רקע כללי וההליך שלפני: לפני תביעה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") בגין תאונת דרכים מיום 26.12.2006 (להלן: "התאונה") בה מצא את מותו המנוח (להלן: "המנוח"). המנוח הותיר אחריו אלמנה, התובעת מס' 3, ילידת 11.3.1986, בן התובע מס' 4 יליד 13.2.2006 ובת התובעת מס' 5, אשר נולדה לאחר התאונה ביום 15.8.2007. על פי צו ירושה שהוצא למנוח לאחר פטירתו היורשים הם הוריו, התובעים מס' 1 ו- 2, אלמנתו וילדיו. מאחר והתאונה הייתה בשירות המעביד המוסד לביטוח לאומי הכיר בה ככזאת ולתלויי המנוח שולמה ומשולמת קצבת תלויים. כמו כן, האלמנה נישאה לאחר פטירת המנוח בשנית, לאחיו של המנוח זאת באפריל 2009. המנוח יליד 16.2.1982 והיה בן 25 שנה במועד אירוע התאונה. אין חולק בין הצדדים כי הנתבעת אחראית לפצות את התובעים על נזקי העזבון הנובעים מהתאונה על פי החוק. המחלוקת בין הצדדים היא אך ורק בשאלת גובה הנזק. התביעה הוגשה הן כתביעת תלויים והן כתביעת עזבון אך בא כח התובעים בסיכומיו צמצם את תביעתו לתביעת עזבון בתוספת ראשי הנזק החופפים בין שתי העילות. שמעתי את עדויות הצדדים במשך שתי ישיבות כאשר מטעם התובעים העידה התובעת מס' 3 ומטעם הנתבעת העידו מר סולימאן סולימאן, רוה"ח של החברה בה עבד המנוח ומר מרעי חוסין הבעלים הרשום של הרכב בו נהג המנוח בעת אירוע התאונה. ביום 16.1.2012 שמעתי את סיכומי הצדדים ולהלן פסק דיני. דיון והכרעה: גובה שכרו של המנוח מחלוקת ראשונה אשר התגלעה בין הצדדים הייתה מה היה גובה שכרו של המנוח עובר לאירוע התאונה. מחלוקת זו התגלעה בשים לב לכך כי בסיס השכר שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי ולפיו משתלמת קצבת תלויים, שונה מבסיס השכר כפי שעולה מתלושי השכר. על פי אישורי המוסד לביטוח לאומי ותעודת עובד הציבור נרשם כי הכנסת המנוח בשלושת החודשים שקדמו לפגיעה עמדה על סך של 28,129.50 ₪ (ראה תיק מוצגים מטעם הנתבעת נספח ב'). על פי תלושי השכר השתכר המנוח בחודשים עובר לאירוע התאונה כדלקמן (ראה מוצג נ/11): חודש שכר ברוטו 9/2006 6,756 ₪ 10/2006 7135.39 ₪ 11/2006 7514.17 ₪ 12/2006 (חודש לא מלא) 7,105.07 ₪ על פי תלושי השכר, השכר הרבע שנתי, שקדם לתאונה, אמור להיות בסך של 21,405 ₪. התובעים מבקשים להסתמך לעניין זה על בסיס השכר שקבע המוסד לביטוח לאומי בעוד שהנתבעת סומכת את ידיה על תלושי השכר. הנטל להוכיח את גובה שכרו של המנוח עובר לתאונה מוטל על שכמם של התובעים. המוסד לביטוח לאומי קובע את בסיס השכר בדרך שונה מזו בה נוקט בית משפט ברגיל בבואו לקבוע את שכרו של הנפגע עובר לאירוע התאונה. המוסד לביטוח לאומי קובע את שכרו של הנפגע בהתאם לכללים שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), תשי"ז - 1956. התובעים לא הביאו ראיות כלשהן כיצד המוסד לביטוח לאומי הגיע לבסיס שכר כמצוין לעיל. דווקא בתיק המוסד לביטוח לאומי שצורף על ידי הנתבעת קיים דף חישוב שכר שנערך על ידי פקיד המוסד לביטוח לאומי שם סווג המנוח כמי שהיה עובד בשכר בלתי יציב זאת כאשר החישוב לגביו נעשה בהתאם להוראות תקנה 5 לאותם תקנות. מאותו חישוב אף עולה כי מספר ימי העבודה בכל