ברע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוד ויצמן נקבעה הלכה ברורה לפיה אין לייחס למעביד מתן היתר לנהיגה שאינה מכוסה על ידי הביטוח. החזקה (הניתנת לסתירה) היא שהרשות לנהוג ברכב ניתנת רק למי שמחזיק בידו רישיון תקף. להלן פסק דין בנושא היתר נהיגה ברכב מעביד ללא כיסוי ביטוחי: תביעת שיבוב שהגישה התובעת, שירביט חברה לביטוח בגין סכומים ששילמה למבוטחה באירוע תאונת דרכים שהאחריות לטענתה מוטלת על כתפי הנתבעים, נתבע מס' 1 אשר נהג ברכב הנתבעת מס' 2 גן איכות הירק בע"מ מעבידתו. נתבע מס' 1 לא הגיש כל כתב הגנה ועל כן ניתן פסק דין כנגדו. נתבעת מס' 2 טענה שהנתבע נהג ברכב הנתבעת (רכב יונדאי מ.ר. 72-809-61) ללא הרשאתה וידיעתה שכן עבודתו אצל הנתבעת לא כללה נהיגה, ומשכך אין כל מקום לחייבה. בכל הנוגע לאחריות הנתבע לקרות התאונה אין כל מחלוקת שהנתבע הורשע במסגרת הליך בבית המשפט לתעבורה שהתנהל בעניינו. אף בבית המשפט הודה למעשה שהתאונה ארעה בשל עייפותו (ראה עמ' 8 שורות 8-9). משכך סבורני שאכן הנתבע אחראי לקרות התאונה, ועל כן אף ניתן פסק דין כנגדו כדין. השאלה שבמחלוקת הינה האם נהיגת הנתבע היתה במסגרת עבודתו ובמהלך עבודתו כאשר במצב זה יש מקום לחייב אף הנתבעת מעבידתו אשר שלחה אותו לביצוע העבודה, או שלקח הרכב על דעתו וללא ידיעת הנתבעת. מטעם התובעת הגיע לעדות הנתבע אשר הצהיר בתצהיר עדותו הראשית שעבד אצל הנתבעת בשוק הסיטונאי בצריפין. הוא נהג להגיע לעבודה במוצאי שבת ולסיים העבודה ביום שישי אחר הצהרים, כאשר נהג לישון בשוק הסיטונאי. במסגרת עבודתו היה פורק סחורה שהגיע למקום באמצעות מלגזה וכן מחלק אותה לסוחרים. כן נהג לצאת עם רכב הנתבעת לחלוקת סחורה לחנויות ירקות באיזור תל אביב ונתניה. לאחר חלוקת הסחורה היה נוסע להביא סחורה חדשה ממגדלים מרמת השרון או מושב מצליח. ביום התאונה 12.8.09 התבקש על ידי מעסיקו יואל זאווי לקחת את הרכב ולנסוע לחלק סחורה לחניות הירקות באיזור תל אביב. הוא יצא בסביבות השעה 10.00. כאשר סיים ביקש ממנו יואל שיסע להביא סחורה מרמת השרון. בדרך כאשר נסע דרך השדות מכיוון הרצליה לרמת השרון בשעה 13.00 ארעה התאונה. כן הצהיר שלאחר התאונה המשיך לעבוד אצל הנתבעת עוד כשלושה חודשים עד לאחר חג הקורבן, כשכן מאחר והחסיר ימי עבודה עקב החג פוטר על ידי הגב' חני זאווי, מעסיקתו. מטעם הנתבעת הצהירו הן הגב' חני זאווי מבעלי הנתבעת והן הגב' רוזה תם מזכירה אצל הנתבעת. הגב' זאווי הצהירה שהיא ובעלה יואל בעלי החנות ומנהליה. תפקידו של הנתבע היה פועל המקבל סחורה אשר מגיעה לחנות וכן עסק בהכנת הזמנות שהתקבלו על ידי לקוחות. הוא מעולם לא עבד כנהג ולא קיבל כל רשות לנהוג ברכב הנתבעת. לנתבעת יש נהג שנקרא נורי כאשר גם בעלה יואל ופיני מנהל העבודה עוזרים לעיתים בחלוקת הסחורה לחנויות. עוד הצהירה שבחודש מאי 2009 גילתה שהנתבע