1. לפני תביעתה של עראמי סמדר (להלן - התובעת) להפרש דמי אבטלה בין 175 ימים שאושרו לימים אשר שולמו בפועל. 2. אלה העובדות הרלבנטיות - א. התובעת עבדה בחברת טלדור איי. טי בע"מ (להלן - טלדור) מתאריך 4.3.07 ועד ליום 16.8.10 (אישור טלדור מיום 16.8.10, נספח ג' לכתב התביעה). ב. התובעת הגישה ביום 11.10.10 תביעה לתשלום דמי אבטלה. ג. התביעה נדחתה ביום 24.10.10 מהטעם שהתובעת צברה 287 ימים בלבד מתוך 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים שקדמו לתחילת התייצבות התובעת בלשכת התעסוקה כנדרש. ד. התובעת הגישה תביעה נוספת בים 30.11.10. התובעת צרפה לתביעה תלוש חודש אוקטובר 2010 ממנו עולה כי שולם לה חלף הודעה מוקדמת בגין 24 ימים בסך של 1,872 ₪. ה. התביעה נדחתה ביום 2.12.10 מאותו טעם. הפעם נרשם כי התובעת צברה 288 ימים מתוך 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים שקדמו לתחילת ההתייצבות. ו. ביום 31.5.11 הגישה התובעת תביעה נוספת אליה צורף אישור טלדור מיום 12.5.11 (נספח 5 לכתב התביעה). לפי אישור זה התובעת פוטרה לאלתר בתאריך 16.8.10 וקיבלה פדיון לחלף 24 ימי הודעה מוקדמת במשכורת 10/10. כמו כן בדיקה שנערכה לאחרונה העלתה שהתובעת היתה זכאית ל- 30 ימים ולא כפי ששולמו לה, ולכן בשכר 5/11 ישולמו 6 ימים של הפרש לימי ההודעה המוקדמת. ז. ביום 5.6.11 נשלחה לתובעת הודעה לפיה היא נמצאת זכאית לדמי אבטלה, ועומדים לרשותה 175 ימים, כאשר התקופה מסתיימת ביום 31.7.11. ח. התובעת התייצבה בשירות התעסוקה כדלקמן: בחודש 8/11 - 3 ימים. בחודש 9/10 - 25 ימים. בחודש 10/10 - 26 ימים. בחודש 11/10 - 1 יום. בחודש 12/10 - 1 יום. ט. לתובעת שולמו דמי אבטלה בגין 46 ימי אבטלה, בכפוף לתאריכים בהם התייצבה בשירות התעסוקה. י. התובעת לא שבה להתייצב לאחר אישור התביעה. 3. טענות התובעת - א. התובעת הפסיקה להתייצב בשירות התעסוקה לאחר שהיתה במוסד שלוש פעמים ולאחר שהבינה שאין מה לעשות. ב. בכל פניות התובעת לשירות התעסוקה לא הופנתה התובעת לכל עבודה. ג. גם נציגת שירות התעסוקה שאלה את התובעת מדוע היא ממשיכה לחתום. ד. כל הימים הנדרשים מצויים למעשה בתלוש השכר מחודש אוקטובר 2010 ולפיכך לכל המאוחר היה על הנתבע לאשר את הזכאות במכתבו מדצמבר. 4. טענות הנתבע - א. על פי המסמכים אשר הוגשו על ידי התובעת בתביעותיה הראשונות לא נצברו מספר הימים הנדרשים לצורך זכאותה לדמי אבטלה. ב. נמסר לתובעת כי במידה ויומצאו מסמכים נוספים על פיהם ישנם ימי אכשרה נוספים תבחן תביעתה פעם נוספת. ג. הזכאות לתשלום דמי אבטלה נגזרת מימי ההתייצבות של התובעת בשירות התעסוקה. תשומת לב התובעת הופנתה במכתבי הדחיה (נספחים ד' וה' לכתב התביעה) לכך כי אין בדחייה לגרוע מהחובה להתייצב בשירות התעסוקה אם בכוונתה לערער על ההחלטה. 