ערעור על החלטת ועדת אי כושר 1. לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים לעניין אי-כושר מיום 25.5.11, שדנה בעניינו של המערער בפעם השלישית, וקבעה כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר. הרקע העובדתי 2. המערער, יליד שנת 1957, שימש כנהג תחבורה ציבורית משך כ-30 שנה, מתוכן עבד משך 22 שנה כנהג אוטובוס בחברת "אגד". המערער סובל מבעיות רפואיות רבות ובהן בעיות לבביות, הפסקות נשימה, בעיות אורטופדיות, בעיות ראייה, ירידה בשמיעה, טנטון וסחרחורות. בשל מצבו הרפואי של המערער הותלה רשיון הנהיגה שלו על-ידי אגף הרישוי במשרד התחבורה, החל מיום 14.10.07 ועד אשר יעמוד בבדיקות רפואיות במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (נספח ב' להודעת הערעור). המערער הפסיק לעבוד החל ממועד זה. 3. ביום 9.6.09 נבדק המערער על-ידי ד"ר ישראל טרייבר, רופא תעסוקתי בשירותי בריאות כללית, ובסיכום הבדיקה (נספח ג' להודעת הערעור) נכתב על-ידי ד"ר טרייבר כך: "אינו כשיר לעבודה כנהג אוטובוס. לא נמצא עבודה חלופית מתאימה לכישוריו, להשכלתו ולמגבלות הרפואיות. לכן לדעתי אינו כשיר לעבודה לצמיתות. יש לממש את כל זכויותיו". 4. ביום 19.7.09 קבעה ועדה רפואית כי למערער נכות רפואית יציבה בשיעור 55%. לאחר קביעת שיעור נכותו, הועמד המערער לפני ועדת אי-כושר מדרג ראשון, וזו קבעה, ביום 7.9.09, כי המערער לא איבד 50% לפחות מכושרו להשתכר. ערר שהגיש המערער על החלטתה של ועדה זו נדחה על ידי הוועדה לעררים (אי-כושר) ביום 3.2.10, וזו קבעה כי: "מדובר במערער במצב לאחר התקף לב 25%, כאבי גב מותניים 15%, התקפים של פרפור פרוזדורים, טנטון וקושי בנשימה אפית. המערער עבד במשך שנים רבות כנהג תחבורה ציבורית ולאחרונה באגד. לאחר הופעת הבעיה הקרדיאלית נקבע ע"י רופא תעסוקה שאינו כשיר לעבוד כנהג אוטובוס ולא נמצאה לו עבודה חלופית במסגרת החברה. לדעת הוועדה אין המערער כשיר לעבודה כנהג כפי שנקבע ע"י רופא תעסוקה, אך מאידך אין מניעה שהמערער יעבוד בהיקף יום בעבודות ללא מאמץ גופני כגון עבודות פשוטות חוזרות על עצמן בתעשייה קלה, בעבודות אריזה ובעבודות שוות ערך שלדעת הוועדה אפשריות גם בהתחשב בהשכלתו ובגילו" (להלן - ההחלטה הראשונה). 5. המערער ערער לבית הדין על החלטתה זו של הוועדה לעררים (בל' 1935/10), ובהסכמת הצדדים ניתן פסק דין לפיו יוחזר עניינו של המערער לוועדה, על מנת שזו תיתן דעתה לליקויים נוספים של המערער אשר לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון בוועדה, ועל מנת שתיתן דעתה לנרשם באישור הרופא התעסוקתי מיום 9.6.09, ובכלל זה לסיפא של האישור (להלן - פסק הדין הראשון). 