1. התובע הגיש תביעה לתשלום תוספות שכר, אחזקת רכב, הוצאות נסיעות, ביטוח רכב, גמול ניהול, גמול פיצול, הפרשות לקרן השתלמות ולקופת גמל, דמי הבראה, חופשה שנתית וביגוד. 2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה: א. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 1/4/98 כמנהל מחלקת הספורט. ב. התובע קיבל הודעה על פיטוריו בתחולה מיום 15/12/98. ג. התובע הוחזר לעבודה בנתבעת ביום 1/1/99 בהיקף של חצי משרה לתקופת ניסיון. ד. התובע עובד במקביל לעבודתו כמורה בבית ספר. 3. ראיות ועדים הגישו תצהיר והעידו - התובע ומר זמירו ויאם, מנכ"ל עיריית קלנסואה. 4. תביעתו של התובע הוגשה ביום 8/2/07 ואילו השינוי בהיקף משרתו חל ביום 1/1/99. אין ספק, כי מדובר בשיהוי ניכר בהגשת התביעה, ללא כל הסבר או צידוק מטעמו של התובע לכך. תביעתו של התובע במרביתה איננה מפורטת, איננה מכומתת והיא ברובה איננה מבוססת על ראיות ומסמכים כלשהם. התובע צרף מספר תלושי שכר בודדים בלבד לכתבי טענותיו. בנסיבות אלו, ייאמר כבר עכשיו, כי התובע כשל מלהוכיח את רכיבי תביעותו והכל, כפי שיפורט להלן. 5. השינויים בתפקידו ותנאי עבודתו של התובע מהראיות שעמדו בפנינו עלו הדברים הבאים. ביום 1/4/98 מונה התובע לתפקיד מנהל מחלקת הספורט בנתבעת. התובע עבד בתפקיד עד ליום 14/12/98 או אז פוטר מעבודתו. אין חולק, כי ביום 1/1/99 חזר התובע לעבודה בהיקף משרה של 50%. התובע טען, כי הנתבעת החליטה באופן שרירותי להפסיק את עבודתו ובאותה העת הודיעה לו על קיצוץ במשרה של 50% למשך שנה, החל מיום 1/1/99. טענות אלו של התובע נדחות. מהראיות שעמדו בפנינו התובע פוטר מעבודתו ביום 15/12/98 לאחר שניתנה לו הודעה מוקדמת ניכרת . התובע קיבל הודעת פיטורין לפיה הוא מפוטר מעבודתו וזכויותיו על פי דין ישולמו לו בהתאם לתנאי העסקתו. לאור האמור, אין בסיס לטענת התובע, כי עבודתו הופסקה באופן שרירותי. התובע פוטר כדין, מתוך פררוגטיבה ניהולית של המעביד. 6. אין ספק, כי התובע חזר לעבודתו ביום 1/1/99. התובע טען, כי הוחזר לעבודתו לאחר שנכבדי הכפר פנו לגורמים ניהוליים במערכת ודרשו החזרתו לעבודה. הנתבעת טענה, כי התובע חזר לעבודה בהיקף משרה חלקית ולתקופת ניסיון כדין. במסגרת זו, כבר לא חלו על התובע תנאי עבודתו הקודמים. מהראיות עלה, כי התובע אכן חזר לעבודתו בהיקף משרה חלקית ולתקופת ניסיון ועל כן, טענת התובע, כי נעשה קיצוץ במשרתו איננה מדויקת. התובע פוטר וחזר לעבוד בנתבעת בהיקף אחר ובתנאים שונים . התובע עבד בפועל בהיקף משרה חלקית ולא הוכיח בפנינו אחרת. טענות התובע, כי עבד בהיקף משרה גדול יותר הועלו באופן כוללני ללא כל ראיה וללא שהובא להן כל בסיס. כמו כן, אין חולק, כי התובע עבד בהוראה בהיקף משרה מלאה ועל כן, לא היה באפשרותו לעבוד בהיקף משרה מלאה גם בתפקידו במחלקת הספורט. 