האם מקבל הבטחת הכנסה זכאי לנסוע לחוץ לארץ ?

1. זוהי תביעתו של מר נתן בודנצקי (להלן:"התובע") לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לחודשים 4-8/09 . הנתבע דחה את תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בגין חודשים אלו, עקב שהותו בחו"ל, והודיע לתובע כי נוצר לו חוב בגין שלילת הזכאות לתקופה זו בסך 4,488 ₪,. 2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי החל משנת 2007, התובע ואשתו מקבלים קצבת זקנה והשלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי . (ביחס לתקופה הקודמת לשנת 2007, הצדדים חלוקים בנוגע לחודש והשנה בה התובע ואשתו החלו לקבל קצבה, אולם נתון זה איננו רלוונטי לענייננו ולכן אין מקום להכריע במחלוקת זו). 3. אין חולק שהתובע שהה בחו"ל בין התאריכים 25.4.09 ועד 5.7.09 ובסה"כ 71 ימים. 4. אין חולק שאשתו של התובע שהתה בחו"ל בין התאריכים 4.6.09 ועד 14.8.09 ובסה"כ 71 ימים. 5. סעיף 14א לחוק הבטחת הכנסה ,התשמ"א-1980 (להלן-החוק),קובע כדלקמן: 14א. (א) לא תשולם לזכאי שיצא את ישראל גמלה בעד חודש קלנדרי, אם שהה מחוץ לישראל בכל הימים שבאותו חודש. לענין סעיף קטן זה וסעיפים קטנים (ב) ו-(ג), "זכאי" - למעט זכאי שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה. (ב) ... (1) ... (2) .... (ג) ... (ג1) לא תשולם גמלה לזכאי שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה, אם מתקיים האמור בפסקאות (1) או (2) שלהלן - בעד התקופות המפורטות בהן: (1) הזכאי ובן זוגו יצאו את ישראל, במצטבר, ארבע פעמים או יותר באותה שנה קלנדרית - בעד כל אחד מהחודשים, באותה שנה קלנדרית, שבו שהו, בכל החודש או בחלקו, מחוץ לישראל; (2) הזכאי ובן זוגו יצאו את ישראל, במצטבר, פחות מארבע פעמים באותה שנה קלנדרית, ואולם סך הימים שבהם שהו מחוץ לישראל באותה שנה קלנדרית עלה על 72 ימים - בעד כל אחד מהחודשים, באותה שנה קלנדרית, שבו שהו, בכל החודש או בחלקו, מחוץ לישראל. (ד) ... (1)... (2), ... (3) ... (ה) היה לאדם הנמצא מחוץ לישראל ואשר אינו זכאי לגמלה בשל הוראות סעיף זה בן זוג זכאי הנמצא בישראל, תשולם הגמלה לאותו בן זוג, בשיעור המשתלם ליחיד, לפי הרכב משפחתו. (ו) (1) שהה זכאי לגמלה מחוץ לישראל 183 ימים לפחות במהלך 12 חודשים רצופים, יראו אותו כמי שנמצא מחוץ לישראל כל עוד לא תמו 12 חודשים רצופים שבהם שהה בישראל 183 ימים לפחות, ובתקופה שבה שהה בישראל כאמור יראו בבן זוגו, לענין ההוראות לפי חוק זה, כיחיד. (2) הוראות פסקה (1) לא יחולו על אלה: (א) מי שהודיע למוסד לביטוח לאומי במועד, בתנאים ובאופן שקבע השר, על יציאתו מישראל, על תקופת היעדרותו המשוערת ממנה ועל חזרתו אליה; (ב) מי ששהה מחוץ לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי הניתן לפי הוראות סעיף 11 בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; 6. לטענת הנתבע, בהתאם להוראות