חודש היה פחות מזה שצוין בתלושי השכר נ/11 (חודש ספטמבר 11 ימים, חודש אוקטובר 10 ימים, חודש נובמבר 18 ימים וחודש דצמבר 24 ימים) כאשר הבסיס לחישוב הגמלה נקבע לבסוף על סך של 12,008 ₪. כמו כן, צוין בסוף הדף כי נעשתה השלמה לפי תקנה 5א ללא שנלווה לכך הסבר נוסף. בעוד שעל פי תעודת עובד הציבור בסיס השכר הרבע שנתי נקבע על בסיס אחר של כ- 28,000 ₪. לנוכח פערים בלתי מוסברים אלו לא אוכל לסמוך את ידי על קביעת המוסד לביטוח לאומי כבסיס השכר ואי מעדיף את השכר שננקב בתלושי השכר. קביעה זו אף תואמת את דו"ח הרציפות בעבודה של המנוח שהוצא מהמוסד לביטוח לאומי וסומן נ/3 שם צוין כי אצל המעביד האחרון עבד המנוח ארבעה חודשים ושכרו בגין ארבעת חודשים אלו עמד על סך של 28,511 ₪ קרי ממוצע חודשי של 7,127 ₪. לגבי תלושי השכר העיד רואה החשבון כי הוא היה עורך אותם בהתאם לדיווחי המעביד. התובעים לא הזמינו לעדות את המעביד או נציג המוסד לביטוח לאומי אשר יסבירו את הפערים שצוינו לעיל, בהתחשב בכך שבהתאם לתקנות המוסד עורך חישוב בסיס שכר שונה, לכן אין כל יסוד לבצע את החישובים על בסיס קביעת המוסד לביטוח לאומי, משלא עמדו התובעים בנטל ולא הוכיחו כי ההפרש נובע מטעות בדיווחי השכר או שמא משיטת חישוב שונה. שכרו הממוצע של המנוח בהתאם לתלושי השכר עמד על 7,135 ₪ ברוטו משוערך להיום יצוא 8,347 ₪. סכום זה בניכוי מס הכנסה יוצא 7,851 ₪. בזמן פטירתו של המנוח הוא היה בן 24. אולם המנוח יצא לשוק העבודה מיד בגיל 18 והיה כבר שש שנים בזמן אירוע התאונה. לכן אין המדבר באדם שהאופק המקצועי שלו עדין אינו ברור ואין מקום לעשות חישוב לעתיד בהתאם לבסיס השונה משכר ערב אירוע התאונה. ראשי הנזק כאב וסבל בהתאם לדף המשערכת שהונח לפני על ידי התובעים מגיע נכון להיום סך של 48,083 ₪. הפסדי תמיכה הונחה לפני חוות דעתו של האקטואר שי ספיר אשר מחשבת את הפסדי התמיכה לעבר ולעתיד לפי שקל לחודש. על פי בסיס השכר שקבעתי לעיל מגיע בגין הפסדי תמיכה לעבר: -.378,575 ₪ = 48.22 X 7,851 ₪ סכום זה בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה מסתכם לסך של 394,928 ₪. בגין הפסדי תמיכה לעתיד מגיע הסכום כדלקמן: -.1,681,056 ₪ = 214.12 X 7,851 ₪ אובדן שירותי אב לגבי ראש נזק זה נפסק בע"א 9788/07 עזבון המנוחה הדיל מרמש נ. ד"ר אילנה שלזינגר כדלקמן: "כאשר כללי אלו נקוטים בידינו בעניין נשוא הערעור כאן - ובוחנים את פסקי הדין שנתגבשו במהלך עשרות שנים הערכאות הראשונות, אין להתעלם מן הכלל שמשמש את בתי המשפט, כי ברגיל, ובאין נסיבות מיוחדות, כמו נישואיו מחדש של בן הזוג שהתאלמן - מכאן, או גיל צעיר במיוחד של הילדים שנותרו - מכאן, נעה מטוטלת הפיצוי בגין אובדן שירותיו של בן הזוג - בסכומים שבין 200,000 ₪ ל- 300,000 ₪. המטוטלת נעצרת במקום הגיאוגרפי הנבחר על ידי שופטי הערכאה הראשונה, לאחר שהוא בוחן, לצורך השוואה, נתונים שונים ובהם שכר מטפלות גיל הילדים נזקקים לטיפול ומספרם (כאשר הפיצוי אינו מהווה בהכרח מכפלה הנקבעת על ידי מספר הילדים)." בא כח התובע דרש בסיכומיו לפצות בגין ראש נזק זה בסכום אשר נע בין 200,000 ₪ ל- 300,000 ₪ בהתאם להלכה