רקע כללי: 1. עניינה של תביעה זו תשלום חוב בגין שירותי התקשורת אשר לטענת התובעת חייבת לה הנתבעת לאחר סיום ההתקשרות העסקית שבין הצדדים. הנתבעת מצידה הגישה תביעה שכנגד לתשלום דמי שכירות וארנונה בגין הצבת מכשירי הגברה בשטח שיפוטה. הצדדים: 2. התובעת והנתבעת שכנגד, חב' מירס תקשורת בע"מ (להלן: "התובעת" או "מירס") הינה חברה העוסקת בשיווק, מכירה, התקנה ומתן שירותי רדיו טלפון נייד (להלן: "שירותי רט"ן") למנויים. במסגרת עיסוקה זו נוצר הקשר העסקי עם הנתבעת לה העניקה שירותי רט"ן. הנתבעת והתובעת שכנגד, מועצה מקומית בית אריה עופרים (להלן:"הנתבעת" או "המועצה") נמנתה עם לקוחות התובעת. התביעה העיקרית 3. התובעת התקשרה בהסכם עם הנתבעת לפיו קבלה האחרונה שירותי תקשורת ומכשירים מהתובעת תמורת תשלום. לטענת התובעת, לאחר סיום ההתקשרות שבין הצדדים נותר חוב בגין שירותי זמן אוויר שניתנו לנתבעת החל מחודש יוני 2006 כמפורט בחשבוניות שצורפו לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת כנספח 6, ואשר הנתבעת סירבה לשלמן. כמו כן, הנתבעת החליטה להתנתק כמנויה של התובעת טרם פקע מועד ההתחייבות ולפיכך דורשת התובעת תשלום "דמי יציאה" מהנתבעת. התביעה שכנגד 4. בד בבד עם הגשת כתב הגנתה, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד, לפיו טענה הנתבעת, כי התובעת הקימה אנטנות בשטחי הנתבעת ללא הרשאתה וללא תשלום דמי שכירות כדין. טענות הצדדים: תמצית גרסת התובעת: 5. לטענת התובעת, הנתבעת נותרה חייבת כספים עבור השירותים שהראשונה סיפקה לה, כאשר החוב מורכב משני רכיבים: האחד, חשבוניות שלא שולמה תמורה עבורם והשני, תשלום "דמי יציאה" בגין הפסקת השירותים לפני תום המועד שנקבע בהסכם. לעניין התביעה שכנגד טוענת התובעת, כי מדובר במגברים (ולא באנטנות) שהותקנו במגרשי הנתבעת ולבקשתה ואשר נועדו לעבות את הכיסוי לצורכי בטחון שוטף, הגנה היקפית על היישוב, כיתת כוננות ובנין המועצה. (יש לציין בהקשר זה, כי הנתבעת הינה מועצה מקומית שבתחום שיפוטה היישובים בית אריה ועופרים בשטחי יהודה ושומרון). כמו כן, במועדים הרלבנטיים להתקנת המגברים לא היה כל צורך באישור או היתר כלשהו להתקנה. תמצית גרסת הנתבעת: 6. לטענת הנתבעת, התובעת לא הקימה תשתית ראויה ומס' מספק של מקלטים סמוך ליישובי הנתבעת ועל כן לא ניתן היה לעשות שימוש ראוי במכשירי התובעת. הדבר התבטא ברמת קליטה אשר הייתה ירודה וכן בניתוקי שיחות באופן תדיר. לטענתה, מפאת העובדה שתקלות אלו לא טופלו ע"י התובעת וזאת לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצד הנתבעת, נאלצה האחרונה להפסיק את השימוש במכשירים ולהשיבם לתובעת. עוד מוסיפה הנתבעת, כי עצם העובדה שהלה לא קיבלה את השירות לו הייתה זכאית, מקנה לה את הזכות שלא לשלם את"דמי היציאה" הנתבעים. לעניין התביעה שכנגד טוענת הנתבעת, כי התובעת עשתה שימוש בשטחי הנתבעת בהם הציבה את האנטנות לצרכיה המסחריים ו/או צרכים אחרים וזאת מבלי לשלם דמי שימוש וארנונה כדין. הנתבעת מעמידה את הסכום הנתבע על ידה על סך של 500,000 ₪. דיון: התביעה העיקרית: 7. ביום 19/06/01 התקשרו הצדדים בהסכם, אשר במסגרתו רכשה הנתבעת מהתובעת 22 מכשירים והתחייבה לתקופת שימוש של 36 חודשים (ראה הסכם ההתקשרות אשר סומן כנספח 1 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת). 