1. עניינן של שתי התביעות שבכותרת הוא בעסקאות מכר בחלק מן המקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 17486 בכפר עיילוט (להלן: "החלקה ו/או המקרקעין"). הרקע העובדתי 2. על שמו של נתבע 1 (בשתי התביעות) - המנוח מוחמד אסעד עבוד ז"ל (להלן: "המנוח" או "הסב") - רשומים לפי נסח הרישום 23006/32578 חלקים בחלקה, המהווים 23,006 מ"ר; יתר הזכויות רשומות על שם בני משפחה אחרים של המנוח. 3. הנתבעים 2-5 בת.א. 732/09 הינם נכדיו של המנוח; ביום 18.1.1975 העביר המנוח באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר (בשפה הערבית - נ/16) את זכויותיו בחלקה (כאשר באותה עת הוא היה הבעלים בשלמות של החלקה), בין היתר, לשלושת נכדיו הנתבעים 2 עד 4 כדלקמן: א. 16,430 מ"ר לזכות נתבע 2 - מרואן סלים עבוד (להלן: "מרואן") ב. 3,286 מ"ר לזכות נתבע 3 - עדנאן סלים עבוד (להלן: "עדנאן") ג. 3,286 מ"ר לזכות נתבע 4 - שכיב סלים עבוד (להלן: "שכיב") באשר לארבעה נכדים אחרים של המנוח (ה"ה נג'יב עבוד, נאפז עבוד, אסעד עבוד וזאהר עבוד/נתבע 5 בת.א. 732/09), שהיו אז קטינים, "הפקיד" המנוח את החלקים שרצה להעביר להם בנאמנות אצל מרואן, כשזה האחרון אמור היה להעביר לאותם קטינים את זכויותיהם בחלקה לכשיגיעו לגיל הבגרות. 4. בשנת 2003 נזקקו אסעד עבוד (להלן: "אסעד") וזאהר עבוד - נתבע 5 בת.א. 732/09 (להלן: "זאהר") לכסף ורצו למכור את זכויותיהם בחלקה; משלא פעל מרואן כפי שהיה אמור לפעול ולא העביר להם את חלקיהם שהועברו לזכותו בנאמנות, הם פנו לשכיב וביקשו שיעביר להם 1,300 מ"ר מתוך זכויותיו בחלקה, בדמות של ערבות ("ד'מאן") עד אשר יעביר להם מרואן את החלקים המגיעים להם, או אז יחזירו לשכיב את החלק שהעביר להם. 5. שכיב נעתר לבקשתם של אסעד וזאהר וביום 27.5.03 נחתם הסכם בכתב (נ/15), בפני הנוטריון עו"ד עזיז שחאדה (להלן: "עו"ד שחאדה") בין האחים: שכיב, מצד אחד, וה"ה זאהר ואסעד, מצד שני; עיון בהסכם זה מלמד, כי מרואן טרם העביר לזאהר ולאסעד את החלקים המגיעים להם בחלקה, כפי רצון המנוח מלכתחילה, ומאחר ושני אלה נמצאים במצב כספי קשה והם זקוקים לכסף, הם הגיעו להסכמה עם שכיב אשר לפיה: א. שכיב מתחייב למכור שטח של 1,300 מ"ר מזכויותיו בחלקה למואפק עבוד (להלן:"מואפק") או למי מטעמו לפי המחיר המקובל בשוק. ב. שכיב מתחייב להעביר את התמורה לידי זאהר ואסעד בחלקים שווים ביניהם. ג. זאהר ואסעד מתחייבים להעביר לשכיב ללא תמורה שטח של 1,300 מ"ר, לאחר שיקבלו את החלקים המגיעים להם מאת מרואן; היה ולא יעשו כן, הם מתחייבים לשלם לשכיב סך 50,000 דולר. 6. כפועל יוצא מהתחייבותו של שכיב כאמור, נערכו מספר עסקאות מכר, כאשר חלק מאותן עסקאות אינו שנוי במחלוקת ואילו ביחס לחלקן קיימת מחלוקת בין הצדדים. להלן אדרש לעסקאות המכר השונות שנערכו בין הצדדים בשתי התביעות שבכותרת. העסקאות הנטענות בכתב התביעה בת.א. 732/09 7. לטענת התובעים בת.