1. התובע מועסק כפועל במפעל הנתבעת לציפוי מתכות משנת 1985. בתביעתו עתר התובע להשבת סכומים אשר נוכו משכרו ולמחצית משכורת 13. הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי לפי דו"ח יועץ התברר לה כי שולם לתובע ביתר, לכן נוכו משכרו סכומים; התובע נעדר לחופשה על דעת עצמו למרות שהוסבר לו כי הנתונים שנרשמו בענין ימי חופשה בתלוש השכר אינם נכונים; התובע אינו זכאי למשכורת 13, מדובר במתנה ששולמה במהלך עבודתו בראש השנה ובפסח לאחר בדיקת רווחי החברה. 2. מוסכם כי הנתבעת נכתה הסכומים הנתבעים משכרו של התובע, עובד חדשי המועסק על ידה משנת 1985. אין מחלוקת כי מחצית משכורת 13 שנהג התובע לקבל מדי שנה לא שולמה לתובע בתום שנת 09'. השאלה העומדת לדיון, הזכאי התובע ליתרת שכר עבודה בגין ניכויי השכר ולמחצית משכורת 13, כמפורט בכתב התביעה. 3. נסיון הפישור בתביעה זו לא צלח. התובע העיד בתצהיר כי הועסק בנתבעת כעובד חדשי. ממשכורת חודש 12/06 נוכה סך -.5,201 ש"ח כמצויין בתלוש השכר בגין העדרויות, ללא הסבר. דו"ח יועץ הנתבעת נערך בדיעבד בשנת 2009 וחושב על פי שכר שעתי תוך התעלמות מימי חופשה שנצברו לתובע. בדיון העיד התובע כי משנת 2007 החל לבדוק את תלושי השכר שלו בסיוע משפחתו. גב' ורה וינשטיין, מנהלת הכספים בחברה, הורתה בכעס, כטענתו, כי יצא לחופשה בחודש 10/09, לאחר שבמשך שנתיים דרש להשיב לו 30 ימי חופשה אשר נרשמו בתלוש שכר חודש 9/07 ונמחקו לאחריו. כאשר אוטובוסים לא הגיעו, היה התובע מאחר לעבודתו. בנוסף למשכורת 13 הובטח, לטענתו, תשלום בונוס בסוף שנה. 4. מנכ"ל הנתבעת, שמואל וינשטיין העיד מנגד בתצהיר כי הנתבעת, חברה משפחתית מתנהלת בצורה משפחתית אף כלפי עובדיה. במשך שנים רבות שילמה לתובע שכר מלא ללא קשר לשעות עבודתו בפועל, ואולם לאחרונה השתנה התובע והפך לעובד בעייתי הממריד עובדים ומקשה על התנהלות תקינה של החברה. בעדותו בדיון הבהיר זאת: "אם עובד מחליט שמגיע לו 30 יום חופש על טעות דפוס שנעשתה ועוזב את המפעל ונעדר 30 יום, אז העובד הוא בעייתי". עם זה, היות והחברה שילמה בונוס לכל 18 עובדיה לכן "גם אם לא מגיע לתובע הוא מקבל כי אני צפוי לתביעה". בהמשך העיד: "כשהיה באפשרות המפעל נתן בונוס וכשלא היה באפשרותו לא נתן... לפי היכולות שלנו. וכשעובד מוכיח את עצמו הוא זכאי." 5. עד הנתבעת מרדכי נצר, יועץ לניהול משאבי אנוש, העיד בתצהירו כי על פי דוחות שערך בשנת 09' מצא כי שולם לתובע בשנת 2006 סכום עודף של -.8,073 ₪; התובע נעדר ארבעה ימים בחודש 9/09; נותרו לזכותו 15 ימי חופשה בגין השנים 2001-2009. הנתונים הקודמים לשנת 2001 ותלוש שכר מחודש 12/00 בו צויין 9.6 ימי חופשה לא היו בפניו לצורך חוות הדעת שערך. בדיון העיד כי שולמה לתובע משכורת קבועה תמורת משרה של 186 שעות בחודש. דו"ח הנוכחות של חודש 9/09, המהווה תרגום כרטיס הנוכחות למשרד רו"ח החברה, מראה כי התובע נעדר שבעה ימים, בשונה מחישוביו שנערכו לפי כרטיסי הנוכחות. למרות שבמשך 20 שנות עבודה שולם לתובע בפועל תמורת ההפסקות, הפחית היועץ שווין בחישוביו. 