1. עניינו של ההליך דנן בתביעת התובעת לפסק דין הצהרתי המכיר בה כידועתו בציבור של המנוח יחזקאל עמית ז"ל (להלן - המנוח) שנפטר ביום 18.10.09, ולקבלת פנסיית שאירים מהנתבעת מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן גם - מבטחים). רקע עובדתי 2. המנוח היה פנסיונר של מבטחים החל מיום 1.7.00 ועד למועד פטירתו ביום 18.10.09. 3. התובעת ילידת 2.12.1947. 4. ביום 1.4.07 הודיע המנוח במכתב רשום למבטחים, על היותה של התובעת בת זוגתו קרוב לשלוש שנים, תוך בקשה כי תרשם כמוטבת לקבלת קצבת הפנסיה במותו. 5. בקשת התובעת לקבלת קצבת שאירים מקרן הפנסיה נדחתה, בין היתר מאחר שלא עמדה בתנאים הקבועים בהגדרת "אלמנת פנסיונר" בתקנון האחיד של קרן הפנסיה, שכן טרם הגיעה לגיל הזקנה במועד פטירתו של בן זוגה המנוח. כמו כן התבקשה התובעת להמציא פסק דין מבית הדין לעבודה להכרה בה כידועה בציבור. 6. בתיק זה עותרת התובעת לסעדים כדלקמן: א. כי תוכר כידועה בציבור של המנוח. ב. כי ייקבע כי התובעת עומדת בקריטריונים הנדרשים לקבלת קצבת שאירים על פי תקנון הנתבעת. ג. כי קצבת השאירים תשולם לה רטרואקטיבית מיום הפטירה, היינו מיום 18.10.09. טיעוני התובעת 7. התובעת טוענת כי הכירה את המנוח לפני כחמש עשרה שנה, כששניהם גרושים והורים לילדים בגירים וחברותם התפתחה בהדרגה, עד כי בשנת 2004 עברו למגורים משותפים. זאת עשו מבלי לקבע עצמם למקום אחד, כאשר התגוררו לסירוגין הן בדירתה ברעננה והן בדירת המנוח ברמת גן. כמו גם בילו לעיתים תכופות בדירת הנופש שהחזיק המנוח בקיסריה. התובעת טוענת כי הייתה בת זוגו של המנוח לכל דבר ועניין. הם בילו יחד את זמנם, השתתפו באירועים משפחתיים, טיילו רבות בארץ ובחו"ל והיא אף סייעה לו בעבודתו בגלריה. לפיכך טוענת התובעת, כי היא עונה להגדרת "ידועה בציבור" של המנוח . התובעת מוסיפה כי בהתאם להלכה הפסוקה יש לכבד את רצונו של המנוח בחייו, אשר ביקש כי התובעת תרשם כמוטבת לקבלת קצבת השאירים מתוך הגמלה המגיעה לו. 8. באשר לטענה כי אינה עומדת בתנאי הקבוע בחלופה השנייה להגדרת "אלמנת פנסיונר" שכן ביום פטירת המנוח לא הגיעה לגיל קצבת זקנה- טוענת התובעת כי המדובר בהפרש זמנים של חודש בקירוב (ביום הפטירה מלאו לתובעת 61 שנה ועשרה וחצי חודשים). לטענתה שינוי תקנון כמו שינוי חוזה אינו יכול לפעול רטרואקטיבית ללא הסכמת הצדדים. במועד חקיקת חוק גיל פרישה, התשס"ד- 2004, היו המנוח והתובעת בחיים והסתמכו על כך שהסכומים שנחסכו על ידי המנוח בקרן יגיעו לתובעת, במקרה של פטירה, בהתאם לגיל הפרישה לפני שתוקן, דהיינו 60 שנה. 9. עוד מציינת התובעת כי במבוא לדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון גיל פרישה נאמר כי מטרת החוק היא להעלות באופן הדרגתי את גילאי הפרישה. לכן סותר הסירוב להעניק לתובעת את קצבת השאירים את תכלית הצעת החוק, והיא יצירת הדרגתיות בקצב העלאת גיל היציאה לפנסיה. טיעוני הנתבעת 10. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי התובעת הינה ילידת חודש 12/1947 וכי הכירה את המנוח רק בסמוך לשנת 2004. לפיכך אין היא עונה על אף אחת משתי החלופות האפשריות להגדרה של "אלמנת פנסיונר" בתקנון הנתבעת, מאחר והכירה את המנוח לאחר מועד זכאותו הראשון לקצבת זקנה והיא עצמה לא הגיעה לגיל קצבה כנדרש בחלופה השנייה (בהתאם לנספח א' לתקנון- גיל הקצבה של התובעת הינו 62 שנים). בנוסף לכך טוענת הנתבעת כי התובעת לא המציאה אסמכתאות מספקות להוכחת טענת היותה ידועה בציבור של המנוח ולא הראתה כי היא עונה על הדרישות המופיעות בתקנון הקרן כגון מסמכים המעידים על ניהול משק בית משותף, חשבון בנק משותף, העתקי חשבונות משותפים, תצהירי שכנים ובני משפחה או מסמכים המעידים על כך שגופים אחרים הכירו בתובעת ובמנוח כידועים בציבור. 11. הנתבעת מוסיפה כי בהתאם להלכה הפסוקה היא מחויבת לפעול כלפי מבוטחיה אך ורק על פי תקנון הקרן ואין היא רשאית ליתן זכויות עודפות על התקנון ולהפלות מבוטחים על בסיס זה. כמו כן בהתאם לתקנות מס הכנסה, חייבת הקרן לפעול לטובת כלל מבוטחיה , זאת מאחר ושיטת הפנסיה מבוססת על עיקרון הביטוח ההדדי ולפיכך לא ניתן להקנות לתובעת זכויות מעבר לאלה המוקנות לה בתקנון. עמדת המדינה 12. על פי החלטת בית הדין מיום 4.10.10 הוגשה עמדת הממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר . בנייר העמדה נטען כי בחינת הזכאות לגמלה אכן מתגבשת בהתאם להוראות התקנון במועד קרות האירוע המזכה. כמו כן נטען כי אין להתערב בהוראות התקנון האחיד או לחרוג מהן בנסיבות עניינה של התובעת ומשכך דין התביעה להידחות. המסגרת הנורמטיבית 13. בהתאם להלכה זכויות לקצבה מתגבשות בעת קרות האירוע המזכה ובענייננו שעה שאשת החבר הופכת ל"אלמנה". (ע"ע 540/05 שוע נ' אוניברסיטת תל- אביב , מיום 19.1.06; בג"ץ 6460/02 משה אליאב ואח' נ' ביה"ד הארצי ואח' (להלן - בג"ץ אליאב). פ"ד ס' (4) 411; דב"ע שן/ 3-60 ברקן ואח' נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות, פד"ע כב 259). הואיל והמנוח נפטר לאחר אוקטובר 2003, חלות בענייננו הוראות התקנון האחיד (אשר נכנס לתוקפו ביום 1.10.03) (להלן - התקנון). 14. פרק ו' לתקנון קובע, את עצם זכאותו של שאיר לקצבת שאיר פנסיונר ואת התנאים לכך: "שאיר פנסיונר שנפטר יהיה זכאי לקבל מהקרן קצבת שאיר פנסיונר, ובלבד שהגיש לקרן בקשה בכתב לקבלת קצבת שאיר פנסיונר וצירף לה תעודת פטירה של פנסיונר או הצהרת מוות לאימות פטירתו, מאושרת כדין, ומסמכים המוכיחים קרבתו של השאיר לפנסיונר". סעיף 19 לתקנון קובע את זהות השאירים הזכאים לקצבת שאיר פנסיונר ושיעור זכאותם לקצבה. בהתאם לסעיף זה "אלמנת פנסיונר" תהא זכאית לקצבת שאיר פנסיונר בשיעור של 60% מסכום הקצבה האחרונה ששולמה לפנסיונר. 15. בתקנון הוגדרה "אלמנת פנסיונר" כדלהלן: "אלמנת פנסיונר- בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה: הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת הזקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר. הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עמו לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה". "בת זוג" מוגדרת כאחת משתי אלה: "א. אשתו של מבוטח או פנסיונר. ב. מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך". 