א. 732/09 (להלן: "התובעים"), ביום 9.7.05 רכש התובע 1, חמזה אמין עבוד (להלן: "חמזה") מאת זאהר 500 מ"ר מזכויותיו בחלקה באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר שנערך ונחתם בפני הנוטריון עו"ד סלים ג'רייב (להלן: "עו"ד ג'רייב"). עסקה זו אינה שנויה במחלוקת. בנוסף, נטען בכתב התביעה, כי ביום 20.1.03 רכשו התובעים 2-3, פאדי ושאדי עבוד, 1,000 מ"ר בחלקה מאת ה"ה מרואן, עדנאן ושכיב עבוד. גם עסקה זו אינה שנויה במחלוקת; ביום 17.5.10 ניתן פסק דין חלקי בהתאם. עוד נטען בכתב התביעה, כי ביום 25.6.03 רכש חמזה מאת שכיב 800 מ"ר בחלקה בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר (בשפה הערבית - ת/1), שנחתם בפני עו"ד שחאדה. עסקה זו הינה שנויה במחלוקת. התובעים עותרים למתן פסק דין שיקבע כי חמזה הינו הבעלים של החלקים הנ"ל. שכיב טוען בכתב הגנתו, כי אמנם הוא חתם ביום 25.6.03 על ייפוי הכוח (ת/1) בפני עו"ד שחאדה, אולם, הוסכם, כך לשיטתו של שכיב, כי ייפוי כוח זה (ת/1) יוקפא, יעוכב וישאר בחזקתו וברשותו של עו"ד שחאדה. לגרסת שכיב, סוכם אז, שאם זאהר לא יקבל את החלקים המגיעים לו בחלקה מאחיו מרואן ולא ירשם כבעלים בחלקה, או אז ייעשה שימוש בייפוי הכוח (ת/1) שנותר בחזקתו של עו"ד שחאדה; אך היה ויקבל זאהר את חלקו בחלקה, כי אז ייפוי הכוח (ת/1) יהא בטל ומבוטל. להשלמת התמונה טוען שכיב, כי בשנת 2005 קיבל זאהר את זכויותיו בחלקה מאת מרואן, ומאחר והתובעים או מי מהם שילמו רק עבור 500 מ"ר, נעשתה העסקה ישירות עם זאהר בנוגע לאותם 500 מ"ר בלבד, קרי העסקה מיום 9.7.05. בנסיבות אלה, כך לטענת שכיב, ייפוי הכוח ת/1 נחשב כבטל ומבוטל לכל הפחות החל מיום 9.7.05. עוד טוען שכיב, כי התובעים ניצלו את יושרו ואת העובדה כי מי מהצדדים לא חזר יותר לעו"ד שחאדה לשם ביטול ייפוי הכוח ת/1 באופן פורמאלי, עד שביום 28.4.09 ועל רקע מחלוקת בין התובעים ובין קרובי משפחתם בנוגע למיקומם של ה- 500 מ"ר בחלקה, פנו התובעים לעו"ד שחאדה, הציגו בפניו מצג שווא וקיבלו ממנו שלא כדין את ייפוי הכוח (ת/1), לאחר אישורו ע"י עו"ד שחאדה באותו מעמד. העסקה הנטענת בכתב התביעה בת.א. 18/10 התובע בת.א. 18/10, רתיב נאיף עבוד (להלן: "רתיב") טוען, כי רכש ביום 10.5.04 מאת שכיב 1400/32578 חלקים בחלקה, קרי 1,400 מ"ר, בהתאם לייפוי כוח בלתי חוזר (בשפה הערבית - נ/4), שנערך ונחתם בפני עו"ד שחאדה; רתיב טוען, כי הוא זכאי להירשם כבעלים של הזכויות שרכש בהתאם. שכיב אינו חולק על תוקפה של עסקה זו ומאשר כי מכר לרתיב 1,400 מ"ר מזכויותיו בחלקה. 14. הנתבעים בת.א. 10/80 (קרי התובעים בת.