קבילות שיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר בעבירת סחיטה באיומים

כנגד המבקש הוגש, ביום 20.7.2010, לבית-משפט השלום באשדוד כתב אישום, המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים, קשירת קשר לפשע, נהיגה בזמן פסילה (מספר עבירות), נהיגה ללא ביטוח (מספר עבירות), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, הפרעה לשוטר (מספר עבירות) ועסקה אחרת בסם (ת"פ 35132-07-10). לפי הנטען בכתב האישום, האישום הראשון מתאר, כי ערן בן שטרית (להלן: ערן) היה חייב חוב כספי לאביתר טובול ולאושר אביטן, אשר הוא התחמק מלהשיבו. אביתר ואושר החליטו, כי עליהם לפנות לגורם מרתיע בדמות הנאשם הנוסף בפרשה - עדן אדרי (להלן: אדרי) - כדי שהוא יעזור להם להשיב את כספם. השניים נפגשו עם עדן ועדכנו אותו בדבר החוב שחייב להם ערן. עדן התקשר למבקש ועדכן אותו אודות הפגישה והחוב, והמבקש הבטיח לו כי הוא ישיג עבורו את ערן. המבקש ועדן סיכמו ביניהם, כי המבקש יתקשר קודם לכן לערן, ולאחר מכן עדן יתקשר אליו וייתכן שירוויחו מכך כסף. המבקש התקשר לערן ואמר לו שעליו להיפגש עם עדן, שהוא שותפו, באשדוד. המבקש דיווח לעדן על השיחה, ולאחר מכן התקשר עדן לערן וקבע עמו את פרטי המפגש. המבקש התקשר לעדן, התעדכן בפרטים ואמר שאם ערן יידע שהמבקש בתמונה, הוא ייתן את הכסף, והוסיף שהם ייקחו עמלה של 25,000 ש"ח בגין גביית החוב. המבקש אמר לעדן שכם הוא יגיע למפגש שנקבע עם ערן ואף הודיע זאת לערן. בהמשך לכך, עדן נפגש עם ערן ואיים עליו באומרו: "הכסף חייב לחזור... לא מעניין אותי מה... זה משפחה שלי... והכסף יחזור" וכן "הכסף הזה חייב לחזור, לא יעזור כלום, אחי אתה רואה אני מדבר איתך פה, זה משפחה שלי, אבל אם הוא לא יחזור אחי, אתה יודע איפה אנחנו, אתה רוצה להגיע למצב הזה?". בהמשך לכך, עדכן עדן את המבקש אודות הפגישה ותיאר באוזניו כי ערן רעד מפחד "ממש פרכס כולו" והבטיח להחזיר את החוב עד למועד מסוים. המבקש ביקש מעדן לעכב את ערן עד הגיעו למקום. בהמשך, הגיע המבקש למקום המפגש וביחד עם עדן שוחח עם ערן שוב על החוב, במטרה להטיל עליו אימה ולהניעו להשיב את החוב לבעליו.    האישום השני מתאר מספר אירועים בהם נהג המבקש ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. האישום מתאר כיצד קשר המבקש קשר עם אחרת לזייף עבורו רישיון נהיגה והיא העבירה לרשותו ביום לאחר מכן רישיון נהיגה מזויף על שמו. בשני המקרים באישום זה, הכשיל המבקש שוטר: פעם אחת בכל שאמר שרישיון הנהיגה בביתו, למרות שדבריו אלו היו כזב, ופעם נוספת בכך שאמר לשוטר שיש בדיו רישיון נהיגה זמני, למרות שמדובר היה ברישיון מזויף. האישום השלישי תיאר עסקה בסם קוקאין. בית-משפט השלום (כב' השופטת ג' שלו) הרשיע את המבקש על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו באישום השני וכן הרשיעו על-פי העובדות שיוחסו לו באישום הראשון. עם זאת, זיכה בית-המשפט את המבקש מהעבירה שיוחסו לו באישום השלישי של עסקה אחרת בסם. בית-המשפט גזר על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 18 חודשים; הפעלת עונש מאסר על תנאי למשך 24 חודשים שהוטל עליו בת"פ 8189/08 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 25.5.2009, כך ש-9 חודשים ממנו ירוצו במצטבר למאסר שהוטל בתיק זה ו-15 חודשים ירוצו בחופף לו; מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע או עבירה של סחיטה באיומים במשך 3 שנים מיום שחרורו; מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של זיוף מסמך או עבירה של שימוש במסמך מזויף או עבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו או עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע