50% הגבלה בניידות 1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בעניין ניידות מיום 17.07.2011, לפיה נקבע שסוג הליקוי ממנו סבלה המערערת איננו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות, כתוצאה מכך נשללה זכאותה של המערערת לגמלת ניידות ביום 24.7.11. 2. המערערת נפלה על אגן ימין ביום 17.4.09, אובחנה פגיעה בשורש עצב L4-5, דבר אשר גרם לכאבים וחולשה בגפיים תחתונות ובעמוד השדרה. ביום 13.4.11 וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת מוגבלות בניידות בשיעור 50% לפי פריט א(5) לרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות. המשיב ערער על החלטת הדרג הראשון מהנימוק שאין שיתוק מלא בשריר הפוקסימלי ברגל ימין ואין תימוכין על שיתוק בתיעוד הרפואי. הוועדה הרפואית לעררים קבלה את ערעורו של המשיב והפכה את החלטתה של הוועדה מדרג ראשון, בקבעה שאין שיתוק בשריר הפרוקסימלי ברגל ימין וכתוצאה מכך סוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות לפי הסכם הניידות. מכאן הערעור שבפניי. 3. להלן תמצית טענות המערערת: א. המערערת טענה כי הוועדה לא התייחסה לטיעונים שהועלו בכתב הערר שהגישה וכן לא למסמכים החדשים שהגישה ולממצאים העולים מתוכם, ולטענתה הוועדה טעתה בקביעתה, והתעלמה ממסמך לפיו קיים נזק עצבי שורשי בצד ימין. ב. לדעת המערערת, הוועדה לא התייחסה לכך שהיא נזקקת לטיפולים פיזיותרפיים ושהיא צריכה להגיע למקומות הטיפולים בתדירות גבוהה ובאופן יומיומי, והוועדה לא הקדישה זמן ראוי על מנת ללמוד את התיק שלה שמשתרע על אלפי עמודים והסתפקה ברשימת שורות קצרות לסיכום קביעתה להבדיל מהוועדה בדרג ראשון אשר הקפידה ללמוד את התיק וקבעה בצדק 50% נכות. ג. על כן יש לקבוע כי שגתה הוועדה בהחלטתה והיה עליה להשאיר את החלטת הוועדה בדרג ראשון על כנה. 4. להלן תמצית טענות ב"כ המשיב: א. עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית מעלה כי היא ערכה למערערת בדיקה מקיפה וקבעה את מסקנותיה בהתאם לממצאים הקליניים שהתגלו בבדיקה, כפי שמוטל עליה, ובהתאם למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. ב. בבדיקה הנוירולוגית שנערכה למערערת עלה כי אין סימנים של נזק במערכת העצבים אומנם יש הפרעה תחושתית אך אין שיתוקים ואפילו לא חלקיים, וניתן לראות כי בבדיקה הנוירולוגית על פי סולם וינברג נקבע 4 ו- 4+ מבחינת כח גס, ממצא שבוודאי לא מעיד על שיתוק. ג. על פי הסכם הניידות במדינת ישראל ניתנים אחוזי נכות אך ורק אם קיימת התאמה מלאה ומוחלטת בין הליקוי ממנו סובלת המבוטח לבין פרטי הליקוי הרשומים בהסכם. ומאחר ואין התאמה במקרה דנן בין מצבה הרפואי של המערערת לפריטי הליקוי המפורטים בהסכם הניידות הרי שלא ניתן לקבוע אחוזי נכות, ועל פי הפסיקה גם לא ניתן לקבוע פריט ליקוי מותאם ואפילו לא חלקי. 5. דיון והכרעה: א. על מנת שהמערערת תוכר כמוגבלת בניידות עליה לעמוד בתנאים הקבועים בסעיף 2 להסכם הניידות אשר מגדיר "מוגבל בניידות" כדלקמן: "מוגבל בניידות" - תושב ישראל הנמצא בישראל ואשר נתמלאו בו שני אלה: מלאו לו שלוש שנים ולא יותר מששים וחמש שנים; הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים קבעה לו אחוזי מוגבלות בניידות על פי רשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם זה (להלן-הרשימה); המערערת התייצבה בפני הוועדה הרפואית לעררים ביום 7.7.11, התלוננה שהיא חולת סכרת, סובלת מהשמנת יתר מטופלת בכדורים כל חודש סובלת מפריצות דיסק, והתלוננה על אי שליטה בסוגרים ושהיא צריכה לעשות EMG. בסעיף 3.א. לפרוטוקול הועדה הרפואית ציינה הוועדה את המסמכים שעמדו בפניה, ובכללם אישורים רפואיים שונים מרופא פיזיותרפיסט, רופא נוירולוג, מידע סעודי ממרפאת כאב, סיכום רפואי מפרופ' עמירם כ"ץ מנהל בית לווינשטיין מרכז לשיקום,אישור רפואי מקופ"ח כללית, ו-C.T. ממכון "מאר". הוועדה רשמה את תלונותיה של המערערת כאמור לעיל, תארה שנכנסה לחדר בכוחות עצמה כאשר היא מתהלכת עם קביים קנדיות ומכשיר קצר לשוק ימין,הוועדה עיינה גם במסמך של ד"ר עאוני רופא אורטופד(ראו, סעיף ג.5.לפרוטוקול הוועדה) וכתבה בהתייחסה אליו: "מסמך של ד"ר עאוני מסכם שעקב פריצות דיסק מותני ובדיקות שונות C.T. ו- EMG של עמוד שידרה, יש נזק עצבי, אי שליטה על סוגרים" בסעיף ד.3. שכותרתו "סיכום ממצאי הבדיקה הנוירולוגית" כתבה הוועדה כך: "החזרים גידיים של הפיקה הופקו העדר החזרים פלנטרים ברפלקסיה דו צדדית.