בקשה לצמצום עיקול

א. מהות העתירה זו בקשה שהוגשה ע"י משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ שהוכתרה בכותרת: "בקשה דחופה להתייצבות לדיון". בסעיף 24 לבקשה מתבקש סעד נוסף והוא הבהרת פסיקתא שניתנה, ואשר לעמדת המבקשת פוגעת בזכויותיה. הרשם הוא זה שחתם על פסיקתא. לא אתיחס למלוא ההליכים שהיו אצל הרשם, אלא רק לאלה שיש להם נפקות לגבי הבנת פסה"ד והבטחת ביצועו. ב. עובדות רלבנטיות בתאריך 4.10.2011 נתן בימ"ש זה פס"ד חלקי בין הצדדים לתובענה: משה צאיג ואח' נ' ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ ואח' (להלן בהתאמה: "צאיג" ו-"לוזון") שם נקבע בין היתר כי לצאיג יש מחצית מזכויות לוזון במקרקעין, עפ"י הפירוט שבפסק הדין. ב-5.10.11 הגיש צאיג בקשה בקשר להטלת עיקול על מחצית מזכויות לוזון במקרקעין, ועפ"י קביעת ביהמ"ש בפסה"ד. זכויות הצדדים הן במושע. הרשם נעתר לבקשה זו. לפי הודעה מהטאבו שהוצגה, הטאבו עיקל את כל הזכויות, הקיימות על המקרקעין. בתאריך 30.10.11 ביקש צאיג לסייג את העיקול, לאור רכישת דירות קודמת ע"י חברה בשם אחזקות או יהודה, וכן שהוא יוותר על יתרת הזכויות של לוזון המקרקעין. ניתן צו כמבוקש. בבקשה מס. 65 מ-14.11.2011 עתר לוזון לצמצום עיקולים ו/או המרתם בטענה, שעובר להטלת העיקול ע"י הרשם לא הוצגו לו נסחים עדכניים, מהם ניתן ללמוד, שחלק מזכויותיו נמכר כבר לפני כן לאחרים, כדוגמת המבקשת משולם לוינשטיין בע"מ בבקשה זו (ואחרים). בתאריך 13.11.2011 הגיש לוזון בקשה לעיכוב ביצוע פסה"ד החלקי; ובהחלטת ביהמ"ש מתאריך 27.11.2011 נקבע כי: "תירשם הערה בלשכת רישום המקרקעין כי הקרקע מעוכבת עד מתן החלטה בבית המשפט העליון, ולכן אין לעשות בה כל דיספוזיציה". רשם בית המשפט, במסגרת פסיקתא שניתנה ביום 12.1.2012 הבין כי המדובר בהערת אזהרה לגבי כל המקרקעין, ולא לגבי זכויות לוזון במקרקעין, וברוח זו הורה לרשום את הערת האזהרה; יתר על כן, לפניו היה נסח מקרקעין ישן שלא שיקף את הערת האזהרה הרשומה לטובת המבקשת מזה שנים. את החלטתו סיים בכך כי רק לאחר רישום הערת אזהרה ברוח לעיל על המקרקעין כולם, יבוטלו העיקולים. יש לציין כי לפניו היה נסח ישן של המקרקעין, שלא שיקף עיסקאות והערות אזהרה שניתנו בהקשרים אחרים. בקשת המבקשת להצטרף לדיון בנושא העיקולים ובכלל נדחתה ע"י הרשם וכן ע"י ערכאות הערעור. בתאריך 27.11.2011, לפני מתן ההחלטה ע"י הרשם, הוגשה בקשה לבית משפט זה להבהיר את החלטתו בענין עיכוב הביצוע. מכיוון שסברתי שפסק הדין ברור, וההחלטה שמתייחסת אליו גם כן ברורה, - דחיתי הבקשה להבהרה בצייני, שהנושא ברור ואינו טעון הבהרה. בקוראי את השתלשלות העניינים בפני הרשם, דרך ההתנהלות וההחלטות, הגעתי למסקנה שאכן יש צורך להבהיר את מה שהוא בעיני ברור. ולהלן ההבהרה: אם פס"ד קובע שמחצית מהזכויות במקרקעין שייכות ללוזון, אזי כל הסעדים המתבקשים והניתנים לאחר מכן, והמיועדים להבטחת זכויות של הזוכה - צאיג - בין אם זה הערת אזהרה, בין אם זה עיקול , בין אם זה עיכוב הליכים, ובין אם זה אי ביצוע עיסקה אחרת או כל סעד אחר שלא מניתיהו ברשימה זו,- יכולים להיות מוטלים ולהתיחס אך ורק לגבי הזכויות של לוזון במקרקעין, ולא מעבר לכך, ובמיוחד לא על זכויות של אחרים שרכשו ממנו או מאחרים זכויות במקרקעין. והסתבר ממה שנמצא בתיק, כי הדבר אפשרי, מכיון שבמקרקעין נעשו עיסקאות קומבינציה (לפחות אחת של לוינשטיין המבקשת