אכיפת זכרון דברים במקרקעין 1. התובע [להלן: "וייל"] הגיש תביעה כנגד הנתבעים לאכיפת זיכרון דברים מ- 21.1.10 בעניין מכר מקרקעין. הנתבעים 2-3 [להלן : "כהן"] הינם בני זוג, והנתבע 1 [להלן: "עלוש"] הינו דוד של הנתבעת 3. ב- 6.1.10 רכשו כהן משם-טוב יוסף ויהודית [להלן: "שם-טוב"] זכויות בבית בבני ברק הידוע כגוש 6105 חלקה 87 בבני ברק [להלן: "הבית"] תמורת 1,380,000 ₪. עפ"י הסכם המכר התחייבו כהן לשלם לשם-טוב את התמורה במועדים הבאים: 6.1.10- 150,000 ₪; 5.2.10- 50,000 ₪, והיתרה בסך 1,180,000 ₪ עד 23.3.10 כנגד מסירת החזקה ובכפוף לכך שיעברו חודשיים לפחות מיום רישום זכויות הבית ע"ש שם-טוב במרשם המקרקעין. הבית נרשם ע"ש שם-טוב במרשם המקרקעין ב- 28.1.10, הערת אזהרה נרשמה לטובת כהן ב- 4.2.10, והערה על רישום משכנתא שנטל כהן למימון העסקה עם שם-טוב נרשמה במרשם המקרקעין ב- 24.3.10. ב- 21.1.10, בחלוף 15 יום ממועד החתימה על הסכם הרכישה, חתם עלוש בשם כהן על זיכרון דברים עם וייל למכירת הבית בסכום של 1,668,000 ₪. כהן ציפו להרוויח בעסקה שערכו כ- 15 יום לאחר רכישת הבית - 288,000 ₪. עפ"י זיכרון הדברים, לוח התשלומים שנקבע בעסקה עם וייל היה: 21.1.10- 28,000 ₪; 28.1.10 - 120,000 ₪; חודשיים מיום רישום הערת אזהרה - 1,180,000 ₪; 5.6.10- 340,000 ₪ [מועד מסירת החזקה]. עוד נקבע בזיכרון הדברים שוייל יבוא במקום כהן לעניין ההסכם עם שם-טוב. בזיכרון הדברים התחייב וייל למכור את דירתו לצורך הבטחת התשלום האחרון בסך 340,000 ₪. עפ"י האמור בסעיף 60 לסיכומי וייל, תוכניתו של וייל הייתה להגיש תוכניות בנייה לעירייה של 5 דירות + מחסנים על המקרקעין ולצאת בשיווק הדירות. 2. וייל שילם לכהן בגין העסקה: 21.1.10- 28,000 ₪; 22.3.10 - 120,000 ₪; ובינואר 2012 - 1,520,000 ₪. התשלום השני היה אמור להתבצע עפ"י זיכרון הדברים ב-28.1.10. ב-14.2.10 הגיש וייל תביעה לאכיפת זיכרון הדברים. וייל טען בסעיף 24 לתביעה שעלוש בשם כהן סירב לרשום לטובתו הערת אזהרה על המקרקעין. כהן טען בסעיף 8 לתצהיר שהגיש ב- 25.2.10, שעלוש לא היה מוסמך לחתום בשמו על זיכרון הדברים. ב- 9.3.10 הודיע כהן שהם מבקשים לקיים את המכר עפ"י זיכרון הדברים שנחתם, ולהתמקד רק בהפרות מ-9.3.10 ואילך [עמ' 14 לפרוטוקול 2-3. ראו גם נספח ג' לתצהיר שמעון עלוש - ההודעה בדבר הסכמה לקיום המכר עפ"י זיכרון הדברים]. עוד הצהירה ב"כ הנתבעים 1-3 בעמ' 13 שורות 15-16: "מוסכם עלי שהנתבע 1 [עלוש - י.ג.] פעל בשם הנתבעים 2-3 [כהן-י.ג.] ולא הייתה חריגה מסמכות. מוסכם שכל פעולה שעשה הנתבע 1 מחייבת את הנתבעים 2-3". 