המערערת, ילידת שנת 1969, וסובלת מבעיות רפואיות שונות. למערערת נקבעו אחוזי נכות בגין סכרת (40%), השמנת יתר (10%), ודלקת בכתף (10%). ועדת אי הכושר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושר עבודתה ודחתה את הערר בעניין זה. לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה הרפואית נפלו פגמים ויש להחזיר את התיק לדיון חוזר בוועדה נוכח תמצית טענותיה כדלהלן: הוועדה לא ביררה את תלונותיה, כפי שהן עולות מפרוטוקול הוועדה ומהמסמך הרפואי שעמד בפניה בקשר לדלקת חוזרת בשתן, עודף שומנים בדם, אנמיה, ודלקת פרקים אשר טענותיה של המערערת בעניין זה הובאו בפני הועדה מדרג ראשון בלבד; הוועדה לא בחנה את השכלתה של המערערת, אפשרויות התעסוקה לאור השכלתה והעדר ניסיונה המקצועי; במהלך הדיון המוקדם בבית הדין ביקשה המערערת כי בפני הוועדה יונח מסמך רפואי, המאוחר למועד התכנסות הוועדה והמתעד את העבר הרפואי של המערערת; המשיב התנגד לעמדת המערערת, מתמצית הנימוקים הבאים: הטענה בדבר דלקות חוזרות בשתן נטענה בשפה רפה וממלא לא הוצגו מהלכים טיפוליים או תרופתיים בפני הוועדה, והעובדה כי ליקוי זה מופיע ברשימת הליקויים הרפואיים במסמך של קופ"ח אין בו כדי לבסס את הטענה כי קיימת נכות אצל המערערת. עוד טען המשיב כי הוא סבור כי עניין זה נכלל בנכות הסוכרתית שהוענקה למערערת; באשר לטענות בדבר עודף שומנים בדם ואנמיה, טענות אלה לא נטענו בפני הוועדה ואל לה למערערת להסתמך בעניין זה על תיעוד מאוחר למועד הוועדה; טענות המערערת בעניין דלקת הפרקים לא הובאו בפני הועדה, ומשהועלו בפני הוועדה מדרג ראשון בלבד, אין מחובתה של הוועדה לדון בהן. כמו כן, הטענות בעניין זה התמקדו בכתף שמאל ועל כך ניתנה נכות; ועדת אי הכושר שקלה את הרקע התעסוקתי של המערערת ובשים לב לטענותיה כי לא עבדה מעולם וכי אינה מתכוונת לחפש עבודה או לפנות להליך שיקומי, כדין קבעה כי לא איבדה מעל 50% מכושר עבודתה; ביום 6.10.11 נערך דיון מוקדם בתיק בפני כב' הרשם כאמל אבו קאעוד ונרשמו טענות הצדדים. פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו וכלל החומר המצוי בתיק בית הדין. הכרעת הדין החלטת הוועדה הרפואית לעררים וועדת העררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213),כן נבדקת הנמקתה. נכות רפואית וועדה רפואית פועלת כגוף מעין שיפוטי והיא מפעילה סמכות סטטוטורית בנושא מקצועי שבתחום מומחיותה וסמכותה. על כן מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה, (דב"ע נד/ 154-0 לבל נ' המוסד, פד"ע כז 474). חובת ההנמקה הינה רחבה וכוללת את חובתה של הוועדה להתייחס לתלונות מבוטחיה דורשי הקצבה, במיוחד עת תלונות אלה מועלות לרוב על ידי המבוטחים בעצמם, וללא ייצוג מקצועי. יתכן ותלונה מבוססת ומגובה בתיעוד רפואי משמעותי תחייב הנמקה מפורטת ומקיפה, בעוד תלונה שנטענה ב'שפה רפה' כטענת המשיב, תזכה להנמקה קצרה ותמציתית, אך אין לומר כי תהיה הוועדה רשאית להתעלם ממנה כלא הייתה. אין חולק כי המערערת התלוננה בפני הוועדה על דלקות חוזרות בשתן, והמשיב לא חלק על כך כי המערערת הציגה בפני המשיב תעודה רפואית מיום 6.1.2010 ובה עדות כי המערערת אובחנה בעבר כסובלת מדלקות בשתן (microalbuminuria), אנמיה (anemia-iron deficiency) ועודף שומנים/כולסטרול בדם (hypercholesterolemia). במסגרת קביעת נכות רפואית כללית, כל פגימה רפואית רלוונטית ומן הדין כי תישקל גם אם העדות היחידה שהובאה לפתחה של הוועדה הינה תעודה רפואית מטעם קופה"ח. היעדר התייחסות כלשהי לתעודה רפואית כאמור עולה לכדי פגם משפטי. הועדה הרפואית היא זו שצריכה לתת תשובה האם התעודה הרפואית שמגיש מבוטח היא רלוונטית או לא, וככל שסברה כי אין די בתעודה שהוצגה על ידי המערערת היה עליה לקבוע זאת בצורה מפורשת, ולא להתעלם ממנה. אין בידינו לקבל את טענת המשיב כי הדלקות בשתן קיבלו ביטוי בנכות הסוכרתית, הואיל והמדובר בפרשנות רפואית, שהסמכות לה חסומה בפני בית הדין ופתוחה לוועדה הרפואית בלבד. וודאי שאינה פתוחה בפני מי מהצדדים להליך. באשר לטענה בדבר דלקת