חישוב פיצוי לאברך (בחור ישיבה) תאונת דרכים

להלן פסק דין בנושא פיצוי לאברך שנפגע תאונת דרכים: תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). רקע כללי התובע יליד 29/10/1990, אברך (בחור ישיבה), נפגע בתאונת דרכים ביום 8/7/2007. התאונה אירעה כאשר התובע נסע בטנדר הסעות מביתו לישיבה שבה למד בירושלים; אוטובוס פגע ברכב ההסעה מאחור והדף אותו לרכב שלפניו. לאחר התאונה המשיך התובע בנסיעה לישיבה בירושלים; כשחזר לביתו בבית שמש בסוף יום הלימודים, הוא פנה לקופ"ח, שם הוא נבדק על ידי מומחה אורטופד אשר ציין: "מתהלך ללא צליעה, מעברים ללא מגבלה, אין עיוות שרירים, כח גס תקין. צילום תקין". מאוחר יותר, ביום 17/7/2007, פנה התובע לחדר המיון בבי"ח הדסה עין כרם, שם הוא נבדק ואובחן: "ללא רגישות גרמית מעל כל החוליות. רגישות שרירית משמאל. המשיך בטיפולים במסגרת קופ"ח". הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הרכב שבו נסע התובע בביטוח חובה. אין מחלוקת באשר לשאלת החבות אלא אך בשאלת שיעור הפיצוי לו זכאי התובע. הנכות תחום האורטופדיה בתחום האורטופדיה מונה ד"ר י' ליטוין כמומחה מטעם בית המשפט. בממצאי בדיקתו מציין ד"ר ליטוין כי: " עמוד שדרה ללא רגישות לניקוש ללא ספזם שרירים פאראוורטבלרליים. ..מיפוי עצמות מ 25/7/2007 - תקין מבחינת עמוד שדרה מותני..CT מותני מ 25/7/2007 מדגים בלט אנולוס בגובה 5,L3/L4 למעשה זהה לממצא CT שבוצע ב 29/1/2006 שהדגים בלט דיסקL4-5 L3-4" ד"ר ליטוין מסכם: "ממצאים אלו מדגימים בבירור כי התובע בהחלט סבל מבעיות עמוד השדרה המותני והתלונות וממצאי בדיקה פיסיקלית בסוף 2005 ותחילת 2006 היו הרבה יותר חמורות מאשר התמונות שנמסרו לי. מאידך מדובר באיש צעיר שעושה רושם אמין, ולכן מתוך ספק הנני ממליץ על הכרה ב-1% נכות לצמיתות לפי חלק יחסי סעיף 1/35/ב' קובץ תקנות המל"ל". תחום הנוירולוגיה בתחום הנוירולוגיה מונה ד"ר אריה קוריצקי כמומחה בית המשפט. בחוות דעתו ציין ד"ר קוריצקי כי התובע: "משתף פעולה. אין סימני דיכאון או חרדה. שפה שמורה. מתמצא היטב בפרטים. ע. גלגלת - תקין. צוואר - ללא מגבלה בתנועה. ג. עליונות - כח גס טונוס החזרים ומבחן אצבע אף - תקינים. ג. תחתונות - תקין. החזרים ומבחן על שם רומברג - תקינים." בפרק המסקנות מציין ד"ר קוריצקי כי: " לאחר התאונה, כאמור, התלונן התובע על כאבי ראש, סחרחורת ריכוז והפרעות ריכוז וזיכרון. כן תגובה נפשית והתעוררות פחדים וחרדה עקב נסיעה. מדובר על תסמונת פוסט חבלתית חלקית עם מרכיבים של כאבי ראש, הפרעות קוגניטיביות קלות ותגובה נפשית לתאונה. מצב זה מגביל במידת מה את יכולת הלימוד של מר ביטון. החבלה היתה במנגנון של "צליפת שוט", ללא עדות לפגיעה ישירה בראש, ללא סימני חסר נוירולוגיים ואין תגובה נפשית לתאונה. נראה כי חל שיפור בתקופה זו לאור הטיפול הפסיכולוגי." ד"ר קוריצקי מעריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 5% לפי סעיף 34 א' ו-ב' לתוספת לתקנות (מותאם), בגין מצב לאחר חבלה עם ירידה קלה בתפקוד פסיכו-סוציאלי וקושי מסוים בלימודים. תחום הפסיכיאטריה בתחום הפסיכיאטריה מונה ד"ר יואב כהן כמומחה מטעם בית המשפט. בסטטוס