עתירה כנגד החלטת הוועדה המייעצת לענייני פליטים של משרד הפנים (להלן: "הוועדה המייעצת" או "הוועדה") מיום 20.2.2011 (להלן - "ההחלטה"), שדחתה את ערר העותר על החלטה קודמת של הועדה לדחות בקשת העותר למקלט מדיני בישראל, ולמעמד פליט. ואלה העובדות הצריכות לעניין: העותר, יליד 1984, תושב גאנה לשעבר, הסתנן לישראל דרך סיני ביום 27.3.08, לאחר שלטענתו היה נרדף בארץ מולדתו. לגירסתו, הוא בנו של מזכיר הצ'יף Yakubu Andani NA (להלן: " Andani") ממפלגת NDC, ובמסגרת מהפך פוליטי שאירע בגאנה רצחו מחוללי המהפך (תומכי הצ'יף Abudu), בשנת 2002, את הצ'יף Andani, ואת אבי העותר וכל בני משפחתו. בשל כך, לטענתו, אלפי תומכי מפלגת השלטון החדשה של Abudu (מפלגת NPP ) איימו על חייו מאחר שהם חששו כי הוא ירצה לנקום בהם בשל רצח אביו ומשפחתו. העותר טען כי לאחר הרצח הוא ברח ללוב, שהה שם שלוש וחצי שנים, ומשם ביקש להימלט לאיטליה דרך הים. בדרך נתפס ע"י השלטונות כאשר ספינתו טבעה, ונאלץ לחזור לגאנה. בגאנה שהה העותר לטענתו כ- 3 שבועות, בעיר אקרה, המרוחקת מאזור מגוריו הקודם בצפון גאנה, אך בשל איומים חוזרים על חייו מצד תומכי מפלגת השלטון החדשה נאלץ להימלט שוב מגאנה. העותר עבר במספר מדינות ובסופו של דבר הסתנן לישראל, ונעצר ביום 22.10.08. באותו היום נערך לו שימוע, והוצאו כנגדו צווי הרחקה ומשמורת, והוא שוחרר. ביום 12.11.08 נערך לעותר ראיון ע"י האו"ם. ביום 1.9.09 נתנה הוועדה המייעצת החלטה הדוחה בקשת העותר לקבלת מעמד של פליט בישראל (להלן: "ההחלטה הראשונה"). העותר הגיש ערר על ההחלטה הראשונה לפני הוועדה המייעצת. ביום 20.2.2011, בהתאם לחוות דעתו של היו"ר, דחתה הוועדה המייעצת את הערר (להלן: "ההחלטה"). בנימוקים האירועים הנטענים על ידי העותר, לא מוכיחים רדיפה כנדרש עפ"י האמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) (להלן: "האמנה"). הועדה ציינה כי העותר לא הוכיח פחד מבוסס בארץ מוצאו, ולא הביא כל מסמך או ראיה אחרת לפחד רדיפה מבוסס. טענות הצדדים ב"כ העותר טענה כי הועדה המייעצת דחתה בקשתו למעמד של פליט רק מכיוון שלא הביא ראיות חדשות לטענותיו במסגרת הערר שהגיש, והוועדה נמנעה מלתייחס לטענותיו לגופן. יו"ר הועדה המייעצת, עו"ד חימי, לא התייחס לטעויות שנפלו בהחלטת הועדה המייעצת שפורטו לפניו בערר. יו"ר הועדה קבע בחוות דעתו כי מדובר במלחמה בין שני צ'יפים כאשר לאמיתו של דבר זוהי מלחמה ארוכה שמתנהלת בגאנה שנים ארוכות, וייתכן שלא כל החומר היה בפני יו"ר הועדה. ב"כ העותר הוסיפה, כי העותר מסר לכל אורך הדרך גרסה מהימנה ועקבית ונטולת סתירות. לשיטתה, שגתה המשיבה כשלא החילה על העותר את נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל מיום 2.1.2011 (להלן:"הנוהל החדש"), שלפיו אין לדחות על הסף בקשה למקלט בישראל המצביעה על עילה לכאורה למעמד של פליט לפי האמנה, בהנחה שיוכחו טענות המבקש כאמיתיות. לטענתה