כללי בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התובעת, ילידת 1945, נפגעה בתאונת דרכים כנוסעת ברכב בתאריך 4.9.07. התובעת נסעה עם בעלה לכוון אילת. בעת עצירה בתחנת דלק ובבואה לצאת מהרכב החליקה ונפלה. בני הזוג המשיכו בדרכם למלון באילת. למחרת פנתה לחדר מיון. אין מחלוקת על חבותה של הנתבעת, כמבטחת השימוש ברכב, לפצות התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה. המחלוקת היא באשר לגובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות. התובעת טענה לפגיעות בתחום האורטופדי וכן טענה כי עקב התאונה הוחמרה מחלת הסכרת ממנה סבלה עוד לפני התאונה. נוכח טענותיה אלו מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: ד"ר לידור מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, ד"ר אשרוב מונה כמומחה רפואי בתחום הרפואה הפנימית. הנכות הרפואית התובעת התלוננה בפני ד"ר לידור על כאבים ומגבלות בירך ימין, ברך שמאל וגב. במסגרת חוות דעתו מיום 9.10.09 ציין כי לתובעת נגרם קרע בגיד הקריבני המשותף של שרירי ההמסטרינג. הוא ציין כי בעת הבדיקה מצא כי לא קיימת הפרעה בתפקוד כפיפת הברך וקיימת חולשה ביישור של מפרק הירך. בגין כך, הועמדה נכותה הצמיתה של התובעת על 10% בהתאם לסעיף 51(6)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1955. באשר לעמוד השדרה המתני קבע המומחה, כי הממצאים בבדיקות הדימות אינם קשורים לתאונה ולא הוחמרו בגינה. הוא ציין כי התובעת התלוננה על כאבים בגבה עוד שנים רבות עובר לתאונה וגם לאחריה וכי התלונות הראשונות נרשמו כחודש וחצי לאחר התאונה. במסגרת תשובות לשאלות הבהרה מתאריך 27.10.09 קבע כי התובעת סבלה מנכות זמנית בת 100% לתקופה של חודש. ד"ר לידור נחקר על חוות דעתו, לבקשת התובעת. במסגרת חקירתו ציין, לעניין כאבי הגב הנטענים על ידה, כי לאחר שבחן את התמונה בכללותה הגיע למסקנה כי כאבי הגב עליהם מתלוננת התובעת לא נגרמו מהתאונה (עמ' 9). הוא הוסיף וציין: "יש כאן כאבי גב מתני מתמשך...כאבי גב חוזרים...אנו רואים שיש לנו סי. טי. עם שינויים ניווניים. השינויים האלה התפתחו עם הזמן". ד"ר לידור הביע דעתו כי בעייתה העיקרית של התובעת, כפי שהיא עצמה אמרה לו, היא יציאתה "מאיזון נפשי" (עמ' 11). "כאבי הגב הופיעו לאחר התאונה וללא קשר אליה". השינויים הניוונים שנמצאו בבדיקת הסי.טי אינם קשורים לתאונה וסביר שהתפתחו במשך שנים רבות. הוא ציין והוסיף: "לו היו הכאבים בתאונה עצמה, לא רק שהם יהיו מיד, אלא יהיו כאלה שלא יאפשרו, למרות שהיה קרע בשריר, את המשך החיים כמו שהיו באותה עת...לא ייתכן שהכל נמשך וממשיכים לבית מלון ובעצם הפנייה לבית החולים היא בגלל עליה בסכרת...כמו שהיה זיהום בברך, אפשר היה לצפות שהגב הזועק הזה היה קיים באותו זמן אפס ועל כך אין תיעוד". הוא ציין כי בגילה של התובעת קיימת שכיחות של כאבי גב בשיעור 80% (עמ' 12). "במקרה הנדון מדובר על שינויים ניווניים שקרוב לודאי גרמו לכאבים עובר לתאונה ולאחר התאונה". באשר לנכות בגין הקרע בשריר ציין, כי הנכות "יכולה להשפיע קצת בישיבה ולגרום לאי נוחות אבל לא לבלום אותה מלעבוד בזה", דהיינו, במקצועה כמנהלת חשבונות. עוד ציין כי: "מבחינה תפקודית אין לזה השפעה בכלל". באשר לטענותיה של התובעת בדבר קשיי תפקוד בעבודה ובבית ציין: "ברור כי כל זה לא קשור לקרע בשריר...