גונב מהנתבעת סחורה. הנתבע הודה בגניבה וחתם על מסמך בעניין (המסמך צורף כנספח א' לתצהירה). מרגע זה היה הנתבע בפיקוח צמוד. הנתבע קיבל היתר מיוחד מספר מועט של פעמים לשימוש ברכב. ביום התאונה לא קיבל כל אישור לנהוג. באותו היום היא היתה בבוקר בחנות ואילו בעלה היה בטיפול אצל רופא שינים. לאחר שהתגלתה העבודה שהנתבע נהג ברכב ללא רשות הוא אף הסכים לחתום על מסמך בו הוא מודה בכך. (המסמך מיום 12.8.09. הוגש כנספח ב'). הנתבע פוטר שכן היו שמועות שהמשיך להוציא סחורה מהחנות ולמכרה לאחרים. הגב' תם הצהירה שעובדת כמזכירה אצל הנתבעת. היא הצהירה שהנתבע חתם על המסמך (נספח ב') מבלי שהופעל עליו כל לחץ שהוא. עוד עלי לציין שמטעם הנתבעת הוגשו שני תצהירים נוספים, הן של מר יואל זאווי והן של מר פיני מסראנו, אולם מאחר ועדים אלה לא התייצבו לדיון ההוכחות – נמשכו תצהיריהם. דיון משפטי: לאחר ששמעתי העדים ובחנתי המסמכים מסקנתי הינה שהנתבע נהג ברכב ברשות הנתבעת ותוך כדי ביצוע עבודתו כפי שנהג לעשות באופן תדיר . לכך מגיע אני ממספר טעמים שאפרטם להלן. הנתבע שב והעיד שנהג לבצע עבודות של חלוקת הסחורה לחנויות במידה והנהג נורי לא היה מספיק לבצען. (ראה עמ' 6 שורות 5-8 לפרוטוקול). למרות חקירתו הנגדית שב וחזר על גרסתו לפיה חלק בלתי נפרד מעבודתו כלל אף נסיעות ברכב הנתבעת לצורך חלוקת סחורה וכן הבאת סחורה ממגדלים וביניהם מגדלים מרמת השרון. מר יואל זאווי לא הגיע כלל למסור עדותו. גם מר פיני שנתן אף הוא תצהיר מטעם הנתבעת, מנהל העבודה לא הגיע למסור עדותו. לא קיבלתי כל הסבר מספק לאי הגעת שני עדים כה מהותיים אלה, שכן מנהל העבודה יכול היה לספר מה היה תפקידו של הנתבע בנתבעת והאם נהג לבצע אף עבודות של חלוקת הסחורה וקבלת סחורה ממגדלים והאם באותו היום אכן היה בנסיעת עבודה. כאשר לא הגיעו ולא הובאה כל סיבה לאי הגעתם עומדת עובדה זו לחובת הנתבעת שכן מעמידים אדם בחזקה שאם קיימת לו ראיה שיכולה לתמוך בגרסתו, יביאנה, וכאשר אינו מביאה, אין זאת שהראיה לא היתה תומכת בגרסתו. הגב' חאני זאווי העידה שתפקידו של הנתבע בחברה כלל אך ורק סידור הסחורה במחסן אולם הוא מעולם לא יצא לחלק סחורה. איני יכולה ליתן אמון בעדותה שכן היה ניכר בעדותה שאינה מספרת כל הידוע לה, כאשר רב הנסתר על הנגלה. כך לא קיבלתי כל הסבר מדוע אם קיימות במקום מצלמות אבטחה לא נשמר סרט הצילום ממנו ניתן היה לראות האם הנתבע לוקח מפתחות הרכב שהיו על הדלפק ליד הקופה לפי עדותה בהחבא, או שמא באישורה, כאשר עלה מעדותה שהיתה בחנות אותו בוקר. כן לא קיבלתי ממנה כל הסבר מספק מדוע לאחר שנתפס בגניבה המשיכה להעסיקו, ואף לאחר שלקח הרכב ונהג ללא רשות לא הזדרזו לפטרו. לטענתה לא עשו כן שכן הינו ערבי והרגישה מאוימת (ראה עמ' 12 שורות 3- 6 לפרוטוקול). עם זאת לא הצליחה להסביר מדוע בסופו של יום כן החליטה לפטרו. זאת