7. התובע טען, כי במסגרת עבודתו היה זכאי לדרוג הוראה וכי החל משנת 2004 שינתה התובעת לרעה את מצבו הכלכלי מדירוג הוראה לדירוג מנהלי. יובהר, כי התובע לא הציג בפנינו כל ראיה לפיה, זכאי היה לדרוג הוראה לאור תפקידו בפועל. מנכ"ל העירייה אשר העיד בעניין זה הבהיר, כי התובע קיבל דירוג מוטעה בשנת 98. מדובר בדירוג חריג של עובד הוראה כאשר התובע לא היה עובד הוראה. במסגרת ביקורת שכר שנעשתה על ידי משרד האוצר בשנת 2004 תוקנו כל החריגות בעירייה כולל תנאי שכרו של התובע. מכיוון שהתובע לא היה עובד הוראה בפועל, חל איסור לשלם לו שכר בהתאם לדירוג הוראה והתובע הועבר לדירוג המנהלי, הכל בהתאם להוראות חוקת העבודה. המנכ"ל הסביר, כי התובע ידע על השינוי בשכרו ובמסגרת השינויים שנעשו בהוראות משרד האוצר נעשה לתובע שימוע. הנתבעת לא צרפה את פרוטוקול השימוע שנערך לתובע אולם עדותו של המנכ"ל הייתה מהימנה ואנו מקבלים את האמור בה. השינוי בשכרו של התובע נעשה כאמור החל מחודש 4/04 והסכמתו לעבוד בתנאים אלו משך כל התקופה מעידה על ידיעתו את הדברים. 8. התביעה לתוספות שכר התובע טען, כי הוא זכאי לקבלת תוספת שכר בשיעור 3.6% בהתאם לתוספות עובדי הוראה, מסגרת 87 והסכם הוראה 94. אין חולק, כי התובע קיבל תוספות אלו עד לחודש 4/04. כפי שכבר נקבע, התובע לא הוכיח היותו "עובד הוראה" והוא לא עבד בפועל בהוראה. טענת הנתבעת, כי השינויים שנעשו בשכרו היו על פי הוראות משרד האוצר לא נסתרו. הנתבעת טענה, והדבר לא נסתר, כי התובע נמצא במתח הדרגות הנכון בהתאם לחוקת העבודה והוא מקבל את שכרו בהתאם לתנאי השירות ברשויות המקומיות. התובע איננו זכאי לתוספת שכר בגין הוראה שכן הוא אינו עובד הוראה כהגדרת המונח בחוקת העבודה ואוגדן השירות, והתביעה ברכיב זה נדחית. 9. התביעה לאחזקת רכב, הוצאות נסיעה וביטוח רכב התובע טען, כי הוא הוא עושה שימוש ברכבו הפרטי לצורכי העבודה וכי הוא זכאי לקבל תשלום אחזקת רכב על פי הדין ו/או על פי הסדר או הסכם קיבוצי. כאמור, התובע לא מקבל את התוספות החל משנת 2004. ראשית יובהר, כי תביעתו של התובע לא הייתה מפורטת. התובע לא צרוף כל ראייה לביסוס זכאותו לאחזקת רכב ונלווים. מעבר לאמור הנתבעת הסבירה, כי לאור החלטת משרד הפנים ובמסגרת תכנית הבראה לעירייה, בוטלו כל התוספות ששולמו לכלל העובדים בעניין זה. העירייה החליטה להפסיק תשלום אחזקת רכב לעובדים משיקולים ענייניים בהתאם להוראות משרד הפנים ללא כל קשר לזהות העובד. הנתבעת טענה, והדבר לא נסתר, כי פעלה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וחוקת העבודה שכן תשלום בגין אחזקת רכב הנו פררוגטיבה ניהולית של ראש הרשות. 10. באשר לתביעת התובע להוצאות נסיעה - התובע טען, כי הוא זכאי להחזרי הוצאות נסיעה בסכום של 400 ₪ בחודש. גם במקרה דנן, התובע לא פירט את תביעתו ולא ברור מהו המקור החוקי לזכאותו כאמור. הנתבעת טענה, כי התובע אינו זכאי להחזר הוצאות לאור כל המפורט לעיל וכן, כי ההחלטה האם לאשר לעובד החזר הוצאות הנה החלטה של ראש הרשות אשר בית הדין אינו נוהג להתערב בה. כמו כן, החזר הוצאות נעשה על בסיס דיווח מפורט על ביצוע בפועל של נסיעות ועל סמך אישור הדיווח, לא כסכום גלובאלי כפי שתבע התובע. יובהר, כי התובע צרף דוחות על נסיעות שביצע לכאורה במהלך עבודתו בשנת 2006 בלבד ואף לגביהן, לא הביא כל ראיה כי מדובר בנסיעות לצורך עבודה ו/או כי הנסיעות אושרו לו על ידי גזבר העירייה. לאור האמור לעיל מתקבלות טענות הנתבעת ובנסיבות העניין, התביעה לאחזקת רכב, הוצאות נסיעה וביטוח רכב נדחית. 