אין לה בעיה של כפיפה של הירך. אין לה בעיה להרים את הרגל כי השרירים הם למעלה יותר כלומר בירך...להערכתי אין שום הפרעה תפקודית לרבות עזרה בבית. שריר שנקרע בד"כ מתחבר מחדש. כאן אנו רואים שיש שרירים שנקרעו ולא התחברו ויש ביניהם מרווח. הסיבה לכך היא מחלת הסכרת שבה הריפוי פגום. זה לא שולל את עצם העובדה שזה מה שנותר" (עמ' 13). ד"ר אשרוב ציין בחוות דעתו מיום 15.6.10 כי התובעת סבלה מספר שנים עובר לתאונה מסכרת לא מאוזנת בערכים גבוהים, למרות הטיפול בו טופלה. אמנם נמדד ערך סוכר גבוה מאד לאחר התאונה אך במדידות עוקבות לאחר מכן התאזן מצב הגליקמיה סביב ערכים מוכרים כקודם. ערכים אלו מבטאים החמרה הדרגתית טבעית של מחלת הסכרת, למרות תוספת טיפולית, שנים רבות לאחר שפרצה המחלה. לתאונה לא הייתה כל השפעה באשר להחמרת מחלת הסכרת. התובעת בסיכומיה טוענת כי היה על המומחה בתחום האורטופדי לדון בהבדלים בין התלונות לעניין כאבי הגב עובר לתאונה ואחריה. נטען כי עובר לתאונה היו תלונות על כאבים בלבד ולאחריה נמצאו הגבלות תנועה. נטען כי יש לקבוע כי התובעת סובלת מהגבלות תנועה בגב בעקבות התאונה ולחילופין כי התאונה החמירה את מצבה. עוד טוענת התובעת כי יש לקבוע לה נכות בתחום הנפשי נוכח דעתו של ד"ר לידור כי קיימת לה בעיה נפשית עקב התאונה. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי יש לאמץ קביעת המומחה בתחום האורטופדי לעניין העדר הקשר בין כאבי הגב ובין התאונה. לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות, מסקנתי היא כי אין מדובר במקרה חריג בו יש לדחות או להתערב במסקנות המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט. ד"ר לידור כתב באופן מפורט ומנומק את מסקנותיו והסבירן היטב בבית המשפט. הפגיעה היחידה שנגרמה לתובעת בתאונה היא קרע בגיד של שרירי ההמסטרינג וזאת בלבד. התובעת סבלה עובר לתאונה מבעיות גב, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי, היא סובלת משינויים ניווניים ללא קשר לתאונה ולא ניתן לקשור בין בעיותיה אלו ובין התאונה. גם עובר לתאונה קיימים רישומים רפואיים לגבי הגבלות תנועה בעמוד השדרה המתני וכאבים בתנועתיות (רישומים מהשנים 2001- 2006 המפורטים בחוות דעתו של ד"ר לידור). באשר לבעיות בתחום הנפשי - הרי התובעת כלל לא טענה לפגיעה בתחום זה עקב התאונה וגם לא ביקשה מעולם מינוי מומחה בתחום הנפשי. גם אם המומחה בתחום האורטופדי חווה דעתו כי עיקר בעייתה של התובעת היא הרגשתה כי התאונה הוציאה אותה מ"איזון נפשי", אין בכך משום ראיה לנכות בתחום הנפשי. ההחמרה במחלת הסכרת של התובעת, כפי שקבע ד"ר אשרוב, אינה קשורה לתאונה. אני מקבלת, אם כן, את חוות דעת המומחים במלואן וקובעת כי לתובעת נותרה עקב התאונה נכות בת 10% בגין הקרע בגיד, כמתואר על ידי ד"ר לידור. הפגיעה התפקודית והפסדי השכר התובעת מציינת בתצהירה מיום 27.10.10 כי עובר לתאונה ואחריה עבדה כמנהלת חשבונות ראשית באגודת החרשים בישראל. לאחר התאונה, היא מציינת, התקשתה עד מאד לחזור לעבודתה כי הניידות הייתה קשה עליה. לפיכך, טוענת התובעת, "נאלצו להביא לי את העבודה הביתה, כך שבתקופת השיקום נאלצתי לעבוד במסגרת המגבלות שלי...ביקשו ממני להמשיך לעבוד למרות מצבי הקשה...