה (ועדיין) בעל הזכויות הרשומות במקרקעין ובמכון הרישוי (בהתאם לחוזה חכירה עם המינהל), רשאי היה משרד הרישוי להניח כי הסכם השכירות בין סלמן לטסט פיקס תקף וכי לטסט פיקס הרשאה להחזיק במקרקעין לתקופה של 36 חודשים. העותרים לא הוכיחו כי הסכם זה אינו אותנטי ואף לא טענו זאת. כל טענותיהם כנגד ההסכם נגעו לחוסר סמכותו של סלמן לחתום על ההסכם לאחר שהעביר לטענתם את זכויותיו במקרקעין אליהם. אלא, שטענת העותרים כי סלמן לא היה בעל הזכויות הרשומות במקרקעין נשענת על מערכת חוזית (שמקומה בהליך האזרחי המתנהל) ולא קניינית, והיא אינה מתיישבת עם רישומי הזכויות במינהל. ממילא, רשאי היה סלמן, כמי שרשום כבעל זכויות החכירה במקרקעין, ליתן הרשאה לטסט פיקס להחזיק במקרקעין. 17. בנסיבות אלה, לא נפל כל פגם בהחלטת משרד הרישוי אשר קיבל לידיו את הסכם השכירות ועל סמך הסכם זה שוכנע, בצדק, שלטסט פיקס הרשאה להחזיק המקרקעין. לפיכך, משעה שסלמן חתם כנדרש על פי נהלי משרד הרישוי, על כתב הויתור להעברת זכויותיו בכתב ההרשאה, ומשהוכח למשרד הרישוי כי טסט פיקס עמדה בכל התנאים והדרישות הרלוונטיים, רשאי היה המשרד להעביר את הזכויות לטסט פיקס. 18. מובן מאליו כי כתב ההרשאה הינו לתקופה מוגבלת וקצובה בזמן ובמידה ויתברר בעתיד כי לטסט פיקס אין הרשאה להחזיק במקרקעין, ממילא יבחן שוב משרד הרישוי את תוקף כתב ההרשאה לאור הנסיבות החדשות שיהיו. 19. אשר לזכויות העותרים במקרקעין - שוכנעתי כי אין כל בסיס משפטי לטענות מי מטעם העותרים כאילו הם בעלי הזכויות הקנייניות במקרקעין ובמכון. פרט להודעתם במכתב מיום 12.2.2007 למינהל כי הם מבקשים להעביר אליהם את זכויותיו של סלמן במקרקעין, העותרים לא הציגו כל ראיות מהן ניתן ללמוד על זכויותיהם הרשומות במקרקעין. יתירה מכך, מאישור המינהל מיום 12.2.2007 (נספח ז' לבקשה לצו זמני) עולה כי על מנת שניתן יהיה לדון בבקשתם של העותרים להעברת הזכויות במקרקעין על שמם, עליהם להמציא למינהל אישורים שונים. לא הוכח כי אישורים אלה הומצאו למינהל וממילא בקשתם להעברת הזכויות, לא טופלה על ידי המינהל. 20. בשולי הדברים אעיר כי העובדה שעל המקרקעין רשומים שעבודים (אם אכן תתקבל טענת העותרים (דוד) כי השעבוד לטובתם לא בוטל), אין בה כשלעצמה כדי למנוע עסקת שכירות לתקופה קצובה ומוגבלת בנכס המצוי על המקרקעין, זאת בדומה להסכם לשכירת דירה לגביה קיימת משכנתא לטובת הבנק. זוהי עסקה שכיחה הנעשית במהלכם הרגיל של העסקים בנדל"ן והדברים יפים אף לענייננו.   21. טענתם המאוחרת של העותרים כי המפקח המחוזי הושעה מעבודתו עקב התנהלות לא תקינה בעניין העברת ההרשאה מסלמן לטסט פיקס לא הוכחה על ידם ולו לכאורה. טענה זו הוכחשה נמרצות על ידי המשיבים 1 ו-2 ולא ראיתי מקום ליתן משקל כלשהו לטענה מבלי שהונחה לה תשתית ראייתית כלשהי.   22. כך אף לא הוכחה על יד העותרים טענתם בנוגע לקבלת הבטחה של מי מטעם משרד הרישוי כי לא יינתן כתב הרשאה עד להכרעה בסכסוך העסקי שבין הצדדים. למעלה מן הצורך אוסיף עוד כי גם אם ניתנה הבטחה שכזו, הרי היא אינה סבירה שכן לא מתקבל על הדעת שלא יינתן כתב הרשאה להפעלת מכון הרישוי באור עקיבא כל עוד הסכסוך האזרחי תלוי ועומד, סכסוך שלא מן הנמנע שימשך שנים. 23. אשר לכתב ההרשאה, אף אם העביר סלמן את זכויותיו בכתב ההרשאה למי מהעותרים, ואיני מביעה דעה בעניין זה, העברה זו בטלה בהיותה עומדת בניגוד להוראות החוק. 24. ולבסוף, טענת העותרים כי ראוי להעניק למי מהם את הזכויות בכתב ההרשאה נעדרת בסיס ולו מהטעם שלא הוכח על ידם כי הם הגישו בקשה לקבלת כתב ההרשאה, וכן כי הם עומדים בדרישות ובתנאים לקבלת הזכויות בכתב ההרשאה.   25. מכל האמור דין העתירה להידחות. העותרים ישלמו לכל אחד מהמשיבים הוצאות בסכום של 8,000 ₪ (כאשר לעניין זה המשיבים 1 ו-2 חד הם). כתב הרשאהמכון רישוירכב