זוהי תביעה לתשלומים כספיים שונים הנובעים מיחסי עובד מעביד ששררו בין הצדדים. להלן עובדות המקרה: 1. התובע עבד כנהג משא כבד אצל הנתבע מתאריך 16/3/06 ועד ליום 30/11/10, מועד בו פוטר מעבודתו. 2. לטענת התובע, הנתבעת שייכת לענף ההובלה, עליה חל ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה וכן צו ההרחבה. 3. התובע טוען כי במועד סיום עבודתו, ביום 30/11/10, הנתבעת נותרה חייבת לו את הסכומים שיפורטו להלן: א) פדיון ימי חופשה לדבריו היה זכאי ל-198 ימי חופשה בתקופת עבודתו, ניצל רק 147 ימים ולכן זכאי ליתרה של 51 ימים, לפי שכר יומי של 258 ₪, סך הכל 13,158 ₪. ב) רדיו דיסק התובע החליף רדיו דיסק מקולקל וקנה מכספו רדיו דיסק חדש שהתקין ברכב על פי בקשת הנתבע, לאחר שהנתבע הבטיח להחזיר לו את הכסף. שווי הרדיו 800 ₪. הנתבע לא שילם לתובע מעולם את הסכום הנ"ל והרדיו נשאר ברכב של הנתבע. ג) יתרת דמי הבראה בתקופת עבודתו היה התובע זכאי ל-31.25 ימי עבודה, קיבל תשלום בגין 24.07 ימי הבראה בלבד, לכן זכאי ליתרת ימי הבראה בגין 7.29 ימים לפי תעריף של 351 ₪, בסך הכל 2,558.79 ₪. ד) הודעה מוקדמת התובע פוטר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת ולכן זכאי לדמי הודעה מוקדמת של חודש ימים בסך של 5,000 ₪. ה) הפרשות לפנסיה (תגמולים) על פי צו ההרחבה הנתבע היה צריך להפריש לקרן הפנסיה 6% תגמולים, חלק המעסיק, לפי משכורת קובעת של 150% מהשכר המשולב שהיה זכאי התובע לקבל. התובע טוען כי הנתבע הפריש סכומי כסף קטנים יותר ומגיעים לו הפרשים בסך של 23,339.48 ₪. ו) פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות על פי צו ההרחבה בענף ההובלה של משא כבד, התובע היה זכאי להפרשות לקרן השתלמות של 6% משכרו המשולב וזאת לאחר תקופת ניסיון בעבודה של 11.5 חודשים. הנתבע לא הפריש לקרן ההשתלמות כנדרש, על כן לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בסך של 17,914.5 ₪. ז) פיצויי פיטורים התובע עבד 56 חודשים ו - 14 ימים. לטענת התובע, השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים הוא 150% מהשכר המשולב, שהינו 7,500 ₪, פלוס 780 ₪ תוספת מקצועית, סך הכל 8,280 ₪. על כן מגיע לתובע לטענתו הפרשי פיצויי פיטורים בסך 3,034.14 ₪. טענות הנתבע: 4. הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי התובע קיבל את מלוא זכויותיו, כמפורט להלן - א) חופשה שנתית: התובע יצא ל- 25.5 ימי חופשה בפועל בחודשים שבין 6/08 ועד סוף 1/09. בתלוש 12/10 קיבל התובע תשלום בגין פדיון 23 ימי חופשה בסך של 5,476 ₪. על כן, התובע קיבל בשלוש השנים האחרונות 48.5 ימי חופשה. סה"כ היה זכאי התובע לצבור, על פי צו ההרחבה בענף ההובלה, 45 ימי חופשה. לכן קיבל ביתר 3.5 ימי חופשה. ב) תשלומי יתר: הנתבע שילם לתובע בגין 54 ימי עבודה שבהם התובע היה מחוסר עבודה ולא עבד ולכן דורש קיזוז 54 ימי העבודה ששולמו ביתר. ג) רדיו דיסק: התובע החליף את הדיסק הישן ברכבו של הנתבע בדיסק חדש ולא החזיר את הדיסק הישן וגם לא הציג קבלה על רכישת הדיסק החדש. ד) דמי הבראה: עבור השנתיים האחרונות לעבודתו היה התובע זכאי ל-14 ימי הבראה לפי תעריף של 351 ליום, סה"כ 4,914 ₪. שולמו לתובע דמי הבראה מחודש 12/08 עד חודש 12/10 בסך כולל של 4,433 ₪. בתלוש 1/2011, בסיום יחסי עובד מעביד, שולם לתובע סך של 2,744 ₪ בגין הבראה. סך הכל קיבל התובע סך