תביעה למתן חשבונות אגרה לפני בקשה לתיקון סכום התביעה, שהוגשה תוך כדי שהצדדים מגישים סיכומים בתובענה. במהלך הגשת הסיכומים ותוך כדי הגשת טענות הצדדים לעניין הבקשה לתיקון סכום התביעה, הוברר כי הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מהו אופי התביעה, האם תביעה למתן חשבונות או תביעה כספית. 1. התובע טוען כי התביעה היתה ונותרה תביעה למתן חשבונות, בה הסכימו הצדדים בהתנהלותם בתובענה, כי לתובע מגיעים חשבונות, ובכך הסתיים הדיון בחלק הראשון של התובענה למתן חשבונות, כי בסופו של דבר גילו הנתבעים את החשבונות, וניתנה חו"ד מומחה בית המשפט, וכי כעת, הסיכומים ופסק הדין שיינתן על יסודם, עניינם הכרעה בחלק השני של התביעה לחשבונות, לאחר מתן הכרעה בשאלת זכותו של התובע לתקן את סכום התביעה. 2. מנגד סבורים הנתבעים כי, הגם שהתביעה הוגשה כתביעה למתן חשבונות, הרי שבמהלך הדרך, כאשר ניתנו החלטות של מותב קדם המשפט בבקשות שהגיש התובע לגילוי מסמכים, מבלי שנקבע האם הוא זכאי למתן חשבונות אם לאו, הפכה התביעה, למעשה, לתביעה כספית גרידא. לפיכך, מאותו הרגע, ומאחר והתובע לא תקן את כתב התביעה לשם הגדלת סכום התביעה, נותרה לפנינו תביעה כספית המוגבלת ל- 100,000 ש"ח. 3. מוסכם על הצדדים כי ככל שאנו מצויים בתביעה למתן חשבונות, הרי שנעשו כל עיון וחקירה בעניין המסמכים החשבונאיים, וכי אין ברצונם להביא דבר מה נוסף לעניין זה. 4. מאחר ולשתי השאלות שבמחלוקת כאמור, לעיל, יש חשיבות לניסוח כתב התביעה וכן להליכים שהתקיימו לעניין גילוי המסמכים והעיון שבהם, אפרט להלן שני עניינים אלה. 5. בפסקת המבוא לתביעה נכתב: "הסעד המבוקש: כספית, צו למתן חשבונות, לשון הרע. סכום התביעה: לפני מתן חשבונות: 100,000 ₪ (לצרכי אגרה בלבד)". 6. בכתב התביעה טוען התובע כי היה סוכן ומפיץ של הנתבעת בשתי תקופות, האחת מנובמבר 2004 ועד 11.9.05 (להלן: "התקופה הראשונה") והשנייה מיום 18.6.06 ועד 5.3.07 (להלן: "התקופה השנייה"). 7. לטענתו, בתקופה הראשונה, היה על הנתבעת לשלם לו עמלה בשיעור של 5% בתוספת מע"מ בגין כל מכירה שהוא יבצע, וכן הוצאות כנגד קבלות, ובתקופה השנייה היה עליה לשלם לו, 10% כולל מע"מ בגין כל מכירה שיבצע וכן 5% בתוספת מע"מ מסך המכירות שיבוצעו למשביר לצרכן. 8. בכתב התביעה, טוען התובע, כי מגיעים לו תשלומים בגין שתי התקופות, וכן בגין מכירות בספטמבר 2005 (עובר לראש השנה), ומרץ 2006 (עובר לחג הפסח), וכן עמלה מכל מכירה שנעשתה ללקוחות שהיו לקוחותיו וצורפו על ידו לרשימת לקוחות הנתבעת. 9. בכתב התביעה נטען כי התובע זכאי לקבלת החשבונות והמסמכים לגבי נתוני המכירות והחשבונות כדי שיוכל לחשב את הסכומים המגיעים לו. 10. בנוסף נתבע נזק כללי בגין כך שהנתבעת ניתקה קשר עם התובע פעמיים, ללא התראה, וכן 50,000 ₪ בגין לשון הרע, בשל כינויי גנאי שהנתבע כינה בהם את התובע, והאשמות שווא שהוא טפל עליו, לפני לקוחות הנתבעת. 