סעיף 14א(ג1)(2),לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, התובע לא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בגין חודשים בהם שהה בחו"ל והם: 7/09,6/09,5/09,4/09 ו-8/09 מאחר שהוא ואשתו שהו מחוץ לישראל במצטבר ביחד באותה שנה קלנדרית מעל 72 ימים ובסה"כ 110 ימים. במילים אחרות, ממועד יציאת התובע לחו"ל ועד חזרתה של אשתו מחו"ל חלפו 110 ימים. 7. מנגד טוען התובע, כי הוא ואשתו שהו בחו"ל ביחד, במקביל 32 ימים בלבד,ולמעשה לא שהו למעלה מהמותר בחוק, (כל אחד מבני הזוג,שהה 71 ימים בלבד בחו"ל-אך לא במקביל). לטענתו,בסעיף 14א,נקט המחוקק בלשון "הזכאי ובן זוגו שהו..." ולא ,הזכאי ו/או בן זוגו,ומכאן שכוונת המחוקק היא, לשלול את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה,רק במקרה בו שני בני הזוג שהו במקביל ביחד בחו"ל מעל 72 ימים. דיון והכרעה 8. סעיף 14א(ג1)(2) לחוק קובע, כי במקרה בו, "הזכאי ובן זוגו יצאו את ישראל, במצטבר, פחות מארבע פעמים באותה שנה קלנדרית, ואולם סך הימים שבהם שהו מחוץ לישראל באותה שנה קלנדרית עלה על 72 ימים - בעד כל אחד מהחודשים, באותה שנה קלנדרית, שבו שהו, בכל החודש או בחלקו, מחוץ לישראל" לטענת התובע, מהמילים "הזכאי ובן זוגו...שהו" יש ללמוד כי כוונת המחוקק הייתה, שרק במקרה בו שהו בני הזוג ביחד ובמקביל , מחוץ לישראל, מעל 72 ימים,אזי נשללת מהם הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, שאם לא כן, הרי שהמחוקק היה נוקט בלשון: 'הזכאי ו/או בן זוגו' ,או בכל לשון אחרת,המבהירה כי מדובר בתקופות בהם שהו כל אחד בנפרד. מנגד, טוען הנתבע, כי אין זה הגיוני לבחון,בעת בדיקת זכאות התובע ואשתו לגמלת הבטחת הכנסה, רק את הזמן בו שהו שניהם ביחד בחו"ל. לטענתו,על פי תכלית החקיקה של סעיף זה,יש לבחון בכל חודש בנפרד האם התקיימו בתובע ובאשתו כל תנאי הזכאות על פי החוק, שאם לא כן,יש לשלול מהם את הגמלה. תכליתו של חוק זה,הינו הבטחת קיום מינימאלי בכבוד למי שאין לו הכנסה או שהכנסתו פחותה מהמינימום הקבוע בחוק. לאור תכלית זו, ומאחר ומדובר בכספי ציבור נקבע בין השאר,כי מי שיש לו נכסים מסוג כלשהו, שניתן להפיק מהם הכנסה ,או מי שידו משגת מימון ומימוש של צרכים אחרים-כגון נסיעות לחו"ל, אין כל הצדקה כי יהיה סמוך על הקופה הציבורית. לטענת הנתבע, מאחר והתובע ואשתו שהו במצטבר בחו"ל בשנת 2009 מעל 72 ימים,הם אינם זכאים להשלמת הכנסה כזוג,בחודשים בהם שהו בחו"ל בשנת 2009 (כל החודש או בחלקו). 