ערעור על החלטת המנהל הכללי של הרשות הארצית לשירותי דת שבמשרד ראש הממשלה, אביגדור אוחנה, מיום 22.5.08 (להלן: "ההחלטה מיום 22.5.08" או "ההחלטה נשוא הערעור"), לפי סעיף 5ב לחוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסנגניו) תשל"ז-1977 (להלן: "החוק" או "חוק הגמלאות"), החל גם על ראש מועצה דתית מכח סעיף 14 לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971 (להלן: "חוק שירותי דת"). רקע עובדתי הצדדים הגישו לבית המשפט ביום 28.2.11 רשימת עובדות ופלוגתאות מוסכמות (בימ"ש/1) שממנה עולות העובדות הבאות: א.המערער יליד 6.9.67. ב. המערער נבחר לשמש חבר מועצה דתית גן יבנה לראשונה ביום 5.2.96. ג.ביום 26.2.96 נבחר המערער לכהן כיו"ר המועצה הדתית. המערער כיהן בתפקידו זה עד ליום 30.11.00, אז פורסם בילקוט הפרסומים הרכב חדש של המועצה הדתית, ובו המערער כחבר מועצה (להלן תקרא התקופה שבין יום 26.2.96 ובין יום 30.11.00, "תקופת הכהונה הראשונה"). ד. ביום 29.8.01 כונסה ישיבת המועצה הדתית החדשה, אשר החליטה לבחור במערער לכהן כיו"ר המועצה הדתית. המערער כהן בתפקיד זה עד לפרסום הוראות חוק ההסדרים לפיהן פוזרו המועצות הדתיות, ועקב כך חדל המערער מלכהן כראש המועצה ביום 2.5.04 (להלן תקרא התקופה שבין יום 29.8.01 ובין יום 2.5.04, "תקופת הכהונה השניה"). ה. בתחילת תקופת הכהונה הראשונה של המערער כיו"ר המועצה הדתית, הוא שובץ במשרה מס' 1, בהיקף של 50% משרה, שכר נבחרים ג' סגנים (מכתבה של גב' ברוריה פרנסיס, מנהלת ענף תקנים דאז במשרד הדתות, מיום 29.7.96). ו.החל מיום 5.2.96 ועד ליום 2.5.04 המערער השתכר בפועל בהתאם לחלקיות משרה בשיעור של 50% לפי שכר יו"ר נבחרים רמה ג'. בנוסף, למערער שולמה אחזקת רכב בתקופה מיום.25.2.96 ועד ליום 2.5.04 לפי חלקיות משרה - 100%. ז. בגין תקופת הכהונה הראשונה זכאי המערער למענק פרישה לפי משכורת קובעת של נבחרים ברמה ג' 50% משרה, מבלי לגרוע ובכפוף לטענת הקיזוז של המדינה והמועצה. ח.ביום 22.5.2008 ניתנה החלטת גמלאות, על ידי מר אביגדור אוחנה, מנכ"ל משרד הדתות (נספח א' להודעת הערעור). ההחלטה נשוא הערעור להחלטה מיום 22.5.08 של מר אביגדור אוחנה, המנהל הכללי של הרשות הארצית לשירותי דת שבמשרד ראש הממשלה (בעבר, משרד הדתות) שני חלקים. האחד נוגע לזכאותו של המערער לפנסיה תקציבית בגין תקופת כהונתו הראשונה כראש המועצה הדתית גן יבנה. בחלק זה, מסר מר אוחנה למערער, כי בהתאם להחלטת שירותי הדת היהודיים (גמלאות לראש מועצה דתית וסגניו) תשמ"א-1981 (להלן: "החלטת שירותי דת") בגין תקופת כהונתו הראשונה (מיום 25.2.96 ועד ליום 30.11.00) הוא זכאי למענק בסכום של 18% מהמשכורת האחרונה ששולמה לו באותה תקופה כפול 57 חודשי כהונתו לפי חלקיות של 50% משרה (שכר יסוד פלוס תוספת יוקר). כעולה מרשימת העובדות והפלגתאות המוסכמות, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי חלק זה של ההחלטה. המערער אינו חלוק על גובה המענק, והמשיבים מצדם לא חלקו על כך שהמערער זכאי למענק בגין תקופת הכהונה הראשונה, אך זאת בכפוף לטענת