8. כעבור מס' שנים החליטה הנתבעת להגדיל את מצבת המכשירים ולפיכך ביום 19/04/05 חתמה על הסכם התקשרות נוסף עם התובעת במסגרתו רכשה 5 מכשירים נוספים והתחייבה לתקופת שימוש של 36 חודשים (ראה נספח 2). 9. במעמד החתימה על ההסכם חתמו מורשי החתימה מטעם הנתבעת על שטר חוב, שמספרו 266496 , להבטחת פירעון ההתחייבות על סך של 11,500 ₪ (העתק שטר החוב סומן כנספח 3). בהקשר זה ניתן לציין, כי מורשי החתימה מטעם הנתבעת היו מר אבי נעים, ראש המועצה (להלן: "מר נעים" או "ראש המועצה") וגיל ליטוב, מזכיר וגזבר המועצה (להלן: "מר ליטוב" או "גזבר המועצה"). 10. ביום בו חתמו על שטר החוב כמצוין מעלה, משמע ביום 19/04/05, החליטה הנתבעת לשדרג חלק ממכשיריה ומשכך חתמה על טופס בקשה לשדרוג, במסגרתו שודרגו 26 מכשירים. כמו כן, באותו היום חתמו מורשי החתימה דלעיל על שטר חוב נוסף, שמספרו 266495, בסכום של 72,800 ₪ (טופס בקשה לשדרוג לרבות שטר החוב סומנו כנספח 4). 11. ביום 14/07/05 חתמה הנתבעת על הסכם נוסף עם התובעת, לפיו רכשה מכשיר אחד נוסף ובמעמד זה חתמה על שטר חוב נוסף, שמספרו 245843, על סך של 2,300 ₪ להבטחת פירעון ההתחייבות (הסכם ההתקשרות לרבות שטר החוב סומנו כנספח 5). 12. התובעת טוענת כי זכאית היא ל"דמי יציאה" בסך של 49,067 ₪ בשל הפרת ההסכם בטרם חלפה תקופת ההתחייבות. כמו כן, היא דורשת תשלום החוב הנובע משמוש שוטף בזמן אוויר, המסתכם בהתאם לחשבוניות שלא שולמו ואשר הוצגו בפני בית המשפט בסכום של 16,308 ₪, כמפורט להלן (העתק החשבוניות מסומן כנספח 6 ומצורף לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת); א. חשבונית מיום 08/08/06 בגין חודשים יוני-יולי בסך של 6,238 ₪. ב. חשבונית מיום 08/09/06 בגין חודשים יולי-אוגוסט בסך של 5,924 ₪. ג. חשבונית מיום 08/10/06 בגין חודשים אוגוסט-ספטמבר בסך של 4,146 ₪. סך כל הסכום הנתבע על ידי התובעת (קנס "דמי היציאה" לרבות החוב השוטף) עולה כדי 65,375 ₪. 13. הנתבעת טוענת להגנתה, כי הלה התריעה מס' פעמים בפני התובעת, כי השימוש במכשירים לווה באופן תדיר בשיבושים בקליטה ובניתוקי שיחות ועל כן עובדי הנתבעת לא יכלו לעשות שימוש ראוי במכשירים שסיפקה התובעת. הנתבעת צירפה מכתבים לפיהם התריעה בפני התובעת בדבר טיב הקליטה ואיכות השירות (ראה מכתב מיום 20/06/06 ומכתב תזכורת מיום 06/07/06 המצורפים לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת והמסומנים נספחים ה' ו-ו' בהתאמה). 