א. 732/09) טוענים, כי זכויותיהם בחלקה (בעקבות העסקה נשוא יפויי הכוח ת/1 מיום 25.6.03) גוברות על הזכויות הנטענות של רתיב, כיוון שהחלקים שרכשו מאת שכיב, נרכשו כבר בשנת 2003, זמן רב לפני עסקת המכר עם רתיב (העסקה נשוא נ/4 מיום 10.5.04). הם מוסיפים וטוענים, כי היה על רתיב להיזהר ולבדוק את מצב הזכויות בחלקה לאשורו, שכן חלקיו של שכיב בחלקה אינם מספיקים כדי לאפשר קיומן של שתי העסקאות כך שאין הן יכולות לדור בכפיפה אחת. עסקאות המכר שנותרו במחלוקת 15. יוצא, איפוא, כי שתי עסקאות המכר שנותרו שנויות במחלוקת הן זו שמיום 25.6.03 - משכיב לחמזה לגבי 800 מ"ר (נשוא ייפוי הכוח ת/1), וזו שמיום 10.5.04 - משכיב לרתיב לגבי 1,400 מ"ר (נשוא ייפוי הכוח נ/4). מטעם התובעים העידו חמזה ואביו מר אמין נאיף עבוד (להלן: "אמין"); מטעם רתיב העיד הוא בעצמו, ואילו מטעם הנתבעים בת.א. 732/09, העידו ה"ה שכיב, זאהר, עו"ד שחאדה, מואפק עבוד ועו"ד ג'רייב. 17. שתי העסקאות שנותרו שנויות במחלוקת נערכו מבחינה פורמלית באמצעות ייפויי כוח בלתי חוזר (בשפה הערבית), כאשר כל ייפוי כוח מעגן בתוכו גם את עסקת המכר גופה וגם את ההרשאה (השליחות) הבלתי הדירה. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתוכנו ולפרשנותו של כל אחד מייפויי הכוח הנ"ל (ת/1 ו- נ/4); המחלוקת מתמקדת בעיקר בנסיבות שאפפו את עריכתם. באשר לעסקה נשוא ייפוי הכוח ת/1 מיום 25.6.03 בדבר מכירת 800 מ"ר משכיב לחמזה התובעים מבקשים לקבוע, כי עסקת המכר נשוא ייפוי הכוח הבלתי חוזר ת/1 הינה עסקה תקפה ומחייבת; כמו כן, הם מבקשים לדחות את טענות שכיב, כי עסקה זו בוטלה בהסכמת הצדדים וכי ייפוי הכוח ת/1 הושג על ידי אמין במרמה והינו חסר תוקף. אבחן תחילה את נסיבות עריכתו של ייפוי הכוח ת/1 בשנת 2003 ונסיבות אישורו על ידי עו"ד שחאדה ביום 27.4.09: חמזה מסר בחקירתו הראשית, כי בשנת 2003 הוא ניגש למשרדו של עו"ד שחאדה יחד עם אביו אמין, אחיו שאדי ודודו מואפק; שם בפני עו"ד שחאדה, שילמו לשכיב תמורה מלאה בכסף מזומן בגין רכישת 800 מ"ר. חמזה המשיך ומסר, כי בשנת 2005 הם רכשו עוד 500 מ"ר, כאשר עסקה זו נערכה אצל עו"ד ג'רייב. העד שלל את הטענה, לפיה העסקה הראשונה בגין ה- 800 מ"ר לא יצאה לפועל ובסופו של יום הם רכשו רק 500 מ"ר מאת זאהר תמורת הכסף שכבר שולם בסך 22,000 $ (עמ' 12 לפרוט'). חמזה הוסיף, כי אמין הוא אשר טיפל בעסקאות ובתשלום המיסים בגינן. אמין מסר בחקירתו הראשית, כי "אני קניתי 800 מ"ר משכיב, היה ייפוי כוח מעזיז, אני שילמתי את הכסף מול עזיז לשכיב. שילמתי את זה ועזיז לא עשה כלום, האמנתי לו וייפוי הכוח נשאר אצלו והוא לא עשה כלום. שילמתי לשכיב 22,000 דולר וספרו אותם שם, שכיב ועזיז" (שורות 23-25 עמ' 14 לפרוט'). באשר לאימות חתימתו של שכיב על ידי עו"ד שחאדה ביום 28.4.09 על ייפוי הכוח (ת/1) שנערך ביום 25.6.03, מסר אמין, כי עו"ד שחאדה אימת את החתימה עת מסר לידיו את ייפוי הכוח, משניגש למשרדו והטיח בו, שלא עשה מאומה לסיום העסקה משנת 2003. אמין שלל מכל וכל את טענת עו"ד שחאדה, כי תחילה רצה לקנות 800 מ"ר משכיב אך בסוף קנה 500 מ"ר מזאהר (עמ' 15 לפרוט'). אמין הוסיף, כי הוא בעצמו שילם את הכסף בגין העסקה עם זאהר בשנת 