3. ב- 16.3.11 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף פסק דין חלקי, על פיה: [א] זיכרון הדברים מ- 21.1.10 ייאכף והזכויות בבית תועברנה ע"ש וייל. לצורך הביצוע ימונה כונס נכסים ובית המשפט ייתן הוראות בעניין האכיפה ככל שיידרש. [ב] יתרת התמורה שלא שולמה בסך 1,520,000 ₪ תשולם תוך 50 יום ממועד רישום הזכויות בבית ע"ש כהן, שרכש את הזכויות משם-טוב, ורישום הערת אזהרה לטובת וייל, וזאת כדי לאפשר לוייל ליטול משכנתא מהבנק לצורך מימון העסקה. [ג] בעניין הטענות בדבר הצורך בשערוך סכום התמורה שלא שולמה - 1,520,000 ₪ - יטענו הצדדים, ובית המשפט יכריע עפ"י דין. [ד] בכפוף לאמור אין לצדדים תביעות נוספות זה כנגד זה בכל עניין הקשור לעסקה. 4. בהמשכו של הדיון הגיעו הצדדים ב- 4.1.12 להסכמות נוספות שקיבלו תוקף החלטה. עפ"י ההסכמות נקבע: [א] הפינוי ומסירת החזקה יבוצע עד 22.4.12. העברת הזכויות בטאבו תבוצע עוד לפני ביצוע הפינוי. מחצית סכום התמורה שלא שולמה, שהופקדה בנאמנות, תועבר לכהן בכפוף להמצאת אישור שהזכויות בטאבו הועברו ע"ש וייל, והמחצית השנייה תועבר לכהן במועד הפינוי. [ב] להבטחת הסכום שיפסק בגין השערוך יפקיד וייל סכום של 133,000 ₪ בחשבון הנאמנות. בעניין השערוך יועברו כספים לכהן עפ"י החלטת בית המשפט. עפ"י האמור בסעיפים 43 ו- 60 לסיכומי וייל, הזכויות בבית הועברו במרשם המקרקעין ע"ש וייל, ווייל הגיש תוכנית לעירייה לבנות 5 דירות ומחסנים על המקרקעין, וההחזקה אמורה להימסר לוייל עד 22.4.12. 5. ב"כ הצדדים הצהירו בעמ' 150 שורה 21: "נותר למעשה לדון בסוגית השערוך". הדיון בסוגית השערוך מצטמצם ביחס לסכום של 1,520,000 ₪ לתקופה מ- 5.6.10 ועד ינואר 2012 - מועד ביצוע התשלום בפועל. הטעמים לכך הם כדלקמן: [א] בהסכמת הצדדים שנרשמה בעמ' 99 לפרוטוקול סעיף ה' ושניתן לה תוקף פסק דין - צומצמה סוגית השערוך שתוכרע ע"י בית משפט רק "לסכום התמורה שלא שולמה", ובסעיף ד' בעמ' 99 נקבע שיתרת התמורה שלא שולמה היא בסך 1,520,000 ₪. [ב] הסכום של 1,520,000 ₪, שהיה על הקונה לשלמו עפ"י זיכרון הדברים מורכב: מסכום של 1,180,000 ₪ שמועד תשלומו נקבע בחלוף חודשיים מיום רישום הערת אזהרה, ו- 340,000 ₪ שמועד תשלומו ב- 5.6.10. [ג] לאחר שוייל הגיש תביעה לאכיפת זיכרון הדברים, הודיעה ב"כ הנתבעים במכתבה מ- 9.3.10, שכהן מסכימים לקיים את ההסכם ושעל וייל לשלם את התשלום בסך 1,180,000 ₪ עד ל- 23.3.10 [נספח ג' לתצהיר עלוש]. לא מצאנו תימוכין לדרישה שהתשלום הנ"ל צריך להיות משולם תוך 14 יום מ- 9.3.10 - מהמועד שכהן חזרו בהם והודיעו על הסכמתם לקיום ההסכם. בזיכרון הדברים נאמר מפורשות שהתשלום ישולם תוך 60 יום מרישום הערת האזהרה. [ד] בזיכרון הדברים לא הוגדרה טיבה של הערת האזהרה שלאחר חלוף 60 יום ממועד רישומה - על הקונה לשלם את הסכום של 1,180,000 ₪. כהן טענו בסעיף 1.10 לתצהיר עלוש, שהכוונה להערת אזהרה לטובת כהן בעסקת שם-טוב - כהן, שאחרת "אין שום אחיזה בספרי המקרקעין לזכויותיהם שאותם וייל קונה" [סעיף 1.10 לתצהיר עלוש]. וייל טען כנגד שהכוונה הייתה להערת אזהרה לטובתו בגין רכישת זכויות כהן, כדי שיוכל ליטול משכנתא למימון העסקה ולהבטחת זכויותיו לאחר תשלום מרבית התמורה. כהן הסבירו כנגד שבמועד עריכת זיכרון הדברים עם וייל, הזכויות במקרקעין טרם היו רשומות