היה על המשיבה לבצע לעותר ראיון עומק לאור הנוהל החדש. ב"כ העותר גם ביקשה בעתירתה לקבל לידיה הפרוטוקולים וההתכתבויות בין המשיבה לוועדה המייעצת בעניינינו של העותר וכל מסמך רלוונטי אחר שעמד לפני הועדה המייעצת והמשיבה, עובר למתן ההחלטה שדחתה בקשת העותר למקלט מדיני בישראל. בדיון הראשון שהתקיים לפניי, ביום 4.10.2011, אמר ב"כ המשיבה כי יעביר לב"כ העותר כל הנספחים שהגיש לביהמ"ש בנספחי תגובתו, ויבדוק בקשתה לקבלת פרוטוקול הועדה המייעצת. ביום 12.3.2012, ציינה ב"כ העותר כי קיבלה לידיה את פרוטוקול הועדה המייעצת, ולא חזרה על טענתה למסמכים חסרים. ב"כ המשיבה טען לסילוק העתירה על הסף לאור שיהוי ניכר בהגשתה. עוד טען ב"כ המשיבה, כי טענת העותר לרדיפה אינה משכנעת, שכן העותר יכל לגור באזורים אחרים בגאנה ולזכות בהגנת המשטרה, כפי שאירע כאשר העותר גר בשנת 2005 בעיר אקרה. העותר לא הציג כל מסמך להוכחת מעמדו המיוחס כבנו של סגן הצ'יף הקודם, אך גם בהנחה שכל טענותיו נכונות אין בסיס לעתירה, שכן אין הטענות מצביעות שגם כעת קיים חשש ממשי לרדיפה של העותר בארץ מוצאו. עוד טען ב"כ המשיבה, כי העותר טען בראיון שהוא רוצה להישאר בישראל על מנת לשפר מצבו הכלכלי, וכי בכל המדינות בהן שהה העותר עד שהגיע לישראל הוא לא ביקש לקבל מעמד של פליט. דיון לפי סע' 9.א.(1) לנוהל החדש מיום 2.1.2011, מי שנדחתה בקשתו למקלט מדיני רשאי להגיש "בקשה לעיון מחדש, אם חל שינוי בנסיבות הרלוונטיות להחלטה, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים". סע' 9.ב. מוסיף וקובע: "בקשה לעיון מחדש, אשר לא תוגש במועד או אשר לא תכלול פירוט של שינוי הנסיבות הרלוונטיות להחלטה, תימחק על הסף". אי לכך, די היה לועדה לנמק דחיית ההליך שהגיש העותר בכך שלא הוכח ע"י העותר שינוי נסיבות. מעבר לכך, ובניגוד לטענת ב"כ העותר, הועדה אף התייחסה לגופו של עניין ונימקה מדוע אין מקום ליתן לעותר מקלט מדיני בישראל. בחוות דעת יו"ר הוועדה המייעצת, נספח ג' לנספחי המשיבה, שאומצה ע"י הוועדה המייעצת בהחלטתה, פורטו נסיבות מקרהו של העותר וטענותיו, והוסבר מדוע העותר לא הוכיח את הנדרש לקבלת מעמד של פליט לפי האמנה. יו"ר הוועדה ציין כי העותר לא הוכיח פחד מבוסס בארץ מוצאו, מאחר שהסכסוך שתואר על ידו היה בצפון גאנה, כאשר העותר יכל לשהות באיזור אחר בגאנה, ויכל לפנות לרשויות על מנת שיגנו עליו, כפי שאכן עשה בשנת 2005 כאשר בחר לגור בעיר אקרה, ונעזר בסיוע המשטרה על מנת להתגונן מפני אנשים שתקפוהו בעיר זו. נימוק נוסף לדחיית הערר הוא העובדה שציין בראיון שנערך לו, העותר ציין, כי הוא רוצה להישאר בישראל כדי לשפר את מצבו הכלכלי. 