2005, אם כי, לא זכר את סכום התמורה (עמ' 16 לפרוט'). בחקירתו הנגדית השיב אמין, כי אין לו מושג מדוע בערבו של יום לא קיבל לידיו את האישור הנוטריוני של העסקה משנת 2003 (קרי ייפוי הכוח הבלתי חוזר ת/1), אף שלדבריו כולם חתמו בפני עו"ד שחאדה באותו מעמד (עמ' 18 לפרוט'). אמין נתבקש להסביר, כיצד הוא המתין כ- 6 שנים מיום החתימה על ייפוי הכוח ותשלום התמורה מבלי לרשום את העסקה בטאבו או לקבל שוברי תשלום, והוא השיב, כי סמך בעניין זה על עו"ד שחאדה (עמ' 19 לפרוט'). אמין נתבקש לציין את המועד המדויק שבו ניגש למשרדו של עו"ד שחאדה וקיבל לידיו את ייפוי הכוח המקורי בשנת 2009, אולם הוא טען שלא זכור לו מועד מדויק. שכיב סיפר בחקירתו הראשית, כי: "אני נשבע בקוראן, שאני לא מכרתי לא לאמין ולא לחמזה ולא דיברתי איתם אף פעם על מכירה וקנייה. ברור לי, כי המשפט מתנהל עקב טענתם של התובעים, חמזה, שאדי ופאדי כי אני מכרתי להם 800 מ"ר" (שורות 11-9 עמ' 62 לפרוט'). שכיב חזר שוב על גרסתו, לפיה, בשנת 2003, ומשלא העביר מרואן את החלקים המגיעים לאחיו הצעירים, ניגשו אליו זאהר ואסעד שהיו במצוקה כלכלית, כדי שיתן להם 1,300 מ"ר כערבות (ד'מאן) עד שאחיהם מרואן יעביר לזכותם את מה שמגיע להם בחלקה ואז יעבירו לו בחזרה; בסופו של יום, הוכן הסכם בכתב בינו ובין זאהר ואסעד (נ/15 מיום 27.5.03, שאושר על ידי עו"ד שחאדה) (עמ' 63 לפרוט'). שכיב המשיך והסביר, כי מתוך ה- 1,300 מ"ר שהסכים להעביר לפי נ/15 - מכרו אסעד וזאהר 500 מ"ר למאמון ואילו לגבי ה- 800 מ"ר, אמין הודיע לזאהר שאין ביכולתו לקנות אותם אלא רק 500 מ"ר, אז פנו זאהר, חמזה ומואפק לעו"ד ג'רייב וערכו הסכם מכר בנוגע לאותם 500 מ"ר, אך שכיב עצמו לא היה איתם. שכיב שלל מכל וכל את הטענה לפיה הוא מכר לאמין או לבנו חמזה 800 מ"ר אף שהוא חתום על ייפוי הכוח הבלתי חוזר ת/1, שכן לדבריו כל הניירת שהוכנה אצל עו"ד שחאדה הייתה עירבון בלבד (עמ' 70 לפרוט'); לדבריו "אני לא מכרתי לחמזה ולא לאמין ואף פעם בחיים לא דיברתי עם אמין על מכירת אדמה ועל קניית אדמה, בסך הכל בכביש פעם שלום פעם אין שלום" (שורות 29-30 עמ' 71 לפרוט') מלבד 143 מ"ר (שאינם שנויים במחלוקת). שכיב חזר על גרסתו לפיה: "... אחרי שעשו את העסקה אצל סלים גרייב, על 500 מ"ר, חזרו לעזיז שחאדה, אמין בעצמו חזר לעזיז שחאדה ואמר לו, אני השלמתי אני ואח שלי מואפק, ואני רוצה את הניירות של 800 מ"ר, שהם בהקפאה במגירה היום. אז כאילו איך אמר עזיז שחאדה, רמאות, כשהגיע אלי מכתב משאוקי גזאוי וקראתי את המכתב הזה, אני השתגעתי, ישר הלכתי למואפק אמרתי לו העניין ככה וככה, אח שלך מתלונן שאני מכרתי לו 800 מ"ר והעניין לא קיים" (שורות 3-8 עמ' 74 לפרוט'). זאהר סיפר בעדותו, כי העסקה של ה- 800 מ"ר בין שכיב לחמזה לא הייתה ולא נבראה והוסיף, כי בשנת 2003 הוא השתחרר מבית הסוהר והיה זקוק לכסף, ומאחר ולא היו רשומות זכויות על שמו בחלקה היות ומרואן