הרמת משקל כבד כאירוע חריג בעבודה: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (הנשיא רמי כהן ונציג הציבור מר שחר בן נון; בל 18484-08-10), בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר באירוע מיום 30.12.2009 כפגיעה בעבודה. בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול וכלל החומר שבתיק. המערער, יליד שנת 1961 עבד בתקופה הרלוונטית לתביעתו בעיריית מעלות תרשיחא, במחלקת הגינון. גרסתו של המערער לעניין התרחשות האירוע התאונתי הייתה כי "ביום 30.12.2009 בסביבות השעה 10:00, כתוצאה מהרמת משקל כבד של עצים וגם כתוצאה מחיתוך עצים הותקפתי בכאבי גב, שעד היום איני מסוגל לעבוד". בבית הדין האזורי העיד המערער בלבד. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי ביום 30.12.2009 התרחש האירוע התאונתי הנטען על ידו מנימוקים אלה: סתירה בין גרסת המערער בתצהירו לבין עדותו בחקירה נגדית: לטענת המערער בתצהיר, כאבי הגב פקדו אותו עת הרים משקל כבד של עצים וגם כתוצאה מחיתוך עצים. אולם, מעדות המערער בבית הדין עולה כי הוא כלל לא הרים משקל כבד של עצים, אלא עסק בגזם של נוף עצים, אסף את הגזם, הלך עמו לעבר האשפה כדי להשליכו ואז פקדו אותו כאבים. בנוסף, המערער לא תאר אירוע כלשהו אלא דיבר על כאבים שפקדו אותו כשעסק בעבודתו, ואילו בעדותו העיד שנפל. כמו כן, בתצהירו העיד המערער שהכאבים פקדו אותו בשעה 10:00, שעה שבעדותו העיד שלאחר הנפילה בערך בשעה 13:00 הוא ישב והמתין עד שעה 15:00, שאז הגיע מנהל העבודה וראה אותו יושב וסובל מכאבים. העדר אזכור האירוע הנוסף - הנפילה - במסמכים השונים: האירוע הנוסף שלטענת המערער התרחש בהמשך אותו היום, היינו המעידה והנפילה על הגב, לא הוזכר בתביעה שהגיש המערער לבית הדין האזורי, בתצהיר או במסמך רפואי. לראשונה העיד על כך המערער בפני בית הדין. האנמנזה העולה מהמסמכים הרפואיים: באנמנזה העולה מהמסמכים הרפואיים מצוין במפורש שתחילת כאבי הגב של המערער המקרינים לגפיים התחתונות החלו לפחות שנה לפני יום האירוע (היינו, בדצמבר 2008) ומאז למעשה הוא סובל מכאבי גב. בנוסף, לא הומצא כל תיעוד רפואי בעניין ביקור אצל אורטופד בסמוך למועד האירוע, למרות שהמערער עצמו העיד שיום למחרת האירוע הוא פנה לטיפול אצל אורטופד. היעדר אישור המעביד להתרחשות האירוע התאונתי: העירייה הודיעה למוסד לביטוח לאומי שלא ידוע לה על שום אירוע שארע לתובע בעבודתו ביום האירוע. כמו כן, לא הובאה עדותו של מנהל העבודה או מי שאחראי עליו בעיריית מעלות תרשיחא או כל גורם אחר בעירייה. המערער טען כי בית הדין האזורי טעה כשהסיק כי המערער לא הרים משקל כבד, שכן המערער לא נשאל בעדותו על עניין כובד הענפים שגזם ונשא; העובדה כי אירוע הנפילה מהטרסה לא אוזכר בתביעתו ובתצהירו של המערער נובעת מכך שהמערער לא ייחס חשיבות לנפילה. עם זאת, בחקירתו במוסד לביטוח לאומי כן סיפר על הנפילה; אין סתירה בין גרסת המערער לפיה נתקף בכאבי גב עקב הרמת המשקל הכבד לבין גרסתו כי נפל מהטרסה ונחבל בגבו, אלא מדובר ברצף של אירועים שקרו באותו היום. נסיבות אלה מתיישבות עם השעות שציין בית הדין, כך שבשעה 10:00 פקד את המערער כאב גב עקב נשיאת משא כבד, ובשעה 13:00 נפל ונחבל בגבו; העירייה לא הכירה באירוע כתאונת עבודה מטעמי יעילות, כדי שהיא תוכל לאייש את משרתו של המערער בעובד אחר, דבר שהיא לא יכלה לעשות לו הכירה באירוע כתאונת עבודה; המערער לא מילא טופס נפגע עבודה, מאחר שבעירייה אמרו לו שאם יעשה כן הוא לא יוכל לחזור לעבודה; מנהל העבודה פוטר וסירב להעיד; הרישום במסמכים הרפואיים לפיו המערער סבל מכאבים משנת 2008 אינו שולל את גרסת המערער בדבר האירוע בשנת 2009; המערער הסתמך על כך שהתיק הרפואי מוגש באמצעות המוסד לביטוח לאומי ועל כן לא צירף תיעוד רפואי מביקור אצל האורטופד, אלא רק מרופא המשפחה. לכן, להודעת הערעור צירף המערער מסמך (נספח ו') המעיד כי המערער נבדק על ידי אורטופד יום לאחר האירוע; מכל מקום, בית הדין האזורי נתן משקל יתר לרישום הרפואי במסמכים רפואיים שונים בהם צוין כי המערער סבל מכאבי הגב החל מ-2008. הרישום הרפואי אינו חזות הכל אלא הוא מהווה ראיה אחת בעלת משקל שיש לצרף למכלול הראיות שמגיש הנפגע. ב"כ המוסד לביטוח לאומי טענה כי הערעור סב על קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי לפיה לא הוכח שהתרחש אירוע תאונתי, ולכן השאלה בדבר הקשר לכאבי הגב מ-2008 אינה רלוונטית; על המערער רובץ הנטל