סירוב בנק לפריסת חובות

ערעור על החלטת בית משפט השלום באשדוד בת.א 40255-03-10 מיום 17.5.11 (כב' השופט א. ברגנר) אשר דחה תביעת המערערים על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית. עיקרי העובדות הדרושות לענין ביום 2.3.05 קיבלו המערערים הלוואה לרכישת דירה מבנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"), ולהבטחתה נרשמה משכנתא לטובת הבנק. ביום 3.9.08 נקט הבנק בהליכים למימוש המשכנתא משהמערערים לא עמדו בהחזר התשלומים השוטפים והמשיב 2, עו"ד שלמה ובר, מונה ככונס נכסים למכירת הדירה. לאחר שנמסרה למערערים הודעה בדבר פינוי הדירה שנועדה ליום 18.5.09, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של החלטה על ידי רשם ההוצל"פ (להלן: "ההסכם"), לפיו המערערים התחייבו, בין היתר, לסלק התשלומים שבפיגור עד ליום 14.1.10, על פי תנאים שפורטו בהסדר הפשרה. ביום 23.3.10 הגישו המערערים תביעה לבימ"ש השלום באשדוד (ת"א 40255-03-10) לאכיפת ההסכם נגד הבנק, שכללה הסעדים כדלקמן: לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ, להורות על הפנית העותרים לועדה הבינמשרדית באופן שהחוב יפרס כפי שהוחלט על ידי הועדה, ביטול כל ריבית חריגה ושכ"ט שנקבע בהסכם ולהורות ליו"ר ההוצל"פ לקבוע שכ"ט מתאים ולאכוף ההסכם על המשיבים. לאחר הגשת התביעה, הגישו המערערים ביום 17.5.10 בקשה לועדה הבינמשרדית לחריגים לפריסת חוב הפיגורים בהלוואתם. ביום 28.6.10 התקבלה תשובה חיובית של הועדה הבינמשרדית. בקשת המערערים לבימ"ש השלום באשדוד ביום 8.2.11 להורות לבנק לחתום על הסדר פריסה, נדחתה. ביום 5.4.11 הגישו המערערים בקשה בטענת "פרעתי" לרשם ההוצל"פ על כי הועדה הבינמשרדית הורתה על פריסת חוב הפיגורים והבנק מסרב להגיע להסדר פריסה ומתנה זאת במחיקת התביעה הנדונה ותשלום שכ"ט של המשיב 2. תביעת המערערים נדחתה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, כאמור, ומכאן הערעור. טענות הצדדים בית המשפט קמא, לא הבחין בין התובענה שעניינה סעד כספי/מנהלי לבין תובענה למימוש שטר משכנתא שהינה בסמכות יו"ר ההוצל"פ. התובענה שהוגשה לבימ"ש הינה בגין אי-הפנייתם של המערערים לועדה הבינמשרדית בניגוד לנהלי הבנק. על כן מדובר בתובענה מעין מנהלית ומעין חוזית הנובעת מזכויות המערערים ואינה קשורה למשכנתא. בנוסף, טעה בימ"ש קמא משסבר כי אין בידו הסמכות לחייב המשיבים להפנות המערערים לועדה הבינמשרדית. במערכת היחסים בין בנק- לקוח חובה על הבנק לפעול בתום-הלב. אין בסמכותו של יו"ר ההוצל"פ לדון בתובענה אישית כנגד עורך-דין. עוד טעה בימ"ש קמא משלא חייב המשיב לקיים את החלטות הועדה הבינמשרדית שהתקבלה במהלך ההליך, וקיבל את עמדת המשיב כי אינו מתכוון לבצע את החלטות הועדה עד אשר יסתיים ההליך. המשיבים סומכים על החלטת בית המשפט קמא וטוענים כי, משנפתח תיק הוצל"פ למימוש המשכנתא, הערכאה המוסמכת היא רשם ההוצל"פ שבסמכותו להורות על מימוש המשכנתא לרבות פסיקת שכר טרחתו של כונס הנכסים על פי תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), התשס"ב-2002 (להלן: "התקנות"). כמו כן, מדובר בסמכות עניינית ייחודית לדון בהסכם הפשרה הנוגע לאופן הוצאתה לפועל של המשכנתא, ובכלל זה להפחתת הריביות, על כן נכונה החלטת בית המשפט קמא בקבעו, כי הסעדים המבוקשים נתונים באופן בלעדי לרשם ההוצל"פ. עוד נטען כי תביעת המערערים והסעדים המבוקשים בה מהווים תרתי דסתרי כאשר מחד גיסא מבוקשת אכיפת הסכם הפשרה ומאידך גיסא מבוקשים סעדים לביטול ההסכם. המשיבים לא התנגדו לפניית המערערים לועדה הבינמשרדית בבקשה לפריסת חוב הפיגורים ומשכך, הנושא אינו בסמכותו של בימ"ש קמא. דיון התביעה שהוגשה היא דבר והיפוכו. הכותרת של התביעה היא אכיפת ההסכם, מהות התביעה היא ביטול התנאים בהסכם ורק מזו הסיבה, היה מקום למחוק התביעה על הסף וזאת אף בהתעלם מנושא הסמכות הענינית . גם לא ניתן להבין מכתב התביעה מה נתבע וכיצד הסעדים המבוקשים עולים בקנה אחד עם התביעה לאכיפת