להלן פסק דין בנושא פציעת כדורגל כתאונת עבודה בביטוח לאומי: 1. תביעת התובע להכיר בתאונה שאירעה לו, לטענתו, ביום 18.02.11 ("יום האירוע"), כ"תאונה" כהגדרתה בסעיף 150 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק"), נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") במכתב מיום 01.05.11 (נספח לכתב התביעה). מכאן התביעה שבפנינו. 2. נקדים אחרית לראשית ונאמר, שהגם שלכאורה היו לתובע גרסאות עובדתיות אחדות מהן ניתן ללמוד על אופן השתלשלות אירועי יום האירוע, ואין בפנינו ראיות אלא מפי התובע עצמו. המכלול מלמד שאין סתירה בגרסאותיו, מה גם שכעד הותיר הוא רישומו בעינינו כעד מהימן המעיד על דברים כהווייתם. המישור המשפטי: 3. בסעיף 150 לחוק, נקבע: "הגדרות בפרק זה- ... 'תאונה'- אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאובדן כושר התפקוד..." (ההדגשות שלנו - ר.כ). 4. בכדי לקבוע כי ב"תאונה" כהגדרתה בסעיף מדובר, צריך שיתקיימו במבוטח ארבעה יסודות במצטבר, כלהלן: (א) דרוש שיתקיים "אירוע פתאומי"; (ב) באירוע הפתאומי קיים "גורם חיצוני" כלשהוא; (ג) האירוע האמור מביא ל"חבלה פיסית"; (ד) כתוצאה מהחבלה הפיסית נגרם "אבדן כושר התפקוד", כמפורט בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ"א-1981. יסודות אלו הם בעיקרם יסודות עובדתיים, הדורשים הוכחה וראיות בדבר קיומם, והכרעה של הערכאה הדיונית הדנה בתביעה של מבוטח (דב"ע נו/0-262 ברון נ' המל"ל, לא פורסם) (ההדגשה שלנו - ר.כ). עוד נוסיף, שהיסודות ביסוד סעיף 150 לחוק הם יסודות מצטברים. היינו - די בקביעה כי אחד מהם אינו מתקיים, בכדי לדחות את תביעת המבוטח כולה. העובדות: 5. כמצוין לעיל, אין בפנינו תיאור של אופן קרות הפגיעה למעט תיאורי התובע עצמו כפי שמצאו ביטוים בכתבי תביעתו, בעדותו ובמסמכים שונים שהוגשו לתיק. להלן תוצג גרסת התובע לאירועים כפי שמצטיירת היא מהמסכת הראייתית שהובאה בפנינו: א. בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בתאונה מיום 07.03.11, תחת הקטגוריה "תאור התאונה לפי דברי הנפגע", מתואר האירוע התאונתי כך: "... נפל ונפצע במהלך משחק כדורגל..." (נ/1). ב. בכתב התביעה שהגיש התובע לנתבע, טוען התובע שהתאונה ארעה לו במהלכו של משחק כדורגל בו השתתף, הא ותו לא. נעדר מכתב התביעה כל הסבר מדוע וכיצד אירעה הפגיעה. כן, לא הוזכר כל גורם חיצוני אשר בעטיו נגרמה הפגיעה (נ/3). ג. במכתב שכתב התובע לנתבע, בו תיאר את השתלשלות האירועים כך: "... להלן פירוט הפציעה: בתאריך 18.02.11, במהלך משחק כדורגל ותוך כדי המשחק, ותוך כדי תנועה. ובאותו רגע הרגשתי כאבים עזים ברגל..." (נ/4). ד. במכתב אחר, מיום 26.04.11, אשר אף הוא ממוען לנתבע, כתב התובע דברים אלו: "... תוך כדי משחק כדורגל ביצעתי תנועה לצד ימין והרגשתי באותו רגע כאבים בכף רגל שמאל (המקום ששברתי). לא נפלתי, לא קיבלתי מכה מאף אחד. זה קרה תוך כדי ריצה. תיאור התנועה: התכוונתי לבצע תנועה לצד ימין ובאותו רגע שברתי את כף רגל שמאל..." (ההדגשות שלנו - ר.כ) (נ/2). 6. אם נסכם הראיות עד כה, נראה לכאורה, שהתובע הציג גרסה שונה בכל מסמך ומסמך - תחילה אינו מתאר אירוע התאונתי כלל; במכתביו לנתבע הוא פעם טען כי הפגיעה נגרמה לו תוך כדי תנועה מבלי לאזכר כל נפילה; ובפעם אחרת אמר כי לא נפל ולא קיבל מכה מאף אחד וכי הדבר ארע לו בזמן ריצה בכלל. יתירה מכך, לא מצאנו עד כאן באף אחד מהמסמכים לעיל - אזכור של גורם חיצוני כלשהו אשר היה מעורב בגרם הפגיעה - יסוד שהינו, כפי שאמרנו, תנאי בלעדיו אין להכרה בתאונה על פי החוק. 7. אולם, לטעמנו, ועל פי עדות התובע בפנינו - שכאמור התרשמנו שהייתה מהימנה - התיאורים הלקוניים שמסר התובע באשר לאירועי יום האירוע, והתאונה שאירעה לו, נובעים פשוט מכך שלא ידע מה נדרש כדי לבסס תביעה לאור הוראות סעיף 150 לחוק. דווקא היעדר הפירוט, שמתוך התרשמותינו מהתובע כעד, מעידה על תמימותו הרבה - כל שידע הוא שאדם שנפגע בתאונה כמשמעותה בלשון בפני אדם, זכאי לגמלה. ומה יותר מתאונה שגרמה לו פגיעה כה חמורה ברגלו, תוך כדי משחק כדורגל. העובדה שלא בירר מה הם מרכיבי התאונה, ו"התאים" את האירועים למרכיבים הקבועים בחוק פועלת לזכותו. גם העובדה שבמכתביו לנתבע, הלכאורה סתירות, פעם מעיד שנפל ופעם לא, אולם הכול סב סביב תיאור משחק כדורגל, והרי ברור שגם אם לא נפל ו"רק" ביצע תנועה לצד ימין, לכול גורם שהיה על המגרש בו שיחק, די בו כדי לקיים את יסודות התאונה. 