לפניי בקשה למתן פסק דין המצהיר כי המבקשות רשאיות להירשם, במקום המשיבים, כבעלות הזכויות בחלקה מס' 35 בגוש 29532. זאת, מכח ייפוי כח בלתי חוזר שנערך ביום 6.6.66. מדובר בחלקה בשטח של כחמישה דונם, הנמצאת באזור הכפר אבו-גוש. טענות המבקשות 1. בעלי הדין בתיק זה הם צאצאיו של המנוח דיאב ז"ל, תושב הכפר אבו-גוש, שנפטר בשנת 1936. המנוח הותיר אחריו חמישה ילדים. שלושה בנים ושתי בנות. הבנים הם: עבד-אלקאדר, עבד-אלרחים, ועבד-אלפתאח. הבנות הן: עאישה ופטמה. 2. המבקשות בתיק זה הן עאישה ופטמה. המשיבים הם ילדיהם של עבד-אלקאדר ועבד-אלרחים, שנפטרו בשנות השמונים של המאה הקודמת. לאחר הגשת התובענה נפטרה עאישה, ואת הזכויות שלה בחלקה שבמחלוקת, כפי שיובהר להלן, היא הורישה לנכדה, מוחמד זוהיר עותמאן. 3. על פי הטענה, המנוח היה הבעלים של מספר חלקות קרקע, כמפורט להלן: גוש 29540 חלקה מס' 9. גוש 29524 חלקה מס' 6. גוש 29524 חלקה מס' 35. גוש 29523 חלקה מס' 10. גוש 29532 חלקה מס' 35 - חלקה זו הינה החלקה שבמחלוקת. חלקה נוספת, בשטח של כ-28 דונם, הנמצאת באזור גבעת יערים. 4. לטענת המבקשות, עם מותו של דיאב ז"ל, עברו כל חלקות הקרקע הנ"ל בירושה לילדיו. הואיל ואחד משלושת הבנים, עבד-אלפתאח, נחשב כנפקד, רכש מינהל מקרקעי ישראל את זכויותיו על דרך הפקעה. בנסיבות אלה, נרשמו הזכויות בכל החלקות הנ"ל, במשותף, על שם ארבעת הילדים הנותרים: עבד-אלקאדר, עבד-אלרחים, עאישה ופטמה. 5. לטענת המבקשות, בשנת 1966, בעקבות סכסוך שפרץ בין שני האחים, מצד אחד, לבין שתי האחיות, מצד שני, הגיעו האחים והאחיות להסכמה, בסיוע נכבדי הכפר, על פירוק השיתוף בחמש מתוך שש חלקות הקרקע הנזכרות לעיל. לטענת המבקשות, בין הצדדים הוסכם, כי שתי האחיות יעבירו לשני האחים את הזכויות שהיו להן בחלקות א'-ד', המצויות במרכז הכפר, ומנגד יעבירו שני האחים לשתי האחיות את הזכויות שהיו להם בחלקה ה', הנמצאת בשולי הכפר. לטענת המבקשות, בין הצדדים הוסכם בשעתו להותיר את הזכויות בחלקה ו' בבעלות המשותפת של כל האחים והאחיות, וזאת כיוון שמדובר בחלקה חקלאית הנמצאת במרחק מה מהכפר. 6. לטענת המבקשות, ההסכמה אליה הגיעו האחים והאחיות הועלתה על הכתב במסמך הנושא את הכותרת "יפוי כח בלתי חוזר", שנערך ביום 6.6.66. על מסמך זה חתמו האחים והאחיות, ובו הוסמך אחד מנכבדי הכפר, יוסף עבדול עזיז אבו גוש, לבצע את העברת הזכויות במקרקעין, מצד לצד, בהתאם למה שהוסכם ופורט בייפוי הכוח. 7. לטענת המבקשות, בהסתמך על ייפוי כוח זה, פנו שני האחים ללשכת רישום המקרקעין, והעבירו על שמם את הזכויות שהיו לשתי האחיות בכל ארבע החלקות. בתמיכה לטענה זו, המציאו המבקשות מסמכים מתיק רישוי המקרקעין. 