של 7,658 ₪ דמי הבראה, בעוד שהיה אמור לקבל רק סך של 4,914 ₪. לכן קיבל התובע ביתר סך של 2,744 ₪, שאותם יש לקזז מכל תשלום שיגיע לתובע. ה) הפרשות לפנסיה: הנתבע הפריש כל חודש לקרן פנסיה 6% תגמולי מעביד על שכר של 5,000 ₪, בעוד שהיה צריך להפריש לפי שכר של 7,500 ₪. הנתבע היה צריך להפריש בכל חודש 450 ₪ לפי שכר של 7,500 ₪ לחודש, סה"כ 25,200 ₪. הנתבע הפריש בפועל סך של 13,893.48 ₪, לכן הנתבע צריך לשלם הפרש בסך של 11,307 ₪. ו) הפרשות לקרן השתלמות: הנתבע היה צריך להפריש לקן ההשתלמות רק לאחר תקופת ניסיון של 15 חודש וזאת בגין 41 חודשי עבודה מתוך 56 חודשים שעבד התובע, לפי שכר קובע של 7,500 ₪. סה"כ היה צריך הנתבע להפריש 18,450 ₪ כשבפועל הפריש סך של 23,538 ₪. לכן הנתבע הפריש ביתר סך של 5,088 ₪ ועל בית הדין לקזז את הסכום הנ"ל מכל תשלום שיגיע לתובע. ז) פיצוי פיטורים: השכר הקובע הוא 8,280 ₪. סך הכל פיצויי פיטורים שהגיעו לתובע הם 38,985 ₪. בקרן הפנסיה יש 23,132 ₪ לפיצויי הפיטורים ומהקופה המרכזית לפיצויים שחרר הנתבע סכום נוסף של 12,860 ₪. על כן מגיעים לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 2,993 ₪. ח) נזק לרכב: התובע התנגש עם הרכב בעמוד חשמל וגרם נזק של 7,250 ₪ בהשתתפות עצמית. התאונה באחריות בלעדית של התובע. בית הדין מתבקש לקזז את סכום הנזק שגרם התובע לרכב. 5. הצדדים הסכימו כי מאחר ומדובר בתיק חשבונאי, ובחינת התשלומים ששולמו לתובע, בית הדין יפסוק על סמך החומר שהוגש לו ע"י הצדדים. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן - 6. פיצויי פיטורים - אין מחלוקת בין הצדדים באשר למשכורת הקובעת לחישוב פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע בסך של 8,280 ₪, תקופת עבודתו של התובע מיום 16.3.06 עד יום 30.11.10 סה"כ 56.5 חודשים, והסכומים ששולמו לתובע ע"י הנתבע בגין פיצויי פיטורים עם סיום העסקתו בסך כולל של 35,992 ₪ (סך של 23,132 ₪ מקרן הפנסיה + 12,860 ₪ מקופת הפיצויים המרכזית). אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים בסך של 2,993 ₪ (8,280 * 56.5 חודשים /12 - 23,132 ₪ - 12,860 ₪), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.10 ועד מועד התשלום בפועל. 7. פדיון חופשה שנתית - אין הגבלה בצו ההרחבה בענף ההובלה על צבירת ימי חופשה ל- 45 ימים, כטענת הנתבע, ועל כן, דין טענה זו - להידחות. בהתאם לצו ההרחבה, התובע היה זכאי לקבל בגין כל תקופת עבודתו 64.5 ימי חופשה. לפיכך, בגין שלוש השנים האחרונות ושנה שוטפת לעבודתו של התובע הוא היה זכאי לתשלום עבור 52.5 ימי חופשה (10.5 ימים בגין שנה שוטפת, שנת 2010 + 42 ימי חופשה עבור שלוש השנים האחרונות). אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע ניצל במהלך התקופה מחודש 6/08 עד חודש 1/10 25.5 ימי חופשה. כמו כן, בשכר חודש 12/10 שולם לתובע פדיון חופשה שנתית בגין 23 ימי חופשה בסך של 5,476 ₪. על כן, התובע זכאי להפרש פדיון חופשה שנתית בגין 4 ימי חופשה בסך של 1,200 ₪ (7,500 ₪ שכר קובע / 25 ימי עבודה), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.10 ועד מועד התשלום בפועל. 