הפסיכיאטרי מציין ד"ר כהן : "בחור צעיר הנראה כפי גילו, לבוש כתלמיד ישיבה באופן מסודר. משתף פעולה עם הבדיקה יוצר קשר תקין. אמין בדבריו. ללא אי שקט. מצב הרוח תקין, האפקט תואם. הלך החשיבה סדור ללא עדות לקיום מחשבות שווא. שולל הפרעה בתפיסה. שולל אובדנות. השיפוט והתבונה תקינים." עוד מציין ד"ר כהן בחוות דעתו כי התובע נפצע בתאונה באורח קל, אולם הוא חווה אירוע טראומטי שהיה בו משום סיכון ממשי לחייו. בעקבות כך התפתחה תסמונת PTSD הכוללת היזכרות מרובה באירוע והימנעות מגירויים הקשורים בו ועוררות יתר. בנוסף קיימים סימפטומים סומטיים כגון כאבי ראש וקשיי ריכוז אשר נקשרו על ידי הנוירולוגים שבדקו אותו גם כן ל- PTSD. הסימפטומים המתוארים גרמו לפגיעה בינונית בתפקוד. למרות המלצה, התובע לא פנה לטיפול, אלא רק לאחר שהיה מעורב בתאונה נוספת אשר החמירה עוד את מצבו. מכיוון שהתובע לא קיבל טיפול מלא, יש עוד סיכוי שישוב למצבו אם ישוב לטיפול כזה. בסיכום חוות דעתו מציין ד"ר כהן כי, התובע סבל מנכות פסיכיאטרית בשיעור 10% לפי סעיף 34 ב' לתוספת לתקנות וזאת מיום 8/7/2007 למשך 9 חודשים לאחר התאונה. במהלך תקופה זו חלה החמרה נוספת במצבו שאינה קשורה בתאונה נשוא התביעה, אשר אינה מתועדת, ולכן לא ניתן לקבוע את שיעורה ומשכה. לאחר תום הנכות הזמנית כאמור, ירד שיעור הנכות לכדי 5% לפי מחצית סעיף 34 ב' לתוספת לתקנות, אותו סעיף שעל פיו נקבעה הנכות על ידי ד"ר קוריצקי. ד"ר כהן מוסיף כי, במצבו של התובע אין ולא היה אי-כושר מבחינת עיסוקו כתלמיד ישיבה. כמו כן, הנכויות שנקבעו נזקפות במלואן לחובת התאונה נשוא התביעה, למעט הנכות שאינה מתועדת בגין התאונה הנוספת; נכויות אלה מכילות וחופפות במלואן את הנכות הנוירולוגית שנקבעה בחוות דעתו של ד"ר קוריצקי, המומחה בתחום הנוירולוגיה. ד"ר כהן מציין עוד, כי במצבו של התובע יכול לחול שיפור מלא אם יחזור לקבל טיפול מסודר בפסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית בגישה מכוונת ל- PTSD. מדובר בפגישות שבועיות למשך 3-6 חודשים בעלות 180 ₪ במרפאה ציבורית ו-300 ₪ במרפאה פרטית. לאחר תום טיפול שכזה, יש מקום לבדוק את התובע לצורך קביעת נכותו הצמיתה, אם תיוותר. סיכום פרק הנכות מהאמור לעיל עולה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 1% בתחום האורטופדיה; בתחום הנוירולוגיה ופסיכיאטריה נכות חופפת בשיעור 5%, בהתאם לאותו סעיף לתוספת לתקנות, עם אפשרות לשיפור מלא, לאחר קבלת טיפול מתאים כמפורט בחוות דעתו של ד"ר יואב כהן. הנכות הרפואית המשוקללת עומדת, אפוא, על 5.95%. שיעור הפיצויים גריעה מכושר ההשתכרות מחומר הראיות שבתיק עולה כי התובע היה תלמיד ישיבה בעת אירוע התאונה וכיום הוא לומד בכולל. בתצהירים שהוגשו מטעם התובע ואביו, תובע 2, וכן בעדותם בבית המשפט, נמסר כי בפלג החסידות שלהם: "חלק יוצאים לעבוד, אלה שרוצים להתמקצע בלימוד התורה הולכים לכולל, במגזר החסידי שלנו, לא הייתי אומר הרוב, אבל יש יותר מחצי שיוצאים לעבוד. אני במשפחה שלנו כולנו יוצאים לעבוד וגם אני אצא בעזרת השם לעבוד". (עמ' 9 לפרו' הדיון, ש' 9-11). לדברי אביו של התובע הוא עובד כמנהל ארגון