(אין סימנים של נזק במערכת העצבים המרכזית). היקף טונוס והכוח הגס סביר ושווה. קיימים סימנים של נזק שורשי, בעיקר תחושתי כתוצאה משינויים דיסקוגנים ההפרעה בעיקר תחושתית ואין שיתוקים אפילו חלקיים אין הסבר לוועדה למה הנבדקת משתמשת במכשיר קצר." בסעיף ו.1. לפרוטוקול הוסיפה הוועדה וסכמה כדלקמן: "בבדיקה הנוירולוגית של היום נזק שורשי אשר גורם להפרעה תחושתית בעיקר. ללא סימנים של שיתוק אפילו חלקי. הוועדה מודעת לסבלה אך הממצאים אינם ניתנים ליישום ברשימת הליקויים של תקנון הניידות" ב. הוועדה הרפואית לעררים מחויבת לקבוע מהן המסקנות הרפואיות העולות מהממצאים שלפניה. הוועדה במקרה דנן בדקה את המערערת וקבעה את הממצאים בהתאם לבדיקתה. כאמור, הוועדה התייחסה, שלא כפי שטענה המערערת גם לדוח קודם של ד"ר עאוני רופא אורטופד, לפיו קיים נזק עצבי אך סייגה שהנזק גורם להפרעה תחושתית בעיקר ושלא מדובר בשיתוק אפילו חלקי, ואף הביעה פליאתה בנוגע לשימושה של המערערת במכשיר קצר. הוועדה לא הסתפקה בכך וציינה כי היא מודעת לסבלה של המערערת אך הממצאים אינם ניתנים ליישום ברשימת הליקויים שבהסכם הניידות. ג. כפי שכבר צוין לעיל, המערערת טענה כי הוועדה הרפואית לעררים שגתה בכך שבחרה שלא להשאיר את החלטתה של הוועדה בדרג ראשון על כנה. סמכותה של ועדה רפואית לעררים נקבעה בתקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. ולפיה: "(א) ועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד. (ב) ועדה לערעורים רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית הועדה לערעורים לדרוש מהמוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה כערעור; דרישת הועדה תפורט ותנומק בפרוטוקול...". יתרה מזו, על פי סעיף 14 לתוספת השניה של ההסכם בדבר גימלת ניידות, סמכותה של הוועדה לעררים היא רחבה, והיא מוסמכת לשנות כל החלטה של ועדה מחוזית בין שהתבקשה לעשות זאת ובין שלא התבקשה (ר' בדב"ע נא/01-5 אברהם מוסרי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 66). לציין, שחובת ההנמקה אינה מוטלת על הועדה לעררים, שעה שהיא משנה, בעקבות ערר החלטת ועדה מדרג ראשון(ראו, דב"ע מט/01-241 המוסד נ' נתן יצהר פד"ע כא 420) וכפי שכבר נקבע בפסק דין דבע 01-5/98 שבתאי כהן המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.04.98: "הועדה לעררים קבעה ממצאים מפורטים והגיעה למסקנה רפואית כי ממצאים אלה אינם עונים לסעיף ו'1 ברשימת הליקויים. אין זה מתקבל על הדעת כי ככל שנקבעה מוגבלות בניידות על פי סעיף ליקוי מסוים, ונמצא לאחר מכן כי הקביעה לא היתה מבוססת, לא תהיה אפשרות לתקן את הקביעה, בין אם התיקון הוא לטובת המוגבל בניידות ובין אם הוא מפחית או מבטל את קביעת המוגבלות בניידות " מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התייחסה לחומר הרפואי בתיקה של המערערת. כאמור, הוועדה אינה כבולה לערר שהוגש לפניה, והיא רשאית לשנות מהחלטת הוועדה מדרג ראשון (בג"ץ 296/83 וייס נ' הוועדה הרפואית לעררים על פי תקנות מס הכנסה, פד"א יב, 95; עב"ל 179/09 הלימי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 7.4.10) מסקנות הוועדה הן מסקנות רפואיות בתחום סמכותה הבלעדית, הנסמכות על החומר הרפואי בתיקה של המערערת ועל בדיקתו על ידי הוועדה. על כן, ומשלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, לא נותר אלא לקבוע כי אין הצדקה להתערבות בה. ובאשר לסמכות לקביעת נכות מותאמת, נאמר כבר בפסיקה, שאין לקבוע, לענין גימלת ניידות, אחוז נכות מותאם, ועל הוועדה לקבוע נכות בהתאם לרשימה שבהסכם הניידות, ואם מצבו של הנכה אינו מתאים לליקוי ברשימה אין לקבוע נכות חלקית מותאמת (דב"ע לז/01-576 ליפשיץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט 169; דב"ע מה/01-383 בהירי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 361; בג"ץ 84/363 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי ונאוית חריף, פ"ד לט (1) 724). לפיכך, אין לקבל את הטענה לפיה וועדת העררים לא פעלה כנדרש, ואין למצוא טעות משפטית במסקנותיה ובדרך שהיא פעלה. 6. סוף דבר לאור כל האמור, ובכל ההבנה למצוקותיה ומגבלויותיה הרבות של התובעת, וקשייה בהתנהלות היום יומית, עליהם אין חולק, אין בידי ברירה אלא לדחות את הערעור שבפני. הואיל ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. ניידות