לפניי תביעה שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעת בסדר דין מהיר לתשלום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים במסגרת תביעה שהוגשה בבי"ד לעבודה בתיק ע"ב 7771/07 , בגין הפרת ההסכם. פסק הדין ניתן לאחר עיון בחומר הראיות, שמיעת הצדדים וסיכומי ב"כ הצדדים בכתב. רקע עובדתי התובעת הינה חברה המנהלת ומפעילה את עיתון "מקור ראשון"(להלן:"העיתון"). הנתבעת הועסקה ע"י העיתון ככתבת בין השנים 1999-2006. לאחר סיום העסקתה הגישה הנתבעת תביעה בבית הדין לעבודה בתל אביב בתיק ע"ב 7771/07 נגד התובעת . במסגרת התביעה ביום 18.12.07 נחתם בין הצדדים הסכם פשרה על פיו שילמה התובעת לנתבעת סך של 19,000 ₪ לסילוק כל טענותיה של הנתבעת נגד התובעת (להלן:"הסכם הפשרה"). במסגרת סעיף 7 להסכם התחייבו הצדדים לשמור בסודיות כל פרט הקשור להסכם, כשנקבע פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בסך של : 15,000 ₪( להלן:"סעיף הסודיות"). ביום 14.6.10 הגישה הנתבעת תביעה כספית בביהמ"ש המחוזי בתל אביב שמספרה ת"א 23851-06-10 (להלן:"התביעה החדשה") בגין הפרת זכויות יוצרים נגד גופים מסחריים אשר לטענתה עשו שימוש בכתבותיה באתרי אינטרנט שונים. במסגרת התביעה החדשה לא נתבעה התובעת בתיק כאן. במסגרת המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה צורף אף הסכם הפשרה מיום 18.12.07. אשר על כן, הוגשה התביעה דנא. טענות הצדדים לטענת התובעת, משצרפה הנתבעת את הסכם הפשרה כנספח לתביעה החדשה, הפרה ברגל גסה את שמירת הסודיות אליה התחייבה במסגרת סעיף הסודיות בהסכם הפשרה, דבר המזכה אותה בקבלת תשלום הפיצוי המוסכם. לטענת התובעת, לא די בכך שלא פנתה אליה טרם פרסום הסכם הפשרה בבקשה לקבל אישור לפרסומו,הנתבעת אף טענה טענות עובדתיות הפוכות מאלו אשר נטענו על ידה בבי"ד לעבודה, תוך שהיא מנסה להתעשר שלא כדין על חשבון התובעת. מנגד טוענת הנתבעת, כי צירוף הסכם הפשרה לתביעה החדשה היה הכרחי לשם פירוט עילת התביעה החדשה, ועל כן צירופו אינו מהווה הפרה כלשהי מצידה. למעלה מכך, עותק מהסכם הפשרה צורף עוד קודם לכן, כאשר הנתבעת נאלצה לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד התובעת לביצוע הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולא שולם על ידה והתובעת לא טענה כנגד צירופו אז הפרה של ההסכם. עוד טוענת הנתבעת, כי למעט צירוף ההסדר לא בצעה כל פרסום ביחס להסכם הפשרה בשום דרך. לדידה של הנתבעת, התובעת ביקשה להכניס סעיף זה אך ורק כדי להרתיע אותה בפרסום ביצוע ההסדר והתשלומים שנקבעו עימה אצל כתבים אחרים שהועסקו או מועסקים ע"י התובעת, ועל כן משלא פרסמה את דבר ביצוע הסכם הפשרה או כל פרט ביחס להסכם אצל מי מכתבי התובעת בעבר ובהווה יש לדחות את התביעה. לחילופין טוענת הנתבעת, כי גם אם יקבע ביהמ"ש כי הייתה הפרה של הסכם הפשרה סכום הפיצוי הנתבע ע"י המשיבה ואשר היה מעוגן בהסכם הפשרה אינו סביר בנסיבות העניין, לנוכח סכום הפיצוי אשר שולם לנתבעת במסגרת הסכם הפשרה. לטענת הנתבעת, לביהמ"ש הסמכות להפחית את סכום הפיצוי שנתבע בהתאם לס' 15 לחוק החוזים(תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970. דיון ומסקנות לאחר עיון בכתבי הטענות ובנספחיהם ולאחר שמיעת עדויות הצדדים, מטעם התובעת העיד עו"ד דור שחר שנטל חלק במו"מ בביה"ד לעבודה ואילו מטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה, סבורני כי הנתבעת אכן הפרה את הסכם הפשרה משהסכם הפשרה צורף לכתב התביעה בניגוד לסעיף הסודיות האמור בהסכם, ועל כן דין התביעה להתקבל, ואפרט: אין חולק כי במסגרת ס' 7 להסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים ביום 18.12.07 התחייבו שני הצדדים לשמור על סודיות פרטי ההסכם. כמו כן, אין חולק כי במסגרת הסעיף נקבע פיצוי מוסכם באם מי מהצדדים יפר את ההסכם. עיון בנוסח הסעיף מלמד, כי סעיף סודיות ההסכם אינו מסויג או מכוון לסקטור מסוים, אלא כולל כל פרט בהסכם ופונה כלפי כולי עלמא. עו"ד שחר דור (להלן:"עו"ד דור") אשר ייצג את התובעת בהליך שהתנהל בבי"ד לעבודה ואף נכח בהליך הגישור, העיד כי סעיף הסודיות הופנה כלפי כל העולם, לאור ריבוי התביעות באותה תקופה נגד התובעת ולאו דווקא של כתבים אשר עבדו אצלה, מכאן הדרישה של התובעת לכלול סעיף זה בכל הסכם פשרה אליו הגיעה, אם כי רק אם הדבר הוסכם על הצד שכנגד ולא בכל מחיר. עו"ד דור אף העיד, כי ההסכם היה בידי הנתבעת ובא כוחה משך 7 ימים לפני שנחתם ואושר על ידם, לאחר שנערך על ידי המגשרים במסגרת הליך הגישור שהתקיים בביה"ד לעבודה בין הצדדים. עדות זו אושרה בעדותה של הנתבעת (פרוטוקול דיון מיום 21.3.12 עמ' 4 שורות 28- 30). מכאן, כי חרף טענת הנתבעת לכך שהסעיף לא הוכנס על ידה, היא חתמה על הסכם הפשרה תוך שהיא מודעת לתוכן סעיפיו ותוך שהיא מיוצגת על ידי עורך דין אשר בחן ואישר את האמור בהסכם ובין היתר את סעיף הסודיות ואיננה יכולה כעת לבטלו במחי יד ולטעון כי הוסף על ידי התובעת בדיוק לצורך הגשת התביעה שלפנינו כעת. יוער כי הנתבעת לא צירפה תצהיר מטעם עוה"ד שייצג אותה בניהול המו"מ בביה"ד לעבודה לצורך תמיכה בגרסתה ואף זה האחרון בחר שלא להגיע למסור עדות חרף זימונו כדין על ידי הנתבעת , דבר שיש בו כדי לחזק ולתמוך דווקא בגרסתה של התובעת. עיון בהסכם מעלה אף, כי ישנן מחיקות בס' 4 ו-6 בהסכם הפשרה כשסעיף 7 נקי ממחיקות. מכאן כי הצדדים הידברו על ניסוחו של ההסכם כשלא חלקו על סעיף הסודיות. בעניין זה העיד עו"ד שחר, לדבריו, סעיף הסודיות נוסח הדדית , כשהנתבעת העידה כי לא פעלה לשינוי הסעיף משהגן גם עליה ומשהנושא לא היה קריטי בעינה ולא התייחסה אליו באופן מיוחד (שם, עמ' 4 שורות 19- 23) . משנשאלה הנתבעת ע"י ביהמ"ש , האם כאשר צירפה את המסמכים לעורך הדין שייצג אותה בתביעה החדשה , אמרה לו כי הסכם הפשרה הוא סודי , השיבה כי נתנה לו את כל המסמכים מבלי שהשאלה אם ההסכם סודי או לא נדונה (פרוטוקול דיון מיום 21.3.12 עמ' 3 שורות 26- 30). יחד עם זאת, משנשאלה האם עורך דינה ראה את המסמכים בנושא הסודיות והאם דיברו על עניין הפיצוי המוסכם בסעיף הסודיות, טענה כי דיברו על נושא זה כשעורך דינה טען שזה חלק מן המסמכים שצריכה לצרף. מכאן, כי הנתבעת ועורך דינה בתביעה החדשה היו מודעים לסעיף הסודיות ואף לפיצוי המוסכם אשר נקבע כמנגנון בעת הפרת ההסכם ולמרות זאת בחרו להפר את ההסכם ולצרף את הסכם הפשרה לתביעה החדשה ובכך לסכן עצמם בפני תביעה מטעם התובעת לסכום אשר נקבע כפיצוי המוסכם, אשר אכן הוגשה, היא התביעה דנא. הנתבעת טענה כי ההסכם, כך לדברי עוה"ד שמייצג אותה בתביעה החדשה, הינו חיוני ודרוש לבירור התביעה שם, יחד עם זאת לא עלה בידה להוכיח מדוע נחוץ ההסכם במסגרת ההליך שננקט על ידה שם , מעבר לאמירה כללית ובעלמא לפיה היה הדבר נחוץ , כך למשל ניתן היה לצרף תצהיר ו/או להעיד את עו"ד שבחר לצרף את ההסכם לתביעה החדשה לצורך הוכחת הטענה ואולם זה לא נעשה מסיבות השמורות עם הנתבעת ואשר עומדות לה לרועץ. אם לא די באמור לעיל, גם אם הייתי מניחה כי אכן כפי שטוענת הנתבעת צירופו של ההסכם היה חיוני לתביעה החדשה הרי שאז, היה על עוה"ד מטעם הנתבעת שמייצג אותה שם, לציין את קיומו של הסכם הפשרה ולהוסיף כי הוא חסוי מבלי לצרפו . באם היה הצד שכנגד בתביעה החדשה חושב כי יש ותוכן ההסכם דרוש לבירור התביעה החדשה, פתוחה