הפיצוי המקסימלי בגין כאב וסבל לעיזבון מבוא 1. תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), בגין פטירת המנוח ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד 1928. המנוח נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 18/7/07 ונפטר מפצעיו, ביום 02/04/08, כשהוא כבן 80 שנה. המנוח הותיר אחריו אלמנה ובן בגיר. התובעת מס' 2, אלמנת המנוח (להלן: "האלמנה"), ילידת 1946, הינה התלויה והיורשת היחידה של עיזבון המנוח (ראה צו קיום צוואה, אשר צורף כנספח א' 1 לתצהיר האלמנה ת/1). התובע מס' 3, חיים סגלוביץ (להלן: "חיים"), הינו בנו של המנוח. הנתבעת אינה כופרת בחבות על פי החוק והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק. הטיפול במנוח בתקופת האשפוז 2. ממקום התאונה, הובהל המנוח, לבית חולים פוריה, כשהוא סובל מפגיעת ראש קשה, פגיעה בחזה ובראות. נוכח הפגיעה הקשה, הועבר המנוח, כשהוא מחוסר הכרה ומונשם, להמשך טיפול בבית חולים רמב"ם, שם אושפז עד ליום 21/08/07. ביום 21/08/07, הועבר המנוח להמשך אישפוז בבית חולים רעות. עקב התדרדרות במצבו, הועבר ביום 22/08/07, לטיפול בבית חולים איכילוב, שם אושפז עד ליום 11/09/07. לאחר מכן, הוחזר המנוח לאשפוז במחלקה סיעודית מורכבת, בבית חולים רעות. המנוח אושפז בבית חולים רעות, כשהוא מחוסר הכרה, עד ליום 31/3/08, אז הועבר לבית חולים איכילוב, שם טופל עד פטירתו ביום 2.4.08. 3. התובעים עותרים לפסיקת פיצוי בגין עזרה וטיפול במנוח, בתקופת האשפוז. תביעתם זו של התובעים, הינה בגדר תביעת מיטיבים אשר פורטה כדבעי, בכתב התביעה (סעיפים 17-22 ו 26 ג' לכתב התביעה). בהיות תביעת המיטיבים, בגדר תביעה עצמאית שאינה נובעת מתביעת העיזבון, אין לקבל טענת הנתבעת, להעדר עילת תביעה אישית, ראה לעניין זה, ע"א 163/99 עיזבון המנוח דיאב מזאווי ז"ל נ' א' דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, פ"ד נד (5) 254 (2000)( להלן: "עיזבון מזאווי"). 4. האלמנה והבן - חיים, פרטו בתצהיריהם כי בכל תקופת האשפוז, שהו לסירוגין, ליד מיטת המנוח, בניסיון לתקשר עימו, לסייע ולספק את צרכיו ולהיות זמינים עבורו ועבור הצוות הרפואי אשר מפעם לפעם, דרש שיתוף פעולה לצורך קביעת אופן הטיפול במנוח ומתן הסכמה לטיפולים רפואיים שניתנו לו. 5. המנוח והאלמנה, התגוררו בטבריה. נוכח אשפוזו של המנוח, בבי"ח רעות, עברה האלמנה להתגורר בדירה שהייתה שייכת לאמה המנוחה, בתל אביב. האלמנה וחיים ציינו בתצהיריהם כי עלות השכרת הדירה, המוערכת בסך של כ-4,000 ₪ לחודש ועלות אחזקתה, מומנה על ידי בני משפחתה של האלמנה וכי האלמנה נאלצה לשאת בעלויות התאמת הדירה למגורים, כגון התקנת מזגן בסך של 5,150 ₪. בחקירתה הנגדית, אישרה האלמנה כי לא שילמה דמי שכירות והעידה כי מכירת הדירה על ידי יורשי אמה המנוחה התעכבה נוכח מגוריה בדירה, בתקופת האשפוז. האלמנה הוסיפה והעידה כי היא נשאה בהוצאות השוטפות לאחזקת הדירה בטבריה, בעוד שאחיה נשא בהוצאות אחזקת הדירה בתל אביב. 6. מקובל וסביר בעיניי כי האלמנה והבן, שהו ליד מיטת המנוח, בתקופת אשפוזו, על מנת לסעוד אותו ולהיות לצידו. מדובר בעזרה החורגת מהסביר והמקובל בין בני משפחה והתובעים, כמיטיבי נזקו של המנוח, זכאים לפיצוי בגינה. יחד עם זאת, הטענות בדבר הפסדי השתכרות שנגרמו לחיים, בגין הצורך לשהות ליד מיטת המנוח ובדבר הוצאות לשכירת הדירה, בתל אביב, לא הוכחו. אשר להוצאות רפואיות בתקופת האשפוז, חיים אישר בחקירתו הנגדית כי מדובר בהוצאות