ע"ש שם-טוב וממילא אפילו לא נרשמה הערת אזהרה לטובתם. עוד הוסיפו כהן שלצורך השלמת העסקה עם שם-טוב היה עליהם לקבל 1,180,000 ₪ מוייל בעסקת כהן-וייל, ולהעבירם לשם-טוב בעסקת שם-טוב - כהן, ועד לתשלום הנ"ל - לא היה מסכים שם-טוב שתירשם הערת אזהרה לטובת צד שלישי - לטובת וייל. עפ"י טיעון כהן היה על וייל לשלם את התשלום בסך 1,180,000 ₪ תוך 60 יום מרישום הערת האזהרה,שנרשמה לטובת כהן ב- 4.2.10. עפ"י גרסת כהן התשלום היה צריך להיות מבוצע ב- 4.4.10. עפ"י טיעון וייל כיוון שלא נרשמה הערת אזהרה לטובתו בגין העסקה - לא הגיע מועד התשלום. בזיכרון הדברים נקבע 5.6.10 כמועד לתשלום האחרון בסך 340,000 ₪ ולמסירת חזקה. לא נקבע בזיכרון הדברים בצורה פרטנית מועד לתשלום של 1,180,000 ₪ אלא נתחמה מסגרת זמנים של חודשיים מיום רישום הערת האזהרה, באשר לא היה ברור מתי תרשם הערת האזהרה, ומועד זה היה יכול לחול עד למועד מסירת החזקה ב- 5.6.10. לאור המחלוקת בתום לב בדבר טיבה של הערת האזהרה שלא הוגדרה בזיכרון הדברים, השערוך של מלוא הסכום בסך 1,520,000 ₪ יקבע לתקופה מ- 5.6.10 ועד ינואר 2012 - מועד ביצוע התשלום בפועל. 6. בזיכרון הדברים לא ביקשו הצדדים לקבוע שיערוך על התקופה שתחלוף מיום רישום הערת האזהרה ועד ביצוע התשלום, ככל שהתשלום יבוצע לא יאוחר מ- 5.6.10. - המועד שנקבע בהסכם למסירת החזקה ולביצוע תשלום אחרון. עפ"י אומד דעתם של הצדדים אין לערב מנגנון שערוך בתקופה החוזית עד ל- 5.6.10. 7. באשר לשערוך מכוח סעיף 4 לחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה], שהרי לאחר שוייל הגיש תביעה לאכיפת זיכרון הדברים הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף פסק דין חלקי שזיכרון הדברים ייאכף - ניתן להתנות את מתן צו האכיפה בשערוך המחיר שלא שולם. הסכום של 1,520,000 ₪ היה אמור להיות משולם עד 5.6.10, ובפועל שולם בינואר 2012 לאחר שבית המשפט הורה בהסכמה על אכיפת זיכרון הדברים. בע"א 158/77 רבינאי נ' שקד פ"ד ל"ג(2) 281, 291-292 פסק כב' השופט ברק: "בית המשפט... יכול להעניק צו אכיפה תוך הוראות לשערוך המחיר". בע"א 78/82 עזרא נ' מוגרבי פ"ד ל"ז(4) 565, 574 פסק כב' השופט בייסקי: "באכיפת חוזה משערכים את התמורה או את יתרת התמורה המשולמת למועד אכיפה... בכפוף לשיקול בדבר שיעור השערוך בהתחשב בנסיבות על מהות ההפרה... והנסיבות שיש לקחת בחשבון לעניין זה". בע"א 3912/90 תאגיד בלגי נ' טקסטיל פ"ד מ"ז(4) 64, 85 הדגיש כב' השופט שמגר: "במקרים בהם דן בית המשפט בשערוך המחיר החוזי, בית המשפט נטה לנמק את השערוך או העדרו בין השאר בנימוקים הנוגעים לאשמם היחסי של שני הצדדים". עוד ראו: סעיפים 26 ו- 33 לפסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 7938/08 מונסנגו נ' מכביאן. 8. זיכרון הדברים נערך כאשר בפועל לא היה ייצוג משפטי לקונה ולמוכר. עלוש הצהיר בסעיף 1.5 לתצהירו: "עו"ד רבין [ב"כ עלוש - י.ג.] ביקשה שיתקשר [שוייל יתקשר - י.