כאן הובאה לעיוני) ולא רק שהן הסתיימו, אלא שגם ייחדו שם דירות ללוזון, כך שניתן להתמקד בהבטחת זכויות צאיג על דירות אלה. והפירוט - ביום 2.11.2009 נחתם הסכם בין המבקשת כאן לבין חברת דנקנר השקעות בע"מ (שקיבלה חלק מזכויות לוזון במקרקעין בהסכם קומבינציה), לפיו רכשה המבקשת את מלוא זכויות חברת דנקנר וכן הומחו לה זכויות לוזון מכח הסכמי קומבינציה עם הבעלים האחרים. במסגרת זו התחייבה המבקשת לבנות על המקרקעין בנין המיועד למגורים. זאת עשתה וכיום עפ"י האמור בבקשה ובתצהיר ניצב על המקרקעין בנין בן 25 קומות ובו 71 דירות בשלב עבודות הגמר. למטרת הבניה התקשרה המבקשת עם בנק הפועלים, כבנק מלווה ומממן, ולטובתו ולטובת המבקשת נרשמו עובר לפסה"ד הערות אזהרה במרשם המקרקעין. נתונים אלה לא הוצגו לפני מותב זה בעת הדיון, וגם לא היו צריכים לו לגופה של התחשבנות קרקעות בין לוזון לבין צאיג. בינתיים, לצורך שמירה על הזכויות וחתימה על הפסיקתא, מובן שצריך היה לקחת בחשבון התפתחויות לגיטימיות שהיו במקרקעין, החל משינוי מספרי החלקות ועד מכירתן לצדדים שלישיים או הבטחת בנקים. אלה הסוגיות שניצבו בפני בימ"ש זה בעת הדיון בבקשה. ג. מסגרת הדיון 1. המסגרת המשפטית המדובר בפסיקתא שאינה עולה בקנה אחד עם פסה"ד החלקי שניתן, ובבקשה לבית המשפט, בין היתר, להבהיר את הסוגיה. נושא מהות הפסיקתא התפתח בפסיקה (ר' סקירה רחבה ב-ע"א 3832/10 אריאל מיטרני ואח' נ' קלמן מחלוף ואח' ( ב-26.4.11), מפי רשם בית המשפט העליון, גיא שני). משמעות הפסיקתא "הישנה" היתה שהיא תמצות ושיקוף החלק האופרטיבי של פסה"ד. משמעות נוספת היא של פסיקתא, עפ"י התפתחות הפסיקה, היא שהיא יכולה להבהיר וגם/או לתקן את פסק הדין. זו האחרונה ניתנת לעיתים רחוקות [רע"א 9643/09 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ, ( ב- 23.12.09)]. במקרה שלנו המדובר בשילוב למעשה של שתי הפסיקתאות. ולמה הכוונה - הפסיקתא הראשונה שניתנה לגבי אי ביצוע עיסקה במקרקעין, - לא שיקפה את פסה"ד, בעוד שמטרת הפסיקתא היא לשקף, ומכאן שיש צורך לתקן אותה ברוח הפסיקתא המשקפת. בד בבד - בפני הרשם, מלכתחילה, לא היה נסח טאבו מעודכן ממנו ניתן לראות כי קיימות עיסקאות על זכויות לוזון או חלקן) וכי קיימת גם הערת אזהרה למיצער לטובתו של בנק הפועלים. מהדיון שהיה בפני בית המשפט עלה, כי חברת לוינשטיין אינה בודדה בטענותיה אלה. הצדדים גם אינם חלוקים על כך כי במסגרת עיסקאות הקומבינציה הוקצו ללוזון כחלקו בתמורת המקרקעין 7.5 דירות, שהן למעשה מהוות את כל הזכויות שלו במקרקעין; מארסנל דירות זה יש להעניק לצאיג, עפ"י פסק הדין 50%. 2. סמכות בית המשפט במסגרת זו עולות שתי שאלות: האחת - האם יכול בימ"ש זה והכיצד, להתייחס בצורה כזו או אחרת לפסיקתא שנתן הרשם. השניה - מהו מעמד המבקשת? מאחר וגם אין מחלוקת כי המבקשת אינה צד להליך השיפוטי שהתנהל בין צאיג ו-לוזון. ד. ד י ו ן 1. מקור הסמכות אפתח בשאלת סמכות בימ"ש זה להתייחס לפסיקתא שניתנת ע"י הרשם. בימ"ש זה "אחראי" עד סוף הדרך גם לפסה"ד שנתן וגם להבנתו הנכונה והפצתו בצורה זו הלאה לכולי עלמא. מה המשמעות לכך, - בנסיבות מקרה זה כשהמדובר בפס"ד חלקי וכשבית משפט זה עדיין יושב על כסאו, הוא יכול ואף חייב להידרש להבהרה של דבריו, אם הוא רואה שהם הובנו לא כהלכה וכתוצאה מזה פסה"ד אינו מיושם נכון. הדבר עולה הן במפורש והן אנלוגית משילוב מספר