1. בפנינו תביעה נגד החלטת הנתבע מיום 13.5.10, על הפסקת תשלום גמלת הבטחת הכנסה מחודש 2/10, בהתאם לסעיפים 5 (ב) ו-9 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1980 (להלן - החוק) בשל הכנסות שיש לתובע. רקע 2. לתובע שולמה גמלת הבטחת הכנסה החל חודש 10/07. הנתבע שלל את זכאותו של התובע להבטחת הכנסה החל מחודש 2/10, בנימוק כדלקמן: "לפי סעיף 5 (ב) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1980 ההכנסה נחשבת מהכנסותיך לחודש 2/10 היא על סך 2,289 ₪. סכום זה עולה על גובה הגימלה לחודש זה שהוא 1,994 ₪. ההכנסות שנלקחו בחשוב הכנסתך הן: ירושה ותמיכת משפחה - הפקדות בחשבון העו"ש". כתוצאה מהפסקת הקצבה למפרע הודיע הנתבע במכתבו מיום 16.5.10 לתובע, כי נותר לו חוב בסך 5,119 ₪. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו. 3. התובע טען בכתב התביעה, כי ההפקדות בחשבונו נובעות מעזרה כספית שניתנה לו על ידי בני משפחתו (אחיו ואחותו), כי מדובר בסכומים הפחותים בהרבה מפי ארבע מהשכר הממוצע במשק, אשר שולמו באופן אקראי ולא סדיר. 4. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי הכנסות התובע מעזרה משפחתית נתנו לו לאורך זמן, ברצף ובסכום העולה על 13% מהשכר הממוצע במשק, ובהתאם לכך הופסקה הגמלה. 5. להלן העובדות הרלוונטיות, כעולה מן הראיות שהוגשו: א. התובע כבן 62, חולה לב, הינו תושב חוזר. אמו של התובע נפטרה ביום 3.5.05 ובהתאם לצו ירושה שניתן בעניין עזבונה קיבל לידיו 1/6 מהירושה - סכום של 148,000 ₪. מתוכו הפקיד התובע לאחר שהחזיר חוב לאחיו סך של 100,000 ₪ בחשבונו. ב. ביום 16.10.07 הגיש התובע תביעה להבטחת הכנסה. ג. התובע התבקש להמציא לנתבע מסמכים לרבות הצהרה עבור מה לקח 100,000 ₪ וכן תדפיס תנועות בכרטיס אשראי לחודש 2-3/08 (ראה מוצגים נ/1-נ/2). תשלום הגמלה הופסק בחודש 3/08 עקב חוסר שיתוף פעולה מצד התובע(נ/2). ד. בהמשך חודש הטיפול בתביעה. ביום 6.5.08 מסר התובע הצהרה ולפיה, הסכום של 100,000 ₪ הינו סכום שקיבל בירושה לאחר פטירת אימו, כי אין בבעלותו ובשימושו רכב וכן צירף תדפיס כרטיס אשראי לחודשים 2-3/08 לאחר מכן השיב התובע לשאלות נוספות שנשאל על ידי הנתבע. ה. ביום 8.7.08 אישר הנתבע תביעת התובע לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה שמ-3/08 עד 6/08 כולל. (נספח ח' לתצהיר התובע). ו. ביום 15.11.09 ובתזכורת מיום 6.12.09 נדרש התובע להמציא את המסמכים הבאים: פירוט הוצאות בכרטיס אשראי לחודשים 6/09 ועד 11/09; הצהרה והוכחות מה עשה בכספי הירושה וכן הצהרה והוכחות מה מקור ההפקדות במזומן בחשבון העו"ש של התובע. ז. התובע בתגובה מסר פרטים והצהרה ביום 15.11.10 וביום 11.12.09 על שימוש בסכומים שנותרו אצלו מכספי הירושה לצורך תשלומי חשבונות שונים וכן לראשונה הוסיף כי הוא מסתייע בתמיכה של אחיו. התובע צירף תצהיר של אחיו בדבר תמיכה בתובע. ח. ביום 6.1.10 הודיע הנתבע כי בעקבות הצהרת התובע ובדיקה מחודשת שנערכה אצלו ביום 15.11.09 הוחלט על המשך על המשך זכאותו לתשלום הגמלה (נספח יב' לתצהיר התובע). ט. בחודש 2/10 ערך הנתבע חישוב גמלה לחודש זה ובו פורטו הכנסות התובע כדלקמן: ערך נכס עם זיכוי (75,000 ₪ - יתרת כספי ירושה), הכנסה נחשבת מנכס -289 ₪ לחודש, הכנסות אחרות - הפקדות בבנק - 2,000 ₪ לחודש (נספח יד' לתצהיר) ההפקדות בבנק כללו סכום של 1,000 ₪ שהפקיד