לעיל. בא כח הנתבעת ביקש להעמיד את הפיצו בראש נזק זה על סך של 100,000 ₪. יש להתחשב מחד בעובדה כי האלמנה נישאה בשנית. מאידך יש להתחשב בעובדה כי בעלה הנוכחי הינו אחיו של המנוח אשר במידה מסוימת וגם ללא שהיה מתחתן עם התובעת מס' 3 היה דואג לילדי אחיו ומרעיף עליהם חום ואהבה. בנוסף יש לקחת בחשבון את גילם הצעיר של ילדי המנוח ובמיוחד את העובדה כי התובעת מס' 5 נולדה לאחר פטירתו. על כל אלה אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 150,000 ₪. הוצאות אבל, קבורה ומצבה התובעים לא צירפו קבלות כלשהן התומכות בטענותיהם להוצאות אם כי אני מאמין להן כי נגרמו להם הוצאות בראש נזק זה. לכן אני פוסק על דרך האומדנא סך של 10,000 ₪. הפסד פנסיה וקצבת זקנה ההלכה הפסוקה קבעה כי יש להביא בחשבון בעת פסיקת פיצוי בגין השנים האבודות את הפסדי הפנסיה לעיזבון וכן הפסד קצבת זקנה. בע"א 9209/03 עז' המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים המשפטיים] נפסק בכל הקשור לקצבת זקנה: "מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה, כי באופן עקרוני יש מקום להכיר בקיצבת הזיקנה לה היה המנוח זכאי אלמלא התאונה, כחלק מהנזק אשר נגרם בעקבות התאונה ואשר הינו בר פיצוי בגדר תביעת התלויים. קיצבת הזיקנה משתלמת, ככלל, לכל מבוטח המגיע לגיל המתאים (ראו, פרק י"א לחוק הבט"ל). היא מהווה חלק ממקורות הכנסתו של אדם לעת זיקנה. באותם מקרים בהם יש לאדם תלויים, הרי שבדומה לשכר עבודתו ולתשלומי הפנסיה המשולמים לו לאחר פרישתו, אף קיצבת הזיקנה משמשת, בחלקה, לתמיכה בהם. יוצא אם כן כי כאשר אדם, אשר צפוי היה להיות זכאי לקיצבת זיקנה בהמשך חייו, הולך לעולמו כתוצאה מאירוע נזיקי, הרי שהפסדי התמיכה בתלוייו מתבטאים, בין היתר, באובדן קיצבת הזיקנה אשר נשללה עקב המוות. כשם שהפסדי הפנסיה של המנוח מובאים בחשבון במסגרת הפסדי התמיכה של התלויים (קציר, עמ' 899-894), כך ראוי להביא בחשבון אף את הפסד קיצבת הזיקנה של המנוח..." ובהמשך: "בדומה למסקנתנו בעניין תביעת התלויים, סבורני כי אף במקרים שהזכרנו זה עתה יש לקבוע כי העיזבון (או הניזוק) זכאי לפיצוי בגין אובדן קיצבת הזיקנה." הצדדים לא הביאו כל נתון מה שיעור קצבת הזקנה נכון להיום. על פי פרסומי המוסד לביטוח לאומי באתר הרשמי גובה קצבת זקנה לנשוי היא בסך של 2,226 ₪ נכון ליום 1.1.2012 (ראה: ). לכן ההפסד בגין קצבת זקנה בשנים האבודות יחושב כדלקמן (בתקופה זו היה אמור להיות ארבע ידות: מנוח, אלמנה משק בית וחסכון) בהיוון כפול עד גיל 78: -.62,814 ₪ = 2,226 ₪ X 0.3350 (מקדם היוון כפול) X 112.3121 X 3/4 באשר לפנסיה נפסק בע"א 7157/08 איי. אי. ג'י. ביטוח זהב בע"מ נ. עזבון המנוח מ.