16. אין חולק כי התובעת אינה חוסה תחת החלופה הראשונה להגדרת "אלמנת פנסיונר" שכן, כאמור לעיל, ממכתב המנוח לקרן בעודו בחיים ניתן ללמוד כי התובעת הייתה לבת זוגו במהלך שנת 2004 קרי, לאחר חודש הזכאות הראשון של המנוח לקצבת זקנה. 17. המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לחלותה של החלופה השנייה להגדרת "אלמנת פנסיונר" על התובעת כמו גם לשאלה האם היא עונה להגדרת ידועה בציבור של המנוח. דיון והכרעה 18. מערכת היחסים הפנימית שבין קרנות הפנסיה לבין מבוטחיהן מושתת על יסודות השיוויוניות, ההדדיות והגשמת המטרה הסוציאלית. על פי עקרונות אלה ובשים לב לכך שהביטוח בקרנות הפנסיה הוא ביטוח שיתופי, קבע בית הדין הארצי כי היחסים בין חבר קרן פנסיה לבין הקרן הם יחסים חוזיים, שעה שתקנון הקרן מהווה את החוזה שבין הצדדים. תקנון הקרן הוא המחייב, עת קמה הזכות לגמלה: "הגורמים המייחדים את פעולותיה של קרן הגימלאות הם "שוויוניות", הדדיות ו"המטרה הסוציאלית". תקנון קרן הפנסיה הוא ההסכם המחייב שבין הקרן לבין כל אחד מהחברים. לא מדובר בחוזה אינדיבידואלי המתאים עצמו לדרישותיו של כל אחד מן החברים אלא בהסכם אחד שהוא למעשה הסכם בין החברים לבין עצמם ובין כל אחד מהם לבין הקרן. מדובר בהסכם המשקלל את כלל האינטרסים של החברים. לכן אין להיטיב עם חבר אחד על חשבון החברים האחרים וכן יש לבחון את זכאות החבר או מוטביו על פי הוראות התקנון" (ע"ע 540/05 שוע נ' אוניברסיטת תל- אביב מיום 19.1.06) (ראו עוד: ע"ע 629/97 אליאב ואח' נ' קרן מקפת, פד"ע לו 721; ע"ע 1341/01 רפפורט נ' "מבטחים", פד"ע לח 630; ע"ע 1407/01 פידלמן נ' "מבטחים" ,ניתן ביום 17.10.2004 ; דב"ע נה /6-11 משה בנימין נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ ניתן ביום 18.12.1995;ע"ע 600034/97 600035/97 מבטחים נ' יוסף גלאור , ניתן ביום 9.3.05).   עוד נקבע כי קרן פנסיה חברתית אינה רשאית להתקשר בהסכם פרטני שמעניק זכויות עודפות ועומד בניגוד לתקנון הקרן (ע"ע 629/97 משה אליאב נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה פד"ע לו' 721. וכן בג"צ אליאב).   19. הקרן מחויבת לפעול על פי תקנונה, תקנון אשר אושר על ידי משרד האוצר. אין באפשרות הקרן לסטות מהוראות התקנון ולהיטיב עם מבוטח זה או אחר. הדברים עולים מפורשות מתקנה 41 כו' לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964, הקובעת מפורשות כי ההתחייבויות המהותיות של קרן פנסיה ייקבעו בתקנון ובו בלבד: "41כו. זכויות העמיתים ותקנון (א) זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקיצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה; לענין זה, "זכויות העמיתים" - לרבות הגדרת הזכאים והזכאויות, שיטת חישוב השכר הקובע, שיטת הצמדת הקיצבה, רכיבי שכר הנכללים בבסיס הקיצבה ומועד תשלום הקיצבה. (ב) קופת גמל לקיצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם. (ג) קופת גמל לקיצבה לא תקבל על עצמה התחייבויות חדשות לענין זכויות העמיתים בקופה, אלא בהתאם ליכולתה לעמוד בהן, לפי חישוב אקטוארי, אשר יישמר בקופה ויוצג לממונה, על פי דרישתו". 