ג.] לעו"ד שלו כדי שילווה אותו בחתימת זיכרון הדברים. וייל דיווח כי איננו מצליח להשיג את עוה"ד. בנקודה זו עו"ד רבין הודיעה שהיא פורשת משום שלא רצתה לקחת חלק בפגישה ובמו"מ כשעו"ד גולן איננו". וייל הודה בחקירתו: "אתה גם במהלכו [הישיבה בעניין זיכרון הדברים - י.ג.] ניסית להתקשר עם עו"ד גולן כדי שיבוא לייצג אותך? ת. אכן" [עמ' 31 שורות 4-5]; "ש. את מי ייצגה עו"ד רבין? ת. היא ייצגה את עלוש ואת כהן" [עמ' 31 שורות 20-21]; "בחלק מהכתיבה [של זיכרון הדברים - י.ג.] אני זוכר שעו"ד רבין נכחה.... אני לא יודע אם היא [עו"ד רבין - י.ג.] הלכה לישון באמצע" [משרדה של עו"ד רבין מנוהל בביתה הפרטי - י.ג.] [עמ' 3 שורות 16-17]. עד למתן צו לאכיפת זיכרון הדברים, שניתן בהסכמה ב- 16.3.11, אי ביצוע ההסכם נבע מנוסח לא ברור של זיכרון הדברים - אי הבהרה של שתי סוגיות במהלך חתימת זיכרון הדברים ואי פירוט ההסדרים הנוגעים להם בזיכרון הדברים. אם הצדדים היו מיוצגים בזיכרון הדברים יכול ודבר זה היה נמנע. בנסיבות אלה אין לייחס אשם או זדון לאחד מהצדדים להסכם. הסוגיות שנוסחו בצורה לא ברורה בזיכרון הדברים ולא הובררו דיין במועד הפגישה היו: [א] מהי טיבה של הערת אזהרה, שבחלוף 60 יום ממועד רישומה על וייל לשלם לכהן 1,180,000 ₪. וייל הבין שהכוונה היא להערת אזהרה לטובתו בגין העסקה, שאחרת הוא עלול למצוא את עצמו כמי ששילם את מרבית התמורה מבלי שזכויותיו מובטחות בצורה מינימלית, ומבלי שהוא יכול ליטול משכנתא לצורך מימון העסקה [ראו עדות וייל בעמ' 35 שורות 18-26]. וייל הבין שהמרווח של 60 יום ממועד רישום הערת האזהרה עד לביצוע התשלום בסך 1,180,000 ₪ נועד לאפשר לו ליטול משכנתא, במידת הצורך, כדי לממן את העסקה [ראו עדות וייל בעמ' 36 שורה 7, עמ' 54 שורות 12-16]. עלוש בשם כהן הבין שהערת האזהרה היא לטובת כהן בעסקת שם-טוב - כהן, שאחרת "אין שום אחיזה בספרי המקרקעין לזכויותיהם [של כהן - י.ג.] שאותם וייל קונה" [סעיף 1.10 לתצהיר עלוש]. במועד עריכת זיכרון הדברים עם וייל, הזכויות במקרקעין טרם היו רשומות ע"ש שם-טוב וטרם נרשמה הערת אזהרה לטובת כהן בעסקת שם-טוב - כהן. לצורך השלמת העסקה עם שם-טוב היה על כהן לקבל מוייל 1,180,000 ₪ ולהעבירם לשם-טוב. עלוש סבר שוייל מודע לכך שלא ניתן יהיה לרשום הערת אזהרה לטובתו בטרם שולמה מלוא התמורה לשם-טוב באמצעות הסכום של 1,180,000 ₪ שאמור כהן לקבל מוייל. [ב] התשלום האחרון בעסקת כהן-וייל הובטח באמצעות התחייבות של וייל למכור את דירתו אם לא ישולם התשלום האחרון. עלוש בשם כהן הבין שבעניין זה תירשם מיידית הערת אזהרה בטאבו. כנגד הבין וייל שבגין בטוחה זו לא תירשם הערת אזהרה, שהרי וייל חפץ לקחת משכנתא מהבנק וסבר שיכול ויהיה צורך לשעבד לבנק את דירתו [מחצית הזכויות הרשומות על שמו - י.ג.]