11. בסעיף 9.1.7 לכתב התביעה טוען התובע כי "עם קבלת המסמכים הנ"ל יבוצע חישוב העמלות להן זכאי התובע, שעל בסיסן יתקן את הסכום הנתבע". 12. בסעיף 10 לכתב התביעה טוען התובע כי פניותיו לנתבעת לקבל מידע מלא באשר למכירות שביצע, לא נענו ולפיכך הוא מבקש להורות לנתבעים לתת דו"ח מבוקר ומאושר על ידי רואה חשבון שימונה על ידי בית המשפט ובו פירוט כל ההכנסות שנבעו לנתבעים מהתובע, לחייב את התובע בתשלום 50,000 ₪ בגין עגמת נפש, ו- 50,000 ₪ בגין לשון הרע וכן לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את סכום התביעה. 13. בכתב ההגנה טוענים הנתבעים, בין היתר, כי במסגרת סיכום ההתקשרות בתקופה הראשונה סוכם כי ההתקשרות ניתנת לסיום לאלתר על ידי כל אחד מהצדדים. כן לטענתה, היה על התובע להביא בסוף כל מכירה שביצע, שיקים על החשבון וכן לדאוג למעקב אחר גבייה של מלוא התשלומים מהלקוח שלו מכר מוצרים. לטענתה, הסכם ההתקשרות הראשון הופסק בשל התנהלות לקויה של התובע, בין היתר, כשלי גבייה, והחזרת סחורות רבה של לקוחותיו לאחר עזיבתו. לטענתה, התובע קיבל כל המגיע לו עובר לסיום התקופה הראשונה, והיא לא נותרה חייבת לו דבר בגין תקופה זו. 14. גם לגבי התקופה השנייה, טוענת הנתבעת, כי התובע חזר לסורו וביצע תפקידו שלא כראוי וכן לטענתה, לא הוסכם על תשלום בגין הוספת לקוחות אלא רק על מכירות וגם זאת לאחר גביית התמורה מהלקוחות על ידי התובע. 15. הנתבעת טוענת כי חישוב העמלה המגיעה לתובע נעשה על-פי הסיכום שבין הצדדים, כי התובע גרם לנתבעת נזק של 60,000 ₪ בכך שלא קידם את מכירות מוצרי הנתבעת, וכי היא מקזזת סכום זה וכן סכום שהוא חייב לה בגין רכב שניתן לו, סה"כ 106,000 ₪. 16. כמו כן טוענת הנתבעת בכתב ההגנה כי לא קיימת בין הצדדים מערכת יחסים מיוחדת, שמצדיקה מתן חשבונות, ולפיכך לא זכאי התובע לקבלת חשבונות. 17. בישיבת קדם משפט מיום 25.2.08 טען ב"כ הנתבעת, בין היתר, כי התובע מבקש מסמכים שאותם יהיה זכאי לקבל כסעד סופי בתובענה למתן חשבונות ולכן הוא לא זכאי למסמכים, וחזר על טענתו כי התובע אינו זכאי למתן חשבונות. בהחלטה מאותה ישיבה נקבע כי על הנתבעים לגלות מסמכים שנדרשו על ידי התובע בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. 18. בישיבת קדם משפט ביום 25.6.08 טען ב"כ התובע כי קיבל מסמכים חלקיים בלבד. ב"כ הנתבעים טען כי הנתבעים גילו מסמכים בשני שלבים, וכי התובע אינו זכאי למסמכים שביקש ביחס לשנים 2004 - 2005. כן הודיעו הצדדים כי הם חלוקים בקשר לרשימת הלקוחות. בהחלטה מאותו דיון קבעה כבוד השופטת גרוסמן כי בשלב זה לא ראתה לנכון להיעתר להצעת ב"כ התובע למנות מומחה חשבונאי שיערוך את החשבונות וכי נושא זה יש להותיר לבירור ראייתי. 