למעלה משנה, במשך 3 שנים מיום שחרורו; קנס בסך 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו; פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים. הפסילה בפועל תימנה מיום שחרורו של המבקש. פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים. הפסילה על תנאי תופעל אם תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו, יעבור המבקש עבירה של נהיגה בזמן פסילה, או עבירה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע למעלה משנה. על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בית-המשפט המחוזי (כב' השופטים ר' אבידע, י' צלקובניק וי' שפסר) דחה את הערעור. בית-המשפט דחה את טענת ההגנה, לפיה אין להידרש לדברים שנקלטו בהאזנות הסתר. נקבע, כי לפי שיחות האזנת הסתר, נקשר קשר פלילי בין המבקש לבין עדן, קשר שעניינו גביית החוב באמצעות הלחץ והפחד של ערן מהמבקש וכאשר התמורה מגביית החוב אמורה להיות 25,000 ש"ח. אשר לסחיטה באיומים נקבע, כי אומנם שיחות האזנות הסתר אינן מוכיחות שעדן סחט באיומים את ערן, אולם נתון זה נלמד מעדותו של המבקש בעצמו שלמעשה אישר שידע שעדן איים על ערן כדי שערן ישיב את החוב. את חלקו של המבקש כמבצע בצוותא של הסחיטה באיומים, למד בית המשפט המחוזי מהחלטתו של המבקש להגיע למקום המפגש, עוד לפני שעדן אמר לו שערן כולו מפרכס, הדבר מלמד שמטרתו בהגעה למקום לא היתה כדי "להשכין שלום" כפי שטען בעדותו, אלא לשם קידום מטרת הקשר. בית המשפט למד מהשיחות שהוקלטו בהאזנות הסתר שהמבקש מעורב בפרשה ונתון זה ביחד עם דבריו של המבקש, לפיהם ידע שעדן איים על ערן מקימים את יסודות עבירת הקשר. אשר לאישום השני קבע בית-המשפט, כי על אף שהמבקש הורשע באישום השני על-פי הודאתו, הוא ערער לבית המשפט המחוזי גם על הרשעתו בעבירות הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. לגבי אחת מהעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בה הורשע בגין כך שאמר לשוטר שברשותו רישיון נהיגה כדין הגם שמדובר בשקר, קבע בית-המשפט, כי אין מדובר במימוש זכותו של חשוד לחיסיון מפני הפללה עצמית מאחר שלא מדובר בחקירה ומכל מקום היכן שחל החיסיון הוא אינו מתיר אמירת דברי שקר, אלא רק הימנעות מלהשיב לשאלות. אשר לחומרת העונש קבע בית-המשפט המחוזי, כי העונש אינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור, זאת בהתחשב בכך שהוא כולל הפעלת מאסר על תנאי חב הפעלה של 24 חודשים וכן בהתחשב בכך שהעבירות בוצעו רק כשלושה חודשים לאחר ששוחרר מריצוי מאסרו הקודם. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי. לטענת בא-כוח המבקש, הרשעתו בבית-משפט השלום התבססה על האזנות סתר, הגם שאלו לטענתו אינן ראיות קבילות. עוד נטען, כי הגם שבית המשפט המחוזי תיקן, לכאורה, את טעותו של בית-משפט השלום בעניין זה וקבע, כי התמלילים אינם מהווים ראיה לאמיתות תוכנם, לא נתן בית המשפט דעתו לכך שאלמלא התמלילים, המבקש לא היה מורשע בבית-משפט השלום. בא-כוח המבקש מעלה טענות רבות העוסקות בפרטים של הראיות ושב ומעלה את גרסת ההגנה, על אף שזו נדחתה על סמך קביעת ממצאי מהימנות בערכאה הדיונית, לפיה המבקש רק ניסה להשכין שלום בין שני חבריו. עוד טוען בא-כוח המבקש לעניין הרשעתו של המבקש באישום השני בעבירת הכשלת שוטר וחוזר על טענתו, לפיה אמירת שקר לשוטר אינה מבססת את הרשעתו בעבירה. מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, בית המשפט המחוזי לא קבע, כי תמלילי שיחות האזנות הסתר הן ראיה פסולה, אלא דווקא דחה את טענת המבקש, לפיה אין להידרש לדברים שנאמרים על-ידי עדן בשיחות. דבריו של עדן שנקלטו בשיחות אומנם אינם מהווים ראיה לאמיתות תוכנם, אלא רק לכך שהדברים