5. ההכרעה - על התובע גמלת אבטלה לעמוד במספר תנאים. התנאי הראשון הוא עמידה בהגדרת "מובטל". "מובטל" מוגדר בסעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק): "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור" תנאי נוסף הוא השלמת תקופת אכשרה כמוגדר בסעיף 161 לחוק. כבר נפסק כי תקופת תשלום הודעה מוקדמת נמנית כחלק מתקופת האכשרה המזכה בדמי אבטלה (עב"ל 123/07 המוסד נ' יהודה זפרני ואח'). 6. מהמסמכים אשר בתיק עולה כי בתביעה הראשונה, לא הוכיחה התובעת כי צברה תקופת אכשרה. אולם בתביעה השנייה בה צירפה את תלוש חודש אוקטובר ממנו עולה כי שולמו לה תמורת הודעה מוקדמת בגין 24 ימים, הוכיחה כי צברה מעל 300 יום. הנתבע טען כי בתביעות הראשונות לא נצברו מספר הימים הנדרש. לא ניתן כל נימוק מדוע לא היה די בתלוש המשכורת של חודש אוקטובר בו נרשם כי שולמה הודעה מוקדמת בגין 24 ימים כדי להוכיח כי התובעת צברה תקופת אכשרה כנדרש. אשר על כן אני קובעת כי התביעה נדחתה ביום 2.12.10 שלא כדין. 7. יחד עם זאת הזכאות לדמי אבטלה מותנית כאמור בהתייצבות כנדרש בשירות התעסוקה. תכלית ההתייצבות הינה כדי לדרוש עבודה על מנת לשוב ולהשתלב במעגל העבודה. לפיכך על מי שתובע דמי אבטלה להיות נכון לבצע עבודה מתאימה. משכך מי שלא התייצב כנדרש אינו זכאי לדמי אבטלה. התובעת טוענת כי משנדחתה תביעתה הפסיקה להתייצב, וזאת לאחר שלוש דחיות ולאחר שפקידת שירות התעסוקה שאלה אותה מדוע היא ממשיכה להתייצב. אלא שגם אם נקבל את טענות התובעת, הרי שכבר נפסק כי מערכת הזכויות לגמלאות על פי החוק נקבעת רק על פי החוק. אין בהתנהגות הנתבע גם אם אינה כדין כדי ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק. לפיכך כל עוד לא התייצבה התובעת כנדרש אין לה זכות לדמי אבטלה על פי החוק, ולפיכך התביעה נדחית. 8. יחד עם זאת אינני יכולה להתעלם מהתנהלות הנתבע ועל אף דחיית התביעה אני מוצאת לחייב את הנתבע בהוצאות. בענין זה לקחתי בחשבון כי הדחיה הראשונה מיום 24.10.10 היתה כדין ואילו הדחיה מיום 2.12.10 לא היתה כדין. כמו כן התובעת הפסיקה להתייצב באופן רציף עוד בטרם התקבלה הדחייה השניה, שכן כבר בחודש נובמבר התייצבה פעם אחת בלבד. מאידך לו היתה התביעה מאושרת כדין כבר ב- 2.12.10 היתה התובעת יכולה לבחור ולהמשיך להתייצב. כמו כן לקחתי בחשבון את הודעות הנתבע המפנות את תשומת לב התובעת לחובה להתייצב. לאחר ששקלתי את כל השיקולים לענין ההוצאות ישלם הנתבע לתובעת הוצאות בסך של 4,000 ₪. 9. סוף דבר, התביעה נדחית. על אף הדחייה ישלם הנתבע לתובעת הוצאות בסכום של 4,000 ₪. ניתן היום, ד' אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. דמי אבטלהשירות התעסוקה