א. ז"ל ואח' [פורסם במאגרים המשפטיים] בנושא הפנסיה כדלקמן: "אוסיף לכך, ודבר זה נוגע לערעור שכנגד, שניתן לשקלל בדיון דנא גם את נושא הפנסיה. בית המשפט קמא לא פסק למשיבים בנושא זה. לדידי, ככלל, ראוי לפסוק הן לשכיר והן לעצמאי הפרשות לפנסיה, שהרי אדם מן היישוב מבקש מדרכו של עולם להבטיח את פרנסתו לעת זקנה, ועל כן השבת המצב לקדמותו כיסוד בדיני הנזיקין צריך שתכלול גם נושא זה. עם זאת, כמובן שקלול ההפרשות צריך להשפיע ביקרון על חשבון הפסדי השכר, שכן ההפרשות מצד העובד באות מתוך שכרו (מה שאין כן - על פי רוב - הפרשות המעביד." עיון בתלושי השכר שהונפקו למנוח בטרם פטירתו מעלה כי לא הופרשו לו כספים לקופת פנסיה. הלכה פסוקה היא כי "תנאים סוציאליים בכלל, וביניהם הפסדי פנסיה, יש להוכיח..." (ראה: ע"א 3769/97 דהן נ. דני, פ"ד נג(5) 581, 591). מאידך אין להתעלם כי בין לבין וביום 1.1.2008 ניתן צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 החל על כלל המעבידים ולפיו חובה על כל המעבידים לבטח את עובדיהם ביטוח פנסיוני. על פי הוראות הצו היחס בין הפרשות העובד למעביד נקבעו באופן מדורג החל מ- 0.833% מהשכר בשנת 2008 ועד 5% בשנת 2013 ואילו חלקו של המעביד מתחיל מ 1.6% החל ביום 1.1.2008 ומגיע ל- 10% בשנת 2013 (לשיטת החישוב ראה: ת.א. 488/05 (מחוזי חיפה) בן בסת יעל ואח 'נ. בוריס פולאקוב ואח' [פורסם המאגרים המשפטיים]). מאחר ובהפסדי שכר לא הפחתתי את חלקו של המנוח בהפרשות לתנאים סוציאליים יש לקחת את ההפרש בין חלקו של המנוח למעביד בחישובי הפסד תנאים סוציאליים בלבד. חישוב הפסד תנאים סוציאליים לעבר יעשה כדלקמן: שנה ההפרש בין חלק העובד למעביד סכום ההפסד 2008 0.833% -.784 ₪ = 12 X 0.833% X 7851 ₪ 2009 1.68% -.1,582 ₪ = 12 X 1.68% X 7851 ₪ 2010 2.5% -.2,355 ₪ = 12X 2.5% X 7851 ₪ 2011 3.34% -.3,146 ₪ = 12 X 3.34% X 7851 ₪ 2012 4.18% -.326 ₪ = 1 X 4.18% X 7851 ₪ סה"כ הפסד תנאים סוציאליים לעבר 8,173 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה יוצא 8,455 ₪. הפסד פנסיה לעתיד עד לתחילת 2012 יחושב כדלקמן: -.3,875 ₪ = 7851 ₪ X 11.8073 (מקדם היוון לשנה) X 4.18% הפסד תנאים סוציאליים מתחילת 2013 ועד מועד פרשית המנוח בהגיעו לגיל 67: -.100,609 ₪ = 7851 ₪ X 263.9786 (מקדם היוון מ- 2013 ועד גיל 67) X 0.9709 (מקדם היוון לשנה) X 5% (הפרש ההפרשות בין עובד למעביד) סה"כ בגין הפסד תנאים סוציאליים לעבר ולעתיד 112,939 ₪. סיכום לסיכום סך הכל הפיצוי המגיע מסתכם בסך של -2,459,820. ניכויים על פי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר סה"כ שווי קצבאות המוסד לביטוח לאומי בגין קצבת תלויים ומענק נישואין לאלמנה מסתכם בסך של 1,505,225 ₪. כמו יש להוסיף הפרשי ריבי על תשלומי העבר בסך של 15,876 ₪. על פי תשובותיו של האקטואר לשאלות ההבהרה הוא ערך את היוון הקצבאות לעתיד עד הגיע הילידים לגיל 20 (ראה נ/14 ו- נ/13 שאלות הבהרה ותשובות). בא כח התובעים סבור כי חישוב זה מוטעה ויש לערוך את החישוב עד גיל 18 בשים לב לכך כי התובעים הם בני הלאום הערבי והם פטורים משירות צבאי. בא כח הנתבעים חולק על טענה זו וטוען כי יש לנהוג שוויוניות בין בני הלאום השונים כך שהניכוי יהיה שווה לכולם. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הנני סבור כי הדין הוא עם התובעים. אכן ברגיל יש לנהוג בבעלי נתונים זהים באופן שווה. אולם המצב החוקי לגבי בני המיעוט הערבי המשתייכים לדת המוסלמית או לנוצרית הוא שהם פטורים משירות צבאי. לא הונחה תשתית ראייתית לסברה לפיה ילדי המנוח ישרתו בצה"ל או יעשו שירות לאומי ולכן לא הוכח על ידו כי יש לנכות את תגמולי המל"ל עד גיל 20. כמו כן, לטענה זו שני צידי מטבע: אם הייתי מקבל את טענת הנתבעים היה מן הדין כי הפסדי התמיכה יחושבו עד לגיל 20, בשיעור זה או אחר, ולא עד גיל 18 כפי שעשה האקטואר בחוות דעתו בה חישב את הפסדי התמיכה לשקל הכנסה. משעשה חישוב לא סימטרי בין הניכויים להפסדי התמיכה גילה פנים שלא כהלכה בחישוביו ומן הדין כי בית משפט יתערב בחוות דעתו. בא כח התובעים טען בסיכומיו כי טעות זו מתבטאת בסכום של 149,544 ₪. בא כח הנתבעים לא חלק על טענה זו ולכן לא חלק על החישוב. לכן אני מפחית מחוות דעת האקטואר סכום זה כך שסה"כ הניכויים יעמדו על סך של 1,371,557 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת ועד היום מסתכם לסך של 1,386,676 ₪. בא כח התובעים טען אף כי אין להפחית מהפיצוי שיתקבל דמי מחיה או מענק לימודים מאחר ולא הוכחו התנאים על פי הפסיקה. בע"א 8216/99 עזבון המנוח סמיון פרידמן ז"ל נ' אלי רפפורט, תק-על 2001(2), 15 בענין זה כדלקמן: "בית המשפט המחוזי קבע כי יש לנכות מן הפיצויים לתלויים 'דמי מחיה' מן המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לחוות דעת האקטואר מטעם המשיבים. המערערים טוענים כי בפועל מעולם לא קיבלו כספים אלה. באופן עקרוני, בפיצויים בגין תאונת עבודה, כאשר התובע זכאי לגמלה כלשהי מן המוסד לביטוח לאומי, גם אם אינו מממש בפועל את זכאותו, תנוכה הגמלה "הרעיונית" מסכום הפיצויים בהם יחויב המעביד (ראה, למשל, ע"א 86/73 תושיה נ' ציון, פ"ד כח (497 (2). אולם על המעביד-המזיק להוכיח כי אמנם זכאי התובע לאותה גמלה "רעיונית". בעניינו, המשיבים לא הוכיחו כי ילדי המנוח עומדים בקריטריונים הנדרשים לקבלת 'דמי מחיה'. חוות דעת האקטואר, עליה התבסס בית המשפט המחוזי, אינה מהווה ראיה לעמידתם בקריטריונים. המסקנה היא כי אין מקום להפחית את 'דמי המחיה' על בסיס השערה גרידא בדבר זכאות הילדים (השווה ע "א 531/91 עיזבון המנוח משה חיון ז"ל נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נא(2) 51" גם בענייננו לא הוכיחו הנתבעים מדים בקריטריונים המזכים אותם בקבלת דמי מחיה או מענק לימודים. לכן אין לנכות מהפיצויים דמי מחיה או מענק לימודים. כמו כן אין חלוק כי התקבל ביום 11.7.2007 תשלום תכוף בסך של 30,000 ₪ הכולל שכר טרחת עו"ד. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד להיום מסתכם בסך של 38,864 ₪. התוצאה סה"כ מגיע לתובעים לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, כפי שקבעתי לעיל, סך של 1,073,144 ₪. יש להוסיף לסכום זה שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% כולל מע"מ ובסך הכל 139,509 ₪. סה"כ לאחר שכר טרחה יוצא 1,212,653 ₪. מסכום זה יש לנכות תשלום תכוף משוערך . אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,173,789 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים. ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ב, 23 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםפנסיההלכת השנים האבודות (הלכת אטינגר)