פרקים. בית הדין אינו יכול לקבל את טענת המערערת כי הוועדה לא דנה בתלונותיה לעניין דלקת פרקים, הן משום שהוועדה אינה חייבת לדון בתלונה שלא הועלתה לפניה והן משום שלא הובאה תעודה רפואית כלשהי לתמיכה בטענה. אף אם הטענה הועלתה בפני הוועדה מדרג ראשון, אך נזנחה בוועדה הרפואית לעררים, אין בה כדי לחייב את הוועדה לעורר אותה מחדש ולמעשה להרחיב את היריעה מעבר לטיעון בו ביקשה המערערת להתמקד במסגרת הערר. מעבר לכך יצוין כי למערערת הוענקה נכות בגין דלקת פרקים בכתף שמאל, וטענותיה בעניין זה אפוא, קיבלו התייחסות של הועדה בפועל ועל כן דינם להידחות. אי כושר כלל הוא כי ליקויו הרפואיים של המבוטח כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים הם הבסיס לקביעת דרגת אי כושרו על ידי וועדת אי הכושר. (עב"ל 327/03 עזאת מוהרה - המל"ל, ניתן ביום 15.4.04) (להלן: "הלכת מוהרה"). מובן אם כן, שעם שינוי דרגת נכותה הרפואית יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדת אי הכושר על מנת שתשקול את עניינה מחדש. אולם, יש להעביר את החלטות ועדת אי הכושר תחת שבט ביקורתו של בית הדין, למקרה שהחלטת הוועדה הרפואית תישאר בעינה. מעיון בפרוטוקול הוועדה נראה כי בכל מקרה יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדת אי הכושר הואיל ולא שקלה את מלוא פגימותיה הרפואיות של המערערת, השכלתה, עברה התעסוקתי או העדרו, וגילה. סעיף 209(ב) לחוק הביטוח הלאומי, מורה כי בקביעת דרגת אי כושר להשתכר יש להביא בחשבון "את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו...". בעניין זה נפסק בהלכת מוהרה, כדלקמן: "בבואם לקבוע את דרגת אי הכושר על יסוד האמור, אין די בכך שהוועדה תנמק החלטתה בכך, שהיא 'בדעה שהתובע מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא, שאינה מצריכה מאמץ פיסי ניכר וללא התכופפויות מרובות, בעבודות כגון: אריזה ומיון וכו'... האמור הינו מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי הכושר ותמיד ניתן למצוא סוגי עבודות שנכה מסוגל לבצע... נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת." בדחותה את הערר, וועדת אי הכושר קבעה, כדלקמן: "התובעת סובלת מסכרת וכאבים בכתף שמאל. התובעת לא עבדה אף פעם ולדבריה גם לא מתכוונת לפנות לחיפוש עבודה או להליך שיקומי. התובעת מסוגלת לכל עבודה כמו לחולי סכרת בלי פגיעה באיברי מטרה, מסוגלת לעבוד בעבודות חרושתיות ובמשק ביתה." על פניו, הוועדה לא שקלה את הנכות שהוענקה למערערת בגין עודף משקל, את גילה, עברה התעסוקתי והשכלתה. אמירה ולפיה היא מסוגלת לכל עבודה כמו לחולי סכרת בלי פגיעה באיברי מטרה הינה מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי כושר. בהחלטת ועדת אי הכושר נפל פגם משפטי המצדיק השבת עניינה של המערערת לוועדת אי הכושר. יש לדחות את טענת המערערת, שהועלתה לראשונה בדיון המוקדם, ולפיה יש להניח בפני הוועדה תיעוד רפואי מאוחר למועד התכנסותה . יש בדרישה להעמיד בפני הועדה תיעוד רפואי המאוחר למועד כינוסה כדי לגרום לשיבוש הליך קביעת הנכות על ידי הוועדה והתערבות בלתי מידתית בסדרי עבודתה, הדבר יפגע בכלל סופיות הדיון ויאפשר התבדרות של ההליכים. לטעמו של בית הדין לא ראוי לעשות כן. הערעור מתקבל בחלקו הארי, כך שעניינה של המערערת יושב לוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) על מנת שזו תדון בתלונותיה של המערערת, במסמך הרפואי מיום 6.1.2010, ותשקול מתן נכות בגין דלקות בשתן, אנמיה, ועודף שומנים/כולסטרול בדם. לאחר דיון כאמור בעניינה של המערערת בוועדה הרפואית, יועבר עניינה לדיון מחדש בוועדת אי הכושר, וזו תשקול את מלוא פגימותיה הרפואיות, ותתחשב בגילה, עברה התעסוקתי והשכלתה של המערערת, ותנמק בפירוט את החלטתה. המערערת רשאית להופיע בפני הוועדה ולטעון את טענותיה ותוזמן בהתאם. משהמערערת מיוצגת ע"י הלשכה לסיוע משפטי כל צד ישא בהוצאותיו. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ב, 24 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. אי כושר עבודה