בתביעה דנן עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בהשבת סך של 4,000 ₪, בגין מקדמה ששילם התובע 1 לנתבעת בעבור התקשרות בעסקה לאספקת מדבקות. רקע בקצרה 1. התובע 1 (להלן: "אלמוג"), בעל חברה לשיווק ומכירת מוצרי קוסמטיקה בארצות הברית, התקשר עם הנתבעת בהסכם בעל פה להזמנת מדבקות להדבקה על מוצרי הקוסמטיקה, אותם הוא מוכר. התובע 2 הינו אביו של אלמוג ומי שקישר בן אלמוג לנתבעת באמצעות סוכנת מכירות של הנתבעת, אותה הכיר. 2. בהתאם למוסכם בין התובע 1 לבין הנתבעת, ביום 20.3.2007 אלמוג שילם לנתבעת מקדמה בסך של 4,000 ₪ (להלן: "המקדמה") וסוכם כי לאחר אספקת המדבקות ובדיקתן על המוצרים, תשולם היתרה בסך של 9,486 ₪. 3. המדבקות אשר סופקו על ידי הנתבעת לא היו לשביעות רצונו של אלמוג ומשכך, הוא לא שילם את יתרת התשלום. 4. בהתאם, הנתבעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב תביעה בסכום קצוב כנגד התובעים, בגין החוב שלא שולם, במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 01-63430-09-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). ביום 15.9.2009 הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה ישלם אלמוג לנתבעת סך של 17,000 ₪ כנגד סילוק החוב וסגירת תיק ההוצל"פ, כאשר הצדדים הסכימו בכתב, כי ככל שיוכיח אלמוג כי אכן שולמה המקדמה, הרי שזו תושב לו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (להלן: "הסדר החוב"). 5. אלמוג שילם את הסכום המוסכם בהסדר החוב ובתביעה זו עותרים התובעים להשבת סכום המקדמה ולפיצוי כספי בגין הנזקים אשר נגרמו להם לטענתם בשל אספקת המדבקות הפגומות. עיקר טענות התובעים 6. לטענת אלמוג, עובר להתקשרות עם הנתבעת, הדגיש בפני סוכנת המכירות של הנתבעת כי עמידות המדבקות בפני החומרים הכימיים המצויים במוצרי הקוסמטיקה הינה דרישה חיונית והכרחית לביצוע העסקה ביניהם. עוד טוען אלמוג, כי הבהיר לנתבעת כי הינו נדרש לספק מוצרים בהתאם להזמנה גדולה מארצות הברית, באופן מיידי וכי עיכוב בהכנת המשלוח יוביל לביטול ההזמנה. 7. עם קבלת המדבקות, אלה הוצמדו למוצרי הקוסמטיקה, כאשר זמן קצר לאחר מכן, נכח אלמוג, לטענתו, כי המדבקות נהרסות באופן שאינו מאפשר את מכירת המוצרים. פניותיו של אלמוג לסוכנת המכירות בעניין המדבקות הפגומות, נפלו על אוזניים ערלות. 8. משראה אלמוג כי אין מענה לפניותיו וכי עליו לספק את הזמנות מוצרי הקוסמטיקה, פנה לחברת סטיקלר - המייצרת אף היא מדבקות, והזמין ממנה מדבקות למוצריו, אשר סופקו והיו תקינות ולשביעות רצונו. 9. ביום 4.5.2009 קיבלו התובעים מכתבי התראה מבא כוחה של הנתבעת, לתשלום חוב בטרם הגשת תביעה כנגדם. לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ כנגד התובעים, הוטלו במסגרתו עיקולים וניתנו צווי עיכוב יציאה מן הארץ כנגד התובעים. התובעים טוענים כי לתובע 2 - אביו של אלמוג - אין כל חלק בהתקשרות עם הנתבעת ועל כן לא ברי בגין מה נתבע על ידה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. 