קיזוז הנוגעת לתקופות שלאחר מכאן. לא כך באשר לחלקה השני של ההחלטה המצויה בלבה של המחלוקת בין הצדדים. בחלק זה של ההחלטה, הודיע מר אוחנה למערער כי בגין תקופת הכהונה השנייה כראש המועצה הדתית (מיום 29.8.01 ועד ליום 2.5.04) אין הוא זכאי לקבל פנסיה תקציבית בהתאם להחלטת שירותי הדת, אלא לפנסיה צוברת. מר אוחנה הסביר למערער כי לפי הדין, החל מיום 9.11.98, זכויותיהם הפנסיוניות של נבחרי המועצה הדתית, בוטחו לפי הסדרי פנסיה צוברת. מר אוחנה הזכיר למערער, כי הודעה על כך נשלחה לו כבר ביום 1.1.02 על ידי גב' ברוריה פרנסיס שתוארה אז היה הסמנכ"לית לענייני המועצות הדתיות. כך מתוך המכתב של גב' פרנסיס למערער: "...זכויותיך הפנסיוניות יבוטחו בקופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה כמפורט בחוזר מנכ"ל תש"ס/1 מיום 4.11.99 וזאת בהתאם לתיקון חוק ההסדרים במשק המדינה מיום 9.11.98". הליכים קודמים ומקבילים קודם להחלטה מיום 22.5.08, קבל המערער ביום 21.11.05 החלטה בעניין זכאותו למענק פרישה מאת עוזר היועץ המשפטי בלשכה המשפטית של הרשות הארצית לשירותי דת, עו"ד הראל גולדברג (נספח ב' להודעת הערעור). המערער הגיש ערעור על החלטתו של עו"ד גולדברג לבית משפט זה שנדון בפני כב' השופטת שרה דותן (ע"ש 1122/06 קבלן נ' המנהל הכללי של הרשות הארצית לשירותי דת). כעולה ממסמך המוסכמות שהגישו הצדדים בתיק זה, בוטלה החלטתו של עו"ד גולדברג בפסק דינה של השופטת דותן מיום 4.3.07 משום שניתנה שלא על ידי הגורם המוסמך. מן הראוי להבהיר, על רקע רמיזות כאלה ואחרות של המערער בכתב הערעור, כי פסק דינה של השופטת דותן אינו מתייחס לגופה של ההחלטה ולעניין זכאותו של המערער למענק פרישה. עוד יובהר, על רקע טענות המערער, כי בכתב הערעור בע"ש 1122/06 טען המערער כי הגורם המוסמך ליתן החלטה בעניין מענק הפרישה הוא המשיב 1, קרי המנהל הכללי של הרשות הארצית לשרותי דת במשרד ראש הממשלה (עמ' 2 לפסה"ד וסעיף 49 להודעת הערעור בע"ש 1122/06). על כן, אין מקום לטענת המערער בהליך זה כי ההחלטה צריכה היתה להתקבל על ידי השר לענייני דתות שסמכויותיו הועברו לראש הממשלה (סעיף 54 להודעת הערעור). מה גם שתקנה 2(ב) לתקנות שירותי הדת היהודיים (גמלאות לראש רשות) (סדרי קיבעת גמלה, מתן הודעות, ביצוע והיוון), תשמ"א-1981, קובעת מפורשות כי "יקבע המנהל הכללי את הגמלה המגיעה לזכאי וישלח לו הודעה על כך במכתב רשום". המנהל הכללי מוגדר בתקנה 1 כ"המנהל הכללי של משרד הדתות" ובעת הרלבנטית המנהל הכללי של הרשות הארצית לשירותי דת במשרדי ראש הממשלה. ביום 9.1.08 הגיש המערער את עת"מ 1062/08 קבלן נ' המנהל הכללי של הרשות הארצית לשירותי דת, ובה טען, כי טרם התקבלה החלטה בעניין מענק הפרישה לו הוא זכאי על ידי הגורם המוסמך ברשות הארצית לשירותי דת. במסגרת העתירה הגישו הצדדים לכב' השופטת שרה ברוש הודעה מוסכמת ובה הסכים המשיב להחליט בעניינו של המערער לא יאוחר מ-30 יום ממתן תוקף של פסק דין להודעה המוסכמת. תוקף כזה ניתן ע"י השופטת ברוש ביום 1.4.08. ההחלטה של המנהל הכללי של הרשות הארצית לשירותי