19. בישיבת קדם משפט ביום 3.12.08 הודיע ב"כ התובע כי קיבל מסמכים נוספים ועליו לבחון אם קיבל את כל המסמכים, וב"כ הנתבעת הודיע כי אין עוד מסמכים שהתובע לא קיבל בהם עיון. בהחלטה מאותו יום נקבע כי על ב"כ התובע להודיע אם הושלמו גילוי המסמכים והעיון בהם. 20. בישיבה מיום 22.4.09 הודיע ב"כ התובע כי חסרים לו עוד שני מסמכים: ריכוז מכירות/קניות לשלושת החודשים שקדמו להתקשרות הראשונה ולשלושת החודשים שלאחר תקופת ההתקשרות השנייה וכן ריכוז המכירות למשביר לצרכן לתקופה השנייה. ב"כ הנתבעים חזר על הודעתו לפיה הוא סבור כי נמסרו לתובעים מלוא המסמכים. באותה ישיבה ניתנה החלטה להשלמת העיון והגילוי תוך 10 ימים וכן להגשת תצהירי עדות ראשית. 21. בישיבה מיום 8.3.10 חזרו הצדדים על טענותיהם לגבי גילוי המסמכים והעיון בהם. בעקבות זאת הוסכם בין הצדדים לשמוע את כל העדים, למעט רואה החשבון, וכי ימונה, על ידי בית המשפט, מומחה, רואה חשבון, וכך היה. 22. ביום 2.9.10 הוגשה חו"ד רואה חשבון יניב בוכניק ממשרד ברלב. 23. ביום 15.9.10 הגיש התובע בקשה לשלוח למומחה שאלות הבהרה, וכן להבהיר האם על הצדדים להגיש סיכומים לנוכח הגשת חוות הדעת. הנתבעים הגישו תגובה בה התנגדו למשלוח שאלות ההבהרה מטעם התובע וביקשו לשלוח למומחה שאלות הבהרה מטעמם. לאחר קבלת תשובת התובע ניתנה ביום 28.10.10 החלטה בעניין שאלות ההבהרה שהם רשאים להפנות למומחה. 24. ביום 26.12.10 הפנה רואה החשבון שאלה לבית המשפט לעניין שאלות ההבהרה שנשלחו אליו, וביום 18.1.11 ניתנה החלטה בעניין זה. ביום 18.1.11 הודיע המומחה כי נתן לצדדים הצעת מחיר למתן התשובות לשאלות ההבהרה, כי התובע שילם את חלקו וכי הנתבעים טרם שילמו את חלקם. בעקבות זאת הגיש התובע בקשה להורות למומחה להשיב לשאלות ההבהרה מטעם התובע בלבד. לאחר קבלת תגובה ותשובה הוריתי ביום 30.1.11 כי המומחה לא ישיב לשאלות ההבהרה של הצד שאינו משלם שכרו עבור שאלות ההבהרה, קרי: הנתבעים. תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה מטעם התובע נשלחו ביום 1.2.11. אציין כי גם לאחר מכן המשיכו הנתבעים להתייחס לשאלת שכרו של המומחה בגין שאלות ההבהרה, והגישו בקשה לחייבו ליתן עליהן תשובות ללא שכר נוסף, בקשה שנדחתה ביום 14.4.11. 25. ביום 10.2.11 הוריתי לצדדים להגיש הודעה מוסכמת בדבר המש ההליכים או בהיעדר הסכמה - בקשה. 26. ביום 21.2.11 הגיש התובע בקשה לפיה לנוכח הגשת חו"ד המומחה, על הצדדים להגיש סיכומים. בעקבות זאת קבעתי ביום 22.2.11 מועדים להגשת סיכומי הצדדים. ביום 30.3.11 הגיש התובע סיכומים, בהם טען, בין היתר, כי הנתבעים ניסו להעלים עובדות וראיות תוך שיבוש הנתונים שמסרו למומחה וביצעו מניפולציות בדו"חות המכירות. 