טרם העביר לו את חלקו, ניגש יחד עם מואפק ושכיב לעו"ד שחאדה; שכיב העביר לו 500 מ"ר כדי שיוכל למכור אותם למואפק וכשמרואן יעביר לו את חלקו בחלקה, הוא יחזיר לשכיב. בסוף שנת 2003 חזר זאהר לבית סוהר והשתחרר ב- 10.1.05; לאחר כחודשיים, ניגשו זאהר ומרואן לעו"ד ג'רייב, שם העביר מרואן לזאהר את החלק המגיע לו בחלקה - 2000 מ"ר וזאהר מכר מתוכם 500 מ"ר לחמזה, שהובא על ידי מואפק (עמ' 79 לפרוט'). מואפק סיפר בעדותו, כי הוא היה "הרוח החיה" מאחורי מרבית העסקאות שנכרתו בין הצדדים, היה מעורה בפרטים ומכיר היטב את השתלשלות העניינים. הוא היה "המתווך" בעסקאות שבין האחים שלו ובין שכיב, זאהר ואסעד (עמ' 51 לפרוט'). לדבריו לאחר שהעסקה בדבר ה- 500 מ"ר הסתדרה ונערכה כדבעי בפני עו"ד ג'רייב בשנת 2005, הוא ניגש לעו"ד שחאדה והודיע לו כי העסקה של ה- 800 מ"ר מבוטלת, שכן אמין (אביו של חמזה) קיבל את החלק שלו וזאת במסגרת עסקה שנערכה בפני עו"ד ג'רייב, הגם, כך מסר מואפק, שהעניין אצל עו"ד שחאדה נגמר בשנת 2004 עת חתם עו"ד שחאדה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר ת/1 שזה מבוטל. בחקירתו הנגדית מסר מואפק, כי הוא היה אצל עו"ד שחאדה עת חתם שכיב על ייפוי הכוח ת/1 אודות מכירת 800 מ"ר לחמזה בשנת 2003. מואפק נשאל, האם לאחר ששכיב מכר לרתיב 1,400 מ"ר האם נותר לו להעביר לאמין או לזכות מי מטעמו עוד 800 מ"ר, והוא השיב: "לא נשאר לו כלום, רק ה- 400 מ"ר עליהם יושב הבית שלו" (שורה 18 עמ' 53 לפרוט'). באשר למעשיו של אמין בשנת 2009 עת הגיע לעו"ד שחאדה וקיבל לידיו את ת/1, מסר מואפק, כי: "זה עשה זיוף, עשה שקר אצל עו"ד שחאדה, הוא אמר לעו"ד שחאדה ששלח אותי מואפק ואני לא מדבר איתו 4-5 שנים ולא נכנס לבית שלי ולא נכנס לבית שלו" (שורות 10-9 עמ' 53 לפרוט'). ומהי עמדתו של עו"ד שחאדה ביחס לייפוי הכוח ת/1? עו"ד שחאדה הצהיר (נ/6), כי בשנת 2003 ערך ייפוי כוח בלתי חוזר (ת/1), לפיו, מכר שכיב 800 מ"ר לחמזה. במעמד החתימה, הוסכם על הקפאת ייפוי הכוח ת/1, ולכן ייפוי הכוח נחתם אך לא אושר אישור נוטריוני על ידו היות והצדדים ניהלו מו"מ באשר לשטח המדויק של הקרקע. דא עקא, ביום 28.4.09 או סמוך לכך, הגיע אמין למשרדו והודיע לו, כי הוא ושכיב או מואפק הסתדרו ביניהם וביקש לקבל לידיו את ייפוי הכוח עם האישור הנוטריוני. עו"ד שחאדה ניסה להשיג את מואפק כדי לברר את פשר הדבר, אך האחרון לא ענה; עו"ד שחאדה הוסיף והצהיר, כי האמין לאמין ומסר לידיו את ייפוי הכוח (ת/1) לאחר שאימת את החתימה באישור הנוטריוני ובמקביל הכין דיווח אודות העסקה לרשויות המס, כפי בקשת הרוכש. לימים התברר לעו"ד שחאדה, כי אמין קיבל ממנו את ייפוי הכוח שלא כדין ותוך מתן מידע כוזב והסתרת מידע רלוונטי ומהותי במטרה להטעות ולרמות. על-פי הצהרתו של עו"ד שחאדה, מלבד העסקה נשוא ייפוי הכוח שנערך על ידו, התקיימה עסקת מכר אחרת אצל עו"ד ג'רייב, לפיה, רכש אמין או אחד התובעים 500 מ"ר בחלקה וזאת במקום העסקה שנערכה בפניו בשנת 2003. הלכה למעשה, כך הצהיר עו"ד שחאדה, לאחר העסקה שנערכה בפני עו"ד ג'רייב היה על הצדדים לגשת אליו ולהודיע לו על ביטול ייפוי הכוח ת/1 באופן רשמי וסופי, הגם, שאין לשכיב שטח נוסף בחלקה שיכול להעביר לתובעים, כך שייפוי הכוח ת/1 הפך להיות מיותר. עו"ד שחאדה חזר על גרסתו כפי שהצהיר עליה ב- נ/6 וכדבריו: "...