11. גמול ניהול אין חולק, כי התובע קיבל גמול ניהול עד לחודש 4/04. התובע טען כי הוא זכאי לגמול ניהול ללא פירוט וללא כל בסיס או ראייה. הנתבעת טענה, כי התובע איננו זכאי לגמול ניהול, כי לא היה מנהל וכי לא היו עובדים הכפופים למרותו. מנכ"ל הנתבעת הבהיר בעדותו מי הזכאי על פי חוק לגמול ניהול, והוא מנהל אגף החינוך והספורט - מר מוחמד סלמה והוא בלבד. טענת הנתבעת, כי החל משנת 2003 אין עובדים במחלקת הספורט של העירייה והתובע איננו מנהל אף עובד לא נסתרה. התובע לא הביא ולו עובד אחד על מנת שיעיד כי היה כפוף למרותו ואף לא ידע לפרט שם אחד של עובד שהיה כפוף למרותו. התובע לא התמודד עם טענת הנתבעת כי המדריך האחרון שעבד במחלקה פוטר בשנת 2003. כל טענותיו של התובע בעניין היו כוללניות וסתמיות. כן הובהר, כי גמול ניהול משולם רק לעובדי הוראה בפועל של הרשות המקומית והתובע כאמור אינו עובד הוראה של הרשות. בנסיבות העניין, התביעה ברכיב זה נדחית. 12. גמול פיצול אין חולק, כי התובע קיבל גמול פיצול עד לחודש 4/04. התובע טען כי הוא זכאי לגמול פיצול ללא פירוט וללא כל בסיס או ראייה. הנתבעת טענה, כי התובע עבד בהיקף של חצי משרה וכן, כי גמול פיצול משולם רק לעובדי הוראה בפועל של הרשות. לאור האמור לעיל, התביעה ברכיב זה נדחית. 13. הפרשות לקרן השתלמות וקופת גמל התובע טען, כי היה על הנתבעת להפריש לטובתו לקרן השתלמות ולקופת גמל. הנתבעת טענה, כי התובע אכן זכאי להפרשות אלו אולם הם שולמו ולאחר שהתקיים הליך משפטי אשר חייב את העירייה להפריש לעובדיה את ההפרשות כאמור. יובהר, כי אף לא אחד מהצדדים הציג בפנינו ראיה על ההפרשות או אי ההפרשות כאמור. נטל ההוכחה מוטל על התובע בעניין זה והתובע לא הביא כל ראייה לחוב הקיים לזכותו בקרנות. יחד עם זאת יובהר, כי ככל שיש חוסר בקופות אלו על הנתבעת להשלים את ההפרשות כפי שהצהירה על כך בבית הדין. 14. דמי הבראה התובע טען, כי לא שולמו לו דמי הבראה עבור השנים 2004 - 2006 וכי על הנתבעת לשלם לו דמי הבראה בסך של 9720 ₪. התובע לא צירף כל ראיה לביסוס תביעתו וכן לא פירט את דרך החישוב של דמי ההבראה לאור היותו עובד בחצי משרה. הנתבעת טענה, כי שולמו לתובע כל הסכומים המגיעים לו על פי דין וצירפה תלוש שכר מחודש 1/2006 לפיו שולמו לתובע דמי הבראה שנתיים בסך של 390 ₪. בנסיבות העניין, משהתובע לא הוכיח תביעתו, התביעה ברכיב זה נדחית. 15. חופשה שנתית התובע טען, כי הנתבעת לא שילמה לו פדיון חופשה שנתית עבור השנים 2004 - 2006 וכי הוא זכאי לקבלת סך של 28,320 ₪. התובע לא פרט את דרך חישוב הסכומים כאמור. הנתבעת טענה, כי התובע צבר ימי חופשה וכי בהיותו עדיין עובד קיימת לו הזכות לפדות את הימים ו/או לנצל את זכאותו לחופשה בפועל. במצב דברים זה, טענת הנתבעת כי התובע יכול לנצל את זכאותו לחופשה מתקבלת. התביעה לפדיון חופשה נדחית. 16. ביגוד התובע טען כי זכאי הוא לדמי ביגוד ללא פירוט או דרך חישוב הסכומים. התובע תבע סך של 3825 ₪ ברכיב זה. לאור האמור לעיל, משתביעתו של התובע הייתה סתמית וכוללנית, התביעה נדחית. 17. סוף דבר. התביעה על כל רכיביה נדחית. מאחר והתובע עדיין עובד בנתבעת ומאחר וקיים ספק באשר לחבות הנתבעת להפרשים לקופת גמל בהעדר ראיות, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. נ.צ. מר דוד מנחם נ.צ. מר יוסף גרשונוביץ אורנית אגסי, שופטת משרהשינוי היקף משרה