20. בהתאם להסדר הקבוע בתקנון, לא קמה זכות לקצבת שאירים במקרה של נישואים לאחר פרישה לקצבת זקנה, אלא אם האלמנה גרה עם הפנסיונר במשך שנתיים לפחות עד ליום בו נפטר והיא עצמה הגיעה לגיל קצבת זקנה, ואז תהיה האלמנה זכאית לקצבת שאירים למרות שהייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר פרישתו. 21. בק"ג 3523/06 אלישבע זינגר נ' מבטחים, (מיום 10.1.10) בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, סקרה כב' השופטת עפרה ורבנר את המצב המשפטי הקיים, את הסיבות לגיבושו ואת ההיגיון העומד מאחוריו ובהתאם לכך את הצורך בקביעת מגבלת גיל האלמנה הזכאית לקצבה לצורך שמירת מנגנון האיזון האקטוארי, ובכך קיבלה היא את עמדת הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון. במסגרת זו הובהר, כי לו היה מדובר בנוסח המקורי של התקנון האחיד או בנוסח של התקנונים של קרנות הפנסיה החדשות, התובעת לא הייתה זכאית כלל לקצבת שארים, בלא כל קשר לגילה, אך מהטעם כי החלה להיות בת זוגו של המנוח לאחר פרישתו לפנסיה. 22. מהעובדות המפורטות לעיל עולה כי במועד הקובע (פטירת המנוח), התובעת טרם הגיעה לגיל קצבת זקנה. התובעת טענה כי תוצאת הדברים אינה צודקת, שכן במועד פטירת המנוח הייתה כבת 61 ועשרה וחצי חודשים, כאשר גיל קצבת הזקנה שלה הינו 62, היינו מדובר בהפרש של חודש וחצי בלבד. התובעת מוסיפה כי בעת חקיקת חוק גיל פרישה, התשס"ד- 2004 (במסגרתו הועלה גיל הפרישה של התובעת מ- 60 ל-62), היו היא והמנוח בני זוג והסתמכו על כך כי בהתאם לגיל הפרישה לפני שתוקן, דהיינו 60 שנה, תזכה התובעת בכספים שנחסכו בקרן במקרה של פטירה. עוד לטענתה, הסירוב להעניק לה את קצבת השאירים מנוגדת לתכליתו של חוק גיל פרישה אשר מטרתו היא להעלות באופן הדרגתי את גילאי הפרישה. 23. לא מצאתי מקום לקבל טענות אלו. שילוב עקרון השוויון החל על הנתבעת ביחסיה עם כלל העמיתים, יחד עם הכלל הפסיקתי לפיו הזכויות הפנסיוניות נקבעות על פי תקנון הקרן בעת קרות האירוע המזכה, מחייב אותנו שלא לסטות מההגדרה התקנונית. התובעת אינה יכולה להסתמך על גיל פרישה אשר היה קיים במועד היכרותה את המנוח או במהלך יחסיהם, שכן יש לבחון את גיל הפרישה במועד קרות האירוע המזכה. במאמר מוסגר נציין כי חוק גיל פרישה נכנס לתוקפו ביום 1.4.04, כאשר במועד זה ספק אם היו כבר המנוח והתובעת בני זוג, שכן במכתב המנוח לקרן מיום 1.4.07 מציין המנוח כי התובעת הינה בתו זוגתו לחיים קרוב לשלוש שנים. מה גם שמעמדת המדינה עולה כי התיקון בתקנון האחיד שכלל את שינוי ההגדרה של המונח "אלמנת פנסיונר" לנוסח כפי שהוא כיום, נעשה בחודש מרץ 2004 לערך, קרי טרם הפכו המנוח והתובעת לבני זוג - כך שטענת ההסתמכות אין לה על מה שתסמוך. 