1. לפנינו תביעת התובעת לשינוי בסיס חישוב שכרה לצורך חישוב דמי לידה וכפועל יוצא מכך להשלמתם. 2. במהלך ההליכים המקדמיים שהתנהלו בפני בית הדין הודיעו הצדדים כי לא נותרו ביניהם עוד מחלוקות עובדתיות. על כן ויתרו על הליכי הבאת ראיות וביקשו לסכם טיעוניהם בכתב. לבקשתם זו ניתן, ביום 17.6.2011, תוקף של החלטה על ידי חברתי השופטת שטיין, אשר גם קצבה את המועדים להגשת סיכומי הצדדים. 3. התיק הועבר להכרעתי לאחר הגשת סיכומי הצדדים וזאת ביום 11.1.2012. 4. תמצית העובדות הצריכות לעניין ואשר כאמור אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן אלה: [א] ביום 15.2.2009 ילדה התובעת במזל טוב את בתה תפארת. [ב] ביום 29.12.2009 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה בגין הלידה מיום 15.2.2009 ועבודתה אצל המעסיקים: "אורט ישראל" ו"אולפנת מעלה לבונה" (להלן: אורט והאולפנה בהתאמה). בטופס התביעה ציינה התובעת כי עבדה גם אצל "מדינת ישראל" ו"עיריית פתח תקוה". לימים צרפה תלוש שכר מהמדינה בגין עבודה ביום הבחירות לכנסת ה- 18 - בחירות שהתקיימו ביום 10.2.2009 - וביקשה ששיעור דמי הלידה יחושב גם בשים לב לעבודתה ביום הבחירות. [ג] ביום 13.1.2012 אושרה עקרונית התביעה לתשלום דמי לידה בגין עבודת התובעת באולפנה ובאורט. התובעת נדרשה להשלים פרטים לגבי העבודה באורט ועשתה כן במהלך חודש מאי 2010. [ד] התביעה לתשלום דמי לידה בגין העבודה ביום הבחירות נדחתה מן הטעם שדמי הביטוח ששולמו בגין עבודה זו הינם לצורך ענף דמי פגיעה בלבד וזאת בהתאם להוראות סעיף 2(א)(2) לחוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות, התשנ"ו - 1996 . [ה] דמי לידה בגין העבודה באולפנה בלבד (בשיעור 7,703 ₪) הופקדו בחשבון התובעת ביום 19.1.2010. [ו] לאחר מסכת התדיינות ענפה בין הצדדים הגישה התובעת ביום 22.7.2010 את התביעה נשוא הליך זה במסגרתה עתרה להשלמת תשלום דמי לידה בגין העבודה באורט ובגין העבודה ביום הבחירות וכן עתרה לשינוי בסיס החישוב של שכרה. [ז] דמי לידה (בשיעור 2,122 ₪) בגין עבודת התובעת באורט הועברו לחשבונה סמוך להגשת כתב ההגנה. שיעור דמי הלידה לגבי העבודה באורט חושב על בסיס שלושה חודשים קלנדריים מלאים אשר קדמו ל - 1 לחודש בו הפסיקה התובעת עבודתה שם, היינו, החודשים נובמבר 2008 דצמבר 2008 וינואר 2009. בעניין זה לא נותרה בין הצדדים מחלוקת. [ח] התובעת זנחה את תביעתה לתשלום דמי לידה בגין העבודה ביום הבחירות. אשר על כן, נותרה לדיון ולהכרעה סוגיה אחת בלבד והיא בסיס חישוב דמי הלידה בגין העבודה באולפנה. 5. גדר המחלוקת - התובעת הודיעה לנתבע כי שכרה באולפנה בחודש פברואר 2009 - הוא החודש בו ילדה את בתה - היה גבוה מזה שבחודשים שקדמו לו ועל כן ביקשה שדמי הלידה יחושבו גם על בסיסו. הנתבע נעתר לבקשה והביא בחשבון לצורך קביעת שיעור דמי הלידה מעבודתה באולפנה את החודשים דצמבר 2008, ינואר 2009 ופברואר 2009. דא עקא שהתובעת סוברת שחישוב זה אינו כדין וכי על הנתבע לערוך חישוב יומי או כפי שניסחו את הפלוגתא ביניהם הצדדים: "לצורך חישוב דמי הלידה, האם יש לחשב את שכרה הרבע שנתי של התובעת על פי שלושה חודשים קלנדריים, כטענת הנתבע, או האם יש לחשבו באופן יומי, היינו 15.11.2008 - 14.2.2009, כטענת התובעת". 