בפניו הדרך לבחון את תוכן ההסכם לפני חשיפתו לצדדים בתביעה, ואם יתברר כי אכן רלוונטי לחשוף אותו רק בפני הצדדים בתיק , מבלי לחשפו לעיני כל בניגוד גמור לאמור ברורות ומפורשות בהסכם הפשרה. למען השלמת התמונה אציין, כי טענת ב"כ הנתבעת להעדר הפרה באשר ההסכם צורף עוד קודם לכך לתיק ההוצאה לפועל, דינה להידחות מהטעם הפשוט שההסכם צורף לצורך ביצוע פסק הדין - זכות יסוד לגיטימית של מי שזכה בפסק דין כאשר הצד השני לא מקיים אותו. פשיטא כי אין בצירופו של הסכם הפשרה לתיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי הנתבעת כנגד התובעת, לצורך ביצועו של ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין כדי להוות הפרה של ההסכם לעניין סעיף הסודיות, באשר התיק נפתח כנגד התובעת שלא מילאה אחר פסק הדין לצורך ביצועו וממילא לא ניתן לומר כי סעיף הסודיות הופר באשר מדובר בצדדים להסכם שמודעים לתוכנו. באשר לטענה להפחתת הפיצויים המוסכמים, סבורני כי גם דין טענה זו להידחות. ס' 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן:"החוק"), קובע: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". במקרה דנא, הפיצוי המוסכם עוגן בהסדר גישור, כשכאמור לעיל הסכמת הנתבעת ועורך דינה (בהליך שהתנהל בבי"ד לעבודה) ניתנה לאחר בחינת ההסכם ותוכנו, תוך שהם מודעים לאמור בו ומבלי שנעשו שינויים בסעיף הסודיות, לרבות לעניין גובה וסכום הפיצוי. בעניין זה אף העיד עו"ד דור כי הוא ועו"ד הנתבעת הידברו ביניהם לעניין סכום הפיצוי המוסכם כשלבסוף הוחלט על ידם כי סכום הפיצוי יעמוד על 15,000 ₪. עדות זו לא נסתרה. הפחתת הפיצוי נעשית תוך בחינת הנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה, ולא נעשית ע"פ גובה הסכום אשר ניתן לנתבעת בפועל בהסכם הפשרה, בדיעבד. בחינת "הסבירות" נעשית על ידי ביהמ"ש בהתחשב בנתונים שטוען להם הצד שמבקש להפחיתם, בעניינינו, הנתבעת. יוצא אפוא, כי אין המדובר בהחלטה שרירותית, על הנתבעת להעלות ולהביא ראיות להוכחת הטענה, בעוד שבמקרה שלפני נטענה הטענה בשפה רפה ובעלמא ומבלי שעלה בידי הנתבעת להוכיחה. למעלה מכך, לא רק שהנתבעת הפרה את ההסכם, היא זו שיזמה את הגשת התביעה החדשה וממילא את הסיכון מולו עומדת כעת התובעת שנאלצת לנהל הליך משפטי, בין היתר כתוצאה מהפרסום של הסכם הפשרה. התובעת כעת מעורבת כצד לתביעה שהוגשה על ידי הנתבעת לביהמ"ש המחוזי בסכום של כמה מיליוני שקלים , ז"א התובעת נקלעה לתביעה שמנהלת הנתבעת שם וממילא חשופה לסיכון שהינו גבוה בהרבה מסכום הפיצוי המוסכם ואינני סבורה כי הסכום מופרך, להפך התובעת תבעה במסגרת התביעה שלפני את סכום הפיצוי המוסכם , ללא הוכחת נזק , להבדיל מהפיצוי המלא שנגרם ו/או שעלול להגרם לה בפועל. בנסיבות העניין, סבורני כי אין המקרה דנא נכנס בגדר המקרים בהם על בימ"ש להתערב ולהפחית את סכום הפיצוי אשר נקבע בין הצדדים, כאמור בס' 15(א) לחוק. אשר על כן ולאור האמור לעיל התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תשלם לתובעת את גובה סכום הפיצוי המוסכם בסך של 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, בנוסף לסכום זה תשלם הנתבעת לידי התובעת שכר עדותו של עו"ד דור, שאיננו בעל דין בסכום של 500 ₪ וכן הוצאות ניהול התביעה , אגרה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪, לסכומים אלו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל . הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין שיישלח על ידי המזכירות בדואר רשום + א.מ. ניתן היום, ה' אייר תשע"ב, 27 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. חוזהסודיותפשרה