24. באשר לטענת התובעת כי מדובר בהפרש מזערי של חודש וחצי ממועד פטירת המנוח ועד למועד הגעתה לגיל פרישה. כל אימת שנקבע גבול כלשהו, יכול ותתעורר השאלה מדוע נקבע הגבול כפי שנקבע ולא אחרת וכי כל מקום בו נקבע קו גבול יהיה מי שיטען כי השארתו מעבר לאותו קו גבול הינה שרירותית. אך זוהי המטרה של קביעת קו גבול ליצור חיץ בין מקרים הנופלים בין צידו האחד של אותו קו לאלו שנמצאים בצידו האחר. יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין בבג"ץ 5193/99 קיבוץ יחיעם נ' ממשלת ישראל מיום 7.2.2000), שם דובר על קביעת גבול גיאוגרפי למתן הטבות מסוימות:   "בהצבתו של גבול להבדיל בין לבין, לעולם עשויה שתתעורר שאלה מדוע זה נקבע הגבול כפי שנקבע - כך ולא אחרת. קושי זה קושי מובנה הוא בכל נושא שעניינו זמנים, מישקלות ומידות. כך הוא באשר להתיישנות, כך הוא באשר לגיל וכך הוא באשר למישקל. לו נקבעה אמת מידה של עשרה ק"מ כי אז היו מעלים שאלה וטרוניה יישובי האחד-עשר ק"מ, ולו נקבע גבול של שמונה ק"מ, כי אז היו באים בטרוניה יישובי התשעה ק"מ". (ראו גם: בג"ץ 8803/06 גני חוגה נ' שר האוצר, מיום 1.4.07). 25. עוד טענה התובעת כי קבלת עמדת הנתבעת והמדינה תביא לתוצאה לפיה רצונו האחרון של המנוח לא יקויים. בהקשר זה מבקשת התובעת להסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד (מיום 8.8.10) שם נקבע כי כאשר בלב העניין מצוי עקרון הגשמת רצון המת, המהות היא החשובה ולא הצורה, וכי אין זה ראוי לסכל את רצונו של המת מנימוקים פורמאליים. אף טענה זו דינה להידחות. בבג"ץ 2673/06 אביבה שאוה-שוע נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' (מיום 24.1.09), ניתן מענה ברור לטענה הדומה לזו שמעלה התובעת. באותה פרשה נדון מקרה בו העותרת, אשר הייתה גרושתו של המנוח, טענה כי היא זכאית לקצבת השאירים של המנוח משום שההוראה בתקנונים של קרן הפנסיה נסוגה מפני רצונו של המנוח בצוואה מטעמו, יחד עם סעיף 36(ב) לחוק החוזים והלכת השיתוף. בית המשפט העליון דחה את טענותיה של העותרת וקבע כי אמנם סעיף 36(ב) לחוק החוזים מאפשר, באמצעות צוואה שהודעה עליה ניתנה לקרן הפנסיה, לבטל זכותו של מוטב מסוים על פי התקנון ולהעמיד במקומו מוטב אחר, אולם כפי שנקבע בע"א 233/98 שושנה כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים ואח', פ"ד נד(5) 493, המוטב אליו מתבקש להעביר את קצבת השאירים חייב להימנות על השאירים כהגדרתם בתקנון הקרן. קביעה זו מבוססת על שני טעמים: ראשית - כדי להבטיח את קיומה של התכלית הסוציאלית של קרן הפנסיה והיא רווחת העובד ושאיריו, ושנית - הימנעות מהגדלת חבותה של קרן הפנסיה על ידי קביעת זכאות למוטבים "חיצוניים" ופגיעה באיזון האקטוארי שלה, אשר עלול לפגוע בשאר עמיתי הקרן. הואיל ובענייננו - כפי שהוסבר לעיל - התובעת אינה נמנית על הגדרת "אלמנת פנסיונר" במבטחים לפי הוראות התקנון אשר חל על המקרה, הכרעת בית המשפט העליון בבג"ץ שאוה-שוע נכונה גם למקרה דנן. אין בהוראתו של המנוח כדי לאפשר את העברת הזכאות לפי התקנון לתובעת. המנוח לא יכול היה להעניק למערערת זכות אשר אין היא זכאית לה מכוח התקנון. 