המקור, הבסיס נחתם בשנת 03 ובהסכמת כולם במיוחד הקונה ומואפק הסכימו להקפיאו, לשמור את זה במגירה כי מסתמן סיכוי שמרואן יעביר את האדמה שהתחייב להעביר בכתב לאחיו זאהר ואסעד ואז הם יעבירו ישירות הם אישית לחמזה את 500 מ"ר שקנה. שכיב חתם כאן רק כערבות, שאם זאהר ואסעד, שני האחים שהיו קטינים, לא יעבירו אז שכיב ייתן, יעביר את הפעולה הזאת ואם הקטינים שקיבלו כסף, שקיבלו את התמורה, לא יעבירו את האדמה לחמזה, אז שכיב מתחייב" (שורות 19-24 עמ' 27 לפרוט'). עוד עלה מחקירתו, של עו"ד שחאדה, כי שכיב חתם בפניו על ייפוי הכוח ת/1, בנוכחות חמזה ומואפק, כשזה האחרון היה "המארגן של כל העסקה" (שורה 9 עמ' 28); בנוסף נכחו שני צעירים, חמזה ואחיו. עם זאת, עו"ד שחאדה שלל תשלום כספים לפניו; לדבריו "אף פעם לא ראיתי כסף מאף אחד מהמעורבים ממשפחת עבוד" (שורה 13 עמ' 28 לפרוט'). עו"ד שחאדה אישר בחקירתו, כי לאחר החתימה על ייפוי הכוח ת/1, לא דווחה העסקה למס שבח היות והוא נתבקש להקפיא את העסקה ("להכניס למגירה"), וכך היה משך 6 שנים (עמ' 28 לפרוט'). ייפוי הכוח ת/1 אושר על ידי עו"ד שחאדה רק בחלוף 6 שנים עת הגיע אמין למשרדו ביום 28.4.09 והודיע לו כי הסתדרו ומואפק מבקש שיאשר את ת/1; בדיעבד, הסתבר לעו"ד שחאדה שזה היה מצג שווא ושקר, "כשידע מואפק בא אלי למשרד ושאל מה קורה, אמרתי לו אתה שלחת את אחיך, אמר מה אחי אני לא מדבר איתו אנחנו מסוכסכים שנים, התברר שהכל לא היה ולא נברא, שאני רומיתי. כפי שכתבתי בתצהיר בסעיף 8 ו- 9. היתה הונאה כאן" (שורות 33-30 עמ' 28 לפרוט'). עו"ד שחאדה סבור, כי היה מותר לו לבטל את ייפוי הכוח הבלתי חוזר משום שבסופו של יום חמזה קיבל 500 מ"ר בהתאם לעסקה שנערכה אצל עו"ד ג'רייב ובתמורה לכספים ששילם (עמ' 38 לפרוט'). אישורו של עו"ד ג'רייב ביחס לעסקה משנת 2005 בין זאהר לחמזה לגבי ה- 500 מ"ר עו"ד ג'רייב העיד, כי ביום 9.7.05 נערכה במשרדו עסקה בין זאהר לחמזה, לפיה רכש האחרון 500 מ"ר; עו"ד ג'רייב אישר, כי הוא ערך את ייפוי הכוח ת/4, אך שלל תשלום כספים בפניו (עמ' 90 לפרוט'). עו"ד ג'רייב הקריא במהלך עדותו פרוטוקול בשפה הערבית שערך בעצמו כמנהגו, כך לדבריו, אודות השתלשלות העניינים (שורות 24-31 עמ' 90 לפרוט'). עו"ד ג'רייב הוסיף, כי מדובר היה בשרשרת עסקאות ביוזמתו של מואפק (עמ' 91 לפרוט'). עו"ד גרייב טיפל גם בהעברה מהסב לנכדים נ/16, (עמ' 93 לפרוט') ואישר, כי מרואן העביר ללא תמורה לאחיו זאהר ואסעד חלקים בחלקה (עמ' 95 לפרוט'). דיון