##(1) הגדרת פעולה מלחמתית:## מהי "פעולה מלחמתית" ? לצד הקביעה העקרונית בסעיף 2 לחוק כי "דין המדינה לעניין אחריות בנזיקין, כדין כל גוף מאוחד", קבע המחוקק בסעיף 5 לחוק כי עומדת למדינה חסינות במסגרת פעולה מלחמתית. חוק הנזיקים קובע בסעיף 5(א) כי "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-ההגנה לישראל". נשאלת השאלה מה ההגדרה של "פעולה מלחמתית" ? ההלכה הפסוקה קבעה כי משמעות המונח "פעולה מלחמתית" הינו נקודת המבט מכוונת אל מהותה של הפעולה ואל הסיכון המיוחד שהיא מסבה. השאלה הינה אם הפעולה שגרמה נזק היא "פעולה מלחמתית ולפיכך "יש לבחון את הפעולה – לא את המלחמה". יש מקרים בהם על פניו מדובר בפעולה מלחמתית, באופן שמייתר את הצורך להידרש לפרטי האירוע או לאבחנות כאלה ואחרות. הכוונה היא לפעולות תוך כדי מלחמה במובנה 'הקלאסי', או למבצע צבאי רחב היקף, דוגמת מלחמת לבנון השניה, 'עופרת יצוקה' או 'עמוד ענן'. מאפייני הכוחות המשתתפים, כלי הנשק והאמצעים בהם נעשה שימוש, הרקע לפעולה ומטרתה, המטרות והיעדים מושאי התקיפה, הסיכון לכוח המבצע, איזור הפעולה, האם השטחים בהם מתבצעת הפעילות בשליטה אפקטיבית של מדינת ישראל – הצטברות רכיבים אלה כולם או חלקם, מלמדים כי בפעולה מלחמתית 'טהורה' עסקינן, הנופלת בגדר המקרים המובהקים המקימים למדינה חסינות. התקיים החסינות אין מקום לדון כלל בשאלה אם הפעולה נעשתה ברשלנות אם לאו. לכן, כאשר מוגשת תביעת נזיקין על רקע מלחמה או מבצעים צבאיים מעין אלו הנזכרים לעיל, יש לבחון כטענת סף מקדמית את נושא החסינות. עוד אזכיר, כי ככלל 'אין מקום לבחינה מקדמית של חוקיות הפעולה' לצורך סיווגה כפעולה מלחמתית לצורך בחינת חסינות המדינה. ##(2) תיקון הגדרת "פעולה מלחמתית":## הגדרת "פעולה מלחמתית" עברה גלגולים מספר (לסקירה ראו בג"ץ 8276/05 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' שר הביטחון, פס' 6-1 לפסק-דינו של הנשיא א' ברק (לא פורסם, 12.12.2006). המונח "פעולה מלחמתית" הוגדר בהגדרה לפי תיקון 4 לחוק הנזיקים משנת 2002, ולפני תיקון 8 משנת 2012, של סעיף 1 בחוק, כלהלן: "'פעולה מלחמתית' – לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". בשנת 2002 תוקן סעיף 1 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 4), התשס"ב-2002, כעולה מהתיקון, "פעולה מלחמתית" הינה לרבות- "...כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". פעולה שהיא פעולה בעלת אופי לוחמתי, בהתחשב במכלול נסיבותיה, ובכלל זה במטרת הפעולה, במיקומה הגאוגרפי או באיום הנשקף לכוח המבצע אותה. תיקון מס' 4 לחוק נחקק על רקע אירועי האינתיפאדה השנייה בה נאלצו חיילי צה"ל לפעול בתוך אזורים מיושבים במסגרת מבצע חומת מגן, ונוכח הפירוש הצר, לטעמו של המחוקק, שניתן עד אז למונח "פעולה מלחמתית" כפי שעלה ביתר שאת בעניין בני עודה (ראו בג"ץ 8276/05 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי נ' שר הביטחון בפסקה 6; וראו, לדוגמה, ע"א 4471/08 סעדה נ' מדינת ישראל). ##(3) האם פרשנות הגדרת "פעולה מלחמתית" חלה על אירועים לפני התיקון ?