6. עדת הנתבעת ורה וינשטיין, בעלים וסמנכלי"ת כספים בחברה, העידה אף היא בתצהיריה כי במשך שנים רבות שולמו לתובע משכורות מלאות ללא קשר לשעות עבודתו. למרות שהתובע ידע כי ניצל את רוב ימי חופשתו וכי נפלה טעות בעניין זה בתלושי השכר שנערכו על-ידי חשב שכר חיצוני שלא עודכן בנתונים, דרש בחוסר תום לב, תוך ויכוח וצעקות, 32 יום כמצויין בתלוש השכר. בעקבות כך השיבה לו העדה כי יצא לחופשה והיא תערוך בדיקה בענין. לטענתה מסרה ליועץ נצר כרטיסי נוכחות משנת 2001, שכן בשנים קודמות שולמו לתובע ימי החופשה, התובע לא קבל מעולם הסכמת הנתבעת לצבירת ימי חופשה. בחודש 9/09 נעדר ללא אישור מחלה יומיים בנוסף לשלושה ימי המחלה אשר תמורתם שולם לו, לכן נוכה שווים משכרו. בעדותה בדיון אישרה העדה ביצוע ניכוי שכר בסך -.5,200 ₪ בחודש 12/06 בעצת ד"ר נצר מששולם לתובע בשנת 06' סך -.8,000 ₪ ביתר עקב נטילת חודש חופשה על ידו. בהתכתבות בין הצדדים לא היה הסבר לניכויי השכר. העדה לא זכרה המועדים בהם פנה התובע בדרישה לימי חופשה ומתי נעדר עקב מחלה. לשאלה בענין צבירת ימי חופשה והעלמות 30 יום מהרישומים בתלושי השכר לא היה בידיה להשיב מהטעם שאינה עורכת בעצמה את תלושי השכר, כטענתה. משעזב רו"ח החברה באמצע השנה ונעלם נדרשו לשחזר דברים. סוגי התלושים השתנו בשנים 2005-2007 ו"היה בלאגן עם התלושים", כדבריה. דו"ח שעות לחודש 1/09 צורף בטעות לתצהירה לביסוס טענתה בענין ניכוי שכר יומיים בחודש 9/09, כטענתה. העדה הוסיפה וציינה באופן חד משמעי כי לא היה נסיון מצד הנתבעת להפוך את התובע, עובד חדשי, לעובד שעתי. אין בחברה, לטענתה, עובדים שעתיים. דיון והכרעה 7. ניכויי השכר. בחוק הגנת השכר תשי"ח 1958, סעיף 25(א), פורטו ברשימה סגורה סוגי הניכויים המותרים משכרו של עובד מועסק. במקרה דנן, כפי שעולה מחומר הראיות, נוכו משכרו של התובע באופן חד צדדי רטרואקטיבית סכומים בהתבסס, כביכול, על דו"ח יועץ החברה מיום 19.10.09 בעניין ניצול ימי חופשה ומחלה, תוך התעלמות היועץ ממעמדו של התובע כעובד חדשי וכן מנוהגים והסכמים ששררו בין הצדדים מתחילת עבודתו של התובע בשנת 1985 כגון אי הפחתות זמן הפסקות. (א) ניכוי סך -.5,201 ₪ ממשכורת חדש 12/06. לטענת הנתבעת בוצע הניכוי עקב מחלוקת שהתעוררה בחדש 9/07 בענין 30 ימי חופשה ותשלום עודף של -.8,073 ₪ בשנת 2006. היועץ לא כלל בחישוביו 9.9 ימי