10. אלמוג טוען, כי הנתבעת לא פעלה בהתאם להסדר החוב שהושג בין הצדדים, שעה שלא השיבה לו את סכום המקדמה בסך של 4,000 ₪, הגם שהציג אסמכתא בגין תשלום המקדמה לנתבעת. עוד מוסיף אלמוג, כי בעקבות המדבקות הפגומות שסופקו לו, נאלץ להוציא מכיסו כ- 10,000 ₪ לתיקון הנזקים שנגרמו לו, על ידי רכישת מדבקות חדשות ושכירת כוח אדם להדבקתן על מוצרי הקוסמטיקה. כמו כן, עותר התובע 2 לחיוב הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש, בסך של 7,000 ₪, בשל הצעדים שננקטו כנגדו במסגרת תיק ההוצל"פ. עיקר טענות הנתבעת 11. לטענת הנתבעת, התובעים חתמו על הסדר החוב, לפיו הם מודים במלוא החוב בתיק ההוצל"פ והתשלום שנקבע בהסדר החוב, לאחר הנחה משמעותית מגובה החוב, מהווה סילוק סופי ומוחלט של החוב. 12. הנתבעת טוענת כי הוסכם בין התובע 1 לנתבעת, כי ככל שאלמוג ימציא אסמכתא בדבר תשלום המקדמה, מבלי שתשלום זה תועד במסמכי הנתבעת, הוא יזוכה בגינו; לאחר הצגת צילום ההמחאה בדבר תשלום המקדמה לנתבעת, נמצא כי תשלום זה תועד בכרטסת הנהלת חשבונות של אלמוג אצל הנתבעת וכי סכום זה קוזז כבר מסכום החוב הכולל של אלמוג, כך שסכום החוב שהועבר לטיפול משפטי, לפני נקיטת הליכי הוצאה לפועל, עמד על סך של 14,683 ₪. על כן, טוענת הנתבעת כי סכום המקדמה נזקף לזכות התובעים וקוזז מן החוב של התובעים כלפי הנתבעת ומשכך אין התובעים זכאים להשבת המקדמה. באשר לשאר הנזקים הנטענים על ידי התובעים, טוענת הנתבעת כי המדובר בסכומים מופרזים, ללא כל בסיס, ומשכך דינם להידחות על הסף. דיון והכרעה 13. מיצוי הליכים כאמור, הנתבעת הגישה כנגד התובעים תביעה לתשלום חוב קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), עניין המצוי בסמכות מקבילה של לשכת ההוצאה לפועל ובית משפט השלום. במצב דברים זה, משהחלה ערכאה מוסמכת לדון בעניין המצוי בסמכות מקבילה, לא ידון באותו עניין בית משפט אחר אשר יש לו סמכות מקבילה [ראו: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (מהדורה 15, 2007), כרך א', 231]. 14. משהגישה הנתבעת את תביעתה בלשכת ההוצאה לפועל, לתובעים ניתנה האפשרות להגיש התנגדות לתביעה, לפי סעיף 81א1(ד) לחוק ההוצל"פ, ולשטוח שם את טענותיהם כנגד התביעה. התובעים בחרו שלא לנקוט בהליך כלשהו במסגרת תיק ההוצל"פ ואלמוג העדיף לשלם את חובו לנתבעת ולסגור את תיק ההוצל"פ שנפתח נגדו. תחת זאת, החליטו התובעים, לפתוח בהליך משפטי כנגד הנתבעת בבית משפט זה ולהעלות את טענותיהם בעניין הנזקים שנגרמו בעקבות ההתקשרות בעסקה עם הנתבעת. דא עקא, לתובעים לא קנויה הזכות להתנות על הסמכויות הקבועות בחוק ולבחור לעצמם את האכסניה הנוחה להם להעלאת טענותיהם. מהרגע בו הוגשה תביעה בלשכת ההוצאה לפועל כנגד התובעים, ניתן להם יומם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל להשמיע טענותיהם ולהביא ראיותיהם, בהתאם לסדרי הדין הקבועים בחוק ההוצל"פ, ברם הם בחרו, מסיבותיהם, שלא לנקוט בהליך כלשהו ולשלם לנתבעת את החוב. בית המשפט העליון קבע כי כאשר לבעל דין ניתנה ההזדמנות להעלות את טענותיו בגדרי הליך שהתווה המחוקק, ברם בעל הדין לא עשה כן, הרי שהוא מנוע מהעלאת טענות שניתן היה לטעון בהתדיינות קודמת בין הצדדים [ראו: רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (טרם פורסם, 8.3.2009)]. במצב דברים זה, אין מקום לאפשר לתובעים לטעון טענות באשר לטיב המדבקות שסופקו על ידי הנתבעת ולנזקי התובעים כתוצאה מכך; מקומן של טענות אלו היה בגדרי תיק ההוצל"פ. על כן, בגדרי הליך זה יש לבחון אך את קיום הסדר החוב שהושג בין הצדדים. 