## פרשנות זו של תיקון מס' 4 קיבלה ביטוי גם בפסיקה מאוחרת יותר, ונקבע כי אין להחיל את תיקון מס' 4 על אירועים שהתרחשו טרם תחילתו. כך למשל בע"א 8384/05 סאלם נ' מדינת ישראל, נכתב כי "בית המשפט לא נדרש בהקשר זה לתיקון מס' 4, שהרחיב את הגדרת המונח 'פעולה מלחמתית' וצמצם באופן משמעותי את אחריות כוחות הביטחון הפועלים במסגרת העימות עם הפלסטינים". גם ברע"א 10482/07 עלאונה נ' מדינת ישראל, נכתב כי "חוק הנזיקים האזרחיים, בנוסחו המקורי, לא כלל הגדרה לביטוי 'פעולה מלחמתית'. בשנת 2002 תוקן החוק במטרה להבהיר את המונח... המקרה שלפנינו אירע בשנת 1992, ולכן הגדרה רחבה זו אינה יכולה לסייע בידנו" (וראו גם: רע"א 8484/06 ניצן נ' מדינת ישראל. ##(4) פעולה מלחמתית - חסינות המדינה מפני תביעות:## סעיף 5(ב) בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 קובע לאמור: "טענה המדינה, כטענה מקדמית, כי אינה אחראית בנזיקים בשל כך שהמעשה שבשלו נתבעה הוא פעולה מלחמתית כאמור בסעיף קטן (א), ידון בית המשפט בטענה לאלתר, ואם מצא כי המעשה הוא פעולה מלחמתית כאמור, ידחה את התביעה". השאלה המתעוררת חדשות לבקרים במקרים מסוג זה נוגעת להיקפה של ה-"פעולה המלחמתית" אשר בגדרה מוענקת למדינה חסינות בנזיקין. הכרה בחסינות, משמעותה, שבית המשפט אינו נדרש לשאלה האם הצבא פעל ברשלנות אם לאו, כך שמתייתר הדיון לגבי האופן והדרך בה התנהלה הפעולה המלחמתית. בבסיס חסינות המדינה בפעולה מלחמתית, עומדת התפיסה כי תביעות נזיקיות אזרחיות אינן מתאימות מעצם טיבן וטבען למצב לוחמתי. הכללים הנוהגים במצבים של מלחמה ולחימה, אינם מתאימים לכללים, לנורמות ולסטנדרטים של זהירות בימי שלום, ואינם תואמים את המטרות הקלאסיות של דיני הנזיקין. מכאן, המחוקק הביע את דעתו כי יישום דיני הנזיקין המסורתיים במצבים של פעולה מלחמתית עלול לגרום לעיוותים משפטיים, כמו גם לחשוף את המדינה לתשלום פיצויי עתק בגין נזקי רכוש ונפש. ##(5) פעולה מלחמתית - פסיקה:## על פי הפסיקה העניפה בתחום זה עולה כי הרציונל של חסינות המדינה במצבי לחימה אינו ייחודי למשפט הישראלי והוא מיושם במרבית שיטות המשפט האנגלו-סקסי, על פי מבחנים ואיזונים שונים, לרוב תוך מתן פרשנות מרחיבה למונח פעולה מלחמתית (ועל כך ראו, בין היתר, אסף יעקב, במאמרו "חסינות תחת אש: חסינות המדינה בשל נזק שנגרם כתוצאה מ'פעולה מלחמתית'", משפטים לג 107, 125-115 (תשס"ג). בהלכה המנחה שיצאה מתחת ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע, במספר פסקי דין נקבע, כי יש לדחות על הסף, תביעות בגין