במקום לטפל בעצמי נאלצתי להמשיך לעבוד". התובעת טענה בתצהירה כי "בעקבות התאונה אני סובלת מגרירה של רגל ימין, קושי בהפעלת הרגל במאמץ, קושי בהליכה, העליה והירידה במדרגות...אנני יכולה לרוץ בכלל...אנני יכולה לרקוד...קושי בישיבה ועמידה...אנני יכולה לסחוב חפצים כבדים בשל הכאב ברגל ובגב, קשה לי לעמוד זמן ממושך היות ואני מרגישה נימול ברגל וכאבים". התובעת הוסיפה וציינה כי: "לכך יש להוסיף את החריגה בערכי הסוכר שיש לי מאז התאונה, דבר המקשה גם הוא עלי את התפקוד ומסכן את חיי". לתצהירה צרפה התובעת ששה תלושי שכר המתייחסים לחודשים עובר לתאונה, וכן מספר תלושי שכר לשנת 2010, ברמת שכר דומה. בחקירתה אישרה התובעת כי מאז התאונה ועד יום חקירתה (ינואר 2012) לא נגרם לה כל הפסד שכר. היא ציינה כי פרשה לגמלאות בתאריך 1.9.11, בגיל 66. היא פרשה, לטענתה, כי "לא עמדתי יותר בסבל. העבודה שלי מלווה בהתרוצצויות ובנסיעות...הכאבים הציקו לי, הם היו איומים ולא יכולתי לתפקד לבד אלא עם עזרה...היה לי מאד קשה להמשיך בעבודה...ההחלטה לפרוש גמלה בליבי בערך חודש או חודשיים לפני שפרשתי..." (עמ' 6-7). היא אישרה כי מצב הסכרת שלה החמיר יחסית לשנת 2007 (עמ' 8). מטעם התובעת העיד גם מר שמואל אמיתי, מנכ"ל אגודת החרשים בישראל משנת 2004. בתצהירו מתאריך 29.11.10 ציין כי התובעת אמנם עברה את גיל הפנסיה, אך פועלה כה מוערך באגודה כך שהיא ממשיכה לעבוד, ויתאפשר לה לעבוד ככל שתרצה. הוא הוסיף וציין כי התובעת "השתנתה מאז התאונה שעברה בשנת 2007. עובר לתאונה הייתה רחל נמרצת יותר והייתה בה שמחת חיים רבה מכל העשייה הרבה, בה נטלה חלק. לאחר התאונה החלה רחל לסבול כאבים איומים ברגלה, מה שהקשה עבורה להגיע בתחילה לאגודה לעבודתה ואף גרם לה לירידה במצב רוחה. היות ותפקידה הנו כה בכיר ומהותי נאלצנו להביא את העבודה לביתה, כך שלא אפשרנו לה כל כך להחלים כמו שצריך. לאחר תקופת החלמה של מספר שבועות, החלה רחל להגיע בעזרתו של בעלה לאגודה כדי לחזור בהדרגה לעבודתה...כל הסובבים אותה החלו לעזור לה בבצוע עבודתה". בחקירתו ציין כי הוא אינו משמש עוד בתפקידו מיולי 2011 (עמ' 14). הוא ציין כי התובעת "דיברה איתי כל השנים שהיא רוצה להמשיך לעבוד כל עוד שאין לחצים סביבתיים. הבעיה של האגודה בזמנו הייתה של נושים וחובות". לא הייתה תרשומת מסודרת בעניין זה ולא הוצא מסמך כלשהו. הוא ציין כי בשנת 2004 הייתה לתובעת עוזרת אך עבודתה הופסקה בשל קשיים כספיים (עמ' 15 ). ההחלטה אם לאפשר לתובעת להישאר לעבוד לא הייתה בסמכותו אלא בסמכות ההנהלה. לא הוגשה בקשה בעניין זה. אף הוא אישר כי לתובעת לא נגרמו הפסדי שכר עקב התאונה (עמ' 16). התובעת בסיכומיה טוענת כי נכותה הרפואית היא תפקודית. היא טוענת כי בשל קשיי התפקוד שלה נאלצה לסיים עבודתה בטרם עת, כשהיא רק בת 66, למרות שתכננה לעבוד עוד שנים ארוכות. נטען כי אין לקבל דעתו של מומחה בית המשפט באשר לתפקודה והוא אינו יכול להעריך נושא זה. התובעת אינה עותרת לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר אך עותרת לפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד, עד גיל 70, וכן לפיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים. הנתבעת בסיכומיה מפנה לעדותו של ד"ר לידור, על פיה לא הייתה לתובעת כל מניעה תפקודית