דת שבמשרד ראש הממשלה, אביגדור אוחנה, התקבלה, כאמור, ביום 22.5.08, וזאת במסגרת הזמן שסוכמה בין הצדדים. במקביל להליך זה הגישה המועצה הדתית גן יבנה ביום 21.7.08, תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו, ובה תבעה השבת כספים שנטל המערער מקופתה, לטענתה, שלא כדין, וזאת בתקופת התפר בין תקופת כהונתו הראשונה כראש המועצה שפקעה, כאמור, ביום 30.11.00 ועד לבחירתו מחדש על ידי המועצה ביום 29.8.01 (עב 8639/08 המועצה הדתית גן יבנה נ' יוסף קבלן) המערער מצידו הגיש כתב הגנה ולאחר מכן כתב תביעה שכנגד שעניינו בתשלום פדיון ימי חופשה. המערער בקש בהמשך את תיקונו של כתב התביעה שכנגד והוסיף לעניין פדיון ימי החופשה גם את עניינים הנוגעים לדמי הבראה, לביגוד ולמענק פרישה, להם הוא זכאי לפי טענתו (ראו סקירת השתלשלות הדיון בבית הדין האזורי לעבודה, בהחלטת השופטת סלע בפרוטוקול הדיון ביום 12.10.09, שצורף כנספח יג לכתב התשובה של המשיבה 2 בהליך זה). לבית הדין האזורי לעבודה הוגש ביום 8.8.10 "כתב עמדה מטעם המדינה" ובו עמדת הממונה על השכר במשרד האוצר ביחס לטענות הצדדים בפני בית הדין. בישיבת יום 31.10.10 בהליך זה בפני השופטת ברוש בקש ב"כ המערער, עו"ד אייל נון, להמתין לפסיקת בית הדין האזורי לעבודה בטרם יינתן פסק דין בערעור זה, וזאת בשל החפיפה בין ההליכים, ועל מנת למנוע הכרעות שיפוטיות סותרות. ב"כ המשיב 1, עו"ד קרן אביסרור, טענה מנגד, כי "אין מחלוקת בדבר הסמכות השיפוטית של בית משפט זה", ועל כן אין מניעה להמשיך את הדיון בערעור במקביל להליך בבית הדין האזורי לעבודה. עו"ד אביסרור טענה עוד, כי ההליך בבית הדין הוא בין המשיבה 2, המועצה הדתית גן יבנה ובין המערער, והמשיב 1 אינו צד להליך, על אף שעמדת המדינה הוגשה לבית הדין בכתב העמדה מטעם המדינה. השופטת ברוש החליטה בסיומה של הישיבה לקבוע דיון מקדמי נוסף בערעור ולאפשר לצדדים להגיש את רשימת המוסכמות והפלוגתאות, אשר הוגשה, כאמור, ביום 28.2.11 (בימ"ש/1). כמו כן, הוחלט כי לתיק יוגשו כל כתבי הטענות שהוגשו בבית הדין האזורי לעבודה, כולל כתב העמדה מטעם המדינה. גדר המחלוקת הפלוגתאות המוסכמות יובאו להלן כלשונן: "1. האם המערער זכאי לפנסיה תקציבית בגין התקופה שמיום 29.8.01 ועד ליום 2.5.04? או שמא כטענת המדינה והמועצה הדתית, היה עליו לפעול לביטול זכויותיו הפנסיוניות, לפי הסדרי הפנסיה הצוברת בהתאם להוראות הדין, וכעולה מהמכתב מיום 1.1.2002 (נספח 13 לעמדת המדינה), שנשלח אליו ע"י גב' ברוריה פרנסיס, סמנכ"לית לענייני מועצות דתיות במשרד הדתות? 2. האם המערער נטל שכר ונלווים שלא כדין, במשך 9 חודשים בתקופה שבין 30.11.00 לבין 29.8.01? 3. במידה ויקבע כי אכן כטענת המערער, הוא נבחר לשמש כיו"ר מועצה כדין בתקופה מיום 30.11.00 ועד 29.8.01, האם הוא זכאי לקבל שכר של יו"ר מועצה, לאור טענת המדינה לגבי התיקונים שחלו בתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות) תש"ל-1970, ותקנות תקציבי שירותי הדת היהודיים(תקציב מועצות דתיות) התשמ"ה-1985? 