נזקים עקב מעשים נטענים של צה"ל, כאשר המעשים, כפי שתוארו בכתבי התביעה, באו בבירור, בגדר "פעולה מלחמתית" ע"פ חוק הנזיקים האזרחיים [ר' בין היתר ת"א (מח' ב"ש) – 14833-11-12 עז' המנוח אשרף פארוק אלמג'רבי ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון (ניתן ביום 17.2.13), ור' גם ת"א (מח' ב"ש) 37687-12-10 עז' המנוח מוצטפא מוניב סרסור ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 14.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 7485-01-11 עז' המנוח ערפה האני עבד אלדאים ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13) וכן, ת"א (מח' ב"ש) 40563-12-10 עז' המנוח מוחמד עטיה ח'רף ואח' נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (ביום 7.2.13)]. ירי פגזים וטילים, הוכר בפסיקת בית המשפט המחוזי הנכבד, כמעשה המהווה במובהק, "פעולה מלחמתית", ביחס לאירועים שהתרחשו במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", ונקבע, ביחס לאותם אירועים, כי "לא ניתן להלום את הנסיבות האמורות, בהקשרן, עם פעולת – שיטור, אימונים או פעילות מנהלתית – אלא עם פעולה מלחמתית בלבד". ## (6) פעולה מלחמתית - סיכום:## הגישה הינה כי פעולות מלחמתיות הגורמות נזק לפרט אינן צריכות להיות מוכרעות על-ידי דיני הנזיקין הרגילים. הטעם לכך הוא כי פעולות מלחמתיות יוצרות סיכונים מיוחדים אשר הטיפול בהם צריך להיות מחוץ לגדרה של האחריות הנזיקית הרגילה. הסיכון הוא מיוחד מבחינת יוצר הסיכון (איש הצבא המבצע פעולה מלחמתית, המתכנן אותה והמדינה השולחת אותו למשימותיו); הסיכון הוא מיוחד מבחינת הניזוק (בין שהוא "אוהב" ובין שהוא "אויב"), והסיכון הוא מיוחד מבחינת היקף הנזק. התפיסה הינה כי דיני הנזיקין הרגילים אינם מתאימים להסדרתו של סיכון מיוחד זה. חוסר התאמה זה נובע מעצם מהותם של דיני הנזיקין העוסקים בחלוקת סיכונים בגין פעולות מזיקות בחיי היומיום של אדם במדינתו. אין הם מתאימים כאשר הסיכון שבפניו ניצבים הפרט והכלל הוא חריג ויוצא-דופן. פעולות מלחמתיות יוצרות מעצם טיבן וטבען סיכונים אשר מערכת הדינים ה"שיגרתית" לא נועדה להתמודד עמהם. המטרות המונחות ביסוד דיני הנזיקין הרגילים אינן חלות כאשר הנזק נובע מפעולה מלחמתית שהמדינה מנהלת כנגד אויביה. לסיכום, יוצא כי חסינות המדינה מפני תביעות נזיקין מותנית בכך שמדובר בפעולה מלחמתית במהלכה אירע הנזק, זאת ועוד, יש להבחין בין שני סוגי פעילויות: האחד - פעולה שיטורית במקור, ובה עוסק פסק הדין בעניין "בני עודה", בו התרחשה פעולה אשר על פניו עלולה להסתבך ולהיכנס לגדר פעולה מלחמתית, מקום בו נוצרה סכנת חיים או סיכון חמור לאנשי הכוח, או סוג הפעילות השני - פעולה מלחמתית מלכתחילה, כגון מארב המיועד לפגוע באויב, או סיכול ממוקד, שאז גם אין צורך להוכיח סיכון לכוח. ##(7) להלן