לרכישת טיפות עיניים אשר המנוח נזקק להן, עובר לתאונה (עמ' 13 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, בהתחשב בתקופת האשפוז, משך קרוב לשמונה חדשים ובהוצאות אשר סביר כי נגרמו לאלמנה ולחיים, בגין נסיעות לבתי החולים בהם אושפז המנוח, הוצאות מחיה והוצאות כלכלה יתרות בשל מגורי האלמנה בתל אביב ובשל הצורך לשהות ליד מיטת חוליו של המנוח ובהתחשב בפיצוי בגין עזרת בני המשפחה כמיטיבים, לרבות הוצאות בגין מינוי אפוטרופוס, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 45,000 ₪, בגין הוצאות ועזרת המיטיבים, בתקופת האשפוז. תביעת האלמנה כתלויה במנוח - אבדן שירותי בעל 7. התובעים ציינו בתצהיריהם כי המנוח היה בריא, צלול ועצמאי וכי הוא זה שניהל את משק הבית ודאג לתשלומים, סידורים ועבודות משק הבית כגון קניות, טפול בגינה וניקיון. התובעים הוסיפו וציינו כי המנוח עזר וסייע בידי האלמנה, הסובלת מסכרת ויתר לחץ דם בגינם הוכרה כנכה בשיעור של 65%, במסגרת נכות כללית. האלמנה ציינה בתצהירה ובעדותה כי מאז פטירת המנוח, הינה נזקקת לעזרה בביצוע עבודות משק הבית ומעסיקה עוזרת, בתדירות של פעם בשבוע, בעלות חודשית של כ-800 ₪ לחודש (עמ' 11 לפרוטוקול). האלמנה אישרה כי העוזרת המועסקת על ידה, מתגוררת בשכירות משך שנים רבות, בקומה הראשונה בביתה (עמ' 11-10 לפרוטוקול). 8. בנסיבות הענין, בהתחשב בנכותה של האלמנה מחד גיסא ומאידך גיסא, בהתחשב בגילו של המנוח, שהיה בפטירתו כבן 80 שנה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין אבדן שירותי בעל, בעבר ובעתיד, עד תום תוחלת חייו הצפויה של המנוח, בסכום גלובלי של 50,000 ₪. הוצאות קבורה ומצבה 9. התובעים זכאים להחזר הוצאות קבורה ומצבה. התובעים צרפו קבלות בגין הוצאות קבורה ומצבה, המסתכמות בסך של כ-12,630 ₪. בהתחשב בניכוי מענק פטירה אשר שולם על ידי המל"ל בסך של 7,443 ₪, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 7,000 ₪, בערכי היום, בגין הוצאות קבורה ומצבה. יצוין כי על פי הדין והפסיקה, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הוצאות אבלות והוצאות שנדרשו לשם הוצאת צו קיום צוואה. תביעת העזבון בגין הפסדי פנסיה וקצבת זקנה 10. בהיות האלמנה, התלויה והיורשת היחידה, הרי שתביעתה כתלויה בהכנסות המנוח נמוכה מתביעת העזבון בגין הפסדי ההכנסה שנגרמו בשנים האבודות, כך שהדיון בשאלת הפסדי התמיכה שנגרמו בגין פטירת המנוח יערך במסגרת תביעת העיזבון. 11. הפסד פנסיה - עובר לפטירתו, קיבל המנוח פנסיה ממבטחים. לאחר הפטירה, האלמנה מקבלת פנסיה, בשיעור של כ-60% מקצבת הפנסיה שהמנוח קיבל בחייו. על פי חוות הדעת האקטוארית, מיום 30.6.10, אשר צורפה כנספח א' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת, הפסדי הפנסיה שנגרמו לעזבון, מסתכמים בסך של 38,620 ₪. התובעים אינם חולקים על נתון זה. בהעדר חוות דעת נגדית, לא ראיתי "לעדכן" הסכומים המופיעים בחוות הדעת, כטענת התובעים בסכומיהם. 