4. מהי המשכורת הקובעת של המערער, ביחס לתקופת כהונתו מיום 29.8.01 ועד ליום 2.5.04? האם כטענת המדינה היה עליו להשתכר בהתאם לחלקיות משרה 33% לפי רמה 4 'דרוג בכירים'? או שמא כטענת המערער, הוא היה זכאי לשכר ששולם לו בפועל, בהתאם לחלקיות משרה 50% לפי יו"ר בדרוג נבחרים רמה ג'? מהי הנפקות לגבי חישוב מענק הפרישה וטענת הקיזוז? 5. כיצד לחשב את אחזקת הרכב למערער, ביחס לתקופה שמיום 25.2.96 ועד ליום 30.11.00, לאור טענות הקיזוז שהעלו המועצה הדתית והמדינה? האם כטענת המדינה המערער היה זכאי לקבל אחזקת רכב בהתאם לפי 50% משרה? או שמא כטענת המערער, הוא היה זכאי לאחזקת רכב לפי 100% משרה, כפי ששולם לו בפועל? 6. כיצד לחשב את אחזקת הרכב למערער, ביחס לתקופה שמיום 29.8.01 ועד ליום 2.5.04 לאור טענות הקיזוז שהעלו המועצה הדתית והמדינה? האם כטענת המדינה, המערער היה זכאי לקבל אחזקת רכב לפי 33% משרה? או שמא כטענת המערער הוא היה זכאי לאחזקת רכב לפי 100% משרה, כפי ששולם לו בפועל? 7. במידה ויימצא כי למערער מניעים כספיים כלשהם מהמועצה לאחר ההתחשבנות והקיזוזים, האם כטענת המדינה והמועצה הדתית, יש לשלמם בתוכנית ההבראה, במסגרת הפעימה הראשונה והפעימה השניה, כדי שלא לבצע העדפת נושים לעומת שאר הגמלאים, הנבחרים והעובדים. 8. האם התיישנה תביעת המערער למענק פרישה? 9. האם המערער זכאי לפדיון ימי חופשה, והאם התביעה לפדיון חופשה התיישנה? (בכפוף לטענת חוסר הסמכות העניינית של ביהמ"ש המחוזי לדון בסוגית החופשה). 10 . מהי המשכורת הקובעת וחלקיות המשרה לחישוב לעניים תקופת הכהונה השנייה, בשום לב גם לגודל האוכלוסיה. 11. האם המערער נטל שכר או נלווים שלא כדין במידה וכן האם עליו להשיבם ו/או לקזזם מכל סכום שיימצא שיש לשלם למערער ע"י מי מהמשיבים, כטענת המשיבים". די בעיון ברשימת הפלוגתאות כניסוחה על ידי הצדדים על מנת להיווכח, כי אלה חרגו הרבה מעבר למחלוקת בין הצדדים באשר לחלקה השני של ההחלטה נשוא הערעור, הנוגע לזכאותו של המערער לפנסיה בגין תקופת כהונתו השניה, תוך שהונחו לפתחו של בית משפט זה שאלות הנדונות בפני בית הדין האזורי לעבודה והמצויות בגדר סמכותו העניינית. הצדדים התייחסו במסגרת הפלוגתאות לשאלה האם נטל המערער, שלא כדין, שכר והטבות נלוות בתקופת התפר בין יום 30.11.00 ובין יום 29.8.01 (פלוגתא מס' 2), וכן לשאלת גובה השכר באותה תקופה (פלוגתא מס' 3) שאלות העומדות לדיון בבית הדין האזורי לעבודה. כך גם השאלות הנוגעות לפדיון ימי החופשה (פלוגתא מס' 9) ולהוצאות בגין אחזקת רכב (פלוגתאות מס' 5 ו-6). הצדדים התייחסו בנוסף לטענת הקיזוז שהעלו המשיבים, וגרסו שלצורך הכרעה בה נדרש בית משפט זה להכריע בכל השאלות הנוגעות לשכרו של המערער ולהטבות שכר שונות להן הוא זכאי (פלוגתא מס' 11). במסגרת רשימת המוסכמות והפלוגתאות הסכימו הצדדים לעניין סמכותו של בית משפט זה, כדלקמן: "1. לבית המשפט המחוזי סמכות שיפוט ייחודית לדון בתביעת המערער למענק פרישה וזכויות גימלה. 