להמשיך בעבודתה בשל התאונה. נטען כי התובעת החליטה לפרוש ללא קשר לתאונה, במיוחד כאשר לאחר התאונה לא נפגע שכרה כלל. התובעת הגיעה לגיל פרישה ויש לפצות על הפסדי שכר מעבר לגיל הפרישה רק בנסיבות מיוחדות, אשר לא הוכחו במקרה דנן. בענייננו, אין חולק כי לא נגרמו לתובעת הפסדי שכר מיום התאונה ועד היום. לאחר התאונה חזרה התובעת לעבודתה וקיבלה שכר מלא, גם אם, לטענתה, חזרה זו הייתה כרוכה בקשיים מסוימים. התובעת עבדה באופן מלא מאז התאונה ועד ספטמבר 2011, במשך ארבע שנים, ושכרה לא נפגע כלל. בגיל 66 לערך החליטה לפרוש מעבודתה. בנסיבות אלו, לא ניתן לקשור בין התאונה ובין פרישתה מהעבודה, ארבע שנים לאחר מכן. סביר להניח כי התובעת פרשה לאור גילה, מצבה הרפואי שאינו קשור לתאונה וייתכן שגם לאור מצוקות תקציביות במקום עבודתה, כפי שעלה מעדות מר אמיתי. יש לזכור עוד כי מומחה בית המשפט העיד באופן ברור וחד משמעי, כי פגיעתה של התובעת בתאונה לא הותירה בה מגבלה תפקודית, אשר מנעה ממנה תפקוד רגיל בעבודתה. כמו כן יש לזכור כי מחלת הסכרת ממנה סובלת התובעת הוחמרה בשנים האחרונות, כאשר התובעת עצמה ציינה בתצהירה כי גם המחלה מקשה עליה לתפקד. עוד יש לזכור את כאבי הגב מהם סובלת התובעת, שאינם קשורים לתאונה, ואשר מקשים על תפקודה. לאור כלל האמור, איני סבורה כי מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות, המצדיקות פיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד מעבר לגיל הפרישה, כמו גם בגין הפסד תנאים סוציאליים. ראשי נזק נוספים התובעת עותרת לפיצוי בגין עזרת צד שלישי. בתצהירה ציינה כי מאז התאונה ועד היום היא מעסיקה עזרה בשכר בעלות של 600 ₪ לחודש. בתצהיר התשובות לשאלון מאוקטובר 2008 (שאלה 13) ציינה כי היא נוהגת להזמין עוזרת פעם בשבועיים. בעלה, אלשוור אברהם, ציין דברים דומים בתצהירו וציין עוד כי עובר לתאונה לא נזקקו בני הזוג לעזרה בשכר. לתצהירה צרפה התובעת עותקי קבלות על תשלום דמי ביטוח לאומי לעוזרת במשק בית לכל שנת 2008, בעלות חודשית ממוצעת של 375 ₪, וכן לגבי ששה חודשים בשנת 2010 בעלות חודשית ממוצעת של 360 ₪. בחקירתה ציינה התובעת כי "אנו לא מקפידים לדווח באופן שוטף כי הייתה לנו עוזרת אישית. למשל, בשנה האחרונה, אני מזמינה מחברה, אני לא משלמת ביטוח לאומי, אלא החברה משלמת הכל. יש לי קבלות על כך...לפעמים לקחתי יותר פעמים ולפעמים פחות". היא אישרה כי משנת 2010 לערך אינה מדווחת לביטוח לאומי לגבי עזרה. כמו כן: "היו גם תקופות שלא מצאתי אז כל המשפחה התגייסה לעזור לי לנקות". היא ציינה כי אין ברשותה קבלות לשנים 2010 - 2011 (עמ' 8). הוצגה קבלה אחת על תשלום 500 ₪ לחברת טוהר שירותי ניקיון עבור חודש דצמבר 2011. תמונה שונה עלתה מחקירת בעלה. הוא ציין כי גם עובר לתאונה שכרו בני הזוג שירותי עוזרת. תחילה ציין כי זאת עשו: "לעיתים רחוקות ... כי בד"כ אהבתי לעזור לאשתי בבית במשק הבית. אנחנו אנשים די נקיים. בד"כ כל שישי שבת אני עוזר לה לארגן את הבית". אך לאחר מכן פירט וציין כי העוזרת נהגה להגיע: "פעם בשבוע או שבועיים, תלוי באיזה מצבים למשל בתקופת חגים וכדומה... 