התובע ב-14.2.10 וסכום דומה שהפקיד ב-25.2.10. סכומים אלו ניתנו לתובע תמיכה מהאח. י. ביום 11.3.09 הצהיר התובע כי ההפקדות במזומן בחשבונו מקורן בכספי סיוע שהוא מקבל מאחיו כשהוא מקבל לפעמים 1,000 ₪ ולפעמים 2,000 ₪. כן הצהיר התובע כי אף אחותו עוזרת לו מידי פעם בסכומים של עד 1,000 ₪. יא. בחודשים 3-4/10 קיבל התובע מאחיו סכום של 1,000 ₪ שהפקיד בחשבונו ביום 7.4.10. המסגרת הנורמטיבית 6. בעב"ל 10110/04 המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה עמר, (פד"ע מ' 704), עמד בית הדין הארצי על מטרת החוק, בקובעו - "חוק הבטחת הכנסה חוק סוציאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינם גבוה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק נועד בעיקרו של דבר, להבטיח לכל אדם שאינו מסוגל לפרנס עצמו, ושהכנסתו פחותה מ"רצפה" הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו, רמה מינימלית של הכנסה לצורך קיום בסיס. אין החוק מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה ממנכס כלשהו. משכך, נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה ממבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא שניתן להפיק ממנו הכנסה מינימאלית. ההשקפה הגלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפקיד, למצער, הכנסה מינימאלית". 7. סעיף 9 לחוק מגדיר מהי הכנסה שיש להתחשב בה לצורך מתן גמלה על פי החוק, וזה לשונו - "(א) בחוק זה, "הכנסה" - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או שנתקבלה בישראל, ולרבות - (1) כל גימלה כמשמעותה בחוק הביטוח; (2) תשלומים למי שמצוי בהכשרה מקצועית; (3) דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו, לרבות תשלום בעדו ובעד ילדיו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב - 1972. (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה. (5) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס שהוא רכב כאמור בסעיף 9א'. (ב) ....... (ג) לענין סעיף זה, "נכס" - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967, ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח (בסעיף זה - דירת מגורים). "סכום שאינו מובא בחשבון" - סכום כמפורט להלן: (1) סכום כסף שאינו עולה על סכום השווה לסכום הבסיסי כפול ארבע, ולגבי מי שעמו ילד או שיש לו בן זוג - סכום שאינו עולה על הסכום הבסיסי כפול שש. (2) סכום שהתקבל בעד מכירת דירת מגורים, לרבות פיצויים לפי הוראות סימן א' בפרק ה' לחוק יישום תכנית ההתנתקות, והכל לתקופה שתחילתה ביום קבלת הסכום או הפיצויים כאמור בסיומה בתום 12 חודשים מאותו מועד או ביום שבו רכב הזכאי דירת מגורים אחרת, לפי המוקדם". 8. על פי סעיף זה, אכן סכום כסף יכול להיחשב "נכס" היכול להפיק הכנסה, כל עוד אין המדובר בסכום "שאינו מובא בחשבון" כקבוע באחד החריגים לסעיף 9 (ג) לחוק. במקרה הנוכחי, ה"סכום שאינו מובא בחשבון" הוא סכום שאינו עולה על השכר הממוצע במשק כפול ארבע. אין מחלוקת שבחודשים הרלוונטיים לתביעה (פברואר - אפריל 2010) לא עלו הסכומים שניתנו לתובע על ידי בני משפחתו על סכום זה. אשר על כן, ובנסיבות אלה לא יחול סעיף 9 (א) (4) לחוק שעניינו סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס. ייאמר עוד, אילו עלה סכום הכספים במקרה דנן על פי ארבע מהשכר הממוצע במשק, היה מקום לבחון מהי ההכנסה בפועל המופקת מאותם כספים. 