ההסכם. גם בטיעוניו בעל פה בפני, לא צלח בידי ב"כ המערערים להבהיר הנושא והשאלות הרבות שנשאל במהלך טיעוניו, מצביעים על הקושי הגלום בכתב התביעה, כפי שנוסח והוגש לבית המשפט. הבקשה להפנות העותרים לועדה הבינמשרדית, לאו טענה היא וזאת ללא קשר לערכאה המוסמכת לדון בכך, כיוון שהמערערים פנו מיוזמתם לועדה וזו נתנה החלטתה ביום 30.6.10. למעשה, המערערים תוקפים את החלטת הועדה שהתנתה הפריסה בהסדר שכ"ט עו"ד. תקיפה זו אין מקומה במסגרת התביעה, כיוון שהסכם הפשרה אושר על ידי יו"ר ההוצל"פ והוא הגורם המוסמך לקבוע את שכר הטרחה בהליכי מימוש המשכנתא והוא זה שאישר את ההסכם, לרבות שכר הטרחה הכלול בו. המערערים, אמנם הגדירו תביעתם כאכיפת הסכם, אך מהותה למעשה ביטול ההסכם. על מהותו של הסכם פשרה עמד השופט אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית (תשס"ט): "פשרה היא הסכם ליישוב סכסוך בין בעלי דין, בתנאים שהם רואים אותם כהוגנים, אשר נעשה מתוך מודעות לאי-ודאות עובדתית או משפטית ואשר יש בו ויתורים הדדיים של כל אחד מהם על חלק מטענותיו. אחת ממטרותיה העיקריות של פשרה היא למנוע תביעות נוספות בעתיד בקשר לענין נושא הפשרה. מנקודת מבטם של הצדדים להסכם הפשרה, תכונת הסופיות היא חיונית. ההגנה על הערך בדבר סופיותן של פשרות היא חיונית כדי להגשים את הציפיות הסבירות של הצדדים להסכמי פשרה. יש לאפשר פגיעה בסופיותן של פשרות, בשל התגלותן של עובדות בשלב מאוחר יותר, רק במצב שבו קיימים טעמים כבדי משקל במיוחד" (ע' 346). באשר לאופן ביטולו של הסכם פשרה מציין השופט גורן: "כדי להצדיק ביטולו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין יש צורך בטעמים מיוחדים וכבדי משקל. על בעל דין המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בעילה של פגם בכריתת ההסכם, המונח ביסודו ובשורשו, להגיש תובענה חדשה בענין זה בערכאה שבה ניתן פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה. בהיעדר טעם מיוחד, כבד משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענות נגד פסק דין המעניק תוקף לפשרה, שניתן מתוך הבנת הצדדים באשר לויתוריהם ההדדיים ובהסכמתם" (שם, ע' 347). אילו ביקשו המערערים לבטל את הסכם הפשרה היה עליהם לפנות בתביעה מתאימה לערכאה המוסמכת, אולם משביקשו לאכוף את הסכם הפשרה, הרי שהסמכות נתונה לערכאה, אשר נתנה תוקף להסכם הפשרה ובמקרה זה- רשם ההוצאה לפועל, המוסמך לדון בכל הנוגע לאופן מימוש המשכנתא. גם בהתאם לסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, תש"מ-1979 הערכאה המוסמכת הינה ההוצאה לפועל: "משכנתאות רשומות על מקרקעין, וכן החלטות, צווים, פסקי דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו פסק דין של בית משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה, בשינויים המחוייבים, ולענין משכנתה על דירת מגורים המשמשת למגורים של יחיד או משכון על זכויות לגבי דירת מגורים כאמור- גם בשינויים המפורטים בסעיף 81ב1". כאמור, מפנה הסעיף לסעיף 81ב1, המפרט את אופן ההוצאה לפועל של משכנתא. מעבר לכך שהסעדים המבוקשים אינם נתונים לסמכות בית משפט קמא, משהתביעה הוגדרה כתביעה לאכיפת הסכם, מדובר בסעדים הסותרים אחד את השני. מצד אחד מבוקש לבטל תנאים בהסכם הפשרה ומנגד מבוקש לאכוף את הסכם הפשרה. על המערערים לגבש עמדתם טרם פונים הם לבית המשפט בתביעות לא ברורות, שהינן בבחינת "תפסת מרובה- לא תפסת". סוף דבר, הערעור נדחה. נוכח מצבם הכלכלי של המערערים ולפנים משורת הדין, ישלמו המערערים הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ להיום. מודעת אני לכך שהתביעה, כפי שהוגשה, חסרת בסיס, ומן הראוי היה לפסוק הוצאות בסכום גבוה יותר, אך כאמור, מצבם הכלכלי של המערערים הוא שהכריע את הכף. הערבון שהופקד יועבר למשיבים באמצעות ב"כ. ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ב, 17 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. שרה דברת, שופטת,ס.נשיא בנקחוב