14. יתרה מכך, טוענת הנתבעת, כי היא שילמה לתובעת ביתר בכל החודשים בהם נעשה שימוש במכשירים לנוכח הכמות הרבה של הניתוקים ורמת הקליטה הירודה, נאלצו עובדי המועצה להוציא מס' כפול של שיחות ולחזור לכל אותם גורמים שהשיחה עימם נותקה והדבר גרר חיוב גבוה יותר בעבור דקות זמן אוויר. 15. טוענת התובעת, כי טענות הנתבעת לגבי איכות וטיב השירות אינן מתיישבות עם המציאות והנסיבות, הכוללות תקופת התקשרות ארוכת טווח ושימוש רב שנעשה בשירותי התובעת. לגרסתה, הנתבעת נמנתה כלקוחה של התובעת מזה כחמש שנים ותמוה בעיניה מדוע נשארה לקוחה של התובעת, שדרגה והוסיפה מכשירים וכן התחייבה לתקופה של 36 חודשים, אם לא הייתה שבעת רצון מהשרות שניתן לה. 16. בתקופה בה חתמה איתה על הסכמים לרכישת המכשירים ושדרוגם, שאם לא כן הייתה מפסיקה את ההתקשרות עימה. נראה כי בעיות הקליטה החלו או התגברו בתקופה בה נשלחו מכתבי התראה מצד הנתבעת לעניין זה, ועל כן גם לא שולמו החשבוניות באופן שוטף החל ממועד זה. ביום 20/06/06 שלחה הנתבעת מכתב התראה לתובעת תחת הכותרת "כשלים חמורים בשירות ובקליטה". החל מחודש יוני 2006 הפסיקה אף הנתבעת לשלם עבור החוב השוטף עבור חשבוניות שהוציאה התובעת. 17. אין חולק, כי היו בעיות קליטה אצל הנתבעת ומשכך איכות הקליטה לא הייתה משביעת רצון. על כך העיד מטעם התובעת מר שלום זלכה, אשר שימש כסגן ראש המועצה וכן עבד אצל התובעת באותה תקופה כמנהל מח' אתרים (להלן: מר זלכה) כדלהלן: " ש. באיזה תקלות נתקלתם ת. תקלות ברמת סיגנל, רמת הקווים ש. היו ניתוקי שיחות ת. ודאי והוצאנו שיחות כפולות..." (פרוטוקול מיום 17/06/09, עמ' 5, ש' 17-20). באותו הקשר העיד מטעם התובעת מר און צור, אשר שימש מנהל מחלקת תכנון רדיו אצל התובעת (להלן: מר צור) כך: " ש. מגבר- הוא נועד להגביר קליטה, אם אין בעיות קליטה אין מגבר ת. כן." (פרוטוקול מיום 17/06/09, עמ' 9, ש' 5-6). מכאן ניתן להבין כי אם אכן הותקנו מגברים ולא אנטנות, כטענת התובעת, הרי שהם שימשו לתגבר את הקליטה, ומכך ניתן להסיק כי אכן היו בעיות קליטה במכשירי התובעת, שאם לא כן לא היה צורך בהתקנת מגברים. לעניין זה אף העיד עד נוסף מטעם התביעה, עו"ד איציק בוכשרייבר, אשר שימש מנהל המחלקה המחלקה המשפטית אצל התובעת (להלן: מר בוכשרייבר) ולדבריו: " ש. אני אומרת שפנו עשרות פעמים לגבי ניתוקים ולגבי קליטה, אתה מודע לזה. ת. כן, אנו לא מתכחשים שהמבנה של הישוב שבו הוא נמצא, בית אריה, הוא בעייתי ולא רק למירס, למפעילים אחרים והיו תלונות וטופלו ולכן הותקנו המגברים לטיפול בבעיית הכיסוי. ש. מגברים לא פתרו את הבעיה. ת. פתרו אבל לא במאה אחוז אמנם." (פרוטוקול מיום 17/06/09, עמ' 15, ש' 9-14). דבריו של מר מרק אסיה מטעם התביעה, אשר שימש כראש המועצה בתקופה הרלבנטית (להלן: מר אסיה), גם הם מחזקים את עדותו של מר בוכשרייבר וכך העיד: " ת. ... הישוב הזה בית אריה הוא ישוב שהוא הררי, הוא בסגנון של הר ויש קטעים שבכיסוי רגיל אין קשר..." (פרוטוקול מיום 05/11/09, עמ' 1, ש' 24-25). 