1. בפנינו תביעה לחייב את הנתבעת (להלן:"קופת חולים") לשאת בהוצאות הניתוח שעבר התובע ברגל שמאל במסגרת שירות רפואי פרטי (להלן:"שר"פ") בבית החולים הדסה, בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים ביום 18/12/09 ובהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד - 1994 (להלן:"חוק הבריאות"). 2. תחילתה של התביעה דנן בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בנצרת בתיק ת"א 10546-02-10 (בפני כב' סגן הנשיא, השופט יוסף בן-חמו) (להלן:"תביעת הפלת"ד"), כנגד הנהגת הגב' דגנית פרטוש, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן:"חברת הביטוח") וקופת חולים. 3. ביום 6/6/11 נתקבלה בקשת קופת חולים במסגרת תביעת הפלת"ד למחיקת התביעה נגדה, מהעדר סמכות עניינית. בעקבות פסק הדין הוגשה התביעה כנגד קופת חולים לבית הדין כאן, וזאת מכוח הוראות סעיף 54(ב) לחוק הבריאות. 4. במהלך הדיון שהתקיים ביום 20/11/11 הודיעו ב"כ הצדדים כי המחלוקת היחידה ביניהם נוגעת לעניין זכאותו של התובע להחזר תשלום עבור הניתוח ברגל שמאל שבוצע לתובע בבי"ח הדסה במסגרת שר"פ, וכי לא קיימת מחלוקת עובדתית ביניהם. 5. רקע עובדתי: א. התובע, יליד 1945, נפגע בתאונת דרכים בעת שהיה הולך רגל ביום 18/12/09 (להלן: "התאונה") כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפיצויים"). ב. בעקבות התאונה סבל התובע מפגיעה ברגלו השמאלית, שאובחנה בבית חולים פוריה אליו פונה התובע מיד לאחר התאונה, ומדימום חריף/תת חריף עם בצקת במוח, שהתגלה רק בבית חולים הדסה, אליו הגיע התובע על מנת לקבל טיפול בפגיעה ברגלו במסגרת שר"פ. ג. קופת חולים שילמה עבור אשפוזו של התובע בבית חולים הדסה, שם עבר את הניתוח ברגלו. 6. להלן טענות ב"כ התובע: א. התובע נפגע בתאונת הדרכים ברגל שמאל ובראשו אולם בבית חולים פוריה לא התייחסו לפגיעת הראש והטיפול ברגל היה לקוי. ב. מפאת דחק הזמן בשל ההתדרדרות במצבו של התובע והחשש לבריאותו, הועבר התובע על ידי בני משפחתו לבית חולים הדסה, בלא שקופת חולים אישרה ו/או נתנה התחייבות לכך. ג. בבית חולים הדסה התגלה כי לתובע יש שטף דם במוח, והיה בהעברתו לבית חולים הדסה כדי להציל את חייו ו/או להקטין את נזקיו באופן משמעותי. ד. התובע זכאי מאת קופת חולים לפיצוי ו/או שיפוי בגין התשלום ששולם על ידו בגין הניתוח ברגל שבוצע במסגרת שר"פ. 7. להלן טענות ב"כ הנתבעת: א. דין התביעה להימחק על הסף ו/או להידחות על הסף מחמת העדר עילת תביעה, שכן התובע, כמבוטח בקופת החולים, זכאי לקבלת מלוא השירותים הרפואיים הכלולים בסל הבריאות, ומשבחר לקבל טיפול רפואי פרטי מחוץ לגדר הזכאות הקבועה בחוק הבריאות, הוא הנושא בהשלכות הכלכליות של בחירתו. ב. הטענה בדבר רשלנות לכאורה בטיפול הרפואי שניתן לתובע במסגרת בית חולים פוריה אינה משנה לעניין זכאותו לקבלת טיפולים רפואיים מאת קופת חולים מכוחו של חוק הבריאות. ג. התובע מבוטח בקופת חולים וזכאי לקבל את השירותים הכלולים בסל הבריאות, בהתאם לחוק הבריאות. במסגרת זו לו היה התובע פונה לקופת חולים, היה מאושר לו לעבור את הניתוח ברגלו במסגרת סל הבריאות. ד. חבות קופת חולים כלפי מבוטחיה הינה למתן טיפול "בעין". במסגרת זו שילמה קופת חולים עבור אשפוזו של התובע בבית חולים הדסה, אולם היא אינה מהווה גורם מממן כדוגמת חברת הביטוח. ה. חוק הבריאות אינו כולל זכאות למימון ניתוחים פרטיים. הרוכש שירות רפואי פרטי בלא קבלת אישור הקופה מראש, מחויב בתשלום עלות הטיפול בעצמו. 8. דיון והכרעה: חוק הבריאות קובע את זכותו של כל תושב בישראל לקבל את שירותי הבריאות בקופת החולים בה הוא חבר, בלי להתיימר להעניק את מלוא הטיפול הרפואי שנדרש לנפגע לא מבחינת רמתו ולא מבחינת פרטיו (ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724, 1997). חבות קופת חולים כלפי המבוטחים בה נקבעה בסעיף 3 (ד) לחוק הבריאות, כדלקמן: "שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל, לפי שיקול דעת רפואי, באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, והכל במסגרת מקורות המימון העומדים לרשות קופות החולים לפי סעיף 13". לפי סעיף זה