פסק דין בנושא הגדרת "פעולה מלחמתית":## 1. ביום 23.5.2002 נהרג המנוח מירי שוטר במהלך פעולה משטרתית במהלכה הוצב מארב לתפיסת המנוח שנחשד בסחר בסמים. המארב הוצב סמוך לכפר רמאדין, בצמידות ל"קו התפר" - בתחום שטח הרש"פ. מיקום המארב היה עפ"י מידע מודיעיני. כחצי שעה לאחר הצבת המארב, הגיע המנוח למקום, ניגש לסוכן המשטרתי הסמוי, פתח את תא המטען של המכונית והחל להוציא משם שקים ובהם חומר החשוד כסם מסוכן. שוטרים שהיו במארב זינקו לעברו, הוא החל במנוסה מהם ובשלב מסוים התכופף, הרים אבן ויידה אותה לעבר אחד השוטרים. לאחר מכן הרים אבן נוספת והשוטר ירה לעברו באקדחו - יריה שפגעה בראשו של המנוח וגרמה למותו. שבע שנים פחות יומיים לאחר מכן - ביום 21.5.2009, הגיש עזבון המנוח לבימ"ש השלום בקרית גת, תביעה נגד המדינה לפיצוי בגין גרימת מותו של המנוח. המדינה פנתה לבית המשפט בבקשה לסילוק התביעה על הסף. עפ"י הנטען בבקשה, האירוע נשוא התביעה אירע בשטח איו"ש במסגרת פעולת כוחות הבטחון שפעלו שם. על כן, כך נטען, חלות לענין זה הוראות סעיף 5א' לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב - 1952 (להלן "החוק"). בס"ק 5א(3) לחוק נקבעה תקופת התיישנות של שנתיים ועל כן התביעה דנן (שהוגשה כאמור שבע שנים לאחר האירוע), התיישנה. עוד נטען בבקשה כי עפ"י ס"ק 5א(2) לחוק, לא ידון בית המשפט בתובענה אלא אם כן ניתנה הודעה בכתב, מטעם עזבון הנפגע תוך 60 יום מפטירת הנפגע על המעשה נשוא התובענה. הודעה שכזו לא ניתנה עד ליום הגשת התובענה. לחילופין נטען בבקשה לסילוק על הסף, כי הגשת התובענה יומיים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות "הרגילה" של 7 שנים, עולה כדי שיהוי כבד שגרם לנזק ראייתי רב - וגם בכך יש להביא לסילוק התובענה על הסף. 2. בית משפט השלום, כב' השופט א. באומגרט, דחה את בקשת הסילוק על הסף. ביסוד ההחלטה, קביעת בית המשפט כי הפעילות נשוא האירוע, לא היתה "פעולת מלחמה" אלא פעולה משטרתית מובהקת שנעשתה במסגרת "הליך פלילי מובהק" שמטרתו האחת והיחידה היתה בנסיון משטרתי לתפיסת חשוד בסחר סמים. משכך, לא חלה לענין זה הוראת ההתיישנות המיוחדת שבסעיף 5א(3) לחוק אלא תקופת ההתיישנות הרגילה בת שבע השנים. בשולי ההחלטה הוסיף בימ"ש קמא וקבע כי נוכח החלטתו זו "אין מקום להידרש ליתר טענות המבקשת (המדינה). באשר לטענת השיהוי והנזק הראייתי בגינה, תוכל המבקשת לחזור אליהן במהלך ההוכחות ככל שהדבר יידרש". 3. בפני בקשת רשות ערעור של המדינה על החלטתו הנ"ל של בימ"ש השלום. ואלה עיקרי טענות המדינה: השאלה אם המעשה נשוא התובענה היה במסגרת "פעולה מלחמתית" אם לאו, אינה עניין להוראת ההתיישנות שבסעיף 5א(3) לחוק אלא להוראת החסינות המהותית שבסעיף 5 לחוק, אשר על פיו: "5. אין המדינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל". הוראת ההתיישנות שבס"ק 5א(3) לחוק, לעומת זאת, חלה על כל "...תובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נשוא התובענה". "תובענה" לענין זה מוגדרת ברישא לסעיף 5א', כ: "תובענה נגד המדינה... בשל נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל...". המונחים "אזור" ו"צבא הגנה לישראל" מוגדרים לצרכי סעיף 5א' לחוק, בסעיף 5א(1) כדלהלן: "(1) בסעיף זה - "אזור" - כל אחד מאלה; יהודה, שומרון וחבל עזה. "צבא הגנה לישראל" - לרבות כוחות בטחון אחרים של מדינת ישראל הפועלים באזור". על כן, ומשאין חולק (גם לא בימ"ש קמא בנימוקי ההחלטה), כי המעשה נשוא התובענה נעשה ב"אזור" (דהיינו בשטחי יו"ש) והוא בוצע על ידי כוחות הבטחון של מדינת ישראל הפועלים באזור (דהיינו - משטרת ישראל ומג"ב) - חלה הוראת ההתיישנות המיוחדת שבסעיף 5א(3) לחוק על "המעשה" ועל התובענה דנן ולכן התיישנה התובענה חמש שנים בטרם הוגשה לביהמ"ש. לאמור - פעולה של "כוחות הבטחון" ב"אזור" שאיננה "פעולה מלחמתית" אינה חסינה אמנם מלכתחילה מפני תובענה (עפ"י סעיף 5) אולם תובענה בגינה מצויה במתחם תקופת ההתיישנות המיוחדת של שנתיים הקבועה בסעיף 5א(3) לחוק. כך נפסק לטענת המדינה בשורת פסקי דין של בתי משפט מחוזיים ובתי משפט שלום - המפורטים בעמ' 4-6 לבקשת רשות הערעור. זוהי לטענת המבקשת התוצאה הפרשנית האחת והיחידה של לשון הוראת סעיף 5א(3) לחוק. לטענת המדינה, בסעיף 5א(3) לחוק קבע המחוקק "התיישנות מקוצרת לכל פעילות "כוחות הבטחון באזור" ללא הבחנה באופי הפעילות. התחולה היא טריטוריאלית ולא פרסונלית ואינה קשורה באופי הפעילות". מסקנה זו מתבקשת, לטענת המדינה, גם מפרוטוקול ישיבת ועדת החוקה של הכנסת בדיוניה בהצעת החוק לתיקון מס' 4 לחוק - שעניינו יפורט להלן. 4. המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית משפט השלום על נימוקיה ומפנים בענין זה לסעיף "המטרה" שבתיקון מס' 4 לחוק בגדרו הוסף לחוק סעיף 5א' דנן. על כך מוסיפים הם כי המדינה לא העלתה טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה וכי בקשת הסילוק על הסף הוגשה שלא בתום לב. זאת בעיקר נוכח העובדה שבעקבות האירוע, נשוא התובענה, הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים נגד השוטר שירה במנוח והוא הורשע בדין עפ"י הודאתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות. לטענתם, המדינה עצמה בגדרו של כתב האישום הנ"ל מתבססת על אותה פרשת עובדות שבתובענה ועל כן טענתה לסילוק התובענה של עזבון המנוח - בגין אותן העובדות והמעשים - אינה ראויה ואינה בתום לב. 5. לאחר בחינת טענות הצדדים, מסקנתי הינה כי דין הבקשה להידחות, אם כי לא מנימוקי בית משפט קמא. ענייננו בפרשנות המתבקשת להוראות ס"'ק 5 א' בכלל ולהוראות סעיף 5א(3) הימנו בפרט. סעיף 5א הוסף לחוק דנן בגדרו של חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 4) התשס"ב - 2002 (להלן "תיקון 4"). בתיקון 4 הוספה הגדרת "פעולה מלחמתית" לסעיף ההגדרות של החוק המקורי (סעיף 1) והוסף סעיף 5א' דנן על כל תת סעיפיו, ובהם ס"ק 5א(3). המחוקק הוסיף וכלל בסעיף 1 לחוק המתקן (תיקון 4) סעיף "מטרה" - וזו לשונו: "מטרה 1. חוק זה בא להסדיר את הטיפול בתביעות נגד המדינה בשל פעילותם של כוחות הבטחון באזור יהודה ושומרון וחבל עזה נגד מעשי טרור, איבה והתקוממות בדרך של קביעת הוראות דיוניות שיחולו על תביעות כאמור, ולהבהיר את המונח "פעולה מלחמתית" שבחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשס"ב - 2002". עינינו הרואות כי המחוקק, שלא כדרכו ברגיל, הגדיר בגוף החוק המתקן את מטרת תיקון 4, וזאת על שני חלקי תיקון זה. החלק הראשון, הגדרת "פעולה מלחמתית", לענין היקף החסינות המהותית של המדינה והחרגתה מאחריות נזיקית עפ"י סעיף 5 לחוק המקורי. החלק השני, הגדרת "הסדרת הטיפול בתביעות נגד המדינה בשל פעילות של כוחות הבטחון באזור...". כפי שאלה הוסדרו בסעיף 5א' לחוק שנתחדש באותו תיקון 4. מטבע הדברים, ההסדרים שנקבעו בתיקון 4 (סעיף 5א') המתייחסים ל"תביעות נגד המדינה בשל פעילות של כוחות הבטחון באזור...", עניינם בפעילות שאיננה "פעילות מלחמתית" כמובנה בסעיף 5 לחוק. זאת הואיל ולעניין "פעילות מלחמתית" חוסנה והוחרגה המדינה מאחריות נזיקית מעיקרא. אמור מכאן, הרישא לסעיף ה"מטרה" שבתיקון 4 עניינה בתביעות נגד המדינה בשל פעילות שאינה מלחמתית. (וראה לענין זה, דברי הנשיא א. ברק בבג"ץ 8276/05 עדאלה ואח' נ. שר הבטחון ואח', מיום 12.12.06 בסעיף 6 לפסק דינו). 6. לטענת המדינה - פרשנותו של סעיף 5א(3) לחוק תהיה כפשוטו וכלשונו: לאמור, תקופת ההתיישנות של שנתיים תחול על כל תביעה שעילתה נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה ע"י כוחות הבטחון - ויהיו המעשה ורקעו אשר יהיו. לטענתה, הדברים אמורים גם בענין התובענה דנן. זאת על אף שאין חולק כי המדובר בפעילות משטרתית "אזרחית" לחלוטין (מארב ללכידת סוחרי סמים) שאין ולא היה לה ולא כלום עם פעילות מלחמתית או עם פעילות בעלת אופי בטחוני כלשהו. זאת גם על אף שהמדינה, בכובעה כמאשים בהליך פלילי, העמידה לדין את השוטר שירה במנוח בעבירת הריגה, בהסדר טיעון הומר האישום לעבירת גרם מוות ברשלנות והשוטר הודה, הורשע ונגזר דינו. נוסיף ונציין כי האירוע, נשוא התובענה, נשא על פניו מלכתחילה אופי של פעילות משטרתית "מעורבת" סביב קו התפר - חלקה בתוך שטח ישראל וחלקה ק"מ אחד בלבד מעבר לקו התפר. וכך מתואר האירוע ע"י המדינה בבקשתה למחיקה על הסף: "בתאריך 23.5.02 בוצע ירי של קצין משטרה ממרחב חברון (תחנה הפועלת דרך קבע באזור חברון) במסגרת מרדף אחרי סוחר סמים. האירוע התחיל בתוך שטחי איו"ש השייך למרחב חברון כאשר החשוד (לימים המנוח) הגיע בנסיעה פראית עם רכב מסוג טויוטה לבנה מדרום לצפון מכיוון באר שבע לאשכולות. כאשר הגיע רכב המנוח בדרך עפר לתלולית שחוסמת את הכניסה לכפר רמאדין (עד כאן בשטח ישראל - י.