9. חוק הבטחת הכנסה נחקק לשם הגשמת מטרה סוציאלית של הבטחת קיום מינימאלי בכבוד. סעיף 14א הוסף מאוחר יותר, והוא קובע, כי מקבל גמלה אשר יצא את הארץ ושהה בחוץ לארץ בפרקי זמן שונים הקבועים בסעיף, תישלל זכאותו לקצבה בעבור אותם החודשים. בדברי הכנסת להצעת החוק, נכתב כי, הרציונאל של סעיף 14א הוא בכך שיציאה לחוץ לארץ יותר מפעם בשנה למשך חודש קלנדרי או חלקו מצביעה לכאורה על כך, שידו של מקבל הגמלה משגת להתקיים ללא הגמלה ואין הוא בגדר אדם הזקוק,לגמלת הבטחת הכנסה. המחוקק הכיר בכך שישנם מקרים בהם היציאה מהארץ אינה סותרת את תכלית החוק ואינה מעידה בהכרח על יכולות כלכליות, וקבע בסעיף 14א(ד)(1) חריג אחד לשלילת הגמלה - כאשר מדובר ביציאה של זכאי לקצבה לצורך קבלת טיפול רפואי מחוץ לישראל (בנסיבות מסוימות), או יציאה לחוץ לארץ לצורך טיפול רפואי בבן משפחה (בן, בת, בן-זוג או הורה) חולה, שהזכאי מקדיש את עיקר זמנו לטיפול בו . 10. בהצעה לתיקון חוק הבטחת הכנסה-תיקון מס' 29 (ראה: ס"ח תשס"ז מס' 2077 מיום 11.1.2007 עמ' 53 (ה"ח הממשלה תשס"ז מס' 260 עמ' 16), הוצע להוסיף את סעיף 14(ג1). במסגרת הצעת חוק ההסדרים במשק והמדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007)התשס"ז-2006, בדברי ההסבר נרשם כי "קשישים מקבלי הבטחת הכנסה אינם חלק מפוטנציאל שוק העבודה. מטעם זה ובמטרה להקל על אותם קשישים היוצאים את הארץ. מוצע לקבוע כי קשיש ובן זוגו הזכאים לגמלה יהיו רשאים לצאת את ישראל בלי שתישלל זכאותם לגמלה,אם יצאו את ישראל שלוש פעמים לכל היותר באותה שנה קלנדרית וסך הימים שבהם שהו מחוץ לישראל במהלך השנה האמורה אינו עולה על 44 ימים". במהלך הדיונים של וועדת הכספים של הכנסת, הוחלט כי הזכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה תישלל, באם סך הימים בהם שהו הזכאי ובן זוגו מחוץ לישראל מעל 72 ימים ,על מנת להיטיב עם הקשישים. 11. עיון בפרוטוקול מישיבת ועדת הכספים של הכנסת, מיום 26.12.06 , וכן בדברי הכנסת להצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007)התשס"ז-2007, מגלה, שכאשר המחוקק דן בהוספת סעיף 14א(ג1) לחוק הבטחת הכנסה, הוא התייחס למצב בו אחד מבני הזוג, יצא מישראל ושהה בחו"ל מעל 72 ימים, תישלל זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית. בפרוטוקלי הוועדות השונות בכנסת, אין כל אזכור או שימוש במונח "בני הזוג". וועדות הכנסת השתמשו במונחים "איש", "קשיש" או "אדם" היוצא את ישראל, מכאן ניתן ללמוד על כוונת המחוקק. זאת ועוד, סבורני כי הסעיף מתייחס ליחידה של תא משפחתי הכולל בני זוג, ולכך כיוון המחוקק כאשר רשם: " הזכאי ובן זוגו יצאו את ישראל, במצטבר, פחות מארבע פעמים באותה שנה קלנדרית...", כלומר, המונח "במצטבר" מתייחס גם לשני בני הזוג,כלומר ביחד או לחוד, וגם למספר הפעמים שיצאו לחו"ל, ביחד או לחוד, זאת ניתן להבין גם מקריאת הוראות סעיף 14א(ה) לחוק,הקובעות כי, במקרה בו היה לאדם הנמצא מחוץ לישראל ואשר אינו זכאי לגמלה, בן זוג הזכאי לגמלה הנמצא בישראל, תשולם הגמלה לאותו בן זוג,בשיעור המשתלם ליחיד,לפי הרכב משפחתו. קרי, הפרשנות המוצעת על ידי התובע, לפיה, רק במקרה בו שני בני הזוג שהו בחו"ל במקביל למעלה מ-72 ימים תישלל זכאותם להבטחת הכנסה, מרוקנת מכל תוכן את סעיף 14א(ה), אשר נותן מענה למקרה בו אחד מבני הזוג נמצא בחו"ל מעל לפרק הזמן שהחוק מתיר,ובמקרה שכזה לא תשלל מבן הזוג שנותר בישראל הגמלה להבטחת הכנסה, אלא תשולם לו גמלה,בהתאם להרכב משפחתו, לשם הבטחת קיום, בכבוד מינימאלי. 