18. עינינו הרואות, כי עדי התביעה מודים כי אכן התובעת לא סיפקה איכות קליטה ברמה סבירה, כשהיא מסבירה זאת בכך שמדובר ביישוב הררי אשר הקליטה בו בעייתית יותר מאשר באזורים מישוריים. מסיבה זו הוחלט לספק מגברים (או אנטנות- על כך ארחיב בהמשך כשאדון בתביעה שכנגד) על מנת לשפר את איכות הקליטה. לאחר התקנת המגברים אמנם השתפרה הקליטה, אך לא נפתרה הבעיה בכללותה. מטעמים אלו מצאתי שהייתה הצדקה להביא לסיום ההתקשרות ללא תשלום דמי יציאה. למרות האמור לעיל אין מחלוקת על כי הנתבעת המשיכה לעשות שמוש בשרותי התובעת בגינם זכאית התובעת לתשלום. החשבוניות שהוצגו מטעם התובעת ואשר באו להוכיח את גובה החוב של הנתבעת כלפי התובעת, לא נסתרו בשום אופן שהוא. (לדוגמא לא הוצגו חשבוניות מקבילות, לא צויינו שיחות כפולות וכד'). ממכלול הראיות עולה כי השרות אמנם סופק ומצדיק תשלום בגינו מחד, אך מאידך התקלות שליוו אותו מצדיקות את ביטול ההתקשרות ללא תשלום "דמי יציאה". 19. לאור האמור לעיל ומשום שאין בידיי הכלים הטכניים לאמוד או לבדוק האם אכן נכונה הטענה בדבר ריבוי השיחות מצד הנתבעת שנעשו בשל ניתוקים תכופים כתוצאה מבעיות קליטה או מסיבות אחרות, אני מקבלת את התביעה בגין התשלום עבור זמן אוויר. קיבלתי את הטענה כי היו בעיות בקליטה והתובעת עצמה לא התכחשה לכך, ולכן הייתה הצדקה בהפסקת ההתקשרות. בנסיבות אלו אני דוחה את טענת התובעת בדבר קנס "דמי יציאה" בשל הפרת הסכם בטרם חלפה תקופת ההתחייבות. לאור האמור לעיל מצאתי כי האיזון הנכון בנסיבות שנוצרו הינו קבלת התביעה בהתייחס לחוב השוטף בהתאם לחשבוניות בגין זמן אוויר, ודחיית התביעה בגין תשלום דמי היציאה. התביעה שכנגד: 20. לטענת הנתבעת, במהלך שנת 2005 התברר לנתבעת כי התובעת הציבה שלא כדין מתקני תקשורת בשטחים ומבנים ציבוריים השייכים לתחום השיפוט של הנתבעת, כל זאת מבלי שנחתם הסכם שכירות בין הצדדים ומבלי שהתובעת שילמה לנתבעת דמי שכירות כדין. 21. לגרסת הנתבעת, הוצבו אנטנות בחמישה מיקומים שונים: על גג המקלט בסמוך לבריכת המים, על תורן קיים ברחבת משרדי החברה לפיתוח, על מקלט המשמש כבית-כנסת, על מקלט המשמש כנשקייה ועל גג המתנ"ס. לטענתה, המגברים הללו שהוצבו ע"י התובעת הותקנו על גבי נכסי הנתבעת ועל גבי תשתית קיימת שלה ותפקידם היה לספק כיסוי לכל לקוחות התובעת השוהים בשטח היישוב, לרבות לדרכים המובילות ליישוב. השיפור ברמת השירות כתוצאה מהצבת המגברים הוביל לכך, כי כל אדם שהחזיק במכשיר של התובעת בתחומי הנתבעת נהנה משיפור הקליטה ולפיכך כמות השיחות שהתקבלו ושיצאו עלתה וכך גם התמורה שקיבלה התובעת. (בטענה זו יש כשל לוגי, שכן לטענת הנתבעת גם לאחר התקנת המגברים הקליטה לא הייתה טובה ולכן הופסקה ההתקשרות, כך שרווח נוסף לא נוצר לתובעת כתוצאה מהצבת אותם מגברים). 