8. דמי הבראה - בגין השנתיים האחרונות לעבודתו זכאי התובע לתשלום דמי הבראה עבור 14 ימים * 351 ₪ ליום, בסך כולל של 4,914 ₪. במהלך תקופת עבודתו של התובע שולמו לו דמי הבראה מדי חודש, החל מחודש 7/08 עד חודש 11/10 בסך כולל של 5,261 ₪. אולם, אין לקבל את טענת הנתבע כי יש לקזז מדמי ההבראה להם זכאי התובע בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, את דמי ההבראה ששולמו לו ע"י הנתבע החל מחודש 7/08, אלא יש לזקוף את הסכומים ששולמו לתובע במהלך תקופת עבודתו בגין דמי הבראה עבור השנים הראשונות לעבודתו אצל הנתבע, בגינם לא שולמו לתובע כלל דמי הבראה. היינו, מחודש 3/06 עד חודש 11/08 התובע היה זכאי לקבל דמי הבראה עבור 17.25 ימים, בסך של 6,054 ₪. הנתבע שילם לתובע עבור תקופת עבודתו זו, דמי הבראה בסך של 5,261 ₪ בלבד. התובע אינו זכאי להפרש דמי הבראה עבור תקופה זו, מפאת התיישנות התביעה. בכל הנוגע לשנתיים האחרונות לעבודתו של התובע, יש לקזז מדמי ההבראה להם זכאי התובע עבור תקופה זו, רק את דמי ההבראה ששולמו לו, לאחר סיום יחסי עובד-מעביד, בחודש 1/11 בסך של 2,744 ₪. מאחר והתובע זכאי לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו כאמור, בסך של 4,914 ₪, הרי שעל הנתבע לשלם לתובע הפרש דמי הבראה בסך של 2,170 ₪ (4,914 ₪ - 2,744 ₪) בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.10 ועד מועד התשלום בפועל. 9. הפרשות לקרן פנסיה - בהתאם לצו ההרחבה בענף ההובלה, על הנתבע היה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה בשיעור של 6% מהמשכורת הקובעת בסך של 7,500 ₪, המהווה 150% מהשכר המשולב. היינו, בגין כל תקופת עבודתו על הנתבע היה להפריש לטובת התובע תגמולים לפנסיה בסך של 25,425 ₪ (7,500 ₪ * 6% * 56.5 חודשי עבודה). בניגוד להוראות צו ההרחבה, הנתבע החל להפריש תגמולים לפנסיה לטובת התובע רק מחודש 11/06 ולא ממועד תחילת העסקתו, וכן הפריש תגמולים בשיעור נמוך יותר, לפי השכר המשולב בסך של 5,000 ₪ בלבד. מפירוט ערכי פדיון של חברת "מנורה מבטחים" שהומצא ע"י הנתבע, ובהתאם להודאת הנתבע עצמו בכתב ההגנה, עולה כי הופרשו לטובת התובע תגמולים בסך של 13,893 ₪ בלבד. אשר על כן, התובע זכאי להפרש תגמולים לפנסיה בסך כולל של 11,532 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבע להפריש את התגמולים לטובת התובע ועד מועד התשלום בפועל. 10. הפרשות לקרן השתלמות - בהתאם לצו ההרחבה בענף ההובלה תקופת הניסיון לכל עובד נמשכת 11.5 חודשים. המעסיק רשאי, בהסכמת העובד, להאריך את תקופת הניסיון ב- 3.5 חודשים נוספים, כך שסך כל תקופת הניסיון לא תעלה על 15 חודשים. הנתבע לא השכיל להוכיח טענתו כי התובע הסכים להארכת תקופת הניסיון ל- 15 חודשים, ועל כן, דין טענתו זו - להידחות. לפיכך, על הנתבע היה להפריש לטובת התובע תגמולים לקרן השתלמות, לאחר תקופת ניסיון של 11.5 חודשי עבודה, בשיעור של 6% מהמשכורת הקובעת בסך של 7,500 ₪, המהווה 150% מהשכר המשולב, בסך כולל של 20,250 ₪ (7,500 ₪ * 6% * 45 חודשים). בהתאם לפירוט מצב חשבון של חברת "כלל" שהומצא ע"י הנתבע הופרשו לטובת התובע תגמולים לקרן השתלמות בסך של 18,750 ₪ בלבד (23,538.79 ₪ סך חלק המעסיק לקרן השתלמות - 4,788.79 ₪ הרווחים שנצברו בקרן עד ליום 31.12.10). אשר על כן, על הנתבע לשלם לתובע הפרש תגמולים לקרן השתלמות בסך של 1,500 ₪ (20,250 ₪ - 18,750 ₪), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבע להפריש את התגמולים לטובת התובע ועד מועד התשלום בפועל. 