8. א. הפעם הראשונה בה מתייחס התובע לגורם חיצוני כאמור הינה בכתב תביעתו אשר הוגשה לבית דין זה ביום 18.05.11, במסגרתו טען כי: "במהלך משחק כדורגל, תוך כדי שביצעתי תנועה ימינה, נבעט לעברי כדור חזק, הכדור פגע בכף רגלי השמאלית. מעוצמת החבטה והתנועה שביצעתי הסתובבה כף רגלי וכתוצאה מכך מעדתי ואובחן שבר במסרק 5... כנראה בטופס התביעה (לנתבע- ר.כ) לא הסברתי כראוי את פרטי הפגיעה..." (ההדגשות שלנו - ר.כ) (כתב התביעה). ב. גרסה דומה הציג התובע בעדותו בפנינו (פ: 1 ש: 14-17 ), התובע עומת עם שוני זה ונימק זאת בכך שלא ידע כיצד להסביר את עצמו וכן בכך שאינו מתמצא בהגשת תביעות לנתבע. עוד אמר כי דבריו לפיהם לא נפל ולא קיבל מכה (נ/2) נכתבו בתגובה לשאלת חוקרת הנתבע אשר ביקשה לדעת האם קיבל מכה מאדם אחר או מן הרצפה, אך לא שאלה על פגיעה מכדור (פ: 2 ש: 25-29; פ: 3 ש: 4-6), ולכן לא ציין זאת. ג. נימוקים אלו נראים הגיוניים בעינינו. התובע כמי שאינו בקיא ביסודות הדורשים הוכחה, כדי להכיר בתאונה, מרוכז בעובדה אחת והיא אירוע לא תאונה תוך כדי משחק כדורגל. ייתכן שנכון היה לו פקידת הנתבע ששאלה את התובע שאלות לא הייתה מכוונת אותו לפגיעה ספציפית "מאדם או מן הרצפה". ד. לטעמנו, פגיעה מכדור במהלך משחק כדורגל אינה "פגיעה" בלשון בני האדם המשחקים כדורגל. יש להניח שבמהלך משחק כזה, פוגע כדורגל בשחקנים, פעמים רבות, הרי הם שועטים לעברו ומוסרים הכדורגל משחקן למשנהו, עוצרים אותו בגופם כדי להמשיך ולבעוט בו. ה. אולם, כאשר הכדור פוגע בשחקן, במהלך המשחק, תוך כדי שהוא מבצע הטיה, וכתוצאה משני גורמים אלה, הכדור הפוגע וההטיה שעושה השחקן, יכולה להוות את אותו הגורם החיצוני אשר כתוצאה ממנו נגרמה התאונה. זאת על פני אותו מנגנון תאונתי, אשר לפיו הגורם החיצוני פועל ונראה לעין, אולם תוצאתו נסתרת מהעין. ו. זאת וגם זו. כיון שלדעתנו התובע עד אמין, באין כל ראיה משמעותית הסותרת את עדותו בפנינו, ולכן לא ניתן לשלול את גרסתו העובדתית של התובע, כפי שתוארה בתביעתו ובעדותו בפנינו - ובשוקלנו "עוול מול עוול" - סבורים שיש לקבל עדותו האמורה של התובע. 9. סיכומם של דברים: א. אין ספק שהאירוע בו נפגע התובע מכדור הרגל, תוך כדי ובעיצומו של משחק כדורגל, הוא בגדר "אירוע פתאומי"; משהכרנו בכך שתוך כדי המשחק נפגע התובע מהכדור, וכתוצאה מכך, עת נטה על צידו, "הסתובבה כף רגלו" - קיים גם היסוד של גורם חיצוני שנלווה לאירוע הפתאומי; התובע סבל מ"חבלה פיזית"; ויש לברר האם ולאיזה פרק זמן איבד את "כושר תפקודו". ב. נוסיף גם זאת: מכתב התביעה שהגיש התובע לנתבע עולה כי התובע סבל 3 חודשים קודם לקרות הפגיעה מושא התביעה משבר מאמץ באותו מקום בדיוק. דין הוא שגם אם הוחמר מצבו הרפואי כתוצאה מהפגיעה בתאונה, על רקע קודם, יש להכיר בתאונה כתאונה כמשמעותה בסיף 150 לחוק - אולם שאלה לאיזה פרק זמן יש לייחס את אירועי התאונה - ולאלה את מצבו הקודם של התובע - שאלות אלה צריכות להיבחן על ידי הנתבע. סוף דבר: 10. העולה מכל האמור הוא, כי יש להכיר בכך, שביום האירוע אירע לתובע אירוע פתאומי הנובע מגורם חיצוני אשר גרם לתובע חבלה פיזית. על הנתבע לבחון לאיזה פרק זמן איבד הוא את כושר תפקודו כתוצאה מהתאונה. 11. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, 23.02.12, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. גיורא רדרנציג ציבור צביקה וינשטוקנציג ציבור ר. כהן - נשיא,אב"ד כדורגלדיני ספורטהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודהביטוח לאומי