12. על פי הפרשנות שהציע התובע לסעיף 14א(ג1)(2), ניתן להגיע למצב אבסורד לפיו, בני זוג שהוא או בן זוגו הגיע לגיל פרישה, ואשר משתלמת להם גמלת הבטחת הכנסה (זוגית), לא תישלל מהם הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה כבני זוג (להבדיל מגמלת יחיד), גם במקרה בו אחד מבני הזוג יצא את ישראל פעם אחת בלבד, ללא הגבלת זמן, ובלבד שבני הזוג לא יצאו את ישראל ביחד ושהו במקביל בחו"ל. הפרשנות שנתן התובע לסעיף 14א(ג1)(2), איננה מתיישבת גם עם התכלית החקיקתית של חוק הבטחת הכנסה, כפי שנקבע להלכה בעב"ל 470/06 ז'נט פולד נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם,ניתן ביום 23.7.07),נפסק כי באשר לתכלית החקיקה ,חוק הבטחת הכנסה לא נועד להעניק אמצעי מחיה מינימאליים לשוהים מחוץ לגבולה של מדינת ישראל, ואין הכוונה רק לשוהים מחוץ לגבולות המדינה דרך קבע. יש לשים לב, כי החוק מפריד בין מי שיוצא בנפרד מישראל או עם בן זוגו, וזאת נלמד מסעיף 14א(ה), הקובע-כי במקרה בו אדם הזכאי לגמלה, נמצא מחוץ לישראל ובשל כך הוא אינו זכאי לגמלה , ובן זוגו הנותר בישראל זכאי לגמלה,אזי יש לחשב ולשלם לו את הגמלה בהתאם להרכב משפחתו שנותרה בארץ. 13. לאור האמור, ולאור תכלית החקיקה, ובהתאם לפסיקה, אין זה סביר, לקבל את הפרשנות שנתן התובע לסעיף 14א(ג1)(2), לפיה רק כאשר שני בני הזוג שהו ביחד בחו"ל מעל 72 ימים ניתן לשלול מהם את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה . 14. התובע הוסיף וטען כי, לכל הפחות זכאי הוא לגמלת הבטחת הכנסה לחודש 8/09, כי בחודש זה הוא שהה בישראל ורק אשתו שהתה בחו"ל. גם טענה זו של התובע דינה להידחות, היות וחוק הבטחת הכנסה, רואה בתא הזוגי המשפחתי יחידה משקית משותפת אחת,שכל אחד מיחידיה אמור להשתתף בהפקת ההכנסות ששימשו את היחידה המשקית המשותפת. ההכנסות המשותפות מובאות בחשבון לצורך קביעת הזכאות לגמלה לגבי שני בני הזוג וגם גובה הגמלה נקבע על פי ההרכב המשפחתי ,בין אם התא הזוגי המשפחתי הוא תוצאה של נישואין ובין אם לא (ראה: דב"ע 04-450/97 המוסד לביטוח לאומי,נ' חסן מוחמד,לא פורסם). משכך, מתקבלת טענת הנתבע, כי התובע לא זכאי לגמלת השלמת הכנסה לקצבת זקנה ליחיד, בחודש 8/09, היות ובחודש זה, שהתה אשתו בחו"ל, וסך שתי קצבאות הזקנה (של התובע ואשתו)לחודש זה,הייתה גבוהה מסך קצבת זקנה ליחיד בתוספת השלמת הכנסה ליחיד . 15. לאור כל האמור לעיל, במצטבר, התביעה נדחית-ללא צו הוצאות. 16. לצדדים הזכות לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין . ניתן היום,יט בחשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. נוהאד חסן, שופטאב"ד מר יצחק סלובודיאנסקינציג עובדים מר עמוס לוטןנציג מעבידים הבטחת הכנסהשאלות משפטיות