26. נוסיף עוד כי בעניין עמליה אריאל עליו מסתמכת התובעת התנהל הדיון סביב השאלה האם הייתה המערערת ידועתו בציבור של המנוח. אחד התנאים שנקבעו בתקנון הקרן להכרת זכאותה של ידועה בציבור לקצבת שאירים הוא מסירת בקשה בכתב לקרן על ידי החבר כשלוש שנים לפחות לפני פטירת החבר. כב' השופט דנציגר התייחס לדרישה זו וקבע שמדובר בדרישה פורמאלית אשר ניתן להוכיחה במבחנים מהותיים ועל כן היא נסוגה בפני כיבוד רצון המת. עוד נקבע בעניין עמליה אריאל כי המוטבה אשר רשם המנוח כידועה בציבור מקיימת את הוראות התקנון לעניין הגדרת שאיר כנדרש בפסק הדין בעניין כץ. לא כך הם פני הדברים בענייננו. ראשית, הדרישה כי בת הזוג תגיע לגיל קצבה הינה דרישה מהותית אשר בבסיסה שיקולים תקציביים כפי שתואר לעיל. ובנוסף, בניגוד לעובדות פסק הדין בעניין עמליה אריאל, בתביעה דנן אין התובעת עונה על הגדרת "אלמנת פנסיונר" שבתקנון הקרן. 27. אשר על כן ולאור האמור לעיל משאין התובעת עונה להגדרת המונח "אלמנת פנסיונר" שבתקנון הקרן, הרי שדין התביעה להידחות וזאת אף מבלי שנידרש להכריע בשאלה אם יש להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח. חרף האמור ולמעלה מן הצורך אתייחס אף לסוגיה זו. 28. בהתאם לפסיקה, השאלה האם בני זוג היו בגדר ידועים בציבור הינה בגדר עניין שבעובדה הטעון הוכחה פוזיטיבית. נטל ההוכחה מוטל על כתפי הטוענת להכרה כידועה בציבור. לעניין ההכרה בידועה בציבור נפסק, כי יש צורך בראיות שהשניים התכוונו לקשר של תמיד שיש בו מסימני ההיכר של קיום יחידה משפחתית גם אם מסיבה זו או אחרת, לא ניתן לאותו קשר ביטוי כמתחייב על פי הדין. (דב"ע לו' 0-19 המוסד לביטוח לאומי נ' מנו, פד"ע ב' 72; דב"ע נג/7-6 בטר נ' קרן הגמלאות המרכזית פד"ע כ"ז 135; דב"ע נד'/1-6 דר' מרטה אליאן נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות מיום 13.1.94; ע"ע 10160/00 טלינסקי ליובוב נ' קרן הגמלאות המרכזית מיום 21.6.01; עב"ל חוה ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 7.4.11).   "המבחן להכרה בידועה בציבור כאשתו של פנסיונר הוא כפול: ראשית - על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו, מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית - עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של ניהול וכדאיות כספית או סיכום עניני אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים. (ע"ע 97/ 6-37 פוגל נ' מבטחים, פד"ע לב, 372 בעמ' 377-376 וההפניות שם).   