ועוד, מהעדויות עלה שעבודת הנתבע התבצעה למעשה ברוב שעות היום כאשר הוא היה חוזר לביתו רק בסוף השבוע, כאשר במהלך השבוע נהג אף לישון בשוק בחדר שסודר לו. כן הצהירה הגב' זאווי שהנתבע היה בפיקוח צמוד שלהם לאחר אירוע הגניבה. משכך, מדוע באמצע יום העבודה (שעה 13.00) יגיע לאזור השדות של רמת השרון, שם אירעה התאונה, אם אין הוא נדרש לעשות כן במסגרת עבודתו? אם אכן עשה כן על דעתו בלבד, ועזב יום העבודה באמצע ללא כל סיבה מוצדקת ושלא על מנת לבצע עבודתו, הייתי מצפה שמעבידו יכעסו עד מאוד ואולי אף יפטרו אותו. למרות זאת מעדות הגב' זאווי לא התרשמתי שהיה כעס על הנתבע באותו היום שלקח הרכב. נכון הוא שהנתבע חתם על מסמך ב' בו הינו מאשר שנהג ללא רשות הבעלים. הנתבע הסביר שעשה כן שכן היה זקוק לכסף ולכן חתם על המסמך כדי לשמור על מקום העבודה שלו (ראה עמ' 7 שורות 11-18 לפרוטוקול). מטעם הנתבעת הגיעה לעדות הגב' רוזה תם אשר העידה שהנתבע חתם לפניה על המסמך. עם זאת עלי לציין שעלה מעדותה שלא היתה מודעת כלל למהלך הדברים ושיחות שנערכו עם הנתבע קודם לחתימתו ועל כן אינה יודעת כלל מה קדם לחתימה זו. במצב דברים זה אין עדותה מוסיפה דבר לגבי השאלה האם חתם הנתבע על המסמך רק כדי לשמור על מקום עבודתו ולבקשת מי מהנתבעת. כן עלה מעדותה שאינה יודעת כלל האם הנתבע נהג לנסוע עם הרכב במסגרת עבודתו אם לאו. משכך, למרות שהינה עובדת הנתבעת אינה יכולה כלל לתמוך בגרסתה. הנתבעת הציגה דו"ח פעולה מיום הארוע לפיו כאשר התקשרו לבעלי החברה, יואל הוא מסר שלפי דעתו נהג ברכב עובד שלו בשם פיני. יואל לא הגיע למסור עדותו ועל כן לא אין האמור בדו"ח מעלה או מוריד לענין מסקנתי. כעולה מסיכומי הנתבעת ברע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוד ויצמן נקבעה הלכה ברורה לפיה אין לייחס למעביד מתן היתר לנהיגה שאינה מכוסה על ידי הביטוח. החזקה (הניתנת לסתירה) היא שהרשות לנהוג ברכב ניתנת רק למי שמחזיק בידו רישיון תקף. עם זאת וכמפורט לעיל, אין זו חזקה חלוטה, אלא חזקה הניתנת לסתירה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הצד המבקש לסתור חזקה זו. כפי שפורט לעיל, בעניינו השתכנעתי שנהיגתו של הנתבע היתה בידיעת הנתבעת מעסיקתו ובאישורה, ועל כן סבורני שהתובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. לאור כל האמור לעיל יש מקום לחייב אף הנתבעת כמעסיקתו של הנתבע וכבעלת הרכב בנזק שנגרם לתובעת בשל אירוע תאונה זה. משכך על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 86,396 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. כן תשלם אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובעת, הוצאות העד וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. משפט תעבורהרכברכב מעבידפוליסהרכב מעביד (תאונת דרכים)היתר נהיגהכיסוי ביטוחי