15. השבת סכום המקדמה לטענת התובעים, אלמוג שילם לנתבעת מקדמה בסך של 4,000 ₪ בהמחאה מיום 20.3.2007 וכי היה על הנתבעת להשיב לו סכום זה בהתאם להסדר החוב. מנגד, הנתבעת טוענת כי לאחר בדיקה נמצא תיעוד לתשלום סכום המקדמה וסכום זה קוזז מחובו הכללי של אלמוג לנתבעת. בהסדר החוב, החתום על ידי אלמוג והנתבעת, נכתב כי אין תיעוד במסמכי הנתבעת לתשלום המקדמה ובמידה ואלמוג ימציא אסמכתא על ביצוע תשלום זה תוך שנה, יושב לו הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את כרטסת הנהלת חשבונות של אלמוג אצלה (נספח ה'), לפיה סכום המקדמה בסך של 4,000 ₪ נזקף לזכותו של הנתבע וקוזז מחובו לנתבעת. התובע 2, אביו של אלמוג, העיד בחקירה הנגדית, כי הסך של 4,000 ₪ שולם על ידי אלמוג בהמחאה שמועד פרעונה מיום 20.03.07 (עמ' 4, שורות 22-28). מועד זה הינו המועד המופיע בכרטסת הנהלת חשבונות שהציגה הנתבעת שלפיה, חשבונו של אלמוג זוכה בסכום של 4,000 ₪ במועד הנקוב בהמחאה. התובע 2, העיד כי לא היה צד להתקשרות מול הנתבעת ולא היה צד להסדר החוב שנחתם בין אלמוג לנתבעת וכי עדותו ניתנת מכוח מה שידוע לו מבנו, אלמוג. 16. אלמוג, אשר הינו התובע המרכזי והרלבנטי לתביעה, הגיש תצהיר עדות ראשית, ברם בחר שלא להתייצב בבית המשפט ולהיחקר על תצהירו. בשל הימנעותו של אלמוג מלהיחקר על תצהיר עדותו הראשית, ללא כל סיבה מוצדקת, אין ליתן כל משקל לעדותו בתצהיר שהוגש מטעמו, ועדותו הראשית בתצהיר - דינה להימחק, כאילו לא ניתנה כלל, ובית המשפט מתעלם ממנה לחלוטין (ראו: יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009) 1954-1957 והפסיקה הנזכרת שם). במצב דברים זה, בו נמנע אלמוג - אשר הינו בעל דין ועד מרכזי במחלוקת נשוא התביעה ומי שחתם על הסדר החוב עם הנתבעת - מלהיחקר על גרסתו בבית המשפט, פועלת לחובתו של התובע חזקה כי אילו נחקר, היה בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעת (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991), וכן יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009) 1890-1891). בענייננו, יש מקום ליתן לחזקה ראייתית זו משקל מלא ומכריע, באשר אלמוג נמנע במפגיע מלהתייצב ולהיחקר על תצהירו, ולא ניסה להוכיח את גרסתו בעניין חובת הנתבעת להשיב לו את סכום המקדמה בכל מקרה, ללא כל קשר לתיעוד במסמכי הנתבעת. 17. בחקירה הנגדית, הוצגה לתובע 2 כרטסת הנהלת חשבונות שהתנהלה אצל הנתבעת ולפיה כבר קוזז סכום המקדמה מחובו של אלמוג הנתבעת. התובע 2 לא סתר את טענתה זו של הנתבעת ולא הציג ראיה אחרת לפיה אלמוג זכאי להשבת סכום המקדמה בכל מקרה. משכך, הנתבעת הוכיחה כי סכום המקדמה כבר קוזז לטובת אלמוג ומשכך מילאה אחר חלקה בהסדר החוב, ואין אלמוג זכאי לקבל פעם נוספת את סכום המקדמה. 18. מטעם הנתבעת לא הוגש תצהיר עדות ראשית ולא העידו עדים מטעמה והיא בחרה להוכיח את גרסתה באמצעות חקירה נגדית של התובע 2, שעה שגרסתה לא נסתרה בחקירה הנגדית. כידוע, נטל ההוכחה להוכחת מרכיבי עילת התביעה מוטל על התובעים בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". לאחר בחינת העדויות והמסמכים שהוצגו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ומשכך אינם זכאים לקבלת סכום המקדמה. לפני סיום, אעיר כי איני רואה מכוח מה תבע התובע 2 יחד עם אלמוג בגין הסכם שכלל לא היה צד לו ומדוע נוהלו כנגדו הליכים בתיק ההוצל"פ; יחד עם זאת, התובע 2 בחר אף הוא שלא להעלות טענותיו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ולמלא פיו מים. משכך, מנוע הוא מלהעלות את הטענות אשר חובה היה עליו להעלות בפני הערכאה אשר דנה בעניין. בנסיבות העניין, איני רואה מקום לחייבו בהוצאות. סוף דבר 19. דין התביעה להידחות וכך אני מורה. התובע 1 ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תיווסף עליו ריבית פיגורים כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניתן היום, ז' אדר תשע"ב, 01 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. חוב קצובחוב