6. ביום 20.10.10 התכנסה הוועדה לעררים כדי לדון בשנית בעניינו של המערער, וקבעה, גם הפעם, כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן - ההחלטה השנייה): "הוועדה חזרה ועיינה בתיק הרפואי של המערער וכן עיינה בהחלטת/הנחיית בית הדין מ-23.6.10. הוועדה חזרה ונתנה את דעתה למכלול בעיותיו של התובע כולל הבעיות שעורכת דינו חזרה וציינה במהלך הדיון והיא בעיית הסחרחורת, פרפור הפרוזדורים, דום נשימה בשינה, כאבי גב מותני, טנטון וקושי בנשימה אפית. כן חזרה הוועדה ועיינו במכתבו של רופא התעסוקה בקופ"ח כללית מיום 9.6.09, שבו צוין כי אינו כשיר לעבוד כנהג אוטובוס וכי לא נמצאה עבודה חלופית מתאימה לכישורים - ככל הנראה במסגרת אגד - ולכן המליץ רופא התעסוקה לראותו כמי שאינו כשיר לעבוד לצמיתות ולהוציאו לגמלאות. ועדת הערר אינה סומכת את ידיה על קביעה זו של רופא התעסוקה שממנה משתמע לכאורה כי במסגרת אגד לא נמצא עיסוק מתאים למערער. יחד עם זאת קובעת הוועדה כי מסוגל לעבודה קלה בתעשיה, ישיבה ועמידה לסירוגין וכי סחרחורת בשיעור של 10% כפי שנקבע למערער מבחינה רפואית - נקודה שהיוותה חלק מרכזי בטיעוני עורכת הדין - אין בה די, יחד עם שאר ליקוייו הרפואיים, להביא לידי כך שהוועדה תראה אותו כמי שאיבד מכושרו להשתכר. הוועדה דוחה את הערר". 7. המערער הגיש ערעור גם על החלטתה זו של הוועדה לעררים (בל' 34231-11-10). ביום 27.2.11 ניתן פסק הדין בערעור, מפי השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ, ונקבע בו כדלקמן (להלן - פסק הדין השני): "סבורני כי טעתה הוועדה בקביעתה כי המערער מסוגל לעבודה קלה בתעשייה מאחר שלא התייחסה להשכלתו של התובע, כישוריו ומלוא המגבלות הרפואיות מהן הוא סובל בגילו (53). חובת ההנמקה בנסיבות העניין לא מולאה כדבעי והוועדה לא התייחסה כנדרש להוראות פסק הדין בו הודגשה הסיפא של אישור הרופא התעסוקתי. התוצאה היא, כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) על מנת שתשוב ותשקול את כשירותו של המערער לעבודה בהתחשב בכישוריו, השכלתו והמגבלות הרפואיות המלאות, וכן תנמק את קביעתה תוך התייחסות לכל אחד מהמשתנים כאמור". 8. הוועדה לעררים התכנסה לדון בעניינו של המערער בשלישית, ביום 25.5.11. הוועדה קבעה, גם הפעם, "אובדן כושר פחות מ - 50%", ונימקה החלטתה כך (להלן - ההחלטה השלישית): "הוועדה חזרה ודנה בתיק בעקבות החלטת בית המשפט מיום 27.2.11. בית הדין ביקש שהוועדה תתייחס מפורשות הן לעניין קביעתו של הרופא התעסוקתי ותחזור ותתייחס לנושא הסחרחורת. בהכרעת הדין ציין בית המשפט כי הוועדה אכן התייחסה למגבלות הרפואיות ולמכתב רופא התעסוקה. הוועדה חזרה ועיינה במכתב של רופא התעסוקה והיא חוזרת וקובעת כי משתמע ממנו כי המערער אינו מסוגל להשתלב בעבודה במסגרת אגד אך אין עולה ממנו קביעה גורפת כי המערער אינו כשיר כלל לתעסוקה. באשר לליקויים הרפואיים כולל הסחרחורת, התייחסה לכך הוועדה בדיון הקודם ואף בימ"ש בהכרעת הדין ציטט את החלטת הוועדה. למען הסר ספק קובעת הוועדה כי היא מודעת היטב להלכת מוהרה שעמדה בפניה בעת שקיבלה את החלטתה הראשונית. גם בעיון חוזר ובהתחשב במכלול הליקויים הרפואיים, חוזרת הוועדה וקובעת כי בהתחשב בגילו ובמלוא המגבלות הרפואיות ובכישוריו, מסוגל המערער לעבוד בעבודה קלה בהיקף מלא. עבודה פשוטה ללא מאמץ פיזי באריזת מוצרים, בעבודות מיון והרכבה ובעבודות ייצור פשוטות החוזרות על עצמן, התואמות את עברו של המערער, וכי הטיעון שמפאת גילו אינו כשיר לעבודה אין בו ממין העניין ואינה לפי לשון המחוקק. הוועדה מביעה סימפטיה רבה למערער, אך בהתחשב בליקוייו, גילו ומצבו הרפואי אין בידה לקבל את הערר". 