קופת החולים אחראית כלפי מבוטחיה על מתן מלוא שירותי הבריאות לפי חוק, לפי שיקול דעת רפואי ובאיכות סבירה. סעיף 7(א) לחוק הבריאות קובע כי שירותי הבריאות להם זכאים תושבי ישראל, הם אלו הכלולים בסל שירותי הבריאות - "סל שירותי הבריאות" - הפירוט שבסעיף 7א ושבתוספות השניה והשלישית של שירותי הבריאות שיינתנו למבוטח בכל תחום מהתחומים המנויים בסעיף 6 ובתוספת הראשונה בכפוף לאמור בסעיף 8;" "שירותי הבריאות" הם אותם שירותים רפואיים, ובכללם טיפולים, ניתוחים, תרופות, וכיוצא באלה, הניתנים לחולה - בעין, להבדיל מתשלומים כספיים כלשהם הקשורים בשירותים רפואיים אלה. שירותי הבריאות שיש חובה להעניקם על פי חוק ביטוח בריאות מתמקדים בטיפולים הרפואיים עצמם (ע"א 8447/06 קופת חולים מאוחדת ואח' נ' איתמר היימן ואח', 20/05/11). התובע נפגע בתאונת דרכים, כמשמעות מונח זה ב"חוק הפיצויים". הטיפול הרפואי אשר עבר, הניתוח ברגלו השמאלית, הוא "שירות רפואי" הנקוב בסעיף 10(ח)(6) לתוספת השניה לחוק ביטוח בריאות. מכיוון שהתובע הינו תושב מדינת ישראל, וחל עליו חוק ביטוח הבריאות, הרי שבעקבות תיקוני החקיקה שנעשו בחוק הפיצויים על פי הוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009 (להלן:"חוק ההתייעלות"), החל מתאריך 1/1/10 עליו לפנות, לצורך קבלת הטיפול לו הוא זקוק, או לצורך קבלת התחייבות למימון הטיפול, לקופת החולים בה הוא חבר. מחובת קופת החולים לספק לתובע את כל הטיפול הרפואי הקיים אצלה בסל הבריאות, אך לא מעבר לכך. הניתוח שעבר התובע הינו טיפול רפואי הכלול בסל הבריאות. המימון לניתוח פרטי שעבר וההחזר הכספי אותו מבקש התובע להחיל בנסיבות המקרה על קופת החולים, מנוגד לתכלית חוק ההתייעלות. בעת שהתובע פנה לבית חולים הדסה לקבל טיפול רפואי ברגלו, הוא לא היה בסכנת חיים בשל הפגיעה ברגלו "במצב חירום רפואי" המזכה את הנפגע בקבלת טיפול רפואי ללא התניה, כאמור בסעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן:"חוק זכויות החולה") (ראו בנדון חב"ר 955/08 כרמלי אורי ואח' נ' שירותי בריאות כללית, 16/03/10). כעולה מ"מהלך וסיכום" אישפוזו של התובע בבית חולים הדסה: "התקבל למחלקתנו בתאריך 21.12.2009 כהעברה מבית חולים אחר לאחר ת"ד, לטיפול ניתוחי בשל שבר בטיביה משמאל. מיום קבלתו הודגמו נפיחות ושלפוחיות ברגל שבורה, הזדקק טיפול בהחלפת חבישות למשך עשרה ימים בערך." הטיפול הניתוחי לשבר ברגל התבצע רק ביום 17/1/2010, בשל הדימום המוחי (סיכום מחלה מאורטופדיה א', בית חולים הדסה, מיום 21/1/10). השיקולים בגינם החליטו בני משפחתו של התובע לאשפז את התובע בבית חולים הדסה, במסגרת שר"פ, על מנת שיעבור את הניתוח ברגלו, על פי הנטען בכתב התביעה, הינם כי: "התובע ובני משפחתו התלוננו על מצבו החמור של התובע, אך הגורמים המטפלים לא התייחסו לפגיעת הראש שלו, אליה התייחסו בביטול כפגיעה שיטחית. לאור זאת בני משפחתו של התובע ביקשו והעבירו התובע לביה"ח הדסה עין כרם, שם התברר כי הוא סובל מדימום חריף במוח עם בצקות והוא טופל בהתאם וכן התברר כי הטיפול בפגיעה ברגל היה לוקה, ובלשון המעטה" (סעיף 5א לכתב התביעה). אין באמור בכתב התביעה הצדקה להעדפת ניתוח במסגרת שרות רפואי פרטי על פני בית חולים ציבורי, באופן המחייב את קופת החולים לשאת בתשלום הניתוח שעבר התובע ברגלו השמאלית. אין חולק כי התובע היה זכאי לטיפול ניתוחי ברגלו על פי חוק הבריאות וקופת החולים אף שילמה את הוצאות אשפוזו בבית חולים הדסה. אולם אין קופת חולים חבה בשיפוי התובע בגין עלות הניתוח (חב"ר 955/08 כרמלי אורי ואח' נ. שירותי בריאות כללית, 16/03/10) ולכן זכותו של התובע לתבוע מחברת הביטוח את התשלום עבור הניתוח שעבר בבית חולים הדסה במסגרת שרות רפואי פרטי. 9. לסיכום: לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. בהתחשב כי מדובר בתביעה בתחום של ביטחון סוציאלי- אין צו להוצאות. 10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום ה' כסלו תשע"ב, 01/12/2011 בהעדר הצדדים. עידית איצקוביץ, שופטת מר מוחמד אבו אחמדנציג ציבור (עובדים) מר יהודה ברקןנציג ציבור (מעבידים) מימון ניתוחניתוחרפואהקופת חולים