9. זאת ועוד. ביחס לתקנה 17 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב -1982 שעניינה "תשלומים שאינם נחשבים כהכנסה" ואשר מפרטת רשימה של מקרים בהם לא ייחשבו סכומי כסף שונים המתקבלים אצל פלוני "כהכנסה" (ואשר אינה כוללת תשלומי "עזרת קרובים"). קובע בית הדין הארצי בעב"ל 681/07 אהרן בנישו נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.7.09), כי תמיכה וולונטרית ולא קבועה של קרובי משפחה אינה בגדר "הכנסה" לצורך חוק הבטחת הכנסה וכך נאמר: "בהקשר זה יש להדגיש, כי הגמלה המשתלמת לזכאי היה בהחלט בסכום נמוך, והיא אכן מינמלית. בנסיבות אלה, אין לתמוה על בני משפחה המתנדבים לסייע למערער מדי פעם בהתאם לאפשרויותיהם להגדיל במשהו את ההכנסה לה הוא זכאי מכח החוק ולשפר על ידי כך במעט את מצבו, בו הוא נזקק לכלכל את ביתו. הדרישה לנגוס בגמלה של סיוע צנוע וולונטרי לא קבוע של קרובים אין לה הגיון כלכלי או חברתי. היא מתעלמת מגובהה של הגמלה לעומת הצרכים אלמנטאריים החיונים של משפחה, שספק אם הם יכולים לבוא על סיפוקם בסכום הגמלה. יפים לענייננו הדברים שנכתבו במאמרו של א' ל' מילר "דיני הבטחת הכנסה בישראל בהשוואה למשפט במערב גרמניה" (שנתון משפט העבודה א' תש"ן, עמ' 89) ולפיהם: "יש טעם להתעלם מתמיכות וולונטריות לנזקק כל עוד הן אינן מוגזמות, כיוון שמטרתן היא לשפר במקצת את מצבו הכלכלי באמצעות מעשה פילנתרופי, מעבר לשיעור הגימלה כלומר להוות תוספת סבירה לגימלה להבטחת הכנסה. לכן, אם בשל אותה תוספת תישלל הגימלה מהנזקק, יש להניח כי התורם יעדיף להימנע מתמיכתו, ואין זו תוצאה רצויה" (שם, עמ' 110)". בית הדין הארצי קבע, כי תמיכת קרובים, אינה בגדר "הכנסה" כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה וכן, שאין ההפקדות בגדר "נכס" כהגדרתו בסעיף 9 (ג) לחוק (לאור סכום ההפקדות). לפיכך, פסק בית הדין הארצי, כי "אין בנמצא מקור הכנסה בחוק הבטחת הכנסה ש"עזרה משפחתית" דנא יכולה להיכלל בו". בשים לב להלכה שנפסקה בפסק דין בנישו, לפיה תמיכה משפחתית אינה נכללת בגדר הכנסה כאשר הסכום שניתן אינו עולה על פי ארבע מהשכר המוצע במשק, לא היה מקום להביא בחשבון הכנסותיו של התובע את ההפקדות שקיבל. 10. אולם בכך לא תם הדיון. ביום 16.1.11 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בעב"ל 618/08 דנה אורן נ' המוסד לביטוח לאומי. בענין זה נדונה השאלה "האם יש לראות בהפקדות קבועות מבני משפחה, בסך אלפי שקלים מידי חודש, כ"הכנסה" השוללת זכאות לגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי". במקרה זה הופקדו בחשבונה של המבוטחת מידי חודש בחודשו, משך שנים, סכומי כסף גבוהים בסך אלפי שקלים. בית הדין הארצי קבע, כי יש לראות בהפקדות קבועות מבני משפחה בגדר "הכנסה" מהנימוקים הבאים: "-תכלית חוק הבטחת הכנסה הוא הבטחת משאבים הדרושים לסיפוק צרכים חיוניים למי שאינו יכול לקיים את עצמו. תכלית חוק הבטחת הכנסה מחייבת פסיקה שאינה מבדילה בין מי שמשתכר הכנסה קבועה בעבודה לבין מי שמקבל סכומי כסף גבוהים באופן קבוע. מי שמקבל מידי חודש סכומי כסף גבוהים אינו בגדר מי שאינו מסוגל לספק את צרכיו הבסיסיים. הציבור אינו חייב לתמוך באדם אשר יכול לספק לעצמו צרכים חיוניים. - סכום הניתן באופן סדיר וקבוע ראוי להיחשב כ"הכנסה", לאור תכלית החוק ומכח