א.), ממערב למזרח ולאחר שזיהה את כוחות הבטחון - התנהל מרדף רגלי אחרי החשוד מכיוון תלולית העפר (הנמצאת בשטח איו"ש) לכיוון מזרח רמאדין. (משלב זה של האירוע ההתרחשות היא בשטח איו"ש הצמוד ממש לקו התפר - י.א.). הירי לעבר החשוד בוצע בערך 1 ק"מ מזרחית לתלולית העפר, בתוך שטח איו"ש". 7. אכן, וכמפורט לעיל, הוראות סעיף 5א לחוק עניינן בתובענות בגין מעשים נטענים של כוחות הבטחון ב"אזור" שאינם בגדר "פעילות מלחמתית" (שכן המעשים שנעשו אגב "פעילות מלחמתית" הוחרגו מעצם חבות המדינה בנזיקין כאמור בסעיף 5 לחוק). ברם - האם כטענת המדינה בפני - חלות הוראות סעיף 5א לחוק על כל מעשה ופעילות של כוחות הבטחון באזור, יהיה טיבם אשר יהיה? פרשנות שכזו אכן אפשרית עפ"י לשון סעיף 5א לחוק כשלעצמה. ברם - המחוקק עצמו בסעיף 1 לתיקון 4, קבע כאמור מפורשות את מטרת חקיקתו של סעיף 5א כדלהלן: "חוק זה בא להסדיר את הטיפול בתביעות נגד המדינה בשל פעילותם של כוחות הבטחון באזור יו"ש וחבל עזה נגד מעשי טרור איבה והתקוממות (הדגשה שלי - י.א.) בדרך של קביעת הוראות דיוניות שיחולו על תביעות כאמור...". לעומת זאת, "פעולה מלחמתית" הוגדרה בתיקון 4 כדלהלן: "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". השוואת המטרה החקיקתית המוצהרת (בסעיף "המטרה") לשני חלקי תיקון 4 מעלה כי בשני החלקים המדובר בפעולות הקשורות ב"טרור, מעשי איבה והתקוממות". ברם, בעוד בהגדרת ה"פעולה המלחמתית" לעניין ההחרגה מעצם האחריות בנזיקין המדובר ב"פעולה של לחימה..." אשר נעשתה ב"נסיבות של סיכון לחיים או לגוף" - הרי ששני מרכיבים אלה נעדרים מסעיף המטרה לעניין ההוראות הדיוניות שבחלקו השני של תיקון 4 - דהיינו, הוראות סעיף 5א לחוק ובכללן הוראות ס"ק 5א(3) לחענין תקופת ההתיישנות המקוצרת והמיוחדת. לאמור, הוראות מיוחדות אלה (שעניינם העיקרי בסדרי הדין ובפרוצדורה) נועדו לחול בקשר לתובענות הקשורות לפעילות כוחות הבטחון באזור "נגד מעשי טרור, איבה והתקוממות" - הגם שאותן הפעולות לא הגיעו כדי "לחימה" שנעשתה "בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". שכן, פעולות שהינן פעולות "לחימה" ב"נסיבות של סיכון לחיים או לגוף" - מוחרגות מהותית מאחריות המדינה בנזיקין - כאמור בסעיף 5 לחוק. טענת המבקשת בבקשתה זו, כי ה"הוראות המיוחדות" שבסעיף 5ב' לחוק יחולו על כל תובענה שעניינה פעולה מסוג כלשהו שנעשתה ע"י כוחות הבטחון באזור, גם אם פעולה זו אין לה ולא כלום עם "מעשי טרור, איבה והתקוממות" - טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם סעיף המטרה של תיקון 4. היא גם אינה עולה בקנה אחד עם תכלית ההסדרה