27. כמו כן טוען התובע בסיכומיו כי מגיעה לו עמלה בגין התקופה הראשונה, בסך 105,691 ₪, עמלה בגין התקופה השניה, בסך 189,314 ₪, אובדן הכנסות עתידיות בסך 41,175 ₪, לקוחות שביחס להם טוען התובע כי ביצע את המכירות והמומחה לא מצא לכך סימוכין, בסך 63,362 ₪, מכירה ל"לילות הקסומים" בסך 57,984 ₪, עמלה ל"קרניאלי" בסך 1,076 ₪, עמלה בגין המכירות ל"טכסטיל 2000" בסך 2,774 ₪ ו- 1,123 ₪, עמלה בגין מכירות ל"פאר מתנות" בסך 181 ₪, סה"כ עמלות בגין שתי התקופות בסך 398,195 ₪. כן ביקש לחייב את הנתבע בפיצוי בגין לשון הרע. 28. הנתבעים הגישו סיכומים, שבפתחם הודיעו כי בימים הקרובים אמורה להינתן חוות דעת המומחה לעניין שווי ההטבות שקיבל התובע. לא ברור לאיזו חוות דעת מכוונים הנתבעים. 29. בין היתר, טענו הנתבעים כי "סכום כתב התביעה הועמד עבור 2 העילות על סך כולל 100,000 ₪, כאשר התובע מגדיר זאת לצרכי אגרה בלבד". לטענתם, למרות שבסעיף 9.1.7 לכתב התביעה ציין התובע כי בכוונתו להגיש בקשה לתביעת הסכומים כפי שיעלו מהמסמכים שיקבל, הרי שהתובע לא הגיש מעולם בקשה לתיקון כתב התביעה באופן המאפשר לו הגדלת סכום התביעה, לא ביקש פיצול סעדים כדי להפוך את התביעה למתן חשבונות לתביעה כספית רגילה ולא שילם אגרה לסכום שמעל 300,000 ₪. התובע אינו רשאי "לדלג" מתביעה למתן חשבונות לתביעה כספית רגילה, ותביעתו עומדת על סך של 100,000 ₪ בלבד. לטענתו, בית המשפט הלך לקראת התובע והנתבעת חשפה לפניו את כל המסמכים הקשורים להנהלת החשבונות שלה אך התובע השאיר את התביעה על כנה. 30. בעקבות טענות אלה, נשמעו טענות הצדדים ומהם עולה כי הם חלוקים לא רק בשאלה אם רשאי התובע לתקן את סכום התביעה אלא גם מהו סוג התביעה (תביעה לחשבונות או תביעה כספית). 31. לאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה הייתה ונותרה תביעה למתן חשבונות. ראשית, התביעה הוגדרה כתביעה למתן חשבונות, ומעולם לא נקבע על ידי בית המשפט כי היא הופכת להיות תביעה כספית. לא אף זאת, אף לא הוגשה בקשה כי בית המשפט יצהיר או יורה כי התביעה תהיה לתביעה כספית. שנית, גם בתביעה למתן חשבונות, במהלך חלקה הראשון, רשאי בית המשפט להורות על גילוי ועיון במסמכים, הגם שאין מדובר במלוא המסמכים החשבונאיים שהזכות שלהם אמורה להתברר בסיומו של החלק הראשון בתביעה למתן חשבונות. ואכן בעניינינו, ניתנו החלטות לגבי גילוי ועיון במסמכים מסוימים, אך לא כולם, ויתרתם גולתה רק לאחר מינויו של רו"ח בתום ישיבת ההוכחות. גם בקשת התובע למנות מומחה חוקר נדחתה על ידי בית המשפט תוך ציון מפורש כי דינה להתברר בחלק הראייתי. מכאן עולה, למעשה, קביעה מפורשת כי מדובר בתביעה למתן חשבונות. במהלך ההוכחות הסכימו הצדדים למינוי מומחה רו"ח מטעם בית המשפט, ובעקבות פניותיו לקבל מסמכים שונים, נעשה למעשה, מתן החשבונות על ידי הנתבעת. 