9. על החלטתה זו של הוועדה הגיש המערער את הערעור שלפני. טענות הצדדים 10. המערער טוען כי הוועדה שגתה בקביעתה, וכי לא קיימה אחר הוראות פסק הדין שהחזיר עניינו אליה. לגישתו, הוועדה הסתפקה בהסקת מסקנה מבלי שנימקה כלל את החלטתה, ומבלי שהסבירה כיצד הוא מסוגל לעבוד בהיקף מלא כאשר הוא סובל ממגבלות רפואיות רבות וקשות, שמונעות ממנו לשבת ברציפות ולהתרכז משך יום שלם. בנוסף, הוועדה הניחה הנחות שגויות לגבי אישור רופא התעסוקה, שקבע במפורש כי אינו כשיר לכל עבודה. לטענת המערער, מצבו הרפואי, גילו, השכלתו וכישוריו - שהתמצו בכך שהיה נהג במשך כשלושים שנה - אינם מאפשרים לו עוד לעבוד בעבודה כלשהי, והצעותיה של הוועדה לתעסוקה אינן אפשריות ואינן ישימות. 11. המערער ביקש כי בית הדין יתקן את הליקויים שנפלו בעבודת הוועדה ויקבע שאיבד באופן מלא את כושרו להשתכר, או לחלופין ישיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר, על מנת שתדון בעניינו מחדש. 12. המשיב טען כי הוועדה מילאה באופן מדוקדק אחר הוראות פסק הדין שהשיב את עניינו של המערער אליה, נימקה עמדתה באופן סביר, פירטה את הליקויים מהם סובל המערער ואת מגבלותיו, ודנה בכשירותו לבצע עבודות שונות - שהוצעו על ידה - בהתחשב במצבו הרפואי וגם בגילו של המערער. לטענת המשיב, החלטת הוועדה סבירה, מנומקת ולא נפל בה פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין בה. דיון והכרעה 13. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור. 14. כפי שעולה מהתיאור העובדתי לעיל, החלטת הוועדה מושא ערעור זה ניתנה בעקבות פסק הדין השני, אשר החזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתשוב ותשקול את כשירותו לעבודה בהתחשב בכישוריו, השכלתו ומגבלותיו הרפואיות, תוך הנמקת קביעתה והתייחסות לכל אחד מהמשתנים כאמור. לוועדה הובהר, בנוסף, כי לא התייחסה כנדרש לסיפת האישור של הרופא התעסוקתי. שוכנעתי כי בדיון הנוסף שקיימה הוועדה בעקבות פסק הדין השני, לא קיימה היא באופן מלא את שהוטל עליה, ולמעשה חזרה על החלטותיה הקודמות ותו לא. 15. בית הדין הארצי כבר קבע, ב-דב"ע שם/1318-01 יצחק עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ו 60 (1983), כי הנמקתה של הוועדה לעררים צריך שתהא מלאה, על מנת שהמבוטח אשר דרגת נכותו הרפואית גבוהה - ובענייננו דרגת נכותו הרפואית של המערער עומדת על 55% - "יבין כיצד ליישב אותה נכות רפואית רבה עם העדר זכות לגמלה. ההנמקה חיונית גם לפיקוח השיפוטי". בהתאם, נקבע בעב"ל 327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.4.04, כי: "בבואם לקבוע את דרגת אי הכושר על יסוד האמור, אין די בכך שהוועדה תנמק החלטתה בכך, שהיא 'בדעה שהתובע מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא, שאינה מצדיקה מאמץ פיסי ניכר וללא התכופפויות מרובות, בעבודות כגון: אריזה ומיון וכו'' (פרוטוקול הדיון בוועדה). האמור הינו מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי הכושר ותמיד ניתן למצוא סוגי עבודות שהנכה מסוגל לבצע". ובהמשך הדברים: "נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית ומשרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת". 