11. דמי הודעה מוקדמת - התובע טען כי לא ניתנה לו הודעה מוקדמת בטרם פיטוריו מעבודתו אצל הנתבע. יחד עם זאת, התובע המציא לביה"ד את מכתב הפיטורים מיום 29.11.10, בו מצוין כי "בהמשך להודעה שניתנה לך ב- 01.11.10 על הפסקת עבודתך אצלי...אני שב ומודיע לך שעבודתך תסתיים ב- 30.11.10." אמנם, הנתבע לא התייחס בכתב ההגנה כלל לרכיב התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת. אולם, בהתחשב בעובדה כי התובע לא נתן כל הסבר מדוע טען, כי לא ניתנה לו הודעה מוקדמת כדין בטרם פיטוריו, כשהדבר עומד בסתירה לכתוב במכתב הפיטורים כמפורט לעיל, הרי שדין רכיב תביעה זה - להידחות בזאת. 12. רדיו דיסק - התובע טען כי התקין רדיו דיסק חדש ברכב של הנתבע, אשר נותר ברכב לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, וכי הנתבע מעולם לא החזיר לו את עלות הרדיו. הנתבע מנגד, טען כי התובע לא החזיר לידיו את הרדיו דיסק הישן, ולא המציא קבלה המעידה על עלות רכישת הרדיו החדש. הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" התובע לא המציא כל ראיה המעידה על עלות הרדיו דיסק אשר, כביכול, רכש והתקין ברכב של הנתבע, ועל כן, לא השכיל להוכיח רכיב תביעה זה - ודינו להידחות בזאת. 13. תשלומי יתר - לטענת הנתבע, התובע קיבל תשלום מלא עבור 54 ימי עבודה בהם לא עבד מחוסר עבודה. הלכה היא, כי מעסיק מחויב לספק עבודה לעובד, בהתאם להיקף המשרה שהוסכם בין הצדדים. בימים בהם העובד העמיד עצמו לרשות המעסיק, אולם המעסיק לא שיבצו לעבודה, זכאי העובד לשכר עבודה בגין אותם ימים. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע היה זכאי לתשלום שכר עבודה בגין אותם 54 ימים, בהם העמיד עצמו לרשות הנתבע, אולם מפאת חוסר עבודה, לא עבד באותם ימים. לפיכך, דין טענת קיזוז זו - להידחות בזאת. 14. נזק לרכב - הנתבע לא טען כי הנזק לרכב נגרם במזיד ו/או במכוון ע"י התובע. כמו כן, כלי הרכב שימש את התובע בביצוע עבודתו, והנתבע לא השכיל להוכיח כי מוטלת על התובע האחריות כעובד שכיר לשלם על נזק לרכב, המשמש ככלי עבודה, והניתן לו ע"י הנתבע לצורך ביצוע עבודתו. לפיכך, דין רכיב תביעה זה - להידחות בזאת. 15. סיכום - על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן - א. פיצויי פיטורים - בסך של 2,993 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.10 ועד מועד התשלום בפועל. ב. פדיון חופשה שנתית - בגין 4 ימי חופשה בסך של 1,200 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.10 ועד מועד התשלום בפועל. ג. דמי הבראה - בסך של 2,170 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.10 ועד מועד התשלום בפועל. ד. תגמולים לפנסיה - בסך כולל של 11,532 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבע להפריש את התגמולים לטובת התובע ועד מועד התשלום בפועל. ה. תגמולים לקרן השתלמות - בסך של 1,500 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבע להפריש את התגמולים לטובת התובע ועד מועד התשלום בפועל. ו. יש לשלם את כל הסכומים הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 16. שאר רכיבי התביעה, כמו גם טענות הקיזוז בגין תשלומי יתר ונזק לרכב - נדחות בזאת. 17. כמו כן, על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ב, 25 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. מר רפאל גליקנציג מעסיקים א. קצירסגנית נשיא מר יהודה בן סימוןנציג עובדים קרן השתלמותהשתלמות