חופשה כמצויין בתלוש שכר מחדש 12/00. בדיקת היועץ התייחסה לשנים 01' עד 09'. לפיכך דינה של טענת ההתיישנות להדחות. (ב) ניכוי סך -.774 ₪ ממשכורת חדש 9/09. מדובר בניכוי בגין יומיים בהם נעדר התובע כביכול ללא אישור מחלה. עיון בדו"ח חדש 9/09 מראה שלושה ימי העדרות עקב מחלה בלבד בגינם המציא התובע אישור רפואי. לתצהיר העדה ורה וינשטיין לא צורף דו"ח הנוכחות הרלבנטי, בטעות צורף דו"ח חדש 1/09 כטענתה. טענת הנתבעת תידחה. (ג) ניכוי סך -.2,045 ₪ ממשכורת חדש 10/09. לטענת הנתבעת בוצע הניכוי עקב חוסר של חמישה ימי חופשה. משנצברו לתובע בחדש 12/00 בהתאם לתלוש השכר 9.9 ימי חופשה אשר לא נכללו בחישוב היועץ - דינה של הטענה להדחות. (ד) ניכוי סך -.1,766 ₪ ממשכורת חדש 11/09. מדובר באיחורים (סך -.121 ₪) ובשעות חסרות (סך -.1,645 ₪ בחדש 9/07). אין נימוק לשיהוי של 26 חדש בביצוע הניכוי תוך התעלמות מהסכמות ונוהגים. אפילו היו לתובע איחורים, כעדותו, בגין הזקקותו לשלושה אוטובוסים לכל כוון, אין מקום להפחתה חד צדדית בלתי מנומקת משכרו לפתע לאחר 25 שנות עבודה וללא בירור מתאים. 8. מחצית משכורת 13. מדובר בתשלום שבוצע לתובע כסדרו מדי שנה במשך 25 שנה, כחלק מתנאי העסקתו, כמו גם לכל עובדי החברה, במסגרת נוהג מתמשך, כפי שלא נסתר בעדות מנכ"ל החברה וללא קשר לביצועיו או למצב החברה. אין לקבל בנסיבות אלה את טענת הנתבעת בעניין הפסקת התשלום לאחר שהתובע הפך, כטענתה, ל"עובד בעייתי". עובד שיצא לחופשה בהוראת מנהלת הכספים בחברה למשך 30 יום, כמצויין בתלוש השכר, אינו מצדיק זאת. זאת ועוד, התרשמתי מקיומם של אי סדרים חשבונאיים בחברה הנתבעת נוכח טענותיה בענייו טעויות ברישום הנתונים בתלושי השכר, שינוי סוגי התלושים, גרירת פניות של התובע לבירור דרישותיו הכספיות במשך תקופה ממושכת ובסופו של דבר ביצוע ניכויים שרירותיים משכרו. סוף דבר 9. לאור האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעת, גימת השחרות (1987) בע"מ, תשלם לתובע כדלקמן: א. השבת ניכוי שכר חודש 12/08 - סך 5,201 ₪. ב. השבת ניכוי שכר חודש 09/09 - סך 774 ₪. ג. השבת ניכוי שכר חודש 10/09 - סך 2,045 ₪. ד. השבת ניכוי שכר חודש 11/09 - סך 1,766 ₪. ה. מחצית משכורת 13 לשנת 2009 - סך 4,500 ₪. הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה 13.1.10 עד מועד התשלום המלא תוך 15 יום. הנתבעת תישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך 1,500 ₪. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום ממועד קבלת פסק - הדין. ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ב, 22 פברואר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. תלוש שכרדמי חופשה שנתית