8. מנגד, כך טוענות המבקשות, הן עצמן לא פנו ללשכת רישום המקרקעין ולא דאגו להעביר את רישום הזכויות בחלקה ה' על שמן. לטענתן, הדבר נבע מחסרון כיס, הזנחה או חוסר מוּדעוּת. בתובענה אותה הגישו המבקשות בתיק זה הן מבקשות כי בית המשפט יסייע להן לעשות את שהיו צריכות לעשות לפני למעלה מ-45 שנים. 9. לטענת המבקשות, הרצון לבצע את הרישום עתה, לאחר שחלפו שנים לא מעטות, התעורר בשל מודעותם של בני דורות ההמשך לצורך להתנהל בצורה מסודרת, לדאוג לבצע את כל ההליכים הפורמאליים הדרושים, לבל יתעוררו בעתיד סימני שאלה, מחלוקות וריבים. ההליך 10. התובענה הוגשה ביום 16.12.10 על ידי האחיות עאישה ופטמה. לפני כשנה נפטרה עאישה. האחיות מעולם לא התייצבו בבית המשפט. מדובר בנשים מבוגרות, אשר לא מתמצאות בענייני משפט. לפי הטענה, האחות פטמה עיוורת. הרוח החיה בניהול ההליך היה נכדה של עאישה, מוחמד זוהיר עותמאן, לו הורישה עאישה את זכויותיה בחלקה. 11. התובענה הוגשה נגד 22 מיורשי האחים עבד-אלקאדר ועבד-אלרחים, וכן נגד עזבון אשתו המנוחה של עבד-אלקאדר, נעמה (משיב מס' 1). עמדתם של המשיבים לבקשה, הייתה כמתואר להלן: א. חמישה משיבים התייצבו בבית המשפט והודיעו, כי אין להם התנגדות לקבלת התובענה (משיבים מס' 9,11,15,18,21). ב. שני משיבים הודיעו, בצורה פוזיטיבית, על התנגדותם לקבלת התובענה. מדובר במשיבים מס' 3 ו-4 לבקשה, דיאב ג'בר ונעים ג'בר. משיבים אלה העמידו כבאת כוחם, את עו"ד ריקי דניאל. ככל הידוע, הם לא התייצבו לדיונים בבית המשפט, לפחות לא מאז עו"ד דניאל החלה לייצג אותם. ג. חמישה משיבים התייצבו לדיונים בבית המשפט (משיבים מס' 7,8,10,19,20), ואולם הם "פסחו על שתי הסְעִפִּים". מצד אחד, ביטאו משיבים אלה חשדנות כלפי המבקשות וצאצאיהן. בין היתר נטען על ידי משיבים אלה, כי באותן שנים לא היה נהוג להוריש נכסים לבנות (להבדיל מבנים); כי הדעת נותנת, שאם היה ממש בטענות המבקשות, הן היו דואגות להעביר את רישום הזכויות בקרקע על שמן, עוד בשנת 1966; כי במהלך חיי האבות של המשיבים, עבד-אלקאדר ועבד-אלרחים, לא העלו המבקשות או צאצאיהן כל טענה בדבר זכויותיהן בקרקע; כי במהלך השנים, עיבדו הם את הקרקע שבמחלוקת. מנגד, בצד ביטויי החשדנות וההתנגדות שהועלו על ידי משיבים אלה, בשלבים מסויימים של הדיון בתיק הודיעו המשיבים, כי אין להם התנגדות לכך שהקרקע תרשם על שם המבקשות, ובלבד שהמשיבים לא יהיו חייבים בתשלום כלשהו ביחס לחלקה זו, ובעיקר לא לרשויות המס. ד. שאר המשיבים, עשרה במספר, לא התייצבו לאף אחד מהדיונים בבית המשפט, הגם שלטענת ב"כ המבקשות, הם הוזמנו כדין. הדעת נותנת, כי משיבים אלה ידעו על קיום ההליך בתיק זה גם מבני משפחותיהם, אחים ואחיות, שהתייצבו לדיונים. 12. מטעם המבקשות העידו שלושה עדים: בנה של עאישה, זוהיר חג' עותמאן, יליד 1943; בנה של פטמה, עלי חסן, יליד 1944; ונכדה של עאישה (בנו של זוהיר) מוחמד זוהיר עותמאן, יליד 1963. העדים זוהיר ועלי היו בשנת 1966 כבני 23 ו-22. לדבריהם, הם זוכרים היטב את הסכסוך שפרץ בין האחים לבין האחיות, ואת ההסכמה שהושגה. יצויין, כי לדברי זוהיר, בנוסף לייפוי הכח שנכתב בשפה העברית, נערך קודם לכן, על ידי הנכבדים, מסמך כלשהו בשפה הערבית. לטענתו, מסמך זה אבד או נגנב. מנגד, עלי אמר בעדותו, כי למיטב ידיעתו נערך רק מסמך אחד - ייפוי הכוח בשפה העברית. 13. בעדויותיהם מסרו העדים מטעם המבקשות את הגרסה המתוארת לעיל. לטענתם, התנגדותם של אלה מבין המשיבים המתנגדים לתובענה נובעת מסיבות לא ענייניות: רצונם להפעיל לחץ על בני משפחתה של פטמה, כי תוותר על זכויות שיש לה בדירת מגורים הנמצאת בחלקה אחרת בכפר, לטובת אחת מבנות משפחתם. 