להוכיח קיומו של אירוע תאונתי; הגיזום כשלעצמו הוא עבודה רגילה, ולכן יש צורך להצביע על אירוע ספציפי בעבודה; יום לאחר האירוע לו טוען המערער, הוא פנה לרופא, אך בקופת החולים לא נפתח לו הליך תאונה בעבודה וגם בכרטיסו הרפואי לא נרשם שקרה לו אירוע בעבודה; בטופס התביעה שהוגש למוסד לביטוח לאומי, בכתב התביעה ובתצהיר לא טען המערער כי נפל על גבו, ואירוע הנפילה לא הוכח; כאמור, על המערער נטל ההוכחה, ולכן עליו היה לזמן לעדות את מנהל העבודה בעירייה באמצעות בית הדין; ההסבר שנתן המערער לכך שהעירייה מכחישה את האירוע לא הוכח. לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק התערבות ערכאת הערעור. לפיכך, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. בהתייחס לטענות המערער נוסיף כמפורט להלן. על המערער להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח כי התרחש אירוע תאונתי בעבודה. בית הדין האזורי, על יסוד התרשמותו ממכלול הראיות ומהעדויות בפניו (והעדויות והראיות החסרות) הגיע למסקנה כי גרסתו של המערער לא הוכחה. בית הדין האזורי הגיע למסקנתו על יסוד מספר נתונים: התרשמותו מעדות המערער הייתה כי המערער עסק בגזם של נוף עצים, ולא הרים משקל כבד; המערער בעדותו לא תאר אירוע כלשהו, אלא דיבר על כאבים שפקדו אותו כשעסק בעבודתו; אירוע הנפילה לא הוזכר בכתב התביעה, בתצהיר המערער ובאף מסמך רפואי; לא הובאה עדות של גורם כלשהו של המעביד, והעירייה הכחישה קיומו של אירוע. כידוע, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדויות והראיות שהיו בפניה. לאחר בחינת טענותיו של המערער לא מצאנו מקום לחרוג מכלל זה במקרה הנדון. כאמור, מסקנתו של בית הדין האזורי מבוססת היטב בראיות ובעדויות שהיו בפניו, והמערער לא הצביע על סתירה בולטת לעין בין קביעותיו של בית הדין לבין חומר הראיות או טעות של ממש המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. לאמור לעיל נוסיף כי המערער לא הביא ראייה או עדות להוכחת גרסתו בדבר המשקל הכבד של העצים (או הגזם). עוד יש לציין כי אירוע הנפילה לא אוזכר בטופס התביעה לגמלה שהוגש למוסד לביטוח הלאומי, בכתב התביעה ובתצהיר המערער. לעומת זאת, המערער העיד בפני החוקר רק לעניין נפילתו תוך כדי עבודה ביום 30.12.09, ולא טען לעניין הרמת משקל כבד של עצים. באשר למשקל שניתן למסמכים הרפואיים: הלכה פסוקה היא כי "בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון...." [עב"ל (ארצי) 176/99 דניאל גרץ - המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.2002]. כמו כן, בית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה. וראו גם: עב"ל (ארצי) 680/07 אנעאמה עבדאללה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.12.2008; עב"ל (ארצי) 295/06 קאסם מוחמד כעביה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.2007. במקרה הנדון, במסמכים הרפואיים שהיו בפני בית הדין, וכן במסמך הרפואי הנוסף מיום 31.12.09 בו תועד ביקור המערער אצל אורטופד שצורף להודעת הערעור (נספח ו'), אין אזכור לאירוע בדבר הרמת משקל כבד של עצים בעקבותיו פקדו את המערער כאבי גב או לאירוע הנפילה. בהקשר זה יש לציין כי לפחות בחלק מהמסמכים אין מדובר ב"אנמנזה שותקת", דהיינו במצב בו לא הייתה כל התייחסות במסמכים הרפואיים למועד תחילת הכאבים, אלא לפחות בחלקם מצוין במפורש שכאבי הגב מהם המערער סובל החלו לפחות שנה לפני יום האירוע לו טוען המערער. אכן, מסמכים רפואיים ממועד הסמוך למועד הנטען בו התרחש האירוע התאונתי אינם חזות הכול ואינם יוצרים חזקה חלוטה כי האמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה, ובית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות בפניו, לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר, הודעות שנמסרו לחוקר המוסד לביטוח לאומי, ועדותם של המבוטח ועדיו [ראו: עניין אנעאמה]. אולם, כמובהר לעיל, גרסתו של המערער בדבר האירוע ואופן התרחשותו הייתה לא אחידה ולא הובאו עדויות וראיות הסותרות את האמור במסמכים הרפואיים. לאור האמור, בדין נתן בית הדין האזורי משקל לאמור במסמכים הרפואיים. כללו של דבר: המערער לא הציג גרסה קוהרנטית בעניין אופן התרחשות האירוע התאונתי, לא תמך את גרסתו בראיות או בעדויות, וגם המסמכים הרפואיים אינם תומכים בגרסתו לעניין התרחשות אירוע חריג. לאור זאת, אין מנוס מלדחות את הערעור. אין צו להוצאות. הרמת משקלאירוע חריג