המיוחדת והמפורשת שביקש המחוקק להסדיר פעולות הקשורות ל"מעשי טרור, איבה והתקוממות" דווקא. הפרשנות לה טוענת המדינה מתעלמת מהוראתו הברורה הנ"ל של המחוקק. אילו מטרת החוק היתה כטענת המבקשת כי אז היה נוקט המחוקק בהיגד המקצר יותר בסעיף ה"מטרה" וקובע כי "חוק זה בא להסדיר את הטיפול בתביעות נגד המדינה בשל פעילותם של כוחות הבטחון באזור יו"ש וחבל עזה". הא ותו לא. משבא המחוקק והוסיף סייג ברור ומפורש כי החוק בא להסדיר תביעות כאמור ביחס לפעילות כאמור ב"אזור" שנעשו "... נגד מעשי טרור והתקוממות", חזקה עליו שלא שיחת מילותיו לריק וכי כיוון לדבריו המפורשים והמסייגים כמשמעם וכתכליתם. כיוון שכך, אין די לצורך תחולת סעיף 5א' במרכיבי המקום ("האזור") והעושה ("כוחות הבטחון") בלבד, אלא נדרש התנאי המצטבר השלישי בדבר אופי הפעולה והמעשה. מרכיב שלישי זה של "אופי המעשה" אינו דורש כאמור את דרגת ה"פעולה המלחמתית" אולם דורש הוא שהמדובר יהיה בפעולה הקשורה ל"מעשי טרור, איבה והתקוממות". על כן, גם מרכיב זה טעון בדיקה פרטנית ואינדיבידואלית בכל תובענה לגופה. 8. ומכאן לעניין התובענה דנן. המבקשת אינה טוענת כי פעולת כוחות הבטחון נשוא התובענה קשורה בדרך כשלהי ל"מעשי טרור, איבה והתקוממות". אדרבא, היא מאשרת כי המדובר בפעולה משטרתית יזומה ללכידת סוחר סמים במארב מתוכנן על קו התפר שבין אשכולות (בישראל) לרמאדין (ביו"ש). המדינה גם מאשרת כי השוטר שירה במנוח הועמד לדין פלילי בשל מעשהו. בכתב האישום המקורי הוא הואשם בהריגה ובגדרו של הסדר טיעון הומרה הוראת החיקוק בגרם מוות ברשלנות. הנאשם הודה, הורשע ונגזר דינו. בנסיבות אלה ונוכח הנימוקים שפירטתי לעיל - לא יחולו לענין התובענה דנן הוראות סעיף 5א לחוק - כפי שהוגדרו והוספו להוראותיו של החוק בגדרו של תיקון מס' 4. הנמקתי שונה כאמור מהנמקת בית משפט השלום - אולם תוצאת הדברים זהה. המבקשת צירפה לבקשתה החלטות ופסקי דין של בתי משפט השלום והמחוזי התומכים, לטענתה, בפרשנותה המרחיבה. ברם, מרבית פסקי הדין האמורים מתייחסים לתובענות שהוגשו בקשר לעימות רחב היקף ועתיר אלימות שלקחו בו חלק אלפי שוטרים, חיילים ומפגינים ואשר עילתו נעוצה הייתה באופיו היחודי של ה"אזור". בתובענה דנן לעומת זאת הרקע שונה לחלוטין ובמובהק. 9. מאותו הנימוק לפיו לא חלה בענין התובענה דנן תקופת ההתיישנות המקוצרת שבסעיף 5א(3) לחוק, גם לא חלה חובת ה"הודעה המוקדמת" שבס"ק 5א(2) לחוק. אשר לטענת השיהוי והנזק הראייתי - מסכים אני עם בימ"ש השלום כי אין המדובר בעילת דחיה על הסף וכי שמורה למבקשת זכותה להוסיף ולהידרש לעניין זה במהלך בירור התובענה לגופה. סוף דבר - מהנימוקים המפורטים לעיל, אני דוחה את בקשת הרשות לערער. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסכום של 5,000 ₪. צבאפעולה מלחמתיתחוק הנזיקים האזרחייםהגדרות משפטיות