29. ומן הכלל אל הפרט - כתמיכה לגרסתה בדבר ניהול חיים משותפים ומשק בית משותף עם המנוח צירפה התובעת תמונות בה נצפים היא והמנוח באירועים משפחתיים משותפים, כרטיסים לפילהרמונית שנשלחו ע"ש המנוח לכתובתה של התובעת ברעננה וכן מכתב אל דיירי הבית ברמת גן בו התגורר המנוח ועליו חתומים הן המנוח והן התובעת. כמו כן הוגשו מטעמה שלושה תצהירי מכרים אשר ביקשו להעיד על קשר זוגי בין המנוח לתובעת בתקופה שבסמוך לפטירתו. 30. אין די בכל אלה כדי להצביע על היותה של התובעת ידועה בציבור של המנוח בסמוך לפני פטירתו. המנוח והתובעת שמרו איש איש על דירתו. התובעת לא הציגה אסמכתאות על ניהול משק בית משותף , חשבון בנק משותף,קבלות על רכישות משותפות וכיו"ב. התובעת אף לא פנתה לגופים אחרים בבקשה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח. כמו כן ניכר כי העדים שהעידו מטעמה לא היו מעורבים בחייה ובחיי המנוח ביום יום. העד יחזקאל בנימין אשר הכיר את המנוח במסגרת עיסוקו כסוקר שמאי של חפצי אומנות, לא היה מעורב בחיי היום יום של המנוח (עמ' 9 ש' 30-31) ובמסגרת חקירתו הנגדית הודה כי לא ראה את המנוח יותר מחצי שנה לפני פטירתו (עמ' 9 לפרוט' ש' 26). כך גם העד שגיב אבידר אשר שימש כעורך דין במשרדה של התובעת עד לשנת 2008, העיד כי מתחילת 2008 לא הייתה לו מעורבות אישית יום יומית בחייהם של התובעת והמנוח ולא יכול היה לאשר או לשלול באם הקשר בין המנוח לתובעת נפסק כשנה לפני פטירת המנוח (עמ'7 ש' 27, עמ' 8 ש' 5-6). התובעת לא זימנה לעדות חברים ובני משפחה אשר יכלו לשפוך אור על טענותיה כי קיימה קשר עם המנוח עד למועד פטירתו. התובעת בחקירתה ביקשה להציג מצג לפיו המנוח כעס על ילדיו לפני פטירתו וטענה לקיומה של צוואה שנרשמה בידי המנוח ונשמרה במחשבו ובה ביקש להדיר את ילדיו (עמ' 4 ש' 15 - 17). אולם חרף טענה זו, לא הוצג מסמך כלשהו הנחזה להיות צוואה והתובעת אף אישרה כי לא הגישה כל התנגדות למתן צו ירושה בהליך אותו פתחו הילדים. 31. בניגוד לעדותה של הגב' אליזבת אלוני שכנתה של התובעת אשר העידה כי התובעת והמנוח היו לבני זוג עד לפטירתו של המנוח, העידו עדי הנתבעת ילדיו של המנוח, כי במהלך שנת 2008 סיפר להם אביהם כי הוא והתובעת נפרדו (סעיף 13 לתצהיר עדי עמית וסעיף 12 לתצהירו של גיא עמית). גרסתם זו מתיישבת עם העובדה כי המנוח נפטר בביתה של אשה אחרת בשעת לילה מאוחרת. התובעת, חרף טענתה כי דובר בביתה של לקוחה - לא הביאה לעדות את אותה לקוחה או את שותפו של המנוח לעסקים ואף לא סיפקה הסבר סביר לפשר הימצאותו של המנוח אצל לקוחה בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר. (עמ' 6 לפרוט' ש' 16-22). בנוסף לכך אישרה התובעת כי לא הייתה רשומה כבת זוג של המנוח על מודעות האבל שהוצאו לאחר פטירתו (עמ' 7 ש' 2). 32. מן האמור עולה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את היותה ידועה בציבור של המנוח בשנה האחרונה ובסמוך לפני פטירתו ועל כן גם תביעתה להכיר בה ככזו נדחית. סיכום 33. התביעה נדחית. משמדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"א, 27 יולי 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. פנסיונריםאלמנות / אלמניםפנסיהמבטחים (פנסיה)