בדיקת שכרות במעבדה פרטית

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) מיום 11.10.11 בתיק עפ"ת 22818-07-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (סגן הנשיא ריבלין) בתיק תת"ע 18207/09 מיום 30.5.11. עניינו של התיק נהיגה בשכרות. רקע והליכים ב. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בשכרות, לאחר שבבדיקת אויר נשוף שנערכה לו בתאריך 30.10.09 נמצאה רמת אלכוהול של 405 מיקרוגרם. ביום 30.5.11 הורשע המבקש במיוחס לו, לאחר ניהול הוכחות. נקבע, כי אין להסתמך על בדיקת הנשיפה, שכן המשיבה לא הוכיחה כי המכשיר היה תקין ומכויל בעת הבדיקה; ואולם נקבע גם, כי יש להרשיע את המבקש במיוחס לו על בסיס כשלונו בבדיקת המאפיינים, וכן על בסיס הודעתו לפיה שתה "3 בירות" טרם נהיגתו. בית המשפט נתן דעתו לטענת המבקש, לפיה לא נאמר לו מפורשות שכשל בבדיקת המאפיינים, וכן לא נאמר לו כי באפשרותו לבצע בדיקת דם פרטית לשם סתירת הממצאים, ואין לקבל איפוא את הבדיקה. נקבע לעניין זה, כי שעה שהובהרו למבקש השלכות בדיקת הנשיפה בה נכשל, אין חובה ליידע אותו כי כשל גם בבדיקת המאפיינים; עוד נקבע לעניין זה, כי לא חלה חובת יידוע בדבר האפשרות לבצע בדיקת מעבדה פרטית. על המבקש נגזרו 26 חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך 1,200 ₪. ג. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע, כי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט לתעבורה לפיה יש להרשיע את המבקש בהתבסס על בדיקת המאפיינים ועל הודעתו, אף שנקבע כי שגתה הערכאה הדיונית בכך שלא איפשרה למשיבה להוכיח את תקינות מכשיר הנשיפה, גם אם האחרונה איחרה בהגשת טפסים מסוימים לבית המשפט. אשר לעונש נפסק, כי הוא קרוב מאוד לעונש המינימום ועל כן אינו מצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. הבקשה ד. נטען כמפורט, כי בהתאם לפסק הדין שניתן בתיק עפ"ת (מרכז) 23854-12-10 ארביב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) על-ידי השופט ד"ר סטולר, חלה חובה על בודק המאפיינים ליידע את הנבדק בזכותו לבצע בדיקת מעבדה פרטית. כיון שבענייננו נפסלה בדיקת הנשיפה, ולא נודע למבקש כי כשל בבדיקת המאפיינים וכי זכותו לבצע בדיקת מעבדה פרטית, שגו הערכאות הקודמות בהרשיען את המבקש; צויין, כי רשות ערעור בעניין ארביב קבועה לדיון בבית משפט זה (רע"פ 3807/11, קבוע ליום 23.5.12), ועל כן התבקש צירוף תיק זה לדיון. לחלופין נטען, כי כיון שההרשעה מבוססת על בדיקת המאפיינים בלבד, יש להרשיע את המבקש בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול חלף העבירה של נהיגה בשכרות, ולהפחית בעונש שנגזר עליו. לעניין זה הביא בא כוח המבקש מתזכיר חוק לתיקון פקודת התעבורה (מספר 106), תשע"ב - 2011, לפיו במקרים בהם מורשע נאשם בהסתמך על בדיקה שאינה מדעית, מוצע לקבוע עונש מינימום של פסילה למשך 6 חודשים, חלף העונש הקיים כיום של 24 חודשים. דיון  והכרעה ה. לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה, מבלי לטעת מסמרות בטענות לעניין חובת היידוע באפשרות לבצע בדיקת מעבדה פרטית, אשר יתבררו ככל הנראה בהכרעה ברע"פ 3807/11 כנזכר. ראשית, באשר לבדיקת המאפיינים אמר בית המשפט לתעבורה שממנה "עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הנאשם נכשל כשלון חרוץ" הן בהליכה, הן בהבאת האצבע לאף, הן בהתנודדות. ועוד, אין להתעלם מכך שהמבקש  הודה בשתייה של "3 בירות" ונדף מפיו ריח חזק של אלכוהול בזמן שעוכב לבדיקה. מכאן, שלהרשעתו תימוכין חזקים המעידים על היותו שיכור בזמן הנהיגה. על כן לא מצאתי שנפל פגם בקביעות הערכאות הקודמות לעניין הרשעת המבקש. אשר לעניין העונש, עיינתי בתזכיר החוק אליו הפנה המבקש. ואולם, החוק כיום קובע עונש מינימלי של 24 חודשי פסילה בפועל (סעיף 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש)). זו נקודת ההתיחסות והמוצא של בית המשפט, ונראה כי המציאות בכבישים בעקבות מה שניתן לכנות "תת תרבות השתיה טרם נהיגה" חייבה בשעתו את השתת הסנקציה (תיקון 35 לפקודה מתשנ"ה-1995; ראו הצעת החוק בהצעות חוק תשנ"ד, 513). עיינתי בתזכיר החוק החדש, ולפי שעה עודו על האבניים, והשיכורים על הכביש, ועל כן אין מנוס מקיום הוראות החוק הקיימות. העונש שהושת על המבקש אינו חריג באופן המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור, קל וחומר בגלגול שלישי (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). ו. אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. ניתנה היום, א' בשבט התשע"ב (25.1.2012).    משפט תעבורהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)