12. הפסד מקצבת זקנה - עובר לפטירתו, קיבל המנוח קצבת זקנה, בעוד שהאלמנה קיבלה קצבת נכות כללית. לאחר הפטירה, מקבלת האלמנה קצבת שארים. על פי חוות הדעת האקטוארית, בדבר קצבאות המל"ל (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים) לא זו בלבד שלא נגרמו לעיזבון הפסדים כתוצאה מאבדן קצבת הזקנה ששולמה למנוח, אלא שבחישוב כולל של הקצבאות ששולמו עובר לפטירה ולאחריה, נותר רווח של 1,365 ₪, בגין קצבאות המל"ל. 13. התובעים טוענים כי אין להביא בחשבון את קצבת הנכות הכללית, המשולמת לאלמנה ואת הגידול שחל בקצבאות, נוכח הגדלת שיעור נכותה של האלמנה שכן אין קשר בין הפטירה לתשלום גמלאות הנכות הכללית ומשום שהגמלאות שימשו במלואן, למימון תרופות להן נזקקת האלמנה. אין בידי לקבל טענה זו. קצבת הנכות הכללית המשולמת לאלמנה, הינה בגדר הכנסה שיש להתחשב בה לצורך חישוב ההפסדים שנגרמו לעיזבון על פי עקרון הקופה המשותפת ואין "לייחד" את הכספים על פי המטרה לה נטען כי שימשו שהרי גם רכישת תרופות, הינה בגדר הוצאות מחיה המשולמות מתוך הקופה המשותפת. 14. בהעדר חוות דעת נגדית מטעם התובעים, לא ראיתי לקבל הטענה בדבר אי ניכוי קצבת שארים המשולמת עבור התקופה שמתום תוחלת חיי המנוח שכן כאמור בחוות הדעת (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים) הרווח מקצבאות המל"ל, חושב עד תום תוחלת חייו של המנוח ולא מעבר לכך. על כן ראיתי לאמץ חוות הדעת האמורה ולקבוע כי בחישוב קצבאות המל"ל, ששולמו עובר לפטירה ולאחריה, על פי עקרון הקופה המשותפת, נגרם לעזבון רווח בסך של 1,365 ₪. 15. ההפסד בתקופת השנים האבודות, מסתכם על כן בסך של 37,255 ₪ (1,365 - 38,620). כאב וסבל 16. אין מחלוקת כי המנוח נפטר כתוצאה מהפגיעה תולדת התאונה. בנסיבות אלה, זכאי עזבון המנוח, לפיצוי בשיעור של 25% מהסכום המקסימלי, המסתכם בסך של 47,076 ₪ בערכי היום. 17. עתירת התובעים לפיצוי נוסף, בגין כאב וסבל בתקופת האשפוז, אינה מתיישבת עם הוראות תקנה 4 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממוני) התשל"ו-1976, הקובעת כי מקום בו "נגרם מותו של הניזוק כתוצאה מן התאונה, יהיה סכום הפיצויים לעיזבונו עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי" ואינה קובעת זכאות לפיצוי בגין ימי אשפוז שקדמו לפטירה. בהקשר זה יצוין כי פסק הדין בענין ע"א 4022/08 אגבבה נ' ד. ש. חברה בע"מ (לא פורסם 21.10.10), עליו מסתמכים התובעים בטיעוניהם, אינו עוסק בפסיקת פיצויים בגין כאב וסבל, על פי הוראות חוק הפיצויים והתקנות שהותקנו מכוחו. סיכום וניכויים 18. התובעים כמיטיבי נזקו של המנוח בתקופת האשפוז, זכאים לפיצויים בסך של 45,000 ₪. 19. האלמנה כתלויה במנוח ויורשת עיזבונו, זכאית לפיצוי בגין אבדן שירותי בעל ובגין ההפסד שנגרם לעיזבון בשנים האבודות, כאב וסבל לעיזבון והוצאות קבורה ומצבה. סכום הפיצויים שנפסק בראשי נזק אלה, מסתכם בסך של 141,331 ₪. 20. הנתבעים טענו כי מסכום הפיצויים, יש לנכות את גמלאות השארים, המשולמות לאלמנה ואשר בגינן שיפו הנתבעים את המל"ל וצרפו לסיכומיהם, חוות דעת בדבר שווי גמלאות השארים ואסמכתא לשיפוי המל"ל בגינן (דרישת השיפוי צורפה כנספח ה' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים). בנסיבות העניין, כאשר בחוות הדעת האקטוארית בדבר רווחים מקצבאות המל"ל (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם הנתבעים), נלקחו בחשבון קצבאות השארים, המשולמות לאלמנה, לאחר הפטירה (ומכאן, בין היתר, הרווחים מקצבאות), אין מקום לניכוי קצבאות השארים, מסכום הפיצויים שכן יהא בכך משום ניכוי כפול. בנסיבות אלה, לא ראיתי להתייחס לטענות בדבר צירוף ראיות לסיכומים. 21. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 186,331 ₪, בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% והחזר אגרת המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד תשלומה ועד ליום פסק הדין. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פיצוייםעיזבוןכאב וסבל