חסד ומטפל בחינוך במשפחות ובבחורים; בנוסף לכך, הוא מקדיש חלק מזמנו, כשעה ביום, ללימודי תורה (ראו עמ' 21 לפרוטוקול הדיון). אביו של התובע אף העיד כי אח שלו משמש כמנכ"ל מוסדות ומנהל תקציב של למעלה מ- 10 מיליון דולר מבלי שיש לו תעודה; אח נוסף שלו לומד בתלמוד תורה, ושתי אחיות עובדות במשרדי ממשלה (ראו עמ' 27 לפרוט' הדיון). ב"כ התובע מבקש לפסוק לתובע בגין גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד על פי שיעור הנכות הרפואית מהשכר הממוצע במשק. לטענתו, פגיעותיו של התובע בתאונה הינן תפקודיות בעליל; השפעתן של אלה הן בכל מישורי החיים ובאופן ספציפי בכושר ההשתכרות העתידי של התובע. מנגד, טוענת ב"כ הנתבעים כי פגיעתו של התובע הייתה קלה ביותר; לתובע עבר אורטופדי ניכר, כפי שפורט בחוות דעתו של המומחה, ד"ר ליטוין, אשר בגין כך קבע לו נכות צמיתה בשיעור 1% אך מחמת הספק; בחוות דעתו של ד"ר כהן, המומחה בתחום הפסיכיאטריה, צוין כי יכול לחול שיפור מלא במצבו של התובע; הנכות שנקבעה בחוות דעתו של ד"ר קוריצקי בתחום הנוירולוגיה, הינה על פי סעיף פסיכולוגי, ולפיכך אין ליתן לה משקל משום שכאמור, על פי חוות דעתו של ד"ר כהן, יכול לחול שיפור מלא במצבו של התובע בתחום הנפשי. עוד נטען על ידי ב"כ הנתבעים כי, על פי חוות דעתו של ד"ר כהן, התאונה השניה החמירה את מצבו הנפשי של התובע, והוא התחיל בטיפול נפשי רק לאחר התאונה השניה. ב"כ הנתבעים טוענת כי אין לראות את התובע כבעל נכות רפואית צמיתה ולחלופין, מדובר בנכות חסרת כל משמעות תפקודית. לגבי בסיס השכר נטען על ידי ב"כ הנתבעים כי, אין לראות בתובע כקטין ואין לחשב את הגריעה מכושר השתכרותו על בסיס השכר הממוצע במשק. לטענתה, מעדותו של אבי התובע, עולה כי הוא ובני משפחתו מעולם לא למדו לימודים חילוניים מקצועיים, ואין בידי איש מהם תעודה מקצועית (ראו עמ' 26, ש' 29 ואילך וכן עמו' 27 ש' 5 לפרוט' הדיון). מכאן, שאין מקום לפסוק לתובע פיצוי על בסיס השכר הממוצע במשק. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בענין זה, אני מחליט כדלקמן: אשר לבסיס השכר: על פי הפסיקה, ההנחה צריכה להיות כי התובע יזכה להשתכר במהלך חיי העבודה את השכר הממוצע במשק, ואין מקום בענין זה להפלות בין מגזרים וציבורים שונים אלא דין אחד לכולם. ראו: ע"א 10064/02 מגדל נ' רים אבו חנה, תק-על 2005(3) 3932). עם זאת, יש להביא בחשבון בענייננו, כי התובע לאחר שסיים את הלימודים בישיבה הקטנה ובישיבה הגדולה הוא המשיך ללמוד בכולל עד עצם היום הזה; הדבר יכול להעיד על כיוון והעדפה מסוימת של התובע להמשיך בלימוד תורה, כפי שנהוג על ידי מחצית הצעירים בפלג החסידות אליה הוא משתייך, על פי עדותו שלו. אשר לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות: על פי הפסיקה, הנכות הרפואית אינה זהה בהכרח לנכות התפקודית וזו האחרונה לעיתים אינה שוות ערך לגריעה מכושר ההשתכרות (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פד"י נב (3) 792, 800 ו-ז). זאת ועוד, לעניין קטינים מקובלת ההנחה שלפיה בפני הקטין נתונה הדרך להסתגל למגבלתו ולהתאים עצמו לה בסלילת דרכו בחיים (דוד קציר, פיצויים בגין נזקי