2. לבית המשפט המחוזי אין סמכות שיפוט לדון בנושא החופשה, אשר תלוי ועומד בבית הדין האזורי לעבודה בת"א בתיק עב 8639/08 המועצה הדתית גן יבנה נ' יוסף קבלן". השופטת ברוש בהחלטתה על סדר הגשת הסיכומים בערעור מיום 28.2.11, הותירה את שאלת הסמכות של בית משפט זה ושל בית הדין האזורי לעבודה להכרעה בפסק הדין ואפשרה לצדדים להתייחס לסוגיה בסיכומי טענותיהם. המערער מצדו התייחס בסיכומיו לעניין הסמכות בנושא פדיון ימי החופשה. לשיטתו, על מנת להימנע ממתן החלטות סותרות, על בית משפט זה להימנע מלהכריע בנושא ימי החופשה. המשיבים מצדם טענו בסיכומיהם כי גם בנושא פדיון ימי החופשה וגם בנושא הוצאות אחזקת רכב נעדר בית משפט זה סמכות עניינית לדיון בהם. שני הצדדים התייחסו לגופן לשאלת נטילת השכר, שלא כדין, בתקופת התפר ולשאלת גובה השכר באותה תקופה, הן כשאלות העומדות בפני עצמן, והן כשאלות הצריכות דיון לשם הכרעה בטענת הקיזוז שהעלו המשיבים. בכך שאבו הצדדים אל הערעור שאלות שאינן בסמכותו של בית המשפט המחוזי, וזאת מבלי לתת דעתם כי הסמכות וגבולותיה נקבעו בחוק הגמלאות, ואין להסכמה כזו או אחרת ביניהם על מנת למתוח את גבולות הסמכות אל מעבר לקבוע בחוק. אין צורך להזכיר את הכלל לפיו הסמכות העניינית יורדת לשורש פעולתם של בתי המשפט, ו"אין בהסכמתם של בעלי הדין להתדיין לפני ערכאה שיפוטית אחת כדי להקנות לה סמכות עניינית בנושא, שבו מסר המחוקק את הסמכות לערכאה שיפוטית אחרת" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) (סיגא, תשס"ט-2009) בעמ' 17). סמכותו של בית המשפט המחוזי לפי חוק הגמלאות סמכותו של בית משפט זה לדון בערעור קבועה בחוק הגמלאות. עניינו של החוק ברשויות מקומיות וקביעותיו נוגעות לראש הרשות המקומית ולסגניו בשכר (סעיף 1 לחוק). סעיף 14 לחוק שירותי דת מחיל את חוק הגמלאות על ראש מועצה דתית וסגניו, וקובע את שינוי הניסוח לשם התאמת הוראותיו למועצות דתיות. להלן, אתייחס לחוק הגמלאות בהתאם לשינוי הניסוח בסעיף זה. סעיף 2 לחוק הגמלאות קבע את זכותו של ראש מועצה דתית ל"פנסיה תקציבית"- "לראש מועצה דתית ולשאיריו ישולמו, מקופת המועצה הדתית, גמלאות ותשלומים אחרים נוספים". סדרי קביעת הגמלה והגשת הבקשה לגמלה נקבעו בתקנות שירותי הדת היהודיים (גמלאות לראש רשות) (סדרי קיבעת גמלה, מתן הודעות, ביצוע והיוון), תשמ"א-1981. לפי תקנות, הסמכות לקבוע את הגמלה נתונה, כאמור, למנהל הכללי של משרד הדתות, ובתקופה הרלוונטית לערעור למנהל הכללי של הרשות הארצית לשירותי דת שבמשרד ראש הממשלה. סוגיות טכניות הנוגעות לקביעת הגמלה נקבעו על ידי ועדת העבודה ורווחה של הכנסת מתוקף סמכותה בסעיף 14 לחוק שירותי דת ובסעיף 2 לחוק הגמלאות בהחלטת שירותי הדת. סעיף 3 לחוק הגמלאות קובע כי בהחלטה לפי סעיף 2 מותר לקבוע, בין היתר, גם טובות הנאה אחרות לראש המועצה הדתית או לשאריו בנוסף לגמלה (סעיף 3(1)-(2) לחוק), להוון את הגמלה או חלקה (סעיף 3(3) לחוק), וכן לצרף תקופות כהונה ועבודה בשירות המדינה, לפי התנאים הקבועים בסעיף 3(4) לחוק. סעיף 4 לחוק הגמלאות קובע כי "החלטות לפי סעיף 2 יפורסמו ברשומות". לאחר הרפורמה בשוק הפנסיוני בישראל, הוסף לחוק הגמלאות, במסגרת חוק ההסדרים (סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 