5 או 6 שעות ביום". באשר למצב לאחר התאונה ציין כי העוזרת מגיעה: "לפעמים פעם בחודש, תלוי באיזה מצבים למשל אירוח בבית". הוא אישר כי לאחר התאונה לא הוזמנה עוזרת על בסיס קבוע. כיום הם נעזרים בחברה ששולחת עוזרת פעם בשבוע: "משהו כזה", אם כי אינו יודע בדיוק. הוא עצמו עוזר לאשתו בקניות, אם כי עזר לה גם לפני התאונה (עמ' 17). התובעת נוהגת ברכב וגם מבצעת את עבודות הבית: "היא מסדרת את הבית, היא מבשלת, כביסה היא מכבסת במכונת כביסה. כלים אני עוזר לה לשטוף...יש לה מטאטא חשמלי שהיא עובדת איתו מידי פעם". הוא נשאל מהו השינוי בין המצב עובר לתאונה ולאחריו ואישר כי הוא הפך להיות המשענת המנטלית של התובעת (עמ' 18). לאחר עיון בכלל הראיות שהוצגו ובטענות הצדדים, ובהקשר זה יש להפנות גם לעדותו של מומחה בית המשפט, אשר ציין באופן ברור כי פגיעתה של התובעת בתאונה אינה מגבילה אותה בעבודות הבית, כנטען על ידה, מסקנתי היא כי התובעת לא הוכיחה את טענתה כי עקב התאונה נגרמו לה הוצאות נוספות קבועות בגין עזרת צד שלישי. אמנם, הוצגו אישורים חלקיים על תשלום לעובדת משק בית, שאף אינם מתייחסים לתקופה שהייתה מיד לאחר התאונה, אך, בהתאם לעדות בעלה, גם עובר לתאונה נזקקו בני הזוג לעזרה במשק הבית, פעם בשבועיים לערך. גם לאחר התאונה אין מדובר בעזרה על בסיס שבועי קבוע. נוכח פגיעתה התובעת זכאית לפיצוי בגין עזרת צד שלישי מעבר לעזרת בני משפחה, ואני מוכנה להניח שבתקופות מסויימות נלקחה עזרה בגין התאונה. עם זאת, כאמור, לא הוכח כי מדובר בהוצאה קבועה נוספת. בנסיבות העניין, יש להעמיד את שווי הפיצוי בגין עזרת צד שלישי על סכום כולל לעבר ולעתיד. בהתאם לטיב הפגיעה, גילה של התובעת, מצבה הרפואי שאינו קשור לתאונה וכלל הנסיבות, אני מעמידה את סכום הפיצוי על 8500 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. התובעת עותרת עוד לפיצויים בגין הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. הקבלות שצורפו מתייחסות בעיקר לטיפול במחלת הסכרת, אשר, כאמור, אינה קשורה לתאונה וגם לטיפול בכאבי גב, שאינם קשורים לתאונה. התובעת נוהגת ברכב ואופי פגיעתה, בהתאם לחוות דעת המומחה, אינו מצדיק עזרה בניידות. כמו כן, ציין המומחה, במסגרת תשובות לשאלות הבהרה מתאריך 27.10.09, כי התובעת אינה נזקקת ולא תיזקק בעתיד לטיפולים רפואיים עקב התאונה וגם לא לתכשירים רפואיים. בנסיבות אלו, אעמיד את גובה הפיצוי בגין ראשי נזק אלו על סך 1500 ₪ נכון להיום. בגין כאב וסבל, בהתאם לנכותה הרפואית וגילה, התובעת זכאית לפיצוי בסכום של 13,000 ₪ במעוגל, כולל ריבית. לסכום הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.08% כולל מע"מ, וכן החזר אגרה והחזר שכ"ט ד"ר לידור בגין עדותו. באשר לשכ"ט ד"ר אשרוב - הרי שמלכתחילה לא היו ראיות הקושרות בין ההחמרה במחלת הסכרת ובין התאונה. ד"ר לידור התייחס לכך באופן מפורט ומנומק וחווה דעתו כי אין צורך במינוי מומחה לבחינת שאלה זו. למרות זאת, התובעת עמדה על המינוי. בהחלטה מיום 4.3.10 מונה מומחה, צויינו הספקות הקשורים לצורך במינוי ונקבע כי התובעת תשא בשכר המומחה. בסופו של דבר קבע המומחה כי לא קיים קשר סיבתי. בנסיבות אלו, יש להותיר על כנה את ההחלטה כי התובעת תשא בשכר המומחה בתחום הפנימי. כל הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובעת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ב, 04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. קרע