32. לפיכך, התביעה הייתה ונותרה תביעה למתן חשבונות. 33. לא אף זאת, אלא שבסיכומו של דבר, לאחר מינוי מומחה בית המשפט, לאחר דיון ההוכחות, ניתן כאמור, בפועל, עיון במלוא החשבונות הנדרשים, ואף אחד מהצדדים אינו מבקש הגשה של מסמכים נוספים או חקירה בגין מסמכים נוספים. קרי: גם לשיטת הצדדים הושלמה הגשת הראיות לעניין החלק השני הצריך לתביעת חשבונות. למעלה מהצורך אציין כי, ככלל (אם כי לא תמיד), מערכת יחסים שבין יצרן למפיץ שהתקיימו בה יחסי אמון, מולידה זכות לקבל חשבונות). 34. אשר לסכום התביעה, בתביעה לחשבונות, מעריך התובע, בשלב ראשון, את שווי התביעה, אולם אם במהלך הראיות מתברר כי הוא שגה בסכום ההערכה, לא יהיה, בדרך כלל, קושי להיענות לבקשתו להגדיל את סכום התביעה, ובית המשפט נוהג בבקשות אלה בליברליות בשל טבעה של התביעה לחשבונות. 35. בניסוח כתב התביעה נפלה סתירה לעניין סכום התביעה כאשר מחד כתב התובע כי הוא תובע 100,000 ש"ח "לצרכי אגרה בלבד", ומאידך הבהיר באופן חד משמעי כי בכוונתו לתקן את סכום התביעה בהתאם לחשבונות שיתגלו לו. לפיכך, ולאור המחלוקת בין הצדדים יש לבחון את כוונת התובע בעניין זה. ראשית, אף הנתבעת אינה טוענת כי מלכתחילה לא הוגשה התביעה כתביעה לחשבונות אלא היא טוענת שהיא הפכה להיות תביעה כספית לאור היעתרות בית המשפט לבקשות התובע לגילוי מסמכים ולעיון בהם. שנית, התובע חזר והבהיר בכתב התביעה את כוונתו לתקן את סכום התביעה בהתאם לחשבונות (במיוחד בסעיף 9.1.7 לכתב התביעה). אמנם, התובע רשם בכתב התביעה כי הוא מגביל את תביעתו לצרכי אגרה לסך של 100,000 ש"ח, אולם מניסוח יתר כתב התביעה עולה כי הגבלת סכום התביעה אינה לצרכי אגרה, שהרי אילו הייתה לצרכי אגרה לא היה התובע חוזר ומצהיר כי בכוונתו לתקן את סכום התביעה בהתאם לחשבונות שיגולו לו, אלא מדובר בניסוח שגוי, שנעשה, ככל הנראה, על רקע שימוש במטבע לשון שגרתי בהגשת כתבי תביעה, וכי בפועל, סכום התביעה היה הסכום שאותו העריך התובע באותו שלב, בטרם קיבל את החשבונות מהנתבעת. סכום זה, כאמור, אין מניעה להגדיל, בתביעה לחשבונות. 36. אשר על כן, ניתנת לתובע רשות לתקן את סכום התביעה בכפוף לתשלום יתרת אגרה, ככל שנדרש, תוך 30 יום. 37. בנסיבות אלה אין צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן. 38. על מנת לקבל את הודעת הצדדים בדבר תשלום יתרת אגרה, או על היעדר צורך בהשלמת תשלום כאמור, ועל מנת לקבוע מועדים להגשת השלמה לסיכומים, ככל שנדרשת על ידי הצדדים, נקבעת תזכורת פנימית ליום 11.12.11. 39. הנתבעת תשלם הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות התובענה בסך 3,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.תביעה למתן חשבונותמסמכיםמתן חשבונותאגרה