7. לא זו אף זו, המסמכים שצירף העותר לעתירתו, כלל אינם מוכיחים את טענותיו. העותר אף לא הציג כל מסמך המוכיח את ייחוסו הנכבד בתור בנו של סגן הצ'יף הקודם (Andani). נתון קריטי זה חיוני לצורך הוכחת טענתו כי הוא נרדף בארץ מולדתו בשל ייחוסו הפוליטי הנ"ל. יצויין עוד, כי בערר שהגיש העותר לוועדה המייעצת, סתר העותר את עצמו באשר לתפקיד אביו. תחילה טען כי אביו היה הסגן (vice) של הצ'יף המנוח Andani, ואילו בהמשך בקשתו טען כי אביו היה המזכיר (secretary) של המלך המנוח Yakubu. גם הכתבות על ארוע הרצח (נספח ד') אינן מוכיחות דבר ביחס לזהות והשתייכות העותר למפלגה כלשהי. הן אינן מוכיחות זיקת העותר לאירועי ההפיכה הנטענת בגאנה מאחר שאין בהן כל התייחסות לעותר. מאידך, ניתן ללמוד מהכתבות שבגאנה מתקיימות אסיפות עיתונאים בפניהם מובאות עמדות פוליטיות וציבוריות. הגם שניתן להסיק כי קיים אי שקט מסוים בגאנה, קשה ללמוד מהאמור כי העותר דווקא נרדף באופן אישי, בשל המצב השורר כיום לאחר שעברו כבר כ- 10 שנים מאז הארועים שהם בבסיס טענותיו. יתר על כן, העותר לא הגיש מסמכים ממשטרת גאנה באשר לאירוע בו תקפו אותו לכאורה בשנת 2005 כששהה בעיר אקרה, למרות שגם לגירסתו והמשטרה הגנה עליו. ראיות אלו היו יכולות אולי לשפוך אור על כל הפרשייה, מעבר למידע המצומצם שסיפק העותר, ואולי היו יכולים להוכיח את מוצאו של העותר והשתייכותו השבטית. על כל פנים, ברור מגירסת העותר שזכה להגנת המשטרה כשגר בעיר אקרה, כך שאין מדובר ברדיפת השלטונות. משכך, גם אם נצא מנקודת הנחה כי מישהו איים עליו, (למרות שלא הציג את הפתק שלטענתו קיבל מאנשי הצ'יף אבודו, ולפיו מחפשים אחריו), ממילא עולה מטענותיו כי יש ביכולתו להיעזר ברשויות החוק בגאנה. כמו כן העותר הודה בראיון שנערך לו ע"י האו"ם בנובמבר 2008 כי הוא מעולם לא נעצר או נכלא בגאנה (נספח א' לעתירה, עמ' 6). כל שטען העותר הוא כי בעתיד המשטרה לא תסייע לו, אך לא נתן הסבר מדוע המשטרה לא תעזור לו גם בעתיד כשם שסייעה לו להינצל מאותו אירוע בשנת 2005. לפיכך, לא ניתן להסיק מגירסת העותר כי הוא בסכנת רדיפה מבוססת. 8. אינני מקבלת טענת העותר כי לו היה מוחל עליו הנוהל החדש מינואר 2011, הוא היה זוכה לראיון עומק. העתירה דנן היא כנגד החלטה בעיון חוזר ולא כנגד ההחלטה הראשונה של הוועדה המייעצת. במסגרת הליך זה, שמהווה עיון חוזר במקרה של שינוי נסיבות בלבד, לא חלה על המשיבה חובה אוטומטית לערוך לעורר ראיון עומק. במסגרת העיון החוזר נדרשת המשיבה לבחון האם התרחש שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר. משלא הוכח ע"י העותר שינוי נסיבות, אין מקום לערוך לו ראיון עומק במסגרת הערר. אם כוונת העותר לכך שהיה על הוועדה המייעצת לערוך לו ראיון עומק עובר להחלטתה הראשונה, מיום 1.9.09, הרי שממילא באותה התקופה לא היה קיים הנוהל החדש שהוצא רק ביום 2.1.2011 ואין מקום להחיל את הנוהל החדש רטרואקטיבית גם על ההחלטה הראשונה. עוד ראוי להדגיש, כי גם לגופו של עניין מצאה הוועדה המייעצת כי גם אילו הוכחו טענות העותר, הרי שאין הם מוכיחות כי העותר נתון לסכנת רדיפה מבוססת בארץ מוצאו, כנדרש לצורך קבלת מקלט מדיני בישראל. משכך, גם לפי הנוהל החדש וגם לפי הנוהל הישן משנת 2002 מלכתחילה לא היה בסיס לבקשתו לקבלת מקלט מדיני בישראל, ולא הייתה חובה לערוך לעותר ראיון עומק מעבר לראיונות שעבר (השימוע ע"י אנשי משרד הפנים כשנעצר באוקטובר 2008, והראיון ע"י נציגות האו"ם לפליטים בנובמבר 2008). 