6. טענות הצדדים לטענת התובעת אופן חישוב דמי הלידה שערך הנתבע לגבי עבודתה באולפנה ושהובא לעיל, קרי חישוב על פי הכנסתה במהלך החודשים דצמבר 2008 - עד פברואר 2009 מוביל למסקנה כי דמי הלידה שולמו לה בחסר באשר הלכה ולמעשה, חושבו דמי הלידה על פי הכנסתה ב- 75 הימים שקדמו להפסקת עבודתה בלבד, ולא על פי הכנסתה ברבע השנה שקדמה ליום זה, כמצוות הוראות סעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1985 (להלן: החוק). לטענת התובעת המונח "רבע שנה" המופיע בסעיף 54 לא הוגדר ולפיכך יש לחשב את שיעור דמי הלידה על פי הכנסתה ב - 90 הימים שקדמו ליום הפסקת עבודתה. פרשנות זו לשיטת התובעת מתיישבת עם לשון החוק ותכליתו ויש לאשרה באשר היא מיטיבה עם המובטחת. 7. הנתבע מצדו סובר כי התובעת נקלעה לכלל טעות בכל הנוגע לחישוב השכר הקובע לעניין גמלאות מחליפות שכר, ובכללן דמי לידה, שכן זה נסמך על הכנסה חודשית. בתוך כך טוען הנתבע כי המונח "רבע שנה" דווקא כן הוגדר וזאת במסגרת תקנה 2א לתקנות הביטוח הלאומי (אמהות), תשי"ד - 1954 (להלן: תקנות האמהות) הקובעת שמדובר הוא ברבע השנה שקדם ל - 1 לחודש שבו חל יום הפסקת העבודה. בהתאם חישוב דמי הלידה לגבי עבודת התובעת באולפנה צריך היה שיתבסס על החודשים נובמבר 2009 - ינואר 2010. מוסיף הנתבע ומבהיר כי המונח "רבע שנה" נזכר גם לעניין חישוב תשלום דמי פגיעה. אלא שבעניין אחרון זה נתן מחוקק המשנה דעתו לאפשרות שינוי בסיס חישוב דמי הפגיעה כך שיטיב עם המבוטח. על כן נקבעו בתקנה 9א לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), תשי"ג - 1956 ההוראות הבאות: "רבע השנה לעניין סעיף 98 לחוק, הוא רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו חל היום שבעדו מגיעים לראשונה למבוטח דמי פגיעה או החודש האמור ושני החודשים שקדמו לו, לפי דמי הפגיעה הגבוהים יותר". כמבואר לעיל, ככל שהדבר נוגע לחישוב דמי הלידה שותק מחוקק המשנה לענין אפשרות שינוי בסיס החישוב כך שיטיב עם המבוטחת. על כן אימץ הנתבע לעניין חישוב דמי לידה מדיניות (המגובה בהנחיות פנימיות שחלקן הרלבנטי צורף לסיכומי הנתבע) ברוח הסיפא לתקנה 9א האמורה ולפיה, אם ההכנסה היחסית של המבוטחת בחודש הפסקת עבודתה גבוה מהכנסתה בחודש הראשון למניין רבע השנה, תילקח בחשבון הכנסתה בחודש הפסקת העבודה, אף שאין הוא חודש עבודה מלא. מדיניות זו ננקטת לפנים משורת הדין והיא עולה בקנה אחד עם תכליתו הסוציאלית של החוק. לאור הנחיה זו, משנמצא כי הכנסתה של התובעת מעבודתה באולפנה בחודש 11/08 היתה נמוכה מהכנסתה בחודש 2/09, שולמו לה דמי לידה על בסיס הכנסתה בחודשים 12/08-2/09. לבסוף מציין הנתבע כי דרך כלל, שכר העובדים השכירים במדינת ישראל הינו שכר חודשי. ככזה, כולל השכר רכיבי שכר שונים ומשתנים, מהם המשולמים באופן גלובלי, מהם המתייחסים ליום זה או אחר. אשר על כן ולטענת הנתבע, אין היגיון בחישוב דמי הלידה לפי החלק היחסי של ימי העבודה בחודש ומכל מקום דרישה לחישוב ממין זה עלולה ליצור מעמסה בלתי סבירה על כתפיו וגם מטעם זה אין לקבל את פרשנות התובעת. דיון והכרעה 8. המסגרת הנורמטיבית - סעיף 54 (א) לחוק שכותרתו "חישוב שכר עבודה רגיל [101] קובע כך: "(א) שכר העבודה הרגיל, לעניין סעיף 53 (העוסק בשיעור דמי הלידה - ר.ב.