22. מר אבי נעים, ראש המועצה הנוכחי (להלן: מר נעים) החל לשמש בתפקידו החל מחודש נובמבר 2004 (ראה תצהיר עדות ראשית של מר נעים, סעיף 2 וכן פרוטוקול מיום 5/11/09, עמ' 12, ש' 8). לטענתו, לאחר שנבחר לתפקיד ראש המועצה התברר לו כי חב' מירס הציבה 5 אנטנות ללא הרשאה וללא קבלת היתר בנייה. בתצהירו טוען מר נעים, כי בחודש יולי 2005 שלח מנכ"ל החברה לפיתוח דאז, מר איציק כהן (להלן: מר כהן), מכתב דרישה לתובעת בו היא נדרשה להסדיר את האנטנות בהיתר כדין וכן לספק בדיקות קרינה תקופתיות ולחתום על הסכמי שכירות משרדי החברה לפיתוח. כמו כן, ביום 10/01/06 נשלח מכתב התראה נוסף בדרישה להסדרת הצבת האנטנות כדין ולתשלום דמי שכירות וארנונה בגין השימוש בשטחים הציבוריים (ראה תצהיר עדות ראשית של מר נעים, עמ' 2, סע' 10, 17 ונספחים ב' ו-ד' בהתאמה). במסגרת חילופי מכתבים בין הצדדים, דרשה הנתבעת מהתובעת במכתב מיום 23/10/06 דמי שימוש ראויים בגין כל אחת מן האנטנות בסכום חודשי של 1,000 דולר ארה"ב (ראה נספח ח' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת). 23. הנתבעת צירפה לתצהירי עדות ראשית מטעמה הסכמים עם חברות אחרות, זאת במטרה להוכיח כי גם על התובעת קיימת החובה לשלם שכירות עבור הצבת המגברים. בהקשר זה יש לציין, כי בית המשפט בהחלטתו מיום 5/11/09 קבע, כי לא ניתן להגיש הסכמים אלה כהוכחה או כסתירה לטענה לעניין הנוהג לגבי תשלום דמי שימוש על הצבת מגברים, שכן אם מדובר בחוות-דעת מומחה היא לא הוגשה בדרך שכזו וגם מי שערך אותה לא זומן להעיד. יחד עם זאת, כאמור, ניתן לעשות שימוש במסמכים אלה לצורך הוכחה לתשלום בפועל שקיבלה הנתבעת מחברות אחרות. (ראה פרוטוקול מיום 5/11/09, עמ' 4 ו-5, ש' 31- 32 ו- 1-4 בהתאמה). 24. לטענת חב' מירס, היא התובעת, אין המדובר בהקמת אנטנות בגודל של עשרות מטרים ובשטחים שכורים של מאות מ"ר, אלא בהתקנת מגברים לעיבוי כיסוי הקליטה בגודל של כ- 60 ס"מ, אשר במועדי התקנתם לא היה כל צורך באישור להתקנה זו. כמו כן, המגברים נתנו כיסוי פנימי אך ורק לבית אריה- הנתבעת ולא לישובים אחרים. 25. מר אסיה, שהעיד מטעם התובעת, ראש המועצה לשעבר של הנתבעת, טען כי המגברים, למיטב זיכרונו, הותקנו ע"י התובעת אצל הקב"ט בבית, אצל הרשב"צ ואצל עוזר קב"ט בביתו (ככך בעדותו בפרוטוקול מיום 5/11/09, עמ' 2, ש' 6-7). לטענתו, הנתבעת ידעה מראש שמכשירי התובעת "לא מכסים את כל השטח" ועצם הצבת המגברים הייתה בבחינת "טובה" מצד התובעת (פרוטוקול מיום 5/11/09, עמ' 2, ש' 32). לטענת התובעת, הנתבעת אינה מציגה כל הסכם שכירות ולא בכדי. כמו כן, לא ייתכן כי הנתבעת הייתה ממתינה כחמש שנים טרם פנתה לדרישת דמי שכירות ראויים, אם אכן הייתה זכאית להם (תצהירו של מר בוכשרייבר, סע' 26 ו-29). 