הוראות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") מחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי-המשפט"), ומיישום בתום לב ובדרך מקובלת של הוראות אלה [ר' בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה (3) 449) (4.6.81), וכן בג"צ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול, (פ"ד לז(2) 1). מסעיפים 526-524 לתקנות סד"א עולה כי לבית המשפט יש סמכות לתקן כל פגם בהליך, לתקן טעויות ולפעול כשהתקנות אינן מקוימות במלואן. ובלשון התקנות: "524. בית המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; והוא הדין לגבי הרשם לענין פגם או טעות בהליך שלפניו. 525. בענין תיקון טעות בפסיקתה או בהחלטה ינהג בית המשפט כאמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט; והוא הדין לגבי הרשם לענין פסיקתה או החלטה שנחתמו בידו. 526. אי קיום תקנות אלה או כל נוהג הקיים אותה שעה אינו פוסל שום הליך, אלא אם כן הורה כך בית המשפט; אך מותר לבטל הליך, כולו או מקצתו, כהליך שאינו כראוי, או לתקנו, או לנהוג בו בדרך אחרת, כפי שיראה בית המשפט; והוא הדין לגבי הרשם בהליכים שלפניו". מסעיף 81 לחוק בתי המשפט עולה כי ניתן לתקן טעות בפסק-דין ובלשונו: "(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. (ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן. (ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת. (ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת". אין מחלוקת כי פעולה מעין זו הינה פעולה משפטית, ולכן לפי סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, יש לעשותה בתום לב ובדרך מקובלת. 2. מסקנות ויישום תמצית פס"ד אמורה להיות במתכונת החלק האופרטיבי של פסק הדין, ולא לסטות ממנו. מכאן לאור פירוט סעיפים אלה, לבית המשפט סמכות להבהיר מדוע פסיקתא שהוצגה לו אינה עונה על אמות מידה אלה. ציינתי כבר כי בנסיבות מקרה זה כשבית המשפט עדיין יושב על כסאו, אזי בעצם המדובר בהחלטת ביניים בתיק, לגביה הלכה ידועה היא, שניתן לשנותה לכאן או לכאן [על כך ר' ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)]. יחד עם זאת - זה מקרה הולם לפסיקתא מתקנת. וזאת למה? מאחר ובמקרה זה עובדות שלא היו רלבנטיות לדיון והתקיימו במהלך השנים בהקשר למלוא המקרקעין, לא הוצגו בפני מותב זה, וגם לא היה בהם צורך, אבל יש לקחתן בחשבון כדי להתאים את הפסיקתא למציאות המקרקעין ביום פסה"ד, מבלי לפגוע בזכויות צדדים תמי לב שרכשו זכויות במקרקעין כשאין הם יודעים על הסכסוך המשפטי, וכשהתאמה זו אינה אמורה לפגוע באף זכות מזכויות המתדיינים שבפני. מכיוון שלא היתה מחלוקת שיוחדו, בתוך המקרקעין, רק דירות מספר 36, 43, 47, 57, 61, 62, 65, למר לוזון, וכן דירה 66 (בה שותפים לוזון ו-ליה לוזון); אזי יתרת המקרקעין, למעשה חופשיים כיום מבחינת זכויות לוזון, ואין להם קשר עם זכויותיו. לאור פסק הדין החלקי המדובר בדירות משותפות חצי בחצי של לוזון ושל התובעים, ומכאן שרק דירות אלה, ברמה העקרונית, ניתנות לעיקול ו/או לרישום הערת אזהרה מתאימה לגבי הזכויות בהם ו/או להקפאה של כל דיספוזיציה בהן. נותרה עדיין השאלה האחרונה והיא - כיצד יופרד חלקו של מר צאיג בדירות אלה מחלקו של מר לוזון? גורס ב"כ לוזון כי אין הסכמה בינתיים על יחוד דירה זו או אחרת לצאיג או ללוזון מתוך הארסנל לעיל, ולכן לא ניתן לייחד את העיקול דווקא לדירות