1999), תשנ"ט-1999), סעיף 2א לחוק, הקובע הסדר של "פנסיה צוברת" לראש מועצה דתית. זהו נוסח הסעיף: "על אף האמור בסעיף 2, לא ישולמו גמלאות מקופת המועצה הדתית לראש מועצה דתית שהחל בכהונתו לאחר יום כ' בחשון תשנ"ט (9 בנובמבר 1998) (להלן - היום הקובע) ולשאיריו, וזכויותיו לגמלה יבוטחו בקופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005; הוראה זו תחול גם על ראש מועצה דתית, שכיהן בתפקידו לפני היום הקובע ונבחר לתקופת כהונה נוספת לאחר אותו יום, לאחר תקופה כלשהי שבה לא כיהן כראש המועצה הדתית, וזאת לגבי תקופת הכהונה הנוספת האמורה ואילך". סעיף 5ב לחוק הגמלאות קובע את זכות הערעור על החלטות לפי חוק הגמלאות, באומרו: "(א) הרואה עצמו מקופח בהחלטה בדבר זכותו לגמלה ושיעורה או לתשלומים אחרים ושיעוריהם לפי חוק זה, למעט החלטה לפי סעיף 5א, רשאי לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי. (ב) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות את המועד להגשת ערעור לפי סעיף זה ואת סדרי הדין בו". שר המשפטים קבע את סדרי הדין בערעור לפי סעיף זה, בתקנות הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי הדין בערעור) תשמ"ג- 1982. עולה מסקירת הוראות הדין כי זכות הערעור של "הרואה עצמו מקופח" וסמכות בית המשפט הנגזרת ממנה מצומצמות לגדרי ההחלטה בדבר זכותו לגמלה ושיעורה או לתשלומים אחרים ושיעוריהם לפי חוק זה. עניינים החורגים מגדר ההחלטה שהתקבלה לפי החוק אינם נכללים בסמכותו של בית המשפט המחוזי בערעור לפי סעיף 5ב לחוק. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי חלקה הראשון של ההחלטה נשוא הערעור הנוגעת לתקופת כהונתו הראשונה של המערער, וזכאותו לפנסיה תקציבית בגינה . המחלוקת בערעור נוגעת לחלקה השני של החלטה הנוגע לתקופת הכהונה השניה, ולהחלטתו של מר אוחנה כי המערער לא זכאי לפנסיה תקציבית לפי סעיף 2 לחוק, אלא לפנסיה צוברת, כאמור בסעיף 2א, כפי שהודע לו על ידי גב' פרנסיס, כבר ביום 1.1.02. פועל יוצא מן האמור, כי מתוך שלל הפלגתאות שניסחו הצדדים נופלת בגדר סמכותו של בית משפט זה השאלה שנוסחה בפלוגתא מס' 1 בלבד. שאלת "המשכורת הקובעת" לגבי חישוב הפנסיה בגין תקופת הכהונה השניה כנוסחה בפלוגתא מס' 4 אינה נופלת לגדר הסמכות, שכן ההחלטה של מר אוחנה, קבעה שהמערער אינו זכאי לפנסיה תקציבית בגין התקופה השניה, ולא עסקה בגובה המשכורת הקובעת ממנה יש להפריש תשלומים לפנסיה במסלול הפנסיה הצוברת. ההחלטה אינה מתייחסת לטענת הקיזוז ואו להתחשבנות עם המערער לגבי כספים שנטל, לטענת המשיבים, שלא כדין, וכן אין בה התייחסות לאופן התשלום לפי תוכנית הבראה. על כן, הפלוגתאות הנוגעות לעניינים אלו חורגות מסמכותו של בית המשפט. כך גם שאלת זכאות המערער לאחזקת רכב ושאלת פדיון ימי חופשה, שאינן חלק מן ההחלטה. ולגופה של ההחלטה לגבי הפנסיה בתקופת הכהונה השניה לשונו של סעיף 2א לחוק הגמלאות ברורה, ולפיה לא ישלמו גמלאות לראש מועצה דתית מקופת המועצה (הסדר של "פנסיה תקציבית") שהחל בכהונתו ביום 9.11.98. בכלל