והכרעה 35. עורכי הדין ג'רייב ושחאדה הינם עדים אובייקטיבים, שאין להם עניין אישי בתוצאות המשפט ולא קיימת זיקה מיוחדת למי מהם עם מי מהצדדים; עדותו של כל אחד מהם הייתה ברורה, הגיונית וקוהרנטית, בהתאם למסמכים המשפטיים שנערכו על ידיהם ובהתאם להשתלשלות העניינים כפי שהתרחשה בפני כל אחד מהם. עדויותיהם מקובלות עלי ואני נותן בהן אימון מלא. אדרבא, עו"ד שחאדה מסר עדות שיש בה לכאורה כדי לפגוע במקצועיותו כעו"ד, ויש בכך כדי לחזק את אמינות גרסתו, כי רומה על ידי אמין וכי ייפוי הכוח ת/1 הוצא מרשותו ביום 28.4.09 עקב הטעייה מכוונת של אמין. עו"ד ג'רייב הפגין בעדותו ידע ושליטה בפרטים אודות שרשרת העסקאות הנוגעות לחלקה מזה למעלה מ- 25 שנה, למן עריכתו של נ/16 בדבר עסקת המתנה מהסב לנכדיו, כאשר הוא טורח לתעד את הדברים בפרוטוקול הנמצא בתיק המשרדי שלו, דבר המחזק ותומך באמינות דבריו. 36. מעדותו של עו"ד שחאדה יצאנו למדים, כי במעמד החתימה על ייפוי הכוח ת/1 שנערך על ידו, הוסכם על "הקפאתו", ואף שנחתם על ידי שכיב הוא לא אושר אישור נוטריוני על ידי עו"ד שחאדה. דא עקא, ביום 28.4.09, הגיע אמין למשרדו של עו"ד שחאדה ונטל לידיו את ייפוי הכוח ת/1 לאחר אישורו על ידי עו"ד שחאדה, תוך הטעייתו של עו"ד שחאדה ובניגוד לרצונו של שכיב ולהסכמות הצדדים שאפפו את נסיבות עריכתו של ייפוי הכוח ת/1. 37. עדותו של שכיב היתה עדות אמינה ומהימנה, לא דבקו בה סתירות מהותיות והיא נתמכת על ידי עדותו של עו"ד שחאדה. לעומתה, עדותו של אמין, שהיה הדמות הדומיננטית אשר פעלה בשם התובעים, לא הותירה עליי רושם חיובי, הייתה בלתי עקבית ודבקו בה סתירות לא מעטות; אמין התחמק ממתן תשובות ביחס לעניינים שיש בהם כדי לפגוע באמינות גרסתו כגון: המועד בו ניגש למשרדו של עו"ד שחאדה על מנת לקבל את ייפוי הכוח ת/1, שכן באותו מועד התקיים בשעות הבוקר דיון בבית משפט השלום בטבריה בתביעת פירוק השיתוף בחלקה; לו העסקה הינה עסקת אמת מדוע הואיל אמין להמתין למעלה מ- 6 שנים כדי שיוציאה אל הפועל ומדוע ניגש לבדו לעו"ד שחאדה. אמין לא נתן הסברים המניחים את הדעת לכל התהיות שעלו בעניין זה; בנוסף, גרסתו של אמין בנוגע לתשלום הכספים עומדת בסתירה למה שמסרו עורכי הדין בעניין זה; בעוד שאמין מסר, כי הוא שילם כספים במעמד עריכת ההסכמים בפני עורכי הדין, מסרו האחרונים, כי מעולם לא הועברו כספים בין מי מהצדדים בפניהם. כמו כן, אמין התחמק ממתן תשובה בנוגע לתמורה ששולמה בגין עסקת ה- 500 מ"ר, שכן היה בכך כדי לפגוע בגרסתו, כי הוא שילם בגין שתי עסקאות, כאשר מעדויות ההגנה, וביתר שאת מעדותו של מואפק, שהינה עדות המקובלת עלי, עולה, כי בגין העסקה המאוחרת של ה- 500 מ"ר התמורה שולמה בשני שלבים, חלק בשנת ב- 2003 וחלק בשנת 2005, ולא כפי שגורס אמין כי הוא שילם בגין כל עסקה לחוד. עדותו של מואפק, שהיה "הרוח החיה" מאחורי כל העסקאות, תומכת בגרסתו של שכיב לאורך כל הדרך. 