ה), הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע בתשעים." המונח "היום הקובע" מוגדר בסעיף 48 לחוק כך: "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה". בעניננו אין מחלוקת כי המדובר הוא ביום הלידה, היינו 15.2.09. כפי שציין הנתבע בצדק, תקנה 2א לתקנות האמהות, שכותרתה "תקופת רבע השנה", באה לפרש מונח זה, בקובעה כי: "רבע השנה לעניין סעיף 101 לחוק, הוא רבע השנה שקדם ל-1 לחודש שבו חל יום הפסקת העבודה." לא למותר הוא לציין כי סעיף 101 בוטל ותחתיו בא סעיף 54, כפי שמלמדת כותרת הסעיף. תקנה 2א לתקנות האמהות לא תוקנה בהתאם אולם ברור הוא מאליו שכיום מתייחסות תקנה 2א לסעיף 54 ונועדה לפרש אותו (ראה: סעיף 25 לחוק הפרשנות, תשמ"א - 1981). משאלו הם פני הדברים סבורים אנו כי שגגה נפלה מלפני התובעת בפרשנות המוצעת על ידה למונח "רבע שנה" ואין לקבלה. 9. לשונו של מחוקק המשנה בתקנה 2א ברורה ובמסגרתה הוא מפנה ל-1 בחודש שקדם ליום הפסקת העבודה. משמע, מחוקק המשנה מורה כי חישוב רבע השנה יעשה על בסיס חודשים קלנדריים מלאים בלבד, המתחילים בראשית החודש. נמצאנו למדים אפוא כי לו היה הנתבע משלם לתובעת את דמי הלידה על פי החוק והתקנה בלבד, בבחינת "יקוב הדין את ההר", היה משלם לה על פי הכנסתה בחודשים 11/08-1/09 (ואכן כך היה נהוג עד לפני שנים אחדות. ראה: ב"ל (י-ם) 2390/01 עמר אסתר - המוסד לביטוח לאומי (25.4.02)). בעניינה של התובעת, תשלום דמי הלידה על בסיס חודשים אלו היה בו כדי לפגוע בה. עצם הסכמת הנתבע להביא בחשבון את חודש עבודתה האחרון הוא הוא שהיטיב עמה. 10. אשר לטענת התובעת לפיה המדובר למעשה בחישוב של 75 ימים בלבד חלף "רבע שנה" יאמר, כי אין בידינו לקבלה משני טעמים. ראשית, בידי התובעת הבחירה באשר לאופן בו היא מבקשת כי שיעור דמי הלידה יחושב - על פי שלושת החודשים הקלנדריים המלאים שלפני ה - 1 בחודש בו חל היום הקובע או שמא גם על פי החודש בו חלה הפסקת העבודה. שנית, ברור מאליו שמועד הפסקת העבודה יכול שישתנה ממקרה למקרה ואם חל, למשל, סמוך לסוף החודש יכול שיכלול 89 ימים, או פחות מ - 75 ימים, אם חל הוא סמוך לראשית החודש. מכל מקום, וחשוב מכך, לא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בהנחיות הנתבע בהקשר זה ובפרט משנתנת למבוטחת הזכות לבחור. כך מקובלת עלי טענת הנתבע כי ככלל מחושבות גמלאות מחליפות שכר על בסיס חודשי וכי הדבר תואם את אופן השתכרותם של מרבית השכירים במשק. כן מקובלת עלי טענתו כי כל שיטה אחרת עלולה ליצור מעמסה בלתי סבירה. כך ולשם המחשה התובעת דנא מבקשת כי יילקחו בחשבון 90 ימים קלנדריים עובר ליום הקובע אלא שעשויה מבוטחת אחרת לבקש כי יילקחו חלק מן הימים של החודש הראשון למניין רבע השנה בו חלה הפסקת העבודה וחלק מן הימים שבחודש הפסקת עבודתה והדבר אכן יצור מעמסה בלתי סבירה. 11. סוף דבר - על יסוד כל האמור, התביעה נדחית והרינו קובעים כי שיעור דמי הלידה של התובעת חושב כדין. אשר להוצאות המשפט - התובעת ביקשה כי גם אם נמצא לדחות את תביעתה נחייב את הנתבע בהוצאות בשים לב לטענותיה העקרוניות וכן לעובדה שהגשת התביעה היא שהובילה לתשלום דמי הלידה בגין עבודתה באורט. על כך יאמר כי אכן טוב היה עושה הנתבע לו הקדים ושילם חלק זה של דמי הלידה, אלא שמשהפסידה התובעת בדינה וחייבה את הנתבע להתגונן בעניין ובשים לב לכלל נסיבות העניין לא מצאתי לחייב את הנתבע בהוצאות. בה במידה ובהיותה של התביעה מן התחום הסוציאלי איני רואה לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע ועל כן ישא כל צד בהוצאותיו. 12 זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, ה' שבט תשע"ב, 29 בינואר 2012, בהעדר הצדדים. פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימת השופטת לבדה. נציג ציבור עובדים מר שמואל ריבלין רחל בר"ג-הירשברג, שופטת נציג ציבור מעסיקים מר ברוך פיקל לידהדמי לידה