נאמרו, אך מותר היה לבית המשפט להסיק מסקנות מעצם אמירת הדברים ולא מדובר בראיה פסולה. לטענת באת-כוח המשיבה, אין מקום בהליך חריג זה של בקשת רשות ערעור להיכנס לנבכי הראיות של התיק הספציפי ולדון בטענות שמקומן אינו בהליך זה. לטענתה, אף הטענות הנוגעות להרשעה בעבירת הכשלת שוטר באישום השני אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ופסקי הדין של הערכאות הקודמות, החלטתי לדחות את הבקשה. בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בסוגיה בפני ערכאה שיפוטית שלישית. המבקש טוען, כי פסיקת בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה להלכה שנקבעה בדנ"פ 188/94 מדינת ישראל נ' אבוטבול, פ"ד נא(2) 1 (להלן: דנ"פ אבוטבול) שעסקה במקרים בהם השתרבבה ראיה פסולה לתוך פסק-דין פלילי ובפרשנות סעיף 56 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1961 (להלן: פקודת הראיות). ברם, אין זה המצב במקרה שלפני. בית המשפט המחוזי לא קבע, כי תמלילי שיחות האזנות הסתר הן ראיה פסולה, אלא דווקא דחה את טענת המבקש, כי אין להידרש לדברים שנאמרים על-ידי עדן בשיחות. דבריו של עדן שנקלטו בשיחות אינם מהווים ראיה לאמיתות תוכנם, אולם הם כן מהווים ראיה לכך שהדברים נאמרו ויכול היה בית המשפט המחוזי להסיק מסקנות מעצם אמירת הדברים. דנ"פ אבוטבול עוסק בסעיף 56 לפקודת הראיות שעניינו "ראיה שנתקבלה שלא כדין". אולם במקרה שלפני השיחות הן ראיה קבילה, שניתן היה להגישה לבית המשפט ואין מדובר בראיה שבשגגה או בהיסח הדעת הוגשה לבית המשפט ומשכך אין מדובר בסיטואציות דומות מבחינה משפטית. יתרה מכך. אף אם הסיטואציה שלפני תואמת את הסיטואציה המפורטת בדנ"פ אבוטבול, גם לפי דנ"פ אבוטבול לא מתחייבת תוצאה של זיכוי במקרה בו ישנן מספיק ראיות אחרות בתיק הבאות לתמוך את ההרשעה. מכל מקום, בענייננו, בית-משפט השלום השתמש בשיחות האזנות הסתר על-מנת ללמוד מהן באיזה שלב החליט המבקש להגיע בעצמו לפגישה. בנוסף, הובאו השיחות על-מנת ללמד, שבמהלכן לא דיבר המבקש כלל על השכנת שלום בין החברים, כפי שטען בעדותו בבית המשפט. משמע, בית-משפט השלום השתמש בשיחות האזנות הסתר על-מנת ללמוד על עצם אמירת הדברים בלבד. אף בית המשפט המחוזי השתמש בשיחות האזנות הסתר אך ורק כראיה לעצם אמירת הדברים עת הרשיע. משכך, דין טענת המבקש בעניין זה להידחות. המבקש טוען כאמור טענות הנוגעות להרשעה בעבירת הכשלת שוטר באישום השני. ברם, טענות אלה אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור, שכן המבקש הורשע באישום זה על-פי הודאתו. טענתו - לפיה מסירת דבר שקר לשוטר המבקש להציג רישיון נהיגה אינה מהווה הכשלתו - נדונה ונדחתה בבית המשפט המחוזי מן הטעם, כי חיסיון מפני הפללה עצמית אינו חל על סיטואציה זו. חיסיון מפני הפללה עצמית מתיר אפשרות להימנע ממתן תשובה אולם אין הוא מתיר אמירת דבר שקר. לבסוף, שב וטוען המבקש לעניין חומרת העונש שהוטל עליו. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל ( 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה ( 11.12.1997)). בנסיבות העניין, אין בעונש שהוטל על המבקש משום סטייה מרמת הענישה הנוהגת באופן המצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. יתרה מכך, על המבקש הוטל עונש מאסר בפועל של 27 חודשים, כאשר מתוכם 24 חודשים הם הפעלת מאסר על תנאי חב הפעלה שהוטל על המבקש בתיק אחר. המבקש נכשל וביצע את העבירות בהן הורשע בתיק זה רק כשלושה חודשים לאחר שהשתחרר ממאסרו הקודם. אף בנסיבות אלה, אין מדובר בעונש חמור, המצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. סוף דבר, הבקשה נדחית.משפט פליליאיומיםסחיטהסחיטה באיומיםסחר בבני אדםקבילות ראיותקבילות