. דברים אלה לא לובנו בין הצדדים במועד עריכת זיכרון הדברים ולא פורטו כדבעי בזיכרון הדברים. וייל חש שהדרישה של עלוש לרישום מיידי של הערת אזהרה בגין הבטוחה שנתן להבטחת התשלום האחרון בעסקה, בטרם נרשמה אפילו הערת אזהרה לטובתו בגין העסקה, עלולה לטרפד לו את האפשרות להשיג מימון באמצעות נטילת משכנתא על הדירה הנ"ל. 9. בהסכמה שקיבלה תוקף פסק דין חלקי ב- 16.3.11 [בהסכמה נקבע שזיכרון הדברים ייאכף] נאמר במפורש בסעיף ד', שיתרת התמורה בסך 1,520,000 ₪ שטרם שולמה, תשולם תוך 50 יום מהעברת הזכויות ע"ש כהן ורישום הערת אזהרה לטובת וייל, וזאת כדי לאפשר לוייל ליטול משכנתא מבנק משכנתאות. נעבור ונבחן את האשם לעיכוב בביצוע התשלום של 1,520,000 ₪ ביחס לתקופה מ- 16.3.11 ועד מועד ביצוע התשלום בינואר 2012. [א] ב- 28.3.11 הודיעה ב"כ הנתבעים בעמ' 101 שורות 14-15: "אי אפשר להעביר את הזכויות ע"ש נתבעים 2-3 [כהן- י.ג.] בגלל שהעירייה מכינה שומה של היטל השבחה". ב- 14.4.11, לאחר שהוצגו שומות היטלי השבחה, הורה בית המשפט שבשלב זה ישולמו היטלי ההשבחה ע"י הקונה מר וייל, וכן הורה לבקשת מר וייל לבטל את הערת האזהרה שנרשמה על דירתו לצורך הבטחת התשלום האחרון, וזאת כדי שיוכל לשעבד גם את הדירה הזו לצורך קבלת משכנתא. ב"כ התובע הודיע: "נושא היטל ההשבחה הוסדר ע"י מתן מכתב התחייבות [ע"י וייל- י.ג.] ביום 5.6.11" [עמ' 143 שורה 10]. וייל וכהן תרמו שניהם יחדיו להתמשכות ההליכים בעניין היטל ההשבחה - עניין שמנע מתן אישור עירייה לטאבו והעברת הזכויות ע"ש כהן, ובהמשך הרצף נטילת משכנתא. כהן לא הזדרז לטפל בהוצאת שומות סופיות של היטל ההשבחה. וייל לא הזדרז להסדיר את עניין התשלום או קבלת הפטור בעניין היטל ההשבחה, גם לאחר ניתנו הוראות ע"י בית משפט שהיטל ההשבחה ישולם ע"י וייל. לצורך קבלת אישור עירייה לטאבו נדרש פרק זמן של כחודשיים נוספים לאחר שהוצגו שומות היטלי ההשבחה. אישור העירייה לטאבו הוצא ביום בו נקבע דיון בבית המשפט ב- 5.6.11 והוצג לראשונה לב"כ הנתבעים במהלך הדיון. ב"כ הנתבעים הביאה לידיעת בית המשפט ב- 5.6.11 בעמ' 141 שורות 2-21: "היו בינינו [בינה לבין ב"כ התובע- י.ג.] "שיח חרשים". שוחחתי היום עם עו"ד אורה רבין [שמייצגת את כהן- י.ג.] ולדבריה לפי בירור שלה - אין אישור בעירייה שהיטל ההשבחה הוסדר... היינו בפני בית המשפט לפני כחודש וחצי... לא יתכן שהאישור יוצג ביום הדיון. זו התנהגות שאינה תמת לב". [ב] לא רק סוגיית היטל ההשבחה עיכבה את ביצוע התשלום בסך 1,520,000 ₪, שהיה אמור להיות ממומן באמצעות נטילת משכנתא. עיכוב נוסף של התשלום נבע מניסיונם של כהן לבטל את ההסכם נוכח אי תשלום יתרת התמורה ע"י וייל ב- 21.9.11. בית המשפט דחה טענות אלה של כהן והורה לכהן להשלים את העסקה. כהן לא השלימו עם ההחלטה, והגישו ערעור לבית המשפט העליון. הערעור נדחה בהחלטת בית המשפט העליון מ- 8.12.11. התנהלות זו של כהן גרמה לעיכוב ברישום הערת האזהרה לטובת וייל, וכתוצאה מכך לאיחור בביצוע התשלום ע"י וייל לכהן. בסופו של הבירור נקבע שהאשם בעניין זה רובץ לפתחם של כהן, אין כל בסיס לטענת כהן בדבר ההפרה שיוחסה לוייל ואין עילה לטענת כהן שיש לבטל את ההסכם. בית המשפט העליון [כב' השופט גרוניס] קבע בעניין הצדדים ברע"א 8111/11: "המשיב [וייל- י.