14. מטעם שני המשיבים שהתנגדו פוזיטיבית לתובענה, הוגש תצהיר עדות ראשית אחד. התצהיר הוא תצהירו של נעים ג'בר, בנו של עבד-אלקאדר. דא עקא, שהמצהיר לא התייצב לדיון, ובנסיבות אלה ביקשה באת כוחו למשוך את התצהיר. לדברי עו"ד דניאל, המשיבים אותם היא מייצגת לא הגיעו לבית המשפט, כדי להימנע מחיכוכים עם בני משפחת המבקשות. 15. במסגרת הדיון בתובענה, ניתנה למשיבים שהתייצבו אפשרות לומר את דברם, והם אכן אמרו דברים אחדים, כמפורט לעיל ופרוטוקול. דיון והכרעה 16. העולה מכל האמור הוא, שבפני בית המשפט מצויה רק גרסה פוזיטיבית אחת, היא גרסתן של המבקשות. המשיבים לא העמידו גרסה אלטרנטיבית, אלא הסתפקו בהצבת סימני שאלה אודות גרסת המבקשות. 17. הגעתי לכלל מסקנה שדין התובענה להתקבל. המבקשות מבקשות לבסס את טענתן בדבר ההסדר אליו הגיעו בשעתו האחים והאחים, על ייפוי כוח משנת 1966, אשר עותקים שלו מצויים הן בגנזך המדינה והן בתיק של לשכת רישום המקרקעין. בנסיבות אלה, קשה לקבל טענת זיוף, ככל שקיימת כזו. 18. ואולם, ייפוי הכח אינו עומד לבדו. הטעם לכך הוא, שייפוי הכח המדובר שימש להעברת הזכויות בארבע החלקות - א'-ד' - משתי האחיות לשני האחים. הדבר היה בחודש יולי 1966, היינו זמן קצר לאחר החתימה על ייפוי הכח. מכאן, שמדובר בייפוי כח כשר ותקף, אשר שימש את שני האחים, שהמשיבים הינם ילדיהם, לצורך העברת זכויות האחיות לידיהם. הסעד המבוקש בתובענה זו, מתייחס לחיוב הנגדי המצוי בייפוי הכח - העברת הזכויות משני האחים לשתי האחיות. לא הוברר מדוע הדבר לא נעשה בשעתו, ואולם ההסברים שהועלו - חסרון כיס, הזנחה, חוסר מודעות - בהחלט מתקבלים על הדעת. 19. אני מחליט, אפוא, לקבל את התובענה ואני מצהיר, כי על פי ייפוי הכח מיום 6.6.66, המבקשות רשאיות להירשם כבעלות הזכויות של שני האחים - עבד-אלקאדר ועבד-אלרחים - בחלקה מושא דיוננו. נוכח פטירתו של מיופה הכח, יוסף עבדול עזיז אבו גוש, רשאים שני הבנים של המבקשות, זוהיר חג' עותמאן ועלי חסן, לחתום על שטרות ההעברה. ביצוע ההעברה ייעשה, בכפוף להערות ולהסתייגויות אותן העלה רשם המקרקעין במסגרת ה"תשובה מטעם הנתבעת 3 - לשכת רשם המקרקעין", שהוגשה על ידי הפרקליטות (עו"ד אביטל לברן) ביום 2.2.11, וכן בהתאם לנהלים ולכללים הנוהגים בלשכת רישום המקרקעין. 20. בשולי הדברים יש לציין, כי במסגרת הדיון בתובענה זו הצהירו המבקשות, כי ככל שיש חוב כלשהו ביחס לחלקה מושא דיוננו, חוב זה יחול על המבקשות בלבד, ולא על איש מבין המשיבים. 21. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את משיבים 3 ו-4 לשאת בהוצאות המבקשות בסכום של 7,500 ₪. 22. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ המבקשות, עו"ד עותמאן, לב"כ משיבים 3 ו-4, עו"ד דניאל, וכן לפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי). עו"ד עותמאן יעביר עותק מפסק הדין, לכל אחד מהמשיבים, בין אלו שהתייצבו בבית המשפט, ובין אלה שלא התייצבו. ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ב, 21 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. מסמכיםייפוי כוח בלתי חוזררישום זכויותייפוי כוח