9. כידוע, לפי הפסיקה אין ביהמ"ש לעניינים מנהליים שם עצמו בנעלי הרשות המנהלית, אלא אך בודק האם הרשות חרגה בהחלטתה ממתחם הסבירות. ראו: ברם 3186/03 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, מיום 10.5.04), בסע' 9 לפסה"ד: "בית המשפט המינהלי בהליך המתקיים בפניו יבחן את החלטת הרשות על פי עילות הביקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו. (ראו למשל: בג"ץ 194/93 ח"כ גונן שגב נ' שר החוץ ואח', פ"ד מט(5) 57; בג"ץ 7279/95 ועד מקומי כרמי יוסף ואח' נ' שר החינוך (לא פורסם); בג"ץ 4537/96 מסעוד שושן ואח' נ' רמטכ"ל צה"ל ואח', פ"ד נ(4) 416; ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד נו(2) 63). כל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות, כלומר - כל עוד מדובר בהחלטה שרשות מינהלית סבירה יכולה הייתה לקבל, לא יתערב בית המשפט בהחלטה (ראו בג"ץ 492/79 חברה פלונית נ' משרד הבטחון ואח', פ"ד לד(3) 706; בג"ץ 389/80 דפי-זהב בע"מ נ' רשות השדור ואח', פ"ד ל"ה(1) 421; בג"ץ 197/83 סיטאר אופנה בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר ואח', פ"ד לז(2) 388; בג"ץ 389/87 סלומון נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה אזור המרכז ואח', פ"ד מב(4) 30)". לאור האמור לעיל, במצטבר, לא מצאתי כי החלטת הוועדה המייעצת חרגה ממתחם הסבירות באופן המצדיק את התערבות בימ"ש זה. 10. לכך יש להוסיף כי בענין הטענה המקדמית בדבר שיהוי העותר, מקובלת עליי עמדת המשיבה כי העתירה הוגשה בשיהוי ותוך חריגה ניכרת מהמועד הקבוע בדין. לפי תקנה 3(ב) לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א - 2,000 (להלן: "תקנות ביהמ"ש לעניינים מנהליים"), היה על העותר להגיש עתירתו ללא שיהוי, ולא יאוחר מ - 45 יום מיום שנודע לעותר על ההחלטה מושא העתירה או מיום פירסומה כדין, לפי המוקדם מביניהם. העותר קיבל ההחלטה ביום שניתנה - 20.2.2011, כאשר את העתירה הגיש העותר רק 4 חודשים מאוחר יותר, ביום 21.6.2011. העותר לא ניסה להתמודד עם טענת השיהוי שהעלתה המשיבה שכנגדו. לפי תקנה 4 לתקנות ביהמ"ש לעניינים מנהליים רשאי ביהמ"ש לדחות על הסף עתירה שהוגשה בשיהוי,אך למרות זאת בחנתי את טענות העותר לגופן. לכל הנימוקים האחרים שפורטו, יש להוסיף גם את העובדה שהעתירה הוגשה באיחור ניכר, וזאת כטעם נוסף ומצטבר לדחיית העתירה. סיכום 11. סוף דבר - אני דוחה את העתירה. העותר ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪, בהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 . משרד הפניםמסתנניםפליטים