ג.] התחייב כי הסכום ישולם לא יאוחר מ- 50 ימים לאחר שתירשם על שמו הערת אזהרה על הנכס ולאחר שהבעלות בנכס תירשם על שם המבקשים 2 [כהן - י.ג.]... תנאים אלה מולאו ביום 2.8.11... היה על המשיב להעביר למבקשים את הסכום של 1,520,000 ₪ בחלוף 50 ימים ממועד ההודעה, כלומר עד ליום 21.9.11... התנהלות המבקשים [כהן- י.ג.] הובילה לכך שהמשיב לא יכול היה ליטול משכנתא לצורך השלמת העסקה... המבקשים 2 ו-3 רכשו את הנכס מצד שלישי... לצורך רכישת הנכס נטלו משכנתא מבנק למשכנתאות. על מנת שהמשיב [וייל- י.ג.] יוכל ליטול אף הוא משכנתא לצורך מימון העסקה נדרש הוא לקבל מכתב כוונות מטעם הבנק שהעמיד למבקשים 2 ו- 3 את המשכנתא הראשונה. ברי כי בהעדר מכתב כוונות כאמור לא היה הבנק עימו התקשר המשיב נעתר לבקשתו לקבל הלוואה המובטחת במשכנתא השנייה על הנכס, זאת משום שהנכס שועבד לבנק שהעמיד את המשכנתא הראשונה. מכתב הכוונות נועד להבהיר, אם כן, כי לאחר פירעון המשכנתא הראשונה יוסר השעבוד על הנכס שהוטל בעקבות העמדת משכנתא זו... מכתב הכוונות מטעם הבנק ממנו נטלו המבקשים את המשכנתא הראשונה... נושאת תאריך 22.9.11... התנהלותם של המבקשים היא שמנעה מן המשיב את האפשרות ליטול משכנתא עד ליום 21.9.11 לצורך מימון עסקת המכר... לצדדים היה ברור כי לצורך מימון העסקה נדרש המשיב לפרק זמן של 50 יום לצורך נטילת המשכנתא... המשיב לא הפר את הסכם הפשרה בכך שלא שילם את יתרת התמורה עד ליום 21.9.11... אי העברת מסמך הכוונות היא שמנעה למעשה את נטילת המשכנתא השנייה". [ג] ב- 4.1.12 הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה שהתשלום יבוצע תוך 10 ימים, ונקבעו מועדים לפינוי והעברת הבעלות. התשלום בוצע בינואר 2012. 10. עוד מדגיש וייל בסיכומיו שכהן התגוררו בבית ללא תשלום בתקופה מ- 5.6.10 ועד ינואר 2012 - המועדים הרלוונטיים לעניין השערוך, וגם להיבט זה יש לתת משקל בסוגית השערוך. 11. לאור העובדה שמרבית ההפרות נבעו מניסוח לא ברור של זיכרון הדברים ואי פירוט של ההסדרים הנ"ל ולא מאשמו של צד אחד, וחלק מהעיכובים הנוספים נבעו מאשמם המשותף של שני הצדדים, הנני מורה כדלקמן: [א] הסכום של 1,520,000 ₪ ישוערך בתוספת הצמדה וריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה מ- 5.6.10 ועד למועד בו שולם הסכום הנ"ל בינואר 2012 [להלן: "סכום השערוך"]. אין הצדקה להיעתר לבקשת כהן לשערוך גבוה יותר עפ"י הצמדה למדד מחירי דירות לאור העובדה שחלק מהעיכובים נבעו מאשמו של כהן בהעלותו טענות ב- 21.9.11 בדבר בטלות ההסכם, ומאשם משותף של הצדדים. [ב] סכום השערוך שנקבע יועבר לנתבעים 2-3 מכספי הנאמנות שהופקדו. [ג] בהתחשב בהוצאות שנפסקו בהליכים עד כה, ובהסכמות שניתן להן תוקף של החלטות ב- 16.3.11 וב- 4.1.12 - אין צו נוסף להוצאות. חוזהמקרקעיןזכרון דברים