תביעה לסילוק יד ממקרקעין הרשומים על שם רשות הפיתוח

תביעה כנגד הנתבעים לסילוק יד מהמקרקעין הידועים כחלקה 35 בגוש 4241 (המקרקעין) כשהם פנויים מכל אדם, מבנה וחפץ; וליתן צו עשה המורה לנתבעים להרוס את המבנים שסומנו באותיות ב'-ו' במפה המצבית, שצורפה כנספח ב' לכתב התביעה, ועל סילוקם של עצי הזית שנטעו במקרקעין; שאם לא כן, יהיה התובע רשאי להרוס ולסלק את כל הנ"ל בעצמו, תוך השתת ההוצאות על הנתבעים. אין חולק כי המקרקעין המקרקעין רשומים על שם רשות הפיתוח (ראו נסח הרישום, נספח א' לכתב התביעה). המקרקעין מנוהלים על פי דין ע"י התובע. לטענת הנתבעים, כעולה מתצהיר הנתבע מיום 19/1/11, המקרקעין הם בבעלותם והם יושבים בהם שנים. הבעלות בהם הוקנתה לנתבעים, לפי הטענה, בדרך של חילופין או הסכמה של המינהל, בנסיבות כמפורט להלן. לפי הטענה, הנתבעת 2 ירשה מאביה, אבו חסן אבו ריאשי ז"ל (האב), זכויות בחלקה 3 בגוש 4342 (המקרקעין של האב). זכויות האב רשומות בלשכת רישום המקרקעין. נעשתה תוכנית איחוד וחלוקה לה/21/1000/א (התוכנית) שבמסגרתה, היו אמורים הנתבעים לקבל זכויות בעבור המקרקעין של האב, שצוינו בטבלה שנעשתה לצורך התוכנית, כחלקה 3ה. ואולם האב (או יורשיו) לא קיבלו זכויות כלשהם לפי התוכנית והמקרקעין של האב כאילו "נעלמו". לאחר פניות של הנתבעים בשנת 2000 למינהל ולאחר שהנתבע נפגש מספר פעמים עם גורמים במינהל, הוסכם בכתב כי התמורה לקרקע הנעלמה, שלא ניתן לאתרה, יקבלו את חלקה 33 וחלקה 35 בגוש 4341. הנתבעים הסכימו לכך, אף שמדובר בחלקה קטנה יותר, שכן המשפחה מתגוררת במקום שנים עוד לפני 1948. ההסכם עם המינהל נחתם, אך עותק נשאר רק במינהל ולא התקבל אצל הנתבעים עד היום. התוצאה היא שגם המקרקעין של האב, חלקה 3ה לצורך התוכנית, לא קיימים למרות שמופיעים בטבלת ההקצאות בתוכנית, וגם מהקרקע החלופית מבקשים להדיר את רגלם. עוד לפי הטענה נאמר לנתבעים, ע"י המינהל, שלא מוצאים את תיק המינהל הרלבנטי. המינהל מכחיש את הטענות מכל וכל. טענות הנתבעים הן טענות שמנוגדות לרישום הזכויות במרשם המקרקעין, במקרקעין מוסדרים. ברישומי המינהל ובתיקי המינהל, אין זכר להסכמה כאמור. המקרקעין של האב, לא נעלמו כנטען. זכויות האב בחלקה 3 בגוש 4342 רשומות גם כיום ע"ש האב. אין זאת אלא שהתוכנית הנ"ל איננה חלה על המקרקעין של האב. כך עולה ממסמכי התוכנית ומטבלת ההקצאות. בניגוד לנטען, המקרקעין של האב אינם משתתפים בטבלת ההקצאות, לא במסגרת החלקות המקוריות שנכנסו לתוכנית ומן הסתם, גם לא במסגרת המגרשים היוצאים, שמוקצים לבעלים של החלקות המקוריות. המקרקעין של האב רק מצוינים במסגרת נספח ב' שם, שכולל את רשימת הבעלים. המינהל איננו היוזם של התוכנית אלא חברת נכסי רמלה 3 בע"מ. המינהל הוא בעלים של המקרקעין שמצויים בתחום התוכנית, ככל בעל זכויות אחר. כאמור, זכויות האב בחלקה 3 בגוש 4342 רשומות גם כיום ע"ש האב. זכויות האב הן זכויות בקרקע פרטית ולא כלפי המינהל או מכוח זכויות המינהל. אין כל הגיון שבנסיבות אלה, ייתן המינהל לנתבעים כפיצוי את המקרקעין או שיציע קרקע חלופית. עוד טען ב"כ התובע בסיכומיו לחוסר הקוהרנטיות בגרסת הנתבעים, שהשתנתה לאורך הדרך וציין כי המינהל בדק כל טענה שהועלתה במסגרת הליך זה, והפריכה. התבקש גם היתר פיצול סעדים לצורך הגשת תביעה כספית. מטעם התובע הוגשו תצהירים של עובד מחלקת התכנון, מר קליינמן; תצהיר המפקח, מר אברמסון; וכן חוו"ד מודד. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר הנתבע 1. הנתבעים ויתרו על חקירת המודד. העדים האחרים נחקרו על תצהיריהם. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדויות ואת סיכומי הצדדים בעל פה ועיינתי בכל החומר שהוגש לתיק ע"י הצדדים - אני סבורה כי הדין עם התובע. טענות הנתבעים הן טענות בניגוד למרשם המקרקעין, במקרקעין מוסדרים. זכויות האב בחלקה 3 בגוש 4342 שמורות ורשומות משנת 1978 עד היום, ולא "נעלמו" כנטען (ראו נסח הרישום, נספח א' לתצהיר קליינמן). אין לזכויות אלה קשר לזכויות הרשומות של רשות הפיתוח, בחלקה 35 בגוש 4241, המקרקעין נשוא התביעה. הטענות לביצוע חילופין בין המקרקעין הנ"ל או להענקת זכות כלשהי לנתבעים במקרקעין, לא הוכחו, לא נרשמו במרשם המקרקעין ואין להן בדל של ראיה. הטענות גם אינן סבירות בנסיבות העניין. לא הוכחה הטענה שהמקרקעין של האב "נעלמו". המקרקעין של האב, חלקה 3 בגוש 4342, רשומים על שמו עד היום, נראים פיסית ומסומנים ע"ג התצ"א ת/1. השאלה מה קורה במקרקעין של האב, מי מחזיק בהם, היכן הם נמצאים בשטח וכד', אינה שאלה למינהל לענות בה, משמדובר במקרקעין פרטיים של האב. על אחת כמה וכמה כאשר לא המינהל הוא שיזם את התוכנית. מעיון במסמכים שהוגשו לתיק ע"י הצדדים עולה כי כטענת המינהל, המקרקעין של האב, שכונו לצורך העניין חלקה 3ה בגוש 4342, לא נכללים בתוכנית. לכן, גם לא זכה האב לקבל זכויות מכוח התוכנית. ככל שיש טענות ביחס לתוכנית או טענות ביחס לכך שהמקרקעין של האב לא נכללו בה, צריך היה להעלותן במועד, עת שהופקדה התוכנית להתנגדויות, בהליכים המתאימים או לנקוט הליכים משפטיים מתאימים ובכל מקרה, אין המינהל, שאיננו היוזם של התוכנית, הכתובת הנכונה להעלאת הטענות. אוסיף עוד כי שינויי הגרסאות מצד הנתבעים, לא תרמו, בלשון המעטה, לאמינות הגרסה האחרונה של הנתבעים. כך למשל, בכתב ההגנה נטען כי הבעלות במקרקעין היא למשפחת אביה המנוח של הנתבעת, עוד קודם לשנת 1948 (למשל בס' 9.2). לאחר מכן נטען, בהסתמך על טבלת איזון שהציג ב"כ הנתבעים דאז במהלך הדיון מיום 25/4/10, כי בטעות לא הוקצו לאביה של הנתבעת זכויות במקרקעין. אלא שלאחר המצאת המסמכים שבידי הנתבעים לצורך תמיכה בטענה, נמצא כי מר חסן אבו ריאש שמופיע בטבלת הזכויות האמורה אינו אביה של הנתבעת (לפי מספר תעודת הזהות) וכי מדובר במקרקעין אחרים שאינם נוגעים לעניין, כאשר אותו אדם אף קיבל זכויות במקרקעין האחרים, שנרשמו על שמו כדין (ראו הודעת התובע והחלטתי מיום 6/6/10 וכן, הודעת הנתבעים מיום 13/12/10). בהמשך, בתצהיר שהוגש כמפורט לעיל, טענו הנתבעים את גרסתם האחרונה, כמפורט לעיל. הנתבעים העלו בסיכומיהם (ורק בסיכומים), טענה חלופית, שלפיה הם בעלי זכות של בר-רשות, שאיננה הדירה. בצדק התנגד ב"כ התובע להרחבת חזית. גם לגופו של עניין, מדובר בטענה שלא הונחה תשתית עובדתית ראייתית להוכחתה. הטענה אף לא מתיישבת עם הטענה לבעלות ולחילופי שטחים, כנטען. יתר על כן, הכרה בזכות בר-רשות לא הדירה, אפשרית רק במקרים חריגים ביותר ולא הוכח, כי התקיימו התנאים לכך. על כן ולאור כל האמו ר לעיל, התביעה מתקבלת. ניתן בזה צו לפינוי ולהריסה שתוכנו כמבוקש וכמפורט ברישא לפסק דין זה. הצו יבוצע בתוך 6 חודשים ממועד שנמסר פסק הדין לידי ב"כ הנתבעים. אני סבורה כי זהו פרק זמן ראוי שמביא בחשבון את כל נסיבות העניין, ומאפשר לנתבעים שהם בעלי משפחה וילדים, להיערך למציאת מקום מגורים חלופי. ניתן בזה היתר פיצול סעדים. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 6000 ₪. מקרקעיןרשות הפיתוחסילוק יד