26. לאור האמור לעיל ולאור הראיות שהוצגו בפניי אני דוחה את התביעה שכנגד במלואה מהנימוקים המפורטים להלן: א. העדר הסכם שכירות בין הצדדים - לאור העובדה שבין הצדדים נחתמו הסכמים בעבר בגין רכישת מכשירים מהתובעת ושדרוג מכשירים קיימים, כמפורט לעיל, תמוה בעיניי מדוע, אם אכן הוסכם על דמי שימוש ראויים בגין התקנת המגברים, אין בנמצא הסכם המעיד על הבנה בין הצדדים באשר לדמי השכירות המבוקשים ע"י הנתבעת. לעניין זה העיד מר ליטוב כך: " ש. אין לכם הסכם עם מירס בכתב שמשלמים כסף עבור התקנת מגברים ? ת. לא ידוע לי על הסכם כזה". (פרוטוקול מיום 5/11/09, עמ' 10, ש' 28-29). מר נעים מחזק את דבריו של מר ליטוב לעניין העדר הסכם בכתב בעבור דמי השכירות המבוקשים וכך הוא משיב: "ש. נכון שאין לך הסכם בכתב מול מירס לגבי דמי השכירות? ת. נכון...". (פרוטוקול מיום 5/11/09, עמ' 14, ש' 18-19). חזקה על מר נעים ראש המועצה, שהעיד כי הינו בעל תואר שני במשפטים (ראה פרוטוקול מיום 5/11/09, עמ' 14, ש' 17), שהיה דואג לעגן הסכם שכזה בכתב הן לאור היקפו הכספי והן מטעמי מינהל תקין. לא זו אף זו, התובעת שכנגד דורשת מהנתבעת שכנגד סך של 500,000 ₪. סכום נכבד שכזה ראוי היה לבוא לידי ביטוי בהסכם מסודר בין הצדדים המפרט את השירות והתמורה בגינו. אם אכן היה הסכם כזה המועצה הייתה דורשת את ביצועו מלכתחילה, ולא ממתינה עד הגשת התביעה העיקרית. בהעדר הסכם בכתב, במקרה הנדון, ללא כל הסבר ענייני לכך, אינני יכולה לקבל את התביעה שכנגד. ב. העדר דרישה לדמי שימוש ראויים ע"יראש המועצה הנוכחי - ביום 19/11/04 נבחר מר נעים לראש המועצה והחליף את מר אסיה (ראה פרוטוקול מיום 5/11/09, עמ' 14, ש' 30). ביום 19/04/05 המועצה חתמה על הסכם התקשרות (נוסף) עם התובעת במסגרתו רכשה 5 מכשירים נוספים והתחייבה לתקופת שימוש של 36 חודשים (ראה נספח 2). במעמד החתימה על ההסכם חתמו מורשי החתימה מטעם המועצה, מר נעים ומר גיל ליטוב, על שטר חוב להבטחת פירעון ההתחייבות על סך של 11,500 ₪ (העתק שטר החוב סומן כנספח 3). בו ביום החליטה המועצה לשדרג חלק ממכשיריה ומשכך חתמה על טופס בקשה לשדרוג, במסגרתו שודרגו 26 מכשירים. כמו כן, באותו היום חתמו מורשי החתימה דלעיל על שטר חוב נוסף בסכום של 72,800 ₪ (טופס בקשה לשדרוג לרבות שטר החוב סומנו כנספח 4). ביום 14/07/05 חתמה המועצה על הסכם נוסף עם התובעת, לפיו רכשה מכשיר אחד נוסף ובמעמד זה חתמה על שטר חוב נוסף על סך של 2,300 ₪ להבטחת פירעון ההתחייבות (הסכם ההתקשרות לרבות שטר החוב סומנו כנספח 5). לאור העובדות האמורות לעיל, ניתן לראות כי אף לאחר שנבחר מר נעים לראש המועצה ובמקביל לכניסה לתפקיד, המועצה המשיכה לרכוש מכשירים ולשדרג מכשירים קיימים מאת התובעת, וכל זאת מבלי שנחתם כל הסכם לדמי שכירות ראויים בגין התקנת המגברים. מר נעים ומר ליטוב, מורשי החתימה מטעם הנתבעת, חתמו על מס' שטרי חוב בסכומים נכבדים, אך לא העלו כל דרישה בכתב בנוגע לדמי השימוש הראויים אותם מבקשת הנתבעת מאת התובעת. בהקשר זה העיד מר ליטוב כך: " ש. אתה מספר על בעיות אדירות, ואתה ביולי 05 אתה מוציא מכתב התראה אתה חותם על הסכמים חדשים, שבהם אתה מתחייב ל 72,000 ₪ דמי יציאה. ת. זה היה בכפוף להחלטות חוזרות ונשנות של מנהלי מירס שיבוצעו שיפורים. ש. למה על כזה הסכם שאתה