16. במקרה שלפני, הוועדה אמנם ציינה כי היא מודעת להלכת מוהרה, אך למרות זאת לא ניתן למצוא בהחלטתה הנמקה מספקת, ממנה ניתן להבין את השיקולים שהביאוה למסקנה בדבר כושרו של המערער להשתכר, על אף מכלול בעיותיו הרפואיות, גילו, השכלתו, ויכולתו האינטלקטואלית והפיזית. בית הדין הורה לוועדה במפורש, במסגרת פסק הדין השני, שלא להסתפק במסקנה אלא לנמקה, אך הוועדה לא עשתה כן ולא הסבירה כיצד משתלב מצבו הרפואי של המערער, על מכלול היבטיו, עם אפשרות לעבוד במשרה מלאה. קל וחומר, כאשר אין מדובר באדם שביצע עבודה עיונית או משרדית - אלא באדם שעסק משך כל חייו הבוגרים בעבודה פיסית במהותה (נהיגה). 17. בנוסף, הוועדה לא התייחסה כנדרש לסיפת מכתבו של הרופא התעסוקתי מיום 9.6.09, בה נקבע כי "לדעתי אינו כשיר לעבודה לצמיתות...". בהחלטתה השנייה פירשה הוועדה את המכתב כמתייחס לעבודה חלופית במסגרת "אגד" בלבד, ועל כך חזרה גם בהחלטתה השלישית. עם זאת, פרשנות זו אינה נובעת מלשון המכתב - המתייחס לכאורה לכל עבודה שהיא ולאו דווקא לעבודה חלופית במסגרת "אגד" - ולא הובא לה על ידי הוועדה הסבר מספק, על אף שנדרשה לכך בשני פסקי הדין. 18. לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, מוסמך בית הדין לדון בערעורים על החלטותיהן של ועדות לעררים בשאלות משפטיות בלבד. בפסיקה נקבע כי הוועדה לאי כושר, להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, וקובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתן. על פי הפסיקה, יעשה בית הדין שימוש בכלים אלה במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות, שכמוה כטעות בחוק, או במקרים בהם ניכר כי נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית גלויה (עניין עטיה שאוזכר לעיל; בר"ע 1178/02 רחל מימון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.7.02). במקרה שלפני, מצאתי כי נפלו פגמים משפטים בהחלטת הוועדה, כמפורט לעיל - הן בהתייחס להעדר הנמקה מספקת והן בהתייחס להעדר התייחסות מספקת לסיפת אישורו של הרופא התעסוקתי. מכיוון שהערעור מתקבל לגבי החלטה שלישית של הוועדה בהרכבה הנוכחי, וכאשר הוועדה חזרה בכל החלטותיה על אותן הנמקות, מן הראוי שעניינו של המערער יישמע על-ידי ועדה בהרכב אחר. 19. סוף דבר - הערעור מתקבל. עניינו של המערער יובא לפני ועדה לעררים (אי-כושר) בהרכב חדש, שתיתן החלטתה המנומקת לגביו, בהתייחס למכלול הנסיבות הרלוונטיות לרבות קביעת הרופא התעסוקתי מיום 9.6.09. המערער יוזמן לטעון בפני הוועדה. בפני הוועדה לא יועמדו הפרוטוקולים וההחלטות של הוועדה הנוכחית. רפואהערעוראי כושר עבודהרופא תעסוקתי