גוף (מהדורה חמישית), תשס"ג, 573). הנחה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בנכויות מזעריות כגון אלו של התובע. בנסיבות העניין, בשים לב לשיעור הנכויות הנמוך יחסית שנקבעו לתובע, ולכך שעל פי חוות דעתו של ד"ר כהן יכול לחול שיפור מלא במצבו של התובע, ובמכלול הדברים שהוצגו לעיל, לרבות בכל הנוגע לאפשרות שהתובע ימשיך במסלול לימוד התורה ולא יצא לשוק העבודה, אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך 45,000 ₪ בגין הגריעה מכושר ההשתכרות. פיצוי זה משקלל כשליש מחישוב אקטוארי מלא, על פי השכר הממוצע במשק כ 7,500 ₪ נטו; מקדם היוון המתאים מגיל 21 עד 67; ומקדם היוון חד פעמי עד לגיל 21. פיצוי זה כולל בתוכו הפסד פנסיה, ככל שזה עלול להיגרם לתובע, וזאת בשים לב לנכויות המזעריות שנקבעו לתובע. ראו, ד. קציר, שם, בעמ' 451. השוו גם: ת"א (י-ם) 3335/04 כאלותי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' (כב' השופט רם וינוגרד) ( ביום 9/7/2006). הוצאות רפואיות והוצאות נלוות לדברי התובע, בעקבות התאונה הוא היה במעקב רפואי אינטנסיבי, נבדק על ידי רופאים במסגרת קופ"ח ובמרפאות פרטיות והשתתף בעלות רכישת תרופות שונות. בנוסף לכך, הוא קיבל טיפול נפשי אצל ד"ר ברנד במשך כ-14 מפגשים בעלות של 420 ₪ לכל טיפול ובסה"כ 6,090 ₪; הוא אף עבר 6 טיפולים נוספים אצל ד"ר בן יוחנן בעלות של 400 ₪ לכל טיפול ובסה"כ 3,600 ₪. בנוסף לכך, הוא עבר טיפולי פיזיותרפיה וטיפולי רפואה משלימה באמצעות קופ"ח ושילם בגין כך סך של 3,000 ₪; הוא גם שילם בגין תרופות סך של כ- 800 ₪. התובע אף מציין כי מאז התאונה אביו מסיע אותו ללימודים משום הפחד שלו מנסיעות, ובגין כך היו לו הוצאות נסיעה בסך כ- 5,000 ₪. מעבר לכך, הוא שילם עבור התייעצות עם מומחים רפואיים סך של 3,000 ₪. סה"כ ההוצאות הרפואיות מגיע לכ- 25,000 ₪. התובע מבקש לפסוק לו בגין הוצאות רפואיות והוצאות נלוות בגין העבר והעתיד סכום כולל של 50,000 ₪. מנגד טוענת ב"כ הנתבעים, כי על פי הפסיקה, מקום שבו התובע יכול לקבל טיפול רפואי חינם מקופ"ח, עליו לקבלו ולא לגלגלו לפתחה של חברת הביטוח, וזאת לנוכח חובת התובע להקטין את נזקיו ותביעת השיבוב לה חשופה חברת הביטוח מקופת החולים; בנוסף לכך, על התובע להוכיח את נזקו בוודאות סבירה ולהביא נתונים מדויקים בעניין זה. לטענת ב"כ הנתבעים, התובע פנה לקבלת טיפולים נפשיים רק לאחר התאונה השניה אשר זכרה לא בא בכתב התביעה; לפיכך, יש לייחס עלויות הטיפולים הרפואיים לתאונה השניה שבה נפגע התובע; מכל מקום, יש להעריך את הטיפול הנפשי לפי 180 ₪ לטיפול על פי התעריף המקובל במרפאה ציבורית, כפי שצוין בחוות דעתו של ד"ר כהן, ולנוכח חובת התובע להקטין את נזקיו. ב"כ הנתבעים מוסיפה כי, אין מקום לפצות את התובע בגין התייעצות עם מומחים שונים, ד"ר יצחקי, ד"ר קקון, פרופ' שפירא וד"ר אייזיק, וזאת משום שהתובע פנה למומחים אלה על מנת להעריך את מצבו הרפואי ואת נכותו עקב התאונה, דבר שאין לו מקום בתיק על פי חוק הפלת"ד. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות שבתיק, אני מחליט בעניין זה כדלקמן: באשר להוצאות בגין טיפולים נפשיים בעבר אצל ד"ר בן יוחנן וד"ר ברנד: בענין זה העיד אביו של התובע כי הוא פנה לתחנה לבריאות הנפש בבית שמש ושם נמסר לו כי הם אינם מתמחים בטיפול בבעיית פוסט טראומה; במרפאה בהדסה נמסר לו כי הם נותנים טיפול כזה על ידי סטודנטים והציעו לו לקבוע תור בעוד כחצי שנה על מנת לבדוק אם התובע מתאים לטיפול על ידי סטודנטים; משום כך הוא הפנה את התובע לרופאים פרטיים, כאמור. ואולם, מחוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר כהן, עולה כי התובע מסר למומחה הסבר אחר מדוע לא קיבל טיפול פסיכיאטרי בבי"ח הדסה, וזאת משום שנמסר לו כי הטיפול יינתן על ידי אישה, דבר שאביו סירב לו (ראו עמ' 2, פסקה אחרונה בש' 8 לחוו"ד). אביו של התובע אף העיד כי הוא מכיר את ד"ר ברנד מתוקף עבודתו בטיפול במשפחות ובבחורים בעייתיים אשר מפנה אותם לטיפול אצל ד"ר ברנד (ראו עמ' 25 לפרוט' הדיון). בנסיבות העניין, נוכח הספק שהתעורר בדבר הצורך בקבלת טיפול פרטי דווקא ולא באמצעות הרפואה הציבורית, כמפורט לעיל, ובשים לב לכך שהתובע ציין לפני ד"ר כהן, המומחה הפסיכיאטר, כי טיפולים אלה לא עזרו לו (ראו עמ' 2 לחוו"ד, פסקה אחרונה), ולכך שהטיפולים הנפשיים התחילו לאחר התאונה השנייה, שעל פי חוות דעתו של ד"ר כהן מצבו של התובע הוחמר בעקבותיה, אני מחליט לפסוק לתובע בגין טיפולים נפשיים בעבר סכום גלובלי בסך 6,000 ₪. בנוסף לכך, הואיל והבאתי בחשבון בעת פסיקת הפיצויים בגין גריעה מכושר השתכרות את האפשרות לשיפור מלא במצבו של התובע עם קבלת טיפול פסיכולוגי מתאים, אני פוסק לתובע פיצוי בגין עלות הטיפולים כמוצע על ידי ד"ר כהן, בסך של 4,320 ₪ לפי פגישות שבועיות למשך 6 חודשים בעלות 180 ₪ במרפאה ציבורית. אשר ליתר ההוצאות הרפואיות: קיים בסיס ממשי לטענת ב"כ הנתבעים כי ההתייעצויות הרפואיות עם המומחים הרפואיים, נועדו בעיקר על מנת להעריך את נכותו של התובע עקב התאונה; יתר ההוצאות הרפואיות של התובע אמורות להיות מכוסות על ידי קופ"ח. בנסיבות העניין, אני פוסק לתובע סכום גלובלי בסך 2,000 ₪ בגין שאר ההוצאות הרפואיות. אשר להוצאות בגין נסיעות: בנסיבות הענין, בהתחשב בנכותו המזערית של התובע מצד אחד ובצורך לקבל טיפולים נפשיים מצד שני, אני פוסק בראש נזק זה סכום גלובלי בסך 3,000 ₪. סה"כ יש לפסוק לתובע בגין הוצאות רפואיות והוצאות נלוות 15,320 ₪. עזרה בלימודי תורה לדברי התובע, עובר לתאונה הוא היה תלמיד מצטיין וצפוי היה לו עתיד מזהיר בלימודי תורה, דבר אשר היה אמור להביא בקרב משפחתו וחבריו גאווה ונחת; לאחר התאונה הוא הפך לתלמיד בעייתי עם קשיי ריכוז אשר נדרש לקבל עזרה בלימודי הגמרא; לפיכך, כשהתחיל ללמוד בישיבה הגדולה, בעצת הצוות החינוכי, אביו שכר עבורו אברך צמוד אשר סייע לו בלימודים לנוכח קשיי הריכוז שלו; בגין כך שולם שכר לאברך בסך של 450 דולר בחודש. סה"כ שולם בגין שכר לימוד 35,000 ₪. התובע מבקש לפסוק לו פיצויים בגין שכר לימוד סכום כולל של 50,000 ₪ לעבר ולעתיד. מנגד נטען על ידי ב"כ הנתבעים כי, התובע לא הוכיח כי שילם כספים עבור סיוע בלימודים; אם ניתן סיוע, אין קשר בינו לבין הפגיעה בתאונה, וזאת משום שהלימודים בישיבה הגבוהה קשים יותר מעצם טיבם מהלימודים בישיבה הקטנה; התובע לא טרח להביא לעדות איש מחבריו ללימודים או ממוריו, אשר יעידו על אופיו המצוין לפני התאונה, ועל העזרה שקיבל לאחר התאונה לנוכח הקשיים שלו בלימודים. ב"כ הנתבעים מוסיפה כי, ד"ר כהן ציין בחוות דעתו כי במצבו של התובע אין ולא היה אי כושר מבחינת עיסוקו כתלמיד ישיבה. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בענין זה, אני מחליט לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין עזרה בלימודים בסך של 8,000 ₪, וזאת מהנימוקים הבאים: הוצאה זו נתמכת בעיקר על ידי עדות בעל פה של אביו של התובע, שכן התובע העיד כי העניין טופל על ידי אביו; לא הוצגו קבלות בעניין התשלומים לאברכים שסייעו לתובע בלימודים והם אף לא הובאו לעדות מטעם התובע. העדים מטעם התובע אישרו כי הלימודים בישיבה הגבוהה קשים ומורכבים מעצם טיבם וטבעם יותר מלימודים בישיבה קטנה. ראו עדותו של הרב שמעון וייס, עמ' 23, ש' 2 ודברי אבי התובע עמ' 23, ש' 5. מכאן, שהצורך בעזרה בלימודים יכול להיות פועל יוצא של מעבר התובע מישיבה קטנה לישיבה גבוהה, ללא קשר לתאונה. המומחה הפסיכיאטר, ד"ר יואב כהן, ציין בחוות דעתו כי לתובע אין ולא היה אי כושר מבחינת עיסוקו כתלמיד ישיבה. בנוסף לכך, צוין בחוות הדעת כי היתה החמרה במצבו של התובע עקב התאונה השניה. מכאן, שעל פי חוות הדעת, ספק אם יש לייחס את העזרה בלימודים לתאונה נשוא התביעה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לנוכח נכותו המזערית של התובע. לא ברור איזה תועלת הפיק התובע מעזרה זו, ככל שניתנה, במיוחד לנוכח עדותו כי בישיבה שבה הוא למד אין חובה לעשות מבחנים ולקבל גיליונות ציונים, וכך הוא נהג (עמ' 9-10 לפרוטוקול הדיון). בעדויות נטען באופן כללי שהתובע סבל מקשיים בלימודים מבלי לפרט איך קושי זה בא לידי ביטוי בלימודים, ואיך הלימוד עם האברכים בשכר עזר לתובע להתמודד עם קושי זה, והאם התובע הפיק תועלת כלשהי מעזרה זו ( ראו עמ' 14-15 לפר'). פגיעה במציאת שידוך הולם לא מצאתי ממש בטענות התובע בעניין זה, שכן נכותו של התובע הינה מזערית, ולפי חוות דעתו של ד"ר כהן, מצבו ניתן לשיפור באופן מלא. כמו כן, לא הובאה כל ראיה מצד התובע אם נעשה מצדו כל ניסיון למצוא שידוך, ואם נתקל בקושי כלשהו במסגרת ניסיונות אלה. מכל מקום, אם יש השפעה כלשהי של התאונה בעניין זה, הרי שזו באה לידי ביטוי במסגרת הנזק הלא ממוני. נזק לא ממוני בנסיבות העניין, אני פוסק לתובע בגין נזק לא ממוני סך של 12,000 ₪, וזאת תוך הפעלה חלקית של תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ב-1971. ניכויים : יש לנכות תשלום תכוף ששולם לתובע ביום 9.7.2008 בסך של 3,000 ₪, משוערך להיום, סך של 3,480 ש"ח. סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: גריעה מכושר השתכרות 45,000 ₪. הוצאות רפואיות ונלוות 15,320 ₪. עזרה בלימודים 8,000 ₪. נזק לא ממוני 12,000 ₪. סה"כ: 80,320 ₪. ניכוי תשלומים תכופים (3,480) ₪. סה"כ 76,840 ₪. לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.08% והוצאות משפט. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. פיצוייםתאונת דרכים