זה, גם ראש מועצה דתית שכיהן בתפקידו לפני יום 9.11.98, ונבחר לכהונה נוספת לאחר אותו יום, אך קיים נתק של זמן בין תקופות הכהונה. המערער שבפני כהן כראש המועצה הדתית בתקופת הכהונה הראשונה מיום 26.2.96 ועד ליום 30.11.00, אז פורסם בילקוט הפרסומים הרכב חדש למועצה. בגין תקופה זו זכאי המערער לפנסיה תקציבית, וכך נקבע בהחלטה מיום 22.5.08. המערער נכלל בהרכב המועצה הדתית שפורסם ביום 30.11.00 כ"חבר המועצה הדתית". לכהונת יו"ר המועצה הדתית נבחר ביום 29.8.01 בישיבת המועצה הדתית החדשה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתקופת שבין יום 30.11.00 ובין יום 29.8.01 (להלן: "תקופת התפר"). עמדת המערער היא כי בפועל המשיך לכהן בתפקיד יו"ר המועצה הדתית בתקופת התפר, ואף המשיבה 2 המשיכה להתייחס אליו ככזה. לא כך המשיבים, שעמדתם היא כי תקופת התפר יצרה נתק של זמן בין תקופת הכהונה הראשונה ובין תקופת הכהונה השניה. על מנת להכריע בין העמדות השונות, תובא להלן הוראת תקנה 10 לתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות) התש"ל-1970 (להלן בחלק זה, "התקנות"). תקנה 10 לתקנות קובעת את סדרי בחירתו של יו"ר המועצה הדתית בישיבתה הראשונה של המועצה: "(א)המועצה תתכנס לישיבתה הראשונה לא יאוחר מחודש מיום פרסום הודעה ברשומות על מינויה. (ב)ראש המועצה היוצא יכנס את המועצה לישיבתה הראשונה וינהלה עד לבחירת ראש מועצה; לא נכלל ראש המועצה היוצא בהרכבה החדש, או נבצר ממנו מכל סיבה שהיא לכנס את המועצה, תכונס המועצה לישיבתה הראשונה על ידי מי שהשר מינה לכך. (ג)בישיבה הראשונה תבחר המועצה בראש המועצה, ורשאית היא לבחור בסגן ובגזבר, והוראות תקנות 4 ו-5 יחולו על בחירתם. (ד)לא נבחר ראש מועצה בישיבה הראשונה, יכהן כראש מועצה בפועל חבר המועצה שהשר מינה לכך". המערער, ראש המועצה היוצא, אשר נבחר כחבר מועצה בשנית לא כנס את המועצה לישיבתה הראשונה תוך חודש מיום 30.11.00, אלא כעבור תשעה חודשים, ביום 5.9.01. על כן, צודקים המשיבים בטענתם כי בתקופת התפר לא כהן המערער כיו"ר המועצה הדתית. למעשה, הפר המערער את הוראת תקנה 10(ב) לתקנות, ואין לו להלין אלא על עצמו. טענתו כי על השר היה למנות אדם לשם כינוס המועצה מתעלמת מכך כי לפי תקנה 10(ב) לתקנות כינוס המועצה לישיבתה הראשונה על ידי מי שהשר מינה לכך ייעשה בשני תנאים: האחד, ראש המועצה לא נכלל בהרכבה החדש של המועצה; השני, נבצר מראש המועצה היוצא מכל סיבה שהיא לכנס את המועצה. התנאים לא מתקיימים במקרה זה, והמערער אף לא טרח להסביר מדוע לא כנס את המועצה כאמור בתקנות. הטענה, כי הלכה למעשה שימש בתפקיד וכי המשיבים התייחסו אליו כראש המועצה, לא נתמכה בראיה כלשהי. אשר על כן, דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיבים הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל, שיחולקו שווה בשווה בין שני המשיבים. המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים. ניתן היום, ז' אייר תשע"ב, 29 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. פנסיה תקציביתמועצה דתיתפנסיה