חותם אתה חושב שמגיע לך דמי שכירות ? אתה חותם על הסכם שיש לו משמעות כלכלית, דמי יציאה של 70 ומשהו אלף ₪, מדובר על טווח של שנה, ההסכם שווה בערך ל 300 אלף ₪. לא חשבת לכתוב שאתם זכאים לדמי שכירות עבור המגברים ? ת. לא זוכר למה לא כתבתי את זה". (פרוטוקול מיום 5/11/09, עמ' 10, ש' 11-18). ג. העדר פרוטוקולים בנוגע לדרישה עבור דמי שימוש מאת התובעת - כאמור לעיל, הנתבעת לא הציגה כל הסכם שכירות בין הצדדים. לא זו אף זו, אם אכן הייתה דרישה בעל-פה לדמי שימוש בגין התקנת המגברים היה צריך להעלותה בישיבות המועצה ולתעדה בפרוטוקול הנערך על ידה. אולם, בפני בית המשפט לא הוצג כל פרוטוקול המעיד על הידברות בין הצדדים בנוגע לדמי שימוש ראויים. בהקשר זה נשאל מר ליטוב וכך השיב: " ש. נכון שאין פרוטוקולים של המועצה, בתור הגזבר הכי ותיק, שאין פרוטוקולים שמראים דרישה לשכירות עבור המגברים ? ת. לא זוכר שיש ולא זוכר שאין". (פרוטוקול מיום 5/11/09, עמ' 8 ו- 9, ש' 27-28 ו- 1 בהתאמה). ד. הסכמים עם חברות אחרות - כאמור, ניתן לעשות שימוש במסמכים אלה לצורך הוכחה לתשלום בפועל שקיבלה הנתבעת מחברות אחרות, אולם לא מדובר במסמכים אשר יכולים לשמש הוכחה לעניין הנוהג לגבי תשלום דמי שימוש על , הצבת מגברים. כמו כן, לאור החלטתי לעיל כי לא הייתה כל דרישה כספית בעבור התקנת המגברים, הסכמים אלה אינם רלבנטיים כלל לעניין שבפנינו. ה. הימנעות מהבאת עדים - הנתבעת טוענת כי גורמים נוספים עשו שימוש במגברים גם מחוץ לכותלי הישוב, כגון חברת אשפה, חברת פינוי הגזם, קבלנים שעבדו בגזרת הנתבעת. אולם, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לחיזוק טענה זו. הנתבעת לא גבתה תצהיר או זימנה לעדות את אותם גורמים ולפיכך הימנעות זו פועלת לרעת הנתבעת. לעניין זה יפים דברי השופט גולדברג בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו מה (4) 651, עמ' 658: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". ו. הימנעות מהזמנת מומחה - הנתבעת נמנעה מלהזמין מומחה מטעמה אשר יכול להעיד מה הם דמי השכירות הראויים בגין התקנת המגברים מהסוג שהתובעת התקינה. סיכום: 27. לאור הדברים האמורים לעיל, אני מקבלת את התביעה העיקרית בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום בגין החוב השוטף ודוחה את התביעה בהתייחס לתשלום "דמי היציאה". כמו כן, אני דוחה את התביעה שכנגד במלואה לאור העובדה שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש כפי שפורט לעיל. 28. סוף דבר: לאור כל זאת, הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 16,308 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פירעון החשבוניות ועד התשלום בפועל וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. התביעה שכנגד כאמור נדחית. ניתן היום, כ"א חשון תשע"ב, 18 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים. שכירותתביעה שכנגדדמי שכירות