אלה או אחרות. במהלך הדיון הודיע בית המשפט כי במידה ולא יודע לו על יחוד דירות מוסכם בין צאיג ללוזון, כי אז יעשה שימוש בסמכותו, במידה ויגיע להחלטה שיש לכך מקום, לקבוע את החלוקה הפנימית ביניהם, לצורך כל ההליכים שלאחר פסק הדין, וזאת מבלי לפגוע בזכויות כספיות אפשריות שבין הצדדים, או בטענות אחרות של המבקשת; רק דירות אלה תהיינה הנשוא של הפסיקתא המבהירה והמתקנת אותה יוציא הרשם, לפי ההנחיות הבאות (להלן) . רק לגבי דירות אלה ניתן יהיה לבקש ולקבל צו עיקול, רישום הערת אזהרה, או כל סעד אחר שהתבקש/יתבקש. לענין מעמד המבקשת - מי "שפתח" את הנושא זו המבקשת, שענין ההתדיינות והרישום הגיעו לאוזניה, לאחרונה. ברי וברי כי המבקשת מעוניינת להגן על האינטרסים שלה. יחד עם זאת, לענייננו המדובר גם בערך שולי אחר. בין אם נגדיר את האינטרסים כערך עליון, ובין אם נגדיר הוראות של בית המשפט כערך עליון, אזי היא הצביעה על כך שפסיקתא שניתנה, אינה במתכונת פסה"ד, ויש להתאימה לעובדות קיימות בשטח שלא עלו, ובדין לא עלו, במהלך ההתדיינויות שבין הצדדים. מכאן שניתן להתיחס למבקשת, גם בכובע נוסף, שלדידי לפחות הינו שווה ערך להגנה על אינטרסים קניינים, והוא - ידיד בית המשפט. ההגדרה של ידיד בית המשפט היא: "...סיוע לבית-המשפט בסוגיה כלשהי, על-ידי מי שאינו צד ישיר לסכסוך הנדון [...] צד להליך, שאינו דווקא נטרלי ואובייקטיבי, אלא שהוא מייצג - מתוקף תפקידו או עיסוקו - אינטרס או מומחיות שמן הראוי שישמעו בפני ביהמ"ש בסכסוך ספציפי" [מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529 (1999); בג"צ 769/02 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נז(6) 285 (2003)]. ידיד בית המשפט הזה, העלה את הצורך להתאמה, הבהרה ותיקון. דברים חשובים ורלבנטיים. בנסיבות מקרה זה המדובר בפס"ד חלקי, שלצורך הקלת הדיון הועבר לרשם לצורך מתן פסיקתא, וכשבימ"ש זה אמור להמשיך בנושא של חשבונות שבין הצדדים. כלומר אנו נמצאים במתכונת שבית המשפט עדיין יושב על כסאו, ויכול ליתן כל החלטת ביניים. מאחר ועד היום יום א' 4.3.12 שעה 10.00 לא קיבל בית המשפט כל הודעה מהצדדים בנושא של יחוד דירות לוזון עליהן יוטל עיקול/תירשם הערת אזהרה/ ולא ייעשה בהן דיספוזיציה, (להלן:"הדירות המוקפאות") אני קובעת כדלקמן: הדירות המוקפאות הן: דירות מספר 43, 47 , 61, 62. בחירת הדירות נעשתה לפי שיקול דעת בית המשפט, ובהתחשב במספרי הדירות המעידות מן הסתם על קומות. לאור השלמה זו אני מורה כדלקמן: הרשם מונחה בזאת להוציא פסיקתא מבהירה ומתקנת ברוח החלטה זו. הפסיקתא תכלול את החלטת בית המשפט הזה בדבר היעדר דיספוזיציה בדירות לוזון. לצורך זירוז ההליך, ימציאו לוזון וצאיג לרשם במשותף נוסח של פסיקתא לחתימה, תוך 3 ימים מהיום. במידה והצדדים לא ימציאו נוסח מוסכם, תוצא הפסיקתא ע"י הרשם לפי נוסח החלטה זו. במידה והצדדים מעוניינים בעיקולים ו/או קיימים עיקולים אחרים, - כי אז הם יוצאו מארסנל הדירות הכללי הקיים על המקרקעין ואשר זכויותיו ניתנו ללוזון, - וייוחדו לדירות אלה בלבד. במידה וקיימים צדדים שלישיים אחרים, שבגין עיסקאותיהם התעוררו שאלות דומות, - תנוסח פסיקתא מתאימה גם כן ברוח זו, לאחר שלרשם יוגשו נסחי הטאבו המעודכנים, ולפי תאריכי המכירה בהם. ניתן היום 4.3.2012 שעה 13.00, בהעדר. המזכירות תודיע בפקס לצדדים, ותעביר עותק החלטה זו גם לרשם . ד"ר דרורה פלפל, שופטתס/נשיאה עיקול