38. בשל כל אלה, שוכנעתי כי ייפוי הכוח ת/1 חסר כל תוקף משפטי; עסקת המכר העומדת בבסיסו לא השתכללה מעולם; ייפוי הכוח ת/1 לא אושר על ידי הנוטריון עו"ד שחאדה למן נחתם ונשמר ("הוקפא") במשרדו בשנת 2003 עד למועד הוצאתו במרמה על ידי אמין בשנת 2009; ייפוי הכוח הושג עקב הטעיית עו"ד שחאדה על ידי אמין. משעמד עו"ד שחאדה על הטעות שנפלה עת מסר לאמין את ייפוי הכוח ת/1 בניגוד להסכמות הצדדים ועקב מצג שווא שהציג אמין בפניו, הוא פעל מיד לתיקון המעוות. נוכח האמור, שוכנעתי כי הפער בין רצונו האמיתי של שכיב/השולח לבין רצונו הגלוי המשמש בסיס להרשאה נשוא ייפוי הכוח ת/1 משקף טעות, שבלעדיה לא היה השולח מעניק הרשאה לשלוח והוכח, כי הוצאת ייפוי הכוח ת/1 לפועל הינה מנוגדת להסכמת הצדדים בעת עריכתו. משכך, אני דוחה את התביעה בת.א. 732/09 ככל שהיא נוגעת לתוקפה של עסקת המכר מיום 25.6.03 נשוא ייפוי הכוח (ת/1). העסקה נשוא ת.א. 18/10 39. רתיב העיד, כי רכש 1,400 מ"ר מאת שכיב בהתאם לייפוי כוח שנערך אצל עו"ד שחאדה (נ/4) ודווח למס שבח (נ/5) (עמ' 82 -83 לפרוט'). בחקירתו הנגדית מסר רתיב, כי אף ששכיב לא היה רשום כבעלים הוא סמך על המסמך החתום על ידי הסב, המנוח מוחמד אסעד עבוד, אשר העביר את זכויותיו בחלקה לנכדיו (נ/16); על סמך זה הוא התקשר בעסקה עם שכיב ושילם תמורה בערך כ- 80,000 דולר (עמ' 84 לפרוט'). 40. שכיב אישר בעדותו, כי הוא אכן מכר לרתיב 1,400 מ"ר בהתאם (שורות 14-15 עמ' 72 לפרוט'). עו"ד שחאדה העיד, כי הוא אכן אישר ואימת את החתימות על ייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 10.5.04 (נ/4) ועל טופס המש"ח (נ/5). 41. יודגש, כי אין בפי התובעים טענות ענייניות נגד העסקה בין שכיב ובין רתיב, מלבד טענתם, שאם תואשר עסקת המכר בין שכיב ובין חמזה, העסקה נשוא ת.א. 732/09, לא יוותרו בבעלותו של שכיב מספיק חלקים כדי שניתן יהיה לקיים גם את עסקת המכר עם רתיב. 42. משקבעתי, כי העסקה עם חמזה משנת 2003 נשוא ייפוי הכוח ת/1 הינה חסרת תוקף ואינה מחייבת, ונוכח הודאתו של שכיב בעסקה עם רתיב הנתמכת בעדותו של עו"ד שחאדה, אני קובע כי מדובר בעסקה תקפה ומחייבת וכי רתיב זכאי להירשם כבעלים של הזכויות שרכש בהתאם. סוף דבר 43. אשר על כן, אני דוחה את התביעה בת.א. 732/09 ככל שהיא נוגעת לזכויות התובעים עפ"י העסקה מיום 25.6.03, ומקבל את התביעה נשוא ת.א. 18/10 וקבוע, כי רתיב זכאי להירשם כבעלים של 1400/32578 חלקים בחלקה 2 גוש 17486, אותם רכש משכיב ביום 10.5.04. כמו כן, אני מחייב את התובעים בת.א. 7328/09, יחד ולחוד, לשלם לנתבע 4/שכיב עבוד וכן לתובע ב- ת.א. 18/10 רתיב עבוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ לכל אחד; סכום זה ישולם תוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ב, 11 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. מסמכיםהעברת זכויותייפוי כוח בלתי חוזרייפוי כוח