הוראות סעיף 2 (5) לפקודת מס הכנסה כאמור בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה. - הגדרת "הכנסה" של מבקש הבטחת הכנסה אינה צריכה להיות הגדרה דווקנית על פי פקודת מס הכנסה, כפי שזכויות בנכס כמפיק "הכנסה רעיונית" אינן נקבעות בהכרח על פי הרישום בפנקס המקרקעין. לפיכך, יש לראות בהכנסה סדירה מבני משפחה כהכנסה על פי תכלית חוק הבטחת הכנסה. - יש להבחין בין מקרה בו ניתנת תמיכה קבועה וסדירה לבין מקרה בו ניתנת תמיכה חד פעמית אקראית שאינה בבחינת תמיכה מתמשכת". בית הדין קבע עוד בענין דנה אורן כי - "נסיבות המקרה זה שונות מנסיבות פרשת בנישו. משאין עסקינן בסיוע חד פעמי, אקראי שאינו בבחינת תמיכה מתמשכת. ההפקדות המרובות בסך מאות ואלפי שקלים מהווים אינדיקציה לתמיכה לאורך זמן שיש בה להצביע על שינוי מהותי במצבה הכלכלי של המערערת". לפיכך, פסק הדין, כי יש לראות הסיוע שקיבלה המבוטחת באופן קבוע מבני משפחתה בגדר הכנסה המאיינת את זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה. 11. מפסקי הדין הללו של בית הדין הארצי עולה האבחנה בין הפקדות רבות וסדירות בסכומים ניכרים - המהווים שינוי במצב הכלכלי (פרשת אורן) לבין תמיכות וולנטריות שאינן מוגזמות ואינן סדירות (פרשת בנישו). מן הכלל אל הפרט 12. ובחזרה לענייננו - כל פי המסמכים שהועמדו לעיוננו עולה כי בחודש 11/09 הצהיר התובע לראשונה על תמיכתו של אחיו בו. בחודש 12/09 הצהיר האח כי הוא תומך בתובע מידי חודש בחודשו בכסף מזומן (נספחים י' ו-יא' לתצהיר התובע). הן התובע והן אחיו העידו כי אחיו של התובע תומך בו החל מחזרתו של התובע ארצה בשנת 2007 ותמיכתו בתובע נמשכת חמש שנים (עמ' 3 ש' 16). התובע העיד כי אחיו נותן לו אלף שקל קבוע ולפעמים יותר וכי אחותו עזרה לו גם מספר פעמים "כל פעם 1,000 ₪" (עמ' 3 ש' 18-20 כן ראה הודעתו לחוקר המוסד נ/13 עמ' 1 ש' 9-11). 13. עולה אם כן כי תמיכתם של האחים בתובע אינה אקראית אלא נמשכת על פני תקופה ארוכה ובאופן סדיר. פרט לדף תנועות עו"ש לחודשים 2/10 -4/10 שצירף התובע (מהם כי בחודש פברואר קיבל מאחיו 2,000 ₪ ובחודש מרץ 1,000 ₪) הוצג בפנינו דף חשבון נוסף (נ/11) לחודשים ספטמבר - נובמבר 2009 ומהם עולה, כי בתקופה של חודשיים הופקד בחשבונו של התובע סכום כולל של 10,000 ₪ (ב-4 הפקדות שונות). פרט לאלה לא הוצגו דפי חשבון נוספים כאשר לטענת הנתבע התובע התעלם לאורך השנים מהדרישה להציג מסמכים אלו. אכן בחודש ינואר 2010 הוחלט על המשך זכאותו של התובע לגמלת הכנסה אבל עולה כי במועד זה לא הייתה בידיעת הנתבע העובדה, כי התובע זוכה לתמיכה כספית מבני משפחתו באופן קבוע מידי חודש ומאז שנת 2007. 14. בהתבסס על האמור לעיל, עובדות המקרה דנן מצביעות על הלימה לפרשת אורן - מפסק דין זה נלמד כי כאשר הוכח סיוע מתמשך שאינו חד פעמי או אקראי ובסכומים בלתי מבוטלים, כי אז יש לראותם כ"הכנסה" למבקש גמלת הבטחת הכנסה ומחובתו של המבוטח הנהנה מגמלה זו ליידע את הנתבע כקבוע בסעיף 20 לחוק. סיכום 15. לפיכך, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת פקיד התביעות בדבר הפסקת תשלום הגמלה ובדבר שיעור החוב שנוצר לתובע בעקבות עדכון ההכנסות מהפקדות לחשבונו של התובע. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. גב' חנה נאמן גלאי נציגת עובדים שמואל טננבוים,שופטסגן נשיא מר צבי זיידנציג מעבידים הבטחת הכנסה